אגדות המודלים.

הנה קטעים מספרו של פרופ' (לכלכלה) אריאל רובינשטיין "אגדות הכלכלה".

התיאוריה הכלכלית מנסחת את הגיגיה באמצעות מה שאנו מכנים :מודלים . המילה "מודל " נשמעת מדעית יותר מהמילה"אגדה" אבל להבנתי מדובר באותו הדבר .

מחבר האגדה מבקש להנחיל לקוראיו מסר על החיים . הוא עושה זאת באמצעות יצירה דמיונית המרחפת בין פנטזיה למציאות . אפשר לבטל כל אגדה ולטעון שהיא "בלתי מציאותית ." אפשר להטיח בה שהיא פשטנית מדי . אבל זה גם יתרונה של האגדה . הריחוף בין הפנטזיה למציאות מאפשר לה להיות משוחררת מפרטים לא רלוונטיים ומהטיות מיותרות.  השחרור הזה מאפשר לנו להבחין בתובנה רלוונטית , לזהות רגש מוכחש או להפיק מוסר השכל . את המסר של האגדה ניטול איתנו כשנשוב מהריחוף בעולם הפנטזיה לקרקע של החיים ונפעיל אותו בשיקול דעת כאשר ניתקל בסיטואציות דומות לאלה שבאגדה.

ואולם לשפה הפורמלית [של המודלים]  יש גם חסרונות . היא יוצרת אשליה של מדעיוּת . מי שאינו מצוי ברזי המודלים הפורמליים נוטה להתייחס אליהם כמייצגים "אמת מוחלטת " בעוד שאינם אלא אגדות .

כאשר הדברים מגיעים לשאלות שלמדיניות כלכלית , הכסות הפורמאלית של המודל מאפשרת לכלכלנים להציג מצג שווא מדעי וסמכותי ולהסתיר מההדיוט את ההנחות שהמודל משתמש בהן . החיץ שבין שפת הסתרים הפורמאלית לשפת בני האדם מונֵע כמעט לחלוטין ממי שאינו חבר במסדר הכלכלי לבקר את הטיעונים הכלכליים .

הסיפור הזה על מודלים כלכליים נכון, לדעתי, במידה רבה גם עם מודלים אקלימיים.

למרות שהם יותר יומרניים ונעשים באמצעות "מחשב" (מכונת החשבון שהפכה לאלוהים שלנו), הם רק מודלים – דהיינו אגדות – או תצוגה סכמתית ופורמאלית של ההנחות של יוצרי המודלים (מדעני האקלים). מודל הוא מודל, המציאות היא משהו אחר. הקשר בין המודל למציאות הוא מאד בעייתי, לא ברור אם יש קשר בכלל.

בכול זאת, כאשר מדברים על ההתחממות הגלובאלית ושיעורה המשוער בעוד 100 שנה, מסתמכים אך ורק על מודלים אקלימיים. כמו שאומר וויליס אשנבך: "מודל אינו מציאות".

יעקב

תחנות רוח נחמדות.

כבר כתבנו הרבה פעמים שתחנות הרוח הגדולות הן מפלצתיות, מכוערות, מזהמות את הנוף, מרעישות  וקוטלות ציפורים.

לאחרונה נתקלתי בדגם חדש של תחנות רוח, הרבה יותר יפות וידידותיות. אלו תחנות רוח בעלות ציר סיבוב אנכי (בניגוד לתחנות הרגילות בעלות ציר אופקי).

היצרן מבטיח שהן גם שקטות, וגם לא פוגעות בציפורים. הן מתאימות להתקנה על גגות בתים או בתוך ישובים, בזכות השקט שלהן.

יש הגיון בפיזור תחנות רוח על הבתים וביניהם, בתוך ישובים – כך אפשר להשתמש בחשמל ישירות, בלי צורך בקווי ממסר ארוכים. מאידך – בתוך הישובים יש מעט רוח, התחנות המפלצתיות מותקנות בדרך כלל על פסגות הרים, כי שם יש יותר רוח.

באנגליה משלמת חברת החשמל (על חשבון הציבור) 27 פני (של סטרלינג) על כול קוט"ש שמסופק לרשת. זאת לעומת מחיר של כ 10 פני לצרכן עבור חשמל מהרשת. אם אתה משתמש בעצמך בחשמל מהטורבינה, אתה חוסך 10 פני וגם מקבל עוד 27 ! הסובסידיה גבוה מאד. אז, התועלת עדיין לא גדולה, אבל לפחות המראה יותר נעים ופחות מפלצתי.

יעקב

ארה"ב מפסיקה סובסידיות לאתנול

בשורה טובה אחת קטנה בפתח 2012: החל מתחילת החודש נפסקו הסובסידיות שניתנו בארה"ב עבור מהילת אתנול בבנזין למכוניות. עד סוף השנה שעברה נתנה ממשלת ארה"ב זיכוי ממס בשיעור 54 סנט לכול גלון אתנול שהוכנס בבנזין למכוניות. כמו כן פג תוקף מכסי המגן שנועדו למנוע ייבוא אתנול מברזיל, שמיוצר מקנה סוכר ולא תירס, כמו בארה"ב ומחירו יותר זול. ארה"ב ייצרה, בשנה שעברה כמעט מיליון חביות אתנול ליום. הסובסידיה עלה למשלם המיסים כ 6 מיליארד דולר לשנה.

מה שלא איבד את תוקפו זה חוק אמריקאי משנת 2007 המחייב ייצור 15 מיליארד גלון אתנול לשנה, לצורך מהילה בבנזין עד 2015. כלומר – חברות הדלק חייבות למהול אתנול בדלק (בשיעור 10% בינתיים), יעלה כמה שיעלה. זה כמובן יחייב את המשך השימוש בכ 40% מתבואת התירס בארה"ב לצורך אתנול, דבר הגורם לייקור המזון.

בשביל מה צריך אתנול בדלק? שאלה טובה. לכפרות.

פעם טענו הירוקים שאתנול הוא "אנרגיה מתחדשת" ולכן זה טוב. היום יודעים כולם (כולל הירוקים ואפילו אל גור עצמו) שבתהליך ייצור התירס, ואח"כ האתנול משתמשים בהרבה דלקים פחמיים, דשנים כימיים ומים, כך שבסיכום, השימוש באתנול יותר מזיק לסביבה מאשר מועיל. עובדות פשוטות אלו הם לא היו מסוגלים לברר מראש, כאשר דחפו בלהיטות רומנטית ובנחישות את ה"פתרון" הזוועתי הזה. הירוקים קודם מתלהבים ואח"כ (אם בכלל) בודקים את העובדות.

היום קיימת תשתית תעשייתית של עשרות או מאות מפעלים מיצרי אתנול. על הממשלה מופעל לחץ אדיר מצד אינטרסים כלכליים לא לבטל את המנדטים של האתנול. השטות הזו,  שחוקקו לפני כמה שנים תהיה איתנו להרבה מאד זמן.

טוב לפחות שבוטלה סובסידיה ישירה והמכסים, אולי זה יביא להקטנה הדרגתית בייצור בארה"ב, ועמו גם הקטנה בלחץ הפוליטי.

אירופה, דרך אגב, גם היא מחייבת שימוש באתנול בדלק. אולי לשקר אין רגלים, אבל לשטויות יש, הן נפוצות מהר.

יעקב

הירידה במלחמות והאקלים.

"מודאגי האקלים" (חממיסטים בלעז), מחפשים במרץ בלתי נלאה אסונות שאפשר לייחס לשינויי האקלים. הם כבר מייחסים לשינויי האקלים כול אסון טבע שהיה, כמו צונאמים, הוריקנים, רעידות אדמה, שיטפונות ובצורות. זאת בלי שום אינדיקציה של ממש שיש קשר בין התופעות ושינוי האקלים, ויותר מזה – בלי הוכחה שיש יותר אסונות טבע מאשר בעבר הפחות חם.

נושא אופנתי הוא המלחמות והסכסוכים המזוינים. יותר ויותר אנשים טוענים ששינויי האקלים יכולים לגרום למלחמות וסכסוכים מזוינים עקובים מדם, ולכן – ששינוי האקלים מהווה סכנה ביטחונית. הנה לינק לפוסט בבלוג של ד"ר קורי, ובו קטעים מסיפוזיון על הנושא, כולל "מחקר" מלומד שהתפרסם בירחון המדעי "נייטור" Nature – הטוען שהוא מצא קשר סטטיסטי בין סכסוכים והתחממות.

זאת – במסגרת האופנה שבעזרת סטטיסטיקה (מעוותת) והינדוס מספרים אפשר להוכיח כול דבר.

 ה"צרה" – או ליתר דיוק – המזל הוא שכמות הסכסוכים והמלחמות נמצא בירידה מתמדת לפחות מאז מלחמת העולם השנייה. לא חשוב איך מודדים זאת – מלחמות גדולות, מלחמות קטנות, סכסוכים מקומיים, מלחמות גרילה - מספר ההרוגים הולך וקטן. אולי ניתן להסיק שההתחממות הגלובאלית הנוראית שהתרחשה ב 50-100 השנים האחרונות היא שגרמה דווקא להפחתת הסכסוכים?

(על דוגמה קודמת של הטענות הבלתי שפויות האלה – ראה דבריו של מזכיר האו"מ בנקי מון על הסכסוך בדרפור).

יעקב

הדת הירוקה של ארדן / בועז ארד

"אני גאה להשתייך לדת הזאת," כך מעיד על עצמו השר גלעד ארדן במאמר דעה במעריב עסקים (שהתפרסם ב28 בדצמבר) במענה לכינוי "הדת הירוקה" בה השתמש רותם סלע, כתב העיתון במאמר שסיקר את העליות הצפויות במחירי האנרגיה כתוצאה מהלחץ הבלתי פוסק של הירוקים וארדן (ושר התשתיות עוזי לנדאו) להפעיל מקורות אנרגייה "ירוקים" בישראל.

השר ארדן מפזר נתונים מופרכים מוטעים ומטעים.

ארדן טוען כי בשנת 2012 יעלו מחירי החשמל ונסבול מפגיעה באיכות האוויר בשל שימוש בדלקים יקרים ומזהמים, בעיקר סולר ומזוט בשל הגז המצרי שנותק. לטענתו הגורם לכך הוא אי פיתוח מקורות אנרגיה מתחדשת.

אך היה זה דווקא ארדן שתמך בעצירת הבניה של תחנות הכוח המודרניות שהיו אמורות לפעול עם פחם, מה שהיה גם מוזיל את המחירים ביחס לדלקים המזהמים וגם משפר את איכות האוויר בשל שיכלול המסננים בתחנות החדשות, וגם מגוון את אספקת הדלקים של ישראל ומשפר את יכולת העמידה הבטחונית תחת איומי טילים ׁ(שכן מאגר פחם פחות מסוכן ונפיץ ממאגרי גז או דלק נוזלי, וקידוחי הגז בים פגיעים שבעתיים).

הטענה כאילו אנרגיות רוח ושמש יכולות לשמש תחליף לדלקים המזהמים אין לה על מה להסתמך, אמנם ארדן מספר לנו כי שבדיה, דנמרק וגרמניה הגיעו להשגים בשימוש באנרגיות מתחדשות ולראייה מציג מספרים שהם מוטים ובלתי רלוונטיים.

למשל, מסביר ארדן ששבדיה משתמשת בשיעור העולה על 40% של אנרגיה מתחדשת. זה לא רלוונטי. שבדיה התברכה במפלי מים ועיקר האנרגיה המתחדשת שלה מופקת על ידי תחנות הידרו אלקטריות.

היכן בדיוק מציע ארדן להציב את הסכרים הללו בישראל – האם באתר "שבע תחנות" שבמעלה הירקון? חלק נכבד אחר של האנרגיה בשבדיה מופק בתחנות כוח גרעיניות, כאלו שהירוקים נלחמים נגדן מלחמת חורמה. 


תחנות אלו הם גם ההסבר לכך שדנמרק מוצגת כמדינה המפיקה 18% מן החשמל באמצעות מקורות מתחדשים.

בפועל צורכים הדנים רק כ-7.5% מן החשמל שמיוצר על ידי הרוח ומייצאים את השאר. הדבר נובע מכך שייצור החשמל מרוח אינו עקבי ותלוי בגחמות הרוח. הדנים יכלו להרשות לעצמם להקים מערך עצום של תחנות רוח שמספקות חשמל לסירוגין, לפי הרוח שכן  בשעות בהן לא נושבת הרוח בעוצמה מתאימה (חזקה מידי או חלשה מידי) מושכת דנמרק חשמל משבדיה נורווגיה וגרמניה המפיקות אותו בתחנות חשמל קונוונציונליות וגרעיניות. בשל חוסר הרציפות באספקה הקמת תחנות רוח ושמש אינן פוטרות מגיבוי מלא של תחנות רגילות, ולישראל אין אפשרות לסמוך על שכנותיה שיעשו עבורה את "העבודה השחורה" כפי שעושה דנמרק.

גם גרמניה שחשבה שניתן להסתדר בלי כורים גרעיניים ובלי תחנות כוח רגילות התעוררה כבר למציאות בה יש מחסור בחשמל וביולי השנה החלה להעביר תקציבים שיועדו לאנרגיות מתחדשות על מנת לממן בדחיפות הקמה של תחנות פחמיות וגזיות, בנתיים סומכת גרמניה על חשמל שהיא מייבאת מצרפת הגרעינית. חוץ מזה הטילה גרמניה מס בשיעור ממוצע מעל 200 דולר לשנה למשפחה, למימון האנרגיה הירוקה.

השר ארדן מציג לנו תמונת עולם מגמתית. לישראל אין את היכולת לנווט ברשלנות ואמונה עיוורת כזאת בים האנרגיה הסוער והמסוכן של המזרח התיכון המציג אתגרים ואיומים שונים לחלוטין מאלו עמם מתמודדות מדינות אירופה.

השר מדבר גבוהה, על קידמה ועתיד יותר טוב ונקי. אלו מילים ריקות מתוכן. מתקן סולארי שאינו מפיק הרבה אנרגיה, וגם את זו הוא מפיק שעות מעטות ביממה, ובמחיר גבוה – אינו מייצג קידמה אלא רגרסיה, בזבוז משאבים לריק.

העובדות הכספיות הן שכאשר יוקמו מתקנים סולריים רבים, לפי החלטת הממשלה בתעריפים שהם פי 4 עד 8 גבוהים מהתעריף של חשמל רגיל, מישהו ישלם. אז יעלה מחיר החשמל בגלל החשמל הסולארי. הניסיון להכחיש עובדה זו חוטא לאמת. בסוף אנו נאלץ גם לשלם ביוקר, גם להקים תחנות פחם וגז (לגיבוי) וגם נסבול ממחסור בחשמל בשל העיכובים הבלתי פוסקים מצד ארדן ושתפיו הירוקים לפיתוח משק החשמל.


תמצית המאמר פורסמה באתר מעריב NRG במענה למאמרו של השר ארדן - כאן.

נניח שכדור הארץ מתחמם

מה נובע מכך? מה צריך לעשות במקרה זה ? שאלה זאת שואל קית בורגס-ג'קסון באתר "אתיקה לחיות", אתר שמוקדש לבעיות המוסריות של היחס לחיות.

תשובתם: תלוי. תלוי בתוצאות הצפויות של ההתחממות. בכול תופעה יש תוצאות חיוביות ושליליות. חייבים לבחון את אלו מול אלו, ולראות מה מכריע. הם ממשיכים:

כמה פעמים שמעתם דו שיח מפוקח על התוצאות החיוביות האפשריות של ההתחממות? אנו כול הזמן שומעים רק נבואות זעם על האסונות והתוצאות השליליות. זה לבד מראה שהחממיסטים לא אובייקטיביים. הם רוצים התערבות לעצירת ההתחממות, לכן הם מציינים רק את התוצאות השליליות. כול אדם רציונלי, שאין לו אידיאולוגיה לקדם, היה בוחן את כול התוצאות, שליליות וחיוביות כאחד. למשל – כמה אנשים מתים בעולם כתוצאה מקור? מהי הטמפרטורה הרצויה כדי להקל בסבל של אנשים וחיות? כמה סוגים של חיות וצמחים יהיו בעולם חם יותר – לעומת היום? מהי הטמפרטורה האופטימלית לייצור מזון? האם בעולם חם יותר יהיה יותר מזון או פחות?

שינוי כשלעצמו אינו לא טוב, ולא רע. אם הוא טוב או רע תלוי בתוצאות. הלוואי והמדענים היו בוחנים ומפרסמים את כול התוצאות האפשריות של ההתחממות, הטובות והרעות כאחד,  כדי שאנשים יוכלו להחליט אם להוציא משאבים יקרים כדי למנוע אותה. מדעני האקלים לא עשו זאת, זאת ההוכחה שהם מקדמי אג'נדה אידיאולוגית, ולא חוקרים אובייקטיביים.האם פלא שאין מאמינים להם? איך הייתם מתייחסים לחבורה שרוצה למכור לכם משהו בלהיטות כזו שהם מסתירים מידע חשוב על המוצר? במונחים משפטיים קוראים לזה הונאה.

