תולדות הטמפרטורות.

מודאגי האקלים מדגישים את עליית הטמפרטורות בעשרות השנים האחרונות.

טוני בראון, באתר וואטס, מתאר את הטמפרטורות בהקשר היסטורי, יותר ארוך.

הוא מתחיל מהגרף המפורסם של ה GISS המראה טמפרטורות עולמיות מאז 1880 (בציור).

הציור הבא הוא מהמחקר של BEST, המתחיל בשנת 1800. כאן כבר רואים שההתחממות לא החלה בעשורים האחרונים אלא הרבה לפני זה.

אבל המדידות לא החלו ב 1880 וגם לא ב 1800. כך למשל יש מדידות טמפרטורה במרכז אנגליה באופן רציף מאז 1659.

כאן אנו רואים מגמת עלייה מתונה הנמשכת ברציפות מאז 1659. בכול התקופה אנו מבחינים עליות די גדולות וירידות די גדולות, לתקופות קצרות, כשהקו הירוק עם החץ נותן את המגמה הכללית של עלייה מתונה בשמך 350 שנה. אנו גם רואים את הגרף של פליטות הפד"ח (הקו השחור) ורואים שאין קשר ממש גדול בינו ובין גרף הטמפרטורות.

הנה עוד אוסף של תחנות עם רצף מדידות טמפרטורה ארוך בזמן:

המסקנה די ברורה:

כדור הארץ מתחמם. ההתחממות היא המשך של מגמה ארוכת שנים, שהחלה לפני הפד"ח. בניגוד לטענות המודאגים, ההתחממות המודרנית אינה יוצאת דופן. בניגוד לטענותיהם, העבר לא התאפיין ביציבות גדולה של טמפרטורות, (קו שטוח כמו בהוקי סטיק) גם בעבר היו עליות וירידות, שנים חמות ושנים קרות, והייתה ואריאציה באקלים, מסיבות טבעיות, לא ידועות. הכול ממורכז במגמת עלייה כללית מתמשכת ומתונה.

מגמות העלייה, שהחלו בסביבות שנת 1600 , לא נגרמו על ידי הפד"ח, שהפליטות שלו עלו במידה ניכרת רק ב 60 השנים האחרונות. כול אלו לא תיאוריות – זה מה שהנתונים של הטמפרטורות שנמדדו לאורך זמן, מראים.

הגרפים האלה מראים את ההתחממות של המאה העשרים בפרספקטיבה היסטורית יותר נכונה.

ההתמקדות הבלעדית בגרפים של המאה ה 20 ועוד יותר – של המחצית השנייה של המאה ה 20 – מסתירים את הפרספקטיבה ההיסטורית, שעוזרת להבין את המתרחש.

יעקב

מרק מדוזות

אביב לביא, כתב הסביבה האקטיביסטי של מעריב, מתראיין בערוץ 2 ומאכיל אותנו במרק של סיפורים ירוקים. אביב מזהיר כי המדוזות הצורבות אותנו בים הן התוצאה של מכלול גורמים ובינהם ההתחממות הגלובלית שגרמה להתחממות הים. 

מעל: אביב לביא מסביר מדוע יש מדוזות בכמות חריגה בים התיכון

בניגוד לסיפורים  הללו כנראה שהמדוזה החוטית שהיתה מוכרת רק בחופי אילת היגרה לים התיכון בעקבות פתיחת תעלת סואץ בשנת 1869. בקיץ שנת 1976 נצפו לראשונה נחילים גדולים של מדוזה חוטית בים התיכון, 


בכל האמור ב"התחממות גלובלית" דווקא בשנת 1976 ובמהלך כל שנות השבעים חלה "התקררות גלובאלית"... ה"בון טון" היה להזהיר מפני עידן קרח מתקרב. בשנת 76' פרסם לוואל פונטה ( Lowell Ponte ) את ספרו: "ההתקררות: האם התחיל עידן הקרח הבא?" שהיה לרב-מכר ובו כתב את הדברים הבאים: "זאת היא עובדה מקפיאה: ההתקררות הגלובלית מציבה בפני המין האנושי את האתגר החברתי, הפוליטי, החשוב ביותר עימו הוא התמודד מזה עשרות אלפי שנים". המדוזות שכנראה לא עיינו בספרות ה"מדעית" האקטואלית נהרו למרות זאת בהמוניהן לים התיכון  וזיכו את אותו הקיץ בשם אותו נתנו הדייגים: "קיץ המדוזות".

בכל אופן הנה מדריך מקוצר לקוראינו אודות הדרכים המעשיות להתמודד עם צריבת מדוזות, נא לצפות בריכוז.

מחקרי BEST לא אמינים

סטיב מקאינטייר בדק בצורה מפורטת את מחקרי בסט ומביע דעתו שהם לא רציניים. בתחילה אמר מקאיטייר שהוא מברך שנעשו רקונסטרוקציות חדשות של הטמפרטורות על ידי BEST – וכול קבוצה חדשה שחוקרת את הנושא מבורכת. הוא גם הביע דעה חיובית על כנותו ויושרו של ד"ר ריצ'רד מולר, ראש קבוצת בסט, אשר תמיד שיתף פעולה ומסר מידע למקאינטייר בעבר.

אבל, אחרי שבדק את המחקרים דעתו של מקאינטייר השתנתה. הוא אומר ש BEST מצאו את מגמת ההתחממות הכי גבוה מכול מקבוצת, 0.282 מעלות צלסיוס לעשור, לתקופה מאז 1979. ה CRU מוצא בגרפים שלו רק 0.221 . לדעת מקאינטייר, ולדעת רבים, הסטים הכי אמינים של טמפרטורות, מאז 1979 הם שני הסטים של מדידות הלווינים. ה UAH מוצא 0.124 מעלות לעשור, ואילו ה RSS 0.142 .

הבעיות עם הטמפרטורות הקרקעיות הן רבות, כולל אפקט אורבני, שינויים בשימושי קרקע, אי דיוקים במדידות, מיקום פגום של תחנות. כול אלו לא טופלו נכון על ידי BEST.

הסיכום של מקאינטייר:

I don’t see anything in the BEST corpus that would cause a reasonable person with views on recent temperature change informed by satellite data to now prefer CRU or BEST as more probable measurements of land temperature change in the satellite period. It seems entirely reasonable to me that someone would attribute the difference between higher CRU and BEST trends and satellite trends not to the accuracy of CRU and BEST with flawed data, but to known problems with surface stations and, in the case of BEST, to artifacts of Mennnian methodology. I don’t plan to spend much more time on it.

"אני לא רואה שום דבר במחקרי BEST שיכול לגרום לאדם הגיוני בעל מידע על מדידות הלויין, להעדיף את הסדרה של BEST או של CRU כמדידות יותר אמינות של טמפרטורות בתקופת הלויינים (מאז 1979). נראה לי לגמרה הגיוני לייחס את ההבדל בין המגמות היותר גבוהות של CRU ו BEST לעומת הלויינים לבעיות ידועות על תחנות מדידה קרקעיות. הבעיה אינה דווקא הדיוק של הניתוחים של BEST ו CRU – אלא בעיות בנתונים עצמם. במקרה של BEST יש גם בעיה עם השיטות שלהם. אני לא מתכוון להקדיש עוד מזמני לנושא."

בפוסטים אחרים מספר מקאינטייר שיש בעיות רבות עם איכות הנתונים שבסט פירסמו, שיש בהם הרבה שגיאות ולא נעשתה בקרת איכות. כמו כן הוא מראה שבשיטה בה הם טיפלו בבעיות בסדרות המדידות יכלה להיכנס שגיאה מחממת – זו ה Mennnian methodology.

סיכום שלי: בסט חרתא-ברתא.

יעקב

חולשתם של מודלים.

כל הנבואות האקלימיות (מהסוג עלייה ב 3 מעלות עד 2100 או עליית מפלס הים במטר, כמו בדו"ח ה IPCC) מבוססות על מודלים אקלימיים. רבים מביעים ספק ביכולת החיזוי של המודלים, ולכן, אינם מתיחסים ברצינות לנבואות אלה. מדעני המודלים האקלימיים טוענים לעומת זאת שהמודלים הצליחו לחשב נכון את נתוני העבר האקלימיים, ולכן יש תוקף גם לתחזיותיהם לעתיד.

הנה כאן מחקר קטן משנת 2005 שבדק את יכולת החיזוי של מודלים. מדובר במודלים ממשיים שנעשן כדי לחזות את כמות הנפט במאגר תת קרקעי. האבסטרקט שלהם אומר: (תרגום שלי)

"לעיתים קרובות מניחים שאם מודל כוייל למדידות תהיה לו יכולת חיזוי מסוימת, אפילו אם מוגבלת. אם למודל אין יכולת חיזוי – ההנחה היא שיש בו פגם והוא זקוק לשיפור.

אני משתמשים בדוגמה מתעשיית הנפט, ומראים שקיימים מקרים בהם מודלים מכוילים היטב אין להם יכולת חיזוי. הדבר קורה גם כאשר אין שגיאה במודל. אנו גם מראים שאם יש שגיאות קטנות במודל אי אפשר להגיע לשום יכולת חיזוי.

אנו לא מצאנו דרך להבחין איזה מודלים מכוילים יש להם יכולת חיזוי כולשהי ואיזה אין להם."

הנה פרשנות של וויליס אשנבך.

המסקנה הראשונה ברורה – אפילו הכיול של המודל למציאות מושלם, יכול להיות שאין לו כוח חיזוי. למשל – לא ניתן לבנות מודל שיחזה את התנודות בשוק המניות.

המסקנה השנייה אומרת שאפילו המודל מושלם מבחינת הידע הפיסי שבו (חוקי הפיסיקה) ומבחינת התאימות למצב הקיים – אין זה מבטיח שתהיה ל יכולת חיזוי.

המסקנה השלישית היא שאפילו שגיאות קטנות בתכנון המודל הופכות אותו לבלתי כשיר לחלוטין לחזות את העתיד.

המודל שנחקר במחקר זה היה פשוט אלפי מונים ממודל אקלימי, היו בו שלושה פרמטרים הניתנים לכיול – לעומת עשרות או מאות במודל אקלימי.

אין שום הוכחה, אפילו שום אינדיקציה קלושה, שהמודלים האקלימיים הם בעלי יכולת חיזוי כולשהי. הם אינם אלא ספקולציות, ניחושים, או השערות. יש בהחלט מקום במדע להשערות וניחושים, אבל אין לבלבל בינם לבין מסקנות או ידע מדעי.

יעקב

ריצ'רד מולר ו BEST מסתירים את הירידה

הדיילי מייל יוצא במאמר גדול תחת הכותרת: "המדען [ריצ'רד מולר] שאמר שהוא הוכיח שהספקנים טועים מואשם בהסתרת האמת על ידי חברתו לקבוצת מחקר".

במאמר הם מראיינים את ד"ר ג'ודי קורי, שחתומה כמחברת של מחקרי ה BEST. קורי אומרת שלא נועצו בה, שדברי מולר בראיון בוול סטריט ג'ורנל (שמחקרו מביא לסיום המחלוקת ומוכיח שהספקנים לא צודקים) אינם נכונים כלל. המחקרים לא מוכיחים כלום, הספקנות המתמשכת מוצדקת, ולא תסתיים כי המחקרים לא הסירו את הספקות. היא אמרה ששניים מהמחקרים לא היו מוכנים לפרסום, כלומר יש בהם פגמים, לדעתה. שאלה מעניינת היא איך היא הסכימה לחתום על מאמרים "לא מוכנים" או שמא השתמשו לרעה בשמה כמחברת בלי להביא לידיעתה את התוכן? אני חושב שד"ר קורי התרשלה בתפקידה כמחברת, לערוב, כמיטב הבנתה, לנכונות המחקרים, וחתמה על מחקרים שגם לדעתה פגומים, כנראה בלי לבדוק אותם.

בנוסף מואשם ריצ'רד מולר בהטעיית הציבור בנושא הטמפרטורות של 10 השנים האחרונות. הטמפרטורות לא עלו ב 10 השנים, כפי שרואים בגרף למעלה, אבל ד"ר מולר פרסם גרף שמטשטש עובדה זו ומנסה להציג כאילו כן עלו, וגם בראיון אמר (בניגוד לממצאים שלו) שלא הייתה עצירה בהתחממות.

עוד מואשם מולר בהתנהגות פסולה מבחינה מוסרית. הוא מסר את המאמרים לבדיקה למבקרים אבל אסר עליהם להביע דעתם בפומבי, עד תום תהליך הביקורת ועד לפרסום המאמרים המבוקרים. אך הוא עצמו (מולר) הפר איסור זה ויצא בהודעה סנסציונית ופרובוקטיבית בראיון לתקשורת.

ד"ר קורי הגיבה בבלוג שלה על המאמר בדיילי מייל – כללית היא מאשרת את הדברים.

ראו גם קטעים בנושא של וואטס, ומאמר של ד"ר וייטהאוס ב GWPF, על עצירת ההתחממות.

מתברר יותר ויותר שמחקרי BEST – במקום לשים קץ למחלוקת כפי שהם טוענים שהתכוונו, הוסיפו נדבך חדש של מחלוקת ושערורייה.

ד"ר מולר ממשיך בסטנדרטים המקובלים של דרכי ההטעיה והתעמולה של מדעני האקלים, ויכול לקבל מקום של כבוד בקהילתם, למרות שבעבר גינה אותם.

יעקב

לאן נעלמה האנרגיה?

או למה אין התחממות גלובאלית כבר יותר מ 10 שנים? תעלומה זו מעסיקה, סוף, סוף, גם את מדעני האקלים.

הנה גרף הטמפרטורות לפי HadCRU מאז שנת 2000. ההתחממות הגלובאלית יצאה לחופשה. ריכוז הפד"ח באטמוספירה עולה כול הזמן, בקצב אחיד, ולפי הטענות והמודלים הייתה צריכה הטמפרטורה גם כן לעלות, אבל היא לא.

בתחילה, כאשר ספקנים הצביעו על עובדה זו, דחו אותה החממיסטים בבוז, ויצאו בהכחשה גורפת של "להד"מ, אין עצירה בהתחממות, שנת 200x הייתה הכי חמה, עשר השנים האחרונות הכי חמות בהיסטוריה" ועוד כאלה. עכשיו, כאשר מגמת האי-התחממות נמשכת כבר יותר מ 10 שנים (למעשה מאז 1998) הם פתאום הבחינו שיש בעיה.

קווין טרנברת' הודה בכך, למעשה, במיילים הפנימיים, זה התגלה במייל המפורסם שלו בו הוא אומר ש"חוסר היכולת שלנו להסביר את היעלמות האנרגיה היא שערוריה". גם פיל ג'ונס הודה בפומבי שב 15 השנים האחרונות לא הייתה התחממות.

כעת מתפרסם מאמר ארוך המספר על החיפוש הנואש של מדעני האקלים אחרי האנרגיה האבודה.

המצב גרוע מאשר חשבנו. לפי חישוב האילוץ ( forcing ) – דהיינו כמות החום (האנרגיה) שהפד"ח לוכד (לטענתם) – ההתחממות של כדור הארץ הייתה צריכה להיות גדולה פי שניים מאשר ההתחממות שנמדדה ב 100 השנים האחרונות. איפה ההתחממות החסרה? לחממיסטים היה הסבר לתופעה: האוקיינוסים קולטים חלק מהחום (מהאנרגיה). הסבר הגיוני, אבל לא מבוסס על מדידות אלא על ניחוש. בינתיים (אחרי שנת 2000) נפרסה רשת של מצופי ארגו שמודדת את החום של האוקיינוסים עד עומק 700 מטר. החום האבוד לא נמצא שם. איפה החום? תיק"ו.

אח"כ הייתה תקופה של התקררות בין השנים 1945 ל 1975, למרות שהפד"ח המשיך לעלות בקצב אחיד. איך מסבירים את זה? כאן הם שלפו שפן חדש מהכובע – אירוסולים. גם זה – ללא מדידות, ללא כימות, ללא ביסוס מדעי – סתם סיפור.

ומה עכשיו – איזה הסברים יש ל 10 השנים הרזות האחרונות? יש הסברים רבים. ממש רבים. מדעני האקלים החלו להתנצח ביניהם, כשאחדים לועגים להסברים של חבריהם.

קווין טרנברת', איש המודלים, יצא עם מודל חדש שמראה שההתחממות המתחייבת לא מופיעה בקצב אחיד, ויכולות להיות תקופות של עד 17 שנים של אי התחממות בתוך מגמה כללית רב שנתית של התחממות. האי-התחממות נובעת מוריאציות אקלימיות כאוטיות, פנימיות. מודל יפה, אבל לא מתיישב עם המודלים הקודמים, וד"ר האנסן שואל בשמץ של לעג: "איזה ואריאציות?".

בארנס טוען אחרת. הוא אומר שיש ארוסולים בסטרטוספירה, שמקורם כנראה בשריפת הפחם המוגברת בסין, והם חוסמים את קרני השמש. אחרים אומרים שזה בלתי אפשרי, כי אירוסולים מכדור הארץ אינם יכולים להגיע לסטרטוספירה אלא כתוצאה מהתפרצות הר געש גדול. שושנה סלומון אומרת שאולי גם התפרצויות וולקניות יותר קטנות יכולות להרים אירוסולים לסטרטוספירה. היא גם מצאה שיש יותר אדי מים בסטרטוספירה, וגם זו סיבה. (הסטרטוספירה היא שכבת האטמוספירה הגבוהה, מעל לכול העננים).

ג'ודית לין חושבת שזו השמש. החממיסטים כול הזמן טוענים שהשינויים העוצמת קרינת השמש במשך מחזור כתמי השמש בן 11 השנים הם קטנים מדי, ולא משפיעים ממש על האקלים. ג'ודית לין (חוקרת שמש, מהמחנה החממיסטי בעצמה) טוענת עכשיו שהם טעו, והשפעת השמש יותר גדולה מאשר חשבו.

מדען אחר, בשם קאופמן חושב שהסיבה היא הנינה (התקררות המחזורית של פני האוקיינוס השקט).

מעל כולם מתייצב אבא האנסן (ד"ר ג'יימס האנסן) שאומר שאין עודף אנרגיה. הוא טוען שכנראה הם טעו כול הזמן בהערכת השפעת האירוסולים, והאירוסולים, בטרופוספירה (השכבה הקרובה לקרקע) חוסמים ומחזירים לחלל חלק יותר גדול מקרינת השמש מאשר חשבו עד עתה. גם טענה זו היא בגדר סיפור ולא מבוססת על תצפיות או מדידות, כפי שמצביע, בקצת לעג, טרנברת'.

מה שמושך את תשומת ליבי הוא שאיש מכול המדענים האלה לא מעלה בדעתו אפילו שייתכן ויש הגזמה בחישובי האילוץ שלהם  forcing וייתכן ואנרגיה שהפד"ח קולט יותר קטנה. הם רק מחפשים גורמים מקררים שיכולים שיכולים להסביר למה האילוץ הגדול לא בא לידי ביטוי, ואיפה נעלמה האנרגיה. אני הייתי בודק גם את חישובי האילוץ, אולי התוצאה מוגזמת.

בכול אופן, הויכוח הזה מראה שהטענות שאנו יודעים "כמעט הוודאות, וודאות של מעל 90% " (ככתוב בדו"ח ה IPCC  ) מה קורה עם האקלים היא אבסורדית. הידע שמדעני האקלים מציגים כידע בדוק ואמין אינו אלא ניחושים. את הניחושים הם מתקנים מדי פעם, כאשר התצפיות מגלות שחישוביהם הקודמים (כלומר ניחושיהם הקודמים) לא קלעו למטרה.

כאן תמצאו את התגובה של ד"ר ג'ודי קורי לסיפור הזה, וכאן את ד"ק פילקה האב.

יעקב

בסט וההתקררות הגלובאלית

במחקרים האחרונים שפירסמה קבוצת בסט BEST (אולי הם קרובים של שחקן הכדורגל האנגלי בעבר, ג'ורג' בסט?..) הם מודיעים ששליש מ 39 אלף התחנות המטאורולוגיות שבמחקר שלהם רשמו מגמת ירידה בטמפרטורות במאה השנים האחרונות. זה נכון. שליש מהתחנות רשמו מגמת ירידה !

שני שליש רשמו מגמת עלייה, ובסיכום משוקלל כולל הם הגיעו למספר הזה 0.8 או אפילו מעלה שלמה של התחממות מאז 1950. איך ייתכן ששליש מהתחנות רשמו מגמת ירידה בעולם מתחמם ? שאלה טובה, אבל חוקרי בסט לא טרחו לשאול אותה קל וחומר לענות עליה. הם בסך הכול עשו ניתוח סטטיסטי – שיחקו במספרים. מספרים אפשר לגלגל איך שרוצים. זה מה שבסט התעסקו איתו הוא גילגול מספרים באמצעות נוסחאות סטטיסטיות, בלי להתייחס למשמעות המספרים (והממצאים) בעולם המוחשי, הפיזי – בלי להתייחס למהות הבעיה.

התחנות המתקררות אינן מרוכזות באזור גיאוגרפי מסוים, הם מפוזרות שווה בשווה, מבחינת המיקום, בין התחנות המתחממות. איך ייתכן שתחנה אחת תראה מגמה של עליית טמפרטורה במשך השנים ותחנה אחרת, במרחק לא גדול, מגמת ירידה? לא מדובר על קריאה בודדת, למשל: ייתכן שביום מסוים חם יותר בת"א מאשר בחיפה, וביום אחר חם יותר בחיפה, אבל לא ייתכן שמגמת הטמפרטורות במאה שנה תהיה בעלייה בחיפה ובירידה בת"א.

אפשר אולי לנחש שהבעיה היא טעויות במדידה, טרמומטרים לא מדויקים, רישול ברישום או דברים כאלה. אפשרי – אבל אם כך השאלה היא איפה הטעויות – בתחנות המתחממות או המתקררות? הבעיה של התחנות המתקררות אינה בעיה שולית של מקרים חריגים. מדובר בשליש מהתחנות! הדבר דורש מחקר, חיפוש סיבות, הסבר. מחקרי בסט לא עשו זאת. הם רק יושבים מול המחשב ומגלגלים מספרים בלי להתייחס למשמעות שלהם בעולם המוחשי. הם לא נגעו במהות העניין.

מחקרי בסט לא היו מחקרים רציניים.

יעקב

סקופ: מחקרי BEST חסרי חשיבות !

מחקרי בסט לקחו את נתוני הטמפרטורה הישנים והידועים (על הפגמים וחוסר הדיוק שבהם) וניתחו אותם מחדש בשיטות סטטיסטיות קצת שונות, והגיעו, באופן לא מפתיע, לתוצאות דומות – כלומר לסיכום הדומה לתוצאות של ה GISS וה HadCRU שמתפרסמים מעל ל 20 שנה. האם יש כאן חידוש מהפכני בהבנתנו את האקלים? רחוק מאד מזה. גם צריך לזכור שמחקרי בסט הם טיוטה בלבד (לא התפרסמו רשמית), שלא עברה בדיקת עמיתים יסודית חיצונית. הם גם לא עברו בדיקה יסודית פנימית – ד"ר ג'ודי קורי, שחתומה על המחקרים, הודיעה בבלוג שלה שהיא הייתה מעורבת מעט מאד בכתיבתם, ויש לה הסתייגויות מחלק מהם.

בסט יצאו בתרועות גדולות בהודעות לתקשורת, עם כותרות ענק בנוסח זה: "הויכוח האקלימי הוכרע, המדענים החממסיטים צדקו, המכחישים (כולל חלק מהמועמדים לנשיאות) מטורללים! "

(ראה המאמר הוואינט, ובכול שאר העיתונים, גארדיאן, וול סטריט ג'ורנל, האקונומי סט, ניו יורק טיימס). זוהי שטות מוחלטת.

הויכוח על דיוק המדידות ההיסטוריות (האם הטמפרטורות עלו בכלל במאה שנה האחרונות, או עלו ב 0.6 מעלות או ב 0.8 מעלות) – הוא וויכוח שלא הוכרע, ולא יוכרע, לדעתי לעולם, מפני שהנתונים אינם מאפשרים להסיק מסקנות ברמת דיוק של עשירית מעלה.

אבל הוויכוח הזה הוא משני וצדדי לגבי הויכוח הכללי על ההתחממות הגלובאלית. כדי לבסס את הטענות על התחממות הרת אסון, מעשה ידי אדם CAGW צריך להוכיח:

1.    שהייתה בכלל התחממות, ומה שיעורה (בקטע זה מחקר בסט נוגע)

2.    שהייתה התחממות חריגה, משמעותית, שונה מהרגיל.

3.    שההתחממות נגרמת ברובה מדו תחמוצת הפחמן, ולא מגורמים טבעיים אחרים כמו מחזורי אוקיינוס, או שמש, או מסלול כדור הארץ סביב השמש.

4.    שריכוז הפד"ח באטמוספרה גדל בגלל הפליטות של בני אדם (השורפים דלקים) ולא כתוצאה מגרומים אחרים (למשל פליטת פד"ח שהיה מומס באוקיינוסים)

5.    שההתחממות העתידית תהיה חריגה, שאין תהליכים טבעיים המרסנים אותה. (שאלת רגישות האקלים).

6.    שההתחממות העתידית, אם תהיה, תהיה מזיקה. להתחממות והתקררות יש השפעות מזיקות ומועילות. השאלה מה גובר על מה.

כול אלו וויכוחים ברמה מדעית, על התופעה של ההתחממות הגלובאלית והשפעותיה.

מעבר לזה, ובלי קשר, ישנו הוויכוח על המדיניות, על האמצעים או הצעדים שרצוי לנקוט בנושא, מה התועלת והנזק מכול צעד (כמו בניית תחנות רוח או ייצור אתנול).

המחקר של בסט רלוונטי, אולי, במקצת, רק לנקודה הראשונה, וזו הנקודה הכי פחות חשובה ושנויה במחלוקת. מרבית הספקנים אינם מכחישים שהייתה התחממות (אם כי יש גם כאלה). אם היא הייתה 0.4, 0.6 או 0.8 מעלות זה לא ממש משנה. (ולדעתי הדבר לא ניתן לקביעה, אנו לא יודעים ולא נוכל לדעת).

בשאר הנושאים (2-6) המחקר של בסט לא נגע כלל. הם עצמם מכריזים במפורש על כך "לא נגענו בבעיה של ייחוס השינוי" (כלומר מה גורם לשינוי).   אבל קביעה זו הם קוברים בתחתית העמוד בפסקה מס' 21. הם גם כותבים "ייתכן והייתה הגזמה בייחוס ההתחממות לגורם האנושי".

אבל בכותרת הם כותבים "הויכוח הוכרע". שטות מוחלטת ומקוממת.

הבליץ התקשורתי אינו מעשה העיתונות בלבד. בסט יצאו בהודעה לעיתונות, ובמאמר מערכת בוול סטריט ג'ורנל של ריצ'רד מולר עצמו, בלשון בוטה ומתנשאת. (המחקר שלנו המילה האחרונה וודאית בנושא). העיתונאים כמובן קפצו על המציאה כמוצא שלל רב ועשו מזה מטעמים.

הבליץ התקשורתי המתוזמר מעלה את החשד שזו הייתה הכוונה מהתחלה – לעשות תעמולה, ולא לעשות מדע.

ד"ר ג'ודי קורי, החתומה על מאמרי בסט, אומרת שהפרסום וההודעות לעיתונות היו נחוצים, אבל היא מסתייגת מהצורה והניסוח, שהכניס לדעתה "התנצחות מיותרת" לנושא.

יעקב.

צל על האמת - בסרט התעודה "צל על השמש העולה"

לפניכם מכתב פתוח אותו כתב הפיסיקאי יוני דובי ליוצר הסרט "צל על השמש העולה" אשר שודר לפני ימים ספורים בערוץ 2. כמעט כטבע שני מעדיפים יוצרי הסרטים הדקומנטרים ועורכי החדשות את המפחיד והמזעזע על פני הנתונים וההגיון הקר. בכך הם תורמים את תרומתם הלא צנועה להרס סיכוי השרידות האנושית.

לכבוד מר שי גל שלום,

צפיתי בסרטך "צל על השמש העולה" על פוקושימה ואני רוצה לומר שאני מזועזע. מזועזע מרמת העיתונאות הירודה, מהניצול הציני של במה טלוויזיונית לאמירת חצאי אמיתות (וגם שקרים ממש, כפי שאראה בהמשך), משימוש בשיטות פרופגנדה ירודות (מוסיקת אימה, זויות צילום נמוכות, עריכת תגובות ועוד ועוד ועוד) וממחסור חמור בעובדות, שמטרתם היחידה, כפי הנראה, היא להעצים את הפחד בציבור ובמקביל לקבל "רייטינג".

על אופי הבימוי של הסרט, שמזכיר את סרטי האימה של היצ'קוק ועוד, לא ארחיב את הדיבור. די לצפות בדקות ספורות של הסרט כדי לשמוע את הסולם הדיסהרמוני שגורם אי-נוחות מובנית ומתח (אפקט ידוע של סרטי אימה), יחד עם טון הדיבור של הקריין – ממש סרט אימה.

  אבל אני כן ארחיב את הדיבור על העובדות שמניתם בסרט. למעשה, לא הצלחתי למצוא אפילו פעם אחת שמסרתם עובדה מדעית קונקרטית לגבי הקרינה (למרות שהביטוי "אסון גרעיני" הוזכר כשמונה פעמים לספירתי, ואולי יותר). אתחיל ממונה הגייגר שהפעלתם, זה שב-0.3 התחיל לצפצף...אבל 0.3 מה?? באילו יחידות? האם 0.3 זה הרבה? מעט? כמובן שאת המידע הזה לא סיפקתם בסרט, אבל אני אספק אותו כאן. השתמשתם במונה גייגר מסוג Terra EcoTest MKS-05   (מיוצר באוקראינה, הנה לינק: http://www.ecotest.ua/download/manual/terra/TERRA_manual_en.pdf) ובמצב שאתם מודדים  בו הוא מודד קרינת גמה ו-X (גלים אלקטרומגנטיים), והיחידות הן מיקרו-סיברט לשעה (microSv/h). בשיא המדידה הראיתם 4.7 microSv/h. ובכן, אם תשהה חודש במקום עם קרינה כזו, תקבל בערך  אותה כמות הקרינה שתקבל בבדיקת ממוגרפיה, למשל. אבל כמובן, את המידע הזה לא טרחתם לציין בכתבה (למותר לציין שאותה בעיה מופיעה במונה הגייגר שבית העיריה באיטטה. המונה אמור להיות שלילי אבל הוא חיובי – ממש אינפורמציה מועילה).

אמשיך עם הראיון עם פרופ' רוברט ג'ייקובס, המופיע אצלכם עם הכיתוב "חוקר גרעין". ובכן, לפי אתר האינטרנט שלו http://serv.peace.hiroshima-cu.ac.jp/English/cgaiyo/kenkyuin14.htm הוא אינו חוקר גרעין אלא היסטוריון וסוציולוג (הוא אכן בעל דוקטוראט, אבל בהיסטוריה!). המאמר האחרון שלו עוסק ביחסם של הסוציולוגים באמריקה לנשק גרעיני בזמן המלחמה הקרה...כמובן שהמבטא הרהוט שלו מוסיף על האמינות (שלא לדבר על המשרה שהוא מחזיק באוני' הירושימה).

קטע הביניים שלכם עסק בניצולים מהירושימה. כאן המקום להעיר שאין שום קשר בין הירושימה לפוקושימה, מלבד ששניהם ביפאן! בפוקושימה, בניגוד להירושימה, לא היה פיצוץ גרעיני. למעשה, בכור גרעיני לא יכול להיות פיצוץ גרעיני כמו הירושימה, פשוט לא יכול להיות, כי רמת ההעשרה של האורניום לא מספיקה (וזו עובדה פיסיקאלית). למעשה, מה שלא טרחתם להעיר בכתבה הוא שמספר ההרוגים מקרינה בפוקושימה עומד על אפס! אין שום קשר לוגי בין ארועי הכור בפוקושימה, חמורים ככל שיהיו, לבין הירושימה ונגסאקי, שפצצות הגרעין שהוטלו עליהן היו, תרשה לי להזכיר, במטרה להרוג!

לסיכום, איני יכול שלא לתהות מהי מטרת ההפקה של סרט כזה. האם הפחדה כמדיניות להגדלת הרייטינג עובדת? האם יש כאן אג'נדה "ירוקה" נסתרת? מה שברור הוא שאת הנזק שעשיתם בשעת הקרנה אחת, יקח הרבה מאוד זמן לאנשים כמוני – מדענים, מהנדסים או סתם אנשים שהקדישו מזמנם לחקר העובדות, הרבה מאוד זמן לתקן.

בברכה,

יוני דובי, Ph.D.   (פיסיקה)

לא עובר מבחן שנה ג'

הסטטיסטיקאי דוג קינן פירסם ביקורת נוקבת על המחקרים והניתוחים של BEST.  עיתונאי של ה"אקונומיסט" פנה אליו כדי לקבל חוות דעת מומחה, אבל לבסוף הוא התעלם מחוות הדעת הביקורתית במאמר אוהד שפרסם  על מחקרי BEST באקונומיסט.

דוג קינן מעלה שתי בעיות עיקריות:

1. המודל הסטטיסטי שבו השתמשו BEST לחקר סדרת נתוני הטמפרטורה הוא פשטני ואינו מתאים בעליל לניתוח הבעיה.

2. BEST לא ביצעו את הניתוח על הנתונים האמיתיים, אלא על סדרה שעברה החלקה סטטיסטית. דבר זה מנוגד לעקרונות יסוד של ניתוח סטטיסטי. חלק מהמידע שהיה בנתונים המקוריים הלך לאיבוד לפני שהחל הניתוח.

משתי הסיבות הנ"ל, אומר קינן, הניתוחים של בסט חסרי כול תוקף ומשמעות.

עוד אומר קינן שכבר יצא לו לבקר ניתוח סטטיסטי שהופיע בספר שריצ'רד מולר פרסם, יחד עם הסטטיסטיקאי דייויד ברילינגר – שהוא גם הסטטיסטיקאי הראשי במחקרי BEST.  בביקורת ההיא אומר קינן שהסטטיסטיקאי (ברילינגר) אינו מבין כלום בסטטיסטיקה.

עוד אומר קינן שהמודל הסטטיסטי בו השתמשו ב BEST נדחה על הסף גם על ידי ה IPCC וגם על ידי ה CCSP, וגם בכל ספר לימוד בסיסי לסטטיסטיקה.

קינן מסיים: "ניתוח הנתונים במחקרי ה BEST היה מקבל ציון נכשל לו הוגש כעבודה על ידי סטודנט שנה ג' בסטטיסטיקה, במקצוע 'ניתוח סדרות זמן של נתונים' ". בהערת אגב אומר קינן שלדעתו הגרפים של ה GISS וה HadCRU – שאותם מאשררים BEST, הם פחות או יותר נכונים, ואין לו ויכוח עם התוצאות, רק אם שיטות הניתוח של BEST.

אחרי ביקורת חריפה כזו, אני מתחיל לחשוב שניתוחי BEST נעשו כתרגיל פרסום עצמי של המעורבים, המחקרים מאד שטחיים ומרושלים, ואין להתייחס אליהם ברצינות. ריצ'רד מולר ו BEST פנו ישר לתקשורת, ויחד עם התקשורת האוהדת עשו מזה רעש גדול. הכול תעמולה נטו, מאט מאד מדע.

זה גם מחזק את דעתי הקודמת: לא חשוב כמה הסטטיסטיקאים יתווכחו על שיטות הניתוח – אופי הנתונים הגולמיים וטיבם אינם מאפשרים לשום ניתוח סטטיסטי להוציא מסקנות חדות, ברמת דיוק של עשיריות מעלות.

יעקב