מציג פוסטים ממוינים לפי תאריך עבור השאילתה לשבת בחושך. מיין לפי רלוונטיות הצג את כל הפוסטים
מציג פוסטים ממוינים לפי תאריך עבור השאילתה לשבת בחושך. מיין לפי רלוונטיות הצג את כל הפוסטים

24 בספטמבר 2017

ארדן נלחם למען החושך.




שוב הצליח השר ארדן לדחות את הדיון וההחלטה על הקמת תחנת כוח פחמית באשקלון. זו הטקטיקה נפוצה – מה שלא ניתן לבטל דוחים עוד ועוד, בתירוץ זה או אחר, עד אינסוף. בסוף נשב בחושך, בעוד הדיון נמשך.

מומחים מעריכים שתחנת כוח פחמית נוספת באשקלון צפויה לתרום למאזן הפליטות הישראלי תוספת של כ-10 אחוז מסך הפליטות הכללי. אך מנגד טוענים בחברת החשמל ובמשרד התשתיות שאין מנוס מהקמת התחנה ומשימוש בפחם, שכן אי אפשר לבסס את הפקת החשמל בישראל על מרכיב גדול יותר של גז טבעי. בחברת החשמל מזהירים שרזרבות החשמל קטנות מדי ואספקת החשמל בימי ביקושי שיא אינה יציבה. "אם לא תוקם התחנה הפחמית יהיה פה חושך", אמרו לפני מספר שבועות.
השר ארדן אינו טוען שיש לו מקור אחר לחשמל. אין לו. הוא רוצה חושך, ולא אכפת לו מכלום. שישבו האנשים בחושך, העיקר שיוכל להתרבב בכנס גרינפיס שהוא הפחית הפליטות (שלא משנות כלום).
זה לא נכון שהתחנה הפחמית תוסיף 10% לפליטות. כרגיל בחוגים אלה הם ממציאים מספרים מהאצבע. אם יהיה חושך יפעילו כל המוסדות והגופים במדינה גנרטורים על דיזל לחרום, ויפלטו פליטות פי שניים מהפליטות של התחנה באשקלון. ובכל מקרה: מה יותר טוב לציבור: לפלוט קצת פד"ח או לשבת בחושך ? אולי יש לארדן העדפות משלו – אבל אנו לא רוצים חושך.
בשיחה עם ynet ציין ארדן כי הסכם מחייב על הפחתת פליטות גזי חממה צפוי להיחתם רק מספר חודשים לאחר נעילת הוועידה בדנמרק, ולכן על הממשלה לדחות לפחות במספר חודשים את הדיון בנושא. "אני בטוח שבסוף ההיגיון יגבור על לחציי חברת חשמל ותחנת כח פחמית לא תקום בישראל".
השר ארדן: הקמת תחנת הכוח הפחמית היא לא "בגלל לחצי חברת החשמל". לא חברת החשמל צריכה את החשמל, לא חברת החשמל תשב בחושך (בזה אתם יכולים להיות בטוחים ב 1000% ...). אנחנו, כולנו, תושבי מדינת ישראל, נשב בחושך, ובתי החרושת שלנו יעמדו, והכבישים יסתמו (בגלל הרמזורים), וכל המערכות במדינה תושבתנה, המזון יתקלקל בבתי הקירור, החיים יעצרו, ומאות גנרטורי דיזל לחרום יזהמו את האוויר.
אם נמתין להסכם "מחייב" על הפחתת פליטות, כמו שאומר ארדן, נמתין לנצח (בחושך). לא יהיה הסכם מחייב להפחתת פליטות. גם אם ארצות המערב מטורפות מספיק עד כדי התאבדות, המדינות המתפתחות לא יחתמו על הסכמים כאלה. וגם אם יהיה הסכם, לא יגשימו אותו. הכול דיבורי סרק. למרות זאת, רוצה השר ארדן (והארגונים הירוקים) לדון אותנו לישיבה בחושך, לעצירת הפיתוח הכלכלי, ולעוני, בשם דברים דמיוניים והיפוטטיים, בשביל דיבורים נבובים. לדחות את החחלטה על תחנה פחמית עד שיהיה הסכם אקלימי פירושו לדחותה עד בוא המשיח.
גם אם יהיה הסכם – אנו לא צריכים להניח לשום "הסכם" בינלאומי לגרם לנו להתאבדות. שיתאבדו חותמי ההסכמים האלה אם זה רצונם (זה לא יקרה).
אני מציע לשר ארדן לנסוע לקופנהאגן, ולא לחזור עד שיהיה הסכם.... אנו נסתדר בינתיים כאן בלעדיו.
יעקב

7 בינואר 2017

משאל עם על אנרגיה גרעינית בשוויץ.

בשוויץ מכריעים סוגיות רבות באמצעות משאל עם. בנובמבר היה משאל עם על המשך השימוש באנרגיה גרעינית, והעם הכריע, ברוב 55% מול 45% שתחנות הכוח הקיימות תמשכנה לפעול, לעת עתה.

בשוויץ יש 5 תחנות כוח גרעיניות, המספקות כ 40% מצריכת החשמל. כ 55% מהחשמל מסופק מתחנות כוח הידרו-אלקטריות (מים וסכרים) – שוויץ ארץ הררית שופעת במים, ומתאימה לסכרים. פועלים בה כ 600 סכרים להפקת חשמל. אין בשוויץ תחנות כוח פחמיות או גזיות. בשנת 2011, כאשר הייתה הבהלה האנטי-גרעינית בעקבות התאונה בפוקושימה, יפן, החליטה ממשלת שוויץ (בעקבות גרמניה) לסגור את תחנות הכוח הגרעיניות שלה. זאת הייתה החלטה אינסטינקטיבית ועקרונית ולא מפורטת, לא נקבע מתי התחנות תסגרנה או מה יחליף אותן באספקת החשמל. מה שכן נקבע (ואושר בפרלמנט) הוא שלא תבנינה תחנות כוח גרעיניות חדשות כתוספת או כתחליף לתחנות הקיימות. כלומר: נקבע שאנרגיה גרעינית מתה בשוויץ, לאחר סגירת התחנות הקיימות מחמת זקנה. מקודם הם כן דנו על חידוש התחנות הישנות.

Operating Swiss Power Reactors
Reactors
Operator
Type
Net MWe
First power
Expected closure
(approx)
Beznau 1
NOK Axpo
PWR
365
1969
2019 or 2030
Beznau 2
NOK Axpo
PWR
365
1971
2021 or 2031
Gösgen
KKG/Alpiq
PWR
1010
1979
2029
Mühleberg
BKW
BWR
373
1971
Dec 2019
Leibstadt
NOK/Alpiq
BWR
1220
1984
2034
Total (5)


3333 MWe



במשאל העם הנוכחי, אותו יזמו מתנגדי האנרגיה הגרעינית, הוצע שתחנות הכוח הקיימות תסגרנה אחרי 45 שנים (כלומר – האחרונה שבהן תיסגר ב 2029). ההצעה הזו נדחתה. פירושו שתחנות הכוח הקיימות תוכלנה להמשיך לפעול כול עוד  הוועדה לאנרגיה אטומית השוויצרית מאשרת שהן תקינות מבחינה בטיחותית.

הבעיה היא – מה יבוא במקום התחנות הגרעיניות. השוויצרים, כמו כולם, לא רוצים לשבת בחושך. החסידים הירוקים, כמובן, לא מתלבטים כלל. מה זאת אומרת? אנרגיה מתחדשת, כמובן. אלא שאנרגיה מתחדשת היא אשליה. מה יספק חשמל כאשר אין שמש או רוח? צריך תחנות כוח עומס בסיס שפועלות תמיד, מתי שצריך. זה מה שעשו התחנות הגרעיניות, והמקורות המתחדשים אינם מסוגלים לספק עומס בסיס מובטח. אבל – תחנות פחמיות או גזיות השוויצרים לא כול כך אוהבים כי זה פויה ויזהם את ארצם היפה. גם להיות תלויים ביבוא חשמל מאוסטריה או איטליה השוויצרים לא אוהבים. אז מה? אז בינתיים יישארו תחנות הכוח הגרעיניות עד להודעה חדשה.

אם תשאלו אותי: לזהם את נופי שוויץ בעשרות אלפים של מפלצות רוח – זה אסון הרבה יותר גדול מאשר תחנות כוח גזיות או גרעיניות. אם אתם לא מאמינים – אז קדימה – משאל עם. כולם רוצים רק אנרגיה נקייה, זה ברור, אבל איש בשוויץ בוודאי לא ירצה מפלצות רוח והפסקות זרם (שני הדברים הולכים ביחד).

יעקב

7 בדצמבר 2015

100% אנרגיה מתחדשת: מדע בדיוני

וואינט מפרסמים כתבה על "מחקר" הטוען שניתן להגיע לאספקת אנרגיה ב 100% (לא רק חשמל אלא גם תחבורה, תעשייה וחימום) – ממקורות מתחדשים, עד שנת 2050. לא רק זה – זה גם ייצור 40 אלף מקומות עבודה, וגם יוריד את מחיר האנרגיה. ממש גן עדן עלי אדמות, ולא באחרית הימים – כבר עכשיו (ב 2050).

את ה"מחקר" (נבואה) הזה מפרסמים ה"חוקרים" יעקובסון ודה-לוקי, מאונברסיטת סטנפורד היוקרתית בארה"ב. הם מפרסמים סדרתיים של "מחקרים" כאלה, הנה "מחקר" קודם שלהם משנת 2011. והם לא היחידים, כמובן. הנה למשל האתר "כלכלת המחר", שטוען אותו דבר. הערת אגב: מי שטוען שהוא יודע מה תהיה "כלכלת המחר" – או הפוליטיקה של מחר או כול דבר אחר של מחר – הוא מה שנקרא באנגלית a crank ובעברית פשוטה קוקו או מוכר לוקשים.  הנה הגדרת מילון ל crank : 
An eccentric person, especially one who is unduly zealous – ובעברית: אישיות תימהונית, בייחוד מי שקנאי לדבר אחד בצורה קיצונית. הגדרה זו מתאימה היטב, כמובן, גם ליעקובסון ודה-לוקי, למרות השתייכותם לאוניברסיטה יוקרתית.

 אז מה בעצם אומרים יעקובסון ודה-לוקי? הנה משפט המפתח (במקור)

Solutions are obtained by prioritizing storage for heat (in soil and water); cold (in ice and water); and electricity (in phase-change materials, pumped hydro, hydropower, and hydrogen), and using demand response.

תרגום: הפתרון מתבסס על אחסון אנרגיה בקרקע, מים, קרח, חומרים משנים מצב צבירה, הידרו שאוב, הידרו ומימן, ושימוש ב"תגובת מצד הביקוש" – שפירושו: לשבת בחושך כאשר החשמל הירוק לא זמין.
כל אלה טכנולוגיות שלא קיימות. צריך להבדיל בין רעיונות, כולל רעיונות שנמצאים בשלב מחקר וניסוי, לבין פתרון שעובד, שנבחן מכול היבטיו, הוכח וזמין לשימוש בקנה מידה גדול. הטכנולוגיות האלה אינן זמינות היום, או שיש להן מגבלות שאינן מאפשרות שימוש בקנה מידה נרחב (הידרו).

בקיצור: הפתרונות שמוצעים הם בגדר מדע דמיוני.

תשאלו מה רע במדע דמיוני? האם כול מי שמפרסם מדע דמיוני הוא קוקו או רמאי? לא. מדע דמיוני הוא תחום התעסקות לגיטימי, אבל צריך להציג אותו בתור כזה, ולא להתחזות למדע אמתי או סקירה טכנולוגית-מדעית רצינית (כמו שיעקוסבון ושות' עושים).

מה יהיו הטכנולוגיות הזמינות בעוד 35 שנה, כלומר ב 2050? אני לא יודע, אני לא נביא, וכול מי שטוען שהוא יודע – גם הוא לא נביא, אלא רמאי. אפשר לתאר עוד כמה וכמה טכנולוגיות שיספקו לנו, ב 2050, אנרגיה ללא פליטות – למשל כורי היתוך גרעיני או כורים מודולריים קטנים. אבל אנו לא עורכים תחרות של דמיון פרוע או מדע דמיוני. האם אפשרי שב 2050 נפיק את כול האנרגיה ממקורות לא פחמיים? בתחום הדמיון – זה אפשרי. בתחום הממשי, של מה שידוע בוודאות היום – לא.

זה די מופרך לנסות לנבא מה יהיו הטכנולוגיות הזמינות בשנת 2050, אבל מגוחך לחלוטין לנסות ולנבא מה יהיה המחיר של הטכנולוגיות הבלתי קיימות האלה וכמה מקומות עבודה הם ייצרו. (זה מגוחך לחלוטין לנבא כול מחיר, של כול דבר, בשנת 2050). זה מטופש לטעון, כמו שטוען יעקוסבון, שהאנרגיות המתחדשות יהיו יותר זולות. זה גם אבסורדי לנבא מתי תהינה הטכנולוגיות (הבלתי ידועות) זמינות – אם ב 2050שנת  או 2030, 2080 או 3100.

לסיכום: האם אפשרי להפיק את האנרגיה שאנו צריכים ממקורות "מתחדשים" (לא פחמיים)? היום לא. כול טענה הפוכה היא - היום – בגדר פנטזיה (fiction ).

יעקב


6 בדצמבר 2015

ועידת האקלים בפריס: טקס פולחני

40 אלף נציגים בתוכם עשרות ראשי מדינות (כולל אובמה, פוטין ונתניהו) התכנסו לטכס פולחן האקלים השנתי בפריס.

נביאי הזעם מנבאים אסונות אקלימיים נוראיים בגלל פליטות הפד"ח שבני האדם הרשעים, החמדניים והרכושניים פולטים לאטמוספרה. נביאי הזעם קוראים לבני האדם לתקן דרכיהם תיכף ומיד, לחדול מרשעותם ושרירות ליבם, ולהפסיק לפלוט, אחרת  כולנו נמות בעוד 100 שנה וכדור הארץ ייהרס. (כמו שנכתב באתר "הופינגטון פוסט" וכמו שאמרו האפיפיור והנשיא אובמה)

בואו נניח שאכן רצוי להקטין את פליטות הפד"ח. בואו נניח לרגע שאנו לא מתווכחים עם נבואות הזעם (הבלתי מבוססות) האלה, ובודקים מה צריך לעשות כדי למנוע את האסון (הדמיוני). לפי המודלים האקלימיים – אנו חייבים להפסיק, במהירות, וכמעט לגמרי, את פליטות הפד"ח.
עד 2030 או 2040
חייבים תושבי המדינות המפותחות (שפולטים הרבה) להקטין את הפליטות בלפחות 90%, ואילו תושבי המדינות העניות (שפולטים פחות) חייבים להקטין ב 2/3 את פליטותיהם. חייבים להקטין את הפליטות, לא ב 10% או 20% אלא, בלפחות 80% (עד 2040) כמו שהתחייבו בריטניה והאיחוד האירופי בחוקי האקלים שלהם. אחרת – האסון בלתי נמנע.

איך עושים זאת? הפליטות נוצרות כאשר אנו שורפים דלקים פחמיים, לצורך הפקת אנרגיה. ללא אנרגיה לא רק שלא אפשרית רווחה אנושית – לא אפשרי הקיום בכלל – מחסור באנרגיה יגרום להכחדה המונית של חלק גדול מהאוכלוסייה. הקיום הפרימיטיבי שלפני המהפכה התעשייתית (ללא אנרגיה מדלק פחמי) אינו אפשרי לאוכלוסייה בגודל הנוכחי. בארצות העשירות אפשר אולי לתאר מצב שאנו מוותרים על התעשרות נוספת, על צמיחה כלכלית, על "צריכת יתר" וממשיכים, פחות או יותר, ברמת החיים הנוכחית – כלומר ברמת הצריכה הנוכחית שלאנרגיה ופליטות (אך ללא ירידה בפליטות). אבל, הארצות העניות לא יכולות (ובוודאי לא רוצות) להישאר עניות. תושביהם שואפים ודורשים עלייה ברמת החיים, ופירושו, כיום, בהכרח, עלייה בצריכת האנרגיה ובפליטות. בקיצור: לא חשוב כמה שמטיפים לנו – אם בודקים את האפשרויות המעשיות – קיטון בפליטות בשיעור הדרוש לא יתרחש.

כול מדינות העולם הציגו בוועידת פריס את ה"יעדים" שלהם. (היעד של ישראל: ירידה בפליטות ב 17%, עד 2030, לעומת מצב "רגיל", יעד שאין מאחוריו שום תכנית ממשית, מעשית – אלו דיבורים בלבד).  כאשר מסכמים את כול היעדים היפים האלה, מתברר שהשגתם תביא אולי לקיטון בפליטות ב 10 או 20% ותקטין את העלייה בטמפרטורה, עד שנת 2100, ב 0.1 מעלה, אולי פחות לפי המודלים האקלימיים של ה IPCC . לעומת העלייה הנוראית של 3 מעלות שהם מנבאים, הקיטון הזה זניח. כלומר – אפילו יושגו כול היעדים וועידת פריז תסתיים ב"הצלחה" מוחלטת, לא ישפיע הדבר על האקלים כמעט בכלל, ולא ימנע שום אסון מהאסונות שמנבאים.

ואנו יודעים שהיעדים האלה הם דיבורים ריקניים, חסרי כול תוכן וערך, והם לא יושגו. תושבי המדינות העשירות לא יסכימו לשבת בחושך ולסבול ניתוקי זרם, וכאשר הניתוקים יתרחשו – יזרקו את כול היעדים היפים לפח, וידאגו לייצר חשמל. והארצות העניות מסרבות, כמובן, לסבול לנצח ממחסור בחשמל, כמו שהן סובלות היום, ולהישאר עניות, כמו היום.

אל לנו להשתעשע בחלומות אוטופיים על "אנרגיה ירוקה". אין דבר כזה. אנו יודעים היטב, "על בשרנו" (מניסיון מעשי) שכול לוחות השמש ותחנות הרוח שנבנו באינטנסיביות בעשור האחרון לא עזרו הרבה. השמש והרוח מפיקים אומנם אנרגיה, אך בכמויות קטנות, ובצורה תזזיתית (בהפסקות ובזמנים שאינם בשליטתנו). אמצעים אלה יכולים לתרום משהו להקטנה של הפליטות באחוזים בודדים, אבל אינם יכולים לשמש בסיס מוצק לאספקת צרכי האנרגיה שלנו, או להביא לצמצום הפליטות ב 80-90% כנדרש. כאלף מיליארד דולר הושקעו בשמש ורוח, אך הפליטות בעולם, עד עכשיו, רק המשיכו לעלות.

על מה דנים, אם כן, בוועידה ההמונית והסוריאליסטית הזאת בפריס? מה המטרה של הוועידה? לדברי מארגניה המטרה היא "הסכם אקלימי חזק ומחייב". הסכם על מה? על היעדים שהציגו המדינות ? על היעדים האלה שהשפעתם על האקלים (אם היעדים יתגשמו) תהיה אפסית? הסכם חזק ומחייב על יעדים שאינם שווים כלום? והסכם "מחייב"?? כיצד אפשר לחייב מדינות להשבת בחושך (ללא חשמל) או בעוני? כיצד "מחייבים"??

אבל, בינתיים לא דנים בכלל על ההסכם. מה שדנים עליו היא הסוגיה כמה מלאכים יכולים להצטופף על ראש סיכה. בעצם דנים על הסוגיה האם ה"מחויבות" של כול המדינות תהיה זהה, או שמא, המדינות העשירות, שפלטו יותר בעבר, יהיו יותר "מחויבות" מהמדינות העניות...

נושא שני שדנים עליו גם הוא מעולם הפנטזיות. המדינות העשירות (קרי הנשיא אובמה) התחייבו, בקופנהגן, להעביר סיוע למדינות העניות, לצורך המלחמה באקלים, בשיעור 100 מיליארד דולר לשנה, כול שנה, החל מ 2020. המדינות העניות שואלות (בצדק): "איפה הכסף"? המדינות העשירות מעבירות, כעת, באופן רגיל ושגרתי, כ 10 מיליארד דולר בשנה כסיוע חוץ למדינות העניות. הן הבטיחו ב 2009 להכפיל סכום זה פי 10... מאיפה הכסף? מאיפה הנכונות לשלם סכומים כאלה? זה לא יקרה, זו אוטופיה. אבל זה תירוץ טוב למדינות העניות להגיד: "אם אין כסף, לא תהיה 'מחויבות' לאקלים". במילים אחרות הן אומרות: "אתם, העשירים, לא תכפו עלינו להמשיך להיות עניים. אנו נעשה מה שאפשר כדי להעלות את רמת החיים – פירושו – נמשיך לשרוף דלק פחמי, חופשי חופשי". ואם, בדרך נס, כן ימצאו 100 מיליארד דולר לשנה, לצורך בניית תחנות רוח ולוחות שמש במדינות עניות, זה לא ישנה כלום, כי לצורך היחלצות מעוני צריך אנרגיה של ממש, ולא משחקים ירוקים ב"נדמה לי".

מי שמחפש משמעות מעשית, תכליתית, אופרטיבית, מציאותית בוועידות האקלים, כמובן לא ימצא. לאיש מעשי הוועידה נשמעת כמו מחזה אבסורדי וסוריאליסטי. וזה בדיוק האופי שלה. יש להבין את וועידות האקלים במישור המיסטי-דתי-סימבולי (ולא המעשי). זו וועידה של דת חדשה שמכריזה על עיקרי האמונה, ולא על תכנית פעולה מעשית. משתתפי הוועידה (כול מדינות העולם) באים להכריז: "אני מאמין אמונה שלמה בדת האקלים, ומבטיח לקיים את מצוותיה". בקיום אקט ההכרזה, הסמלי וההצהרתי (והריק מתוכן ממעשי) רואים המארגנים את עיקר מטרות הוועידה וחשיבותה. זהו טכס פולחן דתי במלוא מובן המילה.

יעקב




2 בנובמבר 2015

דהראני: אשליות סולאריות אכזריות בהודו

לפני יותר משנה הבאנו את הסיפור על הכפריים ההודיים שרוצים חשמל אמתי, אסלי, ולא חשמל סולארי. הנה הסיפור הזה ביתר פירוט. זה סיפור שממחיש את הנתק מהמציאות, את שיעבוד לאידאולוגיה אוטופית של פעילים ירוקים, של "מצילי עולם". הוא גם ממחיש את ה"אכזריות המרושעת" שלהם כלפי תושבי הודו.
יש כמה מנטרות, סיסמאות אופנתיות שהירוקים נוהגים להפריח, משפטים אידיאולוגיים חביבים אך בלתי נכונים. למשל: "במקום כולשהו הרוח תמיד נושבת" – לא נכון – אבל זה נושא לפוסט אחר. כאן נדון במשפט: "יש מקומות שבהם חשמל סולארי כדאי ומועיל" באיזה מקומות בדיוק? למשל במקומות מרוחקים בהם רשת החשמל לא מגיעה... דוגמה: הכפר דהראני בהודו. עוד סיסמה ירוקה: "בואו נדלג על השלב המיושן של חשמל מהרשת ונעבור ישר לחשמל סולארי באמצעות מיקרוגריד (רשת מקומית קטנה) – כפי שבאפריקה דילגו על השלב של טלפון קווי ועברו ישר לטלפון סלולארי".

הכפר דהראני, 3200 תושבים, היה מנותק מרשת החשמל כבר 30 שנה. בכפר הזה בחר הארגון גרינפיס להדגים את האידאולוגיה הסולארית שלו. הבחירה הייתה תוצאה של מפגש מקרי של ראש הכפר עם פעיל גרינפיס. יש בהודו כ 400 מיליון (מיליון) תושבים שאין להם חשמל וכ 700 אלף כפרים לא מחוברים לרשת. ממשלת הודו מתכננת לחבר את כולם לרשת עד 2022 – אשרי המאמין...

גרינפיס ניסה להוכיח, על ידי דוגמה ממשית, שניתן לספק חשמל לכפרי הודו ללא רשת חשמל מרכזית המוזנת, ברובה מתחנות כוח פחמיות גדולות. הם ניסו להוכיח שהפתרון לחסרי חשמל בהודו יכול להיות מערכות סולאריות. הם רצו להוכיח את היתרונות של "האנרגיה של העתיד" (כדבריהם).

השלט מפרט את המכשירים שאסור לחבר לחשמל הסולארי כדי לא לרוקן את המצברים

בשנת 2014 התקינה גרינפיס על הגגות בכפר מערכות לוחות שמש בהספק של 70 KW, וגם 224 מצברים כדי לאגור חשמל ביום ולספק אותו בלילה. העלות של הפרויקט הייתה 407,050 דולר (מעל ל 400 אלף דולר). גרינפיס מימנה את המתקן, וסיפקה את החשמל בחינם ל 6 חודשים, אבל ביקשה בהמשך 1 דולר לחודש מכול משפחה מחוברת (היו 380 משפחות שהתחברו). זה סכום יקר עבור ההודים כי ממוצע השכר בכפר הוא רק 30 סנט ליום. (בתשלום דולר לחודש, ייקח כמאה שנה לכסות את ההשקעה...)


אבל, הבעיה אינה המחיר. מיד אחרי ההתקנה התברר שמערכת החשמל הסולארית עם מצברים – יכולותיה מוגבלות מאד. אם מחברים מכשירי חשמל ביתיים – קומקומים, טלוויזיות, מאווררים, תנורי בישול ואפייה, מקררים או מגהצים – המצברים מתרוקנים מהר מאד, והכפר חוזר לשבת בחושך. כלומר: המערכת הסולארית אינה מסוגלת לספק מספיק חשמל ולא פתרה את בעיית מחסור החשמל בכפר. הפתרון לתושבי הכפר הגיע, בדרך עקיפה ומקרית (כמו המערכת הסולארית של גרינפיס). ראש ממשלת ביהאר (המדינה בהודו בה נמצא הכפר) הוזמן על ידי גרינפיס לכפר לחנוך את המערכת הסולארית ה"מתקדמת". בהזדמנות זו הפגינו תושבי הכפר ודרשו "חשמל אמתי, אסלי" לא חשמל "כאילו" של גרינפיס. זעקתם עלתה למעלה ונשמעה. כעבור חודש התקינו בכפר שנאי של 100  KW  וחיברו את הכפר לרשת החשמל הארצית (המוזנת על ידי תחנות פחמיות).


תושבים התנתקו מהמערכת הסולארית, רק 120 משפחות עדיין מחוברות (לעומת 380 קודם). החשמל מהרשת זול פי 3 מהחשמל הסולארי – והוא גם זמין בכמויות הדרושות. הרשת ההודית אינה מושלמת ויש בה הפסקות זרם תכופות, בכול זאת היא טובה בהרבה מהרשת הסולארית, שלא מספיקה לכלום.
 אנשים מסוימים מנהלים מאבק אידיאולוגי ירוק על גב תושביה העניים של הודו, ומבזבזים כסף על "פתרונות" שלא עובדים. (זו ההתאכזרות המרושעת לעניי הודו). בכול זאת, אומרים התושבים, החיים בכפר השתפרו בהרבה, בזכות גרינפיס. לא בזכות המערכת הסולארית שגרינפיס התקינה, אלא בזכות הביקור של ראש ממשלת המדינה שגרינפיס ארגנה (שהביא לחיבור הכפר לרשת החשמל).
מומחים "ירוקים" אומרים שיש בהודו 12,771 כפרים שמרוחקים מהרשת ולא ניתנים לחיבור כמו דהראני. בכפרים אלה מערכת סולארית יכולה להועיל (לדבריהם), כי חשמל מהרשת לא יהיה. לא נכון! המערכת הסולארית בדהארני עלתה מעל ל 400 אלף דולר. ניתן להתקין דיזל גנרטור בעלות של כ עשירית מזה, שיספק צרכי הכפריים במלואם. בתקציב של גרינפיס ניתן היה לספק חשמל (חשמל אמתי, אסלי) ל 10 כפרים מרוחקים (לפחות) במקום כפר בודד אחד. ההתעקשות לשרוף את הכסף על מתקנים סולאריים היא התעללות בעניי הודו, היא באה לשרת את האוטופיה האידאולוגית של גרינפיס ולא את הצרכים האמתיים של ההודים.

"יש מקומות שמערכת סולארית היא זולה ומועילה" ?? אולי על הירח.

יעקב












30 בספטמבר 2014

הנתונים הדלים האנרגיה המתחדשת בגרמניה.

גרמניה היא הארץ בעלת התכנית השאפתנית והוותיקה ביותר (מאז שנת 2000) למעבר לאנרגיות מתחדשות, וגם הארץ העשירה ביותר, והנותנת את הסובסידיות הגבוהות ביותר. לא פלא הוא שמבחינה כמותית היא הארץ הכי "מתקדמת" בתחום. כ 1/3 מלוחות השמש בעולם מותקנים בגרמניה, וכנראה פרופורציה דומה של תחנות רוח. פרופסור ברונו בורגר, ממכון המחקר "פראונהופר אינסטיטוט" מביא סיכום ענק (263 שקפים) של נתונים על ייצור חשמל בגרמניה, בשנת 2013. אואן מרנס מסכם כמה נקודות מתוך דו"ח זה.

הנקודה המעניינת ביותר היא מקדם התפוקה – או כמה חשמל הפיקו המתקנים בפועל, לעומת כושר הייצור התיאורטי שלהם (שמתרחש כאשר יש תנאי שמש או רוח אופטימליים).

ובכן: כושר ייצור סולארי מותקן: 35.651 GW, ייצור בפועל: 29.7 TWh – וזה מהווה 9.5% מכושר הייצור. להשוואה: "כושר הייצור" (התיאורטי) הוא פי 3 מהצריכה של ישראל בשעות שיא הצריכה. אבל הייצור בפועל הוא רק כחצי מהיצור הכולל של חשמל בישראל. אבל, גרמניה ארץ צפונית וערפילית. מקדם הייצור, אצלנו, בישראל, ארץ סוב-טרופית שטופת שמש, הוא בסביבות 20%, כלומר כפליים מגרמניה.

לגבי הרוח בגרמניה: "כושר ייצור" (capacity) מותקן: 32.5 GW, ייצור בפועל 47.2 TWh – שהם 16.6%. כלומר – בגרמניה, בשנת 2013, הייתה רוח מתאימה, ותחנות הרוח הפיקו חשמל, רק 1/6 מהזמן.

אוואן מרנס מציין שנוכח מקדמי ייצור כאלה ספק אם האנרגיות המתחדשות האלה (רוח ושמש) מגיעות לתשואה חיובית על השקעת האנרגיה (ERoEI) -   כלומר – בהחלט ייתכן שמתקנים אלה רק מבזבזים אנרגיה ולא מייצרים אנרגיה, כי מושקעת יותר אנרגיה בייצורם מאשר הם מחזירים בעת הפעלתם.


מהפכת האנרגיה של גרמניה (energiewende)  משולה לקפיצת ראש לתוך בריכה (של אנרגיה מתחדשת) שהמים בה רדודים מאד. הראש הגרמני בסכנה, כדאי היה לבדוק את הנושא לפני שקופצים.
הגרמנים לא פראיירים כמו הבריטים, ולא מתכוונים לשבת בחושך, לכן הם בונים במרץ תחנות כוח פחמיות חדשות, שיהיה, לכול צרה שלא תבוא... שר האנרגיה הגרמני (סגן הקאנצלר), סיגמר גבריאל, אמר: "אנו זקוקים לרזרבות איסטרטגיות של פחם וגז עבור אותן השעות שהרוח לא נושבת והשמש לא זורחת" – כלומר בשביל כ 85% מהשעות... הוא צודק....


יעקב