25 בספטמבר 2020

כיצד הפך פסאודו-מדע בתחום שינויי האקלים למקובל ציבורית?

לאחרונה כתב ניר שביב מאמר ל"אפוק טיימס"  שמנסה לתאר בתמציתיות את מורת רוחו מהחרדה הרווחת מפני התחממות גלובלית. לפניכם התרגום עם מספר הערות והפניות בסופו.

שבוע האקלים המתקיים בעיר ניו יורק דחק למען פעולה משמעותית למאבק בהתחממות הגלובלית. בהתחשב בעלויות הגבוהות של הפתרונות המוצעים, האם יכול להיות שהתרופה המוצעת גרועה מהמחלה?

מאת ניר שביב

בתור ליברל שגדל בבית סולרי, תמיד הייתי מודע לשימור אנרגיה ונטיתי לפתרונות אקטיביסטיים לנושאים סביבתיים. לכן הופתעתי מאוד כאשר המחקר שלי כאסטרופיזיקאי הוביל אותי למסקנה ששינויי אקלים מורכבים יותר מכפי שאנו מובלים להאמין. המחלה הרבה יותר קלה לטיפול; ופתרונות אפשריים ופשוטים נמצאים מולנו.

ראשית, הסיפור שאנו שומעים בתקשורת, שרוב התחממות המאה ה -20 הינה מעשי ידי אדם (אנתרופוגנית), שהאקלים רגיש מאוד לשינויים ב-CO2 וכי ההתחממות העתידית תהיה גדולה ותתרחש בקרוב מאוד, פשוט אינו נתמך על ידי כל ראיה ישירה, רק על ידי קו שביר של נימוקים מעגליים: אנו "יודעים" שבני אדם אמורים היו לגרום להתחממות כלשהי, אנו רואים התחממות, איננו מכירים שום דבר אחר שיכול היה לגרום להתחממות, ולכן זה מתחבר.

עם זאת, אין חישוב המבוסס על עקרונות בסיסיים המובילים להתחממות גדולה על ידי CO2, אין. תנו דעתכם, דיווחי ה-IPCC (הפאנל הבין-ממשלתי בנושא שינויי אקלים) קובעים כי הכפלת ה- CO2 תגדיל את הטמפרטורות בטווח שבין 1.5 ל -4.5 מעלות צלזיוס, טווח עצום של אי וודאות שראשיתה בוועדת צ'רני (Charney committee) משנת 1979.

 

איור 1 : טווח הרגישות ע"פ דיווחי ה-IPCC מאז 1980.

למעשה, אין שום ראיות בשום טווח זמן שמראות כי שינויי CO2 או שינויים אחרים בשימושי אנרגיה גורמים לשינויי טמפרטורה גדולים. אולם ישנן עדויות מנוגדות. לדוגמה, אין כל מתאם בין שינויי CO2 והטמפרטורה בחצי מיליארד השנים האחרונות, וזאת למרות שכמות ה-CO2 באטמוספירה היתה עד כדי פי 10 מערכה כיום; כמו כן, תגובת האקלים הקטנה להתפרצויות געש גדולות כמו התפרצות קרקאטואה מוכיחה שרגישות האקלים נמוכה.

שתי הדוגמאות מובילות לגבול העליון הבלתי נמנע של 1.5 מעלות צלזיוס להכפלת CO2 - הרבה יותר צנוע מצפי תחזיות המודלים הרגישים של ה-IPCC. עם זאת, הרגישות הגדולה של המודלים הללו מתחייבת על מנת להסביר את התחממות המאה העשרים, כך לפחות חושבים בטעות.

בשנת 2008 הדגמתי, באמצעות מערכי נתונים שונים המשתרעים על פני מאה שנה, שכמות החום הנספגת באוקיאנוסים מסונכרנת עם מחזור השמש בן 11 השנים, כמות זאת היא בסדר גודל גדול יותר מההשפעה הקטנה יחסית הצפויה משינויים בתפוקת השמש הכוללת. כלומר, וריאציות של פעילות סולארית מתורגמות לשינויים גדולים במה שמכונה השפעות של קרינה (radiative forcing) על האקלים.

היות ופעילות השמש גדלה משמעותית במהלך המאה ה-20, יש לייחס חלק ניכר מההתחממות להשפעות השמש, ומכיוון שהשינוי הכללי בהשפעות הקרינה עקב CO2 ופעילות השמש גדול בהרבה, רגישות האקלים צריכה להיות בטווח הנמוך יותר (בערך1  עד 1.5 מעלות צלזיוס להכפלת CO2).

בעשור שלאחר פרסום האמור לעיל, לא רק שהמאמר לא עורער, נתונים נוספים, הפעם מלוויינים, אישרו את השונות הגדולה הקשורה לפעילות השמש. לאור הנתונים המוצקים הללו, צריך להיות ברור שחלק גדול מההתחממות איננה תלויה בפעילות אנושית, וכי ההתחממות העתידית מכל תרחיש פליטה נתון תהיה קטנה בהרבה.

למרבה הצער, מכיוון שקהילת האקלים פיתחה עיוורון לכל ראיות המובילות להנפת דגל התראה, כמו הדוגמאות הנ"ל או התחממות טרופוספרית קטנה בהרבה מתחזיות המודלים בשני העשורים האחרונים, הציבור נחשף לתפישה מעוותת מאוד ביחס לשינויי אקלים - תמונה מדעית מעורערת שכולה סתירות הפכה לכזאת המבטיחה אסונות.

עם הלך רוח ציבורי כזה, תופעות כמו זו של פעילת הילדים גרטה ת׳ונברג אינן מפתיעות. אולם המטריד ביותר הוא שהלך הרוח הזה פגע ביכולת להעביר את הידע המדעי לציבור.

דוגמא אחת מהחודש האחרון היא ראיון שנתתי לפורבס. שעות ספורות לאחר פרסום המאמר ברשת, הוא הוסר על ידי העורכים "היות ולא עמד בסטנדרט העריכה שלנו". העובדה שניהול דיון מדעי כלשהו הפך לבלתי-תקין פוליטית, הובילה את הציבור לקבל את הוויכוח הפסבדו-טיעון התומך בתרחישי האסונות.

 

מעל: לאחר 40 אלף צפיות בשעות בודדות הוסר המאמר מאתר פורבס. העתק המאמר זמין לעיון כאן.

עדויות להתחממות אינן מלמדות אותנו מה הגורמים להתחממות, ובכל פעם שמישהו נזקק לפנייה אל קונצנזוס 97 האחוזים, הוא או היא עושים זאת מכיוון שטענותיהם המדעיות אינן חזקות מספיק. מדע אינו דמוקרטיה.

בין אם העולם המערבי יתגבר על ההפחדה המתמשכת הזו בעתיד הקרוב ובין אם לאו, ברור כי בקנה המידה של עשור או שניים היא תהפוך לנחלת העבר. לא רק שהסתירות בין המודלים לבין הנתונים הולכות וגדלות, כוח חזק בהרבה ישנה את כללי המשחק.

בעת שסין תבין שבכדי לספק את צרכי האנרגיה העצומים שלה היא כבר לא יכולה להסתמך על פחם, היא תתחיל להשקיע באופן משמעותי באנרגיה גרעינית. בשלב זה המערב לא יפגר מאחור. בשלב זה תהיה לנו אנרגיה זולה ונקייה המייצרת דלק ללא פליטות פחמן, ואפילו דשנים זולים שיהפכו את הבירוא והשריפה החקלאיים למיותרים.

אז גם נבין כי ההתחממות הגלובלית מעולם לא הייתה, וגם לא תהיה בעיה משמעותית. בינתיים, תוספת ה- CO2 באטמוספירה אף תגדיל את התפוקות בחקלאות, כפי שנראה שהיא תורמת באזורים צחיחים במיוחד. ה- CO2, בסופו של דבר, הוא מזון לצמחים.

 

הערות וקישורים:

הרחבה על הבעיות ״בתיאוריה״ הסטנדרטית בסיכום שלי לדיון שהתקיים באיחוד קיימברידג '.

מידע נוסף על רגישות אקלים בבלוג זה, כמו גם הערות על טווח הרגישות של IPCC.

על הסרת הראיון של ניר שביב מאתר "פורבס".

עוד על המאמר משנת 2008 על האופן שבו אוקייאנוסים יכולים לסייע בכימות השפעות קרינת השמש ולהוכיח את עוצמתן, וכן דיון שנערך לאחרונה על השלכות הדברים.

מצגת אודות קונספט לכור מבוסס נוזלים מדור רביעי ( ( dual fluid reactor לתחנת כוח גרעינית המייצרת אנרגיה זולה, נקייה ובטוחה, שעליה למדתי מד"ר גוץ רופרכט כאשר ביקרתי בבונדסטאג בשנה שעברה.



4 תגובות:

מיכה קליין אמר/ה...

כאשר אנו ,החושבים כי הפסאודו-מדע בתחום שינויי האקלים הפך למקובל ציבורית והוא טעות גדולה, לא נאחד את כל דוברי העברית החושבים כך ונפעל ביחד. כל קובעי המדיניות ומקבלי ההחלטות יתעלמו מהאפשרות שיש גם דעה מדעית אחרת. את ניר הורידו מהאתר, אותי לא מפרסמים כלל למרות שאני כותב. אסרו עלי לכתוב לאתר המורים לגיאוגרפיה. רוצים לזרוק אותי מחברותי בוולח"ף ועוד.
כאשר נופיע כקבוצה מכמה תחומי מדע שונים החושבים בכיון דומה הטענה "אתה דעת יחיד קיצונית" לא תוכל להיטען.
לדבר יש חשיבות עצומה שכן בינתיים מתקבלות החלטות. רק דוגמה, נעשה תכנון רחב של הסדרת ניקוז באזור הקישון הלוקח בחשבון עלייה גדולה בפני הים. ועוד דוגמאות רבות

שנה טובה לכולם
בתקווה שמישהו (מהצעירים יותר) ירים את הכפפה
מיכה קליין.

גילעד דרורי אמר/ה...

מעניין אם צרכי האנרגיה של סין באמת יעקפו את אספקת הפחם/גז הזמינים, ולכן יובילו להשקעה באנרגיה גרעינית. או אולי זו שאלה של מתי.

בנוגע לשאלת הכותרת, נראה שתאוריית שינוי האקלים מספקת בעיה חדשה עבור מדינות מתקדמות. אם יש לך מצב ביטחוני יציב, מערכות בריאות וחינוך טובות, כלכלה מוצלחת וכו', אתה מחפש בעיות חדשות לפתור. משבר האקלים מספק בעיה כזו, בין אם הסכנה ממשית או לא.

תודה על המאמר, ושנה טובה.

יעקב אמר/ה...

לנוכח המתרחש בארה"ב (ובמידה פחותה גם באירופה) והמגפה האחרונה - לא חסרות בעיות. אין כול דחיפות במציאת בעיות חדשות...

ביולוג ירושלמי אמר/ה...

תודה לפרופ' שביב על המילים ועל המאמר המעניין.
ותודה למי שטרח לתרגם אותו לדוברי העברית.
מאמר מאוד מעניין ומסקרן.