בריטניה בנתה כ 5000 טורבינות רוח ענקיות ביבשה. השילוב של החשמל
המופק מהרוח (כאשר נושבת רוח, שזה בערך 1/3 מהזמן) כרוך בבעיות. הדיילי
מייל מספר על מצבים שבהם צריכים לשלם לבעלי תחנות הרוח כדי שלא יפיקו חשמל, ולא ישלחו
חשמל ברשת. זה קורה כאשר תפוקת החשמל מכול המקורות גדולה וגם הרוח נושבת. אז יש
יותר מדי חשמל ברשת, והוא עלול לשרוף את הרשת. במקרים כאלה משלמת רשות החשמל
הבריטית לבעלי תחנות רוח כדי שלא יפיקו חשמל ולא יחברו את התחנות לרשת. לעומת זאת,
צריכה רשות החשמל גם לשלם לתחנות כוח "דמי גיבוי", כדי שבעלי תחנות הכוח
הגזיות לא יסגרו את תחנותיהם ויפרקו אותן. התחנות הגזיות הפכו בלתי כדאיות באירופה
בגלל המחיר הגבוה של הגז, והעובדה שחלק מהזמן החשמל שלהן לא נמכר, בגלל החשמל
הירוק אותו חייבת הרשת לקנות תמיד. אבל התחנות הגזיות נחוצות כגיבוי לתקופות בהן
אין רוח ושמש, כדי למנוע ניתוקי זרם. לכן צריכה רשות החשמל לשלם לבעלי התחנות
הגזיות "דמי כוננות", כדי להבטיח שהן לא תיסגרנה, ותהינה זמינות כגיבוי.
הדבר די אבסורדי. מצד אחד – מובטח לבעלי התחנות מעריף הזנה גבוה, אותו
הם מקבלים עבור כול קוט"ש שהם מפיקים. בניגוד ליצרני חשמל אחרים, שאת החשמל
שלהם יכולה הרשת לרכוש או לא לרכוש לפי הצורך, ובמחירים הנקבעים לפי היצע וביקוש,
במכרזים כול שעה, היצרנים הרוחניים – מובטח להם מחיר קבוע, גבוה, עבור כול
קוט"ש שמיוצר כאשר הרוח נושבת.
המחיר המסובסד הוא 100 ליש"ט למגווט-שעה לטורבינות יבשתיות, ו
150 ליש"ט לטורבינות ימיות. מחיר זה מובטח, על ידי הממשלה (על חשבון צרכני
החשמל) ל 20 שנה. זאת לעומת מחיר שוק, סיטונאי, ממוצע של כ 50 ליש"ט
למגווט-שעה אותו מקבלים שאר היצרנים.
האבסורד הוא, שכאשר רשות החשמל מבקשת מבעלי הטורבינות לא לייצר חשמל
(לעצור את הטורבינות ולא לשגר חשמל לרשת), דורשים היצרנים פיצוי, עבור הטובה הזו,
וגם מקבלים 200 ליש"ט למגוואט-שעה שהם נמנעים מלייצר !
האמת היא שהבלאגן הזה קצת נמאס גם על ראש
ממשלת בריטניה, דייויד קמרון, שהכריז לפני הבחירות, לפני שנתיים, כי ממשלתו תהיה הכי ירוקה אי
פעם. כעת הוא שינה את מנגינתו. הוא אמר שכבר אין מקום להרבה טורבינות ביבשה,
בייחוד שההתנגדות של התושבים לפורונקלים משחיתי נוף רועשים אלה הולכת וגוברת. גם
מהסובסידיות המייקרות את חשבון החשמל נמאסו.
תופעה דומה מתרחשת בכול ארצות אירופה. ד"ר בני פייסר (יליד חיפה) מספר, באתר GWPF שהוא מנהל, בבריטניה, על בעיות האנרגיה הירוקה באירופה, וכיצד כולם
מתחילים לחוש, לאט, לאט, שההוצאה האדירה שהוציאו עד כה לא ממש מניבה תוצאות, מלבד
ייקור חשבונות החשמל. אירופה הוציאה מ 2005 ועד עכשיו כ 600 מיליארד אירו על סובסידיות
לאנרגיה ירוקה, ומחויבת, בחוזים של תעריפי הזנה גבוהים שחתמה ל 20 שנה, בעוד סכום
אדיר. כולם מבינים שחגיגת הבזבוזים האדירה הזו לא יכולה להימשך, הציבור נמאס לו
מזה. ובלי סובסידיות אין אנרגיה ירוקה. המציאות מחלחלת, לאט, לאט, לתודעה של
הממשלות שהלכו שולל אחרי חלומות אוטופיים עד כה.
יעקב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה