כמה אנרגיה ניתן להפיק משמש ורוח?

וכמה זה עולה? על שאלה זו מנסה לענות בדיקה שעשה מייקל צימבליסט מJPMorgan    והתפרסמה לפני חודש , תחת פיקוח של הכלכלן הנודע ווצלאב סמיל. המחקר הזה נראה לי די מוצק ומפוקח בניגוד לתרגילי מדע בדיוני של משוגעים לדבר, כמו יעקובסון. המסקנה מפתיעה (אותי): ניתן להפיק כ 80% מהחשמל (לא מכלל האנרגיה, רק החשמל) משמש ורוח ולהשיג ירידה של כ 80% בפליטות 2CO (פד"ח) מחשמל. החשמל מהווה כ 50% מצריכת האנרגיה, וירידה של 80% בפליטות מחשמל פירושה ירידה של 40% בכלל הפליטות. זו ירידה משמעותית אם כי עדיין רחוקה מהירידה של 80-100% ש"דרושה" כדי להציל את כדור הארץ.

מייקל צימבליסט, מחבר המחקר, בודק את הסבירות של היעדים הרשמיים של מהפכת האנרגיה הגרמנית (Energiewende). הוא לא מסתמך על סיסמאות ריקניות ("במקום כלשהו הרוח תמיד נושבת") אלא על נתוני אמת של הפקת חשמל מרוח ושמש, בגרמניה, בשני חודשים טיפוסיים – ינואר (חורף) ויוני (קיץ) 2015. הוא מניח, לצורך הבדיקה, שעד שנת 2050 יותקנו פי 2 לוחות שמש מאשר יש היום, ופי שלוש תחנות רוח. הוא מצייר את התפוקה שלהם בגרף ועל גבי זה – את הגרף של ביקוש החשמל (צריכה) בחודשים אלה (קו חום בציור). הוא מניח שב2050 תהיה אספקה של כ 10% מהחשמל מהידרו (סכרים) ומביו-מסה (עצים ופסולת) בדומה למה שמקורות מתחדשים אלה מספקים כבר היום. (ירוק בתחתית גרף).

אנו רואים בגרף שחלק גדול מהצריכה, רוב הזמן, יסופק על ידי השמש-רוח. בתקופות מסוימות (כאשר יש הרבה רוח בחורף או הרבה שמש בקיץ) ייצרו הרוח-שמש יותר חשמל מאשר דרוש (השטחים הצבועים מעל לקו החום) – חשמל זה "ייזרק לפח" - לא יעשה בו שימוש, בלית ברירה. צימבליסט אינו כולל בחישוביו מתקני אחסון אנרגיה, שהטכנולוגיה שלהם לא זמינה היום. (הוא לא עוסק בנבואות). בחלק מהזמן (השטחים הלבנים שמתחת לקו החום) אין השמש-רוח מספקים מספיק חשמל, ובזמנים אלה יופעלו תחנות כוח רגילות (גז ופחם) להשלים את החסר. ה"שטחים הלבנים" האלה, הם רק כ 20% מהזמן, הרבה פחות מהיום, ומכאן החיסכון בפליטות. ניתן לראות גם את השינוי בהרכב ספקי החשמל, לפי התכנית הגרמנית, לעומת המצב היום – בצד הימני של הציור שלמטה:

בגרף שמשמאל רואים את האומדן של צריכת החשמל ב 2050, שלפי תכנית ה Energiewende תהיה ב 25% נמוכה מהיום.  הם מניחים שהירידה תושג על ידי התייעלות אנרגטית – הנחה מפוקפקת, בייחוד אם לוקחים בחשבון את החלום הירוק של גידול במספר המכוניות החשמליות. אבל זה לא הנושא בקטע ולא אפרט על הנחה זו. צימבליסט השתמש בהנחה זו בחישוביו, כלומר, 25% מהפליטות קוצצו ישירות מההתייעלות הצפויה ללא קשר לשמש ורוח.

מהניתוח הזה ברור גם שיש בהחלט תקופות שבהן השמש והרוח מספקות מעט מאד חשמל, ולכן חייבים להחזיק כושר ייצור פחמי וגזי לגיבוי, בגובה של כול הצריכה. חייבים להמשיך ולהחזיק את כול תחנות הכוח הפחמיות והגזיות שקיימות היום במצב תפעול תקין. הן יעבדו הרבה פחות שעות, אבל לא ניתן לסגור אותן ולחסוך הוצאות. (ייסגרו רק כ 25% מתחנות הכוח, הודות לירידה המשוערת בצריכה).

צימבליסט עושה גם אומדן מחירים, אומדן שמתבסס על המחירים של היום (ולא על ניחוש מחירים של 2050). המסקנה שלו: לפי התסריט המוצג – יוכפלו מחירי החשמל בגרמניה, בערך, לעומת המחיר היום. צריך לציין שכבר היום מחיר החשמל בגרמניה הוא בערך פי 3 (לצרכן ביתי) ופי 4 לצרכן תעשייתי, לעומת המחירים בארה"ב, וגם, בערך פי 2 לעומת ממוצע המחירים באירופה. המחיר הגבוה היום נובע במידה רבה ממימון החשמל הירוק שכבר מותקן היום – כ 25-30 אלף טורבינות רוח ואולי מיליון וחצי לוחות שמש. 

האומדן הזה לא כולל את ההשקעה הדרושה לשדרוג מערכת ההולכה, הדרוש כדי להעביר את החשמל הרוחני מהאזורים בהם נושבת הרוח בצפון לאזורים בהם צורכים את החשמל בדרום. הוא גם לא כולל את המחיר וצורת המימון של תחנות הכוח הפחמיות והגזיות שדרושות לגיבוי. תחנות אלה לא יוכלו למממן את עצמן ממכירת חשמל 20% מהזמן. יצטרכו למצוא דרך לממן אותן כדי שלא תיסגרנה, ותהינה זמינות כאשר הרוח לא נושבת. מכאן – אומדן המחיר של צימבליסט הוא נמוך מדי.

יש עוד בעיה בעלת אופי טכני: כפי שרואים בגרף של חודש יוני – השמש מספקת חשמל ביום אך לא בלילה. תחנות הגיבוי תצטרכנה לעבוד כול יום כ 17 שעות, להפסיק ל 7 שעות (שעות השמש) ועוד פעם לפעול בערב. מחזור כזה – כמה שעות פעולה וכמה שעות השבתה אינו אפשרי בתחנות פחמיות. תחנות גיבוי פחמיות יצטרכו לפעול במשך כל היממה, 24/7, ורק להוריד את האש, אולי לחצי, ביום כאשר יש שמש. כלומר – החשבון שבשעות היום התחנות תשבותנה ולא תיפלטנה פליטות לא נכון. הן תפלוטנה גם ביום, אם כי פחות מאשר בלילה. אפשרות אחרת היא להפעיל טורבינות גז לגיבוי בלילה, טורבינות אלה ניתן להדליק ולכבות כול כמה שעות (המחיר בלאי מוגבר), אבל הן צורכות דלק פי 2 מטורבינות מחזור משולב (אותן לא ניתן להדליק ולכבות כול כמה שעות). לסיכום: ההנחה שתחנות הגיבוי תעבודנה רק 20% מהזמן, ולכן תפלוטנה רק 20% מהפליטות אינה סבירה. כלומר הקיטון בפליטות יהיה פחות מאשר צימבליסט מעריך.

המסקנה הכוללת שלי מהמאמר: ניתן להקטין את הפליטות מייצור חשמל אולי ב 60-70%  בזכות השמש והרוח, כלומר הקטנה כללית (מכול צורות האנרגיה) של כ 30-35%. זה הגג שניתן להשיג באמצעות האנרגיות המתחדשות של השמש והרוח, בשיטת "יעלה כמה שיעלה". זה יותר אולי פי 2 מאשר הערכתי קודם שניתן להשיג. וזה מותנה בירידת הצריכה ב 25% עד 2050 - הנחה מפוקפקת לגבי גרמניה וארצות מפותחות (זקנות), בלתי נכונה בעליל לגבי ארצות מתפתחות.

ירידה כזו בפליטות – בשיעור 30-35% היא משמעותית, אבל רחוקה מהירידה של 80-100% שהחממיסטים טוענים שהכרחית כדי להציל את כדור הארץ. והיא תעלה ביוקר: מחיר חשמל פי 6 (לפחות) מהיום (פי שניים בגרמניה).

יעקב

"אנרגיית המחר" פשטה את הרגל

הכותרת קצת סנסציונית. לא, "אנרגיות המחר" לא פשטו את הרגל. מי שפשטה את הרגל זו החברה הספרדית אבנגואה – Abengoa – אחת מהחברות הכי גדולות בעולם לאנרגיה מתחדשת הפעילה בתחום האנרגיה הסולארית וביו-אנרגיה. היא מממנת, מקימה ומפעילה פרויקטים של אנרגיה מתחדשת מכול הסוגים, בכול העולם. היא מבוססת כולה על סובסידיות ממשלתיות. זו חברה ענקית, הפעילה בכ 80 ארצות, יש לה כ 27 אלף עובדים בכול העולם, מתוכם 7000 בספרד. החוב שלה הוא כ 20 מיליארד אירו, ואם אכן תקרוס, תהיה זו פשיטת הרגל הגדולה בהיסטוריה של ספרד, ואחת הגדולות בעולם.

מדוע פשטה את הרגל? מאותה סיבה שכול חברה אחרת פושטת את הרגל (למשל "בטר פלייס") – יותר מדי חזון, יותר מדי אמונה ב"אנרגיה של העתיד" ופחות מדי רגליים על קרקע היציבה של המציאות. הם גדלו והתפשטו לכול הכיוונים, הכול על בסיס אשראי וסובסידיות, וכדור השלג של החוב התגלגל מבלי שהצליחו לייצר הכנסות מספיקות. הפרויקטים התבררו כיקרים יותר מאשר תכננו, תחנות הכוח הסולאריות מייצרות פחות חשמל מאשר חשבו, העסק קשה, והאמונה הגדולה ב"מחר" אינה מייצרת מספיק אנרגיה או כסף, וסובסידיות – סופן שהציבור נמאס לו מהן.

חברת אבנגואה היא כנראה "גדולה מכדי ליפול", אם תיפול תפסיד ממשלת ספרד מעל למיליארד אירו שהלוותה לה באמצעות בנקים ממשלתיים וסוכנויות אחרות.  איבוד 7000 מקומות עבודה תהיה גם היא מכה גדולה. מן הסתם תמצא נוסחה "להציל" את החברה באמצעות עוד כסף ממשלתי. את העלויות האלה יש להוסיף, כמובן, לעלות האנרגיה הסולארית (שמגיעה עוד מעט ל"גריד פאריטי"), אבל איש לא יטרח. אבנגואה הייתה תמיד "קשורה פוליטית" היטב, בספרד ונהנתה מכסף ממשלתי גדול, בצורת סובסידיות ל"אנרגיה מתחדשת", מעניקים ותמיכה. הקיצוץ הבלתי נמנע בסובסידיות האלה הוא אחד מהגרומים לכישלון של אנבגואה.

הזווית הישראלית: חברת אבנגואה היא שותפה, יחד עם "שיכון ובינוי" של שלי אריסון, בפרויקט להקמת תחנת כוח תרמו-סולארית בהספק 121MW  באשלים שבנגב, שזכה במכרז של רשות החשמל, אבנגואה אמורה לממן (חלקית), להקים ולהפעיל את השדה הסולארי הזה, לפי שיטת התעריף הקבוע, המובטח מראש ל 20 שנה. התעריף הוא 54 אג לקוט"ש שהוא תעריף גבוה פי 2 בערך מעלות הפקת חשמל רגיל, בגז. עכשיו מתעורר ספק גדול בקשר ליכולתה של אבנגואה להקים את השדה, ובקשר יציבותה לתקופת ההפעלה של 20 שנה.

Detail of single-axis tracking array, Andasol parabolic trough plant.

החשמל התרמו-סולארי (והסולארי בכלל) יקר מדי והתועלת שבו מעטה. 

זו הזדמנות פז לבטל את הפרויקט המיותר הזה.

בקטע הבא ניתן לקרוא על הבעיות עם תחנות תרמו-סולאריות (גם של אבנגואה) בספרד.

יעקב

הזהרנו בשנת 2013 מפני הבאות בפוסטים קודמים, בינהם:"יזמים סולריים באשלים - ראו הוזהרתם!"

100% אנרגיה מתחדשת: מדע בדיוני

וואינט מפרסמים כתבה על "מחקר" הטוען שניתן להגיע לאספקת אנרגיה ב 100% (לא רק חשמל אלא גם תחבורה, תעשייה וחימום) – ממקורות מתחדשים, עד שנת 2050. לא רק זה – זה גם ייצור 40 אלף מקומות עבודה, וגם יוריד את מחיר האנרגיה. ממש גן עדן עלי אדמות, ולא באחרית הימים – כבר עכשיו (ב 2050).

את ה"מחקר" (נבואה) הזה מפרסמים ה"חוקרים" יעקובסון ודה-לוקי, מאונברסיטת סטנפורד היוקרתית בארה"ב. הם מפרסמים סדרתיים של "מחקרים" כאלה, הנה "מחקר" קודם שלהם משנת 2011. והם לא היחידים, כמובן. הנה למשל האתר "כלכלת המחר", שטוען אותו דבר. הערת אגב: מי שטוען שהוא יודע מה תהיה "כלכלת המחר" – או הפוליטיקה של מחר או כול דבר אחר של מחר – הוא מה שנקרא באנגלית a crank ובעברית פשוטה קוקו או מוכר לוקשים.  הנה הגדרת מילון ל crank : 

An eccentric person, especially one who is unduly zealous – ובעברית: אישיות תימהונית, בייחוד מי שקנאי לדבר אחד בצורה קיצונית. הגדרה זו מתאימה היטב, כמובן, גם ליעקובסון ודה-לוקי, למרות השתייכותם לאוניברסיטה יוקרתית.

 אז מה בעצם אומרים יעקובסון ודה-לוקי? הנה משפט המפתח (במקור)

Solutions are obtained by prioritizing storage for heat (in soil and water); cold (in ice and water); and electricity (in phase-change materials, pumped hydro, hydropower, and hydrogen), and using demand response.

תרגום: הפתרון מתבסס על אחסון אנרגיה בקרקע, מים, קרח, חומרים משנים מצב צבירה, הידרו שאוב, הידרו ומימן, ושימוש ב"תגובת מצד הביקוש" – שפירושו: לשבת בחושך כאשר החשמל הירוק לא זמין.

כל אלה טכנולוגיות שלא קיימות. צריך להבדיל בין רעיונות, כולל רעיונות שנמצאים בשלב מחקר וניסוי, לבין פתרון שעובד, שנבחן מכול היבטיו, הוכח וזמין לשימוש בקנה מידה גדול. הטכנולוגיות האלה אינן זמינות היום, או שיש להן מגבלות שאינן מאפשרות שימוש בקנה מידה נרחב (הידרו).

בקיצור: הפתרונות שמוצעים הם בגדר מדע דמיוני.

תשאלו מה רע במדע דמיוני? האם כול מי שמפרסם מדע דמיוני הוא קוקו או רמאי? לא. מדע דמיוני הוא תחום התעסקות לגיטימי, אבל צריך להציג אותו בתור כזה, ולא להתחזות למדע אמתי או סקירה טכנולוגית-מדעית רצינית (כמו שיעקוסבון ושות' עושים).

מה יהיו הטכנולוגיות הזמינות בעוד 35 שנה, כלומר ב 2050? אני לא יודע, אני לא נביא, וכול מי שטוען שהוא יודע – גם הוא לא נביא, אלא רמאי. אפשר לתאר עוד כמה וכמה טכנולוגיות שיספקו לנו, ב 2050, אנרגיה ללא פליטות – למשל כורי היתוך גרעיני או כורים מודולריים קטנים. אבל אנו לא עורכים תחרות של דמיון פרוע או מדע דמיוני. האם אפשרי שב 2050 נפיק את כול האנרגיה ממקורות לא פחמיים? בתחום הדמיון – זה אפשרי. בתחום הממשי, של מה שידוע בוודאות היום – לא.

זה די מופרך לנסות לנבא מה יהיו הטכנולוגיות הזמינות בשנת 2050, אבל מגוחך לחלוטין לנסות ולנבא מה יהיה המחיר של הטכנולוגיות הבלתי קיימות האלה וכמה מקומות עבודה הם ייצרו. (זה מגוחך לחלוטין לנבא כול מחיר, של כול דבר, בשנת 2050). זה מטופש לטעון, כמו שטוען יעקוסבון, שהאנרגיות המתחדשות יהיו יותר זולות. זה גם אבסורדי לנבא מתי תהינה הטכנולוגיות (הבלתי ידועות) זמינות – אם ב 2050שנת  או 2030, 2080 או 3100.

לסיכום: האם אפשרי להפיק את האנרגיה שאנו צריכים ממקורות "מתחדשים" (לא פחמיים)? היום לא. כול טענה הפוכה היא - היום – בגדר פנטזיה (fiction ).

יעקב

ועידת האקלים בפריס: טקס פולחני

40 אלף נציגים בתוכם עשרות ראשי מדינות (כולל אובמה, פוטין ונתניהו) התכנסו לטכס פולחן האקלים השנתי בפריס.

נביאי הזעם מנבאים אסונות אקלימיים נוראיים בגלל פליטות הפד"ח שבני האדם הרשעים, החמדניים והרכושניים פולטים לאטמוספרה. נביאי הזעם קוראים לבני האדם לתקן דרכיהם תיכף ומיד, לחדול מרשעותם ושרירות ליבם, ולהפסיק לפלוט, אחרת  כולנו נמות בעוד 100 שנה וכדור הארץ ייהרס. (כמו שנכתב באתר "הופינגטון פוסט" וכמו שאמרו האפיפיור והנשיא אובמה)

בואו נניח שאכן רצוי להקטין את פליטות הפד"ח. בואו נניח לרגע שאנו לא מתווכחים עם נבואות הזעם (הבלתי מבוססות) האלה, ובודקים מה צריך לעשות כדי למנוע את האסון (הדמיוני). לפי המודלים האקלימיים – אנו חייבים להפסיק, במהירות, וכמעט לגמרי, את פליטות הפד"ח.
עד 2030 או 2040 חייבים תושבי המדינות המפותחות (שפולטים הרבה) להקטין את הפליטות בלפחות 90%, ואילו תושבי המדינות העניות (שפולטים פחות) חייבים להקטין ב 2/3 את פליטותיהם. חייבים להקטין את הפליטות, לא ב 10% או 20% אלא, בלפחות 80% (עד 2040) כמו שהתחייבו בריטניה והאיחוד האירופי בחוקי האקלים שלהם. אחרת – האסון בלתי נמנע.

איך עושים זאת? הפליטות נוצרות כאשר אנו שורפים דלקים פחמיים, לצורך הפקת אנרגיה. ללא אנרגיה לא רק שלא אפשרית רווחה אנושית – לא אפשרי הקיום בכלל – מחסור באנרגיה יגרום להכחדה המונית של חלק גדול מהאוכלוסייה. הקיום הפרימיטיבי שלפני המהפכה התעשייתית (ללא אנרגיה מדלק פחמי) אינו אפשרי לאוכלוסייה בגודל הנוכחי. בארצות העשירות אפשר אולי לתאר מצב שאנו מוותרים על התעשרות נוספת, על צמיחה כלכלית, על "צריכת יתר" וממשיכים, פחות או יותר, ברמת החיים הנוכחית – כלומר ברמת הצריכה הנוכחית שלאנרגיה ופליטות (אך ללא ירידה בפליטות). אבל, הארצות העניות לא יכולות (ובוודאי לא רוצות) להישאר עניות. תושביהם שואפים ודורשים עלייה ברמת החיים, ופירושו, כיום, בהכרח, עלייה בצריכת האנרגיה ובפליטות. בקיצור: לא חשוב כמה שמטיפים לנו – אם בודקים את האפשרויות המעשיות – קיטון בפליטות בשיעור הדרוש לא יתרחש.

כול מדינות העולם הציגו בוועידת פריס את ה"יעדים" שלהם. (היעד של ישראל: ירידה בפליטות ב 17%, עד 2030, לעומת מצב "רגיל", יעד שאין מאחוריו שום תכנית ממשית, מעשית – אלו דיבורים בלבד).  כאשר מסכמים את כול היעדים היפים האלה, מתברר שהשגתם תביא אולי לקיטון בפליטות ב 10 או 20% ותקטין את העלייה בטמפרטורה, עד שנת 2100, ב 0.1 מעלה, אולי פחות לפי המודלים האקלימיים של ה IPCC . לעומת העלייה הנוראית של 3 מעלות שהם מנבאים, הקיטון הזה זניח. כלומר – אפילו יושגו כול היעדים וועידת פריז תסתיים ב"הצלחה" מוחלטת, לא ישפיע הדבר על האקלים כמעט בכלל, ולא ימנע שום אסון מהאסונות שמנבאים.

ואנו יודעים שהיעדים האלה הם דיבורים ריקניים, חסרי כול תוכן וערך, והם לא יושגו. תושבי המדינות העשירות לא יסכימו לשבת בחושך ולסבול ניתוקי זרם, וכאשר הניתוקים יתרחשו – יזרקו את כול היעדים היפים לפח, וידאגו לייצר חשמל. והארצות העניות מסרבות, כמובן, לסבול לנצח ממחסור בחשמל, כמו שהן סובלות היום, ולהישאר עניות, כמו היום.

אל לנו להשתעשע בחלומות אוטופיים על "אנרגיה ירוקה". אין דבר כזה. אנו יודעים היטב, "על בשרנו" (מניסיון מעשי) שכול לוחות השמש ותחנות הרוח שנבנו באינטנסיביות בעשור האחרון לא עזרו הרבה. השמש והרוח מפיקים אומנם אנרגיה, אך בכמויות קטנות, ובצורה תזזיתית (בהפסקות ובזמנים שאינם בשליטתנו). אמצעים אלה יכולים לתרום משהו להקטנה של הפליטות באחוזים בודדים, אבל אינם יכולים לשמש בסיס מוצק לאספקת צרכי האנרגיה שלנו, או להביא לצמצום הפליטות ב 80-90% כנדרש. כאלף מיליארד דולר הושקעו בשמש ורוח, אך הפליטות בעולם, עד עכשיו, רק המשיכו לעלות.

על מה דנים, אם כן, בוועידה ההמונית והסוריאליסטית הזאת בפריס? מה המטרה של הוועידה? לדברי מארגניה המטרה היא "הסכם אקלימי חזק ומחייב". הסכם על מה? על היעדים שהציגו המדינות ? על היעדים האלה שהשפעתם על האקלים (אם היעדים יתגשמו) תהיה אפסית? הסכם חזק ומחייב על יעדים שאינם שווים כלום? והסכם "מחייב"?? כיצד אפשר לחייב מדינות להשבת בחושך (ללא חשמל) או בעוני? כיצד "מחייבים"??

אבל, בינתיים לא דנים בכלל על ההסכם. מה שדנים עליו היא הסוגיה כמה מלאכים יכולים להצטופף על ראש סיכה. בעצם דנים על הסוגיה האם ה"מחויבות" של כול המדינות תהיה זהה, או שמא, המדינות העשירות, שפלטו יותר בעבר, יהיו יותר "מחויבות" מהמדינות העניות...

נושא שני שדנים עליו גם הוא מעולם הפנטזיות. המדינות העשירות (קרי הנשיא אובמה) התחייבו, בקופנהגן, להעביר סיוע למדינות העניות, לצורך המלחמה באקלים, בשיעור 100 מיליארד דולר לשנה, כול שנה, החל מ 2020. המדינות העניות שואלות (בצדק): "איפה הכסף"? המדינות העשירות מעבירות, כעת, באופן רגיל ושגרתי, כ 10 מיליארד דולר בשנה כסיוע חוץ למדינות העניות. הן הבטיחו ב 2009 להכפיל סכום זה פי 10... מאיפה הכסף? מאיפה הנכונות לשלם סכומים כאלה? זה לא יקרה, זו אוטופיה. אבל זה תירוץ טוב למדינות העניות להגיד: "אם אין כסף, לא תהיה 'מחויבות' לאקלים". במילים אחרות הן אומרות: "אתם, העשירים, לא תכפו עלינו להמשיך להיות עניים. אנו נעשה מה שאפשר כדי להעלות את רמת החיים – פירושו – נמשיך לשרוף דלק פחמי, חופשי חופשי". ואם, בדרך נס, כן ימצאו 100 מיליארד דולר לשנה, לצורך בניית תחנות רוח ולוחות שמש במדינות עניות, זה לא ישנה כלום, כי לצורך היחלצות מעוני צריך אנרגיה של ממש, ולא משחקים ירוקים ב"נדמה לי".

מי שמחפש משמעות מעשית, תכליתית, אופרטיבית, מציאותית בוועידות האקלים, כמובן לא ימצא. לאיש מעשי הוועידה נשמעת כמו מחזה אבסורדי וסוריאליסטי. וזה בדיוק האופי שלה. יש להבין את וועידות האקלים במישור המיסטי-דתי-סימבולי (ולא המעשי). זו וועידה של דת חדשה שמכריזה על עיקרי האמונה, ולא על תכנית פעולה מעשית. משתתפי הוועידה (כול מדינות העולם) באים להכריז: "אני מאמין אמונה שלמה בדת האקלים, ומבטיח לקיים את מצוותיה". בקיום אקט ההכרזה, הסמלי וההצהרתי (והריק מתוכן ממעשי) רואים המארגנים את עיקר מטרות הוועידה וחשיבותה. זהו טכס פולחן דתי במלוא מובן המילה.

יעקב

1600 מתו בגלל פינוי האוכלוסייה מפוקושימה.

הניו יורק טיימס מפרסם מאמר בגנות הפחד המוגזם וההיסטרי מקרינה רדיואקטיבית, שגרם, לדבריהם כ 1600 מקרי מוות מיותרים. מקרי המוות נגרמו, לא על ידי הקרינה אלא כתוצאה מהלחץ והקשיים של פינוי חפוז של האוכלוסייה מסביבת הכורים שניזוקו.

כזכור אירעה, במרץ 2011, רעידת אדמה גדולה מול חופי יפן, שגרמה לצונאמי גדול. גלי הים שיתקו והרסו תחנת כוח גרעינית, וממנה נפלטו, בימים הראשונים, חומרים רדיואקטיביים לאוויר. בגלל החשש מהקרינה ציוותה ממשלת יפן על פינוי חפוז של כול האוכלוסייה ברדיוס 20 ק"מ מתחנת הכוח. ס"ה התפנו אולי כ 200 אלף איש. רבים חזרו לבתיהם בהמשך כאשר פליטת הקרינה מהתחנה נפסקה, והתברר שיישוביהם לא זוהמו. אלי כ 80-100 אלף עדיין לא חזרו לבתיהם עד היום, 4 שנים לאחר התאונה, כי המדידות מראות שביישוביהם שוררת רמת קרינה מעל למותר בתקן.

איש לא מת או נפגע באופן ישיר, כתוצאה מהאסון והקרינה שנפלטה. אפילו בין עובדי התחנה, ואלפי העובדים שהובאו כדי להשתלט על התחנה ההרוסה לאחר התאונה ולפעול למניעת המשך קרינה לא נפגעו. גם הצפי והתחזיות אומרות שלא צפויים, גם בעתיד, מקרי סרטן עודפים בגין הקרינה. אולם 1600 האיש שמתו בגלל הלחץ של הפינוי מבתיהם – אלה מקרי מוות מאד ממשיים וברורים.

לו לא פונו האנשים מהאזור, אלה שחיו במקומות הכי מזוהמים היו סופגים, לכול היותר, 70 מיליסיברט קרינה במשך 4 שנים. הכמות הזאת שקולה לסריקה רפואית שלמה (כול הגוף) פעם בשנה – כלומר זה לא מינון מסוכן. אבל מעטים גרו באזור מזוהם ביותר. בממוצע היו סופגים המפונים (לו נשארו במקום) 4 מיליסיברט של קרינה לשנה – זאת לעומת קרינת רקע טבעית (לא מסוכנת) של 2.4 מיליסיברט לשנה.

אין אנו יודעים בדיוק עד כמה מסוכנת הקרינה הנמוכה הזאת. אבל, לפי הערכות הגרועות ביותר, לא היה צפי ליותר מ 160 נפגעים (לאורך השנים) – לו לא היה פינוי. עקב הפינוי מתו פי 10 אנשים – 1600. כאמור – אין אנו יודעים מה הוא הנזק של קרינה במינון נמוך. ייתכן אפילו שקרינה כזו היא בכלל חיובית, היא מחסנת את הגוף וממריצה את הנוגדנים הטבעיים בו. הפחד מקרינה, אפילו במינון מאד נמוך, נראה מאד מוגזם.

בקיצור – אומר המאמר – אנו יותר מדי פוחדים מפני הבלתי נודע ומגיבים בהיסטריה לקרינה רדיואקטיבית, גם בעוצמה נמוכה מאד. הנזק של ההיסטריה הזאת (של הפינוי) גדול בהרבה מהנזק הגרוע ביותר שיכול היה להתרחש בגין הקרינה.

עד כה המאמר. יש לי ביקורת על הטענה. בעת אירוע של פליטת קרינה לסביבה, אינך יודע כמה קרינה תיפלט ועד כמה תהיה מסוכנת. המספרים על השיעור הנמוך של הקרינה שנפלטה בפועל הם חוכמה לאחר מעשה. בהחלט ייתכן שהפינוי היה מחויב, בזמן אמת, מחמת הזהירות – בגלל החשש שעלולה להיפלט קרינה גבוהה יותר. בין אלה שנספרו כקורבנות לאקט הפינוי – רוב האנשים היו זקנים, מעל גיל 66, חלקם חולים מאד, מאושפזים בבתי החולים שפונו. קשה לקבוע מי נפטר בגלל הפינוי, ומי מסיבות טבעיות. חלק מהמפונים פונו מאזורים שנהרסו בצונאמי, פינוי מחויב, כי בתיהם וסביבתם נהרסה. אבל, בהחלט יש מקום לחשוב שההיסטריה גרמה ליותר קורבנות מאשר האסון עצמו.

במאמר נוסף מתאר אותו כתב, ג'ורג' ג'ונסון, את ה"בבושקות" מצ'רנוביל, שסירבו להתפנות מהאזור שזוהם באסון צ'רנוביל, ושחיות שלושים שנה, חיים נורמליים, באזור שיש בו קרינה גבוהה מהתקן המותר. גם בעלי החיים משגשגים באזור זה. בהחלט ייתכן שהתקן מחמיר מדי, בגדר "ליתר ביטחון". הוועדה לאנרגיה אטומית בארה"ב עורכת דיון ומחקר מחודש במטרה לעדכן את הנחיות הביטחון בנושא הקרינה.

כתבנו מספר קטעים קודמים על המחלוקת אודות הנזק שבקרינה גרעינית. נראה שההיסטריה באמת מוגזמת.

יעקב

חשמל סולארי – עולה יותר מאשר חשבנו

מדוחות הרבעון השלישי של שנה זו עולה כי חברת החשמל הוציאה עבור חשמל סולארי 843 מיליון ₪ לרבעון, שהם 3.37 מיליארד ₪ בחישוב שנתי. (אולי טיפה פחות כי זה היה רבעון קיץ, ובחורף הייצור הסולארי יותר קטן).

תמורת סכום זה חברת החשמל קיבלה חשמל סולארי, דבר שחסך לה קצת דלק להפעלת תחנות כוח שהיו צריכות לספק חשמל במקום הסולארי. לא כול הסכום הזה הוא בזבוז לריק. אבל רובו הגדול הוא כן בזבוז לריק.

אנו ציינו כבר מספר פעמים כי החשמל הסולארי אינו חוסך לחברת החשמל את הצורך בהקמת תחנות כוח רגילות (פחמיות או גזיות) שחייבות להיות זמינות כדי לספק את מלוא ביקוש החשמל של המדינה. יש בחורף שיא של צריכה בערב, כאשר אין שמש, וזה מחייב את חברת החשמל להחזיק כושר ייצור לכיסוי מלוא הביקוש הזה. החשמל הסולארי לא מאפשר לחברת החשמל לחסוך את ההוצאה ההונית בהקמת תחנות כוח רגילות.

בקיץ, בעת צריכת השיא בצהריים, בימים חמים, החשמל הסולארי זמין וחברת החשמל יכולה להשתמש בו, ולחסוך את הדלק שהיה נחוץ כדי להפעיל את הטורבינות על גז לסיפוק שיאי הביקוש.

אם נניח, בהערכה גסה, שהחיסכון בדלק מקזז כחצי מההוצאה לחשמל סולארי המופיעה בדוחות (אני חושב שזה פחות), אז חברת החשמל מוציאה כ 1.5 – 2.0 מיליארד שקל מיותרים, לשנה, על חשמל סולארי. מיותרים – הכוונה – מעבר לעלות הדלק שנחסך. יש לזכור שההוצאה הזו יוצאת בהתחייבות ל 20 שנה – לבעלי מתקנים סולאריים. זו לא הוצאה חד פעמים, אלא הוצאה קבועה כול שנה, לאורך 20 שנה.

ומה קיבלנו תמורת זה? כ 2% מהחשמל שלנו מופק מהשמש. השגנו ירידה בפליטות הפד"ח, ובזיהום אוויר – של אולי 2%, אולי פחות. התועלת היא ממש זניחה מבחינה כמותית וחסרת כול ערך.

קודם הערכתי שהמדינה מבזבזת לריק, בסובסידיות סולאריות, כ 1-1.25 מיליארד ₪ לשנה. לא הייתי מעודכן. ההתקנות הסולאריות גדלו, ועמן הבזבוז. ופרופ' עדי וולפסון מקטר שלא עושים "מספיק" מהשיגעון הזה. מעניין אם הוא מודע לגודל ההוצאה – כנראה שלא. גם הציבור בארץ לא מודע לגודל האדיר של ההוצאה הזו שאנו משלמים דרך חשבונות החשמל, ולאפסיות התועלת שבה.

יש להפסיק את המשך הסבסוד (הענקת תעריף קבוע בהתחייבות מהמדינה) לחשמל סולארי.

יעקב