סוף הציביליזציה והכחדת המין האנושי.

זה מה שמנבא פרופ' גאי מקפרסון, פרופסור למדעי הסביבה מאונ' אריזונה בנאום מעניין ושנון שנישא ב 17 באוגוסט 2007.   אני מביא נאום זה כי הוא משעשע ומעניין, וכי הוא מבטא זרם גדול, אולי של הרוב, בחשיבה העכשוית, בייחוד באקדמיה. בוודאי ובוודאי שזה זרם מחשבה אופנתי, שכולנו נתקלנו בו – אי אפשר שלא.  (ואולי גם כהצגה של הדעה ההפוכה לזו של מאט רידלי, האופטימיסט הראציונלי).

לפי זרם זה בני האדם הם עשבי פרא, טומאה, הם מטרד, פולשים, מזהמים והורסים את אמא אדמה ואת כדור הארץ. אנו מזהמים את פני כדור הארץ, כי כורתים יערות, מעבדים את האדמה הבתולה, מזהמים אותה עם דשנים, ומרוקנים אותה מהמרקם הטבעי שלה. אנו בונים בתים וסוללים כבישים, משמידים מערכות אקולוגיות וביולוגיות. אנו מזהמים את האוויר, בייחוד בפליטות הפד"ח, ואנו אפילו מזהמים ומחוררים את הבטן של האדמה כשאר אנו שואבים ממנה מים, עוקרים ממנה את כול המחצבים, הנפט והפחם שאנו צורכים. והשיא – אנו גורמים להתחממות כדור הארץ שיביא תוך כמה עשורים או מאות מעטות להכחדה של כול חי.

אבל, אומר מקפירסון, אל תדאגי אמא אדמה, הסוף של הפולשים האנושיים הטמאים קרוב. אנו הגענו לשיא הנפט peak oil ב 2005, הוא אומר, ב2007 . "מעכשיו צפויה ירידה תלולה בייצור הנפט. בלי נפט אין חשמל, כי אי אפשר להפעיל אפילו את המכונות לכריית הפחם, או את הרכבות להובלת הפחם לתחנות כוח. בלי נפט אין הובלה בכלל, אין אפשרות לפעילות כלכלית כולשהי, להובלת תוצרת מהיצרן לצרכן. גם אין אפשרות לשאוב מים ולספק אותם לערים.  תוך 5-10 שנים (הוא אמר ב 2007) תתמוטט לחלוטין הציביליזציה התעשייתית שבנויה כולה על נפט, על ניצול יתר של משאבים טבעיים, ועל זיהום הטבע.

מה לעשות? צריך לשנות אורח חיינו מן הייסוד (לא פגשתי עדיין נביא שלא אמר משפט זה). איך לשנות בדיוק? ובכן – לחזור לטבע, שכול אדם יגדל את המזון שלו בחלקת האדמה הקטנה שלו, באמצעים אורגניים, וייצר את כול מה שהוא צורך – כלומר – לחזור לתקופת האבן בערך. (זו לא אירוניה, זה מה שהוא מציע). לוותר על המכוניות, כי כדור הארץ לא סובל מכוניות, לוותר על התעשייה, לחיות בצניעות מיזע אפנו. הוא גם מדמיין, בקטע אחר, שאפשר בשעות עבודה מעטות לספק את צרכינו הבסיסיים, להקדיש את שאר הזמן להירהורים והגיגים או עיסוקים רוחניים.

נוכח השקפות כאלה אפשר להבין מה גודל האסון, לדעתו, בתגליות הנפט האחרונות. הן פשוט הורסות לו את הנבואה שלו, את תמונת העולם, הן הורסות את העולם הדמיוני שהוא חי בו.

אפשר היה להתייחס בביטול לפרופ' מקפירסן ולפטור אותו באימרה שהוא זקוק באופן דחוף לייעוץ פסיכיאטרי. אלא שמקפירסון מייצג את הזרם המרכזי בחשיבה המודרנית, בייחוד באקדמיה. ואם כול האנושות השתגעה, ייתכן שבאמת סופו של המין האנושי קרוב.

יעקב

כל תורת ההתחממות על רגל אחת

בהמשך לגילוי הדעת של 49 אנשי נאס"א לשעבר, נגד העמדה החממיסטית המוגזמת של המכון GISS (השייך לנאס"א), התקיים דיון בבלוג של ד"ר ג'ודי קורי.

ד"ר אנדריו לאסיס, מדען ב GISS, השתתף בדיון זה ובאופן טבעי, גינה בחריפות את גילוי הדעת, ואמר שה GISS עוסק רק במדע טהור ואמיתי. בסוף הוא הביא את "תורת ההתחממות על רגל אחת" בניסוח תמציתי בשני משפטים, המכילים הכול. הנה:

The real message is contained in the observed facts (that atmospheric CO2 is indeed increasing) and the laws of physics (that CO2 causes greenhouse warming to happen), and it is to your advantage to understand all that now before continued global warming leads to irreparable climate disaster.

תרגום: "המסר האמיתי כלול בעובדות שניצפו, שהפד"ח באטמוספרה באמת נמצא בעלייה, ובחוקי הפיסיקה שאומרים שהפד"ח גורם להתחממות על ידי אפקט גזי החממה. לכן רצוי להבין זאת עכשיו, לפני שההתחממות הגלובאלית מובילה לאסון אקלימי חסר תקנה."

זה בדיוק לב הויכוח, ד"ר לאסיס ניסח זאת נהדר.

עובדה היא שריכוז הפד"ח (co2 ) באטמוספירה עלה וממשיך לעלות (מ 0.028% לפני 100 שנה ל 0.039% היום). זו עובדה מוצקה, איש אינו מכחיש אותה. עובדה היא גם שהפד"ח סופג קרינה אינפרא-אדום, לכן הוא גז חממה, ועשוי לגרום להתחממות. 

מתוך שתי העובדות האלה קופץ ד"ר לאסיס למסקנה שההתחממות תוביל "לאסון אקלימי חסר תקנה".

זה מה שנקרא a leap of faith – קפיצה של אמונה – טענה מבוססת על אמונה. משתי העובדות הברורות הראשונות לא נובעת כלל המסקנה השלישית. יש חור גדול בשרשרת הטיעונים המדעיים-לוגיים מא' ו ב' ל ג'. לא ברור לחלוטין מה יהיה שיעור ההתחממות שהפד"ח יגרום, והאם תהיה התחממות בכלל, ובטח שלא ברור אם תהיה הרת אסון.

ההערכה של ד"ר לאסיס עצמו, המקובלת על כולם, מדברת על עלייה של כ 1 מעלה (עבור הכפלת ריכוז הפד"ח) הנובעת מחישוב פיסיקלי תיאורטי של השפעת הפד"ח (מאזן הקרינה של "גוף שחור"), וזה לא אסוני, רחוק מזה. המסקנה על האסוניות נובעת מהנחה שיש פידבקים (היזון חוזר על ידי תופעות נוספות) שמגבירים התחממות זעירה זו. לטענה שהפידבקים מגבירים את ההתחממות אין הוכחות מדעיות, יש שטוענים גם שהפידבקים דווקא מקטינים את ההתחממות, ולכן, ההתחממות שהפד"ח עשוי לגרום תיבלע ותיעלם בסבך השינויים הטבעיים.

ד"ר לאסיס העדיף לציין רק את שתי העובדות שאינן שנויות במחלוקת, והתעלם משרשרת טיעונים ארוכה שבלעדיה אין להנחה על אסון אקלימי שום רגליים. מצאתי תופעה דומה בטיעונים של הרבה חממיסטים, הם קופצים מ א' ו ב' ל ג' בעזרת קפיצת אמונה.

יעקב

עננים בשמיים הסולאריים

זו הכותרת של כתבה בניו יורק טיימס המספרת על בעיות בחברות המנסות להפיק אנרגיה סולארית. חברת ברייטסורס אנרג'י BrightSource Energy  ביטלה הנפקה מתוכננת בבורסה, בגלל "אווירה לא מתאימה" – היא לא מצאה ביקוש למניות שהתכוונה למכור.

חברת הסטארט-אפ גייסה בעבר עשרות מיליוני דולארים מקרנות הון סיכון, עשתה שותפות עם חברות ענק כמו גוגל, סימנס ונר"ג, ואפילו קיבלה ערבויות ממשלה בגובה 1.6 מיליארד דולר כדי לבנות תחנת כוח תרמו-סולארית בהספק 392 מגוואט באתר אייבנפה, במדבר בקליפורניה. היא גם חתמה חזוים ארוכי טווח לאספקה של החשמל שתפיק לשתי חברות חשמל בקליפורניה, שמחויבות על פי חוקי מדינת קליפורניה לרכוש אחוז מסוים (נדמה לי 20%) מהחשמל ממקורות "מתחדשים".

בינתיים צנחו המחירים של השיטה המתחרה לחשמל סולארי – השיטה הפוטו-וולטאית. גם מחירי הגז (ממנו מפיקים חשמל) ירדו מאד. המצב של ברייטסולר לא מזהיר כעת, יש עננות כבדה מעל כול נושא הפקת החשמל הסולארי. למרות בנייה מסיבית של מתקנים סולאריים, ולמרות סובסידיות כבדות, הרווחים מצומצמים. המחירים של המניות של כול החברות הסולאריות שעדיין לא פשטו את הרגל, צנחו ב 93-96% . הסובסידיות הגדולות שקבעו ממשלות אירופה, על ידי הבטחת מחיר גבוה לחשמל הסולארי – הולכות ויורדות, הן אינן "ברות קיימא" – אי אפשר לבנות תשתית אנרגיה על בסיס סובסידיות, אין לממשלות כסף. גם אי אפשר לייקר את החשמל בלי סוף, הציבור לא מוכן לסבול את זה.

הבעיה של ברייטסולר היא שהיא לא מצליחה להשיג חוזים חדשים. החוזים שכבר יש לה , כמו התחנה באייבנפה כנראה ייצאו לפועל (גם זה לא בטוח) אבל חוזים חדשים אין. המציאות ההנדסית-כלכלית מתגברת (בהכרח) על הההתלהבות האינסטינקטיבית, הבלתי רציונאלית מאנרגיית השמש. אנרגיית השמש זה דבר נהדר, אבל אנו צריכים להפנים את העובדות: אין בידנו עדיין טכנולוגיה שיכולה לנצל אותה בצורה יעילה וזולה.

יעקב

מי מדבר על נצח?

מודאגי האקלים, כמובן, בכלל לא מאושרים מהשפע של הנפט, הם היו מעדיפים שהעולם יתקיים ללא אנרגיה, ועושים כול שביכולתם כדי שזה יקרה.  דן לסהוף, מארגון ירוק גדול בשם "המועצה להגנה על משאבים טבעיים" בואשינגטון מבטא דעה של רבים: "איננו יכולים להמשיך לשרוף דלקים מאובנים לנצח".

הדיבור על "נצח" מצחיק. מי יכול לדעת מה יקרה בעוד 20, 50 או מאה שנה? לא, אנו לא נשרוף דלקים פוסיליים לנצח. אנו נשתמש בהם עד שיהיה משהו יותר טוב, וזה יקרה לפני הנצח, לא ידוע לי בדיוק מתי, אבל לפני ה"נצח". מה שמכנים היום "אנרגיה מתחדשת" – פאנלים סולאריים ותחנות רוח – אינם ה"משהו יותר טוב" – הם אינם ספקי אנרגיה אמינים, בכמויות הדרושות.

קחו למשל את הסיפור הזה על הממציא (??, כנראה שרלטן) האיטלקי אנראה רוסי.  הוא טוען שהמציא שיטה להיתוך קר. היתוך הוא התהליך בו שני גרעיני אטום מתמזגים יחד, ומשחררים אנרגיה. זהו התהליך שביסוד פצצת המימן. הצרה היא שכדי שההיתוך יתרחש נחוצות טמפרטורות מאד גבוהות, ולחצים אדירים, ושלא הצליחו לייצר עד כה תהליך היתוך מבוקר שמפיק יותר אנרגיה מאשר זו המושקעת ביצירת הטמפרטורה והלחץ הדרושים. לפחות 50 שנה עובדים מיטב המדענים כדי למצא תהליך כזה, ללא הצלחה.

אנדראה רוסי הוא איטלקי, בן 62, בעל עבר מפוקפק, שטוען ברצינות רבה שהוא מצא קטליזטור שמאפשר לתהליך ההיתוך להתרחש בטמפרטורת החדר, ושהוא בנה מתקן המפיק אנרגיה לפחות פי 6 מזו הנכנסת אליו. הוא גם בנה מתקן נסיוני להוכחת השיטה, והצהיר שהוא בונה כעת מפעל לייצור ושיווק המוני של יחידה בסיסית להפקת אנרגיה. אם יתברר שטענותיו נכונות, הרי הוא המציא את ההמצאה הגדולה ביותר בתולדות האנושות (כך אמר פיזיקאי בכיר, חתן פרס נובל, שבדק את המתקן והשתכנע).

באינטרנט מסתובבים, זה זמן רב, הרבה דיבורים עליו, עכשיו זה הגיע ל"כלכליסט". אני לא יכול להביע דעה על המצאתו, הוא שומר את פרטי ההמצאה בסוד, ואיש אינו מבין אותה ממש. תחושת הבטן שלי, המושפעת מנטייתי לספקנות ומהתנהלותו ואישיותו של רוסי, היא שהוא שרלטן.

בלי קשר, עובדת יסוד היא שאנו לא יכולים לחזות את העתיד. איש אינו יכול לדעת איך יהיה משק האנרגיה בעוד 20 או 50 ובוודאי שלא 100 שנה. איש לא ידע בשנת 2000 שאנו נוכל להפיק מספיק נפט וגז להרבה שנים. בכול רגע עשויה לצוץ המצאה חדשה (דוגמת המצאתו של רוסי), שתשנה את משק האנרגיה, ותהפוך את הנפט למיותר.

אבל אין שום סיבה לגזור על עצמנו התנזרות מאנרגיה (שפירושו עוני), עכשיו, דחוף, דחוף.

יעקב

מחדל הגז הגדול: רק לא פתרונות "יצירתיים"

נחמיה שטרסלר מספר ב"דהמרקר" היום את מה שאנו מתריעים מפניו מזה זמן רב במאמר:  מחדל הגז הגדול: רק לא פתרונות "יצירתיים". שטרסלר מתייחס להזנחה ופגיעה בלתי פוסקת בשוק האנרגיה בישראל, הזנחה אליה מתייחס גם מבקר המדינה בדו"ח הצפוי להתפרסם בקרוב.  וכך כותב שטרסלר: 

"מדובר בהחלטות שנסחבות שנים, בלי יכולת הכרעה. לאחר מאבקים ודיונים הוחלט לפני שנתיים להקים תחנה לקליטת גז טבעי בצפון הארץ, אך אז יצאו נגדה תושבי חוף הכרמל וארגונים ירוקים. 

לנדאו, שרצה למצוא חן בעיני התושבים, הנחה את אנשי משרדו להוריד מעל סדר היום את הקמת התחנה בצפון ליד ישובי חוף הכרמל. הוא הציע שהמתקן ייבנה ביבשה, הצעה שמייקרת מאוד את התהליך ומעכבת אותו. אבל גם זה לא בוצע.

בפברואר האחרון, שוב בלחץ הירוקים, נקבע כי יש להקים את תחנת הקליטה בלב ים, ולא על היבשה. הירוקים אומרים שאין לנהל את משק האנרגיה לפי שיקולים כלכליים אלא לפי שיקולים סביבתיים, אבל כאשר מחיר החשמל ימשיך לעלות, אנשיהם יקימו קול צעקה נגד הממשלה תחת הכובע של "ארגונים חברתיים".

אז נכון שארגונים ירוקים חשובים ומעשיהם רצויים, אך לא תמיד. תחנה בלב ים היא פתרון יקר ביותר, לא אמין ואף מסוכן. אין אף מדינה בעולם שמטפלת כך בגז שלה.

לפני שבוע, ב-3 באפריל, פסלה המועצה הארצית לתכנון ובנייה את התוכנית של קבוצת דלק להקמת מתקן לקליטת גז ממאגרי תמר ולווייתן בקרקע שרכשה באזור עכו לפני כמה חודשים. כי משרד הביטחון אמר שהמתקן יהיה קרוב מדי לשטח מחנה דוד של רפאל.

דלק השקיעה ברכישה 43 מיליון שקל, באזור שמתאים מכל בחינה, אבל זה לא עושה שום רושם על משרד הביטחון, שהוא משרד שיש לו מדינה. כך מעכב אהוד ברק את הגעת הגז ארצה, אך זה לא ימנע ממנו לצאת בקרוב בהכרזה שצריך להוריד את מחיר החשמל הגבוה שפוגע בחלשים ובעניים.

ובשורה התחתונה: מצבנו מסוכן ולא נורמלי כי אנו מקבלים כיום את הגז הישראלי רק דרך צינור אחד שמגיע ממאגר ים-תטיס לאשדוד."

כפי שכתבנו כאן, אין בישראל פרוייקט בעל חשיבות קיומית, לאומית ו/או אסטרטגית כדוגמאת כביש 6, מסילה לירושלים, קידוחי נפט וגז, הקלה בהליכי ואישורי בנייה, מפעלי התפלה, הקמת תחנות חשמל פחמיות חדישות, הקמת מאגר ומסופים להובלת גז ועוד... שלא נתקל באופוזיציה צעקנית המכריזה על סכנות מדומות ודורשת לעצרו.

אולי קשה להסביר את המציאות הכלכלית והאנרגטית של קיום ציביליזציה מודרנית למנהיגי האירגונים הירוקים, אך למנהיגות הפוליטית הישראלית אין אפשרות להתחמק מאחריותה לנזקים שנגרמים מידי יום בעקבות ההפקרות של הכניעה למיעוט צעקני בתחום.

שפע של גז בעולם.

בקטע הקודם סיפרנו על שפע של גז ונפט המופקים בטכנולוגיות חדשות בארה"ב. הנה סיפור נוסף על שפע של גז שהתגלה בים מול חופיה המזרחיים של יבשת אפריקה, במוזמביק, קניה וטנזניה. חברות נפט גדולות משקיעות עשרות מיליארדי דולרים כדי לבנות מתקני הפקה לגז שהתגלה ולהביאו לשוק.

בייחוד "רעבות" לגז זה סין ויפאן, להם הוא מיועד בעיקר, בשל הקירבה הגיאוגרפית.

מאידך קנתה חברת שברון, ועוד חברות מערביות, זכיונות להפקת גז ונפט ממרבצים של פצלי שמן בפולין. פולין משתוקקת במיוחד להשתחרר מהתלות הבעייתית בגז הרוסי, המספק כיום 80% מצרכי האנרגיה שלה.

לעמת פולין, הטילו צרפת ובולגריה איסור על חיפוש והפקה בשיטת הפראקינג. צרפת עושה זאת כדי להגן על חברות החשמל הממשלתיות שמשתמשות באנרגיה גרעינית. ממשלת צרפת לא זקוקה לאנרגיה נוספת, ולא רוצה שיתחרו בחברות החשמל ויורידו מחירים. הוא שנאמר: הדבר היחידי שיכול לעצור את הפקת הנפט והגז זו הפוליטיקה.

יעקב

שפע נפט בארה"ב, חלק 2.

דיווחנו בפוסט קודם על שפע הנפט שיש בארה"ב, על העליה בתפוקה של נפט וגז בשיטות חדשניות (פראקינג), ועל שפע פצלי השמן שמהם מופק נפט זה.

עכשיו מתעורר הניו יורק טיימס ומדווח אותו דבר, במאמר ארוך ומפורט. הנה כמה פנינים:

“The transformation unfolding in North America represents a potentially decisive shift in the history of energy,” Rex W. Tillerson, the chairman and chief executive of Exxon Mobil, who is not usually given to hyperbole, said in a speech in Houston last month.

"הטרמספורמציה שמתרחשת בצפון אמריקה מייצגת שינוי מהפכני בהיסטוריה של הפקת האנרגיה", אמר רקס טילרסון, יו"ר אקסון-מובייל, שבדרך כלל לא מפליג בהגזמות.

אד מורס, אנליסט אנרגיה בסיטיגרופ, מומחה בנושא, אמר שארה"ב יכולה להפוך למפיקת ויצואנית אנרגיה גדולה יותר מאשר המזרח התיכון. הדבר היחידי שיכול לעצור התפתחות זו היא הפוליטיקה – למשל – אם אירגוני הסביבה יצליחו להטיל איסור פוליטי על הפקת נפט.

האנרגיה הזולה, בייחוד הגז, תעודד במידה רבה תעשיות רבות, כמו כימיקלים, תעשיית התרופות, דשנים, והתעשייה בכלל. כך יווצרו 3.6 מיליון מקומות עבודה חדשים בארה"ב, עד 2020, מעריכים בסיטיבנק. על המגמה של חזרת מפעלי תעשייה לארה"ב דיווחנו כאן. הגרעון המסחרי של ארה"ב עשוי להצטמצם ב 60%. מורס מעריך שצפון אמריקה יכולה להפיק עד 27 מיליון חביות נפט ליום בשנת 2020, 15.6 מהם בארה"ב (השאר במקסיקו וקנדה) – לעומת 9 מיליון חביות ב 2011.

גיאולוגים ידעו כבר הרבה זמן על קיומם של המרבצים העצומים של פצלי שמן, אך עד כה לא הייתה קיימת טכנולוגיה להפיק את הנפט משכבות אלה. עם עליית מחיר הנפט והתפתחות הטכנולוגיה, יש כעת אפשרות להפיק נפט זה. המאמר לא מדבר על המרבצים הדומים הקיימים בשאר ארצות העולם, כולל ישראל. הטכנולוגיה החדשה שפותחה בארה"ב ב 10 השנים האחרונות עדיין לא הגיעה לארצות אחרות. אבל היא תגיע.

יעקב

מדעני NASA : "האנסן פוגע במוניטין של המדע".

קבוצה של 49 מדענים ואסטרונאטים, עובדי NASA (סוכנות החלל האמריקאית) לשעבר, יוצאים בקריאה פומבית נגד המכון GISS (Goddard Institute for space studies ), ששייך ל NASA. GISS הוא המכון המדעי שבראשו עומד ד"ר ג'יימס האנסן, והוא המפיץ הראשי של בהלת ההתחממות הגלובאלית. גילוי הדעת של המדענים והאסטרונאוטים מתנגד להתנהלותו הבלתי מדעית של מכון זה. הם אומרים, בין השאר:

"אנו מאמינים שהטענות של GISS ושל NASA  שהפד"ח מעשה ידי האדם יש לו השפעה הרסנית על שינויי האקלים העולמיים אינן מבוססות, בייחוד לאור נתונים אמפיריים של אלפי שנים. מאות מדעני אקלים ידועים ואלפים של מדענים אחרים מצהירים בפומבי את חוסר האימון שלהם בתחזיות הרות האסון, אותן מנפיקים במיוחד ראשי ה GISS. ברור ש"המדע לא סגור" [כלומר לא חד משמעי].

הקידום חסר הרסן של הטענה שה CO2 הוא הגורם העיקרי לשינויי אקלים לא מתאים להיסטוריה של NASA שרגילה לעשות הערכה אובייקטיבית של כול המידע המדעי לפני שהיא מקבלת החלטות או יוצאת בהצהרות פומביות.

כעובדי NASA לשעבר, אנו מרגישים שהמסע של NASA לקידום של עמדה קיצונית, ללא בדיקה מעמיקה של גורמים טבעיים שמשפיעים על האקלים, היא לא תקינה. אנו דורשים ש NASA תימנע מלכלול טענות והערות בלתי מוכחות ובלתי מבוססות בהודעות שלה לציבור ובאתרי האינטרנט. NASA מעמידה בסכנה את המוניטין שלה, ושל המדענים שעובדים ועבדו בה, ואפילו את המוניטין של המדע עצמו."

יעקב

סין, מעצמת הפחם החדשנית.

בימים אלה, כאשר סוכנות שמירת הסביבה בארה"ב EPA מנסה לאסור בניית תחנות כוח פחמיות, הנה כמה עובדות על מעצמת הפחם מס' 1 בעולם, סין, ההופכת יותר ויותר חלוצה ומחדשת בתחום הפקת האנרגיה.

סין עברה את ארה"ב כפולטת הגדולה של פד"ח בשנת 2007, כיום היא פולטת יותר מאשר ארה"ב והודו ביחד (לפי מנהל מידע האנרגיה של ארה"ב). בסין 1.3 מיליארד תושבים וכמות אדירה של מפעלים, כולם רעבים לאנרגיה. יש לה מעט מאד נפט או גז טבעי, לכן היא תלויה כמעט רק בפחם. כ 70-80% מהאנרגיה בסין מיוצרת מפחם, אחוז גבוה פי שלוש מהאחוז של ארה"ב. סין אפילו משתמשת בפחם כדי לייצר דלק דיזל ודשן אמוניה. בסין יש 15000 (חמש עשרה אלף) מכרות פחם, תנאי העבודה והזיהום (פיח) במכרות ובעיירות הסמוכות הם איומים. כ 5 כורים ביום (1800 בשנה) מתו בשנת 2010 בתאונות עבודה במכרות פחם.

למרות שהיא צורכת כמות פחם גדולה מכול שאר ארצות העולם גם יחד, עדיין יש בה מחסור בחשמל, ניתוקי זרם, ועיכובים בפיתוח המחוזות המערביים, העניים, אומר איש מיניסטריון המדע בסין. עד 2025 יצטרפו עוד 250 מיליון סינים לערים, חלקה של סין בפליטות העולמיות יגדל ל 30%. [במאמר כותבים "זיהום" – pollution  - אמנם יש בסין הרבה מאד זיהום, אבל פד"ח לבד, כידוע, אינו זיהום ולא צריך לקרוא לו כך].

"סין אינה יכולה להיגמל מפחם, זה בלתי אפשרי. אבל עכשיו, כאשר לאנשים יש בשר ודגים על השולחן כול יום, ניקוי הסביבה הפך לדאגה גדולה. אנו לא יכולים להפסיק להשתמש בפחם, אבל אנו צריכים לנסות ולנקות אותו" אומר ז'ו פנז'י, יועץ לממשלת סין. ניקוי הסביבה הופך לעניין דחוף כי הוא גורם, לפי הערכות מסוימות, לתמותה מוקדמת של 470 אלף בני אדם בשנה. זיהום האוויר בסין כבד. כך למשל הערפיח היה כה כבד בביג'ין שנאלצו ביום אחד לבטל 200 טיסות. (שוב, זיהום אמיתי, לא פד"ח).

מדען אמריקאי אומר: "סין חייבת לפעול עכשיו. אם לא תוריד באופן דרמאטי את פליטות הפד"ח מפחם אין שום אפשרות שנמנע שינויי אקלים, תוך פרק זמן קריטי". הוא יכול להמשיך לחלום, אין דרך שסין תמנע מפליטות פד"ח, ובטח לא בעתיד הקרוב. כמו שאמר המדען הסיני: בשר ודגים על השולחן קודמים לדאגת הפד"ח.

אבל, סין מנסה, לא כול כך בגלל הפד"ח, כמו בגלל הזיהום. הם מפתחים ומנסים טכנולוגיות חדשות. הם גם מפתחים ובונים תחנות כוח גרעיניות, וגם "אנרגיה ירוקה" (בעיקר סכרים הידרואלקטריים). [מן הסתם, הם יגשו גם להפקת גז ונפט ממרבצים של פצלי שמן שיש ביבשה, וגם משדות נפט בים הסיני (מדרום לסין)]. הפקות הגז בשיטות החדשניות של הפראקינג עדיין לא החלו בסין, אבל זה יבוא. הם שמו לעצמם למטרה להקטין את אחוז הפחם בהפקת חשמל מ 80% היום ל 60% עד 2020. סין משקיעה יותר מכולם בטכנולוגיות ל"ניקוי" הפחם בו היא משתמשת – בעיקר למניעת זיהומים, וגם, קצת, בנסיונות ללכוד ולקבור את הפד"ח הנפלט CCS ) ).

מפעל שנהואה במונגוליה הפנימית מעבד פחם לדיזל, תוך ייצור מוצרי לוואי נוספים כמו מתנול ופלסטיק. הוא גם מנסה להטמין פד"ח בשדות נפט, כלומר להשתמש בו להגברת תפוקת הנפט. היא גם פיתחה תחנות פחם "נקיות" המצליחות לנקות עד 98% מהמזהמים בגזי הפליטה (אבל לא מהפד"ח). חידוש אחר הוא טורבינות קיטור יותר יעילות, הצורכות רק כ 270 גרם פחם לכול קוט"ש חשמל מיוצר, ירידה ניכרת לעומת 400 גרם שהינה הצריכה בתחנות רגילות. כעת מצליחה סין לנצל כ 37% מהאנרגיה הטמונה בפחם, לעומת ממוצע של 30% בארה"ב.

חברת שנהואה שהזכרנו קודם מייצרת מיליון טון של דיזל, גז נוזלי ונפטא (נפט) בשנה, מפחם, מאז 2008. זהו המפעל הכי גדול שנבנה אי פעם ליצירת דלקים נוזליים מפחם. את עודף הפד"ח הם מאכסנים בצורה נוזלית, ומוכרים לחברות נפט, כדי לדחוס אותו לתוך הקרקע, בשדות הנפט, ולהגדיל בכך את תפוקת הנפט.  המפעל הזה מסוגל להפריד בקלות יחסית את הפד"ח, כי זה חלק מתהליך הייצור שלו. לעומת זאת, בתחנות כוח השורפות פחם קשה ויקר הרבה יותר להפריד (ולקבור) את הפד"ח מגזי הפליטה. כמו כן, בונה סין תחנת כוח פחמית שעובדת בתהליך חדשני שנקרא מחזור גסיפיקציה אינטגרלית משולבת – IGCC – שמתעתד ללכוד ולקבור את הפד"ח. בתחום זה סין היא חלוצה טכנולגית, וארה"ב קנתה ממנה את הטכנולוגיה ובנתה מתקן דומה במדינת אינדיאנה, בעלות 3.3 מיליארד דולר.

זוג מדענים ממוצא סיני, שחי 18 שנה בארה"ב המציאו תהליך לשריפה יותר יעילה ומשלמת של הדיזל במנועים, שמאפשר הפחתה גדולה בזיהום ממכוניות ומשאיות. הזוג הזה חזר לסין והקים חברה לשיווק המצאתם, כי בסין, הביקוש לשיטות ניקוי האוויר הוא גדול. עד כאן המאמר עם סין.

הבאתי את המאמר כדי להראות עד כמה גדולה ועצומה סין, עד כמה גדולה תלותה בפחם. כול וועידות האקלים למיניהן, הדנות ב"יעדים לצמצום הפליטות" מנותקות לחלוטין מהמציאות. האוכל, הבריחה מעוני מרוד הם היעד הראשון. אין שום דרך לגרום לסין לשרוף פחות פחם, כול עוד יש מאות מיליוני בני אדם על סף הרעב שמשוועים לפיתוח. אין דרך לגרום לסין (ולהודו) להתנזר מאנרגיה. תשכחו מזה. הפחם הוא המלך, בסין ובהודו, ושום דבר לא יזיז אותו, בטח לא בעשורים הבאים. ארה"ב ואירופה יכולים לגזור על עצמם לא להשתמש בפחם, כפי שהירוקים דורשים ולשבת בחושך, אבל: א. אין אפשרות לכפות זאת על הסינים או ההודים, ו ב. ללא השתתפות הודו וסין – כול הצנע המערבי לא ישיג כלום. ההתפתחויות הטכנולוגיות של "פחם נקי" משפרות בהרבה את הזיהום (פיח, תחמוצת גופרית) הנפלט לאוויר – שזו מטרה חשובה בזכות עצמה, אבל מפחיתות את פליטת הפד"ח רק במעט.

יעקב

חסימת הנפט בישראל.

בבבלוג זה סיפרנו על מרבצים עצומים של פצלי שמן – או סלע ביטומני – המצויים בישראל, ועל החברה IEI  (Israel Energy Initiatives ) שקיבלה זיכיון ורשיון להקמה של מפעל נסיוני – pilot – להפקת נפט. גם הבאנו לינק לסיפור על המאבק של אירגנוי הסביבה נגד הפרויקט. כעת העניין עומד ותלוי בבג"ץ (כמו כול דבר במדינה, בג"ץ הרי מומחה לכול דבר).

היום מתפרסם בוואינט מאמר של יובל ברטוב, הגיאולוג הראשי של החברה. הנה קטעים:

"הממצאים בשטח מראים שכמויות פצלי שמן מציבות את המדינה בשורה הראשונה של ספקיות האנרגיה העולמיות. מדובר במשאב ראוי מבחינת עלויות ההפקה, מבחינת המוכנות הטכנולוגית להפקה ומבחינת היכולת לביצוע פרויקטים משמעותיים תוך פיתוח בר קימא. הפקת נפט מפצלי השמן תאפשר לכולנו לאבטח את עתידנו ועתיד ילדינו גם בזמנים קשים. המשאב הוא של כולנו והחברות שיצליחו להפיק נפט ישראלי ממנו, יצמיחו את המשק לגבהים בהם כל אזרח ייהנה ישירות מהשגשוג הכלכלי שיביא עמו במישרין גם את הצדק החברתי."
"חשוב ביותר לארגונים אלו (הירוקים) להבין, כי יחד עם ההכרה בחשיבותם, הם עלו כיתה והיום דרושה אחריות ממלכתית במערכת השיקולים שלהם. בפועל, ארגוני הסביבה עדיין פועלים כאילו איש אינו מקשיב לדבריהם. ההתנגדות לפרויקט פצלי השמן הינו אולי הדוגמא הטובה ביותר לנושא זה. הרי לא יעלה על הדעת כי אזרחי ישראל יותרו מראש על המשאב רק כי ארגוני הסביבה אינם בעד נפט גולמי.אין ספק שכל מדינה בעולם, המעוניינת לחזק עצמה ביטחונית וחברתית, תחפש את עצמאותה האנרגטית או לפחות תנסה להבטיח מקורות אנרגיה לשעת הדחק. צורך זה ראוי שיהיה גם למדינת ישראל".

אנו כמובן מצטרפים לדעה זו. ארגוני הסביבה מתנגדים לפרויקט לא בגלל הפגיעה הצפויה בסביבה, שלא תהיה גדולה, אלא בגלל הדמוניזציה של הנפט, והתנגדותם העקרונית לנפט (ולפחם, כלומר לכול מקורות האנרגיה הממשיים).

אירגוני הסביבה הפסיקו מזמן למלא את ייעודם הטוב והרצוי של שמירה על הסביבה, והפכו לארגונים חוסמים – חוסמים (או מנסים לחסום) כול פרוייקט חדש, בכול תחום, ללא יוצא מן הכלל. חוסמים בניית תחנות כוח, כבישים, מסופי גז, שכונות חדשות. אירגוני הסביבה הפכו לכוח ריאקציונרי, כוח המתנגד לכול חידוש וקידמה, לכול מעשה פיתוח,

צריך לשמור על הסביבה בצורה מושכלת, לחתור להבטחת איכות הסיבה על ידי דרישה מהיזמים לנקוט בצעדים (האפשריים) המבטיחים זאת. לא ייתכן לפעול רק בדרך הרסנית, בדרך של חסימת כול הפרויקטים בלי הבחנה.

יעקב