האמת הלא-נוחה של ג'ון קולמן

מאת אנכי 4 במאי 2008

ב13 בנובמבר 2007 התראיין ג'ון קולמן, מייסד רשת "מזג האוויר" האמריקאית בנושא ההתחממות הגלובלית. אל גור העומד לבקר ב-20 במאי בישראל על מנת לקטוף פרסים (פרס דן דוד מאוניברסיטת תל אביב) ולתת הרצאה שתעשיר אותו בעוד כמה מאות אלפי דולרים, לא יאהב את מה שיש לקולמן לומר עליו ועל האג'נדה שלו.
בראיון טלוויזיוני לרגל צאת ספרו העוסק בהיסטריית ההתחממות הגלובלית מספר מייסד רשת חיזוי מזג האוויר הראשונה בארה"ב ומראשוני החזאים בטלוויזיה, ג'ון קולמן, כי ההתחממות הגלובלית הינה "התרמית הגדולה ביותר בהיסטוריה. אני נדהם" כותב קולמן, "נבהל ונפגע מאד מכך. ההתחממות הגלובלית היא תרמית".
"האזנתי לדיבורים על התחממות גלובלית והעלתי מידע בנושא לאתר האינטרנט שלנו מזה זמן רב, אך לבסוף הקרשנדו של מיתוס ההתחממות הגלובלית השטותי התפוצץ בראשי והייתי חייב לכתוב מאמר אמיתי..."
מדוע כל כך הרבה מדענים תומכים בתיאוריה הזאת? שואל המראיין. קולמן: "אתה חייב להתפרנס. השקעת 10 שנים ברכישת תואר דוקטור במדעי האקלים ויש לך משרת חוקר ואתה מחליט כי עליך לחקור את השפעת הפעילות האנושית על האקלים הגלובלי. אם תפרסם דו"ח האומר כי לא נראה שיש השפעה רבה, וההשפעה שקיימת לא מזיקה, כנראה שביזבזת את כל 10 השנים הללו".

לצפייה בראיון הקישו כאן.

האמת הלא-נוחה של ג'ון קולמן

מאת אנכי 4 במאי 2008

ב13 בנובמבר 2007 התראיין ג'ון קולמן, מייסד רשת "מזג האוויר" האמריקאית בנושא ההתחממות הגלובלית. אל גור העומד לבקר ב-20 במאי בישראל על מנת לקטוף פרסים (פרס דן דוד מאוניברסיטת תל אביב) ולתת הרצאה שתעשיר אותו בעוד כמה מאות אלפי דולרים, לא יאהב את מה שיש לקולמן לומר עליו ועל האג'נדה שלו.
בראיון טלוויזיוני לרגל צאת ספרו העוסק בהיסטריית ההתחממות הגלובלית מספר מייסד רשת חיזוי מזג האוויר הראשונה בארה"ב ומראשוני החזאים בטלוויזיה, ג'ון קולמן, כי ההתחממות הגלובלית הינה "התרמית הגדולה ביותר בהיסטוריה. אני נדהם" כותב קולמן, "נבהל ונפגע מאד מכך. ההתחממות הגלובלית היא תרמית".
"האזנתי לדיבורים על התחממות גלובלית והעלתי מידע בנושא לאתר האינטרנט שלנו מזה זמן רב, אך לבסוף הקרשנדו של מיתוס ההתחממות הגלובלית השטותי התפוצץ בראשי והייתי חייב לכתוב מאמר אמיתי..."
מדוע כל כך הרבה מדענים תומכים בתיאוריה הזאת? שואל המראיין. קולמן: "אתה חייב להתפרנס. השקעת 10 שנים ברכישת תואר דוקטור במדעי האקלים ויש לך משרת חוקר ואתה מחליט כי עליך לחקור את השפעת הפעילות האנושית על האקלים הגלובלי. אם תפרסם דו"ח האומר כי לא נראה שיש השפעה רבה, וההשפעה שקיימת לא מזיקה, כנראה שביזבזת את כל 10 השנים הללו".

לצפייה בראיון הקישו כאן.

פתרון למודאגי האקלים.

נוכח ההפחדה האקלימית האינטנסיבית בתקשורת ובכלל, נוצרה בעיה. הרבה אנשים באמת מודאגים. מה עושים?

הנה

יעקב

עדכון טמפרטורות לחודש אוגוסט

הנה עדכון מדידת הטמפרטורות לחודש אוגוסט לפי נתוני הלוויין כפי שחושבו על ידי UAH. האנומליה (סטייה מהממוצע) של טמפרטורות חודש אוגוסט הייתה 0.44+ מעלות, טיפה יותר מאשר הסטייה של 0.39+ שנרשמה בחודש הקודם (יולי השנה). 

בזה נקטעה מגמת הירידה של הטמפרטורות מאז השיא של חודש פברואר השנה, שהיה שיא של מחזור אל ניניו. אחרי סיום אל ניניו הייתה צפויה ירידה בממוצעים, והיא אכן התרחשה, עד חודש יוני, אבל יולי ואוגוסט קטעו ירידה זו והראו עלייה קלה לעומת החודשים הקודמים.

חודש אוגוסט השנה היה השני במידות החום מאז החלו מדידות הלוויין ב 1979, והטמפרטורות ינואר אוגוסט היו גם כן במקום שני (אחרי 1998).   

כעת אכן נראה שהשנה הזו (2016) הולכת להיות חמה כמו שנת השיא הקודמת ב 1998, ואולי אפילו קצת יותר. זה תלוי בטמפרטורות של 4 החודשים הבאים.

יעקב

תפנית האנרגיה הגרמנית לא מעשית.

כידוע גרמניה היא הארץ הכי "ירוקה" בעולם, ולה התכנית השאפתנית ביותר למעבר לאנרגיות מתחדשות. תכנית זאת נקראת בשם היומרני "תפנית האנרגיה" – Energiewende – ומטרתה או "יעדיה" היא להגיע ל 50% ו 80%  חשמל ממקורות מתחדשים (בשנים 2030 ו 2050 בהתאמה). כאשר אומרים "אנרגיה מתחדשת" מתכוונים לרוח ושמש. המקור המתחדש הנוסף הוא הידרו (מים בסכרים הידרו-אלקטריים), אבל אלו מספקים כעת כ 0.7% מצריכת האנרגיה של גרמניה, ואין פוטנציאל לגידול כי האתרים המתאימים כבר נוצלו מזמן. אין מקורות משמעותיים אחרים מלבד רוח ושמש.

הבעיה עם הרוח והשמש היא האופי התזזיתי או אקראי ומצומצם של זמינות מקורות אלו. השמש, בגרמניה, מספקת חשמל בערך 12% מהזמן (בחישוב שנתי) והרוח אולי 25% מהזמן. חוץ מזה ישנו האופי הבלתי צפוי ובלתי נשלט של מקורות אלו. הם מספקים חשמל כאשר השמש זורחת ואין עננים או הרוח נושבת במהירות מתאימה. אין לנו שליטה על זמנים אלה. מקור אחר צריך לספק חשמל כ 80% מהזמן, הרוח והשמש לבד לא מסוגלים לספק אפילו חלק קטן. כנגד עובדות ברורות אלו זורקים חסידי ה"מתחדשת" (ואפילו פרופסורים מכובדים לכאורה) סיסמאות נוסח: במקום כלשהו הרוח תמיד נושבת" או " נשתמש באמצעי אגירה", או "בטריות" או "אגירה שאובה". אלו מילים ריקות. אלה שזורקים אותן לא בדקו את הכמויות והאפשרויות הממשיות, הם לא בדקו כלום, רק זורקים מילים שאין מאחוריהן תוכן.

החוקר הנס-וורנר סין מאונ' מינכן והמכון למחקר כלכלי NBER ערך בדיקה מפורטת, מספרית, כדי לבדוק בצורה מוחשית והנדסית את האפשרות התיאורטית לספק חלקים מצריכת החשמל על ידי השמש והרוח ואת כמות האגירה או האחסנה של אנרגיה הדרושות כדי להתגבר על תזזיתיות הרוח והשמש.  הוא משתמש בנתוני האמת של תפוקת החשמל מהשמש והרוח על פי נתונים מפורטים לכול אחת משעות השנה 2014, בגרמניה. המחקר ארוך ומפורט, אבל ברור וקל לקריאה. מי שמתעניין באמת, מעבר לסיסמאות ירוקות, מוזמן לקרוא אותו.

ראשית הנתונים: בסוף 2014 היו מותקנות בגרמניה 24,265 טורבינות רוח בכושר ייצור (תיאורטי) כולל של כ 36 GW. הייצור הממוצע (בכול השנה) היה 5.85 GW, כלומר כ 16.3% מכושר הייצור התיאורטי המותקן. הייצור הבטוח, שהיה זמין 99.5% מהזמן היה 0.13 GW שהם 4 אלפיות מהכושר, או במילים פשוטות: בערך אפס. כלומר יש זמנים שכול 24,265 הטורבינות בגרמניה מייצרות אפס חשמל, בגלל העדר רוח.

לוחות שמש היו מותקנים בכושר ייצור תיאורטי של 37.34 GW (בערך כמו הרוח) אבל הייצור הממוצע היה 3.7 GW, כלומר רק כ 9% מהכושר התיאורטי. צריכת החשמל הכוללת הממוצעת בגרמניה הייתה כ 57.5  GW  וצריכת השיא – כ 78 GW. הרוח והשמש סיפקו כ 16% מהצריכה השנתית, ב 2014.

ההתקנה האדירה של לוחות שמש ותחנות רוח התאפשרה הודות לסובסידיה ממשלתית בצורה של לתעריפי הזנה קבועים ומובטחים, בהבטחה ל 20 שנה.  תעריף ההזנה ( ב 2016) הוא כ 9 סנט אירו לקוט"ש (כ 40 אג'), לעומת מחיר חשמל סיטונאי ממוצע (מחיר ייצור מכול המקורות יחד) של כ 3.17 סנט. כלומר מחיר החשמל המתחדש (תעריף ההזנה) הוא כמעט פי 3 ממחיר חשמל רגיל, והעלות של הסובסידיה הזו, בגרמניה, היא כ 23 מיליארד אירו בשנה, נכון ל 2016.

בגרף למטה רואים את כמויות הייצור של חשמל רוחני וסולארי ביחס לצריכה, לכול שנת 2014.

החוקר עשה מספיק חישובים תיאורטיים כדי לבחון את כמות אגירת האנרגיה (או אחסון האנרגיה) הדרושה. הוא הניח מחסן דמיוני (בלי קשר לפרטים הטכניים והכלכליים שלו), בו אין איבוד אנרגיה בפעולות האחסנה או השליפה. כול החשמל התזזיתי מרוח ושמש נכנס למחסן וממנו שולפים בקצב קבוע של ההספק הממוצע, בכול אחת משעות השנה. נפח האחסון הדרוש, במקרה כזה, הוא 6.89 TWh (טרה-וואט-שעה). כדי להבין את המספר הזה נציין שהמתקן הכי קרוב למאגר אחסון אנרגיה אידיאלי הוא מתקן של אגירה שאובה. בגרמניה קיימים היום 35 מתקנים כאלה, בכושר אגירה כולל של 0.038 TWh. כלומר – כדי להפוך את האנרגיה של השמש והרוח (של שנת 2014) מאנרגיה תזזיתית לאנרגיה זמינה באופן קבוע ואמין דרושים כ 6400 מתקנים מהסוג שממנו קיימים כעת, בגרמניה, כ 35 מתקנים.

חישוב אחר בודק את האספקה מול הצריכה ומניח שילוב בין תחנות כוח רגילות למתחדשות. התחנות הרגילות תספקנה 48 GW  חשמל באופן קבוע במשך כול שעות השנה – שהיא הכמות הממוצעת שסיפקו באמת ב 2014. המקורות המתחדשים, יחד עם מתקני אגירה אידיאליים יצטרכו לספק את ההפרש בין כמות זו וצריכת החשמל בגרמניה. החישוב מראה שבמקרה זה יידרש נפח אחסון של 11.29 TWh שהם כ 10,500 מתקני אגירה שאובה. הקמת מתקן אגירה שאובה אחד כזה עולה כמה מאות מיליוני דולרים, ודורש טופוגרפיה מיוחדת – כלומר לא ניתן להתקנה בכול מקום. שלא לדבר על השחתת הטבע הכרוכה בזה.

מספרים אלה מראים בבירור שהאפשרות לאגירת אנרגיה מהמקורות התזזיתיים (שמש ורוח) כדי ל"שטח" את התזזיתיות ולהפכם ליציבים ואמינים, אינה מעשית. מה שקורה בפועל הוא – שמתגברים על התזזיתיות באמצעות תחנות כוח קונבנציונלית (פחם, גז או גרעיניות). תחנות אלה מספקות את כול החשמל כאשר אין רוח ושמש, והחשמל המתחדש מוזן ישירות לרשת (ללא אגירה) כאשר יש שמש או רוח. הצורך להפעיל תחנות רגילות בצורה תזזיתית לפי גחמות המתחדשות כדי ל"אזן" את הרשת גורם להפעלה לא יעילה, לעלויות יתר, ולפליטות פד"ח מוגברות (ביחס לקוט"ש שנוצר). זה גם אומר השקעה כפולה במקורות ייצור: מקורות רגילים בכושר ייצור מלא, לפי רמת צריכת השיא – כשהמתחדשים אינם מאפשרים קיטון בהשקעה במתקנים רגילים, ומהווים השקעה כפולה. בפועל, מחיר הפחם הוא מאד זול בגרמניה, והתחנות הפחמיות, שלא ניתן לכבותן ולהדליקן מחדש בבוקר ובערב, שורפות פחם 24 שעות (ופולטות הפליטות), בלי קשר לחשמל הסולארי שמיוצר במשך היום.

החישובים עד כה נעשו ביחס לכמות האנרגיה המתחדשת (שמש ורוח) שהייתה מותקנת ב 2014 וסיפקה 16% מהצריכה. התרגיל הבא נעשה לגבי מקרה עתידי בו כמות המקורות המתחדשים היא פי 2 מזה, והם מספקים 33% מהצריכה (עדיין רחוק מהיעדים של 50 או 80%).

כאן נוצרת בעיה חדשה: בחלק משעות השנה (כאשר הרוח נושבת) הייצור המתחדש הוא גבוה מהצריכה, כלומר אין אפשרות לקלוט אותו ברשת ואין מה לעשות אתו. הדבר גורם לעלות עוד יותר גבוהה לחשמל מתחדש שבשימוש, מעבר ל פי 3 מהרגיל, כפי שמשולם היום. עכשיו ננסה לחשב נפח מתקני האגירה הדרושים כדי לקלוט חשמל מתחדש עודף. החוקר בדק מקרים רבים, תוך הנחה של מבנה כפול דומה לקיים. "מבנה כפול" פירושו שמתקנים רגילים מגבים את המתחדשים ב 100% מהצריכה. הנה אחת התוצאות, לדוגמה: נניח שכמות החשמל המתחדש היא 50% מהצריכה (היעד של 2030) – במקרה כזה (כדי למנוע איבוד חשמל הלא ניתן לנצל) דרושה אגירה בנפח של 3.5 TWh, כלומר בערך פי 1000 מהמותקן היום – בנוסף לתחנות הרגילות שמספקות חשמל כאשר אין רוח. (פרטים מלאים במחקר שבקישורית).

עוד רעיון שחסידים ירוקים זורקים בלי לבדוק הוא: "נאגור חשמל בבטריות של המכוניות החשמליות". החוקר בדק אפשרות זו גם כן. כדי לספק את האגירה שך 10,500 מתקנים הדרושים כדי ל"שטח" את התזזיתיות של החשמל המתחדש ברמה של שנת 2014, דרושות 125 מיליון בטריות גדולות ליטיום-יון מהסוג המותקן במכונית טסלה, או 600 מיליון בטריות של BMWi3 (מכונית חשמלית רגילה בגרמניה). היעד של גרמניה הוא מיליון אחד של מכוניות חשמליות ב 2020, ומספרן של כול המכוניות בגרמניה, כעת, הוא 45 מיליון. בקיצור: לא מעשי.

יש לקחת בחשבון שהנצילות של מתקני אגירה שאובה היא כ 70% (זה אומר שאחרי שאתה משקיע חשמל לשאיבת מים לגובה, ומשתמש במים להפקת חשמל בחזרה, הכמות שהפקת היא רק כ 70% מזו שהשקעת). יש שטוענים – 85%.

הועלו רעיונות נוספים: אגירת אנרגיה על ידי הפקת מימן או גז מתאן מהחשמל העודף הדורש אחסון, והפקת חשמל בתחנות כוח רגילות מהמימן או המתאן שנאגר. תהליכים אלה של הפקת מתאן מחשמל נוסו, ונמצאו אפשריים במתקנים קטנים, ניסיוניים, אבל: 1. לא הוכח עדיין שהם מעשיים בנפחים גדולים, ו 2. הנצילות היא רק בסביבות 30%, כלומר 70% מהאנרגיה (הדורשת אחסון) הולכת לאיבוד. על המחיר אין טעם לדבר.

עוד ניתוח על חוסר המעשיות של אגירת אנרגיה בנפחים גדולים בבטריות התפרסם כאן.

לסיכום: כאשר בוחנים את המספרים האמתיים, ומחשבים את נפחי אחסון האנרגיה הדרושים כדי ל"אזן" את האספקה התזזיתית של המקורות המתחדשים (שמש ורוח) רואים שהדבר לא מעשי, וזאת לפני שהתחלנו לחשב את המחיר האסטרונומי של מתקני רוח ושמש ועוד אגירה ועוד מחיר הגיבוי של מקורות רגילים. בקיצור: היעד המוצהר של אספקת 50% או 80% מהחשמל מהשמש והרוח אינו ניתן להשגה, מבחינה טכנית-הנדסית (בלי קשר למחיר). ההנחה הבסיסית של תפנית האנרגיה בגרמניה היא מופרכת.

יעקב

טסלה היא אנרון?

על הפסדיה הענקיים של יצרנית המכוניות החשמליות טסלה כתבנו לאחרונה. כעת התפרסם ניתוח של חברה למחקר כלכלי, דבונשייר גרופ, המשווה את המודל העסקי של טסלה לזה של חברת אנרון.

תזכורת: חברת אנרון Enron –  הייתה חברה אמריקאית ענקית שעסקה באנרגיה, חשמל , נייר וסחורות אחרות. היא דיווחה על הכנסות ענקיות של 111 מיליארד דולר בשנת 2000, והעיתון "פורצ'ן" הכתיר אותה "החברה הכי חדשנית באמריקה" במשך 6 שנים רצופות. ואז, בסוף 2001, התברר שכולה הייתה הונאה, הדוחות הכספיים היו מזויפים, וכול העסק התפרק בשערורייה ענקית.

מאמר לפני כשבוע, בוול סטריט ג'ורנל פתח בכותרת: "טסלה מדברת בגדול, לא מקיימת" ומנה 20 הבטחות של אלון מאסק שלא קוימו ב 5 השנים האחרונות. הפסדיה התפעוליים של טסלה, יחד עם נהלים מוזרים ובלתי תקינים של דיווח כספי – מזכירים את אנרון. זו האשמה מאד כבדה. ויש פרשנים שהסירו את הכפפות וקוראים לטסלה "הונאת פונזי" או (בעברית) משחק פירמידה (בדומה לאנרון).

בגרף למעלה רואים את תיאור המצב הכספי של טסלה לפי סטנדרד דיווח חשבונאי מקובל- GAAP (בקו ירוק), לעומת הדוחות הכספיים בגרסה שטסלה מפרסמת (קו אדום). כלומר: המצב הכספי גרוע מאשר מדווחים.

מאסק (וטסלה) הם גם נתמכי סעד ( באמריקאית: Welfare King) – עסקי מאסק קיבלו כמעט 5 מיליארד דולר סיוע ממשלתי. העסק בנוי במידה רבה על סובסידיות ממשלתיות. כך למשל, שילמה מדינת נבדה 1.3 מיליארד דולר עבור המפעל החדש של בטריות שטסלה הקימה שם. כול מכונית חשמלית שטסלה מוכרת מקבלת מענק של 7500 דולר מהממשל הפדראלי, ועוד 2500 דולר ממשלת קליפורניה (אם היא נמכרת במדינה זו). סובסידיות דומות מעניקות ממשלות אירופה למכוניות טסלה הנמכרות באירופה.

הפרשן של פורבס אומר שטסלה היא עסק אופנתי, תקין פוליטית, אבל לא תקין כלכלית. המכונית החשמלית היא מוצר נחות שפשוט אינו נחוץ. היא נולדה בעת שפחדו שהנפט אוזל, עת מחיר נפט עלה שמימה.  הפחד היה מוגזם, מחירי הנפט ירדו מאז, אין מחסור בנפט. הטכנולוגיה של מכוניות בנזין ודיזל התקדמה בינתיים והמכוניות האלה הן גם יעילות יותר (צורכות פחות דלק לק"מ) וגם נקיות הרבה יותר. מבחינת פליטת מזהמים, נקיות המכוניות החדשות ב 99% יותר מדגמי 1970. לעומתן – המכונית החשמלית היא מכונית ה"פולטת במקום אחר" – כלומר פליטות הזיהום של המכונית החשמלית מתרחשות בתחנות הכוח שמספקות את החשמל. כלומר: הטענה שהמכונית החשמלית נקייה לחלוטין אינה נכונה. בכול מקרה, כמויות המכוניות החשמליות לסוגיהן שנמכרות הן זעירות עד זניחות, למרות הסובסידיות, ותכנית הסובסידיות עומדת להיגמר בקרוב (אם לא תחודש).

מזכיר לכם משהו? בטר-פלייס ז"ל? עסק שבנוי על רגש, אופנה, התלהבות, יחסי ציבור של מנהיג כריזמטי, תקינות פוליטית, סובסידיות... כול הסממנים מתאימים. נחיה ונראה.

יעקב

הקרינה הקוסמית והאקלים.

הנטייה הטבעית (האינסטינקטיבית) היא לייחס את התנודות האקלים של כדור הארץ לפעילות השמש. ידוע שהשמש פעילה מאד, כלומר על פני השמש ניתן להבחין בעשרות, ולפעמים מאות כתמים שהם נקודות בעלות טמפרטורה יותר נמוכה. כמו כן יש התפרצויות של גזים על פני השמש ותופעות מגנטיות ואחרות. הכתמים מופיעים ונעלמים אחרי זמן מה. תצפיות וספירת הכתמים שנערכות כבר קרוב ל 400 שנה (מאז הומצא הטלסקופ) הראו שיש תקופות של יותר כתמים ותקופות של פחות כתמים, והן מתחלפות במחזוריות קבועה של כ 11 שנה.

כנגד ההשערה על השפעת השמש הלכו המדענים החממיסטים (אלה שמאמינים שהדבר המכריע הקובע את האקלים הוא ריכוז הפד"ח) ומדדו את ההבדל בין עוצמת הקרינה של השמש (כמות החום שמגיעה לכדור הארץ) בין שיא המחזור של השמש לשפל, ומצאו שהוא קטן מאד, ואינו יכול להשפיע על האקלים.

קבוצה אחרת של חוקרים, בראשם המדען הדני הנרי סוונסמרק והאסטרו-פיסיקאי ניר שביב מהאוניברסיטה העברית העלו השערה שהשמש משפיעה לא רק באופן ישר, לפי כמות האנרגיה המוקרנת, אלא גם באופן עקיף, על ידי וויסות של הקרינה הקוסמית. כדור הארץ מופצץ כול הזמן על ידי קרינה קוסמית, שהם חלקיקים טעונים חשמלית (יונים) המגיעים מהחלל החיצון. ההשערה אומרת שלקרינה הקוסמית השפעה על גיבוש אדי המים שבאטמוספרה לטיפות – דהיינו – לעננים. הדבר הוכח בניסויי במעבדה. העננים משפיעים על האקלים, כי הם מחזירים חלק מקרינת השמש לחלל.

הקרינה הקוסמית מושפעת מהשמש. השדה המגנטי של השמש מגן על כדור הארץ מפני פגיעה של קרינה קוסמית. התנודות בשדה זה (מחזורי השמש) משפיעות על כמות הקרינה הקוסמית שחודרת לכדור הארץ, ולכן – לדברי השערה זו – על כמות העננים.

החממיסטים שוללים השערה זו וטוענים שהיא אינה מבוססת (מוכחת) מספיק.

מחקר חדש התפרסם כעת, על ידי סוונסמרק, שביב ואחרים, המראה קשר סטטיסטי ברור בין שינויים בשדה המגנטי של השמש וכמות העננים על פני כדור הארץ. מחקר זה מחזק את השערת סוונסמרק ושביב.

אחת השאלות המרכזיות בוויכוח על ההתחממות הגלובאלית היא שאלת הייחוס – attribution – כלומר: מה גורם להתחממות האקלימית שנצפתה. ה IPCC, בלשון זהירה וחמקמקה אומר ש:"כמעט וודאי שמרבית (יותר מחצי) מההתחממות נגרמה על ידי גזי החממה". "מדענים" (תועמלנים) חממיסטים טוענים כול הזמן שכול ההתחממות נגרמה כולה על ידי גזי החממה של בני האדם. הספקנים טוענים שחלק ניכר מההתחממות (אולי 50% - אולי יותר) היא תוצאה של תופעות טבעיות ומחזוריות שאינן קשורות לבני האדם או לגזי החממה. המחזורים של כתמי השמש היא אחת התופעות הטבעיות האלה.

המחקר החדש של סוונסמרק ושביב מחזק את הסברה שהשמש משפיעה על האקלים לא רק בדרך הקרינה הישירה אלא גם בדרך הוויסות של הקרינה הקוסמית. גזי החממה אינם הדבר היחידי (וייתכן שגם לא המכריע) המשנה את האקלים.

יעקב

סוגרים את התחנות הפחמיות 1-4 בחדרה.

שר האנרגיה הודיע החלטתו על סגירת יחידות הייצור הפחמיות 1-4 בתחנת הכוח בחדרה. זהו מהלך שארגונים ירוקים ואחרים "נאבקו" למענו והמשרד שהגנת הסביבה המליץ עליו. זה מהלך סביר ונכון.

היחידות 1-4 החלו לעבוד בשנים 1982-84, ולכן, תהיינה, במועד הסגירה המתוכנן, ב 2022 , בנות 38-40 שנה. אורך החיים המועיל של תחנת כוח הוא כ 35 שנה, ולכן הן עשו את שלהן והגיע זמנן להסגר. ניתן היה להאריך את חיי היחידות האלה, אבל הדבר היה כרוך בהשקעות גדולות לשיפוץ ומודרניזציה, שכנראה לא כדאיות מבחינה כלכלית. יותר כדאי לבנות תחנות חדשות. ליחידות הייצור 1-4 היה כושר ייצור של 360 MW  כ"א, כלומר ס"ה כ 1440 MW  שהם בערך 10% מכושר הייצור של חברת החשמל. כושר הייצור הכולל של חברת החשמל, בסוף 2015, היה 13,600 MW, וכושר ייצור נוסף של 3700 MW מספקות תחנות כוח פרטיות (כושר הייצור של היחידות 1-4 הוא כ 8% מכושר הייצור של ישראל). צריכת השיא של חשמל הייתה פחות מ 13 GW, כך שכושר הייצור מכסה את צריכת השיא עם מרווח בטחון של מעל 20% כמו שצריך כדי להבטיח בטחון אנרגטי.

התכניות לעתיד – לכושר ייצור שיחליף את היחידות שתסגרנה - עדיין לא מגובשות. השר שטייניץ אמר שהיחידות תסגרנה עם חיבור מאגרי תנין, כריש ולוויתן לחוף. כלומר: סגירת התחנות הפחמיות מותנית בהבטחת אספקה סדירה של גז, דבר שתלוי בפיתוח שדות הגז החדשים והנחת צינור גז שני לחוף. כידוע מתעכבת הנחה צינור שני לחוף בשל התנגדות ציבורית (בעיקר ארגונים "ירוקים") יותר מ חמש-שש שנים, וכך גם התעכב מתווה הגז שאמור לאפשר פיתוח שדות גז נוספים. אחד הגורמים העיקריים בעיקוב מתווה הגז היה השר שטייניץ עצמו, עם מינוי וועדת ששינסקי בזמנו. האם יוסרו ההתנגדויות ואפשר יהיה להתחיל בפיתוח שדות גז חדשים והנחת צינור שני לחוף? לא ברור, וגם לא ברור כמה זמן הדבר יימשך. אבל, זה חיוני לא לסגור את התחנות הפחמיות כול עוד אין בטחון מלא באספקת גז סדירה. אני מנחש שכרגיל, יהיו עיכובים, והתחנות הפחמיות תמשכנה לעבוד עד 2025-30.

השר שטייניץ אמר גם שתחנות הכוח הגזיות החלופיות שתוקמנה (על מספר התחנות ומועד הקמתן עוד אין החלטה) – תוקמנה על ידי גורמים פרטיים ולא על ידי חברת החשמל – זאת בהמשך המגמה החיונית של צמצום המונופול של חברת החשמל. עוד החלטה חיובית שהוצאתה לפועל לא מובטחת.

סוגיית זיהום האוויר: היחידות שתסגרנה פעלו בטכנולוגיה מיושנת, ופלטו זיהום לאוויר (תחמוצות גפרית, חנקן וחלקיקי פיח) בכמויות די גדולות. לעומתן – הותקנו ביחידות 5 ו 6 בחדרה, שהן יחידות פחמיות יותר חדשות (שתמשכנה לעבוד)  סולקנים שתפקידם לסלק את הזיהום מגזי הפליטה של התחנות. כנ"ל בתחנת הכוח באשקלון. סולקנים מאפשרים לתחנות כוח פחמיות להקטין מאד את פליטת הזיהום לאוויר – לרמה סבירה. הביעה הייתה שהתקנת סולקנים יקרים, לאחר מעשה, ביחידות 1-4 לא הייתה כדאית מבחינה כלכלית. בשביל אותו כסף (או פחות) כדאי יותר לבנות תחנת כוח חדשה. התחנות הגזיות פולטות הרבה פחות מזהמים לאוויר ואינן זקוקות לסולקנים (או – הסולקנים שלהן, שמותקנים מראש בעת הבנייה, הרבה יותר זולים).

בעיה כלכלית אחרת היא שהפחם עדיין יותר זול מהגז – כדלק – וייצור החשמל מפחם יותר זולה מייצור מגז, למרות שהגז "ישראלי". אבל, אנחנו, ב"ה, לא מדינה ענייה, ויכולים להרשות לעצמנו, וצריכים, לשלם יותר עבור אוויר נקי יותר. וייתכן גם שמחיר הגז ירד בעתיד עם פיתוח שדות גז חדשים, הן אצלנו (כריש, תנין ולווייתן) והן בקפריסין ומצריים.

מאשליה אחת צריך להיזהר. בבדיקה שפרסם המשרד להגנת הסביבה הם מסתמכים על ה"יעדים הלאומיים" עליהם החליטה ממשלת ישראל, להתייעלות אנרגטית והגברת ייצור אנרגיה מתחדשת. ההתייעלות האנרגטית תביא לירידה בביקוש לחשמל (ככה טוענים), ואילו המקורות המתחדשים יביאו, כביכול להקטנת הצורך בתחנות כוח גזיות שיחליפו את הפחמיות. אל תסמכו על זה. אלו "יעדים" שאין מאחוריהם ממש, וכמו כול ה"יעדים" – משאלות הלב – הם לא יושגו – למרות שיש החלטת ממשלה רחמנא ליצלן. חוץ מזה – השמש והרוח לא רלוונטיים – יש אצלנו שיאי צריכה בלילות חורף קרים, כאשר אין שמש ואין רוח. חייבים להבטיח את אספקת החשמל בכול תנאי, בלי תלות במקורות תזזיתיים (שאין לנו שליטה עליהם) כמו רוח ושמש.

בינתיים, עד 2022, יש עוד שינוי שאפשר וצריך לעשות. היום מדיניות חברת החשמל (ורשות החשמל) היא להעדיף הפעלת יחידות ייצור לפי מחיר הדלק, כדי לחסוך בעלויות. כידוע - התחנות לא פועלות כול הזמן, כי יש כושר ייצור עודף (הנחוץ להבטחה סדירה של חשמל). בהחלטתה של חברת החשמל איזה תחנות להפעיל ברגע נתון, מעדיפה חברת החשמל את התחנות הזולות ביותר – שהן הפחמיות. מצב זה צריך להשתנות. המדיניות צריכה להיות להפעיל את התחנות הנקיות יותר קודם – כלומר הגזיות, והפחמיות עם הסולקנים, ולהפעיל את הפחמיות המזהמות בעדיפות נמוכה ביותר (רק כאשר אין ברירה). בכך יצומצמו שעות הפעילות של התחנות המזהמות, מבלי לפגוע בביטחון האנרגטי.

המעבר מפחם לגז בוא הגיוני אצלנו כמו בארה"ב שם מתרחש מעבר דומה, הגז יותר נקי, ואפשרי שהוא יותר זול וזמין. לכן, החלטתו של שטייניץ, עם כול הפקפוקים ואי הוודאויות, היא נכונה.

יעקב

תפנית האנרגיה הגרמנית מתמוססת.

גרמניה הציבה לעצמה יעדים שאפתניים של קיטון בפליטות, תוך סגירת תחנות הכוח הגרעיניות. קוראים לתכנית בשם המפורסם "תפנית האנרגיה" energiewende. הבעיה היא שהתכנית מייצגת את הרצון והשאיפה, אבל אין מאחוריה תכנית ממשית, הנדסית, טכנית, מציאותית להשגת המטרות. סכומי כסף אדירים הוצאו, ומוצאים, אבל הרושם הוא שזה לא מוביל לשום מקום. היעד הנשגב הוא צמצום פליטות הפד"ח ב 40% עד 2020, לעומת 1990, ו 55% עד 2030. יעד נוסף הוא סגירת כול תחנות הכוח הגרעיניות עד 2022 (עד כה נסגרו כבר 9 תחנות, ו 8 עדיין פועלות). הנה תולדות הפליטות של גרמניה, מאז 1990, והיעדים ל 2020 ו 2030:

רואים שהפליטות מייצור חשמל (הפס האדום למטה) ירדו מ 1990 עד 1999 אבל נשארו באותה רמה מאז, הפליטות ממקורות אחרים ירדו עד 2009 אבל נשארו ברמה יציבה מאז. התוספת הגדולה של אנרגיה מתחדשת (רוח ושמש) מאז 2009 לא הביאה לירידה בפליטות. למטה רואים את העלייה הגדולה בייצור חשמל ממקורות מתחדשים: המקורות המתחדשים סיפקו את הגידול בביקוש לאנרגיה והחליפו את התחנות הגרעיניות שנסגרו עד כה, ולכן לא הביאו לירידה בפליטות. תחנות כוח פחמיות לא נסגרות, בינתיים.

ההשקעה באנרגיה מתחדשת הגיעה לשיא בשנת 2010, אבל ירדה מאז. הנה נתוני ההשקעה ותחזית עד 2020:

אם נקבל את תחזית ההשקעות, הולכת גרמניה להשקיע 20 מיליארד דולר בתחנות רוח ביבשה, בחמש השנים הקרובות, ו 15 מיליארד על כול אחד – שמש ותחנות רוח ימיות. הייצור הנוסף של חשמל, הודות להשקעה זו, יגדיל את חלקם של המתחדשים מ ~30% ל ~36%, אך כמה זה יתרום לקיטון הפליטות? אם תחנות הכוח הגרעיניות (שאינן פולטות פד"ח) תסגרנה כמתוכנן לא תהיה כול ירידה בפליטות כתוצאה מההשקעה המתוכננת במתחדשים. גם אם כול האנרגיה המתחדשת המתוכננת תחליף תחנות פחמיות עדיין תהיה גרמניה רחוקה מלהשיג את יעדי צמצום הפליטות.

בנושא תמחור החשמל המתחדש (הסובסידיות) החליטה ממשלת גרמניה לעבור, ב 2017, מהשיטה הנוכחית של תעריפי הזנה קבועים שנקבעים על ידי הממשלה לשיטה של מכרזים – כדי להוריד עלויות. אבל בשני המכרזים שהיו עד כה התקבלו מחירים של בערך 90 אירו למגווט-שעה (בכסף ישראלי: כ 40 אג' לקוט"ש) שהוא מחיר גבוה בערך פי שניים מעלות חשמל מגז או פחם. הנה הערכת מחיר של מקורות מתחדשים שונים:

הקו השחור הדק באמצע (מחיר החשמל המובטח מתחנת הכוח הגרעינית המתוכננת בהינקלי בבריטניה) הוא – במונחים ישראליים – כ 46 אג' לקוט"ש – בהשוואה למחיר הייצור של חברת החשמל שלנו (מכול המקורות) שהוא בערך 26 אג' לקוט"ש.

גרף אחרון מראה לנו מחירי החשמל בארצות השונות, ביחד לכמות האנרגיה המתחדשת המותקנת:

נראה בבירור שככול שאתה מתקין יותר אנרגיה מתחדשת, המחיר לצרכן יותר גבוה. יש גבול עד כמה האנשים מוכנים לשלם מחירים גבוהים.

סיכום: גרמניה היא ארץ של סתירות בנושא האנרגיה – הם בעד אנרגיה מתחדשת, ומוכנים לשלם יותר עבור החשמל, אבל מתנגדים לבניית קווי ממסר שדרושים להובלת החשמל הרוחני מצפון המדינה אל אזורי התעשייה והצריכה בדרום. הם בעד צמצום גדול בפליטות אבל גם בעד סגירת תחנות כוח גרעיניות. יש להם הרבה שאיפות (ויעדים) נעלות, והם גם מוציאים הרבה מאד כסף על זה. הבעיה היחידה היא שאין תוצאות. תפנית האנרגיה שלהם לא מובילה לשום מקום.

יעקב