באתר של ד"ר ג'ודי קורי הובא הקטע הזה, וגם התקיים דיון בקומנטס, שכדאי לקרוא. ד"ר קורי אומרת שוועידת האו"מ לאקלים הוקמה ב 1992 בהקשר של "שינויי אקלים מסוכנים" – כלומר: הם במודע, ובמכוון, מחפשים למצוא ולהדגיש אך ורק את התוצאות השליליות. זו גם המשימה שהוטלה על ה IPCC .

עוד היא מפנה את תשומת ליבנו למשפט מהדו"ח השלישי של ה IPCC : "מידת ההתחממות היא באופן כללי, דומה לתחזיות של המודלים, אבל היא גם בגודל דומה לשינויות הטבעית של האקלים".

מדענים שעבדו במסגרת ה IPCC התמקדו אך ורק בתוצאות השליליות, וגם התעלמו משינויי האקלים הטבעיים (שלא בגלל בני אדם). ד"ר קורי מביאה כדוגמה את העובדה שמודלים שונים חוזים יותר גשמים בדרום מזרח אסיה (כתוצאה מההתחממות), הדבר יקל על בעיות אספקת המים של מחצית מאוכלוסיית העולם.

לזה הייתי מוסיף את העובדה המובנת מאליה: השטח היבשתי הגדול ביותר בכדור הארץ נמצא באזור הצפוני, הקר במיוחד – בסיביר, קנדה ואלסקה. ההתחממות עשויה לאפשר יישוב יותר צפוף באזורים אלה. לו רק היתה באמת התחממות... הקור מכה יותר קשה מהחום – ראה תקופות הקרח בתולדות כדור הארץ, שהיו הרבה יותר ארוכות וקשות מהתקופה החמה של היום.

יעקב

תחנות רוח - מסחטה של כסף

דוחות רשמיים מגלים שהשנה היו כמעט 40 מקרים בהם נאלצו חברות החשמל בבריטניה לשלם לחתנות הרוח כסף כדי שלא יפיקו חשמל ויתנתקו מהרשת. העלות – לתושבי בריטניה – כ 7 מליון ליש"ט עד ספטמבר, עלות שעלולה לעלות עד סוף שנה זו (מחרתיים) ל 10 מיליון ליש"ט.

הסיפור פשוט. התחנות מייצרות חשמל מתי שהרוח נושבת לא מתי שיש צורך בחשמל. יוצא שבזמנים שונים יש עודף חשמל, ורשת חלוקת החשמל לא יכולה לקלוט יותר חשמל, פן תישרף. הבקרים נאלצים לנתק את תחנות הרוח. אבל, בחוזים שנחתמו התחייבה הממשלה או חברות החשמל, לקנות את כול החשמל שהתחנות מייצרות אם צריך אותו או לא. אז רשת החשמל חייבת לשלם לבעלי תחנות הרוח (לורדים, בעלי אחוזות וחברות זרות לרוב) גם אם הם מנתקים אותם.

במרבית הארצות יש הפרדה בין מפעלי רשת החשמל לבין יצרניות החשמל (תחנות הכוח), לא כמו אצלנו. בדרך שיגרה מתקיימים מכרזים, לפעמים כול שעה, ורשתות החשמל קונות חשמל מהיצרנים (תחנות כוח) לפי הצריכה באותה שעה, מהמציעים את המחיר הזול ביותר באותה שעה. לא כן עם תחנות הרוח – מהן חייבים לקנות את כול החשמל, במחיר קבוע מראש, גבוה פי 2 או שלוש מכול שאר המקורות. מלבד בזבוז הכסף, מכניסות תחנות הרוח גורם תנודתי, הפכפך ובלתי ניתן לשליטה, שמקשה על וויסות אספקת החשמל ברשת. זה קורה כעת כאשר יש לבריטניה "רק" מעל 3000 טורבינות. אבל הם מתכננים לבנות פי 10 מזה. כיצד רשתות החשמל יפעלו בתנאים כאלה איש אינו יודע.

אל תתרשמו כאשר אנשים שונים, כמו שר הפסטורליה, גדעון ארדן, מספר לכם שארץ X מפיקה Y% מהאנרגיה ממקורות מתחדשים. הם סופרים גם את המצבים האלה בהם משלמים לתחנות הרוח כדי שלא יתחברו. הם סופרים את החשמל גם בזמן שהוא מיותר לחלוטין. אלה שקרים ירוקים.

בדנמרק, למשל, מספרים בגאווה שהם מפיקים 18% מהאנרגיה ממקורות מתחדשים (רוח). אל תאמינו. שם יש מצבים רבים בהם הרוח נושבת חזק והתחנות מפיקות הרבה חשמל, שהדנים לא צריכים. אז חברת החשמל הדנית מוכרת את החשמל, במחיר רצפה אפסי, לשוודיה ונורבגיה. (יותר טוב גרושים מכלום). למפעילי תחנות הרוח לעומת זאת, הם משלמים מחיר מלא, פי שניים ממחיר השוק, כי זה החוזה. בתקופות אחרות הרוח לא נושבת, אך למזלם של הדנים, יש לשוודים תחנות כוח גרעיניות, והם מספקים לדנמרק הרוחנית חשמל, כאשר יש צורך, במחיר מלא+.

כול המשחק עם תחנות רוח לא רציני, זה מין ריפוי בעיסוק, או משחק בנדמה לי ירוק.

יעקב

לאהוב את המפלצת.

בתמונה: נורדהאוס ושלנגר

נורדהאוס ושלנגר פרסמו ספר חדש ששמו: "לאהוב את המפלצות: פוסט-אקולוגיה והאנטרופוצן". Love your Monsters: Post-Environmentalism and the Anthropocene

מההקדמה:

השנים האחרונות היו מייאשות לאלה ששמירת הסביבה יקרה להם. הפליטות מוסיפות לעלות, יערות העד נכחדים, ואיש אינו מסוגל לעשות דבר. אנשי הסביבה שכתבו מאמרים בספר (שהוא קובץ מאמרים) טוענים שהתנועה לשמירת הסביבה נשארה בקיפאון ולא הצליחה להתפתח, והיא מהווה מכשול לטיפול יעיל בבעיות האלה. תנועה פוליטית שמציבה לעצמה כיעד להקטין את דריסת הרגל האנושית נועדה לכישלון בעולמנו, בו יהיו עוד מעט עשרה מיליארד בני אדם שמחפשים רמת חיים סבירה, עשירה באנרגיה. במילים אחרות: הניסיון לכפות צנע ועוני על האנושות אין לו סיכוי.

אבל – לצד הביקורת של התנועות הירוקות, המאמרים גם מציעים תקווה. עד שנת 2100 מרבית האנשים יהיו משגשגים, ועשירים מספיק כדי לחיות חיים בריאים חופשיים ויצרניים. למרות רואי השחורות המאלת'וסיים, עולם טוב כזה אפשרי הן מבחינה כלכלית והן מבחינת איכות הסביבה. כדי להשיג אותו צריכים לאמץ את הפוטנציאל האנושי (היכולת האנושית), הטכנולוגיה והמודרניזציה.

בקיצור אומרים המחברים לירוקים: תפסיקו להילחם נגד הטכנולוגיה, נגד התעשייה, נגד כול פיתוח כלכלי. תפסיקו לראות בבן האדם כגורם שלילי ומזהם, כמגפה שצריך להדביר. שמירת הסביבה יכולה לבוא רק בעולם עשיר יותר, עולם שיש לו יכולת להקדיש משאבים וטכנולוגיה לשיפור הסביבה הפיסית, ולשמירה על הטבע.

ראיון עם המחברים התפרסם בסיינטיפיק אמריקן תחת השם: "להרוג את התנועות האקולוגיות כדי לשמור עליהן – הירוקים קוראים לפוסט-אקולוגיה".  המחברים שייכם למכון שהם הקימו שנקרא: "פריצת דרך" Break Through"

הם אומרים: אנו מתנגדים לתפיסת הטבע כמערכת עדינה ושברירית הנמצאת כול העת בסכנה של התמוטטות וגלישה לכאוס. ... הפחד הגדול שלנו הוא שאידיאולוגיות מיושנות, בלתי רציונאליות והרסניות על הטבע והשווקים יפריעו לאנושות לעשות את ההשקעה הדרושה כדי להשיג את החדשנות הטכנולוגית שתאפשר המשך פיתוח מאוזן ואחראי תוך שמירה על הסביבה. אנו מפחדים שהפחד הפופולארי מפני אנרגיה גרעינית יגרום לנו להשתמש עוד עשרות שנים בדלקים פחמיים.

המין האנושי מתפתח כול הזמן, מבחינה תרבותית וטכנולוגית ויש לו ללא ספק את היכולת להשיג פיתוח מאוזן ואחראי כלפי הסביבה.

גם בירחון "סלון" יש מאמר על זה תחת הכותרת: "הגיע הזמן לעשות שינויים בתנועות האקולוגיות".

מחברי הספר עצמם כבר פרסמו רעיונות דומים במאמר משנת 2005: "מות התנועה הסביבתית" .

מסתבר שהבלוג הזה אינו כה מבודד בדעותיו. יש עוד אנשים שחושבים שהדרך של תנועות הסביבה של היום מובילה למבוי סתום. צריך לזנוח את המלת'וסיאניסם (רעיונות של מאלת'וס), ואת הלודיזם (שנאת של הטכנולוגיה והתעשייה). צריך לזנוח את הקריאה והחתירה לעוני וצנע. אין תחליף להמשך הפיתוח המואץ, הכלכלי והטכנולוגי. רק הפיתוח יפתור את בעיותינו, כולל בעיות זיהום הסביבה.

יעקב

הגז מחליף את הפחם בארה"ב

עשרות תחנות כוח פחמיות עומדות להיסגר בארה"ב ב 4-5 השנים הבאות. יש כמה סיבות לכך. אחת היא – שחלק גדול מהתחנות "זקנות" ודורשות החלפת ציוד. סיבה אחרת היא תקנות זיהום אוויר חדשות שנכנסו לתוקף. קשה לתחנות ישנות לעמוד בתקנות, בכול מקרה זה דורש השקעה גדולה בפילטרים ומטהרים. אבל הסיבה העיקרית היא הגז – יש בארה"ב שפע של גז חדש, הנקרא שייל-גז – shale – המופק בטכנולוגיה חדשה באמצעות פראקינג.

עד שנת 2003 עדיין הפיקו 51% מהחשמל בארה"ב מפחם, אבל האחוז ירד ל 43% בשנה זו. באותו זמן עלה הגז מ 17% ל 25%. חברות חשמל רבות הודיעו על סגירת תחנות כוח פחמיות. מומחים מעריכים שכ 10-20% מהתחנות הפחמיות ייסגרו עד 2016.

בינתיים, תחנות חדשות רבות נבנות, וכמעט כולן מתוכננות לעבוד על גז. גז הוא יותר נקי, מבחינת מזהמים כמו פיח, כספית, ארסן או גופרית. הוא גם פולט פחות פד"ח. ומעל לכול – הוא יותר זול. זה מה שנקרא win-win – גם יותר נקי וגם יותר זול.

בכול זאת מתנגדים ארגונים ירוקים לפראקינג – זה פוגע בחלום שלהם של חברה בלי אנרגיה.

יעקב

מס הפחם של האנסן

ד"ר ג'ים האנסן ראש ה GISS הוא ממציא ההתחממות הגלובאלית והמודאג הראשי בעולם. איש אינו יותר מודאג ממנו, הוא טוען שההתחממות תהרוס את כדור הארץ לחלוטין ואף הפיץ את הטענה (הבלתי נכונה בעליל מבחינה מדעית) שכדור הארץ עלול להפוך להיות כמו כוכב (ונוס) – עם טמפרטורת פנים של 900 מעלות.

בכול זאת ד"ר האנסן מבין שהתרופות שמציעים הירוקים – אנרגיה של שמש ורוח – הם סיפורי מעשיות, לא מציאותיים. (Easter bunny and Tooth Fairy).

הוא גם התנגד בזמנו לתכנית מכסות הפליטה הסחירות. אז מה הוא מציע ?

התכנית שלו גם פשוטה, גם מתוחכמת וגם חסרת תועלת. הנה התכנית: הממשלה תטיל מס על פחם – למעשה מס על דלק שיוטל על כול סוגי הדלק הפוסילי – פחם, נפט וגז טבעי. המס יהיה תחילה, נניח, 15 דולר לטון פליטת פחמן. המס הזה יועלה בהדרגה, כול שנה, עד שיתחיל להשפיע ויגרום לירידה בשימוש בדלקים פחמיים. עכשיו בא הקטע המתוחכם: האנסן יודע, וכולנו יודעים, שמס כזה ייקר את החיים, את כול מוצרים, את המזון, והבתים, והכול – כי מחיר האנרגיה הוא מרכיב חשוב במחיר של כול מוצר. הוא מבין שאנשים לא יסכימו לייקור כזה. כדי לקנות הסכמתם הוא מציע שהממשלה תחזיר את כול הכסף, לאזרחים, בסכום שווה לכול בן אדם, בלי קשר לכמות האנרגיה שהוא צורך (באופן ישיר או עקיף). לפיכך החזר המס היא חלוקה מחדש של העושר – החלום הרטוב של הסוציאליסטים. העשירים, כידוע, צורכים יותר מכול דבר ולכן הם כאילו משלמים חלק יותר גדול ממס הפחם (דרך המוצרים שהם צורכים), העניים צורכים פחות – משלמים פחות. אבל כול אחד מקבל צ'ק בגודל זהה, בסוף החודש מהממשלה. זה מה שנקרא – רה-דיסטריבוציה – פיזור העושר. בנוסף לזה – כול האנשים, המקבלים כול חודש צ'ק בדואר מהממשלה, יהיו מאושרים מהסידור ויתמכו בו. הם ישכחו כמה שזה עולה להם במיסים, וישמחו מה"מתנה" (שמומנה בכספם). מאחר ויש יותר עניים מעשירים – יש להניח שרוב הציבור יתמוך בסידור זה. כול אחד אוהב שלוקחים מאחרים ונותנים לו כסף, בכול ראשון לחודש, צ'ק מהממשלה.

בואו נראה מה המס ישיג בקטע של הפחתת הפליטות של הפחמן – שהיא המטרה המוצהרת לתכנית. ברור שכול עוד אין מקורות אנרגיה חליפיים, אנשים ימשיכו לשרוף פחם נפט וגז, יעלה כמה שיעלה. אנשים לא יישבו בחושך. יהיה חסכון כלשהו בצריכת האנרגיה. אנשים יהיו יותר עניים (הכול עולה יותר ביוקר) לכן הם ייסעו פחות לטיולים וביקורי קרובים, ייסעו פחות לחופשות, יצטמצמו ויגורו בבתים יותר קטנים, יחממו קצת פחות, ימזגו בקיץ קצת פחות. יהיה חסכון הנובע מעוני. אנשים עניים צורכים פחות. אבל זה לא יביא שום דבר הדומה לצמצום הפליטות ב 50% או 80% - שזה הדבר הדרוש "כדי להציל את כדור הארץ". יהיה צמצום של אולי 10%... וגם זה רק לאחר זמן (לא עד 2020, לא עד 2050) כלומר – לא בקצב הזמן שהאנסן עצמו טוען שהוא הכרחי להצלת המולדת (סליחה, כדור הארץ).

התקווה של האנסן היא שהמחיר הגבוה של האנרגיה הפחמית ידרבן המצאת מקורות חליפיים. בוודאי ידרבן, אבל אי אפשר להזמין המצאות מדעיות חדשות בעזרת לחץ כספי. הרבה אנשים, בעיקר אנשים לא טכניים ("אנשי רוח" או אינטלקטואלים) חושבים שהמדע יכול להמציא הכול, אם רק נצווה עליו מה להמציא וניתן לו מספיק כסף – הכול אפשרי. זה לא ככה. הסיבה שלא צצו עד היום ההמצאות הגאוניות של מקורות אנרגיה חליפיים בלתי מסוכנים אינה חוסר מוטיבציה, או חוסר תמריץ כספי. איננו יכולים להתנבא מתי תבוא פריצת הדרך המדעית הגואלת. אבל אני חושד שלא תבוא לפי לוח הזמנים שהאנסן מציב להצלת המולדת (10 או 20 שנה – הוא טוען שאחרי זה הגורל כבר נחרץ).

אז, לסיכום – ההצעה של האנסן היא סכמה של הנדסה חברתית  עצומת ממדים, שתואמת את האידיאולוגיה שלו (חלוקת העושר), וכנראה לא תשיג את המטרה המוצהרת (צמצום גדול של הפליטות).

בכול זאת – ההצעה הזו היא השפויה והפחות מזיקה מבין כול ההצעות של הארגונים הירוקים. היא שפויה בהרבה מהמדיניות שמנסים להגשים כרגע, במרבית ארצות העולם בעלות של 250 מיליארד דולר לשנה, עלות שהולכת וגדלה ומשיגה כלום בריבוע מבחינת תוצאות.

אני הצעתי שיפור לתכנית האנסן – שמס הפחם יחליף את מס ההכנסה (שמס ההכנסה יבוטל) – אבל התכנית של האנסן היא יותר מתוחכמת מבחינה פוליטית, ויש לה יותר סיכוי להתקבל.

יעקב