דפים

14 ביולי 2017

כמה חשמל מתחדש אפשר?


בקטע הקודם ניסיתי (בעקבות אחרים) לחשב כמה אגירת אנרגיה דרושה כדי להגיע ליעדים הנכספים (שנקבעו בחוקים בגרמניה, אנגליה וארצות אחרות) של הפקה של 100% (או אפילו רק 80%) מהחשמל ממקורות מתחדשים בלתי פחמיים (שהם שמש ורוח). ראינו שאין אפשרות מעשית לבנות את הכמות האדירה של נפח אגירה הדרוש.

היום אנסה לעשות חישוב אחר: כמה חשמל מתחדש אפשר להפיק – תחת הנחות יותר מציאותיות. הניתוח נעשה לגבי גרמניה, ועל פי נתוני צריכה והפקת אמתיים בשנת 2016. כאמור, ב 2016 היו בגרמניה כ 25,000 טורבינות רוח בכושר ייצור 41 GW, ו כ 200 מיליון מ"ר לוחות שמש, בכושר ייצור 40 GW. כול אלו הוקמו ב 20 השנים האחרונות, בהשקעה של מאות מיליארדי אירו. גרמניה מפיקה היום כ 15% מהחשמל מרוח ו 7% משמש – ס"ה כ 23% ממקורות אלה (עוד קצת מהידרו וביו-מסה). הנחתי, לצורך העניין, שבמשך 10-15 השנים הבאות ההשקעות האדירות יימשכו, וכושר הייצור הסולארי והרוחני יוכפל (כלומר כמות המתקנים תוכפל).

מבחינת אגירת אנרגיה, יש היום בגרמניה מתקנים (אגירה שאובה) בכושר ייצור 6.8 GW  , בנפח אחסון של 40 GWh . אין, ככול הידוע לי, מתקנים נוספים בתכנון או הקמה. הנחתי שימוש באגירה זו, ללא תוספת מתקנים חדשים. הנחתי גם שגרמניה תמשיך להפיק כ 8.5 GW  מהידרו (סכרים), ביומסה (עצים ופסולת אורגנית) וביו-גז (גז מפסולת) – כפי שהפיקה ב 2016.

תוצאה: אפשר להפיק 60% מהחשמל משמש, רוח ואגירה (+ המקורות הקיימים – הידרו וביו). 40% יהיו חייבים להשלים ולהפיק מתחנות כוח פחמיות (פחם או גז). כושר הייצור של התחנות הפחמיות חייב להיות לא פחות מ 62 GW (לא כולל רזרבות), פירושו שלמעשה יצטרכו לשמור על כול תחנות הגז והפחם הקיימות (תוך חידוש תחנות ישנות) שיהיו במצב פעולה , ואולי יצטרכו לבנות עוד תחנות פחם או גז חדשות שיחליפו את התחנות הגרעיניות שתסגרנה עד 2022. התחנות הפחמיות תנצלנה רק 35% מכושר הייצור שלהם (יפעלו 35% מהזמן). פירושו – שיצטרכו לסבסד אותן, או לשלם להן מחיר גבוה עבור החשמל המעט יחסית שיידרשו לספק.

צריך לציין גם ש 60% חשמל מתחדש אין פירושו 60% פחות שריפת דלק ופליטת פליטות Co2. חלק מהתחנות הפחמיות יצטרכו לעבוד רצוף, בגלל חוסר יכולת להדליק ולכבותן כול כמה שעות, וכלן ישרפו דלק (ויפלטו פליטות) גם כאשר אינן מספקות חשמל. לחילופין – ישתמשו בטורבינות גז במחזור פתוח (שניתן להדליק ולכבות) אבל אלו שורפות כמעט פי שניים גז לכול יחידת חשמל שיוצרות. לא ניתן יהיה להקטין את הפליטות ביותר מ 40-50%.

החשמל מהווה לא יותר מ 40% מצריכת האנרגיה (שאר הצריכה היא דלק לתחבורה, חימום בתים ותעשייה). מכאן ש 50% ירידה בפליטות מחשמל הן 20% ירידה מכלל הפליטות, רחוק כרחוק מזרח ממערב מהיעדים היפים של קיצוץ 80% או 100% בפליטות. (ניתוח אחר של הכלכלן צימבליסט סקרתי כבר לפני שנה וחצי).

אפשרי, אם כן, מבחינה טכנית, להפיק עד כ 60% מהחשמל מרוח ושמש, תוך הקטנת הפליטות במשהו כמו 40-50%. האם זה יקרה עד 2030 או 2040 ? זו שאלה גדולה. אין ערך לתחזיות שלי לעתיד, אבל אני לא מאמין שזה יקרה. אציין שגרמניה היא המדינה המתקדמת ביותר בעולם בבניית תחנות רוח ולוחות שמש. שאר מדינות העולם נמצאות הרחק מאחוריה, וגם בגרמניה וארצות "מתקדמות" אחרות יש עייפות החומר. הם השקיעו סכומים עצומים והשיגו עד כה יחסית מעט. אנשים מתעייפים, מפלגות שלטון מתחלפות, האידאולוגיה והמדיניות משתנה (ראה ספרד). אני לא רואה המשך ריצת עמוק לחשמל סולרי ורוחני בשיטת "יעלה כמה שיעלה", כמו שהיה עד כה בגרמניה. וללא סובסידיות לא יתקינו אפילו לוח שמש אחד או טורבינת רוח אחת. באשר לארצות אחרות... תשכחו מזה. תקוות פאריס היו שגרמניה ארה"ב ושות' יממנו גם את המעבר לאנרגיה ירוקה בארצות מתפתחות (עניות). זה לא יקרה.

ולבסוף: נניח (כנגד כול התחזיות) שהעולם יגיע מתישהו לייצור 60% מהחשמל (20% מהאנרגיה) משמש ורוח ומקורות לא פחמיים. האם זה יציל את האקלים שלנו? ה"מדענים" (החממיסטים) והמודלים שלהם אומרים שלא, שצריך להקטין את כול הפליטות (לא רק מחשמל) ב 80% או 100% עד 2050.

תזכרו שהמערכת שתוארה למעלה היא מערכת כפולה: שמש ורוח ואגירה מצד אחד – ומערכת הספקה פחמית במלוא הגודל מצד שני – שחייבת לספק את החשמל כאשר אין שמש ורוח. אין שום אפשרות לספק את החשמל הדרוש ללא מערכת הגיבוי הפחמית מלאה (שתפעל פחות שעות).

אז, במקרה "הירוק" תהיה, בעוד 15-20 שנה, מערכת אספקת חשמל כפולה (שמש+רוח+פחם ומחירה בהתאם) ש"תשיג" אולי 20% ירידה בפליטות (שהיא לא מספיקה מבחינה אקלימית). אני חושב שאפילו לשם לא נגיע – התקנות הרוח והשמש ייפסקו לפני זה.

יעקב




אין תגובות: