דפים

7 ביולי 2019

איך נהייתי ספקן? (רמז -ניסיתי להאמין) - חלק 1



יוני דובי, פרופ' חבר במחלקה לכימיה באונ' ב"ג, החל בפרסום סדרת מאמרי הנגשה פופולריים בפייסבוק המייצגים את התהיות שעלו כתוצאה ממפגש ביקורתי עם קלישאות תקשורתיות במסגרת הדיון בנושאי סביבה.
החל מהיעילות לכאורה של "אנרגיה מתחדשת" והמשך בטענות על "קונצנזוס" בנושאים הנוגעים לגורמי ההתחממות והשלכותיהם.
אנו נלווה כאן את סדרת הפוסטים של פרופ' דובי.
הפוסטים שלו, כצפוי, מעוררים התנגדויות שאותן תוכלו לראות בדף הפייסבוק שלו - כאן.


חלק 1: הקדמה

תמיד הייתי ספקן מדעי. מי שמכיר את הקריירה האקדמית שלי יודע שאני תמיד בוחן מאמרים מדעיים בעין ביקורתית, ולא מוכן לקבל שום דבר כמובן מאליו, במיוחד לא אם מישהו סמכותי אומר לי. תכונת אופי, אני מניח.
וזה נכון לכל התחומים. אלו שעוקבים אחרי הפוסטים, הפודקאסטים וההרצאות שלי כבר יודעים שאני חסיד קטן מאוד של ההשקעה המאסיבית באנרגיה מתחדשת. כפי שהנתונים מראים -זוהי השקעה שאינה מניבה שום תועלת, ודנתי בכך רבות. אבל בכל הדיונים האלו, הגישה הייתה תמיד שמאוד מאוד כדאי להפחית את פליטות הפחמן הדו-חמצני של האנושות, מפני שהוא מוליך לעלייה בטמפ' של כדור הארץ, ורוב מוחלט של המדענים טוען שזה לא רעיון כל כך טוב.
ואז החלטתי לבדוק יותר לעומק, ולא לסמוך על אף אחד – אלא ללכת ישירות אל הנתונים. השתעשעתי ברעיון הזה הרבה זמן, אבל הטריגר היה מאמרם האחרון של האדונים ניר חסון וצפריר רינת בעיתון הארץ, שכותרתו היא "משבר האקלים הוא לא תיאוריה אלא מציאות. הנה ההוכחות.

סוף סוף, אמרתי לעצמי. אחת ולתמיד מאמר שיסדר אצלי את כל העניין הזה, כולל הוכחות מובהקות שנובעות מהנתונים עצמם (שמתוך רפרוף מהיר במאמר – יש בשפע).

בסדרת הפוסטים הבאים אתאר את ההתפכחות שלי מהחלום הקטן הזה, ואיתו – מתוך נבירה בנתונים וחילופי דעות ונתונים עם מי שסיפק לכותבים את האינפורמציה -את ההבנה שאין הוכחה ממש. אין – לפחות למיטב ידיעתי, ומתוך שיחות וחליפות מכתבים עם מומחי אקלים אמיתיים (כולל מי שסיפק למאמר למעלה את הנתונים) – מה שאנחנו קוראים במדע "אקדח מעשן", כלומר הוכחה ניצחת שמאמתת תיאוריה אחת ושוללת את כול האחרות. יש רק ספקולציות, קורלציות והטעיות. והמאמר הנ"ל מלא בהם, מטעויות לוגיות קטנות ועד שקרים והטעיות ממש. בפוסטים הבאים בכוונתי לעבור סעיף סעיף בכתבה ולהראות את היחס בין מה שכתוב לבין מה שאומרים הנתונים בעולם האמיתי.

אז עד הפוסט הבא (פעם בשבוע, זה מה שהרופא מרשה לי 😊 ), הקוראים הנמרצים מוזמנים לקרוא את המאמר ולחשוב בעצמם ישנן לפחות 3 טעויות במאמר (טעויות לוגיות, מדעיות ועקרוניות) שאינן דורשות בכלל ידע במדעי האקלים או בקיאות בנתונים. המוצא הישר מוזמן לשים בתגובות, מי שימצא טעות שאני פספסתי (וזה נכון גם לטעויות שכן כוללות צורף בנתונים) – יזכה לתהילת עולם (ולכרטיס להרצאה שלי).



חלק 2: כדור הארץ מתחמם!

נכון, כדור הארץ מתחמם. מגוון מדידות בלתי-תלויות, במגוון שיטות, מראות שהטמפרטורה הממוצעת של כדור-הארץ עולה בהדרגה, החל בערך משנת 1880.
השאלה היא כמובן -מי אחראי?  במאמרם [1] , חסון ורינת קובעים חד-משמעית שהאחראי הוא האדם ופעילותו, באמצעות פליטת פחמן-דו-חמצני לאטמוספירה. פד"ח הוא גז-חממה (כלומר הוא יודע לקלוט את הקרינה שנפלטת מכדוה"א שאלמלא הוא הייתה נפלטת לחלל), זו עובדה ידועה. נכונה גם העובדה שהאדם פולט פד"ח לאטמוספירה בצורה מהירה.
ולכן – ברור שהפד"ח אשם!

ובכן, לא כל-כך. מפני שהטמפרטורה של כדור-הארץ היא גודל שמושפע מכמות אדירה של גורמים, שריכוז הפד"ח הוא רק אחד מהם – ומידת השפעתו אינה ידועה (מבחינת מדעני האקלים, זהו ויכוח פעיל שלא ניכנס אליו כאן). הבה נתבונן התבוננות מהירה בנתונים (שעליהם, לפי דעתי, אין ממש עוררין. את הנתונים הורדתי מהאתר של GISS).

בתמונה מצוירים זה תחת זה ריכוז הפד"ח באטמוספירה  1820-2010, והטמפ' הגלובאלית הממוצעת (מכוילת לשנת 1940 בערך).  בריכוז הפד"ח רואים כך: עלייה מאוד מתונה מ-1820 עד בערך 1940, ואז עלייה חדה מ-1950 ואילך. ובטמפרטורות? עלייה מ-1900 עד 1940, ואז עלייה נוספת מ-1950 עד ימינו. לשם הנוחות, ציירתי קוים לינאריים שמדגימים את השיפוע של עליית הטמפרטורה (בערך 0.013  מעלות בשנה, או 1.3 מעלות במאה שנה). הקווים הם בעלי אותו שיפוע, ובעזרת קו מקווקו ניתן לראות את ריכוזי הפד"ח בשנים המתאימות.

שתי מסקנות עולות מכאן באופן מידי. הראשונה: עליית הטמפרטורה של השנים האחרונות היא בוודאי לא אירוע יוצא דופן – הוא כבר קרה, ולא מזמן (למרות זאת, חסון ורינת קובעים כי " האקלים בכדור הארץ משתנה במהירות שלא הייתה כמוה מאז שחר האנושות").

השנייה -הטמפרטורה בתחילת המאה עלתה למרות שלא היה שינוי משמעותי בריכוז הפד"ח באטמוספירה.
ולכן, אם רוצים להוכיח שעליית הטמפרטורה של השנים האחרונות היא בגלל הפד"ח האנושי, מה שצריך לעשות זה: 1 – לדעת מה הגורמים הטבעיים שהביאו לעליית הטמפ' של תחילת המאה, 2 -להראות בוודאות כי גורמים אלו אינם מתקיימים עוד (כי אחרת, יכול להיות שהם הגורמים לעליה).

הוכחה כזו (כלומר עדות שתומכת בתיאוריה אחת, ושוללת תיאוריות אחרות) נקראת בשפה המקצועית "אקדח מעשן". למיטב ידיעתי אין כזו עדות, ולמעשה יש מספר תיאוריות לא קטן המסוגלות להסביר את ההתחממויות של המאה וחצי האחרונה (למשל פעילות סולארית [2,3,4] ותיאוריות אחרות). ניסיונותיי לקבל הסברים משכנעים, עדות קונקלוסיבית או "אקדח מעשן" ממספר מומחי אקלים נכשלו, למרות בקשות חוזרות. מה שכן שמעתי זה הטיעון "ריכוז הפד"ח כל כך גדול, זה חייב להיות הסיבה", ללא הצדקה מבוססת נתונים.

אז הטמפרטורה הגלובאלית עולה, כן. גם ריכוז הפד"ח. האם בהכרח זה אומר שהשני מוליך לראשון? לא ממש, מתאם אינו סיבתיות.  נראה זאת גם בפוסטים הבאים.
להמשך קריאה לחלק 2 - כאן.

מראי מקום:



אין תגובות: