ברזיל היא מעצמת אתנול, המדינה שבה נעשה השימוש הכי גדול (יחסית) באתנול
(מיוצר מקני סוכר) כדלק לרכב. הדבר החל עוד ב 1975, בעת ההתייקרות הגדולה הראשונה
של הנפט, כאשר ממשלת ברזיל החליטה להעביר את כול סקטור התחבורה לשימוש באתנול
מייצור עצמי (ברזילאי) במקום הבנזין היקר, שמיובא כולו מחו"ל. ממשלת ברזיל
הגתה מימנה וכפתה תכנית מקיפה להגברת גידול קני הסוכר, הקמה של מתקני זיקוק, תחנות
דלק וייצור רכבים המותאמים לאתנול, על ידי תעשיית הרכב הברזילאית. היא גם חוקקה
חוקים המחייבים שימוש באתנול. רבים מביאים את ברזיל כדוגמה לשימוש מוצלח באתנול,
ולהוכחת הייתכנות והתועלת של הדלק ה"מתחדש", ביו-דלק בר קיימא.
מאמר
מפורט בוויקיפדיה מפרט את סוגיית האתנול בברזיל, על כול היבטיה, הכמותיים, הכלכליים
והסביבתיים. המאמר נכתב בבירור ברוח מאד אוהדת על ידי אנשים שאוהבים את ברזיל ואת
האתנול, אבל הוא כתוב ומתועד היטב. החומר רב, ואני אגע פה רק בנקודות מעטות.
ראשית – כמה עובדות.
ברזיל היא היצרן האתנול השני בגודלו בעולם, היא מייצרת כ 6 מיליארד
גאלון לשנה. להשוואה: המנדט של ממשלת ארה"ב מחייבת שימוש ב כ 13 מיליארד גלון
אתנול (בארה"ב לבד), כלומר פי שניים מהיצור הכולל של ברזיל, וזה מספק אולי כ
4% בלבד מצריכת הדלק של ארה"ב. השוואה זו נועדה להמחיש את הבעיה הכמותית. כול
ההצלחה (כביכול) של ברזיל מתבטאת בכמויות אתנול שהינן בערך 2% מצריכת הדלק של
ארה"ב בלבד. לא חשוב כמה האתנול מוצלח, מבחינה כמותית הוא לא יכול לספק חלק
משמעותי מצרכי העולם בדלק, או לתרום הרבה להקטנת הפליטות. הוא שחקן משני, במקרה
הטוב.
בברזיל עצמה סיפק האתנול כ 50% מצרכי הדלק של רכבי הבנזין, אך רק כ
17.5% מצרכי האנרגיה של התחבורה כולה (צרכני הדיזל לא משתמשים באתנול). ממשלת
ברזיל מחייבת מיהול כ 25% אתנול בכול הבנזין בברזיל, לא ניתן להשיג בברזיל בנזין נקי.
בארה"ב מוהלים עד 10% אתנול בבנזין, כי כול מכונית רגילה מסוגלת לנסוע עם
תערובת 10%, אבל מכוניות רגילות לא מסוגלות לנסוע על 25% אתנול, לכן, כול המכוניות
בברזיל חייבות להיות מותאמות במיוחד לאתנול, מה שנקרא "פלקס",
כלומר מכוניות גמישות המסוגלות לצרוך כול דלק, כולל 100% אתנול. תעשיית הרכב
הברזילאית מייצרת רק מכוניות "פלקס". בברזיל יוצרו גם מכוניות שנוסעות
רק על אתנול (ללא בנזין), כלומר 100% אתנול. על סוף שנות ה 80 היו כ 4 מיליון
מכוניות כאלה, אבל, כתוצאה ממחסור באתנול, מצאו עצמן חלק גדול ממכוניות אלה
מושבתות, ומאז מייצרים רק מכוניות "פלקס" (גם בנזין וגם אתנול).
חייבים להדגיש שהאתנול בברזיל מיוצר מקני סוכר, והוא שונה לחלוטין,
מהרבה בחינות מהאתנול המיוצר מתירס בארה"ב או מצמחי מאכל אחרים באירופה.
היבולים (כמות אתנול מיוצר) לדונם הם גדולים בערך פי שניים, היעילות האנרגטית –
בערך פי 6 (כלומר היחס בין האנרגיה המושקעת בייצור והאנרגיה המופקת מהיבול),
החיסכון בפליטות פד"ח גדול פי 8, והמחיר – זול בכ 25%. המספרים האלה הם רק
בערך (אני קצת מפקפק בדיוק המספרים של הויקיפדיה), ואני מביא אותם כדי לתת מושג על
השוני הגדול בין האתנול הברזילאי לאמריקאי ואירופאי. קני סוכר ניתן לגדל רק באקלים
חם וגשום, והם לא גדלים במרבית שטחי ארה"ב ואירופה. אז, גם אם מישהו טוען
להצלחה של האתנול בברזיל – לא ניתן לשכפל הצלחה זו או להגדיל אותה מבחינה כמותית
לכמויות משמעותיות מבחינה עולמית.
יש במאמר בויקיפדיה דיון ארוך, הטוען שהאתנול (מקני סוכר) חוסך XXX מיליון טון של פליטות פד"ח, אינו מזיק
לסביבה, והוא נהדר מכול הבחינות, וגם אינו גורם לעליית מחירי המזון בעולם. הם
מציירים תמונה חד צדדית וורודה מדי.
ברזיל גידלה מאז ומתמיד קני סוכר לייצור סוכר, ואף היו לה כ 120
מפעלים לייצור סוכר, לפני שהתחילה תכנית האתנול הממשלתית ב 1975. מפעלים אלה
ממשיכים לייצר סוכר וגם אתנול – התהליכים דומים. אבל ייצור האתנול לא החל כאשר
מחירי הנפט המיובא עלו לשמיים ב 1973, כפתרון שוק לבעיית מחירי הנפט (על הצורך
בהפחתת פליטות הפד"ח עוד לא ידעו אז). כנראה שלמרות מחירי הנפט, לא היה כדאי
לייצר אתנול לתחבורה. פיתוח האתנול נעשה כולו כתוצאה מתכנית ממשלתית, במימון
ממשלתי, ולפי צווים ממשלתיים. הצורך בצווים ממשלתיים מלמד שלא הייתה כדאיות.
הממשלה פיתחה את האתנול, כמו ארה"ב, כדי לספק תעסוקה (מלאכותית) להמוני
הברזילאים העניים. מקומות עבודה נוספים נוצרו בתעשיית הרכב הברזילאית, שנאלצה
להתחיל לייצר מכוניות מתאימות לאתנול, ו"פלקס" (דו תכליתיות). גם היום
משמש הצו למיהול 25% אתנול בבנזין, והאיסור על מכירת בנזין נקי, כחומת מגן לתעשיית
הרכב הברזילאית נגד יבוא מתחרה של מכוניות מחו"ל שאינן מותאמות לתערובת
האתנול.
באשר לידידותיות לסביבה: ייתכן שהשימוש באתנול חוסך מעט זיהום אוויר
מגזי הפליטה של המכוניות. מאידך – ראו את התמונה למעלה – מפעלי האתנול לא
ידידותיים במיוחד לסביבה... ויש היום כ 400 כאלה.
בסיכום: האתנול בברזיל, למרות תמיכה טוטאלית של ממשלת ברזיל, לאורך 40
שנה, ולמרות תנאי אקלים אידיאליים, לא הצליח לכבוש נתח של יותר מ 17.5% בדלק
לתחבורה, בברזיל. (נתח השוק נמצא בירידה לאחרונה...). לא ניתן להגיע לכמויות
משמעותיות של אתנול, ביחס לצריכת הדלק בעולם.
לא ניתן להעתיק את ההצלחה היחסית של האתנול בברזיל לכול מקום בעולם,
בגלל מגבלות האקלים. וגם בברזיל עצמה:
אזרחי ברזיל משלמים (באמצעות הממשלה) מחיר עבור השימוש באתנול, שכנראה לא היו
בוחרים לשלם מרצונם החופשי. מעל לכול: ההצלחה היחסית של האתנול בברזיל אינה הופכת
את הרעיון של מנדטים לאתנול בארה"ב ואירופה, והפקת אתנול מתירס לפחות אבסורדי
ומזיק.
דרך אגב: ארה"ב הטילה מכסי מגן כדי למנוע יבוא אתנול מברזיל,
למרות שאתנול הברזילאי זול יותר ויעיל יותר מבחינה אנרגטית. הדבר מלמד – שלא הדאגה
לסביבה או הפחתת הפליטות או האנרגיה המתחדשת היא המטרה של המנדטים לאתנול באמריקה,
כפי שהממשל האמריקאי טוען. הסיבה האמתית היא הרצון לספק תמיכה לחקלאים האמריקאים והתעשייה החקלאית שלה.
איכות הסביבה היא רק תירוץ. פעילי איכות הסביבה ומודאגי האקלים צריכים להתנגד
למנדטים של האתנול בארה"ב ואירופה, כי האתנול מתירס הוא בכול מקרה מזיק ויקר,
וברזיל היא לא תירוץ.
יעקב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה