גם הם בין נביאי הזעם

תמונה: הנביא ישעיה, Giovanni Battista Tiepolo ויקיפדיה. 

ה AAAS  היא ארגון מדענים גדול בארה"ב – American Association for the Advancement of Science, הארגון הגדול ביותר מסוגו בעולם, והוא הבעלים או המו"ל של כתב העת המדעי הידוע סיינס – Science.

הם מצאו לנכון להצטרף למקהלת נביאי הזעם, ולהתריע מפני סכנות האקלים הנוראיות, במסמך שפרסמו תחת השם "אאא"ס – מה שידוע לנו". המסמך איננו מסמך מדעי ואין בו חידושים בחום הידע המדעי. הוא נועד לצרכי תעמולה והפחדה וזריעת פאניקה תחת חסות, כביכול, של "המדע". הוא נכתב על ידי וועדה מצומצמת בראשות 3 חממיסטים ואומר, בלשון עממית פשוטה (פארפרזה): "תאמינו לנו, אנו מדענים, תעשו כדברנו" (אבל לא אומרים מה לעשות).

הנה הנקודות העיקריות לפי הניסוח שלהם, ותגובה שלי (ואחרים) להן:

נקודה ראשונה שלהם: "המציאות – 97% מהמומחים קבעו ששינויי אקלים כתוצאה מפעילות אנושית אכן מתרחשים."

סביר מאד שהפעילות האנושית אכן גורמת לשינוי כלשהו באקלים, אך למרות  זאת, זה רחוק מוודאי, כי עדיין לא התרחש שום שינוי אקלים ושום תופעה שלא התרחש גם בעבר (לפני הפעילות האנושית) וניתן, לכן, להצביע עליו בבירור שנרגם על ידי בני אדם. אבל, השאלה אינה אם בני אדם משפיעים או לא. יכול להיות שמשפיעים – אז מה? צריך להראות שההשפעה מזיקה או הרת אסון. לא כול השפעה וכול שינוי הוא אסון. הוויכוח הגדול הוא על שיעור או גודל השינויים. בנושא זה הדעות חלוקות.

בנקודה זו – הניסוח של ה AAAS   הוא ניסוח חלקלק של רמאים או תועמלנית לא ישרים. הם אומרים: "בני אדם משפיעים על האקלים" ומנסים לייצור רושם שזה אסון נוראי, מבלי לאמור זאת במפורש – כי זה לא נכון. בנוסף המספר הזה – 97% מהמדענים מסכימים" הוא שקר, מבוסס על "מחקר" לא תקין.

נקודה שנייה: "הסיכון: אנו חייבים לשים לב לסיכון, הקטן אמנם, אך ממשי, שיתרחשו שינויים חדים ופתאומיים בעלי תוצאות מאד הרסניות".

כאשר הידע חסר, הסיכונים הקיצוניים נראים מפחידים. אתה יכול לספר על אסונות נוראיים כמו עליית פני הים ב 3 מטרים, או עליית טמפרטורות ב 6 או אפילו 10 מעלות. אתה יכול לספר סיפורי זוועה כמה שאתה רוצה – ואח"כ להגיד בלשון חלקלקה: "איננו יכולים לדעת בוודאות שאסונות אלו לא יתרחשו" – ולכן הסיכון קיים.  אכן, אין סוף לאסונות שעלולים להתרחש. אם נפחד מכול דבר שעלול להתרחש נחיה משותקים בפחד תמידי, או, יותר נכון, נלמד להתעלם מהמפחידים המקצועיים (שלא חסרו בכול דור ודור). המדע צריך לדבר על מה שידוע – להתריע על אסונות שידוע עליהם בצורה ממשית וברמת סבירות גדולה. המדע לא צריך להפחיד את הציבור בתרחישים דמיוניים של דברים שאינם ידועים.

הנקודה השלישית: "התשובה: יש הרבה מה לעשות נגד סכנות אלה, וככול שנקדים מצבנו יהיה טוב יותר".

הטענה הזו מוזרה – מפני שכותבי הדו"ח הזה כותבים במפורש שהם אינם רוצים להמליץ על פעולות ספציפיות אלו או אחרות. אז – אם אתם לא אומרים מה לעשות איך אתם יודעים ש"יש הרבה מה לעשות" ? זה קשקוש. 

איש אינו מתווכח על כך שהיה רצוי להוריד את פליטות הפד"ח. הלוואי וזה היה אפשרי, ובקלות, ללא פגיעה בדברים אחרים. למה לא? אלא שאין דבר כזה. בינתיים האנושות עשתה המון למען האקלים, היא הוציאה כ 360 מיליארד דולר לשנה, כול שנה, במשך כעשור על ה"מלחמה באקלים". הצרה היא שכול מה שעשו לא הזיז בכלל לפליטות הפד"ח שממשיכות לעלות כרגיל. כול מה שעשו עד כה הוא בזבוז כספים אדיר לריק. אז, מה לעשות? – את זה העדיפו נביאי הזעם לא לאמור, כי האמת היא הפוך ממה שהם אומרים – אין מה לעשות.

הדוח המלא שלהם כאן.

מיכאלס וקנפנברגר הגיבו לדוח זה – כאן. הם כותבים (בין השאר): ארגון המדענים  AAAS בחר שלא לעסוק בנושאים שמעסיקים היום את מדע האקלים – כמו: כישלון המודלים האקלימיים בחיזוי ההתפתחויות, או ההסבר לעצירה הנוכחית בהתחממות. הם בחרו במקום זה להפחיד את הציבור באמצעות תרחישים קיצוניים, שכולם מודים שסבירותם נמוכה. הם טוענים שהם מציינים "מה המדע אומר" (ציטוט מהדוח שלהם), אבל במקום זה עוסקים בזריעת פחד לצורכי תעמולה.

ד"ר קורי מציינת : הם נמנעים מלדון בנושאים מדעיים לגופו של עניין, אך מנסים לדבר באופן כללי בשם הקונצנזוס. הם גם נמנעים מלתת המלצות פעולה ספציפיות (מעבר למשפט "חייבים לעשות משהו"). אז בשביל מה כול התרגיל הזה? אולי משפט המפתח להבנת מניעי הדו"ח הוא זה:

 "המומחים האמתיים בתחום האקלים מסכימים בנושא, אך הציבור לא מבין את גודל ההסכמה בין המומחים".

כלומר – אומרת ד"ר קורי – הוועדה הזו הם, הם "המומחים האמתיים"? אבל לא היו בוועדה מומחים בתחומי ניהול סיכונים, כלכלה, או  אסטרטגיה של מניעה (mitigation)– כלומר – בתחום "מה לעשות" – שזה היה חצי הדו"ח.

סיכום שלי: המשך ההיסטריה וההפחדה ללא ביסוס ממשי. תתביישו לכם - מדעני ה AAAS .

יעקב

"היערות שלנו אינם דלק."

בפוסט הקודם סיפרנו על השיגעון של שריפת יערות עתיקים בתור דלק לתחנות כוח, פשע שמתבצע מכוח החוקים המטורפים של אירופה (וגם ארה"ב), המכירים בעצים כ"ביו-דלק" מתחדש, ומעודדים את השרפה באמצעות סובסידיות. כתבנו גם שמן הראוי שהאגרונומים הירוקים ילחמו מלחמת חורמה נגד הפשע האקולוגי הזה. ואכן – הם נלחמים.  הנה האתר של NRDC  - National Resouces Defense Council  אחד מארגוני הסביבה הגדולים והחזקים בארה"ב.

הנה כמה קטעים מהדף המוקדש למלחמה נגד השמדת היערות.

"אסון סביבתי גדול מתרחש כעת בדרום מזרח ארה"ב. חברות אנרגיה כורתות את היערות הדרומיים, ושורפים את העצים כדלק בתחנות כוח. שריפת העצים היא מלוכלכת והרסנית. היא יוצרת יותר זיהום פחמי (פד"ח) מאשר פחם, גז או נפט. היא הורסת את היערות והמורשת שלנו".

" היערות שלנו לא נועדו כדי להישרף כדלק. היערות הם מקום לטיולים, דייג ובילויים משפחתיים. היערות משפרים את איכות החיים שלנו. הם מרחב מחייה לחיות, צמחים ושאר מיני חי שיושמדו אם נפגע נהרוס את סביבת מחייתם."

,הביו-מסה נחשבה למקור אנרגיה מתחדש, אבל מעולם לא הייתה כוונה לשרוף עצים שלמים ויערות שלמים. מחקרים מדעיים בעת האחרונה הוכיחו שביו-מסה שמקורה בעצים שלמים למעשה מגדילה את פליטות הפד"ח והזיהום ופוגעת באקלים יותר מאשר פחם גז ונפט. והיא גם הורסת מערכות סביבתיות eco-systems שאין להן תחליף."

[ הערה: קיימת ביו-מסה שהינה, אכן, דלק "מתחדש". למשל: גזם חקלאי, או ענפים של עצים שנכרתו לצורך תעשיית הרהיטים או הבנייה. זהו חומר אורגני שאין לו שימוש אחר. אבל הכמויות הזמינות של חומר כזה הן קטנות – ביחס לדרישות העצומות לאנרגיה. לכן עברו לכריתה המונית (גילוח) של יערות. לא שגילוח יערות כן מסוגל לספק, מבחינה כמותית, את צרכי האנרגיה לאורך זמן...  ניצול נכון ובר קיימא של משאבי יער פירושו לכרות, באופן סלקטיבי, עצים גדולים ובוגרים בלבד לצורך הרהיטים והבנייה, תוך שמקפידים לאפשר המשך הגידול של עצים חדשים וצעירים, והתחדשות היער.  אבל, תעשיית הביו-מסה כורתת (מגלחת) יערות שלמים – זה פשע]

"הביקוש לעץ באירופה הביא להקמת מפעלים רבים בדרום מזרח ארה"ב שמייצרים כדורי עץ pellets. המפעלים האלה כורתים יערות שלמים (מגלחים שטח).    הנה מפה של מפעלים לכדורי-עצים pellets בדרום מזרח ארה"ב.

היערות הטבעיים, העתיקים, מהווים סביבת גידול – habitat - למערכות אקולוגיות ומיני חיים רבים. יערות אלה נמצאים בכול מקרה בסכנת הכחדה בשל התפשטות היישוב האנושי ושטחי החקלאות. עכשיו נוספה הסכנה של כריתה השיטתית ורחבת ההיקף (בשיטת הגילוח) לצורך דלק לתחנות כוח.

ה NRDC  קורא להקפיד שלא יגלחו עצים שלמים וישתמשו רק בפסולת עץ (ענפים) ליצירת ביו-מסה. אבל, הוא מודה שלא ניתן להפיק את הכמויות הענקיות של ביו-מסה הדרושות, רק מפסולת.

יעקב

המשוגעים שורפים את היערות.

ההיסטריה החממיסטית הולידה מעשים שהם לא רק בלתי סבירים אלא ממש בלתי שפויים. כתבנו רבות על שריפת המזון שלנו – עכשיו נכתוב על מעשה אחר שגם עליו כבר כתבנו – שריפת ביומסה biomass שאיננו אלא שריפת היערות של ארה"ב בתור דלק בתחנות כוח בבריטניה.  דייויד רוז כותב מאמר ארוך על כך בדיילי מייל.

בריטניה חוקקה חוקים ומחויבת לחוקי האיחוד האירופי המחייבים להפיק 30% מהחשמל ממקורות מתחדשים עד 2020. אין דרך להגיע ליעד הזה (למרות תחנות הרוח) מבלי להפיק כ 1/3 מהכמות מ"ביומסה" – דהיינו מהדלק הכי עתיק של האנושות, מעץ. לצורך זה קמה חברה שמגלחת יערות טבעיים עתיקים בצפון קרוליינה, בארה"ב, והופכת את העץ לכדורים (pellets ) אותם משנעים 6000 ק"מ כדי לשרוף בתחנת הכוח הענקית דראקס, אשר נבנתה, בזמנו, בכוונה תחילה, מעל מכרה פחם בבריטניה. אבל, היום, לשרוף פחם זה "פויה", אבל לגלח יערות טבעיים בארה"ב זה אופנתי.

תחנת דראקס שורפת כבר כמיליון טון עצים בשנה, ומתכננת להסב יחידות ייצור נוספות לעץ (בהשקעה של 700 מיליון שטרלינג). בעתיד הם מתכננים לשרוף 7 מיליון טון עץ לשנה ביומסה – כלומר – עצים. שריפת העצים היא גם יקרה יותר מהפחם, וגם יוצרת פליטות פד"ח (וזיהום) בכמות יותר גדולה מהפחם. זאת עוד לפני שמחשבים את שריפת הדלק בתהליך עיבוד העץ לכדורים (pellets), והשינוע שלו אל מעבר לאוקיינוס.

למרות המחיר הגבוה של העצים יוצאת תחנת הכוח דראקס מורווחת, כי היא מקבלת סובסידיות ממשלתיות על שימוש באנרגיה מתחדשת – כלומר הצרכנים ממנים את הטירוף הזה באמצעות היטל ירוק שמתווסף לחשבון החשמל שלהם. בשנה שעברה הם קיבלו 62.5 מיליון ליש"ט בסובסידיות, והם משקיעים בהגדלת כושר שריפת העצים, בדיוק בשביל לקצור את הסובסידיות האלה.

החוקים הירוקים של האיחוד האירופי מכירים בשריפת עצים כ"אנרגיה מתחדשת" מפני, כך הם טוענים, העצים יגדלו ויספגו חזרה את הפד"ח שנפלט עכשיו בעת שריפתם. הדבר פשוט לא נכון. העצים סופגים פד"ח מהאטמוספירה גם כעת, אם מניחים להם לחיות בלי לכרות אותם. הכריתה מפסיקה את תהליך ספיגת הפד"ח. בעתיד יגדלו עצים חדשים, אבל חידוש היער הטבעי הוא תהליך ארוך, שיכול להמשך עשרות שנים. בינתיים – גם הפסקנו את קליטת הפד"ח על ידי היער הקיים, וגם פלטנו את הפד"ח, מיידית, לאטמוספרה, על ידי שריפת העצים בתחנת הכוח. החוקים האירופיים הם ממש בלתי שפויים.

מדוע מביאים עצים מארה"ב? כי באירופה לא נשארו הרבה עצים, ויש חוקים האוסרים כריתה כוללת (גילוח) של יערות טבעיים. האירופים ה"מתקדמים" וה"ירוקים" מנצלים את החולשה של כללי שמירת הטבע בארצות אחרות (כמו ארה"ב, אפריקה, דרום אמריקה) כדי לגרום להרס הטבע שם, למען שגעון החממיסם שלהם.

קוצר הראות של המדיניות הזאת היא ממש בלתי שפויה (משוגעים, אמרנו כבר?). רק תחנה אחת בבריטניה שורפת 7 מיליון טון עץ לשנה (היא מספקת אולי5%  מצריכת החשמל של בריטניה בלבד). אם ימשיכו לשרוף יערות בקצב כזה – לכמה זמן יספיקו כול היערות שבעולם ? ל 10 שנים? ל 30 שנה? ומאיפה ייקחו "אנרגיה מתחדשת" אחרי שישרפו את כול היערות? אין סיכוי שיערות חדשים יגדלו בקצב כזה שיאפשר אספקה סדירה של עצים לשריפה, עד אינסוף. זו לחלוטין לא שיטה ברת קיימא.

כריתת יערות עתיקים של עץ טבעי לצורך שריפה הוא פשע נגד הטבע. כול הארגונים הירוקים צריכים להתגייס ולשים קץ לטירוף הזה. הצרה היא שזה טירוף שהם עצמם לקו בו...

תקראו את המאמר הארוך של דייויד רוז, המכיל פרטים רבים על כול הטענות מכול הצדדים.

יעקב

העמדה האנטי אנושית של הירוקים הקיצוניים.

חברה בכירה בארגון "אדם טבע ודין" כותבת מאמר בוואינט על ים המלח. המאמר מציג בצורה אופיינית את נקודת המבט הצרה, האנטי אנושית והמנותקת מהמציאות שאופיינית להרבה ירוקים קיצוניים. (כאן כתבות קודמות שלנו על ים המלח)

היא מתחילה בתיאור הבעיה:

ים המלח גוסס. מפלסו יורד במטר עד מטר וחצי בכל שנה ומי שנוהג לבקר באזור לעתים רחוקות יכול לראות אפילו את שינוי פני הנוף בעין, את התרחקות חופי הרחצה, את הבולענים הרבים שנוצרו בשטח ואת ההרס שנגרם לשטחים חקלאיים ואף לכבישים.

התיאור נכון, אם כי "גוסס" הוא ביטוי מוגזם. מפלס המים יורד, אבל ים המלח לא יעלם כול כך מהר, גם בקצב התאדותו הנוכחית יתקיים עוד 300 או 400 שנה לפחות. וגם – שטחים חקלאיים לא כול כך יש באזור שחון זה.

היא ממשיכה: "מצבו המידרדר של ים המלח אינו תוצאה של אסון טבע, התחממות גלובלית או בצורת. הוא נובע מהזנחה של שנים וניהול כושל של ממשלת ישראל לדורותיה."  זה משפט צר מוח ולא נכון, זו התלהמות מנותקת מהמציאות. כולנו יודעים מדוע מפלס ים המלח יורד – כי ממשלת ישראל בנתה את המוביל הארצי ושואבת את המים שהיו זורמים בעבר לים המלח. המים נחוצים לקיום המדינה ואזרחיה. אי אפשר לקיים כ 15 מיליון תושבים (יהודים וערבים) המתעקשים לחיות בארץ ישראל על בסיס משאבי המים הטבעיים באזור חצי מדברי זה. אז מה יותר חשוב? ים המלח או קיומם ורווחתם של האנשים החיים כאן ?

בהמשך היא משתלחת במפעלי ים המלח." המדינה אפשרה למפעלי ים המלח, המפיקים מינרלים יקרי ערך לשאוב מים מהים כפי יכולתם, ללא כל הגבלה או פיקוח.. המפעלים שואבים עד כדי 460 מיליון מ"ק מים בשנת 2012. " אצל הירוקים "מפעלים" זו מילה גסה, לדעתם מפעלים הם רשעים שקיימים רק במטרה להרוס את הטבע. מפעלי ים המלח מייצרים דשנים וחומרים אחרים הדרושים והמועילים לבני האדם. הם גם יוצרים פרנסה לאלפי משפחות והכנסה נאה למדינה ממיסים ותמלוגים. מה יותר חשוב? לקיים את מפעלי ים המלח או "להציל" את ים המלח מגסיסה ? עושה רושם שאנשי "אדם טבע ודין" בכלל לא מודעים שהבעיה הזו בכלל קיימת. כן – הפרנסה והצרכים של האנשים קודמים לים המלח.

ולבסוף תעלת הימים זוכה למנת הביקורת הרגילה, לפי הקו הרגיל של הירוקים – המתנגדים לכול דבר, ללא יוצא מן הכלל. 

מדובר בתעלת הימים הירדנית – בצינור שיוביל מים סוף לים המלח דרך שטח ירדן, פרויקט שבו שותפה גם ישראל, אבל שותף זוטר מאד. מפעל זה נועד, בעיקר, לדעתי – ליצור מפעלי התפלת מים, בעיקר עבור הירדנים והפלשתינים. אשר, כמונו, צריכים מים. מדובר על שאיבת מי ים מים סוף, התפלתם בעקבה, והזרמת המלחה (השארית אחר ההתפלה) לים המלח. האם המפעל כדאי מבחינה כלכלית? אינני יודע, יש לי ספקות, אני חושב שהוא בעיקר גימיק שנועד להוציא כסף מהנדיבים הטובים באירופה וארה"ב שמממנים את זה כי "זה טוב להצלת ים המלח" או "שזה טוב לשלום אזורי". אני חושב, באופן פרטי ואינסטינקטיבי (מבלי שבדקתי לעומק) שאם רוצים להתפיל – כדאי להתפיל, בלי להסתבך בהזרמת מים לאורך 180 ק"מ לים המלח.

ארגון אדם טבע ודין זועק "חמס" וטוען שזה יהרוס את ים המלח כי המים שיוזרמו שונים בהרכבם הכימי מהרכב ים המלח. אני חושב שהצעקות האלה מוגזמות, ונובעות יותר מההתנגדות האינסטינקטיבית לכול דבר.

בני אדם חיים בטבע ומשנים את הטבע לפי צרכיהם – אין אפשרות אחרת. השאיפה לפגוע בטבע כמה שפחות היא ערך חשוב, אבל, בכול זאת, צרכי האדם קודמים.

יעקב

הבצורת בקליפורניה וזעקות המאמינים השוטים.

בקליפורניה שוררת בצורת קשה זו השנה השלישית. השנה האחרונה, 2013, הייתה הכי שחונה בלוס אנג'לס (שאינה קליפורניה כולה) מאז החלו הרישומים, משנת 1840. המצב חמור. עיירות נמצאות בסכנת התייבשות בגלל היעדר מים ויאלצו כנראה להביא מים במכליות לתושבים. צרכן המים הגדול הוא, כרגיל, החקלאות, הצורכת כ 75% מהמים להשקיה. קליפורניה מייצרת כ 50% מהפירות והירקות של כל ארה"ב. בהיעדר מים נאלצו החקלאים לעקור מטעים ולנטוש שדות. הם סבלו נזקים כלכליים כבדים, וגם פיטרו עובדים אשר מצאו עצמם מובטלים. החקלאים שואבים שאיבת יתר ממאגרים תת קרקעיים ויש שטוענים שחלק מהמאגרים הצטמק ב 50%. הקרקע, בעמק המרכזי, שוקעת בגלל התרוקנות המאגרים והנזק עלול להיות בלתי הפיך. ממשלת ארה"ב וגם זו של קליפורניה הכריזו על תכניות חרום לסיוע לנפגעי הבצורת.

הנשיא אובמה נרתם גם הוא וביקר בקליפורניה, והכריז על חבילת סיוע פדראלית מיוחדת בשיעור מיליארד דולר. ומה יש לו להגיד?  "צריך להיות ברור – שינויי האקלים גורמים ליותר אסונות  אקלימיים כמו בצורות, שריפות יער, סערות, שיטפונות, ועלות הנזקים תעלה. בצורות התרחשו גם בעבר, אבל ראיות מדעיות מראות שהאקלים המשתנה יגרום להחמרתן. אם לא נפעל להילחם ב'זיהום' הפד"ח שגורם לשינויי האקלים, המגמה הזאת תחמיר". כלומר הוא מדקלם כמו תוכי מילים ריקות שאופנתי להגיד היום.

שינויי אקלים... שינויי אקלים... כול מה שמתרחש בעולמנו – המשוכנעים רואים בו אות משמיים. אם יש בצורת בקליפורניה – רואים שינויי אקלים. אם יש שיטפונות בבריטניה, ראש הממשלה קמרון רואה בזה שינויי אקלים. כאשר נשאל דוברו על סמך איזה ראיות מדעיות התבטא קמרון ככה, התשובה הייתה: "דעה אישית", כלומר – הרגשת בטן.

אין שום ראיות מדעיות של ממש שקושרות את הבצורת להתחממות הגלובאלית. אפילו ה IPCC, וועדה מיוחדת שחקרה תופעות קיצוניות Serex לא מצאו קשר. אפילו הניו יורק טיימס (ה'ליברלי' והחממיסט) מודה שאין ראיות מדעיות הקושרות את הבצורת להתחממות. כול מה שיש זה סיפורים שמפיצים גם מדענים חממיסטיים כמו: "בעולם חם יותר הגיוני שיהיה יבש יותר". סיפורים... אולי הגיוני אולי לא – סיפור אינו ראיה מדעית. אחרים אומרים "בעולם חם יותר טבעי שיהיה לח יותר, ויותר שיטפונות בבריטניה" עוד סיפור. "טבעי שיהיה לח", "טבעי שיהיה יבש" – הכול סיפורים. כמו גם הניסוח הנפוץ "התופעה 'מתיישבת היטב' עם תיאוריית ההתחממות". אכן, ומתיישבת היטב גם עם תיאוריית ההתקררות ותיאוריית חוסר השינוי, "מתיישב" עם הכול... עוד סיפור. "מתיישב" אינו שפה מדעית.

בקליפורניה עצמה היו בעבר, לעיתים קרובות, בצורות כמו עכשיו, עוד לפני ההתחממות הנוראית. יש חוקרים שטוענים שבימי הביניים היו בצורות שנמשכו מאה שנה. החלק הדרומי של קליפורניה הוא בעל אקלים יבש, ובצורת זה דבר נורמלי שם עוד הרבה לפני ההתחממות הנוראית. בחלק הצפוני יש גשם ומים בשפע. כול מי שמסתכל על הנתונים רואה שאין שום דבר יוצא דופן בבצורת של קליפורניה.

מה שמיוחד לזמננו הוא גידול האוכלוסייה העצום של קליפורניה וארה"ב כולה – לה מספקת קליפורניה פירות וירקות. גידול האוכלוסייה והעושר שלה גורם לעלייה גדולה בצריכת המים, מעבר למה שהטבע מאפשר בארץ שחונה. במרבית המקומות בקליפורניה אין אפילו שעונים למדידת צריכת המים, והתושבים משלמים סכום גלובאלי וצורכים כמה שרוצים להשקיית דונמים של דשא סביב הווילות בפרברים, ולבריכות שחייה בכול בית.

מה צריך לעשות נוכח הבצורת? הצעדים הרגילים והמעשיים שננקטים בכול ארץ שחונה. צריך לבנות סכרים ומאגרים כדי ללכוד את מי הנהרות שנשפכים לריק לים. (אבל הירוקים מתנגדים בגלל הפגיעה במיני חי ודגים). צריך לבנות צנרת או תעלות להובלת המים מהצפון לדרום. צריך להתקין מדי מים, לגבות מחיר לפי צריכה, להקצות מכסות מים סחירות, להתקין אמצעי חיסכון (כמו השקיה בטפטוף). צריך לבנות מערכות טיהור שופכין, כדי להשיב את המים המשומשים לחקלאות, כמו אצלנו. וצריך לבנות מפעלי התפלה, כמו אצלנו. אם חסר מים, יש הרבה אמצעים מעשיים ויעילים כדי לספק יותר מים ולהגדיל את הניצול של המים הקיימים, ולהסתגל למצב של ביקוש העולה באופן כרוני על הכמויות הטבעיות הזמינות.

מה מציעים הנשיא אובמה ויועצו המדעי, הולדרן במקום זה? ניחשתם: פטפוטי סרק על התחממות גלובאלית ומיסי פחמן. גם אם אכן יש התחממות גלובאלית נוראית ואפילו אם אכן היא מגבירה את הבצורת, מיסי הפחמן יעזרו כמו כוסות רוח למת לחקלאות המתייבשת. מה שקליפורניה צריכה זה מים. מי שמצע מיסי פחם במקום זה ומדבר על שינויי אקלים במקום לדבר על מים מגלה אובססיה מטורפת לרעיון פיקס.

יעקב.

החדשות הטובות: רגישות האקלים נמוכה מאשר העריכו.

לאחרונה התפרסמו שני מחקרים בנושא "רגישות האקלים" – climate sensitivity. המושג הזה הוא מושג המפתח בנושא האקלים. המספר המבטא את הרגישות האקלימית מציין בכמה מעלות תעלה הטמפרטורה הממוצעת העולמית כתוצאה מהכפלת ריכוז הפד"ח באטמוספרה – מריכוז של 0.028% (הריכוז לפני העידן התעשייתי) ל 0.056% - הריכוז הצפוי בסביבות השנה 2100. (בקישור תמצאו מאמרים קודמים שלנו בנושא רגישות האקלים)

העוסקים ברגישות האקלים מסכימים שפד"ח (פחמן דו חמצני) הוא גז חממה, שעליית ריכוז הפד"ח נגרמת בין השאר על ידי בני אדם השורפים דלק פחמי, ויש לדבר השפעה מחממת על האקלים.  הם גם מסכימים שלפחות חלק (אף אחד לא יודע איזה חלק) מההתחממות הקלה שנצפתה במאה השנים האחרונות מקורה בפד"ח שבני אדם פלטו. השאלה הגדולה היא השאלה הכמותית: מה שיעור ההתחממות הנוספת הצפויה. התחממות קלה היא בהחלט לא בעייתית או הרת אסון, ועשויה אף להביא יותר תועלת מאשר נזק, השאלה היא מה הסכנה שההתחממות תהיה יותר גדולה?

בנושא זה התפרסמו שני מחקרים חדשים מהמחנה הספקני. שניהם מביאים חדשות טובות: הרגישות היא יותר נמוכה מאשר העריכו, ההתחממות הצפויה אינה נוראית כול כך, הדאגות האקלימיות מוגזמות.

המחקר הראשון הוא של הפיזיקאי והמתמטיקאי ניקולס לואיס (יחד עם מיכאל קרוק). הם סקרו את המחקרים המדעיים שהתפרסמו בירחונים המקצועיים, אותם מחקרים שסקר גם ה IPCC.  הרגישות האקלימית שה IPCC  מציין, (וכולם מציינים מאז דו"ח צ'רני ב 1979) היא 1.5-4.5 מעלות עם ערך אמצעי של 3 מעלות. הרגישות ניתנת לחישוב בשתי שיטות: אחת מסתמכת על חישובים פיסיקליים, תוך הסתמכות על נתוני הטמפרטורה וריכוז הפד"ח שנמדדו על כה. מספר מחקרים שנעשו על פי השיטה האמפירית הזו נתנו תוצאות יותר נמוכות מאשר חשבו – בסדר גודל של 1-2 מעלות (לא שלוש). השיטה השנייה היא שיטת המודלים האקלימיים. אלה נותנים את התוצאה היותר גבוהה, אך המודלים מבוססים על מספר הנחות שלא ניתן לאמת, והתוצאות שלהם לא אושרו על ידי המדידות האמפיריות עד כה. אדרבא, יש פער הולך וגדל בין תוצאות המודלים והמציאות – או הטמפרטורות שנמדדו. בסיכום למנהלים של ה IPCC  מסתמכים אך ורק על המודלים (עם רגישות גבוהה) ומתעלמים מהמחקרים האמפיריים שנסרקו בדו"ח המלא של ה IPCC, אך הועלמו בסיכום למנהלים. יש כאן שתי נקודות חשובות: 1. – החשוב ביותר – מחקרים אמפיריים מוצאים רגישות אקלימית נמוכה מאשר חשבו, כלומר – הבעיה האקלימית פחות מדאיגה. ו 2. – ה IPCC  נאמן לשליחותו להפצת ההיסטריה החממיסטית מעלים חדשות טובות אלה (ואת המחקרים עצמם שהוא מביא בדו"ח המדעי המלא) ומציין בסיכום המנהלים רק את הממצא המפחיד יותר, המשרת את המטרה של ההפחדה.

המחקר השני הוא מחקר שנעשה על ידי קבוצה של מדענים ומהנדסים יוצאי NASA , בפנסיה, בראשות ד"ר הרולד דוירון. הם חקרו באופן עצמאי את הנתונים והגיעו גם כן למסקנה שהרגישות האקלימית היא יותר נמוכה מאשר חשבו עד כה – כלומר מאשר 1.5-4.5 מעלות.

הם מצאו שההתחממות שנגרמה על ידי בני אדם AGW  -  - מאז 1850 היא לכול היותר 0.7 מעלות. ייתכן והתחממות קטנה נוספת התרחשה באותה תקופה בגלל התגברות פעילות השמש ו/או שינויים מחזוריים טבעיים אחרים. הם חישבו שהתחממות נוספת תתרחש אם האנושות תנצל (ותשרוף) את כול מרבצי הנפט, גז והפחם הקיימים – אך שיעור ההתחממות הנוספת הזו לא יכול להיות יותר מ 1.2 מעלות נוספות (מעל לטמפרטורה של היום). כלומר: בלתי אפשרי ששריפת דלקים פחמיים ופליטות הפד"ח יגרמו להתחממות בשיעור של יותר מ 1.2 מעלות, בעתיד.  (התחממות בשיעור כזה לא כול כך מדאיגה).

סיכום שלי: נראה שההתחממות הגלובאלית הצפויה רחוקה מלהיות האסון הנוראי שהחממיסטים ההיסטריים מתארים בזעקותיהם. לא שאני מאמין שמישהו יודע, בצורה טובה, מה היא הרגישות האקלימית האמתית. זה פשוט שהזועקים "געוואלד" אין להם שום בסיס מדעי להפחדה.

יעקב

טמפרטורות חודש פברואר

הטמפרטורות הממוצעות העולמיות היו רגילות לעונה, ואולי אף מעט נמוכות מהחודשים הקודמים. האנומליה (סטייה מהממוצע הרב שנתי) הייתה  0.17 מעלות, 0.12 מעלות פחות מאשר בינואר (א זה היה 0.29).

בארה"ב, בייחוד בחוף המזרחי, היה חורף קשה במיוחד. בניו יורק היו 28 סופות שלג, האחרונה ביום שני האחרון. הקור והשלג הגיעו גם לדרום ארה"ב, לאטלנטה ודאלאס. מפלי ניאגרה קפאו פעמיים, השנה, דבר נדיר מאד. האגמים הגדולים בארה"ב קפאו כמעט לגמרי.

בתמונה: מפלי נאגרה הקפואים. עוד תמונות נהדרות יש בדיילי מייל.

באירופה היה דווקא חורף חם, בייחוד באירופה המזרחית, וגם אצלנו. באנגליה היה חורף גשום במיוחד שכרגיל לא נצפה על ידי המט-אופיס, השרות מטאורולוגי הבריטי.

מגמת ההתחממות, מאז נובמבר 1978 – מועד תחילת מדידות הלוויין – היא 0.14 מעלות לעשור, שהם משהו כמו מעלה וחצי עד סוף המאה, כלומר – הגבול התחתון של תחזיות ה IPCC. לא משהו מדאיג, הרבה פחות ממוצע המודלים האקלימיים, שהוא בסביבות 3 מעלות.

יעקב

יצרנית תאים סולריים סינית ראשונה בדרך לקריסה

שירות בלומברג מספר כי שנחאי קאורי סולר אנרג'י, היא החברה הסינית הראשונה המצטרפת למצעד הקריסות של חברות הפאנלים הסולריים בעולם.

החברה הודיע כי לא תוכל לשלם את הריבית השנתית בסך 90 מיליון יואן (14.6 מיליון דולר) עבור אגרות החוב שהנפיקה בסך מיליארד יואן לפני שנתיים. המהלך מציין גם שינוי בהלך הרוח של הפיקוח הסיני המסמן כעת כי יאפשר חדלות פרעות ופשיטות רגל. 

מגדלי הקלפים הסולרים ממשיכים ליפול.

מכת התפשטות מפלצות הרוח בבריטניה תיעצר.

יזמים מבטלים תכניות לבניית תחנות רוח חדשות בבריטניה מפני שהן חדלו להיות כדאיות מבחינה כלכלית – נכוח ההצעות הנידונות בממשלה לקיטון הסובסידיות. ביטול התכניות להקמת התחנות היא סימן ראשון שההתפשטות של מכת הטורבינות המפלצתיות הולכת להיעצר. הממשלה נותנת, עד כה, סובסידיות בשווי יותר ממיליארד שטרלינג לבעלי חוות הטורבינות הקיימות, אבל כרגע עובדת על תכנית חדשה לריסון הסובסידיות.

על פי התכנית הנוכחית, מבטיחה הממשלה ליצרני חשמל רוחני מחיר פי שניים ממחיר השוק, עבור החשמל שהם מיצרים (אם צריך אותו או לא). לפי התכנית המוצעת, החדשה, יצטרכו יצרני החשמל הרוחני למכור את החשמל בשוק החופשי (לרשתות החלוקה), במחיר השוק. לא תהיה רכישה מובטחת ולא מחיר מובטח על ידי הממשלה. הממשלה תשלם בעתיד סובסידיות בסכום הכללי, השנתי  קבוע, כלומר – עד לתקרה שתקבע מראש, ולא יהיה בלתי מוגבל, כמו עכשיו. יצרניות החשמל הרוחני יצטרכו להתחרות ביניהן, במכרז, על נתח בעוגת הסובסידיות הקבועה. התכנית החדשה אמורה להיכנס לתוקף לא לפני 2017.

השינוי בתכנית גרם ליזמים לבטל תכניות להקמת חוות טורבינות חדשות, הם טוענים שמשטר הסובסידיות החדש יגרום להפסדים עתידיים ליזמים, ולכן לא כדאי להשקיע. בשבוע שעבר הודיעה החברה SSE, אחת משש חברות החשמל הגדולות בבריטניה, שהיא מבטלת תכנית להקמת שתי חוות רוח בסקוטלנד. התכנית גם נתקלה בהתנגדות עזה של התושבים המקומיים שלא אוהבים לחיות בצל המפלצות. שתי החוות שבוטלו היו מתוכננות להכיל 39 טורבינות בס"ה. החברה הודיעה שהיא בוחנת בצורה פרטנית את שאר התכניות שלה.

חברה אחרת, קומוניטי וינדפאור, שמפעילה מספר חוות טורבינות, הודיעה על ביטול התכניות להקמת שתי חוות חדשות באנגליה. שתי החברות השקיעו עד כה מיליונים בתהליך התכנון והרישוי של החוות שבוטלו. חברות נוספות בוחנות מחדש את תכניותיהן לעתיד נוכח שינוי משטר הסובסידיות.

מתנגדי המפלצות, שטוענים שהן יקרות, בלתי אמינות ומכוערות יכולים לחגוג את ביטול הפרויקטים.

דובר משרד האנרגיה הבריטי (משרד בעל אידאולוגיה חממיסטית) אמר: "תחנות רוח יבשתיות הן המקור הזול ביותר לחשמל מתחדש, ושמור להן מקום מכובד במקורות האנרגיה שלנו. זו תעשיה בוגרת ומשגשגת ולכן זה צודק שהממשלה תקטין את הסובסידיות, בהתאם לירידה בעלויות הייצור". זול או לא זול, צודק או לא צודק - עובדה: ללא הסובסידיות גבוהות אין תחנות רוח.

[שימו לב: בתמונות רואים תמיד את הטורבינות במצב עמידה, או עצירה, ולא במצב סיבוב. זה מה שהן עושות רוב הזמן, זה המצב הטבעי...].

גובה הסובסידיות שממשלת בריטניה משלמת כעת עבר חשמל רוחני הוא 97 ליש"ט למגאווט\שעה שהם כ 57 אג' לקוט"ש בכסף ישראלי, כלומר – הסובסידיה בלבד הוא יותר גדולה מהמחיר לצרכן. במילים אחרות – משלמים עבור חשמל רוחני פי 3 בערך ממחיר סיטונאי של חשמל רגיל. גובה הסובסידיה בבריטניה הוא בשליש יותר גדול ממוצע הסובסידיה בשאר הארצות, שמגיע ל 70 ליש"ט בלבד (41 אג' לקוט"ש). (הנתונים מתוך דו"ח שהוכן עבור ופורסם על ידי משרד האנרגיה בבריטניה).

יעקב