הנביא האנסן וההזיות שלו.

בתמונה: האנסן מעיד בשנות השמונים בקונגרס ומציג את הסכנה של ההתחממות הגלובלית

לאחר שהוא והסנטור הצעיר אל גור דאגו ל"טפל" במיזוג ולהעלות את הטמפרטורות באולם. 

מיודענו ד"ר ג'יימס האנסן, מפרסם היום מאמר מערכת נוסף בניו יורק טיימס, ובו נבואות החורבן וההפחדה הרגילות שלו.

הוא אומר שאם נשרוף את כול הנפט שבחולות הביטומן בקנדה, ואת כול הגז שבשייל shale בארה"ב – החורבן שייגרם על ידי פליטות הפד"ח יהיה איום ונורא.

הוא מדבר על עליית פני הים ב 15 מ' (מתי?), והרס ערי החוף, טמפרטורות בלתי נסבלות (איפה?), 20-50% ממיני החי יכחדו (איך הוא חישב?) והציביליזציה האנושית בסכנה. זה לטווח הארוך (כמה? אלף שנה? חמשת אלפים?).

לטווח הקצר הוא מנבא את הפורענויות הרגילות – יותר בצורת, יותר שיטפונות, מחירי מזון מאמירים.

בקיצור: הוא רוצה שנשאיר את כול האנרגיה הזאת – את כול הפחם, הנפט והגז באדמה, ולא נוציא אותו ולא נשרוף אותו. טוב ויפה.

אבל הציביליזציה שלנו בנויה כולה על אנרגיה. בלי אנרגיה – הציביליזציה תיכחד, בטוח, וכבר עכשיו, לא בעוד אלפי שנים. ציביליזציה אמרתי? שטויות, העתקתי מושגים מעורפלים מנביאי הזעם. לא הציביליזציה תכחד – בני אדם ייכחדו. בהעדר אנרגיה ייכחדו, בלי ספק, מיליארד או 4 מ 7 מיליארדים בני אדם שחיים היום בעולם.

לפני יותר מ 200 שנה חיו על פני כדור הארץ כמיליארד אנשים (או פחות) ללא אנרגיה פוסילית – כשמקור האנרגיה העיקרי היה השרירים של האנשים והבהמות (ועצי היער). אין שום אפשרות ש 7 מיליארד יחיו היום באותה צורה.

מאיפה, אם כן, ניקח אנרגיה, אם נגזר עלינו להשאיר את האנרגיה שיש לנו בתוך האדמה ללא ניצול?

האנסן עצמו אמר, בהזדמנות אחרת, שאנרגיית שמש ורוח הם סיפורי אגדות  kool aid, easter bunny and tooth fairy)) – וגילה בכך חוש מציאות והבנה טכנית הרבה יותר מפותחים מכול חסידיו ה"ירוקים". אז מאיפה אנרגיה? אין להאנסן תשובה.

יש לו תוכנית מתוחכמת למיסוי הפחם וחלוקת הכסף לאנשים. אפשר להתווכח עליה, ואפילו לקבלה. אבל התכנית הזאת תיצור מיסים וכסף, ולא אנרגיה.

האמת הפשוטה היא שאין לנו אנרגיה אחרת.

מן הסתם, בעתיד, ימצאו מקורות חליפיים (אני לא רוצה להיכנס כאן לוויכוח על האנרגיה הגרעינית), אני לא יודע מתי, אני לא נביא. היום אין אנרגיה אחרת. אם ישאירו את מרבצי הנפט והגז באדמה, יהיה מחסור באנרגיה. מחסור הרסני שיגרום הרס הציביליזציה עכשיו, לא בעוד אלפי שנים.

אפשר להרגיע את האנסן. הנפט והגז לא יישארו בתוך האדמה. אנשים לא יסכימו להתאבד. הנפט, הפחם והגז יהיו המקור העיקרי לאנרגיה של האנושות עוד עשרות רבות של שנים. (מה יהיה אחר כך אינני יודע לנבא).

אם הדבר יגרום להרס כדור הארץ בעוד אלפי שנים, אז כדור הארץ ייהרס. בבחירה בין הרס מיידי (על ידי התנזרות מאנרגיה) לבין הרס (לא בטוח) בעוד אלפי שנים – הבחירה מובנת מאליה a no-brainer .

מיותר לציין, שבלי קשר לויכוח על ההתחממות הגלובאלית, נבואות הזעם האקלימיות חסרות כול בסיס מדעי. כמו כול נבואות הזעם, הן יכולות להתגשם ויכולות שלא להתגשם. אבל, נביאי זעם לעולם לא ייכחדו. זהו מין שלא נמצא בסכנת הכחדה.

יעקב 

הסתרת נתונים לא נוחים או: הונאה המתחפשת למדע.

כתבנו רבות על נושא ההוקי-סטיק, ספינת הדגל של מסע ההפחדה החממיסטי. ה"קבוצה" (The  Team) יצרה כלי תעמולה רב עוצמה למען המטרה החממיסטית, באמצעות "הנדסת מספרים" חסרת שחר. משנחשפו השגיאות במחקר ההוקי-סטיק התגייסה הקבוצה כולה לפרסם כמה שיותר "מחקרי הוקי-סטיק" עצמאיים כביכול, וכך התפרסם "גרף הספגטי".

אחד מהבולטים שבמחקרי הספגטי היה ה"מחקר" של ד"ר בריפא משנת 2008 על שיחזור טמפרטורות אזורי, מאזור יאמאל שבמערב סיביר. בריפא עובד במרכז הדלי-קרו Hadley-CRU באונ' מזרח אנגליה, והינו אחת מראשי הקבוצה החממיסטית.

הביקורת הייתה, בזמנו, שבריפא לא השתמש בכול הנתונים שהיו קיימים מהאזור, אלא בחר רק באלה שעזרו לו ליצור את ההוקי סטיק המיוחל. (בריפא ידוע (לשמצה) גם מהמקרה של "החבא את הירידה" בו העלים את הנתונים מסדרה אחת, אחרי 1960, בגלל שהם הראו ירידה ולא כמו ש"צריך להיות" – עליה חדה).

סטיב מקאינטייר הגיש בזמנו דרישה לפי חוק חופש האינפורמציה, לקבל את כול הנתונים שהיו ברשות ה CRU לצורך מחקרים אלה. מיותר לציין שה CRU ניסו להגן על עצמם ועל חוקרם, וסירבו בתירוצים שונים, למסור את הנתונים. כעת התקבל הערעור של מקאינטייר והמפקח על חוק חופש האינפורמציה בממשלת בריטניה פסק שה CRU חייבים לחשוף את האינפורמציה. הם החלו לחשוף אותה.

מסתבר שהנתונים היו בידיהם, לפחות מאז 2006, הם עיבדו אותם וחישבו אותם, אבל, מאחר ולא התאימו ל"מסר" שלהם העלימו אותם. בריפא השתמש רק בתת קבוצה קטנה של הנתונים, כי היא זו שיצרה את ההוקי סטיק המבוקש.

הנה הגרף המתאר את התוצאה לפי כול הנתונים (קו ירוק), לעומת התוצאה שפרסם בריפא (קו שחור) ב 2008:

והנה כאן כמות הנתונים שהייתה זמינה (בכתום), לעומת כמות הנתונים ששימשה ליצירת ההוקי סטיק (טורקיז):

את כול הפרטים וכול הלינקים הרלוונטיים לפרשייה ארוכה זו תמצאו אצל סטיב מקאיטייר.

השורה התחתונה: ה CRU הם שקרנים.

יעקב

עוד צפירת הרגעה לגבי הקרחונים של גרינלנד

ב-2008 פרסמה קבוצת חוקרים מאמר בעיתון Science , בו הם חישבו את קצב עליית מי הים סביב גרינלנד כתוצאה מהמסת הקרחונים שם  (פפר ושות', http://www.sciencemag.org/content/321/5894/1340.abstract?ijkey=6973e2993722a23d3443e7878611c799b2dff08a&keytype2=tf_ipsecsha ). 

על בסיס של מודלים אקלימיים ואנלוגיות לתנאים קודמים, הם חישבו ומצאו שבקצב ההתחממות הגלובאלית דאז, קצב עליית מי הים הוא מדאיג מאוד, בין 0.8  ל-2 מטרים עלייה בגובה פני הים עד שנת 2100 !!

מאז עברו מספר שנים, ונאספו נתונים אמיתיים לגבי מהירות הקרחונים של גרינלנד. ובכן, מאמר שפורסם בגליון האחרון של  Science  (http://www.sciencemag.org/content/336/6081/576.full ) משתמש לא במודלים, אלא במדידות אמיתיות ומדוייקות של קצב תנועת הקרחונים, ומסיק שעליית פני הים תהיה לא 2 מטרים עד 2100 אלא (ציטוט):

"המדידות הנרחבות שלנו של שינויים אמיתיים בין 2000 ל-2010 מראים כי האצת הקרחונים על פני משטח הקרח נשארים הרבה מתחת לאומדנים אלו [של המאמר מ-2008, י.ד.], דבר המצביע על כך שהעלייה בפני הים, הקשורה לדינמיקה של קרחוני גרינלנד, נשארת הרבה מתחת לגבול התחתון (כ-9.3 ס"מ עד 2100) בקצב הנוכחי".

“Our wide sampling of actual 2000 to 2010 changes shows that glacier acceleration across the ice sheet remains far below these estimates, suggesting that sea level rise associated with Greenland glacier dynamics remains well below the low-end scenario (9.3 cm by 2100) at present”.
 

או כמו שאמר דאגלס אדמס: בלי פאניקה!

יוני

תולדות הקרח הצפוני.

החבר RC ("מבקר המדינה") הביא בקומנטס לינק למאמר ארוך על הקרח הצפוני מאתר שיש לו את השם הבלתי יומרני science 2.0 . במאמר הזה יש תיאור ארוך של ההיסטוריה של הקרח הצפוני, וגם הטענה שהיקף הקרח הצפוני נמצא בירידה מתמדת ורציפה מאז 1587 לפחות.   נניח שזה נכון, מהן הסיבות לירידה מתמדת זו? בטח לא פליטות הפד"ח, כי עוד לא היו אז.

עוד הוא אומר שיש קצב ירידה מוגבר בקרח, מאז התקופה התעשייתית, ובייחוד מאז 1950. יש במאמר מפות ומסמכים רבים האמורים להוכיח נקודה זו. המחקרים ההיסטוריים האלה הם קצת בעיתיים, כי אתרים אחרים, בעלי קו שונה, מצליחים להביא מפות ומסמכים אחרים שדווקא מדגישים תקופות קודמות (טרום תעשייתיות) שבהן גם כן התרחשה ירידה בהיקף הקרח הצפוני. כול אתר מדגיש את המסמכים והמפות שנוח לו. המהימנות והדיוק של מפות ישנות לא מי יודע מה, כלומר, המפות בעבר הסתמכו על דיווחים די מקריים, של איזורים שבהם ביקרו משלחות חוקרים וספנים, וכנראה יש מפות לכאן ולכאן...

השאלה המעניינת היא מה גורם לירידת הקרח הצפוני? האתר הזה נמנע בקפדנות מלקשר ישירות בין פליטות פד"ח לירידת הקרח, אבל הקשר מרומז, למשל באיזכור המילים "מאז התקופה התעשייתית" – דהיינו – הירידה לא הייתה סתם, נניח מאז 1950 – אלא "מאז התקופה התעשייתית" – הבנתם את הרמז הדק? אולי אותן סיבות לא ידועות שגרמו לירידה בהיקף הקרח מאז 1587 הן שגורמות לירידה גם היום? מה הקשר ל"תקופה התעשייתית"? אני לא טוען שלא יכול להיות שיש קשר, אלא שאין הוכחה לקשר כזה – יכול להיות, אבל זה לא מוכח. (ראיתם? אני טוב בלזרוע ספקות).

עוד הוא מביא באתר את המשפט הזה:

The September [2010] sea ice minimum of 4.6 million km2 reported by NSIDC was not only the third lowest in the (post 1978) satellite record. It was not only the third lowest in living memory.  It was, as far as I am able to establish from historic records, the third lowest in recorded Arctic history.

בעברית: הוא אומר שההיקף שנמדד בספטמבר 2010, של 4.6 מיליון קמ"ר, היה השלישי הכי קטן בכול ההיסטוריה.

הם כנראה לא שמעו על התקפה החמה של ההולוקן – Holocene climatic optimum אשר נמשכה, בכדור הארץ הצפוני בערך מ 9000 עד 5000 שנה לפני היום. באותה תקופה היו טמפרטורות יותר חמות בכ 4 מעלות באיזור הקוטב הצפוני, והיקף הקרח הארקטי היה קטן במידה רבה מאשר היום. היו אפילו אזורים בצפון גרינלנד בהם היה נמס הקרח לגמרי בכול קיץ. לא מדובר במיליוני שנים לאחור, בסך הכול מדובר על העבר הלא כול כך רחוק.

הקרח הצפוני, כלומר המסתו, מתואר בחוגים חממיסטיים כאסון נוראי וחסר תקדים שמתרחש לנגד עינינו. יש הרבה הגזמה בתיאורים, אבל אפילו נניח שהקרח אכן נמס – אין בזה לא דבר יוצא דופן, ולא אסון. זה כבר קרה בעבר, וכדור הארץ לא נכחד, אלא דווקא הקרח חזר והתפשט.

יעקב

סיפורו של הדי.די.טי

זוכרים את גזיר העיתון שהצגנו ממעריב משנת 1970? בפוסט "השד האקולוגי יצא מן הבקבוק"... 
רבים מסרבים להכיר בכך שהאיסור על השימוש בדי.די.טי. שאותו קידמו התנועות הירוקות ובאמצעותו זכו לניצחון הפוליטי הגדול הראשון שלהם על השכל הישר והמדע הוא גורם מרכזי לסבל נוראי.
על פי נתוני ארגון הבריאות העולמי, מדי 30 שניות מת ברחבי העולם ילד ממלריה ולמעלה ממיליון איש מתים מהמחלה מדי שנה. בעיקר ילדים ומיליונים רבים אחרים סובלים סבל נוראי ומיותר. אתר "רפואה" המנוהל על ידי רופאים ישראלים מתאר דוגמה מחרידה לניסויים בבני אדם של חיסוני מלריה ( שיעילותם מוגבלת) שאולי היו מיותרים אם לא האיסור להשתמש בדי.די.טי:

"בשתי הקבוצות נמצאו בדמם של רוב הילדים טפילים חדשים. אולם מספר הנדבקים היה נמוך בצורה ניכרת בקרב הילדים שקיבלו את תרכיב החיסון - 123 ילדים בהשוואה ל-159 מקבוצת הביקורת. בסך הכול, 11 ילדים בקבוצת החיסון פיתחו מלריה חמורה בהשוואה ל-26 ילדים בקבוצת הביקורת. 15 ילדים מתו בשל גורמים שונים. אף ילד בקבוצת החיסון לא מת ממלריה, בעוד שארבעה ילדים בקבוצת הביקורת מתו מהמחלה."

לפניכם המאמר שנכתב על ידי מאת סטפן הינה ופורסם במקור באתר  CIP - Center for Industrial Progress.

בועז 

בתמונה מעל: גזיר מהניו יורק טיימס המדווח על מגפת המלריה ברוסיה ב-1921: "במעט פחות משני עשורים, די.די.טי. מנע כ-500 מיליון מקרי מוות אנושיים בעקבות מלריה, מקרים שהיו בלתי נמנעים בלעדיו."

סיפורו של הדי.די.טי.

חישבו לרגע על הפעם האחרונה בה חליתם בשפעת: כאבי הראש, הרעידה, ההקאות, הגודש באף, מצב הרוח המדוכא, חוסר היכולת לתפקד באופן נורמלי לאורך ימים. אך דמיינו כי אתם חשים פי עשרת מונים יותר רע, ולאורך חודשים או שנים, כשאתם מאבדים כל דמיון לצלם וחיי אנוש בתהליך.

כך נראים חייהם של מאות מיליוני בני אדם אשר חיים עם, ולעיתים קרובות גם נפטרים ממלריה.

טפיל המלריה הינו אחד מן היצורים הגורמים לעינויים האכזריים ביותר בטבע. הוא מוחדר על ידי עקיצת יתוש האנופלס למחזור הדם וללא ממעצור הוא מסוגל לחולל הרס לחיו של המארח האנושי.

בהופעתה המתונה יותר מוביל טפיל המלריה לסבבים של סימפטומים הכוללים חום, הזעה ורעד, כאבי שרירים, הלם, ובעיות נשימה. מקרים מסוכנים יותר מובילים לכשל של הכבד, אובדן הכרה ונזקים למוח. וכמובן, יש את המוות – מיליונים רבים חיים אנושיים נקטעו בטרם זמנם, בדרך כלל לאחר סבל כה רב שהפך את המוות להקלה. המוות השכיח ביותר ממלריה פוגע בחלשים ביותר – ילדים מתחת לגיל 5, נשים הרות, ואנשים שכבר הוחלשו על ידי תת-תזונה ומחלות אחרות.

כאשר אתם שומעים על "חיים בהרמוניה" עם הטבע, זיכרו זאת: הטבע נותן לנו מלריה ללא כל הקלה, בעוד שהגאונות האנושית והתעשייה העניקו לנו את הנשק האולטימטיבי נגדה – הכימיכל התעשייתי ה"מלאכותי" די.די.טי. (DDT ). כפי שציינה האקדמיה הלאומית למדעים בארה"ב בשנות ה-70 של המאה הקודמת: "לכימיכלים מעטים בלבד חייב האדם חוב כה גדול כמו לדי.די.טי. ... במעט פחות משני עשורים, די.די.טי. מנע כ-500 מיליון מקרי מוות אנושיים בעקבות מלריה, מקרים שהיו בלתי נמנעים בלעדיו."

בשנת 1939, פול מולר גילה את ה-" Dichloro-Diphenyl-Trichloroethane" או ה-DDT, זה היה הרכב כימי יעיל נגד חרקים כגון זבובים, יתושים וחיפושיות. אתר "גיבורי מדע" מתאר היטב את הסיפור.

 

מולר (בתמונה) היה מדען עצמאי שתואר לעיתים קרובות במעבדות כ"זאב בודד"... שני אירועים השפיעו במיוחד על מחקריו בנושא הדברה.
הראשון היה מחסור חמור במזון בשוויץ, מחסור שהדגיש את הצורך לשליטה טובה יותר בנזקי חרקים ליבולים. האירוע
השני היה מגפת הטיפוס הרוסית, מגפת הטיפוס הגדולה בהיסטוריה. מולר, בעזרת הרקע שהיה לו בכימיה ובבוטניקה, מצא עצמו מוכן ומאותגר מול האירועים הללו.

הוא עבד עבור ג'י. ר. גייגי (אשר לימים הפכה לענק התרופות המוכר כיום בשם נובארטיס), בעיבוד והגנת בגדים מפני חרקים, וחיטוי זרעים בטיחותי שלא היה מבוסס על תרכובות כספית רעילה, כפי שהיה מקובל באותה תקופה. לאחר הצלחות אלו הוא החליט לחפש אחר חומר ההדברה הסינטטי המושלם. הוא שיקע עצמו בכל הידע האפשרי בנושא, הסיק את התכונות שמדביר כזה צריך להיות מאופיין על ידיהן, ויצא למסע העצמאי לגלות אותו. לאחר ארבע שנות עבודה ו-349 כישלונות, בחודש ספטמבר 1939, מולר הציב את התרכובת בכלוב הזבובים שלו. לאחר זמן קצר הזבובים נשרו מתים. מה שהוא גילה היה ה-DDT.

אחרים מיהרו להשתמש בעבודתו של מולר, אשר זכה בעקבות זאת לפרס נובל ברפואה, עבור המלחמה במחלות הנישאות על ידי חרקים. באחד מסיפורי ההצלחה, 1.3 מיליון אנשים טופלו עם ה-DDT על מנת להביס את מגיפת הטיפוס בנפאל במהלך החורף של 1943/44 כאשר שום טיפול אחר לא עזר לעצרה. ה-DDT הרג את הפרעושים שנשאו את המחלה, ועקר את המחלה מן השורש. כך החל אפוס המלחמה נגד החרקים הקטלניים ביותר בטבע.

ה-די.די.טי היה מהפכני גם בעילות שלו וגם בבטיחותו. בטרם נכנסו ה-די.די.טי  ומוצרים חדישים נוספים לשימוש, חומרי הדברה הכילו בדרך כלל רעלים כארסן או ציאניד, אשר גרמו פעמים רבות ליותר נזק מתועלת. משום שה-די.די.טי. היה התוצר של הנדסה תעשייתית ובחירה מדעית שנועדה מראש להלחם בחרקים ולהועיל לאדם, הוא סיפק רמה חדשה של יעילות ובטיחות. הוא יכול היה להרוג חרגים ולהאכל באופן בטוח על ידי אנשים.

ל-די.די.טי. יש מספר מעלות המבוקשות במיוחד עבור מדבירים. הוא לבן, אבקתי וכמעט חסר ריח ואינו מתפרק בנקל, גם לא לאחר תקופות ארוכות ומסיסותו במים נמוכה מאד. מעת שה-די.די.טי. פוזר בשטח מסויים, הוא יכול היה לזכות בניצחון נגד החרקים הקטלניים. וכך, הוא הוכנס לשימוש בנדיבות; בפיזור ישיר על גוף האדם, בריסוס של שטחים מוכי חרקים, בתוך בתים, במקווי מים ובתי גידול של יתושים, ובפיזור נרחב על שדות חקלאיים בשנים הראשונות של השימוש בו בארה"ב.

כיום נעשה מאמץ גדול על מנת לגלות חיסון נגד מלריה ולשפר את הטיפול הרפואי עבור אלו שנפגעו ממנה. אך המחלה אינה קלה לטיפול. יש אילוצים רבים בטיפול בפרזיט וואריאציות של יתוש האנופלס המסוגל לשמש כנשא. בשל מחזור החיים הקצר של יתושי המלריה הפרזיטים יכולים לקבל תפוצה מהירה. למרבה המזל, ה-די.די.טי. הוכיח את יעילותו גם לאחר 70 שנה מאז הוצג לראשונה, בהכילו תערובת של איכויות שאינה דומה לשום אלטרנטיבה ידועה. אריכות ימיו מצמצמת את הצורך בטיפולים חוזרים, ומגדילה את אמינות החומר ומוזילה את מחירו. בטיחותו לבני אדם ובעלי חיים מאפשרת להשתמש בו בתוך בתים ובקרבה לקורבנות הפוטנציאליים של המלריה. בנוסף, לדי.די.טי. יש דרכים מרובות לעצירת חרקים קטלניים, גם כאלו שפיתחו עמידות לרכיב הרעיל עדיין נדחים על ידו.

המאזן ההיסטורי הינו חד משמעי בכל המובנים. בעשורים שלאחר גילויו של מולר, ה-די.די.טי. הוכח בשימושים מגוונים למניעת מחלות המופצות על ידי חרקים. בשנות ה-60' של המאה הקודמת, בזכות שימוש נרחב ב-די.די.טי. המלריה נעקרה למעשה מן העולם המפותח. למעשה, אנו לא מעלים על דעתנו את האפשרות של לחלות במלריה כיום, אך בשנת 1930 היא הייתה תופעה נפוצה. המלריה נפוצה גם במדינות מתועשות, בהן היא גרמה למותם של אלפים בכל שנה ופגעה ברבים יותר נוספים. אי ההבנה הפופולרית לפיה מלריה הינה מחלה טרופית בלבד אפשרית אך ורק בשל הצלחת ה-די.די.טי. בעקירת המחלה מהמדינות בקווי הרוחב הצפוניים במהלך שנות דור. ההשפעה המועילה של ה-די.די.טי. התמשכה הרבה מעבר למלריה. החומר הוכח כיעיל נגד מחלות רבות אחרות המופצות על ידי חרקים, כמו הקדחת הצהובה והטיפוס.

 

 מעל: תפוצת יתושי האנופלס מפיצי המלריה בפריסה עולמית (אתר המרכז למניעת מחלות).

מדינות עניות זכו להטבות גדולות מן הדי.די.טי. בסרילנקה, המלריה הופחתה מהיקף של 2.8 מיליון ולאלפים של מקרי מוות בשנת 1948 ועד לפחות מ-30 מקרים ואפס מקרי מוות בשנת 1964. בהודו רמת התמותה השנתית ירדה ממאות אלפים רבים בשנת 1935 לכמות של כ-1,500 מקרי מוות בשנת 1975.

רשימת סיפורי ההצלחה במדינות מתפתחות ארוכה. עם מעט יוצאי דופן, די.די.טי הוכח כיעיל בכל מקום בו השתמשו בו, ומקרי המלריה התגברו בכל מקום בו הופסק השימוש בו.

דוגמא יותר אקטואלית היא דרום אפריקה, בה נעשה שימוש מוצלח בדי.די.טי למניעת מלריה משנת 1946 ועד לשנת 1996. לאחר שעברו למדביר אחר חלה עלייה במקרי המלריה בהיקף של פי-80. בשנת 2000 הוכנס הדי.די.טי לשימוש מחדש והוכיח את יעילותו פעם נוספת, בהפחיתו את מקרי המחלה באופן משמעותי מהשיא של 2000-2001 של יותר מ-60,000 מקרים ויותר מ-400 מקרי מוות לפחות מ-6,000 מקרים ורק 37 מקרי מוות בשנת 2007. המדביר האלטרנטיבי (Synthetic Pyrethroids ) לא היה מסוגל להתקרב לתוצאות של הדי.די.טי.

למרבה הצער, למרות התוצאות החיוביות באופן הירואי של הדי.די.טי., התנועות הסביבתיות המודרניות סימנו את המדביר הזה כמטרה הראשונה להתקפה בשנות ה-60' של המאה הקודמת. בספרה המפורסם "אביב דומם" (Silent Spring) בחרה האיקון הסביבתי רייצ'ל קרסון, מכל הרכיבים של הקפיטליזם התעשייתי, את הדי.די.טי על מנת לציירו כשטן. בהתעלמה מן התועלות שבו עבור בליוני אנשים, היא הטיחה האשמות על השפעות מזיקות של הדי.די.טי ומדבירים אחרים ביחס לבריאות האדם ובריאות מספר מיני בעלי חיים אחרים (במיוחד ציפורים), בהתבסס על אנקדותות ומדע מגוייס.

באופן משקף, ממסד תקשורתי ואינטלקטואלי המטפח עויינות אנטי-תעשייתית קיבל את הנראטיב של קארסון. בהתעלמות עיוורת מכל הטוב שהדי.די.טי תרם ובהתלהבות מהתיאור המוזר של קארסון, הם הפכו אותה לגיבורת תרבות, מעמד ממנו היא נהנת עד היום.

למרות שאף אחת מטענותיה של קארסון לא עמדה בביקורת, אפילו לא טענותיה ביחס לציפורים, הנזק בדעת הקהל היה קטאסטרופאלי. בשנות ה-60' המאוחרות של המאה הקודמת ובתחילת שנות ה-70' קבוצות סביבתיות וקבוצות למען שימור הסביבה כמו אגודת אודובון ומועדון סיירה הובילו קריאה לאיסור על שימוש בדי.די.טי.

בשנת 1972, לאחר 7 חודשים של חקירות בנושא הדי.די.טי. על ידי הסוכנות החדשה להגנת הסביבה (EPA ), פסק השופט אדמונד סוויני שפעל מטעם הסוכנות, נגד האיסור. הוא מצא, בהתבסס על המחקר המדעי שהוצג, כי "הדי.די.טי אינו מהווה סכנה מסרטנת לבני אדם," ... "הדי.די.טי אינו גורם למוטציות או להיווצרות עיוותים באדם", "השימוש בדי.די.טי. על פי ההנחיות הנדרשות כאן אינו מהווה גורם מזיק לדגי מים מתוקים, אורגניזמים של מקווי מים או ציפורי בר או חיות בר אחרות," וכן ש"העדויות שהוצגו במהלך הבחינה תומכות במסקנה כי קיים צורך חיוני לשימוש בדי.די.טי.".

אולם ראש הסוכנות, ויליאם רוקלהאוס, ביטל את מסקנות החקירה של סווני ואסר על השימוש בדי.די.טי., בהצהירו כי "הסיכונים ארוכי הטווח של המשך השימוש בדי.די.טי.... הינם בלתי מתקבלים ומטים את הכף נגד כל תועלת", הצהרה המבוססת על אידאולוגיה אנטי-תעשייתית עיוורת המתנגדת לעדויות המדעיות ועשורים של נסיון בשימוש נרחב בדי.די.טי. בארה"ב וברחבי העולם.

רוקלהאוס מעולם לא השתתף באף אחד מן השימועים של החקירה שנמשכה 7 חודשים. אך כפי הנראה הוא קרא את "האביב הדומם"; בחוות דעתו ובצו הוא העניק קרדיט לספרה של רייצ'ל קארסון בשל העלאת המודעות לשימוש הנרחב בדי.די.טי.ובמדבירים נוספים.

זאת היתה נקודת ציון של ניצחון פוליטי חשוב עבור התנועה הסביבתית. למרות שהטענות נגד הדי.די.טי. לא היו מבוססות על עובדות ותצפיות ועל מחקר מדעי, הירוקים רכשו השפעה פוליטית.

באופן אירוני, הצלחתו של הדי.די.טי. הפכה אותו קל להכפשה. כאשר מלריה ומחלות אחרות נעלמו מן העולם התעשייתי, הצורך בדי.די.טי. כבר לא נתפש כה דחוף. האוכלויות במערב הפכו להיות קלות יותר להשפעה על ידי סיפורי הפחדה על כימיכלים תעשייתיים, בעודם בורים ביחס לתועלות מצילות-החיים של אותם כימיכלים.

אחת הדוגמאות לכך היא הטענה – שעליה חוזרים לעיתים תכופות גם היום – כי ציפורים טורפות, ובעיקר העיט הקרח, סובלות מקליפות ביצים דקות ומהשפעות אחרות של הדי.די.טי., שעל פי הטענה השפעות אלו מובילות אותם לסף הכחדה. כפי שהדברים מתבררים, העיט הקירח היה על סף הכחדה לפחות מאז שנות ה-20' המוקדמות של המאה הקודמת, יותר מ-20 שנה לפני השימוש הראשון בדי.די.טי., ומספרי הפרטים גדלו במהלך השנים בהם נעשה שימוש נרחב בדי.די.טי. בארה"ב. הקשר בין הדקקות קליפות הביצים או השפעה מזיקה אחרת והדי.די.טי. לא הוכח על ידי חקירות מדעיות שנערכו בנושא.

ביקורת נוספת שהוטחה בדי.די.טי. על ידי התנועות הסביבתיות היתה כי החרקים פיתחו עמידות לחומר. (טענה זאת נטענה על ידי ראיין ריטנהאוס מגרינפיס במהלך דיבייט שנערך לאחרונה עם אלכס אפשטיין מן המרכז לקדמה תעשייתית CIP ). בעוד שעמידות הינה בעייה אמיתית הנוגעת לכל הכימיכלים המשמשים לבקרת מחלות המופצות על ידי חרקים, הדי.די.טי. שוב הוכיח עליונות לאלטרנטיבות. בנוסף ליכולותיו כרעל הדי.די.טי. גם מתפקד כדוחה אפילו אם החרק רכש עמידות.

גם אם האשמות אלו היו נכונות הן לא היו מצדיקות את האיסור על השימוש במדביר עם רשימת השגים כמו זאת של הדי.די.טי. ותועלות כה עצומות. העדרות העובדות מאחרוי ההתקפות על הדי.די.טי. מציינת כי ההתקפות של הירוקים אינן נובעות מדאגה לבטיחות האדם, אלא משנאה אידיאולוגית לכימיכלים תעשייתיים.

במקביל למאמצי התעמולה והנסיון לצייר את הדי.די.טי כחומר שטני ורעיל, החלו אירגוני סיוע וסוכנויות ממשלתיות להפעיל לחצים ולעצור את השימוש בדי.די.טי  במדינות העולם השלישי המבקשות להציל בעזרתו את תושביהן. דוגמא עדכנית היא של אוגנדה עליה איים האיחוד הארופאי בשנת 2004 ב"תוצאות חמורות" לעתידו של הייצוא מן המדינה אם לא ייושמו בה תקנות מערביות נגד השימוש בדי.די.טי.

בהשפעת הסוכנויות התורמות כמו הסוכנות האמריקאית לפיתוח בינלאומי (USAID ), גופים כמו התוכנית של האו"ם לנושאי סביבה (UNEP ), ואירגונים אחרים הושפעו מדינות הזקוקות לסיוע להפסיק את השימוש בדי.די.טי. או להפסיק את השימוש בו לבקרת מחלות. בליז ובוליביה, בינות מדינות אחרות, חדלו משימוש בדי.די.טי. מפחד חששן לאבד סובסידיות מחו"ל.

הירידה בשימוש העולמי בדי.די.טי. הוביל גם לזמינות נמוכה יותר של החומר למדינות עניות. הודו הינה המדינה היחידה שנותרה הממשיכה לייצר די.די.טי. בכמויות גדולות. על מנת להילחם בבעיה זאת הכריזו לאחרונה 15 מדינות אפריקאיות כי יחלו בייצור עצמאי של הכימיכל על מנת להילחם ביתושי המלריה.

במקום לעודד את הדי.די.טי. המוכח והיעיל החלו מאמצים מתוזמרים לקדם אלטרנטיבות רשתות הגנה סביב למיטות וחיסונים. התוצאות כשלו מלהשיג את המטרות המובטחות. כתוצאה מכך, ארגון הבריאות העולמי (WHO ), תודות להשפעות של פעילים נגד המלריה על דעת הקהל, שינה את הנחיותיו על מנת לעודד שימוש נרחב יותר בדי.די.טי., בהכירו בכך שהפחד מפני נזקים בריאותיים וסביבתיים אינו רציונלי. על פי ההודעה לעיתונות של הארגון הדבר מהווה "חזרה" בהם ממדיניותם (“reversing”).

בשנת 2001 בועידה שנערכה בשטוקהולם ונועדה לקדם איסור על מזהמים אורגניים מתמידים (POP's ), גם ננקב בשמם של "תריסר המזוהמים" ובכלל זאת הדי.די.טי., אירגונים סביבתיים הפגינו את התנגדותם לדי.די.טי. וכל שימוש בו. קרן חיי הבר העולמית (WWF ), גרינפיס, UNEP, רופאים למען אחריות חברתית, ורבים אחרים הטיפו נגד הפטור שירשה להשתמש בדי.די.טי. למען בריאות האדם. הודות להתעקשות של המדינות המתפתחות והפעילים למען המלחמה במלריה הם נאלצו לסגת.

למרות מאמצים שנעשו לאחרונה של קבוצות ירוקות לשכתב את ההיסטוריה שלהם בנושאי הדי.די.טי. הדברים ברורים. ההתקפה שלהם נגד הדי.די.טי. מעולם לא הייתה מבוססת על עובדות או מדע מבוסס אלא על אידיאולוגיה אנטי-תעשייתית ואנטי הומניסטית בסופו של דבר. מטרתם המוצהרת היתה והיא עדיין ממשיכה להיות להיפטר להיפטר מן הכימיכל המופלא הזה משום שהוא מהווה שינוי מהותי של הטבע על ידי האדם, לא מישום שהוא עושה נזק שמשקלו עולה על התועלת שבשימוש בו.

התוצאה של הקמפיין האידאולוגיה הזה נגד השימוש בדי.די.טי. הינה ההופעה מחדש של המלריה במקומות בהם האמינו שהיא נמצאת תחת שליטה והמשך התמותה הרבה במקומות בהם טרם נעשה שימוש אפקטיבי במדביר, בעיקר אפריקה ותת-הסהרה, וחלקים מדרום אמריקה ואסיה.

בשיאה פגעה המלריה במאות מיליוני אנשים וגרמה למותם של מעל מיליון איש מידי שנה. כיום מוערך כי 650,000 בני אדם מתים ממנה מידי שנה. רבים מקורבנות אלו היו יכולים להינצל לולא מסע הצלב נגד השימוש בדי.די.טי. ואם היה סיפור ההצלחה של הדברת המלריה מורשה להמשיך ולהשפיע גם על המדינות והאיזורים העניים בעולם.

הדרך היחידה לעצור את הקטל היא לקדם בברכה את הדי.די.טי. ואת הקדמה התעשייתית באופן הרחב יותר, קדמה המובילה את השגשוג והאושר האנושיים.

***

סטפן הינה הינו חוקר במרכז CIP.

מה אתם מעשנים?

הסיכוי להפחתת הפליטות בעתיד הקרוב אפסי.

הנה סקירה מקיפה ומעניינת על מצב הדלקים פוסיליים ועל הסיכוי להביא להפחתת פליטות הפד"ח. המחבר הוא דויד רוטלדג', פרופסור להנדסת חשמל, בעל וותק ומומחיות בנושא. כללית, בשורה תחתונה, אומר המומחה, שיש רזרבות של דלקים פוסיליים (פחם, נפט וגז) לפחות לעוד 60 שנה, או בניסוח שלו: בעוד 60 שנה נהיה במצב שהפקנו כבר 90% מכמות הדלקים שנפיק אי פעם (כולל בעתיד). הוא גם מניח שאכן הפד"ח גורם נזקים אקלימיים, לפי הטענות של ה IPCC. הוא אומר שאין סיכוי להביא למצב שמשאירים את הדלקים הפוסיליים בבטן האדמה, וכופים על האנושות משטר של מחסור באנרגיה. לכן, מוטב שנתרכז במאמצי הסתגלות (להבדיל ממאמצי מניעה).

הוא מביא את הגרף הזה, המראה את מסלול פליטות הפד"ח מאז 1960 ועד היום. פרוטוקול קיוטו להפחתת הפליטות השיג אפס הפחתה, ושיעור זה אינו שונה בין מדינות אירופה שחמתו על הפרוטוקול וארה"ב שלא חתמה.

מדינות ה G8 התחייבו להפחית את הפליטות ב 80% עד 2050. אנגליה המדינה היחידה שחוקקה חוק מחייב שנוא. הנקודה האדומה בצד ימין למטה מסמנת את היעד הזה. קשה להמחיש את גודל המשימה הטמונה בהתחייבות זאת. להמחשה – עם נפילת ברה"מ הייתה נפילה של 40% בפליטות שם, עקב סגירת בתי חרושת ישנים. הסבל הכלכלי היה גדול. לפי היעד הזה העולם המערבי צריך לסבול פי ארבע מזה, ובהסכמה. זה לא יקרה. האנשים האלה (שקבעו את היעדים) בטח עישנו משהו (הם מפנטזים).

ממשלת קליפורניה לקחה על עצמה, כולל בחקיקה, יעדים דומים. אם בוחנים את המסלול משנת 2000 עד 2010, ואת החלק היחסי של האנרגיה המתחדשת, רואים שגם שם היעדים לא יושגו, כי הם בלתי אפשריים. (פרטים במאמר).

כדי להשיג הפחתה משמעותית בפליטות הפד"ח חייב העולם לגזור על עצמו להמנע מכריית הדלקים הפוסיליים הקיימים, ולהשאירם מתחת לאדמה. זה כרוך במחסור באנרגיה – שפירושו – עוני קשה למיליארדי בני אדם. אין סיכוי שאנו נגזור על עצמנו גזירות כאלה.

לאחרונה פירסמה ה EPA (משרד הגנת הסביבה האמריקאי) תקנות חדשות אשר יקשו מאד על בניית תחנות כוח פחמיות בארה"ב. האם הדבר יביא להקטנת הפליטות? לאו דווקא. המכרות היעילים ביותר, בוואיומינג, ארה"ב, מסוגלים לכרות פחם במחיר 10 דולר לטון, בסין המחיר הוא 100 דולר לטון. הפחם האמריקאי ימצא את דרכו לסין ויישרף שם.

בקשר לאנרגיה מתחדשת אומר רוטלדג' "אתם תהיו תלויים, הרבה זמן, בסיבסידיות ומכסות – כלומר – בכסף של אחרים. אבל, כמו שאמרה מרגרט טאצ'ר, "הכסף של אחרים תמיד נגמר".

שתי הערות למאמר המלומד של דיוויד רוטלדג': 1. הוא שוגה בשגיאה המלת'וסית הקלאסית, בזה שהוא בודק את מצאי הדלקים הפוסיליים על פי הידוע לנו היום. יש הרבה, הרבה יותר דלקים פוסיליים מאשר אספקה של 60 שנה. אבל, זה ויכוח על עתיד רחוק, שלא חייבים להכנס אליו עכשיו. 2. ייתכן שיהיו המצאות חדשות, שלא ידועות עדיין, של מקורות אנרגיה חדשים (פוסיליים או אחרים). הנסיון לנחש מה יהיה בעוד 60 שנה הוא ברכה לבטלה, אנו לא מסוגלים לנחש או לנבא.

לדעתי, השימוש בדלקים פוסיליים לא ייפסק בגלל הטפות מוסר אקלימיות, או בגלל מחסור בדלקים. הוא ייפסק כאשר תהיה לנו אלטרנטיבה טובה וזולה יותר. היום עדיין אין.

יעקב

מצב הקרח תקין – יחסית

בקטע קודם הכותרת הייתה "מצב הקרח תקין".  מבקר המדינה התנגד לכותרת זו, וטען שהיא אינה משקפת את המצב. לכן הכותרת החדשה. מצב הקרח תקין – יחסית לבהלה שניסו לזרוע (ראה לינק לדומגה של תעמולה חממיסטית – בקטע הקודם).

הנה גרף המתאר את היקף (שטח) הקרח הארקטי (הצפוני) מאז 1979, מאז החלו מדידות מדויקות יחסית באמצעות לווינים.

שטח הקרח נמצא בירידה, בהערכה גסה, לפי הציור, הוא ירד בכ מיליון קמ"ר בתקופה זו. המגמה ברורה. (ההיקף הממוצע שנתי של הקרח הצפוני הוא מעל 10 מיליון קמ"ר).

בשנת 2007 היה שיא שלילי בשטח הקרח (היה קרח מעט), ואז יצאו כול החממיסטים בחגיגה גדולה בתקשורת וסיפרו שהקרח נמס "מהר מהצפוי" (it's worse than we thought) – ושבעוד שנים מעטות לא יהיה קרח בכלל, באוקיינוס הארקטי, בקיץ. היו שאמרו 2008, היו שאמרו 2013. ה"תחזיות" שלהם היו מבוססות על כלום, מלבד תחושות בטן והיסטריה. המטרה של זריעת פחד ובהלה ורדיפת סנסציות הייתה ברורה.

הגרף למעלה מראה שמאז 2007 יש התייצבות מסוימת במגמה, או לפחות מגמת ירידה קטנה מאשר הייתה קודם. השנה - 2012 – ההיקף עד כה קרוב מאד לממוצע הרב שנתי. (ייתכן שיירד עוד בקיץ...).

לעומת זאת – הקרח בחצי הדרומי של כדור הארץ נמצא בעלייה, לכול התקופה הנ"ל, אם כי עלייה קטנה מאד, כך שנכון יותר לאמור: יציבות.

לאחרונה התגלה מצבור של מפות המתארות את היקף הקרח הצפוני בין השנים 1893-1961, שנאסף על ידי השרות מטאורולוגי הדני.

מהמפות האלה נראה בבירור שהייתה תקופה קודמת של ירידה בהיקף הקרח, בין 1921 עד 1938. ב 1938 היו שטחים נרחבים פנויים בקרח. במבט גס נראה שהשטחים הפנויים היו קצת פחות מאלה של היום (כלומר שטח הקרח קטן היום לעומת 1938), אבל לא בהרבה. אח"כ, בין 1939 ל 1955 הייתה עליה גדולה בשטחי הקרח. כלומר – שטח הקרח הארקטי קטן בעבר וחזר לגדול, ואח"כ עוד פעם קטן.

הסיבה לשינויים אלה לא ידועה בדיוק. ההתחממות הקטנה שהייתה במשך המאה ה 20 השפיעה בוודאי, אך ייתכן והיו גורמים נוספים – כך למשל מזכירים את הפיח, תוצר בתעשייה המודרנית, שנדבק לשלג וקרח וגורם להמסתם.

יעקב

מקור אנרגיה חדש - הידראטים של מתאן.

שר האנרגיה של ארה"ב הודיע על השלמתו המוצלחת של ניסוי היתכנות להפקת גז מתאן משכבות של מתאן הידראטים. הניסוי נערך בחוף הצפוני של אלסקה על ידי משרד האנרגיה בשיתוף חברת קונוקו-פיליפס וחברת הנפט הלאומית של יפאן.

 מתאן הידראטים הם גבישי קרח (בתמונה) הכולאים בתוכם מולקולות של מתאן – גז טבעי. מרבצים ענקיים של מתאן הידרטים מצויים באיזור הארקטי, בכול העולם, הן ביבשה באזורים של פרמה-פרוסט (קרקע קפואה תמיד) והן בקרקעית האוקיינוסים.

הניסוי החל ב 15 לפברואר והסתיים ב 10 לאפריל. תערובת של פד"ח וחנקן הוזרקה לשכבת ההידראטים, והוכח שהפקת גז המתאן אפשרית, כאשר הפד"ח תופס את מקום המתאן בגביש.

המתאן-הידראטים יכולים לשמש כמקור עצום, כמעט בלתי נדלה, של אנרגיה. עדיין אין הערכות לגבי העלות, ויידרשו שנים רבות של מחקר לפני שניתן יהיה להתחיל, אולי, בתכנית הפקה מעשית.

משרד האנרגיה של ארה"ב הקציב כספים להמשך המחקר.

אני מביא את הידיעה כתשובה לאלה השואלים: "מה? תמיד נשרוף נפט?" קשה לנבא מה יהיו מקורות האנרגיה בעתיד, אבל אין סיבה להניח שמה שהיה הוא שיהיה, תמיד.

יעקב

שקע לפאנלים סולאריים

ידיעה מ וואינט:

משרד האנרגיה בארצות הברית השיק תוכנית שמטרתה להפוך את ההשקעה בחשמל סולארי ביתי לפשוטה כמו קניית מחשב ביתי חדש. התוכנית, שעלותה 25 מיליון דולר, תאפשר לצרכן לרכוש ציוד סולארי בעצמו, לחבר אותו לשקע ייעודי ובכך להתחבר באופן מיידי לחברת החשמל המקומית. מדובר בתוכנית מחקר לפאנלים סולאריים בשיטת "Plug and Play", ששואבת השראה מהקלות שבה משקי הבית אימצו מכשירים אלקטרוניים מחוברים לרשת. החיבור יאפשר לצרכנים למכור את החשמל העודף לחברת החשמל. מהתוכנית עתידים גם ליהנות עסקים קטנים, שיוכלו להפיק עוד קצת הכנסה מהנדל"ן שלהם.

הרעיון מצוין. אנשים יתקינו פאנלים סולאריים על הגגות שלהם, בלי צורך באישורים ובירוקרטיה, ישתמשו קודם כול בעצמם בחשמל שהם מייצרים (או בחלקו) וימכרו את היתר לחברת החשמל.

למה לא יישמו עד כה את הרעיון הגאוני והפשוט הזה עד כה? כי הדברים לא כול כך פשוטים.

א.    כרגע לא כדאי לאנשים לייצר חשמל סולארי לצריכה עצמית, העסק יקר מדי, הפאנלים יקרים, כמות החשמל שהם מפיקים קטנה. גם כאשר יהיה שקע פלא כזה עדיין לא יהיה כדאי, יותר כדאי יהיה לקנות חשמל מחברת החשמל. כרגע כדאי להתקין פאנלים רק כדי לקצור את הסובסידיה הממשלתית המובטחת, לא כדי ליצור חשמל.

ב.     בכול מקרה צריך לקבוע מחיר שחברת החשמל תשלם עבור עודף החשמל שהיא תקנה, וצריך לקבוע חוקים או תקנות שיחייבו את חברות החשמל לקנות את החשמל – יכול להיות שגם להם לא כדאי. המחיר שחברת החשמל תחויב לשלם חייב להיות נמוך ממחיר החשמל לצרכן, כדי שאנשים ישתמשו בחשמל קודם כול לצריכה עצמית.

ג.      לא ברור ששקע-פלא כזה קל או פשוט לעשות – זה מחייב תשתיות או ממיר ומישהו צריך לחייב את חברת החשמל לבנות את התשתיות.

אבל, כללית, זה רעיון טוב. הרבה יותר טוב להשקיע 25 מיליון דולר במחקר לפיתוח משהו חדש שעשוי להיות מועיל, מאשר להשקיע עשרות או מאות מיליארדי דולר במתקני ייצור שאין בהם הרבה תועלת.

יעקב

כוחם של המודלים האקלימיים

המט-אופיס של בריטניה – met-office – השרות המטאורולוגי, הנפיק תחזית תלת חודשית ביום 23 במארס ש.ז. הנה כמה משפטים מהתחזית:

"התחזית למשקעים ממוצעים בבריטניה מצביע על סיכוי לשלושה חודשים (אפריל, מאי יוני) יותר יבשים מאשר בממוצע. גם הסבירות היא יותר מחצי שאפריל יהיה החודש היבש מבין השלושה. משאבי המים בדרום, מרכז, ומזרח אנגליה יתדלדלו עוד בתקופה זו...."

כמה יבש היה, אם כן, חודש אפריל באנגליה? הנה התשובה (אתר ה BBC ):

חודש אפריל היה הגשום בשיותר זה יותר מ 100 שנים, במקומות אחדים כמות הגשמים הייתה פי שלוש מהממוצע, הכמות הכוללת בכול בריטניה הייתה פי שניים מהממוצע. שטפונות חמורים היו בחלקים גדולים של המדינה.

הסיפור הקטן הזה מראה מה כוחם הגדול של המודלים האקלימיים. אבל, אל דאגה, התחזיות ל 100 שנה הן יותר אמינות. המט-אופיס עצמו אמר זאת.

זהו חדר המחשבים של המט-אופיס, מחשבי על, מהחזקים ביותר שקיימים, שמריצים את המודלים האקלימיים.

יעקב