המשוגעים שורפים יערות גם בברזיל

אין גבול לרמת האי שפיות (הטירוף) של האקטיביזם האקלימי.

הנה המקרה של ייצור הפלדה בברזיל. ייצור הפלדה הוא תהליך השורף פחם, ולכן, פולט פליטות פד"ח (פחמן דו חמצני – co2 ). מעריכים שתעשיית הפלדה העולמית יוצרת כ 7% מפליטות הפד"ח העולמיות.

במטרה לצמצם את צריכת הפחם ופליטות הפד"ח עברה ברזיל, בשנת 2000, לייצור פלדה באמצעות פחם המופק מעצים, במקום פחם שנכרה במכרות. התוצאה היא (כפי שמראה מחקר שפורסם כעת) שפליטות הפד"ח מתעשיית הפלדה בברזיל עלו פי שניים (מ 91 מיליון טון ל 182 מיליון טון) בין השנים 2000-2007, כאשר התכנית ל"צמצום הפליטות" הונהגה.

ברזיל, כמובן, לא עשתה את השינוי בעצמה, מיוזמתה, מסיבות כלכליות או מתוך רצון להיות "ילד טוב". היא עשתה זאת כי קיבלה כסף עבור זה במסגרת תכנית "מנגנון הפיתוח הנקי" שמסונפת לאו"ם. "מנגנון הפיתוח הנקי" היא אחת מני תכניות ממשלתיות ובינלאומיות רבות שנדחפות על ידי אקטיביסטים ירוקים חסרי הבנה מעשית והיסטריים, במטרה להציל את כדור הארץ מההתחממות הגלובאלית הנוראית. מיותר לציין שכסף של האו"ם הוא כסף של המיסים שלנו, שהממשלות מעבירות לאו"ם.

הרעיון היה שאם שורפים עצים מגידול חקלאי – השריפה הזו היא ניטרלית מבחינת הפד"ח, כי השריפה משחררת לאטמוספרה פד"ח שנקלט קודם מהאטמוספרה כאשר העצים גדלו. זה בדיוק אותו רעיון שמיושם כאשר מפיקים אנרגיה מ"ביומסה". (ביומסה הוא שם מפוצץ לשריפת עצים. בשמות מפוצצים הירוקים חזקים מאד. ראו "מנגנון הפיתוח הנקי"). אלא – שכמובן אין מספיק עצים מגידול חקלאי, אז גודעים את יערות האמזונס, פשע אקולוגי מהגדולים שיש, ושורפים עץ טבעי שגדל במשך מאות שנים ואינו מתחדש בקלות.

הנה, אם כן, דוגמה לאסון אקולוגי, פשע אקולוגי, הנגרם על ידי אקטיביסטים ירוקים. באמצעות כספי המיסים שלנו אנו מעודדים השמדת יערות האמזונס, והגדלת פליטות הפד"ח. זאת ה"תכניות" המטורפות שמיושמת מבלי לבדוק אותה בצורה רציונאלית ומעשית, תחת לחץ ההיסטריה הירוקה.

האקטיביזם הירוק מוביל לכיוונים לגמרה מטורפים. אין בעולם "מבוגר אחראי" ורציונלי שיכול לעצור את ההיסחפות אחרי הרעיונות הההזויים האלה.

נזכיר גם, בהזדמנות זו, את הטירוף הדומה של שריפת המזון שלנו.

יעקב

האנרגיה הגרעינית עדיין בתרדמת.

אנרגיה גרעינית היא אחד מהמרכיבים החשובים ביותר בתכנית ממשלת בריטניה להשגת ה"יעדים" לצמצום פליטות פד"ח. אלא שאין רואים שום תחנות כוח גרעיניות באופק של בריטניה.

כזכור נחתם בשנה שעברה הסכם בין חברת EDF – חברת החשמל הממשלתית הצרפתית – לבין ממשלת בריטניה להקמת תחנת כוח גרעינית חדשה באתר הינקלי-פוינט (בו כבר פועלת כעת תחנה גרעינית ישנה). התחנה החדשה אמורה להיות בעלת כושר ייצור של 3.2 GW. ממשלת בריטניה הבטיחה ל EDF לקנות את כול החשמל הגרעיני במחיר גבוה.

אבל, חברת EDF  נמצאת בהפסדים כרוניים, וכך גם החברה הממשלתית הצרפתית ארבה areva – החברה שבונה את הכורים בפועל. ארבה בונה כעת שני כורים גרעיניים, אחד בצרפת, ב Flamanville    והשני ב Olkiluoto בפינלנד. שני הכורים האלה נמצאים בפיגור לוח זמנים של לפחות 5 שנים, ועברו את תקציב ההקמה לפחות פי 3.

שתי חברות סיניות היו אמורות להשתתף בפרויקט ב 40% - כלומר ב 40% מהמימון, שמוערך ב 16 מיליארד ליש"ט. כעת הן מפחדות שהחברות הצרפתיות לא יוכלו להרים את הפרויקט ודורשות ערבות כספית של ממשלת צרפת, למקרה שהחברות (הממשלתיות) הצרפתיות המפסידות תתמוטטנה.

בקיצור: תחילה הבניה של תחנת הכוח בהינקלי פוינט נדחתה. לא ברור מתי תחל הבניה ועוד פחות מתי תסתיים. לא יהיו תחנות כוח חדשות בעתיד הנראה לעיין (לפחות עד 2030), בבריטניה. נשאלת השאלה עד מתי ניתן להאריך את תפעול התחנות הגרעיניות הישנות, הקיימות, ומי יספק חשמל לבריטניה בעתיד.

נראה שמנהיגי בריטניה לא מבינים שאם לא בונים תחנות כוח חדשות – יהיה בסוף מחסור בחשמל.

יעקב

אשליית הרוח: נתוני אמת מגרמניה

כתבנו רבות על האופי החולמני והאוטופי של התקווה שניתן להפיק חלק ניכר מכמויות החשמל שאנו צורכים מהרוח. ממשלות רבות באירופה אימצו "יעדים שאפתניים", קרי יעדים אוטופיים,  להפיק 50% או 80% או 100% מהאנרגיה ממקורות מתחדשים ולהקטין בהתאם את פליטות הפד"ח עד 2030 או 2050 או 2080. בכול התכניות האלה הרוח הוא המרכיב העיקרי. הצרה היא שהרוח מפיקה מעט מאד חשמל, היא פשוט לא עובדת. התקווה למעבר לאנרגיה מתחדשת על בסיס רוח היא תקוות שווא שלא עומדת במבחן המציאות כפי שמראים המספרים האמתיים בהמשך.

הנה נתונים על תפוקת הרוח בגרמניה  ל 2014 (בגרמנית, כאן - באנגלית). גרמניה, כידוע, אימצה את המדיניות הכי שאפתנית בעולם למעבר לאנרגיה מתחדשת, והתקינה מתקני שמש ורוח בשיטה "כמה שיותר, יעלה כמה שיעלה". היא התקינה 25 אלף טורבינות רוח, עם כושר ייצור נומינלי (כלומר תיאורטי, כאשר הרוח נושבת) של כמעט 40 GW, - זה כושר ייצור אדיר – לשם השוואה תצרוכת השיא של גרמניה היא כ 75 GW. הצרה היא שמרבית הזמן הרוח לא נושבת, והטורבינות לא מפיקות כלום, לא חשוב כמה עשרות אלפים אתה מתקין. הנה הנתונים לשנת 2014:

הקו האדם מציין את "כושר היצור" (הנומינאלי – כלומר התיאורטי) המותקן של אנרגיית רוח. השטח בצבע תכלת מציין את כמות החשמל שהטורבינות היו מפיקות לו פעלו כול הזמן. השטח הצבוע בכחול כהה מציין את תפוקת החשמל בפועל. הגרף הזה ממחיש עד כמה מועטה התפוקה הממשית של הרוח ביחס לתיאורטית, ועוד ממחיש הגרף את האופי התזזיתי של התפוקה. אין רצף התפוקה, אי אפשר לסמוך על הרוח שתפיק אפילו כמות מינימלית באופן רציף ואמין. ימים ושעות של תפוקה גבוהה יחסית מתחלפים תדיר בימים ושעות של אפס תפוקה. הטענה של חסידים ירוקים ש"תמיד הרוח נושבת במקום כולשהו" היא פשוט לא נכונה.

הנה הנתונים במספרים, בטבלה

תרגום: כושר ייצור מותקן: 39,612 MW, תפוקה מקסימלית (ברגע נתון) 29,687 MW – שהם 75% מהמותקן. תפוקה ממוצעת (על פני כול השנה) 5,868 MW  שהם 14.8%. הטורבינות הפיקו חשמל, בממוצע, פחות מ 15% מהזמן! תפוקת המינימום (בזמנים מסוימים) הייתה 24 MW, שהם 0.06% - כלומר יש זמנים שכול הטורבינות ביחד (כול 25000 הטורבינות) לא מפיקות כלום. פירוש הדבר – שחייבים להחזיק תחנות כוח רגילות (פחמיות או גזיות) בכושר ייצור מלא, כגיבוי לרוח.

בחלק הימני של הטבלה רואים הפילוג בהיקף הייצור הרוחני. כ 45% מהזמן הרוח הפיקה פחות מ 10% מכושר הייצור המותקן. כ 40% מהזמן הפיקה בין 10-30% מהכושר המותקן. כ 10% מהזמן הפיקה בין 30-50%, וכך הלאה. אבל, המספרים האלה עדיין אינם מבטאים את האופי התזזיתי של הרוח – גם אם היא הפיקה, במשך X שעות, נניח, 30% מכושר הייצור – השעות האלה לא היו רציפות.

גם גרף זה מעניין: התפלגות תפוקת הרוח בגרמניה, 2014. הוא מראה שבמשך 84 ימים בשנה הפיקו מתקני הרוח רק 0-5% מכושר הייצור התיאורטי, ב 77 ימים הפיקו בין 5-10%, וכך הלאה.

בקיצור: גרמניה מוציאה מאות מיליארדי אירו על דבר שלא עובד. הלחץ ההיסטרי של הירוקים החולמניים גרם לממשלה לאמץ מדיניות אוטופית שאין לה אחיזה במציאות.

יעקב

ההומוגניזציה החממיסטית.

כמו שסיפרנו בפוסט הקודם, נתוני הטמפרטורה המקוריים, כפי שנרשמו בזמן אמת על ידי החזאים שקראו את מדי החום בשטח, עוברים תהליך ארוך של "טיוב", "התאמה" והומוגניזציה, לפני שמשתמשים בהם כדי לחשב את ממוצעי הטמפרטורות העולמיות. נקרא לנתונים המקוריים "נתון גולמי" ( raw באנגלית), ולנתון שעבר תהליך "התאמה" – "נתון מעובד" adjusted.

כאמור – יש הגיון מסוים בביצוע תהליך של טיוב נתונים, ניפוי שגואים, והומוגניזציה. בתחנות המדידה חלו לאורך הזמן שינויים שיכולים לגרום לאי רציפות ושגיאות. כך למשל החליפו תחנות מיקום (מבלי ששינו את שמן), החליפו מכשירי מדידה, החליפו שיטות קריאה – וכול אלה עלולים להכניס שגיאות. תהליך ההומוגניזציה פירושו – השוואת נתוני תחנה אחת עם נתוני תחנות אחרות בסביבה, במטרה לזהות חריגים (שעלולים להיות קריאות שגויות) ולנפות אותם.

אולם – ראה זה פלא: הרבה הומוגניזציות מכניסות מגמה של התחממות לתוך נתונים גולמיים שאין בהם מגמה כזו – ולא להיפך... זו התוצאה. ההומוגניזציה נעשית על ידי אלגוריתמים (חישובים) מסובכים, באמצעות מחשב, המופעלים על כול התחנות באופן אוטומטי. התוצאה – לא יודע אם היא מכוונת או מקרית – היא, בסופו של דבר – הגדלת מגמת ההתחממות. מנמיכים את הנתונים של העבר, מגביהים את ההווה, וכך נוצרת התחממות במקום שהנתונים הגולמיים לא מראים זאת. ושימו לב לכיוון – ההומוגניזציה איננה פעם כלפי מטה ופעם כלפי מעלה, באופן אקראי, כפי שהיינו מצפים מתהליך של תיקון שגיאות אקראיות. לא. ההומוגניזציה היא תמיד כלפי מעלה.

אאון מרנס כתב קטע ארוך על מספר תחנות שהוא בדק, מדגמית. כדאי לקרוא, וגם הקישוריות שלו והתגובות.  

קחו למשל 11 תחנות מדידה מפארגוואי, דרום אמריקה. הנה הנתונים הגולמיים:

לא רואים כאן מגמת התחממות... והנה אותן תחנות אחרי שהקריאות הגולמיות עברו הומוגניזציה:

פתאום נולדה מגמת התחממות... בייחוד על ידי "הורדת" הקריאות מן העבר – כדי להראות שכאילו העבר היה יותר קר מאשר היה באמת.

הנה עוד דוגמה: תחנת המדידה באליס ספרינגס, אוסטרליה.

הקו השחור מציין את הקריאות הגולמיות (המקוריות), והקו האדום – את ה"מתואמות" – adjusted. שוב רואים בבירור ש"הנמיכו" את הנתונים של העבר, עד בערך 1970 (הקו האדום נמוך מהשחור), ו"הגביהו" את הנתונים היותר חדשים (הקו האדום מעל לשחור), וכך נוצרה מגמת התחממות במקום שהנתונים הגולמיים (המקוריים) אינם מראים מגמה כזו.

מסכם מרנס אחרי השווה נתונים גולמיים מול מתואמים בכול  חצי כדור הארץ הדרומי:

So homogeneity adjustment adds warming in Central Australia, Southern Africa and South America, and similar adjustments by the Australian Bureau of Meteorology and NIWA add warming over the rest of Australia and over New Zealand too. Pretty much the entire Southern Hemisphere is adjusted. How does one justify adding warming to raw records over the entire Southern Hemisphere? One doesn’t. The warming is clearly manufactured, spurious, non-existent.

הוא שואל: כיצד ניתן להצדיק הגדלת ההתחממות במעלה אחת בערך, בכול תחנות המדידה של כדור הארץ הדרומי? (בנתון המתואם לעומת הנתון הגולמי)? לא ניתן להצדיק זאת. ההתחממות היא בבירור מלאכותית, מזויפת, בלתי קיימת (תוצאה של חישובי ההתאמה). מאחר ושטחי היבשה בחצי הכדור הדרומי מצומצמים ביחס לחצי הכדור הצפוני, השפעת ה"תיקון" הזה על הממוצע העולמי אינה גדולה, אבל, התופעה הזו, של "הומוגניזציה" או "התאמות" שרירותיות תמיד לכיוון אחד,  מטילה ספק גדול במהימנות מדידות הטמפרטורות העולמיות שמתפרסמות.

הנה עוד דוגמה

שוב רואים כיצד טמפרטורות העבר "הונמכו", והמגמה שהייתה מינוס 0.29- מעלות (התקררות) למאה שנים בנתונים הגולמיים, הפכה למגמה חיובית (התחממות) של 0.78 מעלות – כול זה כתוצאה מחישובי ה"התאמה" או ה"הומוגניזציה".

יעקב

הלקח מגרמניה: אנרגיה מתחדשת עולה ביוקר ולא עובדת.

חברת היועץ הכלכלית פינאדווייס – finadvice - משוויץ בדקה את מהפכת האנרגיה הגרמנית, ופרסמה דו"ח, ביולי 2014,  על הבעיות הכרוכות בשילוב אנרגיה מתחדשת בגרמניה. ממצאי הדו"ח לא יחדשו הרבה לקוראי בלוג זה, והשורה התחתונה – זה לא עובד, וזה גורם הרבה בעיות.

הנה נקודות עיקריות:

מדינות אירופה, ובייחוד גרמניה, אימצו מדיניות של קידום אנרגיות מתחדשות בכול מחיר, ובכול המהירות, באמצעות סובסידיות נדיבות. המדיניות הזאת אכן השיגה התקנה של כמות מרשימה של אנרגיה ירוקה, אבל, כתוצאות לוואי לא מתוכננות, הם יצרו חוסר שיווי משקל בשווקי האנרגיה, עלייה ניכרת בעלויות האנרגיה למרבית המשתמשים, וגם גרמו להפסדים והרס משאבים לכול המגזרים: לצרכנים, לחברות האנרגיה המתחדשת, לחברות החשמל, למוסדות פיננסיים ולמשקיעים.

שיטת הסובסידיה שהונהגה בגרמניה (ובארצות אחרות באירופה, כולל ישראל) הייתה שיטת התעריף המובטח – feed in tariffs – FIT , המבטיח לייצרן הירוק מחיר קבוע, ידוע מראש (ושרירותי,  וגבוה באופן ניכר ממחיר השוק) , עבור כול קוט"ש חשמל שהוא מייצר, מובטח ל 20 שנה על ידי הממשלה.

מחיר התעריפים המובטחים (שכבר מגולמים בהתחייבויות שנחתמו) הוא כ 412 מיליארד דולר. שר הכלכלה הקודם העריך שהמחיר יגיע, עד 2022, ל 680 מיליארד אירו (מיליארד). גרמניה תשלם 31 מיליארד דולר סובסידיות ב 2014 בלבד. בנוסף נגרמו לגרמניה הפסדים בייצוא סחורות בגלל מחירי האנרגיה הגבוהים שמסתכמים בכ 52 מיליארד אירו לשנים 2008-13.

מחיר החשמל לצרכן עלה במידה ניכרת. מחיר החמשל לצרכן הביתי עלה בגרמניה פי שניים, מ 14 סנט של אירו לקוט"ש בשנת 2000 ל 29 סנט ב 2013. מחיר החשמל לצרכן בספרד גם כן עלה, מ 9 סנט ב 2004 ל 18 סנט ב 2013, וביוון מ 6 סנט ב2004 ל 12 סנט ב 2013. לשם השוואה: המחיר הממוצע בארה"ב הוא 13 סנט של דולר ( כ 10 סנט של אירו), והן היו יציבים בעשור האחרון (לא עלו).

בנוסף, נגרמה ההצפה של השוק בחשמל ירוק שנמכר באופן מלאכותי בזול (ואפילו במחיר שלילי) כי היצרן מקבל תמיד מחיר מלא מהממשלה, לא חשוב מחיר המכירה בשוק. השיבוש של מחיר החשמל הסיטונאי גרם הפסדים גדולים לחברות החשמל המסורתיות (הפחמיות). ההפסדים הם של המשקיעים, וגם של הציבור שמשקיע את חסכונותיו הפנסיוניים. ובנוסף, מאחר וחלק מחברות החשמל לפחות הוא ממשלתי (או פרטי אבל "גדול מכדי ליפול") מכוסים ההפסדים שוב על ידי הקופה הציבורית. מעבר לכך – נאלצות חברות החשמל לסגור תחנות כוח לא רווחיות, ואז לא יהיה מי שיספק חשמל כאשר הרוח לא נושבת והשמש לא זורחת. לפתרון בעיה זו, נאלצות הממשלות לשלם לתחנות הכוח הפחמיות "דמי כוננות", כדי שיתוחזקו במצב של תקינות לתפעול מידי, יאוישו בצוותי תפעול, יחזיקו מלאי דלק מתמיד, כדי שתהיינה בכוננות הפעלה מידית מתי שהרוח שוככת. ובנוסף – הפעלה של תחנות כוח פחמיות וגזיות לסירוגין, והדלקתן וכיבוין מדי כמה שעות או ימים גורם לבלאי מוגבר של הציוד, ולעלויות תחזוקה גבוהות, שגם הן תצטרכנה להיות מכוסות על ידי "דמי הכוננות" שהממשלות יצטרכו לשלם לתחנות המסורתיות.

ההתקנה של כושר ייצור מתחדש (שמש ורוח) גבוה אינו מחליף ומיתר את התחנות הרגילות (פחמיות וגזיות), ואינו חוסך את ההשקעה ההונית בתחנות אלה. מאחר ויש תקופות שהרוח לא נושבת, והשמש לא זורחת – חייבים להחזיק כושר ייצור פחמי בהיקף מלא, כדי לספק את הצריכה בשעות אלה (של אין שמש ורוח) וכדי להבטיח הספקת זרם סדירה.

בנוסף מחייבים המתקנים המתחדשים שיפור והרחבה של רשת הולכת החשמל, מהמקומות שיש רוח ושמש למקומות שיש ביקוש לחשמל. מעריכים שהשדרוג של רשת ההולכה בגרמניה, שהצורך בו נובע מהמתחדשים, יעלה כ 40 מיליארד אירו ב 10 השנים הבאות.

ומעל לכול: כול ההוצאה והנזקים האלה היו לחינם. ראו בגרף הבא את פליטות הפד"ח של יצרני החשמל בגרמניה.

פליטות הפד"ח ירדו, בגרמניה, משנת 1990 (השנה של איחוד שתי הגרמניות, וסגירת בתי החרושת הישנים במזרח גרמניה) – ועד שנת 2000. אולם מאז שנת 2000, כאשר החלו להתקין את החשמל המתחדש, לא הייתה למעשה כול ירידה בפליטות. מאז שנת 2009 יש למעשה עלייה מתמדת בפליטות, למרות שאלו היו השנים בהן הותקנו מרבית המתקנים המתחדשים.

עוד צריך לציין שיש בגרמניה כושר ייצרו של חשמל מתחדש (כושר ייצור תיאורטי, כאשר השמש זורחת והרוח נושבת) בכמות אדירה: כ 38 GW שמש וכ 34 GW רוח. זאת בהשוואה לצריכת השיא של גרמניה שהיא כ 70 GW. כול כושר הייצור הזה אינו מתבטא בירידה בפליטות.

זה הלקח של גרמניה: הוצאה אדירה לריק. והעסק נמשך...  איש אינו מוכן להודות בכישלון ולעצור את הטירוף, כמו שעצרו בספרד בשנת 2012 כאשר התחלפה הממשלה.

הנה קטעים קודמים שלנו על תפנית האנרגיה של גרמניה.

יעקב

הטמפרטורות: מניפולציה של מספרים.

לאחרונה התמלאה התקשורת בכותרות ענק "2014 השנה הכי חמה בהיסטוריה".. וכו' .. כול זה על סמך הפרש חסר משמעות של מאית או שתיים של מעלה. כדי להבין עד כמה טיפשית הטענה צריך להבין עד כמה מסובך, מלא שגיאות ותיקונים ומניפולציות מספריות מפוקפקות כול התהליך של חישוב הטמפרטורות העולמיות, בייחוד החישוב של הטמפרטורות בעבר (שביחס אליהן טוענים שהייתה לאחרונה עלייה).

חישובי הטמפרטורות מתבססים על קריאות של מדי חום ורישומים של מדידות של אלפים שלתחנות מטאורולוגיות, לאורך מאה או מאה ועשרים שנה. בכול מאות אלפי הרישומים היומיים האלה יש בלי סוף שגיאות ואי דיוקים. מלבד אי דיוקים בקריאה, רישום ודיווח, יש אי דיוקים שנובעים מקלקול או חוסר כיול של מכשירים, משינוי מיקום של תחנות מדידה, משינוי מכשור, ועוד אלף סיבות. לכן מוסכם על כולם שרישומי הטמפרטורות של העבר – כלומר הנתונים הגולמיים -  צריכים לעבור תהליך של בדיקה, תיקון, התאמה, ניפוי שגיאות, והומוגניזציה. בהתחשב במאות אלפי הנתונים שנרשמו – זה תהליך חישובי מסובך מאד. מאמרים מדעיים רבים נכתבו על התהליך הזה, והשיטות הנהוגות על ידי הגופים המחשבים, לתיקון הנתונים הגולמיים, והבאתם לבסיס אחיד שיאפשר השוואה בין הטמפרטורות של השנים השונות. התהליך הזה נקרא "התאמה" – adjustment  - ו"הומוגניזציה" – homogenization.

הלך רואה חשבון בדימוס, מבריטניה, פול הומווד, והשווה בין הנתונים הגולמיים של הטמפרטורות (לפני ההתאמות) לבין הנתונים ה"מתואמים" (adjusted) המשמשים בסיס לחישוב המגמות של הטמפרטורות לאורך השנים.

וראה זה פלא – במספר רב של תחנות, הקריאות ה"מתואמות" של העבר הונמכו ביחס לגולמיות, בעוד בהווה – הן הוגבהו. הם "תיקנו" את הנתון של העבר כלפי מטה, ושל ההווה כלפי מעלה, וכך הגדילו את מגמת ההתחממות של אותה תחנה.

הנה דוגמה:

אלו הטמפרטורות הגולמיות, כפי שנרשמו על ידי האנשים שקראו את מדי החום. והנה למטה הטמפרטורות ה"מתואמות" של אותה תחנה, כלומר – הטמפרטורות שלמעלה, אחרי "התאמה".

כלומר: בעוד שהקריאות הגולמיות מראות מגמה של התקררות לאורך השנים, התהפכה פתאום המגמה,  בתמונה למטה ומראה התחממות ניכרת. יש להדגיש – זה לא שנערכו מדידות חדשות ונמצאו נתונים שלא היו ידועים קודם. לא. פשוט לקחו את סט המספרים המקורי, כפי שנרשם ותועד, ושינו אותו, "התאימו" אותו, אנסו אותו, עד שהפכו אותו "מתאים" .

מילא, אם התופעה הייתה מתייחסת לתחנות בודדות, או אם התופעה הייתה מקרית – כלומר – אם חלק מה"התאמות" הן כלפי מעלה וחלק כלפי מטה – אפשר היה לחשוב שאולי יש הצדקה להתאמות אלה. אבל זה לא ככה. ההתאמות נעשו בהרבה תחנות (כנראה בכולן), ותמיד באותו כיוון – "הנמיכו" את הטמפרטורות של השנים הקודמות, ו"הגביהו" את הטמפרטורות של השנים האחרונות – כלומר הסתירו מגמה של ירידה בטמפרטורות והפכו אותה למגמה של עלייה לאורך זמן.

אז, עד כמה התהליך הזה של חישוב המגמות בטמפרטורות העולמיות הוא אמין? תשובה הוא לא אמין בכלל.

מה קורה?

האם המדענים החממיסטים מרמים אותנו? האם הם מרמים את עצמם? האם הלהיטות האידאולוגית שלהם להציל את העולם משבשת את עבודתם המדעית (הבלתי מדעית)? זו האשמה קיצונית, אבל – ראו את הנתונים בעצמכם ותשפטו. משהו לא בסדר כאן, מאד לא בסדר. מעל לכול – כפי שכתבו – המדענים העורכים את חישובי הטמפרטורות העולמיות צריכים לקום ולהסביר, בצורה ברורה ומשכנעת – מה קורה עם ה"התאמות" האלה. ולא לרוץ ולצעוק "השנה החמה ביותר" על סמך 2 מאיות של מעלה...

העסק רקוב.

ראו כאן פירוט מלא באתר של פול הומווד – קטע 1, קטע 2, קטע 3 (בטח יש עוד ויופיעו עוד קטעים בהמשך).

ראו הסבר קריא ונאה של העיתונאי ג'יימס דלינגפול כאן, וכאן.

יעקב