17 במאי 2010

המציאות הרגה את המכונית החשמלית, משלמי המיסים נכפים להחיותה





בטורו האחרון ב"וול סטריט ג'ורנל" טוען בעל טור העסקים הולמן ג'נקינס כי המכוניות החשמליות של ימינו הינן "מכוניות סעד" (“welfare wagons”) – מסוג מוצרי מותרות שמחירן מופרז וביצועיהן ירודים, אותן יסבסדו כל שאר האזרחים בסכומים שיגיעו (בארה"ב) עד 7,500 דולר ליחידה. על מכונית ה"לייף" הבלתי פופולרית של ניסאן הוא כותב:

ה"לייף" היא מכונית עבור חובבים עשירים, טובה לנסיעה של 100 מיילים שלאחריהן היא הופכת לגוש חסר תנועה בסוף המסלול (או מאחורי משאית גרר) במשך השעות הרבות שיידרשו על מנת לטעון אותה מחדש.

עבור אלו הנוטים להאמין כי המכוניות החשמליות של ימינו עוברות את חבלי הלידה של כל טכנולוגיה חדישה, קחו בחשבון את מה שהיה לאיש חכם לומר להנרי פורד לפני יותר ממאה שנים, בתקופה שגם בה מכוניות חשמליות נחשבו לטכנולוגיית העתיד.

מכוניות חשמליות חייבות להימצא לייד תחנות כוח. סוללת האיכסון כבדה מידי... מכונית [הבנזין] שלך תומכת בעצמה – נושאת את מקור הכוח שלה – ללא אש, ללא דוודים, ללא עשן וללא אדים. יש לך את זה - שמור את זה.

מה היה שמו של האיש החכם? תומאס אדיסון.

כמובן שאנו לא יכולים וגם לא ראוי שנבטל את האפשרות שחברה מבריקה כלשהי תתגבר על כל המכשולים בדרך למכוניות חשמליות שימושיות -  אך על החברה הזאת להוכיח את עצמה בשוק החופשי, לא לפטם את עצמה בכספם של אנשים אחרים.

אלכס אפשטיין, Voices for Reason

תגובה 1:

יעקב אמר/ה...

המכונית החשמלית היא כרגע לא כלי תחבורה, אלא סמל של סטטוס, אביזר אופנתי שמסמן את בעליו כ"בעל מודעות" - כלומר כאדם טוב (בעיני עצמו בעיקר). זהו קישוט.
יש מספיק אנשים עשירים שמוכנים לשלם סכום די גדול (וגם לקחת קצת סובסידיה מכספם של אחרים) כדי לקנות, כמכונית שנייה או שלישית או רביעית, גם אוטו חשמלי. הם יעשו בו סיבוב בשכונה מדי פעם כדי להשוויץ.
אפשר למכור כמה עשרות אלפים של מכוניות כאלה, יש מספיק "מודעים" עשירים בעולם.