כלכלת "סולינדרה" בסין.

"סולינדרה" היתה כידוע חברה לייצור פאנלים סולאריים בארה"ב שפשטה את הרגל אחרי ששרפה מעל 500 מיליון דולר, כספי תימרוץ ממשלתיים, שאותם השקיעה הממשלה מנימוקים אידאולוגיים ואנטי כלכליים. סולינדרה אינה תופעה ייחודית או יוצאת דופן, היא מאפיינת את תעשיות ה"אנרגיה המתחדשת" בכול העולם. ("אנרגיה מתחדשת" במרכאות מפני שאין פה הרבה אנרגיה, ולכן לא מתחדש כלום).

הנה מאמר של פרופ' פטריק צ'ובנק, אמריקאי המלמד באוניברסיטה בבייג'ינג, המספר על מצב התעשייות ה"מתחדשות" בסין, שאותן נוהגים להביא כדוגמה ומופת להתפתחות האנרגיה המתחדשת. (תרגום, תימצות ופאראפרזה למאמר - שלי).

ב3 באוגוסט התאבד הבעלים של חברת צ'נגסינג סולארי בגלל פשיטת רגל. הדבר משמש סימן וסמל להתמוטטות של כול התעשיה הסולארית המהוללת של סין, הנגרמת בגלל גודל יתר ורמת חוב גבוהה. סובסידיות ממשלתיות בסין יצרו תריסרי חברות כמו סולינדרה, שכולן על סף התמוטטות. בשנת 2010 פרסמה ממשלת סין תוכנית חומש בה הוגדרו תעשיות הפאנלים הסולאריים, טורבינות הרוח והמכוניות החשמליות כבעלות עדיפות איסטרטגית לאומית, שבעידודן תשקיע הממשלה משאבים גדולים. משקיעים נהגו בהתאם ובנו הרבה מפעלים בתחום.

בקיץ הזה פשטה את הרגל חברת LDK, היצרנית השניה בגודלה בעולם לייצור צ'יפים מסיליקון לפאנלים סולאריים. החברה הפסידה מאות מיליוני דולרים, ופיטרה מעל 10,000 עובדים. ממשלת המחוז נחלצה לעזרתה בהזרמה של 315 מיליון דולר כסף ממשלתי כדי למנוע פגיעה עוד יותר חמורה בכלכלת המחוז. חברה אחרת, סאנטכ, החברה הגדולה ליצור פאנלים סולאריים בעולם, מפסידה מאות מיליוני דולרים בכול רבעון וחובותיה מסתכמים במעל 3.5 מיליארד דולר. מעריכים שגם היא תפשוט את הרגל אם הממשלה הסינית לא תזרים כסף רב. החברות הסיניות טוענות שהן סובלות בגלל מכסי מגן שהטילו עליהן באירופה וארה"ב – אבל האמת היא שהן סובלות מעודף כושר ייצור. מאז 2010 ירדו מחירי הפאנלים והמרכיבים שלהם בכ 60-70% והמחירים הנמוכים האלה אינם מכסים את הוצאות הייצור וגורמים להפסדים שאינם "ברי קיימא".

דבר דומה קורה עם טורבינות רוח. שתי החברות הגדולות בסין, גולדווין וסינוול, סבלו מנפילה של כ 90% ברווחים בשנת 2012. המפעילים של חוות טורבינות ראו נפילה של כ 70% ברווחים, בגלל תפוקה נמוכה. הרגולטור הממשלתי של רשת החשמל בסין מצא שכמחצית האנרגיה הרוחנית במונגוליה הפנימית נשארה לא מנוצלת, כ 40-50% מהחוות של הטורבינות כלל אינן מחוברות לרשת [מפני שאין מה לעשות עם החשמל הרוחני, הזמין רק לסרוגין, בזמנים בלתי ניצפים מראש].

לפני שנתיים, חברת BYD משנזן הייתה מאד פופולארית, ווארן באפט קנה 20% ממנה, וככול שאני זוכר, גם עידן עופר שלנו שותף. חברת BYD התמחתה בייצור באטריות למכוניות חשמליות, ואח"כ עברה לייצור המכוניות עצמן, והוכרזה כ"הדבר החם הבא". היא עמדה להפוך את סין לשחקן מרכזי בתחום המכוניות החשמליות. למרות ששרפה הרבה סובסידיות ירוקות, BYD הצליחה למכור רק 400 מכוניות חשמליות ו 8000 מכוניות הברידיות בשנה שעברה (מספרים זניחים). רווחי החברה במחצית הראשונה של 2012 נפלו ב 94%.

עד כאן המאמר.

התעשייה של "האנרגיה המתחדשת" היא כולה בועה הבנוייה על אידיאולוגיה ואשליות, ומתעלמת מהמציאות ההנדסית והכלכלית. היא כולה בנויה על סובסידיות, כלומר היא לא מבוססת על מוצרים שמביאים תועלת אלא על כסף שהממשלות מזרימות להן. אין בהן שום ממש, הן נידונו להכשל ולהיעלם. הממשלות ינסו להחיותן בצורה מלאכותית עוד זמן מה, אבל אי אפשר לסבסד לנצח. הכשלון ברור לכול מי שהאידאולוגיה אינה מעוורת את עיניו.

חסידי האנרגיה הסולארית (אצלנו ובעולם) אומרים: "ראו, מחיר הפאנלים ירד, והוא צפוי לרדת עוד. הפאנלים הסולאריים מגיעים ל'פאריטי' – כלומר למחיר שווה ותחרותי לעומת אנרגיה ממאובנים". הדבר הוא אשלייה, wishful thinking . מחיר הפאנלים ירד בגלל עודף כושר ייצור, סובסידיות והצפה נואשת כדי להפטר מעודף סחורה. מחיר הפאנלים יחזור לעלות לאחר שמרבית החברות שאינן מסוגלות להמשיך במחירי הפסד, תיעלמנה. הפאנלים העכשויים הם יקרים מאד ביחס לכמות האנרגיה הזעירה שהם מפיקים, זו אמת פיזיקלית שלא עומדת להשתנות בקרוב. מאוויים ואשליות אינם משנים את המציאות, הם רק גורמים לבזבוז מאות מיליארדי דולרים לריק.

אולי ימציאו בעתיד פאנלים סולאריים מהפכניים, יותר יעילים בהרבה, שיהיו גם מועילים. אבל התקווה להמצאות עתידיות, שאיננו יודעים אם ומתי תתממשנה, אינן סיבה להקים היום עשרות חברות ולייצור מאות אלפי דונאמים של פאנלים פרימיטיביים שאין בהם תועלת.

יעקב