מציג פוסטים ממוינים לפי תאריך עבור השאילתה קליימטגייט. מיין לפי רלוונטיות הצג את כל הפוסטים
מציג פוסטים ממוינים לפי תאריך עבור השאילתה קליימטגייט. מיין לפי רלוונטיות הצג את כל הפוסטים

1 באפריל 2017

הקונצנזוס האקלימי אינו מדעי.

וועדת המדע של בית הנבחרים האמריקאי קיימה דיון על הנושא "מדע האקלים, הנחות, משמעויות והשיטה המדעית". בדיון מסרו עדות מספר מומחים שהוזמנו להעיד, ביניהם ד"ר ג'ודית' קורי, לשעבר ראש מחלקת חקר האקלים והאטמוספרה במכון הטכנולוגי של ג'ורג'יה. עדותה המלאה, בכתב, נמסרה לוועדה, ובנוסף העידה בעל פה, גרסה מקוצרת. הנה עדותה – הגרסה הקצרה: (צילום וידאו של הדיון – כאן).



"עד שנת 2010 הרגשתי שהעמדה האחראית היא לתמוך בקונצנזוס של ה IPCC על שינויי אקלים שהם תוצאה של מעשי אדם. הדבר השתנה, לדידי, בשנת 2009, בעקבות חשיפת האי-מיילים של שערוריית 'קליימטגייט' כאשר נחשף התהליך המלוכלך והכוחני שבעזרתו נבנה אותו קונצנזוס.

גברה בליבי ההכרה שנפלתי במלכודת של חשיבה קבוצתית כאשר תמכתי ב IPCC. ניגשתי לעשות הערכה אישית, עצמאית, של מדע האקלים הרלוונטי. הגעתי למסקנה שהרמה הגבוהה של וודאות של מסקנות ה IPCC  אינה מוצדקת, ויש שטחים של חוסר ידע ואי וודאות בהבנתנו את מערכת האקלים. הגעתי למסקנה שהקונצנזוס הבלתי מוצדק בדבר שינויי אקלים מעשה ידי אדם פוגע בקידום המדע בגלל השאלות שלא שואלים והנושאים שאותם לא חוקרים [בגלל שהם בניגוד לקונצנזוס]. לכן חסר לנו המידע שיאפשר לנו להבין יותר טוב את שינויי האקלים והפגיעות של החברה להם.

כתוצאה מהניתוחים המדעיים שלי שמטילים ספק במסקנות ה IPCC  כינו אותי 'מפיצה סדרתית של דיסאינפורמציה [שקרים], אנטי-מדע ו'מכחישה' {מכחיש של המדע] על ידי מדען אקלים ידוע. [הכוונה לד"ר מייקל מאן]. כוניתי 'מכחישה' באופן גלוי על ידי סנטור. הוטלו ספקות על המניעים שלי [על טוהר המידות] על ידי חבר בית הנבחרים, במכתב לנשיא הטכניון של ג'ורג'יה.

יש הרבה רעש בתקשורת ובבלוגים ובין קבוצות אקטיביסטים [הרבה השמצות], אך אני מודאגת בעיקר מההתנהגות של מדענים אחרים. תפקידו של מדען לבחון בהתמדה את האובייקטיביות של עמדותיו, שמא הוא סוטה ונוטה ונופל קורבן לדעות קדומות של עצמו. מדען צריך לשאול עצמו תמיד 'היכן אפשרי שאני שוגה?'. מדענים שעוסקים בהשמצת יריביהם [בעלי דעה שונה] מתנהגים בדרך שמנוגדת לשיטה המדעית. אלו הטקטיקות של קידום תיאוריה בלתי בשלה למטרות פוליטיות.

יש לחץ עצום על מדענים לישר קו עם הקונצנזוס (כביכול). הלחץ בא מסוכנויות מימון פדרליות [המחלקות מענקי מחקר], מהאוניברסיטאות, מאירגוני מקצוע מדעיים וממדענים עצמם. מחזקים את הקונצנזוס הזה גורמים כספיים, גורמי מוניטין וסמכות. בגלל לחצים אלה, ובגלל טקטיקה של ביבים של הוויכוח האקדמי על שינויי האקלים, נאלצתי להתפטר לאחרונה מעמדת הפרופסור [מינוי לכול החיים] בג'ורג'יה טק.
הפתולוגיה של השיח הציבורי והמדעי בנושא שינוי האקלים גרם לי לחקור את הפילוסופיה והסוציולוגיה של המדע, הפרספקטיבה החוקית (תחיקתית) ותהליך אימוץ המדיניות בתנאים של חוסר וודאות עמוקה. את עמדותיי בנושא ביטאתי בבלוג שלי ובעדות הכתובה (הארוכה).

המסובכות של בעיית האקלים משאירה מקום נרחב למחלוקת בין אנשים סבירים ומלומדים. למה יש מחלוקת על הסיבות לשינוי האקלים? בגלל שהנתונים ההיסטוריים הם מעטים ובלתי מספיקים. יש מחלוקת על הערך של סוגי נתונים שונים – בייחוד על הערך של מודלים אקלימיים [ממוחשבים] ושחזורים פלאו-אקלימיים [האקלים של העבר הרחוק]. יש מחלוקת על המסגרת הלוגית המתאימה של הבנה והערכת הנתונים הקיימים. יש מחלוקת על הערכת התחומים של אי וודאות וחוסר ידע.

קובעי המדיניות [מנהיגים פוליטיים] נושאים באחריות על ניסוח התפקיד שהם מטילים על ועדות ייעוץ מדעיות שהם מקימים. בנושא שינויי האקלים – ועדת האו"מ לשינוי האקלים IPCC  ניסחה את הבעיה בצורה צרה מדי [לחקור את השפעת האנושות על האקלים]. הניסוח הזה קבע בעצם מראש את המסקנות של תהליך ה IPCC.

יש דרכים יותר טובות להעריך את המדע עבור קובעי מדיניות מאשר תהליך יצירת הקונצנזוס מלאכותי שנועד לדכא דו שיח ודיון ענייני. פנלים של מומחים בעלי השקפות שונות ומגוונות צריכים לעסוק במחלוקות ולהעריך נכונה מה ידוע לנו, מהם תחומי חוסר הידע והיכן שטחי המחלוקת וחוסר הוודאות. בואו נחזיר את הדו-שיח על מדעי האקלים לגדולתו [רמז להסיסמה של הנשיא טראמפ]."

עד כאן עדותה של ד"ר ג'ודית' קורי בוועדת בית הנבחרים. (תרגום חופשי ופארפרזה, שלי, כולל שגיאות).
בקיצור נמרץ (ובעברית פשוטה) אומרת ג'ודי שה IPCC  מנסה לדחוף בכוח ובשיטות בלתי מדעיות מסקנות לא בהכרח נכונות, תוך התעלמות משטחי חוסר ידע וחוסר וודאות. בניסוח עוד יותר פשוט: נבואות הזעם על אסונות אקלימיים חסרות ביסוס מדעי מוצק.

יעקב

29 בספטמבר 2015

פרשת פולקסוואגן (באוניון)


תרגום: בעיתון כתוב: "פולקסוואגן הוליכה שולל את משוגעי הסביבה". הקהל מריע. העיתונאי מדווח: "ההצלחה הגדולה ביותר של החיפושית".

שני שליש מההישגים של אירופה בצמצום הפליטות ממכוניות מאז 2008 לא היו ולא נבראו, הם היו אשליה, או תרמית או דיווח שקר. ה"הישגים" של "הגדלת היעילות" (צמצום צריכת הדלק), והקטנת הזיהום לא היו ממשיים – אלא רק דיווחי שקר.

יעקב



שימו לב למערכות המוסר הכפול שמתגלות מן הפרשה: כאשר שורות התוכנה של יחידת המחקר באונ' מזרח אנגליה "הותאמו" על מנת להעלים ירידה בהתחממות (בפרשה הקרוייה "קליימטגייט" - תמונת אימייל תיאום זיופים מעל) יצא הממסד האקדמאי ב"קונצנזוס" מתגייס להגנתם של המדענים והסתפק בנזיפות קלות.  (ע"ע מיכאל מאן ש"זוכה" על ידי ועדת הבדיקה של המוסד בו הוא עובד).

כאשר תאגיד עיסקי מבצע הונאה דומה בסדר גודל קטן בהרבה סוערות הרוחות ומוגשות התפטרויות. 


בועז





17 ביולי 2014

ג'ון קריסטי, המדען האקלימי הספקן


הניו יורק טיימס מפרסם מאמר ופרופיל על המדען האקלימי הספקן ג'ון קריסטי. זה חידוש... בניו יורק טיימס, האבא של התקינות הפוליטית, לא היו מתפרסמים מאמרים כאלה בעבר...

ג'ון קריסטי הוא פרופסור למדעי האטמוספרה באונ' של אלבמה, בהאנטסוויל. מאחר והוא ספקן, הוא מנודה על ידי מרבית המדענים, ששייכים לאסכולת החממיסטים. הוא מספר על מקרה של עמית, מכר וותיק, שפגש באחת הוועידות. הוא ניגש אליו בשמחה והושיט לו יד אך השני סרב ללחוץ אותה.

ג'ון קריסטי הוא יוצא דופן בקהילייה שמרבית חבריה דבקים בקונצנזוס האקלימי: שתיאוריית ההתחממות הגלובאלית אינה מוטלת בספק (settled science), ואיום ההתחממות גדול. קריסטי חושב ההיפך בשני הנושאים. זה לא שכדור הארץ לא מתחמם, ולא שהפד"ח אינו משפיע כלל, ואינו אחראי אפילו חלקית להתחממות. לא. אבל, במאמרים בספרות המקצועית, ובעדויות בקונגרס, טוען קריסטי שהתחזיות לגבי ההתחממות העתידית הן מוגזמות מאד, ובני האדם שרדו תקופות של התחממות גדולה יותר, בעבר, ללא פגע. [כלומר ההתחממות אינה אסון].

אומר קריסטי: "אני שונא את הכינויים "מתנגד", "מכחיש" שמדביקים לי. אני מדען שמתייחס לנתונים שיש. מי שטוען שהתיאוריה אינה מוטלת בספק – אני יכול להראות לו בקלות שזה לא כך, בעזרת נתונים ממשיים, כי האקלים בר מדידה ".  ד"ר קריסטי מצביע על גרף בו רואים תחזיות של מודלים אקלימיים המתרוממות כלפי מעלה (מצביעות על התחממות גדולה) לעומת ההתחממות האמתית שהיא קטנה. קהילת החממיסטים אינה יכולה להכחיש גרפים אלה (והיא מקבלת אותם). "כמעט כול אחד יגיד שההתחממות ב 35 השנים האחרונות קטנה מתחזיות המודלים", אומר קרל מירס, מדען בחברת RSS  (המנתחת מדידות טמפרטורה לווייניות). "חוסר ההסכמה עם קריסטי מתייחסת לסיבות לאי התאמה זו. אין זה הכרחי להסיק שהמודלים שגויים, ייתכן ולחוסר ההתאמה סיבות אחרות – כמו שינויים טבעיים או התחממות האוקיינוסים"...


ג'ון קריסטי מכעיס את החממיסטים כי הוא פוגע במסר ההפחדה שלהם, ונותן נשק בידי המתנגדים לצעדים אקלימיים רחבי הקף וחמורים. החממיסטים פוחדים שהזמן אוזל, וחייבים לפעול עכשיו. לעומת זאת קריסטי חושב שהניסיון להקטין פליטות הוא חסר תוחלת ובלתי דרוש. יותר טוב להשתמש בכסף כדי להסתגל לעלייה הקלה בטמפרטורות שאיננו יכולים למנוע.

מבקריו של קריסטי (החממיסטים) אומרים שתחזיותיו אינן בגדר בלתי אפשרי, רק בעלי סבירות נמוכה מאד. (הוא כמובן חושב ההיפך – שתחזיותיהם החממיסטיות הן בעלות סבירות נמוכה).
מה שלא מוטל בספק הם הקישורים המדעיים של קריסטי, בן ה 63.  קריסטי מתעניין באקלים מאז כיתה ה', עת החל לערוך מדידות, בעיר הולדתו, פרסנו בקליפורניה. בבית ספר תיכון לימד עצמו תכנות, ופיתח מודלים ראשונים לחיזוי מזג האוויר. אחר כך למד מתמטיקה באוניברסיטה, עבד תקופה מסוימת ככומר (הוא נוצרי מאמין), אח"כ עשה דוקטורט במדעי האטמוספרה וכעת עובד וחוקר בתחום כבר 27 שנים. קריסטי פרסם מאמרים רבים וספרים בנושא.

המדענים החממיסטים שונאים אותו במיוחד, אולי בגלל הפרופיל התקשורתי הגבוה שלו (לא סותם את הפה...) ומערימים עליו קללות וגידופים בכול הזדמנות, בייחוד בא-מיילים של קליימטגייט. קריסטי מודאג שעמדותיו יפגעו בסיכויו לזכות למענקים להמשך מחקריו. המענק הגדול הוא מענק של משרד האנרגיה האמריקאי, לחקר הפער בין המודלים למציאות. מענק זה מסתיים בספטמבר, השנה, וקריסטי אינו יודע אם יחודש. "יש ממסד אקלימי [המחליט על המענקים], ואני לא משתייך אליו" אומר קריסטי.
(קטע קודם שלנו על קריסטי כאן).

יעקב


2 בדצמבר 2013

המדע איבד את דרכו.


המדע מקולקל, אני חוזר ואומר זאת כבר זמן רב.

הכותרת לקוחה ממאמר שהתפרסם בלוס אנג'לס טיימס. כותרת המשנה שם: "חוקרים מתוגמלים (נשכרים) על גילויים סנסציוניים, ולא על הקפדה על דיוק ונכונות. הרבה מדענים, המחפשים תרופות חדשות למחלות, מתבססים על רעיונות שאינם נכונים. הדבר עולה ביוקר לאנושות."

לפני מספר שנים, מדענים בחברת הביו-טק  אמג'ן הלכו לבדוק את התוצאות של 53 מחקרים חשובים בתחום שלהם, של חקר הסרטן והביולוגיה של הדם. הרעיון היה לוודא שהמחקר לחיפוש תרופות עליו מוציאה אמג'ן מיליונים, מבוסס על בסיס מוצק. הם הופתעו לגלות שרק 6 מחקרים מתוך ה 53 היו נכונים. זאת הייתה תוצאה מזעזעת עבורם. הדבר לא ייחודי או חד פעמי. קבוצה בחברת באייר, בגרמניה, בדקה אף היא ומצאה שלא יותר מ 25% מהמחקרים שעליהם התבססו בחיפוש אחר תרופות, ניתן היה לאמת אותם.
"הדבר שצריך להפחיד את האנשים הוא שכול כך הרבה מחקרים, המתפרסמים בכתבי עת יוקרתיים, אחרי ביקורת עמיתים, מתבררים כבלתי נכונים אחרי שבודקים אותם יותר לעומק." אומר הביולוג מיכאל אייזן. אייזן אומר שהשאיפה לפרסם מאמרים בכתבי עת יוקרתיים (סיינס ונייצ'ר הם הגדולים שבהם) כדי לקדם את הקריירה, גורמת לחוקרים להגזים בתיאור הממצאים והגילויים. ביקורת העמיתים אינה מספיקה כדי לנפות מחקרים פגומים. המבקרים, שעובדים בהתנדבות, אין להם הזמן והרצון לבדוק את המחקרים לעומק לפני הפרסום. (בתחום האקלים יש למבקרים-עמיתים מוטיבציה אידאולוגית לאשר לפרסום מחקרים בעלי ממצאים חממיסטיים). כתבי העת מחפשים מחקרים סנסציוניים והעובדה שמחקר מתפרסם בכתב עת יוקרתי יותר חשובה לחוקר מהשאלה אם הממצאים נכונים ומבוססים. בסוף יזכרו את העובדה שפרסמת מחקר בכתב עת יוקרתי, ולא יזכרו שלא היה במחקר זה ממש (אם הדבר יתגלה בכלל).
העיתונאי ג'ון בוהנון שלח מחקר מפוברק בכימיה, שהכיל שגיאות שתלמיד תיכון צריך להבחין בהן. הוא שלח אותו ל 304 כתבי עת (לא דווקא יוקרתיים). יותר מחצי מהם הסכימו לפרסם את המחקר הפגום.
ד"ר קורי כתבה על הנושא ומעירה: "האם המדע איבד את דרכו? אינני חושבת כך. אבל המודל של סיינס/נייצ'ר והשיטה בה אוניברסיטאות מתגמלות מדענים מספקות תמריצים מעוותים."
בקיצור ובעברית פשוטה: מדענים מחפשים פרסום עצמי סנסציוני וקידום הקריירה, הרבה פעמים על חשבון הדיוק והנכונות. המוסדות שמעליהם (כתבי העת, האוניברסיטאות, מכוני המחקר הממשלתיים) אינם עושים די כדי להבטיח נכונות ואיכות במחקר המדעי. כתבי העת המדעיים מחפשים גם הם קידום עצמי בדרך הסנסציה. הרבה מאד מחקרים שמתפרסמים בכתבי עת יוקרתיים הם "זבל" (לא נכונים, לא מבוססים, לא ניתנים לשחזור, פגומים מהיסוד).
הדבר בולט במיוחד במדעי האקלים. מעבר לרצון לפרסום עצמי וקידום הקריירה פועל שם המניע האידיאולוגי. מדענים דוחפים (מנסים להוכיח בכול האמצעים) את התיאוריות שמתיישבות עם האמונה שלהם. הם מחפשים בנרות ממצאים, חישובים, ושיטות כדי להוכיח את מה שהם מאמינים בו מראש. הם לא ניגשים למחקר בצורה אובייקטיבית – כדי לגלות מה יש באמת. יש להם אג'נדה, והם מנסים להשתמש במחקר ובמדע כדי לקדם את האג'נדה. הדבר  בולט במיוחד במסמכי "קליימטגייט" שהתגלו לפני ארבע שנים. הנה מבחר "פנינים" משם, במאמר של מיכאל קלי. (עוד אכתוב על זה).
יעקב

25 בספטמבר 2013

הקונצנזוס המדומה והספקנים


האקטיביסטים החממיסטים, משתמשים בכלי תעמולה נלוזים כדי לקדם את האידיאולוגיה השקרית שלהם. הם פרסמו "מחקר" חברתי, מזויף ומפוברק, המתיימר להוכיח ש 97% כביכול, מהמדענים מסכימים עם הטענות האסון האקלימי הצפוי. הם מנסים להציג את הספקנים כ"מכחישי הקונצנזוס המדעי".

ד"ר ג'ודי קורי עושה סדר בדברים ומסבירה על איזה עובדות יש, פחות או יותר, הסכמה בין מרבית המדענים ועל מה יש מחלוקת. בקיצור: אין שום קונצנזוס על טענות ההפחדה ההיסטריות של החממיסטים. אין תמימות דעים על הקונצנזוס.
הנה הדברים עליהם יש הסכמה כללית (לדעת ד"ר קורי):

virtually all academic climate scientists are within the 97% consensus regarding the infrared emission of the carbon dioxide molecule and the warming effect on the planet.    Further, virtually all agree that the planet has been warming, and that humans have had some impact on the climate.

כמעט כול מדעני האקלים באקדמיות נמצאים בתוך הקונצנזוס של 97% בנושא התכונה של מולקולת הפד"ח, הסופגת ופולטת גלים אינפרא-אדומים, וגורמת להתחממות כדור הארץ. כולם, למעשה, מסכימים שכדור הארץ התחמם, ובני האדם השפיעו במידה כלשהי על האקלים.
הנה הדברים עליהם מטילים הספקנים ספק, ובהם הם מכחישים שיש קונצנזוס:
1.      הם מכחישים שגוף פוליטי כמו ה IPCC, שמורכב מהרבה אקטיביסטים ירוקים, הוא הפוסק העליון בענייני מדע.
2.      מכחישים את האמינות של ה"מומחים" בגלל התנהגות פסולה שהתגלתה בפרשת קליימטגייט, ובגלל השתתפות של מדענים רבים, כולל מחברים ראשיים ב IPCC, במסעות תעמולה לקידום מטרות פוליטיות (שאינן בתחום המדע).
3.      מכחישים שהניסיון ליצור קונצנזוס הוא מועיל בנושא כול כך מסובך מורכב ומלא אי וודאות כמו האקלים.
4.      יש דאגה שתהליך בניית קונצנזוס בסביבה חדורת פוליטיקה ואידאולוגיה מכניסה סטיות והטיות למדע. [מקלקל את המדע, מזהם אותו בדעות קדומות פוליטיות].
5.      אנו מודאגים מהתופעה שקהיליית מדעני האקלים אפשרו לאקטיביסטים פוליטיים קיצוניים שטוענים טענות שקריות על וודאות – להפוך לנציגות הציבורית של תחום זה של המדע. דברי ד"ר רוג'ר פילקה הבן.
6.      אנו מודאגים שההשקפה שנקראת "הזרם המרכזי" במדעי האקלים [טענת האסון האקלימי] מבוססת בעיקר על מודלים אקלימיים. דעות המיעוט של הספקנים או המכחישים מבוססות יותר על תצפיות אמת. (דעה של רוס מקקיטריק).
7.      הרעיון של יצירת מסמך ענק, קדוש כמו התנ"ך, חסין משגיאות, (דו"ח ה IPCC) זר למדע. המדע אינו עובד ככה. יש לשנות מהיסוד את ה IPCC. דברי ד"ר מיילס אלן – מדען אקלימי מהזרם המרכזי.
8.      ה"אמת" בקטע ההתחממות הגלובאלית, אם היא קיימת בכלל, חייה בענן של הסתברויות המשתנות כול העת. [כלומר – הטענה שיש אמת ברורה ויציבה לא נכונה]. מתוך מאמר באינדיין אקספרס.
9.      דאגה שהפתרונות המוצעים על ידי נציגי "הקונצנזוס המדעי", שנועדו להילחם בהתחממות הגלובאלית,  הם בלתי אפשריים (בלתי מציאותיים) מבחינה טכנולוגית, כלכלית ופוליטית.
10.  דאגה שהפתרונות המוצעים על ידי נציגי "הקונצנזוס המדעי", שנועדו להילחם בהתחממות הגלובאלית, אפילו אם יוצאו אל הפועל, יהיו בלתי יעילים, ולא ישיגו את המטרה לשנות (לטובה) את האקלים ולמנוע תופעות קיצוניות.
הערה קטנה ואחרונה שלי:
כאשר אתה רואה את מכבש התעמולה הפוליטי, ההיסטרי, של המדענים החממיסטים ושותפיהם, האקטיביסטים האידיאולוגיים הקיצוניים, אתה מבין מיד שהרבה מדע אין ב"קונצנזוס" הזה.
יעקב





30 במרץ 2013

האם טרנברט מצא את החום האבוד?



קווין טרנברט הוא מדען אקלימי חממיסטי מפורסם העובד ב NOAA  (השרות המטאורולוגי האמריקאי). באחד הא-מיילים של קליימטגייט שזכה לפרסום רב הוא כתב (אוקטובר 2009): "עובדה היא שאיננו יכולים להסביר את העדר ההתחממות כעת, והדבר מגוחך."


כעת הוא מפרסם מאמר מדעי חדש ובו הוא מצא, סוף, סוף את החום האבוד. הוא מצא אותו במעמקי האוקיינוסים. שימו לב: לא "באוקיינוסים" כי מדידות החום של פני המים באוקיינוסים אינה מראה עלייה ניכרת בטמפרטורות. הוא מצא את החום במעמקי האוקיינוס, בעומק שמתחת ל 700 מ'.


המחקר לא מבוסס על נתונים, כי נתונים קיימים מעטים מאד. המחקר מבוסס על רה-אנליזה, כלומר על מודל מתמטי, שבו משולבים גם נתונים. שוב: הגרף למעלה לא מבוסס על מדידות אלא על "רה-אנליזה" – כלומר הינדוס מספרים. ד"ר קורי אומרת שיש אי וודאות רבה בקשר לשיטות החישוב האלה ולשאלה אם התוצאות יש בהן ממש.
הממצא המפתיע הוא שספיגת החום במעמקי האוקיינוסים (לפי המחקר) התגברה מאז שנת 2000 וזאת למרות שהמדידות מראות מגמה שטוחה (חוסר התחממות) בשכבות העליונות של האוקיינוס (מעל עומק 700 מ').
האם יש ממש בממצאי המחקר הזה? שואלת קורי. התשובה: איננו יודעים, יש וויכוח על זה בחוגים של חוקרי האוקיינוסים והאקלים. ואיך בדיוק הגיע החום למעמקי האוקיינוסים בלי לעבור בשכבות העליונות? איננו יודעים. מסכמת קורי: האם אכן מצא טרנברט את החום האבוד שלו? תיק"ו. (inconclusive)  .

בוב טיסדייל כתב גם הוא מאמר ביקורת על המאמר המדעי הזה. מסקנתו מנוסחת בלשון פחות דיפלומטית מזו של ד"ר קורי:

Ocean heat content is at best a make-believe dataset.

"מסד הנתונים של תכולת חום האוקיינוסים (עליו מבוסס המחקר של טרנברט) הוא, במקרה הטוב, אשלייה" [כלומר אין בו ממש].

פוסט קודם שלנו על תכולת החום של האוקיינוסים נמצא כאן, (עם קישוריות) ומראה שלא הייתה עלייה בתכולה.
אני רוצה לציין עוד עובדה: תכולת החום מבוטאת בגרף ביחידות אנרגיה – ג'אולים. אבל יחידות אלה לא ניתנות למדידה ישירה (הן תוצאה של חישוב). מה שמודדים ישירות זו הטמפרטורה של המים. 

הנה קטע של וויליס אשנבך, המצטט גרף שמראה את המגמה השטוחה (חוסר ההתחממות) של פני האוקיינוסים. כדי להגיע למספרים שבגרף שלמעלה, המבוטאים (למשל) כ 5 כפול 10 בחזקת 22 ג'אולים – צריך למדוד הבדלים של טמפרטורה בסדרי גודל של 0.01 מעלה צלסיוס. אשרי מי שמאמין שאנו מסוגלים למדוד את הטמפרטורות של מעמקי האוקיינוסים (או של פני המים) בדיוק של 0.01 מעלות! כול העסק אבסורדי לחלוטין, מראש. זוהי ספקולציה על דבר שאיננו מסוגלים לדעת.

כול זה לא מפריע לאתרים חממיסטים להשתמש במחקר זה כדי לצאת בכותרות מפוצצות: "מחקר חדש מאשר שההתחממות הגלובאלית התגברה". הם אומרים: "בניגוד לאגדות שמפיצים הספקנים, ההתחממות לא נעצרה אלא התגברה, אלא שהחום לא נמצא באטמוספרה אלא במעמקי האוקיינוסים". כפי שהראינו למעלה המחקר החדש לא מוכיח כלום. אבל, בלי קשר לזה – שימו לב מה האסון עכשיו: התחממות מעמקי האוקיינוס! (מתחת ל 700 מ'). התחממות ב מאית מעלה שלמה !

אתם יודעים מה? שתתחמם לה קרקעית האוקיינוסים אפילו ב שתי מאיות המעלה. איפה האסון? זה לא ממש מדאיג. זו לא סיבה טובה לבזבז מאות מיליארדי דולרים לריק.

יעקב




האם טרנברט מצא את החום האבוד?
קווין טרנברט הוא מדען אקלימי חממיסטי מפורסם העובד ב NOAA  (השרות המטאורולוגי האמריקאי). באחד הא-מיילים של קליימטגייט שזכה לפרסום רב הוא כתב: "עובדה היא שאיננו יכולים להסביר את העדר ההתחממות כעת, והדבר מגוחך."
כעת הוא מפרסם מאמר מדעי חדש ובו הוא מצא, סוף, סוף את החום האבוד. הוא מצא אותו במעמקי האוקיינוסים. שימו לב: לא "באוקיינוסים" כי מדידות החום של פני המים באוקיינוסים אינה מראה עלייה ניכרת בטמפרטורות. הוא מצא את החום במעמקי האוקיינוס, בעומק שמתחת ל 700 מ'.

BTK13Fig1
המחקר לא מבוסס על נתונים, כי נתונים קיימים מעטים מאד. המחקר מבוסס על רה-אנליזה, כלומר על מודל מתמטי, שבו משולבים גם נתונים. שוב: הגרף למעלה לא מבוסס על מדידות אלא על "רה-אנליזה" – כלומר הינדוס מספרים. ד"ר קורי אומרת שיש אי וודאות רבה בקשר לשיטות החישוב האלה ולשאלה אם התוצאות יש בהן ממש.
הממצא המפתיע הוא שספיגת החום במעמקי האוקיינוסים (לפי המחקר) התגברה מאז שנת 2000 וזאת למרות שהמדידות מראות מגמה שטוחה (חוסר התחממות) בשכבות העליונות של האוקיינוס (מעל עומק 700 מ').
האם יש ממש בממצאי המחקר הזה? שואלת קורי. התשובה: איננו יודעים, יש וויכוח על זה בחוגים של חוקרי האוקיינוסים והאקלים. ואיך בדיוק הגיע החום למעמקי האוקיינוסים בלי לעבור בשכבות העליונות? איננו יודעים. מסכמת קורי: האם אכן מצא טרנברט את החום האבוד שלו? תיק"ו. (inconclusive)  .
בוב טיסדייל כתב גם הוא מאמר ביקורת על המאמר המדעי הזה. מסקנתו מנוסחת בלשון פחות דיפלומטית מזו של ד"ר קורי:
Ocean heat content is at best a make-believe dataset.
"מסד הנתונים של תכולת חום האוקיינוסים (עליו מבוסס המחקר של טרנברט) הוא, במקרה הטוב, אשלייה" [כלומר אין בו ממש].
פוסט קודם שלנו על תכולת החום של האוקיינוסים נמצא כאן, (עם קישוריות) ומראה שלא הייתה עלייה בתכולה.
אני רוצה לציין עוד עובדה: תכולת החום מבוטאת בגרף ביחידות אנרגיה – ג'אולים. אבל יחידות אלה לא ניתנות למדידה ישירה (הן תוצאה של חישוב). מה שמודדים ישירות זו הטמפרטורה של המים. הנה קטע של וויליס אשנבך, המצטט גרף שמראה את המגמה השטוחה (חוסר ההתחממות) של פני האוקיינוסים. כדי להגיע למספרים שבגרף שלמעלה, המבוטאים (למשל) כ 5 כפול 10 בחזקת 22 ג'אולים – צריך למדוד הבדלים של טמפרטורה בסדרי גודל של 0.01 מעלה צלסיוס. אשרי מי שמאמין שאנו מסוגלים למדוד את הטמפרטורות של מעמקי האוקיינוסים (או של פני המים) בדיוק של 0.01 מעלות! כול העסק אבסורדי לחלוטין, מראש. זוהי ספקולציה על דבר שאיננו מסוגלים לדעת.
כול זה לא מפריע לאתרים חממיסטים להשתמש במחקר זה כדי לצאת בכותרות מפוצצות: "מחקר חדש מאשר שההתחממות הגלובאלית התגברה". הם אומרים: "בניגוד לאגדות שמפיצים הספקנים, ההתחממות לא נעצרה אלא התגברה, אלא שהחום לא נמצא באטמוספרה אלא במעמקי האוקיינוסים". כפי שהראינו למעלה המחקר החדש לא מוכיח כלום. אבל, בלי קשר לזה – שימו לב מה האסון עכשיו: התחממות מעמקי האוקיינוס! (מתחת ל 700 מ'). התחממות ב מאית מעלה שלמה !
אתם יודעים מה? שתתחמם לה קרקעית האוקיינוסים אפילו ב שתי מאיות המעלה. איפה האסון? זה לא ממש מדאיג. זו לא סיבה טובה לבזבז מאות מיליארדי דולרים לריק.
יעקב