13 ביוני 2021

"משבר האקלים" כמה זה עומד לעלות לנו, גישה פשוטה ובלתי ווכחנית

מאת עידן לוי

נביא כאן מבט רענן, פשוט ושאינו מתווכח עם אף אחד, אלא ההפך מאמץ ומקבל אפילו "כתורה מסיני" את תוצאות מחקריהם של מדעני אקלים שונים ועל פיהם, בשמרנות רבה, בודק על מה המהומה הגדולה בהפחדה הענקית הנקראת "משבר האקלים" המתרגש והולך על האנושות.  מודלים ממוחשבים ( מודל הוא מערכת חישובים המבטאת את הידע המדעי מקצועי ומנסה לתאר את המציאות וע"י כך לחזות את המציאות העתידית), שפותחו ע"י מדענים רציניים, המחשבים את ההשפעות השונות וההדדיות של מערכת הכוחות המסובכת להפליא של אקלים כדור הארץ, הגיעו למסקנה חישובית שמנבאת "משבר האקלים" כל מודל ורמת האימתנות שלו (ויש שונות גדולה ביניהם) יש מתונים ויש קיצוניים.

הבה לא נתעסק בכלל במדע המורכב, הבה נאמץ את התוצאות המחמירות-דווקא שלו כ"תורה מסיני" ונבדוק מה יקרה לרווחתו הכלכלית של העולם (כלומר שלנו) בהנחה שאכן צודקים המזעיקים ו"האסטרואיד שלנו אמנם יפגע בכדור הארץ". גם כאן, לא נסתבך בחישובים, נסתמך על התוצאות של הרציניים והמחמירים-דווקא באנשי הכלכלה בעולם. פשוט – נאמין לכול המחמירים, בכל התחומים ונבדוק מה המשמעות של מסקנותיהם לחיינו אנו. במילים אחרות,

כמה, לעזאזל זה הולך לעלות לנו?

ובכן, העבודה המקיפה ביותר להערכת הנזק הכלכלי של שינוי האקלים נעשתה ע"י פרופ' ויליאם נורדהאוס, כלכלן סביבה מאוניברסיטת ייל. במשך עשרות שנים פיתח נורדהאוס מודל כלכלי בשם DICE אשר משקלל את כל תחומי החיים שיושפעו משינוי האקלים. המודל בוחן את ההשפעה של שינוי טמפ' על מגוון רחב מאד של תחומי חיים וכלכלה.לדוגמא בתחום החקלאות - המודל עוקב אחר  תפוקה חקלאית של 10 הדגנים החשובים ביותר בעולם ב-1.7 מיליון (!) חלקות חקלאיות בעולם, באזורי אקלים שונים, וכך מקבל הערכות אמינות ומאוזנות על תפוקות חקלאיות צפויות בעקבות שינויי טמפרטורות.
כך הוא עושה לגבי כל המאפיינים של "אסונות האקלים" אשר רוצים שנאמין שעומדים להתרגש עלינו בעקבות התחממות כדור הארץ. ביניהם התפשטות של מחלות טרופיות, עליית פני הים, שינויים במגוון המינים הביולוגי, זמינות למים נקיים, הגירה, השפעה על תיירות וכו'.
התוצר של המודל הוא משוואה שמעריכה נזק לתוצר העולמי (באחוזים) עבור תרחישי התחממות השונים.

כמו שהבטחנו, אנו ניקח דווקא את ההערכה המחמירה של נורדהאוס לתרחיש המחמיר, שבו העולם לא מאמץ מדיניות אקלימית או לא עובר לדלקים נקיים יותר (למשל אינו עובר מפחם לגז, ואינו מתיעל אנרגטית וכו'). נסתמך כמובן, ללא עוררין על חישובי ה-IPCC ( הפנאל הבין ממשלתי לשינוי האקלים. הוקם ע"י האו"ם ודויותיו משמשים ככלי מרכזי בעולם לטענות על שינוי האקלים ומיועדים כחומר למקבלי ההחלטות) בתרחיש חמור מאד זה סביר שנגיע לעליית טמפ' של 4.1 מעלות צלזיוס (כלומר עוד 3 מעלות ביחס להיום).

אני יודע שאתם במתח לדעת מה החישוב של תוצאות המשבר הזה מראות,

מוכנים? הנה זה בא.

כמה תעלה לנו התחממות גלובלית של 4 מעלות?

ובכן, לפי מודל DICE של נורדהאוס, בתרחיש קצה של 4.1C  התחממות, הנזק לתוצר העולמי צפוי להיות… תופים… 2.9%.

אבל אולי יש כאן טעות, זה מספר קטן מדי לכל הרעש מסביב. ואכן, כך גם חשב הכלכלן המכובד

 הוא ידע מה שכל מדען ואיש מקצוע יודע  ששום מודל עתידי לא יכול "לחשוב" על הכל מראש. לכן הוא החליט להחמיר מאד  והוסיף 25% תוספת למשוואת הנזק שלו (כלומר עוד 0.725% תוצר) עבור נזקים שלא נלקחו בחשבון בבניית המודל כמו ששנאמר, האיש מחמיר ורציני וכך גם חושבים עליו הכל.

אבל הוא החליט שלא החמיר מספיק, האם זה מספיק כתוספת? הוא החמיר עוד והוסיף תרחישי קיצון כאלו: המסת קרח מוגברת בגרינלנד, החמצת האוקיינוסים, קריסת אוכלוסיית הדגה העולמית, שחרור מתאן (גאז חממה חשוב) מאיזורי קיפאון-עד וכו'.
הוא מראה בעבודתו העצומה כי התוספת של 0.725% מכסה בין 50-100 (!) תרחישים בסדר הגודל הנ"ל גם יחד. גם אם פספס משהו - המשוואה תכיל את זה.

אז שוב - בתרחיש שבו העולם לא עושה כלום למניעת התחממות גלובלית - ועל פי ה-IPCC נגיע לעלייה של-4.1C  התחממות בסוף המאה, הנזק המצטבר לתוצר העולמי צפוי להיות 3.64%. וזה בסוף המאה הזאת, אז נהיה פי כמה עשירים, מתקדמים טכנולוגית ועמידים ממה שאנו כיום.

גרף משוואת הנזק של נורדהאוס ביחס לעלייה בטמפ'. החישוב המקורי בשחור. בתכלת אותה משוואה בתוספת באפר 25% תוספת לנזקים בלתי ידועים.

 

להיות 3.64% פחות עשיר בעתיד הרחוק מאד זה לא נעים, אבל לא "סוף העולם". בוודאי אם זה נזק מצטבר על פני 80 שנים שבמהלכן נמשיך בכל זאת להתעשר פי כמה מהיום. למען הפרופורציה - רק בשנה שעברה העולם ספג בין 4-7% ירידה בתוצר בגלל משבר הקוביד 19, וזה בשנה אחת ולא במקביל להתעשרות רב דורית. המשבר הכלכלי של 2007-2009 הוריד לנו לפי הערכות 2.5% מהתוצר העולמי, והשפל הגדול של שנות ה-30 מוערך בנזק עולמי של 15% תוצר, בין השנים 1929-1934. או, במילים אחרות, מבחינה כלכלית היו לנו "קטסטרופות אקלים" מוכפלות ומכופלות כמה וכמה פעמים בעבר הקרוב מאד.

יתכן שרבים הקוראים זאת יתהו מי זה בכלל הנורדהאוס הזה! "כל מכחיש אקלים עם תואר בכלכלה זורק מספרים" או "ראיתי כתבה ב-YNET שסותרת את זה לגמרי!!"

אז אם כך, ראוי שתדעו שעל עבודתו בתחום כלכלת אקלים קיבל פרופ' נורדהאוס בשנת 2018 פרס נובל הכלכלה, והוא נחשב כמוביל הסטנדרט בתחום. למעשה הוא אפילו בין המחמירים, הרי כך הובטח, אנו עוסקים רק בהם. ישנם חוקרים בכירים נוספים שבנו מודלים דומים, ובאופן מפתיע הרוב מגיעים לתוצאות דומות או נמוכות יותר בין 1.5%-3.5%. זה ממש לא חורג ממה שמקובל כחוסר וודאות בתחום המדעי.

מזעיקי האקלים נוהגים להסתמך על "קונצנזוס", כמובטח אין אנו מתווכחים על כך, ההפך, הבה נבדוק אותו הנה מתוך דוחות וועדת האקלים של האו"ם:

דו"ח ה-IPCC AR5 (הדו"ח המלא האחרון) - בעמוד 690 מוצג הגרף שמראה ניתוחים של משוואות נזק עבור טמפ' שונות. מירב המחקר מרוכז סביב עליית טמפ' של 2.5 עד 3 מעלות צלסיוס (אלו היעדים הראליים החזויים). כל המחקרים מראים הערכות נזק של בין 0% למעט פחות מ-3%.

דו"ח מיוחד של ה-IPCC משנת 2018 שהתמקד ביעד ה-1.5 מעלות צלסיוס בעמוד 256: "בתרחיש ללא מדיניות אקלימית, הטמפרטורה צפויה לעלות ב-3.66 מעלות צלזיוס עד 2100, והנזק לתוצר העולמי צפוי להיות 2.6%".

חישובי הנזק של התחממות גלובלית מתוך דו"חות ה- IPCC 

 

יש להניח שבשלב זה הקוראים הנתקלים במספרים האלו בפעם הראשונה מופתעים. הרי מדובר במספרים נמוכים מאד ביחס לבהלת נזקי האקלים שהם שומעים כבר 20 שנה ללא הרף. ההסבר המיישב את הסתירה לכאורה כלל אינו מסובך. את רוב נזקי האקלים ניתן למנוע, ולהתמודד איתם בהשקעה קטנה בתשתיות וטכנולוגיה.

לדוגמא - 60% משטחה של הולנד מתחת לגובה הגאות של הים הצפוני. החיים שם הם הכי רחוקים מבחינה כלכלית מ"קשים" בינתיים הם מסתדרים.... ההולנדים נלחמו בים ובהצפות מאות שנים, עד שנמאס ולפני כמה עשורים החליטו להשקיע כמה מיליארדים ולבנות מערכת סכרים. אז אמנם הם חיים מתחת פני הים אבל למרות זאת בין 10 המדינות העשירות בעולם לנפש, ומעצמה חקלאית אדירה.

דוגמא נוספת - בזמן המנדט הבריטי על פלשתינה הבריטים העריכו שהשטח בין הירדן לים יכול לשאת אוכלוסייה של עד 2 מיליון בלבד, בגלל מחסור במים. מזל שהציונים לא השתכנעו, והגיעו בכל זאת להקים מדינה, השקיעו בטפטפות, מוביל ארצי, טיפול בשפכים והתפלה ועוד ועוד היום השטח בין הים לירדן מקיים 13 מיליון איש בערך - וישראל היא יצואנית מים עם כושר תפוקת מים נקיים בלתי מוגבל, כל עוד יש לה אנרגיה להתפלה.

זה המצב ביחס לרוב הבעיות. אקלים מעולם לא היה פחות משמעותי לשגשוג שלנו. נזקים פוטנציאלים של מאות טריליונים ניתן למנוע עם השקעה נכונה ופשוטה של כמה מיליארדים.

זוכרים, שכתבנו שנורדהאוס הוא 'מחמיר' ביחס לאחרים? אז הנה הסבר. כל המודלים המרכזיים לוקחים בחשבון "אדפטציה אקטיבית" - כלומר כל מדינה תשקיע בהתאמה אל מול האתגרים שיצוצו בה - יבנו סכרים, מתקני התפלה, מבנים חסינים לסופות וכו'. אבל מודלים מובילים אחרים, דגש על  PAGE & FUND כוללים מנגנון תיקון ,שמיד נסביר, המכונה 'פגיעות דינמית   (Dynamic Vulnerability- DV) - שמודל DICE הבסיסי של נורדהאוס לא כולל.

הכוונה היא לכך שככל שמדינות נהיות עשירות יותר - היכולת שלהן להתמודד עם בעיות משתפרת והן נהיות חסינות יותר. הדוגמא הקלאסית היא מחלות טרופיות כגון מלריה אשר גורמות לפגיעה קשה מאד בכלכלה של מדינות חמות בעולם השלישי עם מיליוני מתים ומאות מיליוני חולים בכל שנה. בעוד מלריה היא בעיה במקומות כמו מלזיה, הפיליפינים, ופפואה גינאה - היא כמעט לא קיימת בסינגפור השכנה, שהיא מדינה מערבית עשירה. גם בישראל הייתה פעם בעיית מלריה ובעיות של מחלות נוספות. אקלים יכול להשפיע על בעיה, אבל חוסן כלכלי יכול להעלים אותה.

כמובן שמודלים שמשכללים פגיעות דינאמית יגיעו למשוואות נזק חלשות יותר - וסביר שהן משקפות הערכה מציאותית יותר של הנזק האמתי. נורדהאוס הריץ גם את המודל שלו עם תיקון המכונה DV  - ומגיע ממש לתוצאות דומות. ניתן לראות בתמונה המצורפת את שלושת המודלים עם ובלי תיקון DV.

מודל של נורדהאוס אל מול מודלים נוספים. בחלק העליון המודלים עם מרכיב פגיעות דינאמית, ובחלק התחתון ללא מרכיב פגיעות דינאמית. ניתן לראות כי בטווחים של 3-4 מעלות כל המודלים מגיעים להערכת נזק דומה מאד.

 

וכאן יש להדגיש ענין חשוב במיוחד, המודלים אינם כוללים התפתחות טכנולוגית עתידית שתשנה את המשוואה, אולי תהפוך את הנזק אפילו לקטן יותר עד לחוסר משמעות. הרי זה דבר שבוודאות יקרה.  סביר שעד 2100 נראה כמה פיתוחים טכנולוגיים פורצי דרך שאין אנו מסוגלים לדמיין כלל.

גם כאשר אנו מתייחסים לתחזית המחמירה ביותר – ואפילו ללא פיתוח של טכנולוגיה עתידית (הנחה מחמירה באופן קיצוני החורג מכל מה שצפוי) ואפילו בלי התייחסות לפגיעות דינאמית. נקבל נזק של לא יותר מ 3.64%.

אבל מה זה אומר, כמה זה בכסף?

זה תלוי כמובן מה יהיה גודל הכלכלה העולמית בסוף המאה. לטובת הערכה זאת האו"ם הציב מספר תרחישים גלובליים של מדיניות התמודדות עם הבעיות האקלימיות - מחולקים בין העדפת מדיניות הנקראת אדפטציה (התמודדות עם שינוי האקלים) ומדיניות המכונה מיטיגציה (מניעת שינוי אקלים). תרחישים אלו נקראים  Social Economic   Pathways   או בקצרה SSP ישנם 5 מסלולי בסיס, כאשר לכל אחד יש את הווריאנטים שלו.

לצורך הפישוט ניקח את התרחיש הסביר ביותר שנקרא SSP2 Middle of the Road -  בו אנחנו פחות או יותר מדשדשים עם פעולות מיטיגציה, ומדיניות אדפטציה הכרחית בלבד, בדומה למתרחש כיום. לפי תרחיש SSP2 ב-2100 התוצר העולמי צפוי להיות 450% גדול מהתוצר הנוכחי. כלומר $ 405טרליון דולר ב-2100 לעומת $90 טריליון  היום.

מסלולי פיתוח של האו"ם. מסלול SSP2 הוא הממוצע הסביר ביותר, בו התוצר העולמי בסוף המאה צפוי להיות 450% ביחס להיום.

 אם נחסיר מזה את הנזק הצפוי לפי נורדהאוס (3.64%-) נגיע לתוצאה שבתרחיש החמור ביותר של התחממות - הנינים שלנו יהיו רק 436% עשירים מאתנו, והתוצר העולמי יהיה $390טרליון - $15טרליון בלבד  , פחות ממה שיכול היה להיות.

האמנם חייבים למנוע את זה בכל מחיר? כמה זה כל מחיר? –עבודתו של נורדהאוס כוללת גם ההערכות של עלות מדיניות האקלים שתידרש מהקהילה העולמית עבור כל  יעד עליית טמפ'. המספרים מדהימים. נורדהאוס מעריך כי יעד הכי נמוך שלדעתו ניתן להשיג באמצעות מדיניות אקלים הוא 2.15C.  זה מעט גבוה יותר מהיעד העגול של הסכם פאריז - מניעת התחממות של  2 מעלות צלסיוס.

על פי החישובים העלות של מדיניות אקלימית גלובלית למניעת התחממות של 2.15 מעלות צפויה להיות קרוב ל-$400טרליון, סכום שאת רובו נדרש להוציא לפני 2030 על מנת לעמוד ביעד. זה אומר שכמחצית (!) מהתוצר העולמי בכל שנה, יושקע במדיניות אקלים. במשך עשור לפחות.

והרי זה בלתי סביר בעליל על פניו. הוצאה כזאת תבטיח אסון כתוצאה "מההערכות נגד משבר האקלים" בלי צורך כבר "במשבר האקלים".

