המציאות מול משאלות הלב בנושאי אנרגיה סולרית

מאת יניב ויסמן

אנשים הגולשים על גלים לא יבחרו באילת כיעד, בדיוק כשם שאנשים הצוללים אחר אלמוגים לא יטוסו לסקוטלנד. זה עניין של גיאוגרפיה. מיקום. זה לא שונה כל כך בבחירה בהתקנה של פאנל סולארי, הצבה של טורבינת רוח או שימוש במים ככח להפקת חשמל. 

התפיסה שאנרגיה מתחדשת\ירוקה עשויה לספק פתרון הולם בנוגע להפקת חשמל לכל האנשים במקום דלקים פוסיליים בטכנולוגיה היום, היא משאלת לב הדומה ל"שלום עולמי" ופחות מציאותית. אנשים מתגוררים במקומות שונים ובסביבה אקלימית שונה, ומאותה הסיבה שאי אפשר לגדל בננות בקוטב, זה לא יהיה שונה בנוגע להפקת חשמל מהשמש\רוח\מים. 

ארגון הבנק העולמי בשיתוף חברות לשיווק ומכירות של פאנלים סולאריים ערכו מחקר ומצאו שרוב האנשים בעולם !!!! לא יוכלו להתקין פאנלים סולאריים. אמנם, במחקר שהם ביצעו הם היו מאוד נדיבים בהערכות עצמיות – אחרי הכל, המחקר הוא עם חברות שיש להן אינטרס למכור פאנלים סולאריים – אבל, גם הם מודים שזה עניין גיאוגרפי, ולכן, הם עטפו את הממצאים במילה מכובסת -  "פוטנציאל". 

מהו אזור אידיאלי לייצור חשמל מהשמש? אזור שיש בו שעות רבות של שמש, אינו נוטה לעונתיות רבה, ללא סופות אבק, לחות, ימי גשם רבים ועננות. כמה אזורים בעולם עונים לתנאים האידיאליים ? מעט מאוד. 

אפשר לראות למשל במפה שהם פרסמו שכל יבשת אירופה אינה מומלצת בכלל להתקנת פאנלים סולאריים, וכך גם סין, הודו, רוב אמריקה הצפונית והדרומית, יפן וכל שרשרת האיים כמו מלאזיה, אינדוניזיה, הפיליפינים, תאילנד, מערב אפריקה, קנדה, רוסיה ועוד. יותר ממחצית מאוכלוסיית העולם מתגוררת באזורים שאינם מיועדים להתקנת פאנלים סולאריים. 

התקנה של פאנלים סולאריים באזורים אלו רק תאיץ את פליטות הפחמן אם המטרה היא להפחית אותן. 

האזורים הנחשבים בעלי פוטנציאל הם בצפון אפריקה, אזורי המדבריות, ירדן, מצרים, ערב הסעודית וגם בישראל בחלק המאוד מאוד מאוד דרומי שלה. משום שהתנאים על פי הבנק העולמי הם לאזורים ללא סופות אבק או לחות, נראה כי גם המזרח התיכון וצפון אפריקה אינם האידיאליים להתקנת פאנלים סולאריים. 

המסקנה היא אם כך,  שהמערב קידם, השקיע ודחף טכנולוגיות שאינן מתאימות לרוב המכריע של האוכלוסיה בעולם. עובדה – גרמניה נואשת למצוא גז – לא פאנלים סולאריים.

משום שאוכלוסיית העולם עברה לעידן המתועש, היא שינתה את האופן בו היא מתגוררת. ממגורים בבתים  בכפרים, אל מגורים בדירות בעיר. על מנת שלכל דירה תהיה האפשרות ליהנות מחשמל סולארי, עליה להתקין לפחות כ-25 פאנלים סולאריים על גג בשטח של 50 מטרים. לדירות בארץ או בעולם אין גג עם שטח של 50 מטרים לכל דירה, אלא כל הדיירים ביחד חולקים שטח גג משותף של כל הבניין. זה לא ישים.

בישראל הנחשבת לארץ עם הרבה ימי שמש, מגבלות הפקת החשמל באמצעות פאנלים סולאריים באות לידי ביטוי באמצעות דו"חות של חברת החשמל הישראלית. מערכת הפקת החשמל הסולארית מחוברת למערכת החשמל הארצית, שכולנו משתמשים בה, ולמהנדסי חברת החשמל יש את האמצעים לדעת מהן שעות השיא בהן חברת חשמל מקבלת מיצרני החשמל הפרטיים חשמל. 

פאנל סולארי יעיל רק בקיץ

חברת החשמל בדו"חות שהיא מפיקה מציינת שהשעות בהן קיים ניצול מירבי של הפאנלים הסולאריים הוא בקיץ. בין השעות 10 בבוקר ל-16 אחר הצהריים. זהו. כל השאר סיפורים ומעשיות. בימות השבוע הרגילים ברוב השנה האנרגיות המתחדשות לא מועילות הרבה, וכל מודאגי הסביבה ואחרים נהנים מאספקת חשמל מדלקים פוסיליים. גז או פחם. זה נכון לגבי כל המערכות הסולאריות בעולם, וההנדסה הכפולה הזו עולה ביוקר. 

ככל שנוברים פנימה אל התעשייה עצמה נוכחים כי הגרין-טק, הוא ממש לא ירוק, נקי או יעיל לסביבה. פאנלים סולאריים מכילים בתוכם עופרת, קדמיום, פוליסיליקון ועוד חומרים רעילים. זכוכית הפאנל  אינה ניתנת למיחזור משום שלא ניתן להפריד בין החומרים הרעילים לזכוכית. 

במנהל המידע של מחלקת האנרגיה האמריקאית  - EIA, הפיקו דו"ח לגבי אופן השימוש בפאנלים סולאריים, ובדו"ח ציינו החוקרים כי בסיום חיי המדף של הפאנלים הסולאריים, הטמנתם באדמה אינה מומלצת בשל דליפתם של חומרים רעילים לקרקע. 

הלוס-אנג'לס טיימס פרסם ביולי 2022 כתבה ארוכה על הבעיה הסביבתית של פאנלים סולאריים בקליפורניה. במדינה הותקנו כ-1.3 מיליוני פאנלים לפני כ-20 שנה וקליפורניה סבסדה את התקנתם אז ב-3.3 מיליארדי דולרים. אבל, משום שאין אפשרות למחזר את הפאנלים בגלל שהזכוכית עצמה עם חומרים כימיים לא ניתנים להפרדה, ושאר חומרי הגלם המרכיבים את הפאנל בעלי ערך כלכלי נמוך, הכדאיות אינה אטרקטיבית. 

בנוסף, היעדרן של תשתיות מתאימות לאיסוף הפסולת, גופים האחראים על הנושא ובעיקר משאבים כלכליים נוספים לאחר סבסוד הפאנלים, הוליד מציאות שבה קליפורניה עומדת לזרוק מתכות, זכוכיות ורעל – הרבה מאוד רעל אל הקרקע. למעשה, ללא סבסוד בקניית הפאנל ובסיום חיי המדף שלו, פאנל סולארי זה עניין יקר מאוד, והמיחזור עשוי להיות יקר יותר מהתועלת הכלכלית בשימוש והפקת חשמל. 

במאמר במגזין, Discover, בשנת 2020 תחת הכותרת, "הצד החשוך של אנרגיה נקיה", נכתב וצויין שהרבה יותר זול לזרוק את הפאנלים ולהטמין אותם בקרקע מאשר למחזר. עוד ציין המאמר, שחומרים רעילים אשר יחדרו למי התהום מהווים סכנה לציבור.

פועלים באפריקה מתמודדים עם הפסולת של פאנלים סולארים

גם כאשר פאנל סולארי עובד הוא חשוף לפגעי מזג האוויר כמו סופות אבק, גשם, ברד, ותהליכי שחיקה ובלאי גורמים לזליגה של חומרים כימיים ממנו אל הקרקע כמו קאדמיום, עופרת וחומרים רעילים נוספים. 

אולי אין פליטות פחמן דו חמצני לאטמוספירה אבל יש פליטות של רעל לקרקע, למי התהום, לאדמה החקלאית, ולפגיעה בטבע. מעניין איך מרגישים אנשים שעל גג ביתם הותקנו מערכות סולאריות, כשמעל לראשם קיימת סכנה מוחשית לדליפת חומרים רעילים?

בשנת 2015 סופת טורנדו פגעה ב-250 אלף פאנלים סולאריים בקליפורניה, והפסולת הרעילה שדלפה מהפאנלים חדרה אל הקרקע, בדיוק כפי שאירע באי בפורטו-ריקו בסופת ההוריקן מאריה, וכל החווה הגדולה המספקת כ-40 אחוזים מסך החשמל הסולארי לתושבים נהרסה. חומרים רעילים של פסולת הפאנלים חדרה גם שם אל הקרקע

הוושינגטון פוסט פרסם כבר בשנת 2008 כתבה גדולה על הפסולת הרעילה המייצרים פאנלים סולאריים  אשר זולגת מהמפעלים בסין באזורים הכפריים בגאולונג. החקלאים העניים שחייבים לגדל את המזון ובעלי החיים כדי שלא ירעבו ויוכלו לספק את צרכיהם הבסיסיים עמדו בפני מציאות אכזרית. הרעל שחדר אל הקרקע מייצור הפאנלים השמיד את היבולים והפך את האדמה לרעילה לבני האדם ולבעלי החיים. להם לא היתה עוד אפשרות לגדל יבולים ומזון. 

גם ישראלים מייבאים אל היישובים והכפרים שלהם מתכות וזכוכיות המלאים בחומרים כימיים רעילים תחת התחפושת של אנרגיה ירוקה.

לדוגמה, שיכון ובינוי חנכה בשדה בוקר בשנת 2014 חווה לפאנלים סולאריים. 

חווה סולארית בשדה בוקר

משום מה, אף אחד לא חושב שלהניח גושי זכוכית ומתכת בלב המדבר הוא צעד הפוגע בטבע ובסביבה, בניגוד לקול הזעקה שהופנתה כנגד יזמים שהתכוונו להקים אתר הופעות במצפה רמון. 

על פני 80 דונמים הוקמה חווה פוטו-וולטאי, אשר מפיקה כ-5 מגה וואט חשמל ל-2,000 בתי אב. זה מעט מאוד. רק לשם המחשה – טורבינת גז מפיקה כ-200 מגה וואט למאות אלפי בתי אב על פני שטח של כמה עשרות מטרים בלבד, כל היום וכל השנה, בעוד שלוחות סולאריים יכולים להפיק חשמל רק בחלק מהיממה. 

האם התושבים בשדה בוקר ובאזורים אחרים בארץ יודעים שהם מארחים חוות רעילות ליד ביתם או על גג ביתם? אם כבר האידיאולוגיה הירוקה היא הנותנת, יש להשוות את החלופות הסולאריות לצד הפוסיליות. 

השוואה בין חומרי הגלם הדרושים לפאנל סולארי מול טורבינת גז

למשל, כמה חומרי גלם נדרשים כדי לייצר פאנל סולארי? ובכן, כדי לייצר פאנל סולארי אחד נדרשת השקעה שהיא פי 7 מאשר בטורבינת גז. כמות חומרי הגלם הדרושים לייצור פאנל סולארי, החשמל שהמפעל משקיע בייצור פאנל אחד, השינוע מצד אחד של העולם בספינות על דלקים פוסיליים לצד אחר, ההתקנה עם מתכות רבות, ולבסוף היעילות הנמוכה בהפקת חשמל, שהיא רק בחלק מן הימים במהלך השנה ורק במגבלת כמה שעות. את כל הטוב הזה עוטפים בסופו של דבר בפסולת רעילה. האם זו החלופה הירוקה? 

חוות סולאריות מוקמות בארץ בקצב מואץ. ישובים כפריים קטנים בדרום הצמיחו חוות סולאריות הגדולות יותר מן הישובים עצמם. כמות הפסולת שתוטמן בקרקע לאחר שהפנאלים יסיימו את חיי המדף שלהם, עשויה להסב לנזק לתמיד עבור מי התהום והקרקע. מיחזור אינו אפשרי ולא כלכלי.

החומרים הכימיים המצויים בתוך הפאנל הסולארי ישארו לתמיד בקרקע עמוק, וכל הדבר הנפלא הוא עבור ייצור חשמל רק בחלק מהיממה ובעיקר בחודשי הקיץ. בארה"ב אומרים  כשיש משהו חשוד ועקום, צריך לעקוב אחר שביל הכסף. אכן, ממשלת ישראל סידרה להרבה מאוד אנשים אפשרות להרוויח כסף בקלות.

רק מי שברשותו שטח אדמה או בית פרטי או שניהם גם יחד מרוויח כסף מהתעשיה המתחדשת, וכל שאר התושבים שאין להם בתים או קרקעות מסבסדים את החשמל הירוק. תושבים המתגוררים בערים ובבניינים משותפים משלמים את חשבון החשמל של בעלי הוילות והאדמות החקלאיות. ההנדסה הכפולה שנבנתה עבור התשתית הסולארית עולה הרבה כסף, ומי שמשלם עבור זה הם התושבים המתגוררים בבניינים משותפים, לעומת מי שנהנים מהכנסה קבועה והם התושבים שבאחזקתם בתים פרטיים וקרקעות.

פערים חברתיים? יוקר מחיה? פעם אחת משלמים עבור חשמל מגז או פחם, ובפעם השניה משלמים את מחיר ההוצאות של חברת החשמל עבור יצרני החשמל הפרטיים – למרות שאין צורך בהם, אלא בדיוק להפך. היצרנים הפרטיים צריכים את חברת החשמל – כי אין שמש אידיאלית רוב השנה להפקת חשמל. 

איש לא מצפה להזמין חופשת סקי בחורף במצרים, וכך גם אף אחד לא חושב שאפשר לטוס לפינלנד ולמצוא שם מטעי אננס. זה עניין של גיאוגרפיה. מיקום. ישראל אינה מקום אידיאלי לחוות סולאריות כמו שרוב התושבים בעולם. האפשרות שיש למקבלי ההחלטות בממשלה ובכנסת להשתמש בכספם של משלמי המסים, כדי לסמן עבורם הישג דמיוני בדמות סדר היום הירוק בסופו של דבר גורמת ליותר נזק מתועלת. כמו בשבועת הרופאים כך גם ראוי לדרוש מאותם פוליטיקאים, "ראשית, אל תגרום לנזק". 

מקורות: 

1. תרשים חברת חשמל לאנרגיות מתחדשות

https://www.gov.il/he/departments/general/dochmeshek

2. Global Solar Atlas
https://globalsolaratlas.info/download/world

3. California went big on rooftop solar. Now that’s a problem for landfills
https://www.latimes.com/business/story/2022-07-14/california-rooftop-solar-pv-panels-recycling-danger

4. פסולת בסין ייצור פאנלים סולאריים.
https://www.washingtonpost.com/wp-dyn/content/article/2008/03/08/AR2008030802595.html

5. Dark side of solar panel
https://www.discovermagazine.com/environment/solar-panel-waste-the-dark-side-of-clean-energy

6. שיכון ובינוי בנתה חווה סולארית בשדה בוקר.
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4538998,00.html

7. כמות חומרי הגלם לאנרגיות מתחדשות ופוסיליות.
https://www.iea.org/data-and-statistics/charts/minerals-used-in-clean-energy-technologies-compared-to-other-power-generation-sources

לדיון על הפוסט בדף הפייסבוק של יניב - כאן

הפנטזיות הירוקות של הפילוסוף שטייניץ

שר האנרגיה, ד"ר לפילוסופיה, יובל שטייניץ, יצא עם נבואה ופנטזיה ירוקה חדשה - "30% אנרגיה מתחדשת עד 2030".

כדי להבין את התכנית וההצהרה הזו, המבוססת כביכול על עבודת בדיקה של רשות החשמל, הנה כמה עובדות על השימוש באנרגיה בישראל. בשנת 2018 השתמשה ישראל באנרגיה בכמות של 23,768 אלפי שעט"ן (שווה ערך טון נפט). מתוך זה - 164.6 שעט"ן - אנרגיית שמש - שהם 0.7%.

השר שטייניץ, העיתונאים, וכול התעמלנים הירוקים מבלבלים (בכוונה) בין חלקה של אנרגיה מתחדשת מכלל השימוש באנרגיה בישראל, לבין חלקה בייצור חשמל. נדגיש שוב: חלקן של לוחות השמש בייצור כול אנרגיה בישראל היה, ב 2018 - 0.7% (שבע עשיריות האחוז). כ 99% מהאנרגיה באה מנפט, פחם וגז - אנרגיה פוסילית (ממאובנים).

צריכת החשמל בישראל (5013 שעט"ן) היא רק כשליש מצריכת כלל האנרגיה בישראל (15,731 שעט"ן) . לכן (ולפי נתונים נוספים) חלקה של אנרגיית השמש באספקת החשמל הייתה, ב 2018, כ 2%   כלומר - 98% מהחשמל יוצרה מפחם, גז ומעט נפט (סולר, מזוט).

ב-2019 הגיע ייצור החשמל הסולארי ליכולת של כ 5%, אחרי שהחלו לפעול המתקנים באשלים. מצב זה הוא המצב הקיים במציאות אחרי שמדברים על אנרגיה מתחדשת לפחות מאז 1997 (הסכם קיוטו), ואחרי שניגשו בכל המרץ והרצינות והנחישות להתקין אנרגיות מתחדשות בישראל מאז 2002. אבל שטייניץ חולם שבעשור הבא יעברו מ 0.7% ל 30%. יש לשער ששטייניץ התכוון ל 30% מייצור החשמל בלבד (לא מכול האנרגיה), כלומר - לעבור מ 5% ל 30% אנרגיית שמש. אלו דיבורי סרק, תכנית לא מציאותית.

יש בעיה עם השמש, כמו שכולם יודעים. היא לא זורחת בלילה… ליתר דיוק: לוחות השמש מפיקים אנרגיה (אצלנו, בא"י) כ 20% מהזמן - וזה בדוק מעשית. הם מפיקים חשמל כ 1700 שעות בשנה מתוך 8760 שעות אפשריות, כי הם לא מפיקים בלילה, ולא בבוקר מוקדם ולא אחה"צ מאוחר, ולא כאשר חולף ענן בשמיים או יש סופת חול. אז, אפילו ירצפו את כל א"י בכמות אינסופית של לוחות סולאריים, עדיין נשארת הבעיה ה"קטנה" מי יספק חשמל ב 80% מהזמן…. כלומר - אנו צריכים לשמור ולקיים ולתחזק ולחדש את כל תחנות הכוח הקיימות, והתקנת לוחות השמש באה בנוסף (מעל) לתחנות הפחמיות והגזיות הקיימות ולא במקומן. אפילו רשות החשמל מודה: "הגדלת יעד האנרגיות המתחדשות אינה מפחיתה באופן משמעותי את ההספק הקונבנציונלי הנדרש למשק".

שטייניץ חולם (מתכנן??)  שעד 2030 יתקינו בישראל כושר ייצור סולארי יותר מאשר פי 6 מהיום, ובס"ה כ 15.7 GW "כושר ייצור" מדומה (כלומר כושר ייצור בשעת השיא של קרינת השמש, 20% מהזמן) לעומת 2.25 GW המותקנים כבר בסוף 2019. כדי לקבל מושג מה זה אומר אציין (יחד עם רשות החשמל) שהשטח הדרוש עבור לוחות אלה הוא כ 143 מיליון מ"ר או 143,000 דונם. לא ברור אם ניתן למצוא כמות כזו של שטח פנוי בארצנו הקטנה. רשות החשמל חושבת שכן, הם בדקו והכלילו כול מ"ר אפשרי כולל מאגרי מים ואיי תנועה במחלפים. הם עצמם לא כול כך משוכנעים שאכן יש מספיק שטח הזמין באופן מעשי. אבל אפילו אם כן, אני חושב שלא רצוי, מבחינה סביבתית, לרצף את ארצנו בגרוטאות תעשייתיות (לוחות ברזל וזכוכית) בכמויות אדירות כאלו - 60 מיליון! (כול לוח בגודל של מיטה - 2X1 מ'). ותזכרו: לוחות השמש עובדים 20% מהזמן, 80% מהזמן - תחנות כוח רגילות (על גז או פחם) הן שמספקות את מלוא כמות החשמל הדרושה.

יש עוד בעיה. נניח, באופן תיאורטי, ש 140 מיליון מ"ר לוחות השמש, שיותקנו לפי התכנית, יספקו את רוב החשמל הדרוש בשעות השמש (בערך מ 9 בבוקר עד 16 אחה"צ). תחנות הכוח הגזיות (ב 2030 יהיו רק גזיות ולא פחמיות) יידרשו לפעול בשאר השעות, כלומר להפסיק כול יום ב 9 בבוקר ולהתניע מחדש החל מ 4 אחה"צ. אבל תחנות כוח גדולות אינן יו-יו שאתה יכול להדליק ולכבות פעמיים ביום. הן בנויות כדי לעבוד רצוף 24/7, ואז הן יעילות ביותר. כאשר אתה מכבה תחנה, לוקח אח"כ שעה, שעתיים או שלוש מרגע שהדלקת מחדש (והתחלת לשרוף דלק) ועד שאתה מקבל את מלוא התפוקה ( זה נקרא ramp-up ). רשות החשמל מודעת לבעיה, היא קורא לזה בשם היפה "אתגר הגמישות":

הם רק לא מציינים איך פותרים את הבעיה. ניתן להשתמש בסוג של טורבינות גז שאותן ניתן להדליק ולכבות לסירוגין, כל כמה שעות. הבעיה היא שטורבינות אלה פחות יעילות ושורפות בערך 50% יותר דלק עבור כל קוט"ש מתחנות הכוח היציבות שפועלות 24/7. הן גם מתבלות (מתקלקלות) יותר מהר. יוצא - אם כן - שאם אתה משווה שני מצבים: מצב א - תחנות גז בלבד ללא שמש, מצב ב' - 30% שמש ו 70% גז לפי הגרף שלמעלה, מתחנות "גמישות" - המקרה השני עלול להיות גם יותר יקר בהרבה מבחינה כספית וגם שורף יותר דלק ומזהם לא הרבה פחות מהמקרה הראשון. כלומר - הוספת 140 מיליון  מ"ר לוחות השמש למערכת מניבה אפס תועלת. שילוב של 30% אנרגיה סולארית באספקת החשמל גורמת להוצאה נוספת, ולשריפת דלק נוסף, במערכת הראשית המספקת 70% מהחשמל, ואינה משיגה הקטנה של 30% בפליטות פד"ח וזיהום. ובנוסף - שילוב של 30% חשמל סולארי ידרוש שינוי והתאמה בתחנות הכוח הקיימות, לתחנות יותר גמישות. כלומר - העלות כפולה - צריך להשקיע לא רק בלוחות השמש אלא גם בתחנות כוח גמישות חדשות (על גז) שיספקו חשמל 80% מהזמן, כי התחנות הקיימות (חלקן לפחות) לא מספיק גמישות ולא בנויות לעבוד בשילוב.

ובנוסף - דרושה השקעה גדולה בהרחבת רשת החשמל לקליטת החשמל הסולארי - בקווי הולכה מהנגב עתיר השמש למרכזי הצריכה במרכז, ובתחנות השנאה - הרחבת רשת שמנוצלת רק 20% מהזמן.

כשאומרים "אנרגייה סולארית" כולם יודעים שחייבים באותה נשימה להזכיר "אגירת אנרגיה". כי האנרגיה ה"מתחדשת" (שמש ורוח) היא תזזיתית (או "סירוגית")- היא זמינה רק חלק קטן מהזמן, ואינה בשליטתנו (אי אפשר להפיק אותה מתי שצריכים). 

הבעיה עם אגירה היא שאין דבר כזה - לא קיימת טכנולוגיה של האגירה בכמות הדרושה. "אגירה" זו סיסמה ריקה מתוכן. בארץ הקימו שתי תחנות אגירה שאובה (מים), בגלבוע ובכוכב הירדן. בגלבוע, בהספק 300 MW (ל 9 שעות) החלה לפעול השנה, השנייה, בהספק 344 MW תחל ב 2022, אז יהיה לנו כושר אגירה של 644 MW -  ל 9 שעות. ביחס ל 16,000 MW הספק סולארי מתוכנן היא כמות קטנה מאד. 

לא יהיו תחנות אגירה שאובה נוספות בארץ כי אין לנו לא טופוגרפיה מתאימה ולא מים. וסכומי העתק שהשקיעו בשתי התחנות האלה לא מועילים הרבה, ולא יחזרו על השטות הזאת (אגירה שאובה נוספת). בכל זאת צופה התכנית לכושר אגירה של 3000 MW בשנת 2030. באיזו טכנולוגיה? לא כתוב, כי הם לא יודעים. בטריות? לא עובד בגדלים כאלה. אז זו תכנית ללא תוכן של ממש - כלומר - מילים ריקות על בסיס אידאולוגי, על אודות משהו (אגירה) שלא קיים.

אפילו משרד האנרגיה אומר: "סביר ששימוש באנרגיות מתחדשות בהיקף שיעלה על 17% יחייב תוספת של אגירה בהדרגה. קיומה של יכולת אגירה כזו בעלות סבירה, הנמוכה משמעותית מעלותה של אגירה שאובה כיום, הינה הכרחית על מנת להגביר את היקף הייצור באנרגיה מתחדשת."

סיכום: הגדלת מכסת הייצור של אנרגיית שמש ל 30% מייצור החשמל תלויה במתקני אגירה שלא קיימים - כלומר לא שעוד לא הקימו אותם - אלא בטכנולוגיה שלא קיימת ולא ידוע אם ומתי תהיה קיימת.

נקודה אחרת המודגשת בתכנית היא שבשנת 2030 ייפסק השימוש בפחם, וכול החשמל ייוצר "משמש וגז". "שמש וגז"…. ניסוח יפה ושקרי (משקר בכוונה) … כלומר יהיה ייצור מגז עם שמש לקישוט. המעבר מפחם לגז הוא טבעי ומובן מאליו, נעשה בלי קשר לאידאולוגיה הירוקה או תבונתו של שר האנרגיה. זה קשור למזל שלנו בגילוי מרבצי גז מול חופי בישראל. גז זה טוב… הוא מקטין ב 90% את זיהום האוויר ובכ 50% את פליטות הפד"ח. יופי! הוא גם זמין 24/7, קל לשינוע ומתאים ביותר לתחנות כוח, והוא שלנו וגם זול. בנוסף - תחנות הכוח הפחמיות החלו לפעול בתחילת שנות ה 1980 (לפני שגילו גז אצלנו), והן הזדקנו, כלומר - אורך החיים המתוכנן, הטכני והכלכלי, מגיע לסיומו ודינן היה להיסגר בכול מקרה. אנו בהחלט מברכים על המעבר לייצור חשמל בגז. השמש לא רלוונטית, השמש לא מחליפה את הפחם, הגז מחליף אותו.

ועכשיו מגיעים ל"מסמר הערב" - הפחתת זיהום האוויר. שר האנרגיה מתפאר שהתכנית תשיג הפחתה של 93% בזיהום האוויר ו 50% בפליטות הפד"ח (בייצור חשמל). אוויר נקי! נהדר, הידד! 

אבל… תסתכלו על התאריכים… ההפחתה הזו תושג בין השנים 2015 ל 2030. ועכשיו תסתכלו על הגרף של רשות החשמל עצמה…. ההפחתה כבר הושגה! 

ההפחתה הייתה בין השנים 2015 ל 2020 - בעת שהיה עיקר המעבר מפחם לגז.... מ 2020 עד 2030 תהיה עוד הפחתה קטנה בפליטות וזיהום בזכות מעבר יתרת הייצור (30%) מפחם לגז. כול ההפחתה בזיהום האוויר לא קשורה לשמש, התרומה של השמש קטנה עד זניחה.

כדי להיות נאמנים לאמת חייבים לציין שתחנות כוח הן לא הגורם היחיד, או העיקרי לזיהום אוויר. מרבית זיהום האוויר נגרם על ידי כלי הרכב, שהם גם מזהמים במרכזי הערים, היכן שחיים האנשים - בניגוד לתחנות הכוח שנמצאות מחוץ לעיר. זיהום אוויר נוסף נוצר גם על ידי התעשייה. אז איכות האוויר השתפרה אמנם אך לא ב 90%, אלא הרבה פחות… בכול אופן כל שיפור מתקבל בברכה.

האובססיה עם זיהום האוויר אינה מקרית, ואינה לשם שמיים (דאגה לבריאות הציבור). היא נובעת מהשאיפה לנסות להצדיק את ההוצאה האדירה על לוחות שמש. רשות החשמל מעריכה את העלות העודפת של השמש בין 3 ל 9 מיליארד שקל על פני 10 שנים. באים כלכלנים והמציאו טריק: הם מחשבים שזיהום האוויר גורם נזק בריאותי לציבור שהם מעריכים ב 5 - 11 מיליארד. אז בוודאי - השקעה בשמש כדאית כי היא פחות מעלות הנזק של הזיהום שהיא מונעת.

חבר'ה, חישוב זה הוא רמאות והונאה ושקר גס עד לב השמיים!. הוא רמאות גסה בשלוש רמות. 

א. למרות שאוויר נקי עדיף על אוויר מזוהם - איש אינו יכול לאמור כמה זה שווה בכסף. החישוב של הכלכלנים הוא מגמתי ושטותי, על בסיס אידאולוגיה ולא על בסיס עובדות. המספר שהם זורקים מצוצים מהאצבע, הם רמאות טהורה במטרה למכור אידאולוגיה ירוקה. 

ב. הירידה בזיהום אינה של 90%, אינני יודע כמה היא, וכמה שלא תהיה היא מבורכת, אבל היא לא  90% (אולי 10-20%). 

ג. הירידה הגדולה הושגה כבר, עד 2020, בזכות המעבר מפחם לגז, וירידה הקטנה הנוספת תושג בזכות המשך המעבר מפחם לגז. לשמש אין כל חלק בזה. אין הגיון להשקיע עוד 80 מיליארד בלוחות שמש בין 2020 ל 2030 כדי להשיג, כביכול, שיפור באיכות אוויר, שהושג בעצם כבר לפני 2020.

האידאולוגיה הירוקה מושרשת חזק בתודעה של האנשים (ושל הפילוסוף שטייניץ): "שמש זה זול, נקי ומתחדש, ולכן כמה שיותר אנרגיה סולארית יותר טוב, יעלה כמה שיעלה!" זה חזק, אבל זה מבוסס על רגש, תחושת בטן. בדיקת הגיונית ועובדתית של הטענה מראה השמש אינה מסוגלת לספק את צרכי האנרגיה שלנו, והכמות הקטנה שהיא מספקת היא חסרת חשיבות וחסרת משמעות ומחירה בשמיים.

נניח לרגע שאכן מטרות התכנית יושגו, וב 2030 השמש תספק 30% מהחשמל. אז מה? מה השגנו? ראשית - שיהיה ברור שלעולם השמש לא תספק יותר מ 30% מהחשמל שהם 10% מצריכת האנרגיה הכוללת שלנו. (היא גם לא תגיע ל 30% מהחשמל - אלה חלומות שווא). וחדירת השמש תחייב מעבר לתחנות כוח גזיות "גמישות" - כדי "לשלב" את השמש (להדליק ולכבות פעמיים ביום). התחנות ה"גמישות" שמספקות 70% מהחשמל ישרפו יותר דלק מהתחנות הבסיסיות היעילות שמספקות היום 95% מהחשמל. לא ברור לכן אם שילוב 30% חשמל סולארי יתרום בכלל להקטנת צריכת הדלק (הגז) ולכן להקטנת הזיהום. אפשרי שהשמש תתרום משהו להקטנת צריכת הדלק - אבל בטח לא תרומה גדולה. לא להקטנת צריכת הדלק ולא להקטנת זיהום האוויר (שלפחות ⅔ ממנו אינו קשור כלל לחשמל אלא לכלי רכב).

בסוף מגיעים לטענה הכי מגוחכת של שטייניץ: "ההשקעה של 80 מיליארד ש"ח בלוחות שמש תביא לפיתוח כלכלי של המשק". ובכן - המשק מתפתח כאשר עושים דברים מועילים. פה יש לנו מצב שיש לנו מערכת אספקת חשמל קיימת ומתפקדת ואספקת החשמל אצלנו היא סדירה (ב"ה) ותקינה ולא זקוקים לשיפורים או לייצור נוסף מהשמש. בא השר שטייניץ ואומר לנו - "לא, זה לא בסדר, אני אקח מכם 80 מיליארד ש"ח שהרווחתם בעמל רב ומונחים בכיס, ואוציא אותם על מערכת חשמל נוספת, סולארית". תענוו לו: "לא, תודה, מוחל טובות. אנו מסודרים גם בלי זה. תשאיר את ה 80 מיליארד שקל בכיס שלנו - זה יתרום את התרומה הגדולה ביותר לרווחה הכלכלית שלנו". לטעון ששליחת הרבה מיליארדים מהכסף של אזרחי ישראל לסין, לרכישת לוחות שמש בלתי מועילים "יפתח את הכלכלה שלנו" זה שקר מגוחך. אולי יפתח את הכלכלה הסינית - לא את שלנו. שילוב של חשמל סולארי לא משפר בכלום את הכלכלה הישראלית - אדרבא - הוא פוגע בה בגלל בזבוז ממשאבים שכבר הרווחנו בעמל רב.

מה העלות של 16GW כושר ייצור סולארי המתוכנן? ניקח את המחיר שחברת החשמל משלמת היום למערכות סולאריות מותקנות - כ 45 אג' לקוט"ש, והמחיר שבו חברת החשמל קונה קוט"ש מתחנות גזיות - 20 אג'. אז סבסוד לכול קוט"ש סולארי הוא כ 25 אג'. עכשיו נכפיל 16 GW כפול 1700 שעות בשנה, כפול 25 אג' - נקבל כ 7 מיליארד ש"ח לשנה. 

העלות העודפת (רק הסובסידיה) היא כ 7 מיליארד ש"ח לשנה, כול שנה, בהתחייבות ל 25 שנה…  (אפשרי שבעתיד המחירים יהיו יותר נמוכים… ואפשרי שלא). והמחיר הזה לא כולל את העלות הנוספת של "הגמשת" תחנות הכוח הגזיות הדרושה כדי לקלוט את החשמל הסולארי, והרחבת רשת ההולכה הנחוצה לאותה מטרה. מחיר החשמל הסולארי שמשולם ליצרנים - אינו כולל את כול העלות של המערכת המשולבת סולארי-גז.

המטרה של הקטנת השימוש בדלק פחמי (גז) היא מטרה רצויה וראויה אבל לא בכול מחיר. האם השמש באמת חסרת תועלת לחלוטין? האם אין ממש בחשמל סולארי? לדעתי - השמש יכולה לתרום תרומה כולשהי, קטנה ומוגבלת, להקטנת השימוש בדלק פחמי. אפרט יותר בפוסט אחר. צריך גם להכיר בנזקים הסביבתיים שמיליונים של לוחות שמש עלולים לגרום.

חשוב לבדוק את הנושא בצורה רציונלית, בהתבסס על העובדות ההנדסיות והכלכליות, ולהשתחרר מגישה חולמנית רגשית ואידיאולוגית.

ומעל לכול - להשתחרר ממסכת הסיסמאות הנבובות, דיבורי הסרק  והשקרים שממלאת את ההודעה של הפילוסוף שטייניץ. יש לציין שדעתו וגישתו של שטייניץ אינה יוצאת דופן ומייצגת את עמדת הרוב, הנוהר ללא בדיקה ומחשבה אחרי סיסמאות "ירוקות" רגשיות.

יעקב

נ.ב. יש לציין לשבח את העבודת הבדיקה העניינית של גורמים מקצועיים ברשות  החשמל ומשרד האנרגיה, שכל הקורא אותה יכול להבחין בבירור שהעובדת אינן תומכות במסקנות שהשר שטייניץ והלובי הירוק כפו עליהם (למרות שהם ממליצים כן לאמץ את היעד של 30% ייצור חשמל מתחדש). 

כמו כן מתברר היטב שמטרת המחקר הזה הייתה "כיצד לעמוד ביעדים לאומיים לשילוב אנרגיה מתחדשת". כלומר: ראשית כול נקבעו "יעדים לאומיים" (בהחלטות ממשלה) ללא שום מחקר ושום בדיקת היתכנות, נקבעו יעדים על פי הרגש, מהבטן, ללא שום עגינה במציאות. אח"כ הזמינו מחקר שיבדוק את העובדות - לא על מנת לברר כמה אנרגיה מתחדשת אפשר וכדאי לשלב - אלא על מנת להראות שניתן להגיע ל"יעדים לאומיים" אידאולוגיים ורגשיים שעליהם הוחלט קודם. המחקר הביא את התשובה המיוחלת (לאמץ יעד 30%) בהסתמך על טכנולוגיה שלא קיימת (אגירה) ושהם מודים שלא קיימת.

מחיר החשמל הסולארי צונח, אולי...

דה-מרקר: "מחיר החשמל הסולארי צונח: הליך תחרותי למתקנים פוטו וולטאים קרקעיים המחוברים לרשת המתח העליון, הניב מחיר חשמל נמוך במיוחד של 14.44 אגורות לקוט''ש באחת מארבע הצעות שאושרו אמש במליאת רשות החשמל." (למתקנים קרקעיים גדולים).

במכרזים אחרים, למתקנים על גגות גדולים ומאגרי מים, התקבל מחיר של 23.3 אג' לקוט"ש. בחו"ל היו מכרזים שהניבו אף מחיר נמוך מזה. זאת – בהשוואה למחיר מכירת חשמל בתחנות גזיות של כ 20 אג' לקוט"ש.

מצויין!

אז למה מיהרה רשות החשמל ואישרה, החל משנת 2008, מתקנים במחיר שהחל ב 230 אג' או יותר. למה אנו תקועים עם מתקנים שמקבלים מחיר גבוה כזה במשך 20 שנה (צמוד למדד ולדולר)? למה אנו משלמים תוספת של כ 3-5% על מחירי החשמל (בחשבונות החשמל) בשביל סבסוד לחשמל סולארי, תוספת שעלולה להגיע למעל למיליארד ₪ לשנה?

נקודה ראשונה היא למה קפצו אצלנו בראש? למה רצו להתקין לוחות במחירים יקרים ישר בהתחלה, ב 2008 (ואילך)? מה התועלת שאנו מפיקים מאותם מיליארד שקל מיותרים שאנו משלמים דרך חשבונות החשמל כול שנה? אי אפשר היה להמתין קצת ב 2008 שהמחירים ירדו? האם ישראל או העולם או האקלים או מישהו בכלל הפיק איזושהי תועלת מההתקנה המוקדמת של מתקנים סולאריים בישראל במחירים אסטרונומיים?? לא. אבל, כשמגיעים לחשמל סולאריים לא פועלים לפי הגיון ולא בודקים תועלת, ולא נזהרים. קופצים בראש, על סמך תחושות בטן. יעלה כמה שיעלה (מיליארד ₪ לשנה לריק)! מעתיקים מהגויים בלי לחשוב. כי חשמל סולארי הוא טוב, כול הדיוט יודע.

שאלה נוספת: אם חשמל סולארי כול כך זול מדוע צריכה רשות החשמל להתערב, ולפרסם מכרזים, ולהבטיח מראש קנייה של כול קוט"ש, במשך 20 שנה, במחיר מובטח צמוד למדד? אם החשמל הסולארי זול – שיימכר בשוק. יקימו יזמים מתקנים ייצרו חשמל וימכרו בשוק למטרות רווח, ב 20 אג' לקוט"ש. מוצרים זולים וטובים נמכרים ללא תמיכה ממשלתית, משיקולים כלכליים. מדוע הולכים היזמים על מכרזים ממשלתיים שמשלמים רק 14 אג'??

כמו שאמרתי בעבר – יש בארץ ובעולם מאות או אלפים של מפעלים, משרדים ועסקים (ומרכזי קניות) שמשתמשים בהרבה חשמל בשעות היום בעיקר (כאשר המפעלים עובדים וגם השמש זורחת) ומשלמים חשבונות חשמל במיליוני שקלים מדי חודש. אם חשמל סולארי זול – כדאי להם להתקין על כול גג וכול מגרש לוחות שמש, ולהשתמש בחשמל סולארי הפרטי שלהם להקטנת הצריכה של חשמל מהרשת. עבור חשמל רשת הם משלמים (מחיר קמעונאי) כ 50 אג' לקוט"ש... אם הם יכולים לייצר ב 14 אג' הם מרוויחים הרבה... ולא זקוקים לשום חוזה ממשלתי או אישר של רשות החשמל. מדוע אין מתקנים כאלה?? עוד לא שמעתי על מתקן פרטי אחד... משהו פה מוזר... כול המתקנים שהוקמו עד כה הוקמו כדי לקצור את הסובסידיות הממשלתיות, לא כדי לייצר חשמל....

האם המחיר שהתקבל במכרז (14 אג') הוא ריאלי? האם הוא מבטיח רווח למשקיעים? איני חושב... אבל זה לא עסק שלי... אני מעלה השערות. ראשית המחיר הוא על הנייר ... עוד לא הותקנו הלוחות... לא בטוח שיותקנו... (תלוי אם ימצאו משקיעים) ואם יותקנו – לא בטוח שירוויחו כסף. בהחלט ייתכן שיזמים זריזים רוכבים על גל האופנה, ומקווים לגייס משקיעים על בסיס רגשות בטן ("חשמל העתיד") – בונים מתקן עם כסף של אחרים, וכאשר צריך להחזיר את ההשקעה אומרים "אופס... טעינו", והלך הכסף של המשקיעים (אבל היזמים כבר גזרו את הקופון שלהם). ראה "בטר פלייס" ו 400 מיליון דולר של עידן עופר שהתאדו. ויש אפשרויות נוספות – כמו סובסידיות נסתרות במחיר הקרקע, בפטור ממיסים וכאלה... ויכול להיות שהם בונים על כך שבעתיד הממשלה "תציל" אותם כאשר יתברר שלא יכולים להפעיל את השדה, ותוסיף להם כסף... וייתכן שהם אולי מקווים שיוכלו למכור את החשמל בעתיד לצרכנים במחיר של אולי 20 אג' (או יותר, אם מחירי הגז יעלו) – והמחיר המובטח בחוזה עם רשות החשמל הוא רק "רצפה" ?

חשמל סולארי זה טוב... אולי... אני בעד. אלא שהחשמל שלוחות השמש מפיקים הוא מועט, וזמין רק 20% מהזמן, (אצלנו, בארצות אחרות פחות). יתקין נא כול מי שרוצה וחושב שכדאי לוחות שמש כמה שהוא רוצה, על גגות או על קרקעות שבבעלותו. ירוויח כול מתקין ויצרן כמה שיכול. בשביל מה צריכה הממשלה להתערב? למה צריכה הממשלה לחתום חוזים ולהבטיח מכירה בטוחה לחשמל הסולארי, ולקבוע מחיר ל 20 שנה צמוד למדד? שימכרו בשוק. ואם הממשלה התערבה בעבר (בטעות) כאשר מחירי הלוחות היו גבוהים, מדוע צריכה הממשלה להמשיך ולהתערב כעת, כשהמחירים נמוכים ויש (לכאורה) כדאיות כלכלית בהתקנת הלוחות?

יש שיטענו שהחשמל הסולארי מקטין את זיהום האוויר (אולי... קצת) – וכול הציבור נהנה מזה, ומגיע ליזם עידוד על כך. נניח. אז שיתנו לו פטור ממס... למה קנייה מובטחת, במחיר מובטח, ל 20 שנה?

עוד נקודה חשובה חייבים לזכור: השמש מסוגלת להפיק חשמל רק 20% מהזמן. לא חשוב כמה חשמל סולארי זול (אפילו אם היה חינם) – אנו חייבים תחנות כוח רגילות (פחם וגז) המסוגלות לספק את מלוא היקף הצריכה שלנו כאשר השמש לא פעילה. כלומר – המתקנים הסולאריים הם גיבנת הרוכבת מעל למתקנים פחמיים, הדרושים בכול מקרה. יש השקעה כפולה במתקני הפקת חשמל. יותר מזה: החשמל הסולארי גורם לתחנות הרגילות לפעול פחות שעות מהמתוכנן (וביעילות ירודה), והדבר מעלה את עלות החשמל הפחמי, שכאמור, מספק את צריכתנו 80% מהזמן לפחות. כלומר – האנרגיה ה"חינמית" שאנו מקבלים לכאורה מהשמש עולה ביוקר בכול מקרה.

אבל - כאשר מדובר בדת מאמיני השמש – אין מקום לשאלות הגיון או עלות...

יעקב

הפיל הלבן הסולארי מתחיל לשרוף כסף.

תחנת הכוח באשלים (תמונה ויקיפדיה)

שתי "תחנות הכוח" התרמו-סולאריות באשלים מוכנות כעת להפעלה (בשעה רעה), אחרי 12 שנים של תלאות וצרות. כעת הן קיבלו אישור סופי להתחבר לרשת ולספק חשמל. כלומר – אישור סופי לשלוח יד לכיסנו ולקבל סובסידיות שאנו משלמים, בעל כורחנו, באמצעות חשבון החשמל. מעריכים השנה תעריפי החשמל כבר עלו ב 2% לצורך סבסוד החשמל הסולארי. ועוד היד נטויה – העליות בתעריפי החשמל לצורך סבסוד מתקנים שאין בהם תועלת תימשך.

חשבון פשוט מראה: שני המתקנים מספקים, ביחד (כאשר השמש זורחת) כ 240 MW חשמל, כפול 1750 שעות בשנה (מתוך 8760 אפשריות – 20%)  הם 420 אלף MW-שעה, שהם 420 מיליון KW-h או קוט"ש (קילווט-שעה). על כול קוט"ש הובטח להם מחיר של 88 אג' (צמוד למדד, ל 20 שנה), בעוד מחיר ייצור חשמל בגז הוא כ 20 אג' לקוט"ש – כלומר יש סיבסוד של 68 אג' לקוט"ש. כפול 420 מיליון נותן 285 מיליו ₪ - כלומר כ 300 מיליון ₪ לשנה, ל 20 שנה, רק לשני מתקנים אלה. ביחד עם שאר אלפי המתקנים הפוטו-וולטאיים (לוחות שמש)  המפוזרים בארץ – הסבסוד הכולל לחשמל סולארי מגיע, או יגיע בקלות לכ מיליארד שקל לשנה. כול שנה, במשך 20-25 שנה....

עד כה החשמל הסולארי סיפק כ 2-3% מצריכת החשמל, יחד עם המתקנים שהחלו לפעול החודש יגיעו אולי ל 5%... אולי... כמות אפסית – במחיר אסטרונומי. כמה עוד אפשר לשרוף כסף כדי להשיג "יעדים" בלתי משמעותיים ושרירותיים כאלה או אחרים? הממשלה החליטה על "יעד" של 10% חשמל ירוק עד 2020, יעד שכמובן לא יושג, למרות הוצאת הכספים האדירה. ונניח שהיה מושג – מה זה היה נותן? זה היה מציל את העולם (או אותנו)?  היעדים חסרי שחר, כול ההיסטריה של ההתחממות הגלובאלית חסרת שחר, כול ה"הישגים" הם כלום. הדבר הממשי היחידי שקיים זו ההוצאה המיותרת של מיליארד שקל, כל שנה, במשך 20-25 שנה...

הפרויקט כולו נולד בחטא. זה החל בשנת 2007 כאשר רשות החשמל החליטה לצאת במכרז להקמת שני מתקנים תרמו-סולאריים באשלים – אחד בשיטת מראות הפראבוליות והשני בשיטת דוד על מגדל שמראות מסביב ממקדות בו את קרינת השמש. שתי השיטות היו חדשות ולא מנוסות (לא היו מתקנים גדולים בעולם שעבדו בשיטות אלה). פקידי הממשלה שלנו החליטו לקפוץ בראש ולעשות ניסויים בשיטות לא ידועות, על גב הכסף שלנו. כי – דחוף! דחוף! – צריך להציל את העולם ויעלה כמה שיעלה! (בכסף של אחרים!). בינתיים נבנו כמה מתקנים כאלה בעולם ונלמדו הלקחים. המתקנים יקרים מאד ובעייתיים בתפעול – כלומר מפיקים פחות חשמל מהחשמל המועט שציפו מהם... העולם ירד מהטכנולוגיה התרמו-סולרית וגנז אותה. אין נבנים מתקנים חדשים בטכנולוגיות אלו.  התברר מעל לכול ספק שהטכנולוגיה הפוטו-וולטאית – מפיקה חשמל סולארי במחיר נמוך בהרבה ובהשקעה התחלתית נמוכה, ועלות תחזוקה ותפעול יותר קטנים. למרות זאת וכאשר עובדות אלו כבר היו ידועות, דהרו אצלנו במלוא הקיטור קדימה. בשנת 2015 הייתה הזדמנות לרדת מהעץ, כאשר אחד הזוכים פשט את הרגל (החברה הספרדית אבנגואה). בכול זאת אישרו את המשך הפרויקט, בטכנולוגיה שכבר הוכחה ככושלת.

הטיפשות ההיסטרית הזאת – הדהירה להציל את העולם, הרצון של ממשלתנו ופקידיה לקפוץ בראש... כול אלה מדהימים. שר האנרגיה הפילוסוף שלנו שלא עושה שיעורי בית והלך שבי אחר אידאולוגיות ואופנות עולמיות... ועושה אקספרימנטים על גב הכסף הציבורי... וכי אי אפשר היה להמתין כמה שנים וללמוד מהניסיון של הגויים והמתקנים הכושלים שהם הקימו (בספרד וקליפורניה)? (הם הפסיקו עם הקמה של מתקנים תרמו-סולאריים). אי אפשר היה להמתין כמה שנים ולאמץ טכנולוגיות מנוסות ומוכחות?

ולבסוף – נניח שאכן 5 או 6% או אפילו (בעתיד, אולי) 10% מהחשמל שאנו צורכים יופק ממתקני שמש למיניהם (תרמו-סולאריים ופוטו-וולטאיים). מה זה מועיל? האם פירושו שאנו נשרוף 10% פחות דלק (פחם וגז) להפקת החשמל? לא! כי אנו צריכים חשמל גם בערב, כאשר השמש שוקעת, ואת תחנות הכוח אי אפשר לכבות בבוקר ולהדליק מחדש בערב. אז תחנות הכוח הרגילות (הפחמיות או גזיות) תמשכנה לשרוף דלק גם ביום – כאשר יש חשמל סולארי – כדי להיות מוכנות לשעת שקיעת השמש... הן תמשכנה לשרוף דלק כאילו שאין כלל מתקנים סולאריים... (אולי קצת פחות...). לפי הערכות גסות – אספקה של 10% מצריכת החשמל על ידי מתקנים סולאריים יאפשר חיסכון של אולי 5% בדלק הנצרך... השפעת החשמל הסולארי על חסכון בדלק (ולכן על חסכון בזיהום אוויר ופליטות פד"ח) היא אפסית. הדבר הממשי היחידי שהתחנות הסולאריות משיגות הוא בזבוז הכסף. מיליארד השקל המיותר שנגזר עלינו לשלם דרך חשבונות החשמל הוא מאד ממשי, הוא ה"הישג" הממשי היחידי! המטרות המוצהרות – הגנה מפני התחממות גלובאלית וירידה בזיהום האוויר – ההישגים בתחום זה הם קטנים כול כך שלא יורגשו כלל.

יעקב