הנס פון שטורך: הגזמנו.

( תמונה: ויקיפדיה)

הנס פון שטורך הוא מדען אקלים וותיק וידוע, פרופסור במכון המטאורולוגי של אונ' האמבורג בגרמניה, חממיסט בהחלט. בראיון שנתן לעיתון דר שפיגל הוא מדבר על העצירה בהתחממות ומשמעותה. הנה קטעים:

שפיגל: האם השיטפונות הגדולים שהתרחשו החודש בגרמניה נגרמו על ידי ההתחממות הגלובאלית?

שטורך: לא ידוע לי על שום מחקר שמראה שיש כעת יותר שיטפונות מאשר היו בעבר.

שפיגל: האם נכון שהיום אנשים כבר לא מייחסים באופן אינסטינקטיבי כול אירוע מזג אוויר חריג להתחממות הגלובאלית?

שטורך: נכון, יש פחות היסטריה בנושא האקלים. אומנם עדיין יש אנשים שממשיכים בזעקה הדוגמטית "גנב! שינויי האקלים אשמים !" אחרי כול אסון טבע, אבל הרוב מבינים שיש סיבות אחרות, כמו למשל סלילה של שטחים נרחבים וביטול שטחי הצפה טבעיים.

שפיגל: מה דעתך על תנועת הסלבריטאים הדורשים שיוכנס סעיף בחוקת גרמניה המכתיב שגרמניה תלחם בהתחממות הגלובאלית?

שטורך: רעיון מוזר. מה יקרה אם הסינים לא יפחיתו פליטות? נצטרך להכריז מלחמה על סין?

שפיגל: אבל מדעני האקלים, עם נבואות הזעם האפוקליפטיות, הם שנתנו לאנשים אלה את הרעיונות המוזרים.

שטורך: לרוע המזל, חלק מהמדענים מתנהגים כמו מטיפים דתיים, הנושאים דרשות להמונים. הגישה הזאת מתעלמת מהעובדה שיש הרבה בעיות בעולם שלנו, וצריך לשקול את אלה מול אלה. למשל: אם אני נוהג במכונית ומבחין לפתע במחסום מולי – האם נכון לסטות הצידה באופן פתאומי? לא, כי יש חשש שאפגע באנשים שבצד הדרך. מדעני האקלים לא צריכים להתעלם מהצורך לבדוק ולשקלל בין הבעיות השונות – זה תפקיד החברה והפוליטיקה ולא של המדענים.

שפיגל: הטמפרטורות לא עלו, למרות ש 400 מיליארד טון פד"ח נוספים נפלטו לאטמוספרה מאז שנת 2000. מה ההסבר לתפעה?

שטורך: עד כה איש לא הצליח לספק הסבר משכנע לעובדת עצירת ההתחממות. הפליטות עלו בקצב יותר גדול מאשר הערכנו, כתוצאה מכך הייתה צריכה להיות עלייה של כ 0.25 מעלות בעשור האחרון, לפי מרבית המודלים. הדבר לא התרחש. העלייה ב 15 השנים האחרונות הייתה רק 0.06 מעלות, ערך הקרוב מאד לאפס (כלומר חסר חשיבות סטטיסטית). זאת בעיה מדעית רצינית, וה IPCC יצטרך להתמודד איתה בדו"ח הבא שלו.

שפיגל: האם המודלים האקלימיים חוזים אפשרות לעצירה כזו?

שטורך: כן, אבל לעיתים מאד נדירות. בניתוח שעשינו במכון שלנו, בו עשינו בדיקה מיוחדת של ריצות מודל רבות, היו עצירות של 15 שנה רק ב 2% מהמקרים – כלומר 98% מהתחזיות, עם רמת פליטות כפי שהתרחשה במציאות, הראו עלייה יותר גדולה בטמפרטורות.

שפיגל: כמה זמן עדיין ניתן יהיה לאמור שהעצירה אינה סותרת את תחזיות המודלים?

שטורך: אם העצירה הנוכחית תימשך עוד 5 שנים נהיה חייבים להודות שמשהו פגום מהיסוד במודלים שלנו. עצירה של 20 שנה אינה מתרחשת בשום מודל. אבל, אפילו היום, קשה מאד ליישב את העצירה עם המודלים האקלימיים.

שפיגל: מה יכולה להיות הבעיה עם המודלים?

שטורך: יש שני הסברים אפשריים, אף אחד מהם אינו נעים לנו, למדענים.  האחד הוא שההשפעה המחממת של גזי החממה (הפד"ח) היא פחות גדולה מאשר הערכנו. השני – שלא הערכנו מספיק את השפעת התנודות הטבעיות.

שפיגל: זה נשמע קצת מביך למדעני האקלים, לא כן?

שטורך: לא, למה? ככה עושים מדע. אין "מילה אחרונה" במחקר, המחקר מתעדכן ומשפר את תחזיותיו כול העת. אנו איננו יודעים את העתיד, אנו רק מציעים תחזית, קירוב, לפי מיטב ידיעתנו. אבל עובדה זאת נשכחת בהתייחסות הציבור אל עבודתנו.

שפיגל: אבל היו אלה המדענים עצמם שטענו לרמת וודאות ובטחון בתחזיות שמתברר שאיננה נכונה.

שטורך: היו לנו סיבות טובות לטעון, בדוח ה IPCC על וודאות של 95% שהגורם האנושי (הפד"ח) אשם בהתחממות. לא יכולנו להסביר בצורה אחרת את ההתחממות בין 1970 ל 1990. אבל, הטענה הזו הייתה מבוססת על ההנחה שאנו מבינים פחות או יותר את השפעת הגורמים הטבעיים. כעת, נוכח ההתפתחות החדשה נצטרך לעדכן את עמדתנו.

הערה של יעקב: כלומר – זה נכון שטעיתם כאשר טענתם אז ל 95% וודאות? זה היה מבוסס על הבנה חסרה של התהליכים הטבעיים.

שפיגל: באיזה תחומים תצטרכו לעדכן את המודלים?

שטורך: בין השאר נצטרך לקחת בחשבון ספיגת החום בשכבות העמוקות של האוקיינוסים (מתחת לעומק 700 מ'). לצערנו, הסימולציות שלנו לא חזו תופעה זו.

שפיגל: הדבר הזה מערער את האימון...

שטורך: ללא ספק, השגיאה הגדולה ביותר של מדעני האקלים הייתה יצירת הרושם שהם מבטאים אמת סופית ומוחלטת. הפגם היחידי היה שפעלנו כאילו אנו חסינים מפני שגיאות [יעקב: "הפגם היחיד"??]. בעשותנו כך הימרנו ופגענו בנכס הכי חשוב שלנו: אמון הציבור.

שפיגל: האם תיאוריית ההתחממות הגלובאלית מוטלת כעת בספק?

שטורך: אינני חושב כך. יש לנו ראיות מוצקות להשפעת האדם על ההתחממות. אבל, אם הקיפאון בהתחממות יימשך אין ספק שהספקות יגדלו.

שפיגל: עד כמה אמינות תחזיות ארוכות טווח לטמפרטורות ומשקעים?

שטורך: התחזיות האלה מאד קשות. איננו מבינים מספיק את השפעת העננים. ב 30 השנים שאני חוקר אקלים הייתה התקדמות מועטה מאד בהבנת תופעת העננים.

שפיגל: האם אתה עדיין מאמין שההתחממות הגלובאלית תימשך?

שטורך: כן בהחלט. אנו נראה עלייה של 2 מעלות או יותר עד סוף המאה. זה מה שהאינסטינקט שלי אומר. [יעקב: שימו לב על מה מבוססת התחזית: על האינסטינקט – לא על מדע!]. מדענים אחרים, ייתכן שהאינסטינקטים שלהם אומרים דברים אחרים. המודלים שלנו כוללים, ללא ספק, מספר גדול של הנחות שהן מאד סובייקטיביות. [ !! ]. מדעי הטבע הן גם תהליך חברתי, אחד המושפע מרוח הזמן הרבה יותר מאשר אנשים חושבים. תצפו לעוד הפתעות.

[יעקב: כלומר – פון שטורך אומר שהממצאים המדעיים כביכול מושפעים מגורמים חברתיים ומרוח הזמן, ממה שאני קורא לו: האופנה. אין לי ספק שזה ככה, אבל זה לא צריך להיות ככה. המדע צריך להיות מבוסס על עובדות ולא על האפנה].

שפיגל: האם יש עוד משהו הקשור להתחממות, המדאיג אותך.

שטורך: כן. ההתחמצנות של האוקיינוסים בגין הפד"ח הנספג מהאטמוספרה. זה נראה לי תהליך מאד קודר ומסוכן, אולי בגלל שאני מבין מעט מאד בנושא. [יעקב: הוא מפחד מפני הבלתי נודע, כמו כול בן תמותה].

הערת סיכום של יעקב: אני מעריך מאד את יושרו וכנותו של ד"ר פון שטורך. תופעה נדירה בין מדעני האקלים.   

פון שטורך: הפסיקו לזרוע פאניקה.

צילום: ויקיפדיה

הנס פון שטורך הוא מדען אקלים ידוע (מהזרם המרכזי, כלומר – החממיסטי), מגרמניה. הנה קטעים קודמים עליו בבלוג זה. הנה קישור לבלוג klimazwiebel  של פון שטורך וזוריטה.

פון שטורך התבטא בחריפות נגד ה"ריקוד על אסונות" וטקטיקת ההפחדה של קהילת המדענים החממיסטים (הקישור האחרון בגרמנית). הנה קטעים מדבריו (סיכום ופארפרזה):

הוויכוח האקלימי נעשה פוליטי. מדענים אחדים [הוא נמנע בקפדנות מלהזכיר שמות] מקבלים ומפיצים תרחישים דרמטיים ותוצאות חמורות גם בהיעדר ראיות מדעיות. הם גם מתיימרים להיות הפוסקים הסופיים בנושא. כול הגוזמאות ונבואות האסון גרמו לאיבוד האמינות של התחום (של מדע חקר האקלים).

הוא מבקר את כתבי העת המדעיים, בעיקר "סיינס" ו "נייצ'ור" וקורא להם "ז'ורנלים די גרועים" – במה שנוגע לאיכות המאמרים שהם מפרסמים. כתבי עת צריכים להיות ביקורתיים, ולא לפרסם מאמרים לפי רוח הזמן (מאמרים אופנתיים). לא המדיה (העיתונות) אשמה בהיסטריה, ואין זה "כשל בהעברת המסר". מקור הבעיה הוא במסר ההיסטרי שהמדענים עצמם מפיצים. יש מדענים שהתפתו לתיאורים דרמטיים כדי להגביר את המוניטין האישי שלהם – מדענים כאלה פוגעים באמינות מדעי האקלים.

באשר לשאלה אם ה"תופעות הקיצוניות" (סערות ואסונות מזג אוויר) נעשים יותר תכופים או יותר עוצמתיים הוא עונה שזה לא נכון. גידול הנזקים נגרם על ידי גידול הערים ופיתוח מואץ של חופי הים. הוא אומר: "תופעות קיצוניות הן חלק ממזג האוויר הרגיל, טייפון הייאן (מהפיליפינים) לא היה חסר תקדים בעוצמתו, ואין עלייה בתדירות הסופות באזור זה. לא ניתן לטעון שהטייפון הוא תוצאה, או סימן להתחממות הגלובאלית מעשה ידי האדם". (דרך אגב: אפילו בדו"ח IPCC על תופעות קיצוניות SREX נכתב שלא ניתן לייחס אותן להתחממות מעשה ידי אדם).

ביקורת חריפה יש לו על מחקר ה"הוקי סטיק" של מאן: "אני מאמין שזה היה משהו מטופש, שנעשה על ידי מדענים שיש להם שאיפות להשפעה פוליטית". קהילת המדענים הזדרזו מדי לאמץ את ה"הוקי סטיק" . מדעני האקלים לא צריכים להפוך לקבוצה כמו "גרינפיס".

לשאלה מדוע עוסקים מדעני אקלים (מסוימים) בזריעת פחד הוא עונה: "אני מכיר קבוצות נוספות, במאה ה 20, שהרגישו חובה ליצור עולם חדש, יותר טוב, וחשבו שהאמת העליונה היא בידיהם. בימינו, יש כאלה שחושבים שהמדע מקנה להם מעמד עליון כזה. מתקני עולם כאלה בדרך כלל נכשלים. איני חושב שמרבית המדענים שייכם לקבוצה כזו, אבל אחדים, ללא ספק, מהמפורסמים שבהם, נמנים על 'מתקני העולם'. אנו (המדענים) צריכים לקחת את המדע ברצינות ולא להשתמש בו ככלי לתיקון ושיפור יסודי של העולם ואוכלוסייתו." (כלומר אין להשתמש במדע – או בפסיאודו-מדע – ככלי לקידום אידיאולוגיות פוליטיות).

באשר למודלים האקלימיים – הוא יודע שאין התאמה בין המודלים למציאות. צריך לחקור את הבעיה ביסודיות ולתת למדע את הזמן הנחוץ ללבן את הסוגיה. ייתכן, הוא אומר, שייחסנו חשיבות יתר לגורם הפד"ח, שמנו אותו יותר מדי במרכז התמונה. הוא חושב שייתכן שיש התחממות באוקיינוסים, אבל אין מספיק נתונים כדי לדעת את הדבר לאשורו.

סיכום שלי:

מילים כדרבנות של פון שטורך. חבל שלא השמיע אותן קודם.

המדע האקלימי מקולקל.

יעקב

וון שטורך: ה IPCC מפזר דיסאינפורמציה.

ד"ר האנס וון שטורך הוא מנהל מכון למחקר חופים, ופרופסור למטאורולוגיה באונ' המבורג בגרמניה. הוא חממיסט, דהיינו – מאמין שמתרחשת התחממות חמורה, מעשה ידי האדם. הוא העיד בפני וועדת הבדיקה שמונתה על ידי איגוד האקדמיות למדעים כדי לבדוק את ה IPCC .

כאן יש מצגת שקופיות שהם פרסמו, הכוללת את עדותו.

הוא חותם על כול הממצאים של WG1 – קבוצת העבודה הראשונה, הדנה בממצאים המדעיים והפיסיקליים.

אבל, בקשר ל WG2  - הקבוצה שכתבה על ההשפעות הרות האסון הצפויות הוא כותב: "זו דיסאינפורמציה" (בעברית: תעמולת שקר). עוד הוא אומר:

המחברים של הדו"ח בחרו להציג את המידע בצורה המדגישה תוצאות הרות אסון, למרות שהערכה המדעית בנושא זה שנויה במחלוקת. העמדה שהוצגה על ידי ה IPCC אינה משקפת את המופיע בספרות המדעית. הם התעלמו ממחקרים שמופיעים בספרות.

מבקרים התריעו על פגמים אלה (לפני הפרסום), אבל ה IPCC החליט להתעלם מהאזהרות.

ה IPCC בגד בשליחותו, ועוסק בהפצת דיסאינפורמציה (מילים של וון שטורך).

המזכירות של ה IPCC אינה עונה לשאלות מדוע אין מתקנים את הפגמים.

שימו לב שוב: את הדבר אמר מדען מהמחנה החממיסטי, ולא בבלוג שלו, אלא בעדות רשמית ופומבית בפני וועדת החקירה האלוהית (סליחה, של האו"מ).

כמובן – על הטענה של וון שטורך שהחלק הראשון WG1 בדו"ח תקין וחופשי משגיאות יש הרבה מערערים. ראו כאן למשל.

יעקב

ועידת הפיוס בליסבון לא הצליחה.

וועידת הפיוס בענייני האקלים בליסבון שמה לעצמה למטרה לקיים דו שיח בין החממיסטים (שבלועזית קוראים להם אלארמיסטים – כלומר הזועקים) לבין הספקניים (או המכחישים) בתחום מדעי האקלים. הוועידה אורגנה על ידי הפילוסוף והמתמטיקאי ג'רום ראבץ מאוקספורד, חבר הארגון גרינפיס, בן 81.

בכינוס השתתפו 28 מדענים, עיתונאים ובלוגרים. רוב המשתתפים היו מהמחנה הספקני, מחנה הזועקים סירב להשתתף. בין המדענים ה"פושרים" (מתלבטים בין שני המחנות), הבולטים היו ד"ר ג'ודי קורי, ד"ר פיטר וובסטר (בעלה של קורי) והאנס פון שטורך. ג'ודי קורי פרסמה סדרה ארוכה של דיווחים והירהורים בעקבות וועידת ליסבון, ראו בבלוג שלה.

ראבץ טוען שאנשים כמו אל גור וטענות קיצוניות יכולים לגרום נזק עצום למדע האקלים, כפי שיוסף סטאלין גרם נזק עצום לסוציאליזם. אחרי קליימטגייט השיח המדעי מתנהל באווירה מורעלת, כאשר שני המחנות מאשימים זה את זה בשחיתות. הזועקים כונו "אידיאולוגים רודפי תקציבים" והספקנים כונו "בורים זונות ונוכלים".

הרבה הסכמות לא הושגו בליסבון. הרוב אמרו שהמדע רחוק מלהיות ברור וסגור, כמו שטוענים הזועקים וה IPCC. השלום יכול להיות מושג רק אם הזועקים יודו במה שכונה "מפלצת אי הוודאות" – כלומר – הספק בטענות המדעיות של ה IPCC הוא הרבה יותר גדול מאשר הם מודים.

הייתה הסכמה שבעיית האקלים היא אמיתית וזקוקה להתייחסות אך, כמו שאמר וון שטורך, "יותר מדי מדע נעשה לא מתוך סקרנות אמיתית אלא  במטרה לתמוך באג'נדה מוקדמת".

אנשים טענו נגד התייצבותו של ה IPCC בצד אחד של המחנה, כמו למשל – באמצו ללא סייג את ההוקי סטיק שסביבו יש מחלוקת מדעית חריפה. יותר מדי מדענים זועקים הם העורכים של פרקי הדו"ח של ה IPCC והם סומכים בדו"ח על המחקרים של עצמם ומתעלמים ממחקרים מנוגדים.

משתתפי הועידה גם הסכימו שתהליך "ביקורת העמיתים" בפרסומים המדעיים הוא מושחת ומוטה, נגוע בניגודי אינטרסים והז'ורנלים המדעיים עושים צנזורה ולא מפרסמים מחקרים של הספקנים.

האימון הציבורי במדעי האקלים נהרס, וצריך לשקם אותו על ידי תהליך פיוס שידגיש את נקודות ההסכמה בתחום, ויחזיר את הדו-שיח התרבותי והמנומס בין המחנות.

הנה דעתי  העניה: מדע לא עושים על ידי פיוס. מדע עושים על ידי חקר העובדות, בשיטה אובייקטיבית ופתוחה. תעשו את המדע נכון, תתרחקו מוועידות פיוס או מגופים פוליטיים כמו האו"מ או ה IPCC.

יעקב

בנגטסון: לא להעמיד פנים שיודעים יותר מאשר באמת יודעים.

הנה קטעים מראיון שנתן לנרט בנגטסון עוד בשנת 1990, בו הביע כבר אז ספקות בנושא הטענות החממיסטיות. (המראיין מכנה אותו "מדען האקלים החשוב ביותר של אירופה").

"הרבה [מדעני אקלים] מחזיקים בדעה שכדור הארץ מתחמם כתוצאה מגידול בפד"ח, ואסון אקלימי אורב לנו. ייתכן שכן, ייתכן שלא, בנגסטון אינו בטוח,  שני הדברים אפשריים... יש משהו מוזר בקשר לאפקט החממה, הרבה מדענים מדברים על זה ואף מפרסמים מחקרים, אבל מעטים באמת מבינים את כול הפרטים. רובם מקבלים הנחות (ניחושים) כעובדות. בנגסטון מדגיש שכול ההתרגשות בנושא מקורה במודלים האקלימיים הממוחשבים (הוא מומחה למודלים הממוחשבים האירופיים).  המודלים אינם מופרכים לגמרה, הם כן מצליחים לשחזר תופעות אחדות... אבל הם גסים מדי, הם לא מפורטים מספיק, הם אינם יודעים איך לשלב את העננים ומה השפעתם. גורמים נוספים אינם נכללים במודלים, חלקם בגלל שאינם מובנים דיים. לדוגמה הפד"ח – אנו לא יודעים בדיוק היכן נמצא כול הפד"ח שנפלט.

בהמשך מפרט בנגטסון עוד שטחי אי וודאות, ואומר שהמומחים לא צריכים להעמיד פנים שהם יודעים יותר מאשר ידוע באמת.  [הדגשה שלי]. "במקרה של אפקט החממה יש אינטראקציה בין התקשורת, הפוליטיקה והמדע. כול קבוצה דוחפת את הקבוצות האחרות. המדע נמצא תחת לחץ, כי כולם מחפשים את עצותיו. אבל, אנו (המדענים) לא יכולים [לא צריכים] ליצור את הרושם שהאסון קרוב. אפקט החממה יהיה אתנו מאות שנים, מדעני האקלים צריכים להיות אמיצים ולהודות שהם עדיין אינם בטוחים. מה לא בסדר בהכרזה כזו? (שאנו עדיין לא יודעים)?.

בנגטסון חושב שה IPCC  נוצר במיוחד מסיבות פוליטיות. "התחזיות של ה IPCC  שהכפלת ריכוז הפד"ח תוביל לעליית טמפרטורות של 2 מעלות (יותר נכון – 3), צריך לקחת אותן עם קצת מלח." [כלומר קצת פקפוק]. לכן – אומר בנגטסון, צריך לשים לב לטרמומטרים. הם אינם מצביעים על אסון. אין עלייה יוצא דופן בטמפרטורות, והעליה לא אחידה בכול המקומות. אין סמוכים של ממש לטענה שאפקט החממה כבר מורגש או נראה לעין כעת.

ממשיך בנגטסון:  הרבה מאתנו (מדעני האקלים) מרגישים אי נוחות בקשר לטענות רבות שנטענו על אפקט החממה. ב 30 השנים האחרונות (עד 1990) לא דיברו על זה הרבה כי הטמפרטורות לא עלו הרבה. רק אחרי שהאנסן העלה את הנושא בעדות המפורסמת שלו בקיץ החם של 1988 הפך הדבר חלק מהאג'נדה הפוליטית. אם נסתכל מאות שנים קדימה, ייתכן שגזי החממה יהפכו לבעיה רצינית. הצעות מדיניות אחדות הן, באופן ברור, הצעות כדאיות: למשל לחסוך באנרגיה, להקטין את התלות בנפט – אלה בוודאי רעיונות טובים. אבל לא צריך להדגיש הדגשת יתר את אפקט גזי החממה. יש הרבה בעיות סביבתיות שהטיפול בהן דחוף יותר".

עד כאן הריאיון מ 1990.

הנה קטעים מראיון יותר טרי, שבנגטסון נתן במרץ 2013, באתר "קלימהצוויבל" (של הנס וון שטורך).

הוא פותח בהסבר על האופי המסובך והמורכב של הבעיה האקלימית, ואומר שהמיקוד של הדיון הציבורי והפוליטי בבעיה זו פוגע בהמשך המחקר המדעי, שאמור להיות נקי מהשפעות זרות (פוליטיות ואידאולוגיות).

תהליכים טבעיים מניעים את האקלים, כול סוגי התופעות הקיצוניות תמיד היו חלק מהאקלים ואינן קשורות כלל להתחממות הקטנה שהתרחשה עד כה. אפקט גידול גזי החממה הוא תהליך איטי אבל מתמשך שדורש טיפול, אבל גם יותר זמן והבנה יותר טובה של התהליכים. הבעיה היא שההתחממות הגלובאלית קשורה לייצור האנרגיה, ש כ 80% ממנה מיוצר מדלק פחמי (מאובן). הקטנה משמעותית של התלות בדלק פחמי אינה אפשרית  בטווח של פחות מעשרות שנים. בעיה נוספת היא שהאוכלוסייה גדלה, מתפתחת ומחפשת חיי רווחה – לכן צרכי האנרגיה גדלים.

תופעות "משונות" ומאתגרות מבחינת מציאת הסבר מדעי, מתרחשות – כמו התחממות לא אחידה בעשורים האחרונים, היעדר התחממות ב 15 השנים האחרונות, היעדר התחממות יתר בטרופוספרה הטרופית – אותה חזו המודלים. במקום לבטא את החידות המדעיות האלה, הציפו את הציבור, בשנים האחרונות, בדוחות מוגזמים על התחממות גלובאלית מהירה ומאיימת, המשתוללת ללא רסן, ובטענות שחייבים לנקוט בצעדים מאד קיצוניים כדי לעצור אותה. כאשר לא מוצאים סימנים של ממש לכך, משתמשים בשרשרת תופעות קיצון לצורך הפחדה. העובדה שתופעות קיצון התרחשו גם בעבר, לפני ההתחממות הגלובאלית, מוסתרת מהתעמולה האקלימית. ההתחממות הגלובאלית הוצאה מידי המטאורולוגים ומדעני האקלים הרגילים, ומנוהלת היום על ידי קבוצות של מומחי תקשורת, וקבוצות לחץ אקטיביסטיות פוליטיות. הרבה משתמשים בעסקנות אקלים לצורכי פרסום אישי.

לחלקים מהתעשייה (התעשיות ה"ירוקות", אתנול, רוח, שמש) ולהרבה אירגוני פעילים הפכה ההפחדה האקלימית למקור הכנסה, הכנסה מתרומות וסובסידיות. בוויכוח האקלימי האמוציונאלי, היום,  בלתי אפשרי לנהל דוח שיח ענייני והגיוני. אם אינך תומך בנביאי הזעם האקלימיים, אתה "נשלח" למכלאת ה"מכחישים"  ומאשם שאתה משרת את השטן (חברות הנפט) או, לחלופין, שאתה איש זקן, מנותק מהמציאות העכשווית. [הערה: מרבית ה"ספקנים" הם אכן אנשים מבוגרים – הסיבה היא שאת הזקנים קשה יותר להוליך שולל, הם מנוסים יותר, וגם – הם עצמאיים יותר, מבוססים בחיים, ואינם תלויים בפרנסתם וקידומם ביישור קוו עם האופנה המודרנית]. העניין המדעי האמתי בחקר האקלים הולך ונעלם, ומוחלף בפעילות של עסקנות אקלימית (הפחדה והטפת מוסר).  האמת האקלימית מפנה מקומה לתקינות הפוליטית.

בין אנשי המדע, האפקט של גזי החממה הוא די ידוע וברור – הם מובילים להתחממות קלה, מינורית, של אולי מעלת צלסיוס אחת להכפלת ריכוזי הפד"ח. הוויכוח אינו על ההשפעה הישירה של אפקט החממה, אלא על תהליך ההיזון החוזר feedback. תהליך זה אינו ידוע דיו, וזאת גם הסיבה לטווח גדול ושונה של תחזיות מודלים. השאלה היא לא כול כך "האם תהיה התחממות" אלא יותר – מה השיעור שלה ומה הקצב. למרות כול הטענות והמודלים, אנו הרבה פחות בטוחים במה יקרה מאשר משתקף בתקשורת. למרות כול הידיעות המדאיגות – ההתחממות היא, בפועל, איטית מאשר חשבו.

ההתחממות הכללית היא רק כ 0.75 מעלה לעומת תחזית של 1.25 של המודלים, ההתחממות בטרופוספרה הטרופית היא רק 1/3 מתחזיות המודלים. אין הסבר מדעי פשוט לעובדה זו מלבד ההנחה שכדור הארץ מסוגל להיפטר מהחום העודף בצורה יותר טובה מאשר הניחו [ניחשו] במודלים. לא חשוב מה הסיבה – עובדה היא שההתחממות איטית במידה ניכרת מהתחזיות.

במקום להיות מרוצים מהתפתחות חיובית זו, התוצאה היא הפוכה – באווירה ה"כמעט היסטרית" [אומר בנגטסון – אני אומר – היסטרית – ללא "כמעט"] של הפחדה אקלימית של היום עובדה זו (ההתחממות הקטנה מהצפוי) אינה מתקבלת בברכה, מכיוון שכול העסקנים, התקינם פוליטית, היו מעדיפים להסתיר האטה זו כדי לא "לפגוע במטרה של ההפחדה" – כי אצלם המטרה מקדשת את האמצעים.

מנקודת ראותם של הארגונים הירוקים כול המאמצים והשיטות הפוליטיות דרושות כדי להוביל לביטול השימוש באנרגיה הפחמית, וגם באנרגיה הגרעינית, בעידן זה שאוכלוסיית העולם גדלה, והיעדר מקורות אנרגיה היא המכשול העיקרי לחיים יותר טובים. להשיג זאת (ביטול אנרגיה פחמית וגרעינית) בלתי אפשרי, כמו ריבוע המעגל. אפילו גרמניה, עם כול היכולות הטכניות והכספיות, נאלצה לבנות תחנות כוח פחמיות, להחליף את הגרעיניות, כדי להבטיח אספקת חשמל.  זו הדרך היחידה להבטיח אנרגיה בעשורים הקרובים. אנרגיה מתחדשת היא רק תוספת שולית, מאחר ולא קיימת יכולת אגירה לאנרגיה התזזיתית בכמויות הנדרשות.

...

במשך 50 השנים הבאות,  אספקת האנרגיה חייבת לגדול פי שניים, וזה אומר שחייבים להגדיל הן את הכמות של האנרגיה הגרעינית והן הפחמית. האנרגיה הירוקה אינה מספקת, מבחינה מעשית, זאת בגלל הריכוז הנמוך שלה, והתזזיתיות (תלות גדולה במזג האוויר – ברוח ובשמש).  התקווה הגדולה, היום, היא הגז משכבות צפחה. אם הגז יחליף את הפחם (והדבר אפשרי גם בסין) אפשר יהיה להקטין את הפליטות ב 50% [יעקב: לא נכון – אפשר להקטין, אבל בהרבה פחות אחוזים].

אנו עדיין לא יודעים איך לפתור הכי טוב את בעיות אספקת האנרגיה בעולם, אך דברים רבים עשויים להתרחש ב 100 השנים הבאות. רגישות אקלימית יותר קטנה, כפי שמסתמנת, יחד עם גידול אספקת הגז, נותנים לנו זמן המתנה של אולי 50 שנה, אבל לא הרבה יותר. הדבר יאפשר להימנע מהשקעות היסטריות (עשויות בפאניקה) בסובסידיות גבוהות לדברים שאינם עובדים, השקעות שנגרמות מקפריזות פוליטיות ומאינטרסים בהתעשרות מהירה [של התעשיות הירוקות – על חשבון הציבור]. את הכסף צריך, במקום זה, להשקיע בתכניות מחקר אנרגיה לטווח ארוך.

עד כאן בנגטסון. אין לי מה להוסיף. הוא מבטא בצורה מיטבית את ההשקפה הספקנית בנושא האקלים, ומגנה, כראוי, את ההפחדה האקלימית המוגזמת ובזבוז הכספים ההיסטרי על טכנולוגיות שאינן עובדות.

יעקב

המודלים האקלימיים מגזימים את ההתחממות.

בשנת 2014 פרסם רוס מקיטריק מאמר ובו השוואה בין תחזיות הטמפרטורות של המודלים האקלימיים והמציאות -  כלומר ממוצע הטמפרטורות העולמיות על פי מדידות, כפי שחושב על ידי HadCRUT4. המודלים הם CIMP5 הכוללים יותר מ 108 ריצות שונות של מודלים שונים. התוצאה בגרף למטה.

הקו האדום מייצג תחזית ממוצעת בין כול המודלים (מעל 108). המרווח הוורוד ואפור – מרווחי הסתברות, הקטע הצהוב – תחזיות חריגות של המודלים. הקו השחור מייצג את המדידות של טמפרטורות אמת HadCRUT4  (לאחר חישוב ממוצע עולמי). רואים בבירור בציור הזה שנעשה על פי הנתונים שבדו"ח IPCC משנת 2013 – AR5 – שמדידות האמת הן נמוכות במידה ניכרת מתחזיות המודלים. התחזיות מוגזמות.

שימו לב גם למרווח הגדול של תחזיות המודלים – כול מודל מ108 המשתתפים  יש לו תחזית אחרת, אין הסכמה ביניהם, ההפרשים ביניהם גדולים. הממוצע של תוצאות המודלים הוא גודל מלאכותי (שהוא בהכרח שגוי ולא נועד להראות נתון נכון) ייתכן שאחד מהמודלים נכון – זה נדע לאחר מעשה, אבל כולם לא יכולים להיות נכונים וגם לא הממוצע שלהם – הממוצע בין שגוי ונכון אינו נכון!

ה IPCC עצנו כתב בדו"ח AR5 שמתוך 114 ריצות מודלים – 111 חזו טמפרטורות גבוהות מאלה שנמדדו באמת. שימו לב – זה לא שחצי הראו יותר וחצי פחות. לא. כמעט כולם הראו יותר התחממות. החשד להטיה סובייקטיבית של המודלים כולם לכיוון אחד בלבד (התחממות) הוא ברור מאד.

מדען האקלים הנס וון שטורך אמר בראיון בשפיגל ב2013 שחוסר ההתאמה בין מודלים ומציאות מדאיג, ואם יימשך עוד כ 5 שנים צריכים לתקן את המודלים.

ההגזמה של המודלים הייתה ברורה. אלא שאז באו השנים 2015-16 והתרחשה בהן תופעת El-nino – תופעה של התחממות מחזורית של מי האוקיינוס השקט, שגרמה לעלייה בטמפרטורות העולמיות, והתקרבות הקו השחור (מדידות אמת) לקו האדום (תחזיות מודלים). מקיטריק צייר מחדש את הציור בתוספת המדידות המעודכנות עד 2018, ראו למטה.

רואים ששיא הקו השחור התקרב לקו האדום (ממוצע המודלים) ב 2016, אבל מאז חזרו הטמפרטורות וירדו לרמה יותר "נורמלית" – כלומר נורמלית ללא אל-ניניו, והתרחקו שוב מתחזית המודלים, כלפי מטה. עדיין נראה היטב שהמודלים מגזימים בצפי ההתחממות שלהם.

יש להדגיש שהמודלים האקלימיים הם הבסיס היחידי לטענות על ההתחממות הנוראית הצפויה ולכול ההתראות על נזקים עתידיים. והמודלים טועים – עד כאן – כלומר – הם מגזימים.

יעקב

האם מכריחים את מדעני האקלים ליישר קו?

זו הכותרת של מאמר ארוך ב"דר שפיגל" (אנגלית) המתאר את הפוליטיזציה של מדעי האקלים.

הוא מתחיל בתיאור פרשת בנגטסון, מדען אקלימי בכיר ובעל מוניטין, שנוהל נגדו במסע ציד מכשפות, נידוי והחרמה מצד חבריו לעבודה ולמקצוע, בגלל שהעז להצטרף (בהתנדבות) לקבוצת היועצים המדעיים של ה GWPF – מכון ספקן בנושאי האקלים, ובמיוחד בנושאי מדיניות האקלים (האנרגיה ה"ירוקה"). בנגסטון אמר שהוא רצה לפתוח את הדו-שיח עם הספקנים, על ידי הצטרפותו ל GWPF, כי נוכח שטחי חוסר הידע הגדולים בתחום האקלים, הלחץ להגיע לקונצנזוס אינו הגיוני. אבל, החממיסטים מנסים לקדם את ה"קונצנזוס" על ידי השתקה של כל דו שיח והתעלמות וחרם של טענות ספקניות, ולטעון שאין ספקות והמדע ברור. הם נוקטים טקטיקה של הפעלת לחץ והשתקה, ופגיעה אישית במדענים ובקריירה שלהם, במקום ליבון ענייני של סוגיות מדעיות.

מדעני האקלים החממיסטים מגנים בחריפות את ה GWPF על שהוא "מנסה לזרוע ספק" בתורת ההתחממות הקדושה, והוא ארגון אקטיביסטי-פוליטי המנסה לקדם את האידאולוגיה הפוליטית שלו, ומכניס פוליטיזציה למדע. האמת היא [זו דעתי] שה GWPF  מנסה לחשוף את הגוזמאות שיש לדעתו בדוחות המדעיים (לכאורה) של ה IPCC  ודומיו, אבל בעיקר, מתנגד למדיניות של קידום אנרגיות ירוקות בלתי יעילות בכול מחיר, והתכנון הלקוי של מערכת האנרגיה בבריטניה.  ד"ר בני פייסר, מנהל ה GWPF, אומר שלו מדעי האקלים היו מתנהלים בצורה תקינה ונורמלית, גלויה ופתוחה, ודנים בסוגיות הספקות (חוסר הידע) בצורה עניינית, לא היה צורך במכון כמו ה GWPF, ורק הקלקולים בתחום מדעי האקלים יצרו את ה GWPF. החממיסטים, כמובן, יטענו שאין שום קלקולים, וכול מה שהם אומרים וכותבים הוא האמת הקדושה, שאין צורך בביקורת, ומתנגדיהם אינם אלא שליחי השטן (חברות הנפט או האחים קוך).

דרך אגב: יש, כמובן, ארגונים אקטיביסטיים-פוליטיים-אידיאולוגיים רבים המקדמים את ההיסטריה החממיסטית – כמו למשל גרינפיס או WWF  וכדומה. את אלה אין מדעני האקלים מאשימים ב"פוליטיזציה"  בשל פעילותם האידיאולוגית-פוליטית, ואף משתפים איתם פעולה ומכהנים במוסדות שלהם. פוליטיזציה פסולה היא רק אם אתה מצטרף לארגון ספקן.

ד"ר רוג'ר פילקה הבן, וד"ר הנס פון שטורך אומרים שבחברה דמוקרטית פתוחה רשאי כול אדם או כול קבוצת אנשים להקים ארגון במטרה לקדם את דעותיו, וכול אדם רשאי להצטרף לארגון כזה. אין שום פסול במעשהו של בנגטסון כאשר הצטרף ל GWPF, והלחץ שהופעל עליו הוא פסול. ד"ר פילקה אומר: "תחום מדעי האקלים נעשה מאד פוליטי, ודעות השונות מאלו שמקדמים הגופים הגדולים (כמו ה IPCC) – או שמתעלמים מהן או ששמים אותן ללעג. מניסיוני אני מאשר את הטענות של בנגטסון (שהופעל עליו לחץ חמור ובלתי תקין)". הרבה חוקרי אקלים ביטאו, באופן פרטי,  שמפעילים נגדם הטרדה ואיומי נידוי, כדי שלא יביעו דעות ספקניות. הם מפחדים לגנות לחצים אלה בפומבי מחשש לחיסול הקריירה שלהם. [לא רק לגנות לחצים הם מפחדים. הם מפחדים לפרסם את מה שהם חושבים לאמת מדעית. זה הורס את הסיכויים לקריירה וקידום].  מדען אחר אומר שחקר האקלים נשלט על ידי "אנשים חזקים" היודעים לנצל את התקשרות למטרותיהם.

מדען נוסף (היינריך מילר) אמר שהוא מוצא את תגובת חבריו של בנגטסון (איומי נידוי) מזעזעת. היא נובעת, לדעתו, מהאכזבה שמדען בכיר וידוע העז להביע ספקותיו בפומבי. הוא הוסיף שהדבר מזכיר את המעשים ה"מלוכלכים" שנהוגים בפוליטיקה להשתקת יריבים. פילקה מאשר שחקר האקלים הוא עסק קשוח (מלוכלך) – הוא עצמו מעיד שסבל מאיומים לעבודתו, לחרם מקצועי, עיוות דבריו בתקשורת, ניסיונות למנוע ממנו לשאת הרצאות, ואיומים אישיים. הוא מוסיף שכול מי שרוצה להשתתף בדיון הציבורי על האקלים חייב לדעת את כללי המשחק של היום: מלוכלכים, נבזיים והרסניים.

מדען מהמחנה החממיסטי, קנוטי, אומר מאידך – שהדוחות ה IPCC  שחוברו על ידי אלפי מדענים הם נכונים ותקינים, וגם תחזיות המודלים האקלימיים אמינים. הוא מתריע נגד הדגשת היתר של הספקות והאי-ודאות, ואומר: " לשבת בשקט עד שיתבררו כול הספקות וייענו כול השאלות איננה אופציה כלומר חייבים לפעול כבר עכשיו, בדחיפות" [פן ייחרב העולם, על אף הספקות – בקטע של סכנת סוף העולם אין ספקות]. הטלת הספק היא, לדעתו, טקטיקה מכוונת של הונאה.

זהו המצב היום במדעי האקלים. הוויכוח אינו מתנהל במישור המדעי של בחינת העובדות וליבון הסוגיות בצורה הגיונית. הוויכוח מתנהל על ידי השמצות, רצח אופי, הכפשה ולחצים אישיים ופוליטיים.

יעקב

אופס... טעינו.

אני מצאתי עניין בכמה משפטים מתוך הביקורת של אדוארדו זוריטה על המחקר החדש של M&W2010 .

אדוארדו זוריטה, ושותפו לבלוג (ולמכון המחקר GKSS בגרמניה), ד"ר הנס וון שטורך הם מדענים פעילים ומכובדים בתחום האקלים, וכמו מרבית חבריהם, שייכים למחנה החממיסטי.

זוריטה כותב:

The issue of the un-centered calculation of principal components is already quite clear (the way in which MBH conducted the analysis is not correct).

כלומר – האנליזה של MBH (מייקל מאן ושותפיו) אינה נכונה. (הם כתבו על כך נייר-מאמר כבר ב 2004).

עוד כותב זוריטה:

Already the NRC assessment on millennial reconstructions and other later papers indicate that the uncertainties are much larger than those included in the hockey stick and that the underestimation of past variability is ubiquitous.

תרגום: "מאמרים אחדים כבר ציינו שאי-הוודאות או מרווחי השגיאה הם הרבה יותר גדולים ממה שצוין במחקרי ההוקי-סטיק, והערכת החסר (הערכה נמוכה מדי) של הווריאציות של העבר היא מאד נפוצה." כלומר (פירוש שלי) – מרווח השגיאה הוא כזה גדול שהוא עולה על ה"אות" שטוענים שאובחן – ולכן האבחנה חסרת בסיס. כלומר: מחקר ההוקי-סטיק אינו יכול להוכיח את הטענה הבסיסית שהטמפרטורות היום יותר גבוהות מאי-פעם ב 1000 השנים האחרונות.

זה בא אחרי שד"ר פיל ג'ונס הודה, ברגע של היסח דעת, שלא ניתן לשחזר טמפרטורות העבר בדייקנות, ואפילו גאווין שמיט הודה שהשחזורים מעבר ל 500 שנה אחורה "חסרים מיומנות". ואילו ד"ר ג'ודי קורי – ממליצה לקרוא את הספר "אשליית ההוקי סטיק".

בקיצור: יותר ויותר חממיסטים מודים שאין ממש בהוקי-סטיק.

ההוקי-סטיק היה הסמל של שני דוחות דל ה IPCC (השלישי מ 2001 והרביעי, מ 2007), הכותרת שלהם. אלה הדוחות ש"נבדקו על ידי 2500 מדענים" ומהווים את "הידע המדעי הטהור ומדויק שיש" (לטענתם). אף אחד מ"2500 המדענים" לא בדק את ההוקי-סטיק לעומק, והם השתמשו בו ככלי הפחדה יעיל כי הוא התאים למטרותיהם ולאידיאולוגיה שלהם, בלי לבדוק את הבסיס המדעי שלו, שעכשיו מתגלה כשגוי. עשור שלם צעקו כותרות ענקיות בעיתונים: "התחממות חסרת תקדים והרת אסון" בהשראת דברי המדענים. והמדענים, שמעלו בתפקידם ומקצועם, ישבו בצד ומחאו כפיים והריעו.

עכשיו פתאום: "אופס, טעינו....". ואיפה הכותרות בתקשורת: "ההוקי-סטיק שבור" ?? אל תצפו לכותרות כאלה. מה שלא תואם את האג'נדה מעלימים, לא כותבים עליו.

יכול להיות שיש התחממות גלובאלית. יכול להיות שיהיו תוצאות לא נעימות להתחממות.

אבל מה שהלך בעשור האחרון – ההיסטריה, וועידות האקלים, כותרות העיתונים, התנהלות ה"מדענים" – זו שערורייה מדעית וציבורית בממדים מדהימים. האמון במדענים אלה ובטענות אחרות שלהם (במודלים האקלימיים) היא מתחת לאפס.

המדע מקולקל.

אולי תחזור השפיות למדע בעשור הבא. אולי...

יעקב

הפער בין מודלים אקלימיים והמציאות.

הפער הוא ברור, והמודלים האקלימיים מגזימים לצד ההתחממות. את זה כותבים שלושה מדעני אקלים מה"זרם המרכזי" (חממיסטים). המדענים האלה (פייף, ג'ילט וצווירס) עוסקים בבניית מודלים אקלימיים, ואחד אף כתב ספר בנושא. הם גם בעלי עמדה חשובה של "מחברים" בפרקים שונים של דו"ח ה IPCC. המאמר מתפרסם ב"נייטור קליימט צ'יינג'". המאמר כאן, דיון עליו אצל ד"ר קורי – כאן.

ב 20 השנים האחרונות (1993-2013) ההתחממות הייתה בקצב 1.4 מעלות למאה שנה ( +- 0.6) בעוד המודלים חזו התחממות יותר מכפולה: 3 מעלות (+- 0.2). הפער עוד יותר גדול אם לוקחים את 15 השנים האחרונות – 1998-2012. בתקופה זו – המגמה שנמדדה היא כ 0.5 מעלות (למאה שנה) לעומת 2.1 מעלות – תחזית מודלים, כלומר תחזית המודלים גבוהה פי 4 מהמציאות.

המחברים קובעים בנחרצות שלא ניתן לטעון שהמודלים תקינים והתחזיות הן בתוך מרווחי חוסר הוודאות של המדידות.

הם מנסים להרהר מה הסיבה לחוסר ההתאמה, או הפגמים במודלים. הם מגיעים כמובן לכול החשודים הרגילים: שינויי אקלים טבעיים שלא נלקחו בחשבון במודלים, או אירוסולים (התירוץ האוניברסאלי לכול בעיה שמתגלית אחרי מעשה).

ד"ר ג'ודי קורי מפנה אותם לנייר שלה על "מפלצת חוסר הוודאות" – המסביר שהבלתי ידוע כול כך גדול שלא ניתן לטעון דבר ב"וודאות" בנושא האקלים.

מחקר אחר, המאשר את חוסר ההתאמה בין המודלים למציאות נכתב (מועמד לפרסום, תרשים למטה) על ידי מדעני האקלים הידועים וון שטורך וזוריתא (ואחרים). כלומר: מדעני האקלים ה"מרכזיים" כבר מודים בפה מלא לא רק שיש עצירה בהתחממות, אלא גם שיש חוסר התאמה ברור בין תחזיות המודלים והמציאות.

ד"ר קורי שואלת: האם דו"ח IPCC מס 5 שעומד להתפרסם בעוד כחודש יהיה יותר "שפוי" (sane) – כלומר – לא יטען כמו דו"ח מס' 4 שיש "90% וודאות שמרבית ההתחממות נגרמת על ידי בני האדם" ? (לפי הטיוטות שהודלפו, רמת הוודאות עלתה ל 95%... לא חושב שכול ה"וודאויות" האלה הן הערכות סובייקטיביות, מבוססות על כלום ,כלומר על מודלים אקלימיים שהוכח שאינם נכונים, ועל הערכות סובייקטיביות של מחברי הדו"ח.

קומנטר אחד ציין שם: " איננו יודעים מה גרם לעצירה בהתחממות, אבל אנו יודעים בוודאות שההתחממות לפני העצירה נגרמה על ידי בני אדם..." (כך אומר ה IPCC).

מעניין הוא שאף אחד מהמדענים ה"מרכזיים" (חממיסטים) שמציע את האפשרות ששינויים טבעיים הם הגורם לעצירה בהתחממות, לא מעלה בדעתו בכלל שייתכן ואותם שינויים טבעיים הם הגורם (לפחות חלקית) גם להתחממות שנרשמה בין 1975-1998. (על כך בקטע נוסף בהמשך).

יעקב