הערכות של נזק אקלימי (שחור) ומדיניות אקלימית (אפור) עבור יעדי טמפ' שונים. על פי נורדהאוס נק' האופטימום בה הנזק הכולל של אקלים ומדיניות יהיה מינימלי היא בהתחממות של 3.75C.

 

'הפסד' של 3.64% תוצר על פני 80 שנה זה נזק, אבל בהחלט זניח ביחס לבעיות גלובליות גדולות אחרות כגון: מלחמות, מגפות, חינוך, מחסור באנרגיה, עוני, פשע, מעמד נשים וכו'...
בעיות שהנזק המצטבר שלהן לתוצר העולמי הוא עשרות אחוזי תוצר קיימות כבר היום. הן גם יותר קלות וזולות לפתרון עבור האנושות. לשפר את הבריאות והחינוך של אפריקאים ואסייתים זה אתגר עצום, אבל זה הרבה יותר קל וזול וניתן למימוש מאשר לשנות את אקלים של כדור הארץ - וזה גם יועיל יותר.
עכשיו, עם הידע שהוצג כאן ברור - שהאקלים נמצא נמוך בסולם סדרי העדיפויות שלנו כאנושות.

נזק לתוצר העולמי מחולק לבעיות שונות. אקלים יהיה בעיה רק בסוף המאה, וגם אז בעיה זניחה מאד ביחס לבעיות גדולות אחרות - מלחמות, תזונה, בריאות, שוויון מגדרי, חינוך, זיהום אוויר. (מקור)

 

יש פער גדול, בלתי סביר, ולכן כמובן מניפולטיבי מאד בין כל מה ששומעים על חומרתו העצומה ודחיפותו של משבר האקלים, ובין כמה שהוא צפוי לפגוע בנו בפועל.
אנחנו מקשיבים יותר לילדות אקטיביסטיות עם צמות, ופוליטיקאים חלקלקים, מאשר למומחים. כדאי שאנשים רציונאליים יתחילו להבין - תנועת אסונות האקלים מנותקת מהמציאות, מהמדע, ומהכלכלה. וגם, לדעתנו מהאנושיות. יש לנו בעיות גדולות וחשובות הרבה יותר, גם אנושיות וגם סביבתיות לטפל בהן.

"משבר האקלים" אינו תוצר של קונספירציה. ממש כמו שהקומוניזם הוא לא 'קונספירציה'. זה רעיון רע, שנשמע טוב בהתחלה עד מנסים אותו. הוא מניע הרבה מאד אנשים שרוצים לעשות טוב, רבים מהם משכילים וחכמים מאד. רבים מהם בורים מוחלטים שמונעים מרגש ופחד ורצון להיות חלק מהקבוצה הנכונה.

מדובר בתנועה המשלבת כוחות וקבוצות באוכלוסייה המונעים ממניעים שונים - פחד, בורות מדעית, להט אקטיביסטי, רומנטיזציה של טבע אוטופי שמעולם לא התקיים, שימור מוניטין חברתי ומקצועי, תווית זהותית, קיטוב פוליטי, אג'נדה לצבירת כוח פוליטי, רייטינג וקליקים, שיקולים גאו-פוליטיים בין מדינות, והרבה מאד קידום אינטרסים כלכליים. אך בסופו של דבר, מאחורי כל הכותרות המפחידות - מיליארדים רבים של כספי מיסים מוזרמים כבר עשרות שנים לטובת האג'נדה והרבה מאד אנשים מושקעים בהתקדמותה על מנת להרוויח כסף רב.

יש להניח, שאין בין האנשים הנ"ל קשר אפל, זה לא מתואם בחדר סודי עם עשן סיגרים. אין פה תוכנית מרושעת וכוללת - למרות שיש בהחלט שחקנים כמו סין שמנצלים את הנרטיב הזה במלואו במאבקם להחלשת המערב. זה הכי טריוויאלי והכי בנאלי. זו לא קונספירציה - זה טבע האדם הישן והטוב בפעולה בקנה מידה עולמי. לפעמים כמו עם הקומוניזם - הרבה מאד אנשים נסחפים אחרי רעיון ש"מצטלם טוב, אך הוא ממש גרוע לבני האדם. לפנינו אחד המקרים האלו.

זה הזמן לרציונאליות סביבתית.

~

"היו לי הרבה דאגות בחיים. רובן לא התממשו."

~מארק טוויין

 

 

  

אין תגובות: