80% מהאנרגיה ממקורות פוסיליים, כמו לפני 10 שנים.

מקורות אנרגיה פוסיליים (פחם, נפט, גז) סיפקו בשנת 2019 80.2% מהאנרגיה , לעומת 80.3% בשנת 2009. חלקה של האנרגיה המתחדשת גדל מעט - מ 8.7% ב 2009 ל 11.2% ב 2019.

אל תתרשמו מחלקה של האנרגיה המתחדשת ומהעלייה הקטנה בחלקה - זה כולל פריטים מטורפים כמו "ביומסה" שהיא שריפת היערות בכבשני תחנות הכוח, ואתנול - שהוא שהוא שריפת המזון שלנו במנועי המכוניות, וגם סכרים ההידרו-אלקטריים שנבנו לפני 50 שנה (ולא בונים יותר).

עובדה היא שלמרות עשור של עבודה מאומצת והשקעה גדולה, עשור של התקנה של מיליארדים לוחות שמש ומאות אלפים של טורבינות רוח - חלקם של הדלקים הפוסיליים באספקת האנרגיה הדרושה לאנושות נשאר בדיוק אותו דבר - מעל 80%. לא עזרו ועידות האקלים ההמוניות, הרטוריקה הלוהטת, הסכמי פריז, הכרזה על יעדים יפים,  חקיקה על אפס פליטות… תכניות יפות…  הכול דיבורים ריקים. מדיבורים לא יכולה לצאת אנרגיה - ולא יצאה, ולא תצא. 

יגידו החסידים "לא עשו מספיק"... עשו כמה שאפשר… בעשור האחרון היו עיקר ההתקנות של רוח ושמש והתקינו הרבה!. כאמור התקינו כ 2.5 מיליארד לוחות שמש וכמה מאות אלפים טורבינות רוח… השקיעו באנרגיה מתחדשת כ 3 טריליארד דולר. האמת היא - לא משנה כמה השקיעו וכמה התקינו. ברזלים (וזכוכיות) אלה מפיקים מעט מאד חשמל. אתה לא יכול לרמות את חוקי הפיזיקה או לגבור עליהם באמצעות פטפטת, רטוריקה, ועידות, יעדים וחקיקה. אתה לא יכול להפיק אנרגיה מפטפוטים, גם אם אתה מאד משתוקק.

כל הסיפור על אנרגיה מתחדשת מבוסס על שקר ובורות והונאה עצמית.

יעקב

 

נביאי השקר – מצגת מאת מיכה קליין

נביא שקר מנבא בדרך כלל לתקופה רחוקה בעתיד כך שהוא בחזקת "המרחיק עדותו", וכשיגיע זמן התחזית הוא כבר לא יהיה כאן כדי לתת דין וחשבון.

בנושא שינוי האקלים ובעיקר כשמדובר בחזוי לאזור הקוטב הצפוני, היו כמה "נביאי שקר", שהציגו תחזית לטווח זמן קצר, כך שניתן לבדוק האם התחזית שלהם התממשה.

פרופ. מיכה קליין ריכז לנו "טעימות" של 7 אנשים וגופים שהציגו נבואות ותחזיות שהתבדו.

False prophets by micha klein

על החינוך בנושא ההתחממות הגלובלית.

מה מלמדים אותנו ב-2020 ומה באמת קורה בחוץ?

מאת פרופ. מיכה קליין

בשנת 2010 פורסם על ידי משרד החינוך – המזכירות הפדגוגית, האגף לתכנון ופיתוח תכ"ל והפיקוח על הוראת הגאוגרפיה, בשיתוף עם מט"ח –המרכז לטכנולוגיה חינוכית הספר "כדור הארץ והסביבה" –ספר לימוד בגאוגרפיה ופיתוח הסביבה לתלמידי החטיבה העליונה. הספר עדיין משמש כספר המלווה את התלמידים בחטיבה העליונה עד היום. את הפרק העוסק בהתחממות הגלובלית כתב פרופ. יואב יאיר.

בשנת 2014 פורסמה על ידי בועז ארד (ושות.) חוברת בשם "אש ותמרות עשן: מה לומדים על התחממות גלובלית בבית הספר". החוברת  מבקרת את היחידה הראשונה בספר העוסקת בהתחממות הגלובלית. לא אחזור על נקודות הביקורת הרבות שעלו בחוברת.

אתייחס רק לעשרה קטעים המובאים בספר לעומת תמונת המצב העכשווית.( ניסיתי במידת האפשר למצוא נתונים הקרובים ביותר לימינו).

קטע א'

כדור הארץ והסביבה עמ' 7

כותב הפרק הביא אחד מתוך גרפים רבים שפורסמו על ידי NASA. אך לא ציין כי NASA "תיקנה" את נתוני הטמפרטורה ועל ידי כך שינתה את הגרף. למשל איור 1 מציג שני גרפים ששניהם פורסמו על ידי NASA אך מראים תוצאות שונות. הגרף משנת 1999 מראה כי הטמפרטורה בשנת 1936 היתה גבוהה יותר מזו שבשנת 1999 . לעומת הגרף שפורסם ב-2019 שם המצב שונה.

איור 1. השוואת הגרף ששורטט על ידי NASA ב-1999 לעומת זה ששורטט ב-2019.

על בסיס נתוני NASA לפני ולאחרי התיקון, שרטט הלר את איור 2.

איור 2. הטמפרטורה הממוצעת בארה"ב, באדום הנתונים המדודים בכחול הנתונים לאחר התיקון.

בבירור ניראה כי ללא התיקון לא ניתן לכתוב כי טמפרטורות השנים האחרונות הן הגבוהות ביותר.

 

קטע ב'

כדור הארץ והסביבה, עמ' 9

המסר של קטע זה מובא גם בהמשך הפרק המדבר על תהליך המדבור.

אביא כאן רק מעט נתונים העוסקים באזור הסהל שבדרום מערב מדבר סהרה. באזור זה הייתה ירידה גדולה במשקעים שהגיעה לשיאה בשנות ה-80 של המאה הקודמת ולכן "חוזי האקלים" ראו שחורות לאזור. אך המחזוריות הטבעית של האקלים בעולם שינתה את המגמה וניתן לראות כי מאז יש עלייה בכמות המשקעים. לחיזוק הטענה  אני מצרף תוצאות משלושה מקורות שונים המראים אותה מגמה. איור  3 4 5.

איור 3. השינוי במשקעים בחבל הסהל בשנים 1950-2017.

איור 4. העלייה בכמות המשקעים, הקו הירוק, בחבל הסהל 1982-2012.

איור 5 . השינוי האינדקס המשקעים בסהל מאז 1900. מאז שנות ה-80 נראת עלייה.

 

 קטע ג'

כדור הארץ והסביבה עמ' 9

איור 6  מבוסס על נתוני המרכז הלאומי לנתוני הוריקנים בארה"ב מראה מגמה של ירידה במספר ההוריקנים, בקטגוריה 3 + , העמודות מייצגות עשור ולא שנים בודדות. (מעודכן עד ספטמבר 2018)

איור 6 . השינוי במספר ההוריקנים בדרגה 3 ומעלה לכל עשור מאז 1850.ניכרת ירידה ב-80 השנים האחרונות.

איור 6  לא מתאר את שיעור הנזק הכספי שכן ערך ההשקעות שנמצאים בנתיבי ההוריקנים עלה בהרבה לאורך השנים ולכן ברור כי הנזק לכל אירוע גדל.

קטע ד'

כדור הארץ והסביבה עמ' 10

על השטח המכוסה שלג יש מעקב שנתי באמצעות חישה מרחוק. הגרף המצורף שורטט במעבדת אוניברסיטת רוטגרס בארה"ב ומתאר את כיסוי בשלג בגרינלנד בשנים 2000-2020 ניתן לראות כי פרט לשנה אחת לאורך כל 20 השנה כיסוי השלג היה גדול יותר מממוצע הכיסוי לשנים 1972-2019.

איור 7. כיסוי השלג בגרינלנד בשנים 2000-2020. הקו האדום הוא ממוצע הכיסוי לשנים 1972-2019. ניתן לראות כי כמעט בכל התקופה  הכמות השנתית הייתה גבוהה מהממוצע.

קטע ה'

כדור הארץ והסביבה עמ' 10

 

כדור הארץ והסביבה עמ 10

בגרף המובא בספר הודגשה הירידה בנפח הקרח כבר משנת 1960. אך מעיון במהלך הקו האדום המתאר את המהלך השנתי כי עד שנת 1990 לא ניתן לראות מגמת ירידה ורק אז מתחילה ירידה בנפח הקרחונים.

תמונה עכשווית על נפח הקחונים מראה כי הירידה בנפח הקרחונים נעצרה לפני כ-עשור ומאז נפח הקרחונים עולה ראה איור 8, המציג את המצב בגרינלנד.

איור 8 שינוי נפח הקרח בגרינלנד בשנים 1993-2018.

איור 9 מתאר את השתנות נפח הקרח הים הארקטי בתאריך 8.8 (כל שנה) לשנים 2006-2018

איור 9. השינוי בנפח הקרח בים הארקטי , השרות המטאורולוגי הדני.

קטע ו'

כדור הארץ והסביבה עמ' 12

במחקר שפורסם בשנת 2018 מדווח דוואט (Duvat) על סקר נרחב שעשה על שינוי בשטחם של האיים. בעשורים האחרונים, איי האטול באוקיאנוס ההודי ובאוקיאנוס הפציפי לא הציגו עדויות של שינוי בשטח עקב העלייה בגובה פני הים. ניתוח של נתונים זמינים, המכסים 30 אטולים וכוללים 709 איים, מגלה כי שום אטול לא איבד שטח וכי 88.6% מהאיים היו יציבים או גדלו בשטח, בעוד שרק 11.4% מהאיים הצטמצמו בשטחם. נמצא כי באיים הקטנים מ-10 הקטר ( הקטר= 10 דונם) היה שינוי בשטח  מעבר לטווח של 3% מהשטח, אך באיים הגדולים מ-10 הקטר אף אחד מהם לא ירד בשטחו איור 10. מתוך מאמרו של:

Virginie K. E. Duvat   2018 A global assessment of atoll island planform changes over the past decades,  WIREs climate change. https://doi.org/10.1002/wcc.557

איור 10. השינוי בשטח האי לעשר שנים (באחוזים) לעומת גודל האי בהקטר. ניתן לראות כי איים הקטנים מ10 הקטר נתונים לשינוי גדול בשטח האי אך אייםשגודלם מעל 20 הקטר כולם נמצאים בתחום של שינוי קטן (עד 3%) ואלה שחורגים כולם מראים עלייה בשטח האי.

 

קטע ז'

האיור המצורף מופיע בספר בעמוד  28 , מצויין כי מקורו הוא ה-IPCC. 

כדור הארץ והסביבה עמ' 28.

כבר בזמן פירסום הספר ה-IPCC "ביטל" את השרטוט הזה והציג במקומי את שרטוט "מקל ההוקי " המפורסם איור 11 ( Hockey stick). העלייה הגבוהה של הטמפרטורה בתקופה החמה של ימי הבינים לא תאמה את מודל ה-IPCC ולכן בכל פירסומיהם הם עברו לשרטוט "מקל ההוקי". בגרף זה מוצגת ירידה רצופה בטמפרטורה מאז שנת ה-1000 עד לשנת 1850 ומאז עלייה חדה. זה "מתאים" לגישה של האדם כגורם לחימום.

איור 11. השתנות הטמפרטורה כפי שמוצגת על ידי ה-IPCC מאז 2001.

קטע ח'

כדור הארץ והסביבה עמ' 29

הקשר לכאורה בין עלייה בפחמן הדו חמצני לבין עליית הטמפרטורה מודגש רבות על ידי הדוגלים בהתחממות גלובלית מעשה ידי אדם. כדי לחזר את טענותיהם הן מביאים את העלייה  המחזורית בטמפרטורות במאות אלפי השנים האחרונות.

אך ניתוח מפורט של מחזורים אלה שהתאפשר מניתוח של גלעיני קידוח בקרחונים  גילו כי ההתחממות קדמה לעליית הפחמן הדו חמצני.  איור 12 מציג את השתנות הטמפרטורה והשתנות הפחמן הדו חמצני על בסיס תוצאות קידוח באנטרקטיקה. ניתן לראות כי העלייה בטמפרטורה , הקו הכחול, החלה לפני העלייה בפחמן הדו חמצני קו הכתום.

איור 12 השתנות הטמפרטורה והפחמן הדו חמצני בקידוח ווסטוק .

תוצאות דומות מתקבלות גם  במחקרים עכשווים, איור 13.

איור 13 לאורך כל התקופה 1990-2018 העלייה בטמפרטורה מקדימה את העלייה בטמפרטורה .

Humlum et al 2012 מעודכן ל-2019

קטע ט'

כדור הארץ והסביבה עמ' 33.

שני זוכי פרס נובל אלה יכולים היום לאחר 13 שנה מהזכייה, להיחשב "כנביאי שקר".

אל –גור הבטיח כי האוקיאנוס הארקטי יהיה חופשי מקרח בשנת 2013 ולאחר מכן נוכל לקצר את הדרך ממזרח למערב.

מאז פרסום המודלים של IPCC, הן ביחס לשינויי הטמפרטורה הצפויים והן לעלייה הצפויה בגובה פני הים, עברו כבר כמעט שני עשורים. תקופה זו היא אמנם תקופה קצרה כאשר עוסקים בתחזיות אקלימיות, אך למרות זאת חוקרים רבים העמידו במבחן "המדוד מול החזוי" את התחזיות האלה. לפי תוצאות השוואה זו איור  14, ברור כי תחזיות המודלים גבוהות בהרבה לעומת תצפיות האמת.

איור. 14. תחזית העלייה בטמפרטורה לפי ה-IPCC על בסיס נתוני 1900–2000 לעומת מה שנמדד בפועל (מקור: Scafetta 2017). הכוכביות האדומות הן תוספת שלי המדגישה שנים בהן היתה תופעת אל-ניניו חזקה יחסית, בשנה כזו הטמפרטורה עולה.

ביחס לתחזית ה-IPCC על עליית פני הים ראה איור 15. 

איור 15.השינוי שהיה צפוי בגובה פני הים לפי אל-גור, IPCC לעומת מה שנמדד. 

קטע י'

כדור הארץ והסביבה עמ' 37.

עברו עשר שנים ויש לבחון האם אותם מדענים שהתנגדו לתיאורית ההתחממות על ידי האדם צדקו והרוב הגדול חזה את העתיד "הלא נכון" או שמא טעו וכמו בדמוקרטיה "הרוב צודק".

כפי הנראה כותב הספר העריך לא נכון את דעת המיעוט שכפי שהוא עצמו כותב "עם קבוצה זאת נמנים גם מדענים מוכרים" .

הגיע הזמן כי מערכת החינוך תפנים כי הוויכוח על נושא ההתחממות הגלובלית ובעיקר הטענה כי האדם הוא האחראי להתחממות זו רחוקה מאד מתשובה מוחלטת.

הראיות לכך כי תהליכים טבעיים הם הגורמים לשינויי אקלים רבות יותר מהעדויות שלכאורה האדם הוא הגורם. 

 

 

 

 

סובסידיות לדלק מאובן – דיסאינפורמציה – שקר.

חסידי האנרגיות הירוקות ( שמש ורוח – ש"ר) מנסים כול הזמן לטעון שהן לא יותר יקרות מאנרגיה ממאובנים (פחם, גז, נפט). זה, כמובן, ובאופן ברור ובוטה, בלתי נכון לחלוטין. וש"ר לא יכולים להתחרות  ללא סובסידיות גבוהות (ומנדטים). עוד טוענים חסידי הש"ר: "אז מה? גם המאובנים מקבלים סובסידיות" – כלומר גם הדלק מפחם, גז או נפט מסובסד.

הבעיה עם הטענה על הסובסידיות של המאובנים היא שהיא, פשוט, לחלוטין לא נכונה. ההיפך בדיוק הוא הנכון – הדלק מאובן משלם מיסים (משלם סובסידיה – לא מקבל סובסידיה) – כלומר – יוצר "הכנסה חברתית" בנוסף למחיר הנמוך יותר.

כבר התרגלנו להצהרות מגמתיות ותימהוניות של פעילים ירוקים חולמניים, המנותקים מהמציאות.  אבל – הנה בא גוף רציני לכאורה, סוכנות האנרגיה הבינלאומית, IEA, (international energy agency)  וכותב בדוח האחרון שלו שהאנרגיה המאובנת נהנית מסובסידיות של 550 מיליארד דולר לשנה, לעומת סובסידיה של "רק" 120 מיליארד דולר של האנרגיה הירוקה. אז מה האמת?

האמת פשוטה: הטענה הזאת (כולל של ה IEA) לחלוטין לא נכונה, האמת היא כמו שציינתי למעלה -  הדלק המאובן משלם סובסידיות לא מקבל אותן – כפי שנראה מיד.

 במדינות רבות בעולם מאלצת הממשלה את חברות הדלק (בעיקר חברות ממשלתיות) למכור את הדלק בתוך המדינה במחיר נמוך ממחיר השוק העולמי. (מדובר בעיקר על הנפט). את פירוט המדינות ורמת ה"סיבסוד" שלהן (כלומר בכמה המחיר של הנפט נמוך ממחיר השוק) רואים במפה שלמטה.

(קישור לתמונה גדולה יותר)

שימו לב מי הן המדינות בהן הדלק "מסובסד" – הצבועות בגווני וורוד - (כלומר בהן הנפט נמכר זול ממחיר השוק הבינלאומי) – אלו מדינות מייצרות נפט. מדינות אלה מכריחות את חברות הנפט (הממשלתיות) למכור את הנפט בתוך המדינה במחיר נמוך מהמחיר הבינלאומי. הנימוק שלהן פשוט: "זה דלק שלנו, בואו ניתן לאזרחינו (בעלי המשאב הלאומי) ליהנות מדלק במחיר נמוך". האם זה סבסוד? במידה מסוימת זה סבסוד אבל של הצרכן, לא של היצרן. קוראים לזה "סבסוד" אבל זה בעצם לא סבסוד.  העלות של הפקת הנפט היא זולה, חברות הנפט לא מוכרות את הנפט במחיר שמתחת למחיר העלות (במקרה כזה זה היה סבסוד). הן לא לקוחות כסף מהממשלה (מאנשים אחרים) כדי לאפשר את מחיר הנפט הזול. הן רק מוותרות על רווח אפשרי מייצוא הנפט, ומסתפקות ברווח נמוך יותר עבור הנפט שהם מוכרים בתוך מדינת הבית. מבחינה אחרת הוויתור הזה על הרווח שקול למס שחברות הנפט משלמות למדינה. זהו מס, או סבסוד, שחברות הנפט מעבירות ישירות לאזרחי המדינה (כלומר לצרכני הדלק) מבלי שעבר בקופת המדינה. כלומר: חברות הנפט משלמות סובסידיות, ולא מבלות אותן.

גם אצלנו יש מצב דומה. יצרני הגז חתמו חוזה אספקה ארוך טווח עם חברת החשמל, לפיו הם מספקים את הגז במחיר כ 5 דולר ליחידה (1000 BTU), לעומת מחיר של כ 10 דולר שמדינות אירופה משלמות לרוסיה עבור גז, או מחיר של כ 13 דולר שהוא מחירו של הגז המונזל בשוק העולמי. אז, האם יצחק תשובה מביא כסף מהבית ומסבסד את הגז לחברת החשמל (כלומר לכולנו)? לא! תשובה מרוויח יפה, הוא רק גובה מחיר שוק "מקומי" שהוא נמוך ממחיר השוק העולמי. אין כאן סובסידיה לגז. אין כאן מכירה של גז במחיר נמוך מעלות ההפקה – רק הדבר הזה הוא סובסידיה באמת.

( מעיון במפה רואים שייתכן וסין והודו, שאינן בעלות משאבי נפט, כן מסבסדות במידה קטנה את הדלק, כלומר הממשלה נותנת כסף כדי להוזיל את הדלק. אינני יודע...).

חוץ מזה – ה"סיבסוד" הזה של הנפט במדינות המפיקות אינו רלוונטי לצורך הדיון וההשוואה לסבסוד של האנרגיה המתחדשת (ש"ר). כמעט כול הש"ר בעולם מותקן בארה"ב ואירופה, בהן אין סבסוד של דלק (לפי המפה). לטעון שהחשמל הפחמי נהנה מסובסידיה בארה"ב, ולכן הוא יותר זול מהחשמל הירוק – זה לא נכון לפי שום קריטריון, גם לא הקריטריון העקום של ה IEA.

אדרבא – חברות הדלק משלמות מיסים יותר גבוהים מחברות אחרות (למשל בבריטניה), ומשלמות תגמולים לממשלות עבור הזיכיונות להפקת דלק (נפט, פחם וגז).  הדלק הפחמי משלם מיסים ותגמולים לממשלות ויוצר בכך "הטבה חברתית" – מקור הכנסה שמממנן חלק מהשירותים הממשלתיים – ולא סובסידיות – שהן הוצאה מהקופה הציבורית או מכיסי האזרחים (כמו הסובסידיות הירוקות).

טענה אחרת היא שחברות הדלק נהנות מהנחה במיסים, בצורה של הכרה בהשקעות חיפוש נפט כהוצאה. לא נכון לחלוטין שהן זוכות להנחה מיוחדת. ההוצאה של חיפושי הנפט היא אכן הוצאה, וכפי שכול עסק זכאי להוריד את ההוצאות מההכנסות לצורך קביעת הרווח שעליו משלמים מיסים, גם חברות הנפט רשאיות לעשות זאת – זה אינו מהווה הנחה מיוחדת.

לבסוף – בואו נשווה את "הסובסידיה" כביכול לדלק פחמי (שכאמור הינה סובסידיה לצרכן ולא ליצרן) – בסך 550 מיליארד דולר לשנה, לפי ה IEA, לסובסידיה הממשית של האנרגיות הירוקות של 120 מיליארד דולר לשנה – נשווה לפי כמות האנרגיה המיוצרת. ה"סובסידיה" (תמיכה בצרכן) של הדלקים המאובנים היא 51 דולר למט"נ (שווה ערך אנרגטי למיליון טון נפט) לעומת סובסידיה ממשית ליצרן של 430 דולר למט"נ. כלומר, אפילו לפי החשבון המוטעה במהות של ה IEA, עדיין האנרגיה הירוקה מקבלת סובסידיה גבוה פי 8.4 מהמאובנים – לפי כמות האנרגיה המיוצרת על ידי שני המקורות.

לסיכום: האנרגיה המאובנת איננה מסובסדת. ההיפך הוא הנכון. היא משלמת מיסים, שזה ההיפך מקבלת סובסידיה. היא יוצרת "תועלת חברתית" – בין השאר בזה שהיא יוצרת הכנסות לממשלות, שמממנות שירותים לציבור. (זה חוץ מהתועלת שבעצם אספקת האנרגיה). האנרגיה הירוקה (שמש ורוח) כן מסובסדת – בסובסידיות גדולות - כלומר: לוקחים כסף גדול מאנשים אחרים (דרך חשבונות החשמל) – כדי להעביר ליצרני החשמל הירוק, כדי שהיצרנים יסכימו בכלל לייצר. זוהי סובסידיה ליצרן – שזה דבר שונה מסובסידיה לצרכן.

מותר למודאגי האקלים לחשוב שדלקים מאובנים משחיתים והורסים את כדור הארץ, וחייבים לכן לעבור לדלקים ירוקים (שמש ורוח) – יעלה כמה שיעלה – כי חייבים להציל את כדור הארץ. מותר לחשוב ככה. קשה להוכיח שאין סכנה כזו. אבל, לטעון שאנרגיה ירוקה היא יותר זולה – את זה אי אפשר לטעון. זה מנוגד למציאות, לאמת. לא קשה להוכיח שזה לא ככה. עצם הטענה הזו מראה עד כמה האמונה מסנוורת את החסידים הירוקים ומונעת מהם לראות את המציאות כפי שהיא.

יעקב

הפנטזיות הירוקות של הפילוסוף שטייניץ

שר האנרגיה, ד"ר לפילוסופיה, יובל שטייניץ, יצא עם נבואה ופנטזיה ירוקה חדשה - "30% אנרגיה מתחדשת עד 2030".

כדי להבין את התכנית וההצהרה הזו, המבוססת כביכול על עבודת בדיקה של רשות החשמל, הנה כמה עובדות על השימוש באנרגיה בישראל. בשנת 2018 השתמשה ישראל באנרגיה בכמות של 23,768 אלפי שעט"ן (שווה ערך טון נפט). מתוך זה - 164.6 שעט"ן - אנרגיית שמש - שהם 0.7%.

השר שטייניץ, העיתונאים, וכול התעמלנים הירוקים מבלבלים (בכוונה) בין חלקה של אנרגיה מתחדשת מכלל השימוש באנרגיה בישראל, לבין חלקה בייצור חשמל. נדגיש שוב: חלקן של לוחות השמש בייצור כול אנרגיה בישראל היה, ב 2018 - 0.7% (שבע עשיריות האחוז). כ 99% מהאנרגיה באה מנפט, פחם וגז - אנרגיה פוסילית (ממאובנים).

צריכת החשמל בישראל (5013 שעט"ן) היא רק כשליש מצריכת כלל האנרגיה בישראל (15,731 שעט"ן) . לכן (ולפי נתונים נוספים) חלקה של אנרגיית השמש באספקת החשמל הייתה, ב 2018, כ 2%   כלומר - 98% מהחשמל יוצרה מפחם, גז ומעט נפט (סולר, מזוט).

ב-2019 הגיע ייצור החשמל הסולארי ליכולת של כ 5%, אחרי שהחלו לפעול המתקנים באשלים. מצב זה הוא המצב הקיים במציאות אחרי שמדברים על אנרגיה מתחדשת לפחות מאז 1997 (הסכם קיוטו), ואחרי שניגשו בכל המרץ והרצינות והנחישות להתקין אנרגיות מתחדשות בישראל מאז 2002. אבל שטייניץ חולם שבעשור הבא יעברו מ 0.7% ל 30%. יש לשער ששטייניץ התכוון ל 30% מייצור החשמל בלבד (לא מכול האנרגיה), כלומר - לעבור מ 5% ל 30% אנרגיית שמש. אלו דיבורי סרק, תכנית לא מציאותית.

יש בעיה עם השמש, כמו שכולם יודעים. היא לא זורחת בלילה… ליתר דיוק: לוחות השמש מפיקים אנרגיה (אצלנו, בא"י) כ 20% מהזמן - וזה בדוק מעשית. הם מפיקים חשמל כ 1700 שעות בשנה מתוך 8760 שעות אפשריות, כי הם לא מפיקים בלילה, ולא בבוקר מוקדם ולא אחה"צ מאוחר, ולא כאשר חולף ענן בשמיים או יש סופת חול. אז, אפילו ירצפו את כל א"י בכמות אינסופית של לוחות סולאריים, עדיין נשארת הבעיה ה"קטנה" מי יספק חשמל ב 80% מהזמן…. כלומר - אנו צריכים לשמור ולקיים ולתחזק ולחדש את כל תחנות הכוח הקיימות, והתקנת לוחות השמש באה בנוסף (מעל) לתחנות הפחמיות והגזיות הקיימות ולא במקומן. אפילו רשות החשמל מודה: "הגדלת יעד האנרגיות המתחדשות אינה מפחיתה באופן משמעותי את ההספק הקונבנציונלי הנדרש למשק".

שטייניץ חולם (מתכנן??)  שעד 2030 יתקינו בישראל כושר ייצור סולארי יותר מאשר פי 6 מהיום, ובס"ה כ 15.7 GW "כושר ייצור" מדומה (כלומר כושר ייצור בשעת השיא של קרינת השמש, 20% מהזמן) לעומת 2.25 GW המותקנים כבר בסוף 2019. כדי לקבל מושג מה זה אומר אציין (יחד עם רשות החשמל) שהשטח הדרוש עבור לוחות אלה הוא כ 143 מיליון מ"ר או 143,000 דונם. לא ברור אם ניתן למצוא כמות כזו של שטח פנוי בארצנו הקטנה. רשות החשמל חושבת שכן, הם בדקו והכלילו כול מ"ר אפשרי כולל מאגרי מים ואיי תנועה במחלפים. הם עצמם לא כול כך משוכנעים שאכן יש מספיק שטח הזמין באופן מעשי. אבל אפילו אם כן, אני חושב שלא רצוי, מבחינה סביבתית, לרצף את ארצנו בגרוטאות תעשייתיות (לוחות ברזל וזכוכית) בכמויות אדירות כאלו - 60 מיליון! (כול לוח בגודל של מיטה - 2X1 מ'). ותזכרו: לוחות השמש עובדים 20% מהזמן, 80% מהזמן - תחנות כוח רגילות (על גז או פחם) הן שמספקות את מלוא כמות החשמל הדרושה.

יש עוד בעיה. נניח, באופן תיאורטי, ש 140 מיליון מ"ר לוחות השמש, שיותקנו לפי התכנית, יספקו את רוב החשמל הדרוש בשעות השמש (בערך מ 9 בבוקר עד 16 אחה"צ). תחנות הכוח הגזיות (ב 2030 יהיו רק גזיות ולא פחמיות) יידרשו לפעול בשאר השעות, כלומר להפסיק כול יום ב 9 בבוקר ולהתניע מחדש החל מ 4 אחה"צ. אבל תחנות כוח גדולות אינן יו-יו שאתה יכול להדליק ולכבות פעמיים ביום. הן בנויות כדי לעבוד רצוף 24/7, ואז הן יעילות ביותר. כאשר אתה מכבה תחנה, לוקח אח"כ שעה, שעתיים או שלוש מרגע שהדלקת מחדש (והתחלת לשרוף דלק) ועד שאתה מקבל את מלוא התפוקה ( זה נקרא ramp-up ). רשות החשמל מודעת לבעיה, היא קורא לזה בשם היפה "אתגר הגמישות":

הם רק לא מציינים איך פותרים את הבעיה. ניתן להשתמש בסוג של טורבינות גז שאותן ניתן להדליק ולכבות לסירוגין, כל כמה שעות. הבעיה היא שטורבינות אלה פחות יעילות ושורפות בערך 50% יותר דלק עבור כל קוט"ש מתחנות הכוח היציבות שפועלות 24/7. הן גם מתבלות (מתקלקלות) יותר מהר. יוצא - אם כן - שאם אתה משווה שני מצבים: מצב א - תחנות גז בלבד ללא שמש, מצב ב' - 30% שמש ו 70% גז לפי הגרף שלמעלה, מתחנות "גמישות" - המקרה השני עלול להיות גם יותר יקר בהרבה מבחינה כספית וגם שורף יותר דלק ומזהם לא הרבה פחות מהמקרה הראשון. כלומר - הוספת 140 מיליון  מ"ר לוחות השמש למערכת מניבה אפס תועלת. שילוב של 30% אנרגיה סולארית באספקת החשמל גורמת להוצאה נוספת, ולשריפת דלק נוסף, במערכת הראשית המספקת 70% מהחשמל, ואינה משיגה הקטנה של 30% בפליטות פד"ח וזיהום. ובנוסף - שילוב של 30% חשמל סולארי ידרוש שינוי והתאמה בתחנות הכוח הקיימות, לתחנות יותר גמישות. כלומר - העלות כפולה - צריך להשקיע לא רק בלוחות השמש אלא גם בתחנות כוח גמישות חדשות (על גז) שיספקו חשמל 80% מהזמן, כי התחנות הקיימות (חלקן לפחות) לא מספיק גמישות ולא בנויות לעבוד בשילוב.

ובנוסף - דרושה השקעה גדולה בהרחבת רשת החשמל לקליטת החשמל הסולארי - בקווי הולכה מהנגב עתיר השמש למרכזי הצריכה במרכז, ובתחנות השנאה - הרחבת רשת שמנוצלת רק 20% מהזמן.

כשאומרים "אנרגייה סולארית" כולם יודעים שחייבים באותה נשימה להזכיר "אגירת אנרגיה". כי האנרגיה ה"מתחדשת" (שמש ורוח) היא תזזיתית (או "סירוגית")- היא זמינה רק חלק קטן מהזמן, ואינה בשליטתנו (אי אפשר להפיק אותה מתי שצריכים). 

הבעיה עם אגירה היא שאין דבר כזה - לא קיימת טכנולוגיה של האגירה בכמות הדרושה. "אגירה" זו סיסמה ריקה מתוכן. בארץ הקימו שתי תחנות אגירה שאובה (מים), בגלבוע ובכוכב הירדן. בגלבוע, בהספק 300 MW (ל 9 שעות) החלה לפעול השנה, השנייה, בהספק 344 MW תחל ב 2022, אז יהיה לנו כושר אגירה של 644 MW -  ל 9 שעות. ביחס ל 16,000 MW הספק סולארי מתוכנן היא כמות קטנה מאד. 

לא יהיו תחנות אגירה שאובה נוספות בארץ כי אין לנו לא טופוגרפיה מתאימה ולא מים. וסכומי העתק שהשקיעו בשתי התחנות האלה לא מועילים הרבה, ולא יחזרו על השטות הזאת (אגירה שאובה נוספת). בכל זאת צופה התכנית לכושר אגירה של 3000 MW בשנת 2030. באיזו טכנולוגיה? לא כתוב, כי הם לא יודעים. בטריות? לא עובד בגדלים כאלה. אז זו תכנית ללא תוכן של ממש - כלומר - מילים ריקות על בסיס אידאולוגי, על אודות משהו (אגירה) שלא קיים.

אפילו משרד האנרגיה אומר: "סביר ששימוש באנרגיות מתחדשות בהיקף שיעלה על 17% יחייב תוספת של אגירה בהדרגה. קיומה של יכולת אגירה כזו בעלות סבירה, הנמוכה משמעותית מעלותה של אגירה שאובה כיום, הינה הכרחית על מנת להגביר את היקף הייצור באנרגיה מתחדשת."

סיכום: הגדלת מכסת הייצור של אנרגיית שמש ל 30% מייצור החשמל תלויה במתקני אגירה שלא קיימים - כלומר לא שעוד לא הקימו אותם - אלא בטכנולוגיה שלא קיימת ולא ידוע אם ומתי תהיה קיימת.

נקודה אחרת המודגשת בתכנית היא שבשנת 2030 ייפסק השימוש בפחם, וכול החשמל ייוצר "משמש וגז". "שמש וגז"…. ניסוח יפה ושקרי (משקר בכוונה) … כלומר יהיה ייצור מגז עם שמש לקישוט. המעבר מפחם לגז הוא טבעי ומובן מאליו, נעשה בלי קשר לאידאולוגיה הירוקה או תבונתו של שר האנרגיה. זה קשור למזל שלנו בגילוי מרבצי גז מול חופי בישראל. גז זה טוב… הוא מקטין ב 90% את זיהום האוויר ובכ 50% את פליטות הפד"ח. יופי! הוא גם זמין 24/7, קל לשינוע ומתאים ביותר לתחנות כוח, והוא שלנו וגם זול. בנוסף - תחנות הכוח הפחמיות החלו לפעול בתחילת שנות ה 1980 (לפני שגילו גז אצלנו), והן הזדקנו, כלומר - אורך החיים המתוכנן, הטכני והכלכלי, מגיע לסיומו ודינן היה להיסגר בכול מקרה. אנו בהחלט מברכים על המעבר לייצור חשמל בגז. השמש לא רלוונטית, השמש לא מחליפה את הפחם, הגז מחליף אותו.

ועכשיו מגיעים ל"מסמר הערב" - הפחתת זיהום האוויר. שר האנרגיה מתפאר שהתכנית תשיג הפחתה של 93% בזיהום האוויר ו 50% בפליטות הפד"ח (בייצור חשמל). אוויר נקי! נהדר, הידד! 

אבל… תסתכלו על התאריכים… ההפחתה הזו תושג בין השנים 2015 ל 2030. ועכשיו תסתכלו על הגרף של רשות החשמל עצמה…. ההפחתה כבר הושגה! 

ההפחתה הייתה בין השנים 2015 ל 2020 - בעת שהיה עיקר המעבר מפחם לגז.... מ 2020 עד 2030 תהיה עוד הפחתה קטנה בפליטות וזיהום בזכות מעבר יתרת הייצור (30%) מפחם לגז. כול ההפחתה בזיהום האוויר לא קשורה לשמש, התרומה של השמש קטנה עד זניחה.

כדי להיות נאמנים לאמת חייבים לציין שתחנות כוח הן לא הגורם היחיד, או העיקרי לזיהום אוויר. מרבית זיהום האוויר נגרם על ידי כלי הרכב, שהם גם מזהמים במרכזי הערים, היכן שחיים האנשים - בניגוד לתחנות הכוח שנמצאות מחוץ לעיר. זיהום אוויר נוסף נוצר גם על ידי התעשייה. אז איכות האוויר השתפרה אמנם אך לא ב 90%, אלא הרבה פחות… בכול אופן כל שיפור מתקבל בברכה.

האובססיה עם זיהום האוויר אינה מקרית, ואינה לשם שמיים (דאגה לבריאות הציבור). היא נובעת מהשאיפה לנסות להצדיק את ההוצאה האדירה על לוחות שמש. רשות החשמל מעריכה את העלות העודפת של השמש בין 3 ל 9 מיליארד שקל על פני 10 שנים. באים כלכלנים והמציאו טריק: הם מחשבים שזיהום האוויר גורם נזק בריאותי לציבור שהם מעריכים ב 5 - 11 מיליארד. אז בוודאי - השקעה בשמש כדאית כי היא פחות מעלות הנזק של הזיהום שהיא מונעת.

חבר'ה, חישוב זה הוא רמאות והונאה ושקר גס עד לב השמיים!. הוא רמאות גסה בשלוש רמות. 

א. למרות שאוויר נקי עדיף על אוויר מזוהם - איש אינו יכול לאמור כמה זה שווה בכסף. החישוב של הכלכלנים הוא מגמתי ושטותי, על בסיס אידאולוגיה ולא על בסיס עובדות. המספר שהם זורקים מצוצים מהאצבע, הם רמאות טהורה במטרה למכור אידאולוגיה ירוקה. 

ב. הירידה בזיהום אינה של 90%, אינני יודע כמה היא, וכמה שלא תהיה היא מבורכת, אבל היא לא  90% (אולי 10-20%). 

ג. הירידה הגדולה הושגה כבר, עד 2020, בזכות המעבר מפחם לגז, וירידה הקטנה הנוספת תושג בזכות המשך המעבר מפחם לגז. לשמש אין כל חלק בזה. אין הגיון להשקיע עוד 80 מיליארד בלוחות שמש בין 2020 ל 2030 כדי להשיג, כביכול, שיפור באיכות אוויר, שהושג בעצם כבר לפני 2020.

האידאולוגיה הירוקה מושרשת חזק בתודעה של האנשים (ושל הפילוסוף שטייניץ): "שמש זה זול, נקי ומתחדש, ולכן כמה שיותר אנרגיה סולארית יותר טוב, יעלה כמה שיעלה!" זה חזק, אבל זה מבוסס על רגש, תחושת בטן. בדיקת הגיונית ועובדתית של הטענה מראה השמש אינה מסוגלת לספק את צרכי האנרגיה שלנו, והכמות הקטנה שהיא מספקת היא חסרת חשיבות וחסרת משמעות ומחירה בשמיים.

נניח לרגע שאכן מטרות התכנית יושגו, וב 2030 השמש תספק 30% מהחשמל. אז מה? מה השגנו? ראשית - שיהיה ברור שלעולם השמש לא תספק יותר מ 30% מהחשמל שהם 10% מצריכת האנרגיה הכוללת שלנו. (היא גם לא תגיע ל 30% מהחשמל - אלה חלומות שווא). וחדירת השמש תחייב מעבר לתחנות כוח גזיות "גמישות" - כדי "לשלב" את השמש (להדליק ולכבות פעמיים ביום). התחנות ה"גמישות" שמספקות 70% מהחשמל ישרפו יותר דלק מהתחנות הבסיסיות היעילות שמספקות היום 95% מהחשמל. לא ברור לכן אם שילוב 30% חשמל סולארי יתרום בכלל להקטנת צריכת הדלק (הגז) ולכן להקטנת הזיהום. אפשרי שהשמש תתרום משהו להקטנת צריכת הדלק - אבל בטח לא תרומה גדולה. לא להקטנת צריכת הדלק ולא להקטנת זיהום האוויר (שלפחות ⅔ ממנו אינו קשור כלל לחשמל אלא לכלי רכב).

בסוף מגיעים לטענה הכי מגוחכת של שטייניץ: "ההשקעה של 80 מיליארד ש"ח בלוחות שמש תביא לפיתוח כלכלי של המשק". ובכן - המשק מתפתח כאשר עושים דברים מועילים. פה יש לנו מצב שיש לנו מערכת אספקת חשמל קיימת ומתפקדת ואספקת החשמל אצלנו היא סדירה (ב"ה) ותקינה ולא זקוקים לשיפורים או לייצור נוסף מהשמש. בא השר שטייניץ ואומר לנו - "לא, זה לא בסדר, אני אקח מכם 80 מיליארד ש"ח שהרווחתם בעמל רב ומונחים בכיס, ואוציא אותם על מערכת חשמל נוספת, סולארית". תענוו לו: "לא, תודה, מוחל טובות. אנו מסודרים גם בלי זה. תשאיר את ה 80 מיליארד שקל בכיס שלנו - זה יתרום את התרומה הגדולה ביותר לרווחה הכלכלית שלנו". לטעון ששליחת הרבה מיליארדים מהכסף של אזרחי ישראל לסין, לרכישת לוחות שמש בלתי מועילים "יפתח את הכלכלה שלנו" זה שקר מגוחך. אולי יפתח את הכלכלה הסינית - לא את שלנו. שילוב של חשמל סולארי לא משפר בכלום את הכלכלה הישראלית - אדרבא - הוא פוגע בה בגלל בזבוז ממשאבים שכבר הרווחנו בעמל רב.

מה העלות של 16GW כושר ייצור סולארי המתוכנן? ניקח את המחיר שחברת החשמל משלמת היום למערכות סולאריות מותקנות - כ 45 אג' לקוט"ש, והמחיר שבו חברת החשמל קונה קוט"ש מתחנות גזיות - 20 אג'. אז סבסוד לכול קוט"ש סולארי הוא כ 25 אג'. עכשיו נכפיל 16 GW כפול 1700 שעות בשנה, כפול 25 אג' - נקבל כ 7 מיליארד ש"ח לשנה. 

העלות העודפת (רק הסובסידיה) היא כ 7 מיליארד ש"ח לשנה, כול שנה, בהתחייבות ל 25 שנה…  (אפשרי שבעתיד המחירים יהיו יותר נמוכים… ואפשרי שלא). והמחיר הזה לא כולל את העלות הנוספת של "הגמשת" תחנות הכוח הגזיות הדרושה כדי לקלוט את החשמל הסולארי, והרחבת רשת ההולכה הנחוצה לאותה מטרה. מחיר החשמל הסולארי שמשולם ליצרנים - אינו כולל את כול העלות של המערכת המשולבת סולארי-גז.

המטרה של הקטנת השימוש בדלק פחמי (גז) היא מטרה רצויה וראויה אבל לא בכול מחיר. האם השמש באמת חסרת תועלת לחלוטין? האם אין ממש בחשמל סולארי? לדעתי - השמש יכולה לתרום תרומה כולשהי, קטנה ומוגבלת, להקטנת השימוש בדלק פחמי. אפרט יותר בפוסט אחר. צריך גם להכיר בנזקים הסביבתיים שמיליונים של לוחות שמש עלולים לגרום.

חשוב לבדוק את הנושא בצורה רציונלית, בהתבסס על העובדות ההנדסיות והכלכליות, ולהשתחרר מגישה חולמנית רגשית ואידיאולוגית.

ומעל לכול - להשתחרר ממסכת הסיסמאות הנבובות, דיבורי הסרק  והשקרים שממלאת את ההודעה של הפילוסוף שטייניץ. יש לציין שדעתו וגישתו של שטייניץ אינה יוצאת דופן ומייצגת את עמדת הרוב, הנוהר ללא בדיקה ומחשבה אחרי סיסמאות "ירוקות" רגשיות.

יעקב

נ.ב. יש לציין לשבח את העבודת הבדיקה העניינית של גורמים מקצועיים ברשות  החשמל ומשרד האנרגיה, שכל הקורא אותה יכול להבחין בבירור שהעובדת אינן תומכות במסקנות שהשר שטייניץ והלובי הירוק כפו עליהם (למרות שהם ממליצים כן לאמץ את היעד של 30% ייצור חשמל מתחדש). 

כמו כן מתברר היטב שמטרת המחקר הזה הייתה "כיצד לעמוד ביעדים לאומיים לשילוב אנרגיה מתחדשת". כלומר: ראשית כול נקבעו "יעדים לאומיים" (בהחלטות ממשלה) ללא שום מחקר ושום בדיקת היתכנות, נקבעו יעדים על פי הרגש, מהבטן, ללא שום עגינה במציאות. אח"כ הזמינו מחקר שיבדוק את העובדות - לא על מנת לברר כמה אנרגיה מתחדשת אפשר וכדאי לשלב - אלא על מנת להראות שניתן להגיע ל"יעדים לאומיים" אידאולוגיים ורגשיים שעליהם הוחלט קודם. המחקר הביא את התשובה המיוחלת (לאמץ יעד 30%) בהסתמך על טכנולוגיה שלא קיימת (אגירה) ושהם מודים שלא קיימת.