בחוג הקוטב הצפוני

יוסי קצורין שחזר ממסע לקוטב שלח לנו היום סרטון שאותו צילם חברו למסע, אליסטר קנוק. מדובר בסרט קצר המראה את מראות הנוף והטבע של האזור הארקטי. הצילומים נערכו בשנת 2010 ונערכו בשנה האחרונה. בקרו באתרו:
http://www.tarajiblue.com 

Into The Arctic from Alistair Knock on Vimeo.

כור הגל הנוסע.

TWR – traveling wave reactor  - היא הטכנולוגיה הגרעינית החדשה אותה מנסה החברה TerraPower לפתח.

החברה נוסדה בשנת 2007 על ידי נתן מיירוולד וקרן ההשקעות שלו "אינטלקטואל וונטשורס מנג'מנט", ושותף בה גם ביל גייטס. נתן היה מהנדס ראשי במיקרוסופט.

הם הקימו צוות של מהנדסים ויועצים שעסקים בתכנון ההנדסי של הכור, ובחינתו בעזרת סימולציות מחשב. עדיין לא נבנה שום דגם ממשי, שום אב טיפוס, ועדיין אין חוזים להתקשרות עם גורמים חיצוניים לבניית אבי טיפוס. עדיין לא נפתרו כול הבעיות ההנדסיות, כלומר – אין עוד תכנון מפורט.

הרעיון של הכור הוא שהוא משתמש בדלק גרעיני מדולל (משומש) – מוטות שהשתמשו בהם בכורים אחרים, ונחשבים היום לפסולת גרעינית אבל עדיין יש בהם הרבה דלק מדולל שיכול להפיק אנרגיה. הכורים הרגילים אינם מסוגלים לנצל דלק זה.

הכור הוא מהסוג של fast-breeder – שתוך כדי פירוק גרעיני מייצר לעצמו את החומר להמשך הפעולה. הרעיון אינו חדש, על פיתוחו עבדו בסוכנות לאנרגיה אטומית בארה"ב, אבל הפיתוח נזנח בשנת 1994, כאשר הכורים הגרעיניים יצאו מהאופנה, ולא הגיע לשלב של ניסוי.

הכור הזה אמור להיות כור "נעול וסגור" – מכניסים בו את הדלק הראשוני פעם אחת והוא מסוגל להמשיך ולעבוד ולייצר חשמל במשך 40-60 שנה בלי כול טיפול או החלפה של דלק. הוא גם אמור להיות בטיחותי במיוחד – עם מנגנון עצירה אוטומטי. פירושו שבמקרה של תאונה או הפסקת חשמל הוא נסגר לבד, ומקרר את עצמו בלי צורך בקירור חיצוני.

המהנדסים עדיין לא פתרו את כול הבעיות הטכנולוגיות – כמו מציאת חומרים שיוכלו לעמוד בחום ובלחץ הגבוהים הדרושים.

לאחרונה נסע ביל גייטס לסין, בניסיון לעניין את ממשלת סין להשתתף בבניית אב טיפוס. בינתיים לא נחתמו שום חוזים. בניגוד לארה"ב – סין מאיצה את הפיתוח והבנייה של כורים גרעיניים, ובונה מספר דגמים של כורים חדשים, בטכנולוגיה מתקדמת.

אני משער שמקור האנרגיה העתידי, שאמור להחליף את הנפט והפחם, יהיה האנרגיה הגרעינית. סין והודו עובדים על פיתוח טכנולוגיות גרעיניות חדשות, אולי קצת גם צרפת. מרבית שאר מדינות אירופה, ארה"ב ויפאן אימצו מנטאליות אנטי-גרעינית, ונראה שיישארו מאחור.

יעקב

ביל גייטס: פאנלים סולאריים – קישוט נחמד.

ביל גייטס מודאג מההתחממות הגלובאלית, והוא מקדיש הרבה זמן ומחשבה לבעיית היסוד של האנשות – אספקת האנרגיה. ההתעניינות שלו אינה אקדמית בלבד, הוא משקיע מההון של הקרן שהוא מנהל בפרויקטים של מחקר בתחום האנרגיה. על המיזם הגדול, שמנסה לפתח תחנות כוח גרעיניות של העתיד, ,TerraPower אכתוב בפוסט נפרד.

הנה קטעים מראיון שביל גייטס נתן למגזין Wired :

הוא אומר שאומות עשירות לא משקיעות מספיק במחקר ופיתוח מקורות אנרגיה, ושפאנלים סולאריים הם לא יותר מקישוט – הם לא מספקים אנרגיה בכמות רצינית.

האנרגיה הבטיחותית ביותר היא עדיין האנרגיה הגרעינית. שאר מקורות האנרגיה – נפט, גז ופחם, כרוכים בתאונות ומקרי מוות קבועים ומתמשכים בדרך שיגרה, והסיכום המצטבר של מקרי מוות ונזקים ממקורות אלה גבוה לאין שיעור מהנזקים שנגרמו עד היום על ידי תחנות כוח גרעיניות.

הבעיה עם תחנות גרעיניות שאנו עובדים בטכנולוגיה של שנות ה 1960, פיתוח האנרגיה הגרעינית נזנח במערב, ולא הייתה התקדמות בתחום. זו גם הזדמנות – כי ניתן לשפר את הטכנולוגיה בהרבה.

הוא אומר עוד שביו-דלק – דלק מצמחיה – אתנול למשל – זו תוכנית סובסידיות לחקלאים, ואינה תורמת כלום למשק האנרגיה או לצמצום הפליטות. בנוסף האתנול מייקר את המזון.

אנחנו משקיעים 90% מהמשאבים בבניה ופריסה של מערכות אנרגיה בלתי יעילות, כמו תחנות רוח ופאנלים סולאריים – ולא ייצא מזה כלום. צריך להשקיע במחקר לפיתוח מערכות חדשות ולא בבנייה של מערכות לא טובות.

בקשר להתייעלות אנרגטית, חסכון – כן זה טוב, אבל זה רחוק מאד מלקדם אותנו קידום של ממש ליעדים של צמצום הפליטות ב 90%. זה לא עוזר הרבה.

שאלה אחרונה: אז לא תתקין פאנלים סולאריים בבית גייטס ? תשובה: דווקא כן, הם נחמדים, cute – אנשים עשירים יכולים להרשות לעצמם להיות נחמדים.

יעקב

אנרגיה ירוקה – אשליה

כך אומר ד"ר ג'יימס האנסן, אבי ההתחממות הגלובאלית וראש וראשון בין הלוחמים נגד הפחמן. הוא קורא לזה  Kool-Aid. הנה קטעים ממאמרו מחודש אוגוסט שנה זו. (pdf )

הוא שואל: מדוע אין התקדמות בהקטנת הפליטות, מדוע הממשלות לא עושות די? תשובה חלקית הם "סוחרי הספקות" (הספקנים) אבל זה רק החלק הקטן של הבעיה.

The bigger problem is that people who accept the reality of climate change are not proposing actions that would work.

הבעיה היותר גדולה היא שהאנשים שמקבלים את המציאות של ההתחממות הגלובאלית אינם מציעים פתרונות שעובדים. הוא מביא את הגרף הבא המתאר את חלקה של האנרגיה הירוקה בסל האנרגיה בארה"ב:

הנה אותה תמונה לגבי העולם כולו:

הרוח והשמש מספקות כ 1.8% מהאנרגיה בארה"ב,  בעולם פחות מ 1.1% .

האם אפשרי שהאנרגיה הירוקה (רוח ושמש) תספק את מרבית צרכי האנרגיה של החברה המודרנית? מי שמאמין בכך מאמין באגדות ילדים, בפיות ושדים, הוא מאמין ב Easter Bunny and Tooth Fairy .

האמונה באגדות אלה היא הבסיס למדיניות (להצהרות) של הפוליטיקאים הליברליים, אבל כאשר הם מגיעים לשלטון הם מאשרים קידוחי נפט וכריית פחם. הסיבה היא שהם רואים שאין כל ממש באמונה שהמקורות הירוקים יכולים לספק את צרכינו.

כדי להמחיש את האמונה הזו , הוא מביא את הגרף של אמורי לובינס משנת 1977:

בגרף הזה רואים תחזיות שכביכול בשנת 2025 – מרבית האנרגיה תבוא ממקורות מתחדשים (שמש ורוח). אנו גם רואים עד כמה הגרף רחוק מהמציאות בקטע שכבר ידוע – עד 2008.

אנשים בעלי כוונות טובות ממשיכים לחיות תחת האשליה שאם הממשלה תקדם יותר במרץ את האנרגיה הירוקה, עם יותר סובסידיות, תחליף האנרגיה הירוקה את הפחמית. אנרגיה סולארית, למשל, יכולה להיות רק חלק קטנטן בפתרון, אבל אפילו בשביל חלק כול כך קטן יבש הכסף של הסובסידיות.

עד כאן האנסן (תקראו את כל הקטע).

האנסן ריאליסטי בהערכתו את האנרגיה הירוקים (שמש ורוח), ופסק דינו חד משמעי: אין דבר כזה. הם אפילו לא מתקרבים, אפילו לא קצת, ליכולת לספק את צרכי האנרגיה שלנו.

הוא מציע פתרון די מתוחכם – מיסוי הדלק הפחמני, יחד עם חלוקת ההכנסות חזרה לאזרחים. ההצעה הזו היא כמובן לא הצעה למקור אנרגיה בלתי פחמי – אלא הצעה לתהליך... תהליך היגמלות – משהו כמו תהליך השלום... אבל על כך בנפרד.

יעקב 

ארכיטקטורה מיוערת

מאז ההישג הארכיטקטוני המופלא של פרנק לויד רייט, "הבית על המפל" Fallingwater,  לא ראינו שילובים כה הרמוניים של חורש טבעי וארכיטקטורה. במקרה של רייט נשתלה הארכיטרטורה בתוך היער. 

החידוש הבא הוא מתבסס על גידול היער בתוך ועל גבי הנוף האורבני בדרך יחודית: בימים אלו נבנים במילאנו, איטליה שני מגדלים בני 27 קומות הכוללים גינה מיוערת בכל קומה אשר יצרו יער אנכי על גבי המבנה הארכיטקטוני. היצירה היא פרי עבודתו של הארכיטקט סטפאנו בוארי וניתן לקרוא עוד אודותיה כאן.

ישראל צריכה להתחמק

ד"ר אור קרסין, נציגה מטעם עצמה והקק"ל בועידת האקלים בדורבן מנסה להלך עלינו אימים: "ישראל לא תוכל להתחמק...".

להתחמק ממה ?

כאמור בוועידת דורבן לא הוסכם על שום דבר של ממש, אבל נחתם הסכם (שהושג אחרי מאבק מתיש של כמה לילות רצופים), שלא אומר כלום. הוא מנוסח בלשון בירוקרטית-דיפלומטית מעורפלת בכוונה, וכול אחד אומר עליו מה שהוא רוצה ("הושגה פריצת דרך"...). באתר זה תוכלו למצוא לינק להסכם עצמו ולהרבה מאמרי פרשנות עליו שהם בזבוז פיקסלים נטו – אין בהסכם כלום.

ד"ר קרסין טוענת שישראל התחייבה לפני שנתיים בוועידת קופנהגן, בנאום שנשא הנשיא פרס:

"התחייבויות החד צדדית שניתנה על ידי ממשלת ישראל בקופנהגן, שרירות ומחייבות אותה במישור הבינלאומי. אלה כוללות יעד של הפחתת 20% מפליטות גזי חממה ביחס "לתרחיש עסקים כרגיל" עד שנת 2020. ייצור של 10% חשמל ממקורות אנרגיה מתחדשים וכן התייעלות אנרגטית בשעור של 20%."

על מנת להשיג מטרות אלו, אימצה הממשלה בנובמבר 2010 את התכנית הלאומית להפחתת פליטות גזי חממה. לצורך יישום התכנית נקבע כי עד שנת 2020 יוקצו 2.2 מיליארד שקל למימון פעולות להפחתת בתחומי התייעלות אנרגטית, בנייה ירוקה, תחבורה וכן חינוך והסברה.

אין באמירות אלה שום דבר מחייב במישור הבינלאומי. (מה זה בכלל "מחייב במישור הבינלאומי"? עוד פיקציה צדקנית). במציאות אין דרך לעמוד בכוונות יפות אלה. הנאום של פרס, וההחלטה של הממשלה הם מילים ריקות מתוכן, כי אין דרך להוציאם אל הפועל, ולמזלנו – גם אין צורך דחוף.

ממשלת ישראל הקצתה סכום כסף נכבד, כ 150 מיליון שקל בשנה זו, למטרות אלה. כמו הכסף שמוציאות רבות ממשלות העולם – זהו בזבוז נטו של כסף שמשיג אפס תוצאות. לא הפחתה של פליטות, ולא שום דבר אחר. גם הסכם קיוטו, הסכם משפטי "מחייב" השיג אפס הישגים בצמצום הפליטות. הפליטות רק עלו, והצמצום כביכול שהשיגו מדינות אירופה (בהשקעה אדירה) אינו אלא אחיזת עיניים חשבונית והעברת המפעלים (עם הפליטות ומקומות העבודה) לסין.

אז מה ישראל צריכה לעשות? את הדבר שהכי קל לעשות: כלום.

הטענה שיש בכוחה של ישראל לעשות משהו להושיע את העולם מהתחממות היא אשליה מגלומנית. אם וכאשר יומצאו שיטות לייצור אנרגיה "ירוקה" שמייצרות אנרגיה של ממש (ולא אשליות) וגם עולות מחיר סביר, תוכל ישראל להתחיל לבנות תחנות כוח כאלה. אם מישהו בישראל יש לו רעיון בנושא – הוא בוודאי יפתח את הרעיון, אנו לא נפריע לו. עכשיו לא קיימות תחנות כאלה, ולבנות תחנות שלא מפיקות הרבה אנרגיה ולא מועילות אין צורך.

אין שום הגיון שישראל תבזבז 150 מיליון שקל לשנה על הטכנולוגיות הקיימות שאין בהן שום תועלת, כפי שעושות הרבה מדינות אחרות. אנו צריכים ללמוד לקח מהניסיון שלהם, ולא להעתיק את כול השטויות שהם עושים.

יעקב

סגירה "קרה" בפוקושימה.

ראש ממשלת יפאן הכריז על "סגירה קרה" של תחנות הכוח הגרעיניות בפוקושימה. סגירה קרה פירושו שהריאקציה הגרעינית בליבות הכורים הפגועים נפסקה לחלוטין, ואין חשש או אפשרות שתתפרץ שוב. הקירור של הליבות שהותכו נמשך, והטמפרטורה של הליבות והמים היא מתחת ל 100 מעלות – נקודת הרתיחה של המים.

כזכור, בשנים או שלושה מהכורים הותכו מוטות הדלק הגרעיני, בשל בתקלה במערכת הקירור, בעקבות הצונאמי ממרץ השנה. החומר המותך חדר את המעטפת הפנימית ומונח כעת, כך מעריכים, על ריצפת המעטפת החיצונית שעשויה בטון.

חברת טפקו התקינה מערכת קירור מאולתרת. מים מוזרמים כול הזמן כדי להמשיך ולקרר את הליבות, המים עוברים אח"כ תהליך סינון ומוזרמים חזרה במעגל סגור. ייקח עוד הרבה זמן, אולי 3 שנים של קירור מתמשך, עד שניתן יהיה להתחיל בפעולות הניקוי והסילוק הסופי של שאריות הדלק הגרעינית. פינוי סופי של כול הפסולת וניקוי מוחלט של האתר היא עבודה שעלולה להימשך אולי 40 שנה. אבל העיקר הוא שאין יותר סכנה לפליטה נוספת של חומרים רדיואקטיביים לסביבה. לפחות לא סכנה גדולה – כי אם יתרחש עוד צונאמי כעת, הוא עלול להשבית את מערכת הקירור המאולתרת.

האזורים והישובים שמסביב לאתר התחנות בפוקושימה עדיין מזוהמים. 90,000 התושבים שפונו בעקבות האסון עדיין לא יכולים לשוב לבתיהם. ממשלת יפאן מנסה לאתר את השטחים הפחות נגועים, ולטהר שטחים אחרים ככול האפשר, כדי לאפשר, בהדרגה, חזרה חלקית של תושבים לאזורים שפונו.

ההכרזה של ממשלת יפאן על "סגירה קרה" היא צעד סמלי ואיננה סיבה לחגיגה. על פי תכנית הפעולה שפרסמו בחודש מאי, היו אמורים להשיג "סגירה קרה" עד סוף השנה – אז כעת הם מכריזים על עמידה בתכנון. תהליך הטיהור והניקוי יימשך עוד עשרות שנים.

יעקב

הוסכם להמשיך ולדבר.

זו הנוסחה הסטנדרטית המתפרסמת בכול וועידה בינלאומית שנגמרת בכישלון מחלט. נוסחה זו, התקבלה גם בוועידת האקלים בדורבן. כ 10,000 נציגים מ 200 מדינות קיימו דיונים מאד קדחתניים ואינטנסיביים במשך שבועיים. ב 72 השעות האחרונות הם ויתרו על השינה כי היו דיונים סביב השעון. הם יכלו לחסוך לעצמם את המאמץ ולחתום על הצעת הסיכום שעליה הכרזנו לפני פתיחת הוועידה.

בסוף הם החליטו שהדיונים לגיבוש הסכם המשך לקיוטו יימשכו, כשכרגע אין הסכמה על שום פרט או נושא.

מדינות אירופה לחצו שהסכם ההמשך יחייב גם את המדינות המתפתחות (סין, הודו, ברזיל), ויטיל מגבלות על הפליטות שלהן. המתפתחות אמרו "תשכחו מזה, אנו לא נשאיר אנשים רעבים בגלל שום הסכם אקלים. הפרנסה והאוכל של אנשינו קודמים". אז הסכימו שיהיה יסכם בלי לפרט איזה סוג של הסכם. כלומר – לא הסכימו על כלום.

סעיף שני היה החזרה על 7 החלטות קודמות – תוקם קרן של 100 מיליארד דולר לשנה לסייע למדינות מתפתחות לעבור לאנרגיה ירוקה. מה שלא הוחלט הוא מי ייתן את הכסף ומי יקבל, ובאיזה תנאים. העיקר, שיש כוונה להקים קרן, אי שם ב 2020.

בינתיים הודיעה קנדה שהיא פורשת מהסכם קיוטו הישן. היא פורשת כי היא לא עמדה ביעדי צמצום הפליטות שלה, ולו לא פרשה הייתה אמורה לשלם קנס. הם לא מתלהבים מהרעיון של הקנס. הממשלה הנוכחית האשימה, כרגיל, את קודמתה, שחתמה על הסכם קיוטו, שלא עשתה די לצמצום הפליטות. בוודאי שלא עשתה, כי אין הרבה שניתן לעשות, ואף אחד לא עומד ביעדי הצמצום. אבל נוח להאשים ממשלה קודמת ממפלגה יריבה.

אבל הקרקס של ועידות האקלים רבות משתתפים, במימון משלמי המיסים, בעל מסורת מושרשת של 17 שנה, יימשך. לא חשוב ההישגים, העיקר הוועידות, כול פעם באתר נופש אקסקלוסיבי חדש.

יעקב

קפיצת שיא בפליטות

כך מודיע הניו יורק טיימס. בשנת 2010 גדל פליטות הפחמן העולמיות ב 5.9%. הקפיצה בכמות הפליטות, ששיעורה חצי מיליארד טון, היא הגבוהה ביותר, במונחים אבסולוטיים, אי פעם, מאז המהפכה התעשייתית. במונחים של אחוזים הקפיצה היא השנייה בגודלה אחרי זו של שנת 2003.

העלייה באה אחרי ירידה של 1.4% בשנת 2009. עכשיו מסתבר שהירידה ב2009 נבעה מהמשבר הכלכלי וההאטה ביצור, ולא ממגמה של מעבר לאנרגיה ירוקה. העלייה הגדולה ב 2010 נבעה מהבסיס הנמוך של 2009, אבל משערים שבשנים הבאות הפליטות תעלינה ב 3% לשנה, כמו בכול העשור של שנות ה 2000. זו עלייה בקצב לעומת הקצב של 1% לשנה בשנות ה 1990.

הפליטות של ארה"ב נפלו ב 7% ב2009 , אבל קפצו חזרה ב 4% ב 2010, הפליטות של סין עלו ב 10.4% ב2010.  אפשר היה לחשוב שיש התייצבות מסוימת, או אפילו ירידה בפליטות בארצות המפותחות (בהן העלייה יותר מתונה מאשר בסין), אבל זו אשלייה. מה שקורה הוא שהארצות המפותחות מייצאות את המפעלים, ואיתם הפליטות, לארצות המתפתחות. אין ירידה בפליטות אלא העתקה במיקום בלבד.

הכתב כותב שההתקדמות המועטה (אפסית) בצימצום הפליטות נובעת מההתנגדות הפוליטית חריפה נגד המעבר לארנגיות ירוקות, בגלל החשש מהתייקרות האנרגיה. זה לא נכון. הביעה היא לא המחיר היקר של האנרגיה הירוקה – הבעיה היא שאין אנרגיה ירוקה. השמש והרוח הן אשלייה, הן מפיקות מעט מאד אנרגיה, רחוק מאד ממה שאנו צריכים. לא קיימים מקורות אנרגיה ירוקים בעלי יכולת ייצור בהיקף שיתאים לצריכה שלנו. עד שלא יגלו מקורות חדשים לא תהיה ירידה ברמת צריכת האנרגיה וברמת הפליטות, לא יעזרו דיבורים והטפות. אנשים לא יישבו בחושך.

המצב הזה מבליט גם את האבסורד שבדיבורים ובתקוות האלה, וגם בהסכם קיוטו המבוסס עליהם. גם המדינות שחתמו על הסכם קיוטו והתחייבו להקטין פליטות לא הקטינו. זה לא בגלל שהן לא רצו, ולא השתדלו, הן רצו מאד, ובזבזו 240 מיליארד דולר בשנת 2010 ומיליארדים רבים לפני זה ואחרי זה (כי התחייבו לקנות אנרגיה ירוקה במשך 20 שנה). אנשים מסרבים להכיר בעובדה שאי אפשר לעשות יש מאין, ומה שאין – אין. אין אנרגיה ירוקה, הדיבורים על זה הם דיבורים לא מציאותיים.

אבל ההטפות נמשכות ביתר שאת, ואיתן ביזבוז הכסף לריק, והקינות על מר גורלנו המתחמם.

יעקב

מדיבורים הזויים לבזבוזים ממשיים.

כבר כתבנו על רצונו העז של ראש ממשלתנו, בנימין נתניהו, להציל את האנושות מפגעי הנפט. בהשפעת יועצו לענייני כלכלה, פרופ' יוג'ין קנדל, הוא אמר:

"בימים אלה אנחנו פועלים לרכז מוחות בכירים בישראל באמצעות ראש המועצה הכלכלית-חברתית פרופסור יוג'ין קנדל, כדי שבתוך 10 שנים נוכל להציע לעולם חלופות לנפט", אמר נתניהו.

עכשיו הולכים לתרגם דיבורים הזויים לבזבוז כסף ממשי ביותר.

המדען הראשי הוציא בקשה לציבור RFI להציע מחקרים במגמה לחפש תחליפי נפט.

בקיץ 2011 אישרה הממשלה השקעה של 1.5 מיליארד שקל לעשר שנים לתחום, על בסיס עבודה שהוכנה במועצה הלאומית לכלכלה. לשכת המדען תקבל כמחצית מהסכום לעידוד השקעות פרטיות בפיתוח תחליפי אנרגיה לתחבורה.

לא שהמטרה אינה ראויה. לא שלא רצוי להמציא תחליפי נפט. כולם יודעים שכדאי להמציא תחליפי נפט, ומי שימציא יתעשר באופן מיידי. כול מי שיש לו יד ורגל במחקר מחפש תחליפי נפט, בארץ ובעולם. כול יזם ומשקיע הון סיכון בעולם מחפש בנרות מחקרים כאלה להשקיע בהם. יש לתת לכול גורמי המחקר בארץ ובעולם להמשיך בחיפושיהם הברוכים.

אך – מה יכול נתניהו ו"המדען הראשי" לתרום למאמץ? הוא יכול לשרוף 1.5 מיליארד שקל, כסף ציבורי לריק. אין שום צורך בהתערבותו של המדען הראשי (ואין שום צורך במדען הראשי בכלל). אל תסתנוורו מה"חזון" של נתניהו על עולם ללא נפט – הסיכוי הוא שהתוצאה של המחקרים הממומנים של ידי המדען הראשי (וגם של אחרים) תהיה מחקר ללא תוצאות, ושריפת כסף לריק.

הממשלה אינה קרן הון סיכון ואסור לה לבזבז את משאבינו (מיסינו) בהימורים על המצאות שאולי מישהו ימציא, ראויות ככול שתיהנה. אם תחליפי הנפט יקרים לליבו של נתניהו – שיגייס כספים מטייקונים, שיקים קרן הון סיכון, של משקיעים שרוצים לסכן את ההון הפרטי שלהם. שלא יסכן את כספי משלם המיסים הישראלי. היותו ראש הממשלה אינו נותן לו סמכות להוציא כסף ציבורי על תחביבים לו, גם לא תחביבים ירוקים.

יעקב