ההונאה כשיטה במדעי האקלים.

הנושא של שימוש סלקטיבי בנתונים, והסתרת נתונים שאינם "מתאימים" – כלומר אינם מייצרים הוקי-סטיק – אינו מנהג חדש שהתגלה זה עתה. זו דרכם הרגילה והשיטתית של כול המפרסמים מחקרי הוקי-סטיק – בייחוד מחקרי פלאו-קלימטולויגה מבוססים על ליבות עצים, מאז ומתמיד.

סטיב מקאינטייר מביא פוסט חדש בו הוא מזכיר כמה וכמה פרשיות בתחום זה, משנים שעברו. הנה דוגמה מהפוסט הזה.

החוקרים ד'אריגו וג'קובי פרסמו מחקר-שיחזור בשנת 1989, של טבעות עצים מיבשת צפון אמריקה. חוקרים אחרים כמו מאן ופיל ג'ונס הכלילו את השיחזורים של ד'אריגו במחקרים שפירסמו בהמשך. מסתבר שד'אריגו קדחו עצים ב 36 אתרים שונים, אך השתמשו בשיחזור שלהם ב 10 סדרות בלבד, והתעלמו מ 26 סדרות. (בניגוד למאן, ג'ונס או בריפה, ד'אריגו ושות' אספו בעצמם את דגימות העצים). הם אמרו במפורש שהם השתמשו רק ב 10 סדרות אלה בגלל "שהן הראו מקסימום השפעה של הטמפרטורה". כלומר: הם סימנו לעצמם מטרה מראש – להפיק הוקי-סטיק (טמפרטורות גבוהות במיוחד בחלק השני של המאה ה 20), ואח"כ בחרו באותן סידרות נתונים שהתאימו למטרה שלהם. 

יתירה מזאת – כאשר פירסמו את ה"מחקר" בכתב העת המדעי climate change (שעורכו הראשי היה סטיב שניידר ז"ל, אחד מראשי החממיסטים), הם פירסמו רק את 10 סדרות הנתונים ששימשו בשיחזור שלהם, והעלימו או החביאו את 26 הסדרות שהם "פסלו" (כי לא התאימו לתיאוריה שלהם). בנוסף לכך – הם בעצמם הודו בפה מלא שזה מה שהם עשו: "כאשר אתה אופה עוגת דבדבנים, עליך לקטוף את הדובדבנים". (שימוש סלקטיבי בנתונים נקרא באנגלית cherry picking – קטיף דובדבנים).

If we get a good climatic story from a chronology, we write a paper using it. That is our funded mission. It does not make sense to expend efforts on marginal or poor data and it is a waste of funding agency and taxpayer dollars. The rejected data are set aside and not archived.

תרגום: "אם אנו מקבלים סיפור אקלימי טוב מסדרת נתונים – אנו כותבים נייר (מחקר) בו אנו משתמשים בה. זו המשימה הממומנת שלנו [כלומר – בשביל זה ממנים את המחקרים שלנו – להפיק סיפור טוב – לא האמת]. אין טעם להשקיע מאמצים בנתונים שוליים [שאינם תומכים במסקנה המבוקשת] וזה בזבוז של כספי הסוכנות המממנת וכספי ציבור. הנתונים שנדחו מוזזים הצידה ואנם מפורסמים".

למה הדבר דומה – נניח שאתה עושה מחקר רפואי על יעילותה של תרופה בריפוי מחלה. התרופה מתגלה כיעילה ב 10 מקרים מתוך 36. אתה פוסל, אחרי מעשה, את אותם 26 מקרים של כשלון בטענה שהם "בלתי מתאימים" ומדווח שהתרופה שלך הצליחה במאה אחוז.

דרכי הונאה מובהקים אלה היו הסטנדרד של ההתנהגות במחקרי הוקי-סטיק (פליאו-קלימטולוגיה). זה לא מקרה בודד שמדען זה או אחר (למשל בריפה) סרח וכשל. לא. זו השיטה שאומצה כסטנדרד בכול התחום הזה, זו הדרך בה נהגו כול ה"מחקרים" בתחום, הם חשבו שזה בסדר. זה לא תפוח רקוב אחד בחבית, החבית כולה רקובה מהיסוד. חוקרים רבים כלל לא מבינים מה רוצים מהם – הם חושבים שככה צריך להיות. ככול שה[הוקי] סטיק שלך יותר גדול אתה יותר גיבור. כיצד ריקבון כזה חדר עמוק ללב ליבו של המחקר המדעי – זו כשלעצמה תופעה מדהימה ביותר. כול הממסד המדעי והפוליטי לא ביקר אלא ההיפך - מחא כפיים להונאה זו והעניק לה פרס נובל. מדהים!

כשתשמעו בפעם הבאה את הטענה "המדע אומר..." שתדעו עם מי יש לכם עסק.

יעקב

פאנלים סולאריים מסובסדים

מסתבר שמחירי הפאנלים הסולאריים ירדו מאד לאחרונה גם בגלל סיבסוד עמוק של ייצור הפאנלים על ידי ממשלת סין. משרד המסחר של ארה"ב בדק תלונה על היצף – dumping - שהגישו חברות אמריקאיות נגד היבוא בסין. הוא מצא שאכן יש סיבסוד גדול של תעשיית הפאנלים על ידי ממשלת סין, ושהם מוכרים את הפאנלים במחיר מתחת למחיר העלות. הוא הטיל מכס מגן בשיעור 31% על פאנלים מיובאים מסין, בנוסף להיטל של 2-4% שהוטל לפני כחודשיים.

ארה"ב ייבאה בשנה האחרונה פאנלים מסין בשווי של כ 3.1 מיליארד דולר, והם היוו יותר ממחצית מכמות הפאנלים שהותקנו בארה"ב.

מה זה נוגע לנו? מה איכפת לנו מהסיבסוד של הפאנלים בסין? אכן לא נוגע. עלינו לקנות את הסחורה הזולה ביותר שיש, אם הפראיירים הסינים מסבסדים אותנו – למה לא – אנו לא מסרבים. אבל בוויכוח על המחיר של החשמל הסולארי נטען שהחשמל הפחמי זוכה לסובסידיה ממשלת ישראל, בצורה הקלות שהיא עושה לחברת החשמל. בסדר, אפשר להתווכח על כך, אבל מנגד – גם הפאנלים הסולאריים מסובסדים, כלומר – גם את זה יש לקחת בחשבון בהשוואת המחיר של אנרגיה סולארית לעומת פחמית.

בכול אופן דבר אחד ברור: סובסידיות לא נמשכות לנצח כי אי אפשר. המחיר הנוכחי, הנמוך, של הפאנלים לא משקף את מלוא העלות שלהן. לכן המחיר צפוי לעלות. כול אלה שמנבאים ירידה נוספת במחיר הפאנלים כנראה שיתבדו.

ושוב – אל תלכו שולל אחרי התעמולה של מתקיני הפאנלים בארץ. ה"כדאיות" של החשמל הסולארי בארץ נובעת מהסיבסוד הגדול מאד, שממשלת ישראל משלמת עבור חשמל סולארי, בהתחייבות ל 25 שנה. בלי סיבסדו עמוק, וכפל סיבסוד (של ממשלת סין + ממשלת ישראל) אין לפאנלים סולאריים שום שמץ או אפס קצהו של בסיס כלכלי, בתחרות מול חשמל מפחם או גז.

כדאי לחזור ולהציג גרף זה, שחושב על ידי מנהל האנרגיה בארה"ב. האנרגיה הפוטו-וולטאית (פאנלים סולאריים) – יקרה פי יותר מ 2.5– מאנרגיה פחמית וכמעט פי 4 מאנרגיה גזית, גם אם יטילו מס "נזקי בריאות" על האנרגיה הפוסילית. וגם חישוב זה עדיין אינו כולל את העלות של תחנות כוח ורשת חשמל בסטנד-ביי שחייבים להחזיק כדי ספק גיבוי לחשמל הסולארי.

שלא יווצר רושם כאילו אני נגד חשמל סולארי. אדרבא, אני בעד חשמל סולארי. אני מתנגד חריף לתחנות רוח, כי הן גורמות נזק סביבתי ניכר (בנוסף לנזק כלכלי), לעומת זאת, פאנלים סולאריים אינם גורמים נזק. אבל אל תשקרו לעצמכם בנושא המחיר – המחיר שלהם לא זול.

יעקב

בקיעים מדאיגים בעולם המדע

בתמונה: דן סרביץ

"בקיעים מדאיגים חודרים עמוק למבנה עולם המדע. הם מאיימים על הסטאטוס של המדע וערכו עבור החברה. ואי אפשר להטיל את האשמה על החשודים הרגילים – מחסור בתקציבים, התנהגות לא טובה, התערבות פוליטית או ציבור בור בענייני מדע. הסיבה שלהם היא הטיה -  bias או דעה קדומה. הם מגיעים ללב לבו של המחקר המדעי."

זהו קטע ממאמר של דן סרביץ בירחון נייצ'ור, (עליו מדווחת ד"ר קורי) שכותרתו: "הזהרו מהסדקים הזוחלים של הדעה הקדומה". הנה קטעים:

הטיה היא חלק בלתי נמנע ממחקר מדעי, ביייחוד בתחומי מחקר מסובכים כמו ביו-רפואה שמנסה למצוא קישרי סיבה-מסובב במערכות מאד מורכבות, שבהן אין, ולא יכול להיות,  זיהוי מלא וברור של המשתנים והתופעות. אם ההטיות הייו מקריות, אפשר היה לקוות שהן ינטרלו זו את זו בדרך אל האמת. הראיות מצטברות שההטיה אינה מקרית (ראנדומאלית).

לאורך זמן הסתבר שיש נטייה שיטתית ומובהקת לכיוון של דיווח יתר על תוצאות חיוביות שגויות.

כיצד ניתן להסביר זאת? כמו מגנט שגורם לשבבי מתכת להסתדר כולם בכיוון אחד, כך כוח תרבותי חזק גורם להטייה המדעית לפעול לאותו כיוון. זוהי האמונה שההתקדמות המדעית פירושה יותר ויותר תוצאות חיוביות. כולם נהנים מתוצאות חיוביות וממראית העין של התקדמות progress . המדענים זוכים ליוקרה אישית ומשרות, מנהלי מוסדות המדע צוברים כוח, והציבור נהנה מאשליית הקידמה לעולם יותר טוב. חסרים תמריצים לדיווח על תוצאות שליליות, לשחזר ניסויים, להכיר בחוסר הוודאות והעיקביות. הצורך בכך ידוע, אך מגמות תרבותיות קשה לשנות.

[הסבר שלי: מדען שמקבל תקציבי מחקר גדולים ומשקיע זמן רב כדי לבדוק את ההשערה שלו ש א' גורם לב' – נוטה בסוף המחקר למצוא אישור להשערה. הוא מכריז "אנו יודעים עכשיו ש א' גורם ל ב'" . זה הרבה יותר נעים ומוצלח מבחינת כול המעורבים – המדען, המוסד שלו, מזמין המחקר - לדווח: "הוכחנו ש א' גורם ל ב'" מאשר לדווח את האמת שהיא: "לא הצלחנו להוכיח ש א' גורם ל ב', ואנו עדיין לא יודעים מה גורם ל ב'].

זה יהיה תמים להאמין שההשפעה השלילית של הנטיה bias מתבטאת רק בתחום המחקר הביו-רפואי. התופעה קיימת שבכול תחום שמנסה ליצור תחזיות להתנהגות מערכת מורכבת ומסובכת, כמו כלכלה, אקולוגיה, מדעי הסביבה, אפידמולוגיה (חקר מחלות מדבקות) ועוד. הבקיעים קיימים, אבל קשה יותר למצוא אותם ולבדוק אותם בגלל סיבוכיות המערכת, וחוסר היכולת לבצע ניסויים אמיתיים, מבוקרים.

שום דבר לא יפגע יותר באמון הציבור במדע מאשר הרעיון שחודר לתודעה הציבורית, שהמדע אינו מסוגל לעמוד בסטנדרטים הגבוהים שהציב לעצמו [ושהוא טוען שהוא מייצג].

צעדים בכיוון של מזעור הנזק יכולים להיות: להוריד את ההתפארות (להקטין את ה"הייפ" - הגוזמה) בהכרזות של מדענים ומוסדות על מחקרים ספציפיים, להגדיל את שיתוף הפעולה בין המבצעים של המחקרים והמיישמים אותם בפועל, אין פתרונות קלים. הצעד הראשון היא להתעמת עם הבעיה, להכיר בה, לפני שהבקיעים יהרסו את היסודות של המדע.

ספר אחר בנושא הוא ספרו של המתמטיקאי בריין מרטין משנת 1979 שנקרא "הטייה במדע". הוא גם מביא דוגמאות כיצד דעתם המוקדמת של מדענים השפיעה עליהם להגיע לתוצאות שהם קיוו.

משפט סיכום של סרביץ: "תוצאה מדעית מוטה אינה שונה מתוצאה חסרת ערך".

אני הייתי מוסיף: היא כן שונה. היא יותר גרועה. היא מובילה אותנו בדרך הבלתי נכונה.

נחזור לתחום האקלים – הנה הערות שלי: כאשר שואלים חממיסטים (כמו שהם עושים תדירות) "איך ייתכן שאלפי מדעני אקלים טועים??" התשובה לפניכם: המדע שלהם מושפע מהדעות הקדומות שלהם.

זה קורה לא רק באקלים. הוכח, בייחוד בתחום הרפואה – שהרבה מאד "אמיתות" (כמו כולסטרול גורם למחלות לב) היו מבוססות על מחקרים מוטים, ושבמרוצת הזמן הוכח שהן אינן נכונות כלל.

(שימו לב – הנושא של "מדע מוטה – bias " – שונה מהנושא של הונאה, בקטע זה אין טענה שהמדענים מרמים ביודעין).

יעקב

הונאת ההוקי-סטיק, פרק 342.

סטיב מקאינטייר קיבל בימים אלה עוד 120 ליבות עצים מאזור יאמאל בסיביר. הוא קיבל אותם ישירות מחטמירוב, המדען הרוסי שאסף אותם ושאינו חלק מצוות החממיסטים, ואינו מחרים את מקאינטייר כמוהם. הנתונים הפעם מגיעים עד 2005, הנה למטה גרף שלהם ((בירוק), מול הגרף של בריפה (באדום), שפורסם במאמר מדעי משנת 2008, והיה מבוסס כנראה רק על החלק מהנתונים. בריפה בחר להשתמש רק בחלק מהנתונים, למרות שכולם, בשלמותם היו בידיו. הוא בחר באותם נתונים שמשרתים את מטרתו המוקדמת – שהיא – לחזק את הרעיון של התחממות גלובאלית יוצאת דופן בימינו.

בקו הירוק רואים בבירור שניתוח כול הנתונים מלמד שאין הוקי-סטיק ואין התחממות יוצאת דופן בשנים האחרונות.

צריך לאמור בפה מלא וללא מורא: הצוות החממיסטי עוסק בבאחיזת עניים ובהונאה. (לפחות בקטע הזה של מחקרי ההוקי-סטיק).

הממסד המדעי, האוניברסיטאות, האקדמיות (למשל The Royal Society  ), הז'ורנלים המקצועיים (למשל נייצ'ר) נותנים חסות וגיבוי להונאה מדעית, במקום להוקיע אותה ולבער אותה.

שואלים אותי למה אני טורח לכתוב בבלוג הזה. הנה עוד תשובה למה – כי אני שונא הונאה, בייחוד בתחום המדע.

יעקב

גלעד ארדן מנתק את החשמל

בתמונה מעל: ארדן מתייצב למאבק בהקמת תחנת הכוח הפחמית, וואלה, יולי 2009.

במכתב מעניין שהוציא השר ארדן לשרי הממשלה ב-10 במאי הוא מראה סימנים של הכרה במציאות הקשה אליה הובילה מדיניות ממשלת ישראל כשהוא בראשה - מציאות של מחסור בחשמל.

התרענו מעל דפי בלוג זה כי מדיניותו של השר ארדן תוביל אותנו להחשכת האורות ואף ניסינו לענות למאמריו שפורסמו בתקשורת. כל זאת ללא הועיל. כעת מה שנותר לשר ארדן הוא להפוך לשר ההקצבות ולהחליט מי מועדף ומי פחות מועדף בתור לקיצוב.

הנה ציטוטים נבחרים ממכתבו: 

"מדינת ישראל נערכת למחסור בחשמל בקיץ 2012 ... יהיה צורך לנקוט בהפסקות חשמל יזומות... לא ייתכן שנמשיך לספק חשמל לרשות הפלשתינית כשמנגד מפעלים וישובים ישראליים יוחשכו... "

זה המקום אליו הובילו כל הדיבורים היפים על אנרגיות ירוקות והפגיעה בשדרוג והקמת תחנות כוח.

בועז

גשר הפראיירים הסולאריים (השחורים)...

בטיולנו האחרון בלונדון נתקלנו בפרויקט שדרוג תחנת הרכבת התחתית של בלאקפרייארס (Blackfriars) - כחלק מהפרויקט נבנים קולטי שמש לאורכו של כל גשר בלאקפרייארס במרכז לונדון. העירייה טוענת שהגשר יספק כחצי מצריכת החשמל של תחנת הרכבת.

ההתפלצות מהרעיון של אנרגיה סולארית במרכז לונדון, העיר שבה השמש היא בגדר אגדה אורבנית המסופרת מאב לבן, מושארת כתרגיל לקורא.

התמונות המצורפות צולמו על ידי בתחנה עצמה.

כתבה רלוונטית בנושא - כאן.

תום

הגישה הנאיבית וההרסנית.

הגישה הנאיבית מומחשת בקריקטורה נחמדה זו, שהפנה אותנו אליה ידידנו RC.

מה רע? מה כבר מבקשים ה"ירוקים"?? אנרגיה מתחדשת, ירוקה, ערים נקיות, קיימות, מים נקיים ילדים בריאים – מה רע בזה ? בסך הכול הם רוצים שיהיה טוב, שיהיה גן עדן עלי אדמות. בן אדם צריך להיות ממש שטן, תעב בצע מרושע, או שכיר חרב של השטן (חברות הנפט) כדי להתנגד לעולם שכולו טוב...

הגישה הנאיבית מניחה שקיימים בעולם שני סוגי אנרגיה – מצד אחד – האנרגיה ה"שחורה" (פחם, נפט, גז, ואנרגיה גרעינית), ומצד שני קיימת אנרגיה ירוקה, שופעת, טובה, בלי תופעות לוואי, זמינה, אנרגיית גן העדן.

כול מה שדרוש כדי להגיע לגן עדן ירוק זה להתגבר על השטן (חברות הנפט) באמצעות כוחם של המלאכים (הממשלה), והופ עברנו – חברת השפע שלנו תמשיך להתקיים, עסקים ובילויים כרגיל, חיים טובים ונוחים, הכול באמצעות האנרגיה הירוקה. היא אומנם קצת יותר יקרה היום, אבל בעתיד היא תהיה גם זולה, ובינתיים כדאי לנו לשלם את ההפרש (הממשלה תכריח את אותם הטיפשים שלא מבינים זאת).

חברה, אלה אשליות מנותקות מהמציאות.

האמת הטכנית-הנדסית-ממשית הפשוטה היא שאין שני סוגי אנרגיה. יש רק סוג אחד: האנרגיה השחורה. האנרגיה הירוקה הם חולומות, אגדות, easter bunny and tooth fairy"" (כדברי הדורבנות הנביא האנסן, גם אני לא הייתי מסוגל להביע זאת טוב יותר). אין כזה דבר, היום. לא משנה כמה הממשלה תדחוף, מה שאין – אין. אי אפשר ליצור יש מאין. אפשר להתווכח עד מחר בכמה מעלות תעלה הטמפרטורה בעוד מאה שנה בגלל ההתחממות הגלובאלית. אי אפשר לטעון שמשהו שלא קיים (אנרגיה ירוקה) כן קיים. זו אמת פשוטה הנדסית, אמפירית, ברת מדידה. זו עובדה מהסוג שמרק טויין מכנה ungetarroundable fact.

מדינות אירופה דוחפות חזק, כבר 10 שנים (או לפחות 6) את אנרגיית השמש והרוח, והשקיעו בה מאות מליארדי אירו. לאן היגיעו? לאחוזים בודדים מהצריכה. אנרגיות אלה הן לא רציפות intermittent. אי אפשר לבסס עליהן את אספקת האנרגיה שלנו. יתרה מזו – אין לנו שליטה מתי הן זמינות ומתי לא – הן דורשות גיבוי של 100% ממקורות אחרים (פוסיליים) כי אנו לא יכולים להרשות לעצמנו מצבים של ניתוקי זרם. הן דורשות שטחי קרקע גדולים, ענקיים, ויש בהן נזקים סביבתיים חמורים משלהם. אין שום אפשרות שיחליפו את הפחם והנפט כמקור אנרגיה. הן מסוגלות, אולי, לספק אחוזים בודדים מהחשמל שאנו צריכים, לצד המקורות ה"שחורים", אבל לא יותר מזה. עיקר האנרגיה שלנו עדיין תהיה אנרגיה שחורה.

הרבה אנשים לא קולטים מספרים וכמויות, הם לא קולטים מה אדירה כמות האנרגיה שאנו צורכים. הם לא קולטים עד כמה כול הציביליזציה שלנו, על כול היבטיה, תלויה באנרגיה.  יש קשר ישיר ובלתי מקרי לחלוטין בין רמת החיים ורמת צריכת האנרגיה (ופליטת הפד"ח).

אז מה שהתנועות הירוקות עושות: הן נלחמות נגד "אנרגיה שחורה", כלומר נגד האנרגיה היחידה שיש. הן נלחמות נגד מכרות פחם, ותחנות כוח פחמיות, נגד קידוחים, הפקה והובלה (צינורות) נפט, נגד הפקת גז (בשיטת הפראקינג), נגד אנרגיה גרעינית, נגד כול אנרגיה של ממש לטובת האנרגיה מהאגדות – אנרגיה שאין (אנרגיה ירוקה). הם הולכים בהתלהבות דתית ובטראנס הזוי להרוס את העולם הקיים למען "עולם המחר" – שאינו קיים. בסוף הם יצליחו (חו"ח) להגשים את החלק הראשון, הקל יותר בחזון שלהם – להרוס את העולם הקיים. (יש תקדימים בהיסטוריה). בחלק השני – עולם המחר – זה יותר קשה, ואנו נחזור לברירת המחדל – עולם האתמול, שמי שרוצה להבין אותו – מוזמן לנסוע להודו או לאפריקה (ויש עוד...).

כאשר יתגלו מקורות אנרגיה יותר טובים, יותר ירוקים, יותר זולים, יותר אמינים, אנו נעבור, בהדרגה להשתמש בהם. ייתכן שיתגלו בעתיד, מקורות כאלה, קרוב לוודאי שיתגלו. איש אינו יודע מהם, ומתי יתגלו. אנו לא נמשיך לשרוף נפט בגלל "ההתמכרות לנפט" (כמו שאמר, בין השאר הנשיא לשעבר בוש). אנו לא התמכרנו לנפט, אנו כן התמכרנו לאנרגיה, אין ציביליזציה בלי אנרגיה. כאשר תהיה אנרגיה יותר טובה, אנו נשתמש בה, אין צורך בהטפות מוסר של 40,000 אוכלי קוויאר ושותי שמפניה (על חשבוננו) בוועידות טראנס אקלימיות.

אנו חוזרים לקריקטורה שבראש הקטע. מה הבעיה עם וועידות האקלים? שהם רוצים להרוס את הציביליזציה על ידי חסימת מקורות האנרגיה הקיימים. התוצאה היא לא "ילדים בריאים" כמו בפלקאט, אלא ילדים מתים.

אני לא זורע פחד (כמו האנסן), או מנבא נבואות זעם לעתיד. אני מתאר תהליך שמתרחש לנגד עינינו. סגירת תחנות כוח גרעיניות, חסימת קידוחי נפט, מניעת פיתוח פצלי שמן (גם אצלנו, בחבל עדולם), חסימה של בניית תחנות כוח, חסימת צינור הנפט הקנדי. אני מדבר על ניתוקי הזרם שצפויים הקיץ, אצלנו. אני מדבר על ביזבוז של מאות מיליארדי אירו לשנה לריק, על אנרגיה ירוקה, באירופה שקורסת כלכלית ופוליטית, לנגד עינינו, עכשיו. אני מדבר על ניתוקי זרם ממושכים שיתרחשו בבריטניה ובגרמניה בשנים הקרובות (לא בעוד מאה שנה), כי הם בונים תחנות רוח במקום תחנות כוח.

שאלו אותי למה אני משקיע בבלוג הזה. עניתי.

יעקב

איפה האסון?

נניח שאנו מקבלים את ההערכות (הבלתי מבוססות מדעית) של ד"ר האנסן, ושל ה IPCC (שהוא סניף של האנסן). נניח שאנו סוברים, כמו בית שמאי (כלומר בית האנסן), שעליית הטמפרטורות עד 2100 תהיה בשיעור 3 מעלות, ועליית מפלס פני הים – 18-59 ס"מ.  נניח שאנו דוחים בבוז ושאט נפש את סברת בית הילל (שכירי חברות הנפט) שהעלייה תהיה לא יותר ממעלה אחת ועליית פני הים פחות מ 30 ס"מ.

מה האסון? איפה האסון? עליה של 3 מעלות היא אסון? עלייה של 50 ס"מ במפלס הים אסון? אני לא מצליח למצוא את האסון הנורא בתחזיות אלה.

בני אדם חיים, בדרך קבע, במגוון רחב של טמפרטורות – מ 50- מעלות בסיביר עד 50+ בקו המשווה. במרבית האזורים בהם חיים בני אדם (האזורים הממוזגים) יש תנודות של לפחות 45 מעלות בין קייץ וחורף (מ 20- עד 25+) , ובסביבות 20-25 מעלות בין יום ללילה. דווקא מרבית שטחי היבשה מיושבים בדלילות בגלל הקור (סיביר, צפון קנדה ואלסקה) – התחממות רק תועיל להם. התחממות של 3 מעלות הוא סוף הציביליזציה (כדברי האנסן)? לא נשמע לכם מוגזם קצת?

אם פני הים עולים בונים סכרים וחומות מגן. 50-60 ס"מ קטנים עלינו ועל יכולתנו הטכנולוגית. ההולנדים בנו סכרים בגובה 1-2 מטר לאורך כול חוף הים, והם מגביהים אותם, לפי הצורך, כול הזמן, לא בעיה. חוץ מזה – במשך 100 שנה הערים והישובים משתנים, הם יזוזו לשטח יותר גבוה לפי הצורך. לא בעיה.

אומרים לנו: שטפונות, בצורת... גם לזה יש פתרונות של הסתגלות (אם בכלל יהיו שיטפונות ובצורות מעבר למה שבמילא יש). יעשו תיעול וניקוז יותר טוב, יעשו מערכות הובלת מים והשקייה. לא מצליח למצוא אסון בכול התחזיות (המפוקפקות) האלה.

האנסן אומר במאמרו בניו יורק טיימס: עליית מפלס מי הים ב 15 מטר. מתי? ברור שזה לא יהיה בעוד 100 שנה, את זה אפילו האנסן לא טוען. אז מתי? אולי בעוד 1000 שנה? 10,000 שנה ? זה רציני? מישהו יכול ברצינות להתנבא מה יהיה בעוד 100 שנה? לא? אז בעוד 1000 שנה כן? (האנסן נוקט טקטיקה חלקלקה ונמנע לציין את התאריך להגשמת נבואתו על 15 מ', כדי שהשטותיות שבטענה לא תהיה ברורה לכול). העולם בעוד מאה שנה יראה שונה לחלוטין מהעולם של היום, מקורות האנרגיה יהיו שונים, הכול שונה. טיפשי הוא לדאוג היום מה יהיה בעוד 100 שנה, ובטח בעוד אלף שנה. אין לנו יכולת תחזית (נבואה) ותכנון ל 100 שנה. (בלונדון היו מאד מודאגים בשנת 1900 כי היו צריכים לפנות 1000 טון גללי סוסים מהעיר כול יום. הם אמרו: בעוד מאה שנה יהיו מיליון טון גללים, איך נפנה אותם?)

שימו לב לטקטיקת ההפחדה של האנסן. במשפט הראשון במאמר הוא אומר:

 GLOBAL warming isn’t a prediction. It is happening .

 "ההתחממות אינה תחזית – היא מתרחשת". משפט סביר, אכן יש התחממות כלשהי. בהמשך הוא אומר:

Sea levels would rise and destroy coastal cities. Global temperatures would become intolerable. Twenty to 50 percent of the planet’s species would be driven to extinction. Civilization would be at risk. 

"הים יהרוס ערי חוף, הטמפרטורות יהיו בלתי נסבלות, 20-50% ממיני החי ייכחדו, הציביליזציה בסכנה"

איך אתה מגיע מהמשפט הראשון לשני, בצורה רציונאלית, מנומקת, מוכחת, מדעית?

זו טקטיקת הפחדה קלאסית. אתה מתחיל ממשהו שנראה נכון וסביר, כדי לרכוש את אימון הקורא, וקופץ מזה לנבואה הזויה ובלתי מדעית לחלוטין, ומנסה ליצור רושם שהמשפט השני נכון ומבוסס בדיוק כמו הראשון.

אני משוכנע שהאנסן מאמין ב 1000% במה שהוא אומר, הוא באמת משוכנע שסוף העולם קרוב, הוא לא מנסה להפחיד, הוא ממש מפחד בעצמו. אני גם משוכנע שמרבית החממיסטים מאמינים בכנות בתורתם (למרות שאני משוכנע באותה מידה שיש ביניהם גם שרלטאנים).

אבל התכונות הפסיכולוגיות של האנסן לא צריכות לעניין אותנו.

שורה תחתונה: אין בתחזיות האסון שום ביסוס מדעי.

יעקב

רגישות האקלים.

תמונה: ויקיפדיה

רגישות האקלים הוא מושג שהוגדר על ידי מודאגי האקלים כדי לתת ביטוי כמותי להשפעת גזי החממה על האקלים.  "רגישות האקלים" climate sensitivity – היא העליה בטמפרטורה הגלובאלית הממוצעת כאשר ריכוז הפד"ח באטמוספירה עולה מ 0.028% (הריכוז בעידן הטרום תעשייתי) לריכזו כפול (0.056%) – עליה הצפויה להתרחש, בערך, עד שנת 2100.

זהו לב הוויכוח בנושא ההתחממות הגלובאלית. החממיסטים טוענים שהרגישות גבוהה, 3 מעלות בערך, והספקנים אומרים – רק 1 מעלה או פחות. על נושא יש יש מאמרים ודיונים אינספור, ולא רק שאין מסקנה מדעית ברורה ומוסכמת על שיעור הרגישות, אפילו אין הסכמה על דרך החישוב ועל האפשרות לחשב בכלל. ד"ר קורי הקדישה קטע לסיקור 3 מחקרים חדשים שהתפרסמו לאחרונה בנושא, וגם הביאה כמה נקודות למחשבה. (קישוריות למחקרים עצמם – בקטע של ד"ר קורי).

המחקר הראשון הוא של ד"ר האנסן וסאטו. השורה התחתונה: הרגישות היא 3 מעלות +- 0.5 מעלה (דומה להפליא להערכתו מלפני יותר מ 30 שנה). בהקדמה למחקר כותב האנסן כי קשה עד בלתי אפשרי לקבוע את הרגישות באמצעות מודלים אקלימיים, או להסיק אותה מתוך תמצפיות אקלימיות של 100-150 השנים האחרונות בגלל חוסר ידע כמותי על השפעת גורמים רבים כמו אארוסולים או עננים. זו קביעה מעניינת מאד, מצד האנסן, כי זה בעצם מה שהספקנים אומרים כול הזמן. המחקר הנוכחי התבסס על נתונים פאליו-אקלימיים – דהיינו – על האקלים לפני עשרות ומאות אלפי שנים. (הערה שלי: לא חשוב מה שיטת המחקר, האנסן מגיע תמיד לאותה תוצאה).

מחקר שני, של גילברט ושות', מסתמך דווקא כן על המדידות של 160 השנים האחרונות, ומשתמש במודלים סטטיסטיים. המסקנה שלו: 1.3-1.8 מעלות. (זה חצי מהרגישות שחישב האנסן).

איסאק הלד פירסם קטע חדש בבלוג שלו, ומסקנתו, לגבי הרגישות: לא סביר להניח שהיא מעל 1.8 מעלות בערך. פאול ק' פירסם ביקורת על השרירותיות בשיטות חישוב המשובים feedback בדוחות ה IPCC.

ד"ר קורי מוסיפה הערות משלה, שעיקרן (לפי מיטב הבנתי) הן שאין קשר ישיר וליניארי בין "אילוצים" forcings לבין הטמפרטורה על פני כדור הארץ (המושג "רגישות" מקשר בדיוק בין שני דברים אלה). יש גרומים רבים שמצביעים על כך שהקשר אינו ליניארי ופשוט. ובנוסף לכך ישנם שינויים פנימיים, טבעיים, בפיזור החום בכדור הארץ, בין האוקיינוסים, האטמוספרה והקרקע, שיכולים לגרום לשינויים בטמפרטורה על פני הקרקע בלי קשר לאילוצים forcings חיצוניים – דהיינו, במקרה שלנו – גזי החממה. כמעט בלתי אפשרי להפריד בין השפעת התנודות הטבעיות והאילוצים.

דעתי (הבלתי חשובה ובלתי מומסכת) בנושא: אנו לא יודעים. אנו לא יודעים מהי "רגישות האקלים". המדענים מגששים בים של אי ודאות, של ידע חלקי ולקוי, של תהליכים כאוטיים שבלתי ניתנים למדידה וחיזוי. יש מסקנות רבות לכאן ולכאן. הטענה שיש הסכמה מדעית ברורה, שאנו יודעים, שהולכת להתרחש התחממות גדולה בגלל גזי חממה (פד"ח) היא לא נכונה. אנו לא יודעים.

אפשר לפחד מהבלתי יודע (מהאסונות האקלימיים שבדרך), אנשים תמיד פחדו מהבלתי ידוע. אני לא בעד.

יעקב

התחזיות של האנסן

הנה קטעים מעניינים ממאמר של ד"ר האנסן משנת 1999. המאמר מעניין מהרבה בחינות וכדאי לקרוא אותו. כאן נביא רק נקודה אחת משם.

בגרף למעלה רואים את תחזיות עליית הטמפרטורה של ד"ר האנסן, ממאמר מפורסם שלו משנת 1988, מול הטמפרטורות האמיתיות שנמדדו מאז.

שלושת הקוים השחורים מציינים תחזיות לפי תרחישים שונים של הפחתה בפליטות פד"ח. הקו השחור המלא – תרחיש ללא הפחתה בגידול הפליטות, הקו המקווקו (סצנריו B) הפחתה קטנה של הפליטות, וקו הנקודות (סצנריו C ) – הפחתה הדרגתית של הפליטות עד שנת 2000, וייצוב הפליטות משנה זו.

הקו הכחול מציין את מדידות הטמפרטורה לפי GISS, הקו הירוק – לפי הלוויינים.

מה שאנו רואים הוא שהטמפרטורות האמיתיות שנמדדו מתנהגות פחות או יותר לפי תרחיש C כלומר הפחתה של הפליטות עד 2000 ויצוב הפליטות (חוסר גידול) אחרי זה.

כמובן – בפועל התרחש סצנריו A, לא הייתה שום הקטנה בקצב גידול הפליטות. אנו מצטערים להודיע שאקלים לא מתנהג כמו שהוא צריך להתנהג.

מצד שני יש מאמר אחר, הבוחן את תחזיות האקלים שפירסם ד"ר האנסן בירחון סיינס science בשנת 1981, המכסה את התקופה 1950-2100.

המעניין בגרף הזה הוא שהתחזית של האנסן משנת 1981 מדברת על עלייה בטמפרטורות בין מעלה אחת עד 4 מעלות בשנת 2100.  זו בערך רמת "הרגישות האקלימית" שבדוחות השונים של ה IPCC, כלומר – לא למדנו שום דבר חדש מאז 1981 (יותר מ 30 שנה) ואנו דבקים בתחזיות ההן.

למטה יש הגדלה של גרף זה לתקופה 1950-2020.

על פי תחזית זו אנו רואים שיש התאמה די טובה בין התחזית לטמפרטורה כפי שנמדדה מאז 1981, המצויירת בגרף הקו וורוד. דווקא יש עלייה מעט גדולה יותר מהתחזית. יש לציין שבשנת 1981 היינו בסופה של תקופה של התקררות יחסית, ולא היה ברור עדיין בכלל שיש בכלל התחממות גלובאלית, לכן, תחזית ההתחממות על בסיס גידול בגזי החממה הייתה די "נועזת" באותו זמן.

מה המסקנות מכול זה? האם ד"ר האנסן ממש נביא, או שהוא הכניס מרווח מספיק גדול בתחזית, שכול מה שיקרה נופל בתוכו?

אני נוטה לחשוב שהטענה הבסיסית שגזי חממה (פד"ח) גורמים להתחממות (טענה שנטענה לראשונה על ידי ארניוס ב 1896), היא נכונה. באשר לכמות ההתחממות (הרגישות האקלימית) – מרווח הספק גדול מאד.

יעקב