התחממות גלובאלית – מושג מלאכותי.

הפכו את ה"התחממות הגלובאלית" למושג שכיח בפי כול, אבל במציאות ההתחממות אינה גלובאלית. כמו כול תופעות מזג אוויר היא מקומית או אזורית, לא גלובאלית. לפי התיאוריה של גזי החממה, הם (הפד"ח) מפוזרים באופן אחיד באטמוספרה (well mixed), ומפעילים את השפעתם המחממת באופן אחיד בכול העולם. אין ריכוז יתר של פד"ח באזורים מיושבים בצפיפות, כמו אירופה או ארה"ב, שבהם בני האדם פולטים את מרבית הפד"ח, לעומת אזורים שוממים כמו סיביר או הג'ונגלים, שבהם דווקא נספג הפד"ח על ידי העצים. הריכוז הוא אכן אחיד.

אבל, ההתחממות אינה אחידה. בואו נניח למשל שבקוטב הצפוני הייתה עליה של 1.2 מעלות ובדרומי ירידה של 1 מעלה. האם זה יהיה נכון להגיד שיש עלייה ממוצעת של 0.2 מעלות בקטבים? לא.

המספר שמתפרסם כמייצג כביכול את ההתחממות הגלובאלית הוא תוצאה של מסכת גדולה ומסובכת של חישוב ממוצעים בין אלפי מספרים, שקלולם לפי שטח, ומילוי "חורים" (העדר נתונים) בקרובים (ניחושים). מה שחשוב הוא להבין שבתוך כול ההתחממות הגלובאלית הנוראית יש מקומות רבים בהם יש דווקא התקררות. אזורים נרחבים על פני כדור הארץ שמרו על טמפרטורה יציבה (ללא עליות) ואחרים הראו ירידה משמעותית בטמפרטורות בהשוואה לאמצע המאה הקודמת (1950) – התאריך שבו יכלה ההתחממות הגלובאלית מעשה ידי האדם להתחיל להתרחש. לפני תאריך זה – אם הייתה התחממות היא לא יכלה להיות נגרמת על ידי גזי החממה של בני האדם כי עדיין לא היו כאלה בכמות משמעותית.

הלך בן אדם ואסף 30 מחקרים מדעיים שהתפרסמו בספרות מבוקרת עמיתים, שמצביאים על התקררות באזורים שונים של כדור הארץ. הנה כמה דוגמאות:

רייסר ושות' 2016: הם בדקו את הטמפרטורות של השכבה העליונה של מי האוקיינוסים 0-700 מ' עומק, בכול האוקיינוסים בעולם, מאז 1950. ציטוט: "מרבית האזורים בעולם התחממו לעומת עשורים קודמים. אזורים אחדים, כמו מזרח האוקיינוס השקט, מצ'ילה עד אלסקה, התקרר במעלה אחת בערך באותה תקופה. בכול זאת, הממוצע העולמי של הטמפרטורה באוקיינוסים גדלה בכ 0.2 מעלות מאז 1950".

וונטש והיימבך 2014: "כול האוקיינוס השקט, ההודי והחלק המזרחי של האטלנטי נמצאים במגמת התקררות בעומק מעל 2000 מ', מאז שנת 1992. כ 52% מנפח מי האוקיינוסים נמצאת בשכבה שמתחת ל 2000 מ' עומק."

דונג וז'ו, 2014: החלק המזרחי של האוקיינוס השקט הטרופי התקרר בין 1979-2008 – טמפרטורת פני המים SST (sea surface temp).

פאן ושות' 2014: "האוקיינוס הדרומי (סביב אנטארקטיקה) התקרר במעלה אחת בערך בין 1979 ל 2011, והדבר מתבטא גם בעלייה בכיסוי הקרח של האוקיינוס הדרומי" – הדבר הוא בניגוד לתוצאות המודלים האקלימיים.

רוג'רס, 2013: יש מגמת התקררות במאה ה 20 (1895-2007) בדרות מזרח ארה"ב.

אספר שות', 2013: הטמפרטורות בסקנדינביה (צפון אירופה) נמצאות במגמת התקררות ב 2000 השנים האחרונות. ההתחממות האחרונה, הגיעה לשיאה בשנות ה 1940 ומאז יש מגמת התקררות. התנודות הן בתוך הטווח של שינויי טבעיים ורגילים.

כמו כן נמצאו מגמות התקררות באנטרקטיקה, וצ'ילה. צ'ילה, למשל מתקררת מאז 1940.

טמפרטורות בצפון מזרח סין לא מראות מגמת התחממות ב368 השנים האחרונות. היה יותר חם שם בשנות 1600-1700 מאשר היום.

האזור הארקטי (צפוני) של קנדה היה יותר חם בראשית שנות ה 1800 מאשר היום, ואין מגמה משמעותית של התחממות ב 200 השנים האחרונות.

בדרום אפריקה הטמפרטורות יציבות (לא מתחממות) ב 200 השנים האחרונות. ההתחממות המהירה ביותר ( בערך 1.5 מעלה ב 50 שנה) התרחשה בין 1720-1770.

בגרינלנד הייתה מגמת התקררות בין 1940-1990, ורק אחרי זה החלה המגמה הנוכחית של עליית הטמפרטורות. מגמה דומה נרשמה באיסלנד, ובאוקיינוס הארקטי (הצפוני) כולו.

ציטוטים יותר נרחבים, וציון של מחקרים רבים יותר תמצאו במאמר שלמעלה.

התמונה שמציירים של התחממות גלובאלית אחידה וברורה איננה נכונה. התמונה הזו מבוססת על החישובים המסובכים (ולכן לא כול כך אמינים) של ממוצעים עולמיים של אלפים או עשרות אלפים של מספרים (נתונים). התמונה הזו גם מבוססת על מודלים אקלימיים שמתיימרים לתת תמונה עולמית, אבל נכשלים (לא מסוגלים) לתת תחזיות אזוריות. המחקרים האזוריים, המתמקדים באזור מסוים (להבדיל ממחקרים "עולמיים") מראים במקרים רבים מגמות הפוכות, מגמות של יציבות או אפילו ירידה בטמפרטורות שלא מתיישבות עם תיאוריית ההתחממות הגלובאלית והמודלים האקלימיים. את המחקרים האלה אין מפרסמים בקול תרועה גדולה בתקשורת, כי זה לא משרת את אופנת ההפחדה האקלימית.

יעקב

מוכרים לוקשים סולאריים.

בטקסס מכרו לאנשים לוקשים סולאריים, והאנשים קנו, בהשפעת התעמולה הירוקה הגורפת. לדוגמה: מכרו לאדם מערכת לוחות שמש ביתית במחיר כ 20 אלף דולר. בעסקת חבילה נתנו לו באותו כסף גם בידוד של הגג. הבטיחו לו חיסכון כמעט מלא  בחשבונות החשמל. אמרו שתוך 6-7 שנים – החיסכון בחשבון החשמל יכסה את עלות המערכת, ואחרי זה הם ירוויחו רווח נקי במשך עוד 15-20 שנה.

מסתבר שלא דובים ולא יער. החיסכון בחשבון החשמל היה כ 9 דולר לחודש, וההוצאה על הפאנלים הייתה כולה הפסד נטו. החברה GEE  מכרה ללקוח לוקשים ירוקים.

כמה עשרות תלונות ברוח דומה התקבלו באתר BBB  "עסקים טובים". הנה תלונה אחרת: "במשך חודשיים אחרי התקנת הלוחות עלו חשבונות החשמל שלנו ולא ירדו. ההשקעה הזו הייתה סיוט חיינו". תלונה אחרת: "רימו אותנו. זו ההשקעה הגרועה ביותר שעשיתי בחיי. אחרי שהוצאתי 25,000 דולר, אני מצליח לחסוך, בממוצע רק כ 20% בחשבון החשמל שלי.". החברה GEE  גם התעללה בלקוחותיה ולא ענתה לתלונות שלהם.

אחרי שכתב הניו יורק טיימס התלבש על הנושא, פנתה החברה והגיעה להסדר עם המתלונן הראשון. היא אסרה עליו לפרסם את פרטי ההסדר. כנראה שהחזירו לו את הכסף, בתנאי שישתוק ולא יפרסם.

בתור שרות לקוראינו - ראו הוזהרתם: פאנלים סולאריים הם יקרים ולא כדאיים לשימוש עצמי. הם מפיקים מעט מאד חשמל כי הם פועלים רק כ 20% מהזמן (אצלנו), בחשבון שנתי. התקנת הלוחות כדאית רק אם מובטחות לכם סובסידיות, על חשבון אחרים. למשל: אם מובטח הסדר "מונה נטו" שלפיו מחייבים את חברת החשמל לקנות מכם את כול החשמל שהפאנלים מייצרים במחיר הקמעונאי של החשמל – כ 50 אג' לקוט"ש – בלי קשר לחשמל שאתם צורכים או לא צורכים.

יעקב

פצצה מעופפת

בהמשך לפוסט הקודם על הסכנה של התפרקות טורבינות הרוח, הנה עוד כמה תמונות וסרטונים של התופעה השכיחה והפוטוגנית הזאת.

שימו לב שחדר המכונות שבראש עמוד הטורבינה שוקל 290 טון, ויש בו כמויות גדולות של שמן מכונות, שזה הדבר שנשרף ומוציא עשן שחור. להבי הטורבינה אורכם אולי 120-150 מטר ושוקלים 10 טון כול אחד.

לשים גוף ענק כזה, גוף מסתובב, מאתיים מטר מעל לראשינו זה לא רעיון כול כך נחמד. לשים עשרות אלפים כאלה בכול מקום זו זוועה. יש מקרים מתועדים בו עפו הלהבים המתפקרים למרחק של אפילו מייל שלם (1600 מ') מהבסיס. לכן, הייתי אומר שטווח הביטחון מהמפלצות צריך להיות כ 2 ק"מ, גם מסיבה זו ולא רק בגלל הרעש.

בנוסף – בארצנו היבשה, יש חשש משריפות קוצים ויער שייגרמו על ידי הטורבינות המתפרקות.

כול אלה מתווספים על הפגיעה של הרעש ועל קטל הציפורים והעטלפים, והשחתת שטחי טבע. הנזק של הטורבינות גדול בהרבה מהתועלת השולית שבהפקת כמות זעירה של חשמל, לפעמים (25% מהזמן) ובזמנים שאין לנו שליטה עליהם (ולכן, ייתכן, ואין צורך בזרם באותה עת).

יעקב 

הקרח בצפון גרינלנד נמס מלמטה.

מחקר חדש שהתפרסם מגלה שהאי גרינלנד נמצא מעל לרצועה שבה יש פעילות טקטונית רבה – כלומר – תנודות בכרום כדור הארץ. בקצה האזור הזה נמצאת איסלנד שידועה בהרי הגעש הפעילים שלה ובקרבת שכבת הלבה של פנים כדור הארץ לפני השטח. באזור זה שכבת כרום כדור הארץ דקה, וחום רב מהחום הפנימי שבליבת כדור הארץ נפלט החוצה ומחמם את הקרקע ואת תחתית הקרחון של גרינלנד.

החום הזה גורם להמסת הקרח מלמטה, בתחתית שכבת הקרח שעובייה מגיע עד כדי 3 ק"מ. בתחתית הקרחון הזה נוצרים מים, מהפשרת הקרח, והמים זורמים החוצה לאוקיינוס בנתיבים שונים מתחת לקרח או מתחת לאדמה. החימום הפנימי הזה הוא אחד מהגורמים להמסת הקרח בגרינלנד, והוא לא קשור כלל להתחממות הגלובאלית.

כידוע, הקרח בגרינלנד נמס, ואם ימשיך בקצב הנוכחי צפוי כול הקרח להימס בעוד 12,000 שנה, דבר שיגרום לעלייה של 7 מ' בפני האוקיינוסים אז. אבל, חלק מההמסה, אולי חלק גדול, לא קשור כלל לגזי החממה שבני האדם פולטים.

יעקב 

הקרח בצפון גרינלנד נמס מלמטה.

מחקר חדש שהתפרסם מגלה שהאי גרינלנד נמצא מעל לרצועה שבה יש פעילות טקטונית רבה – כלומר – תנודות בכרום כדור הארץ. בקצה האזור הזה נמצאת איסלנד שידועה בהרי הגעש הפעילים שלה ובקרבת שכבת הלבה של פנים כדור הארץ לפני השטח. באזור זה שכבת כרום כדור הארץ דקה, וחום רב מהחום הפנימי שבליבת כדור הארץ נפלט החוצה ומחמם את הקרקע ואת תחתית הקרחון של גרינלנד.

החום הזה גורם להמסת הקרח מלמטה, בתחתית שכבת הקרח שעובייה מגיע עד כדי 3 ק"מ. בתחתית הקרחון הזה נוצרים מים, מהפשרת הקרח, והמים זורמים החוצה לאוקיינוס בנתיבים שונים מתחת לקרח או מתחת לאדמה. החימום הפנימי הזה הוא אחד מהגורמים להמסת הקרח בגרינלנד, והוא לא קשור כלל להתחממות הגלובאלית.

כידוע, הקרח בגרינלנד נמס, ואם ימשיך בקצב הנוכחי צפוי כול הקרח להימס בעוד 12,000 שנה, דבר שיגרום לעלייה של 7 מ' בפני האוקיינוסים אז. אבל, חלק מההמסה, אולי חלק גדול, לא קשור כלל לגזי החממה שבני האדם פולטים.

יעקב 

הירוקים מתפכחים משיגעון האתנול

רבות כתבנו על הטירוף שבשריפת המזון שלנו כדלק. הטירוף הזה מתבטא בחוקי האתנול והביו-דלק – RFS  - המחייבים לכלול בדלק לתחבורה 10% (או יותר) אתנול או ביו-דלק שמקורו בגידולים חקלאיים. חוקים אלה התקבלו בשנת 2005 ו 2007 בלחצם של ארגונים ירוקים המונעים על ידי שנאה רגשית תהומית לנפט. הם חשבו (בטעות, מסתבר) שהדלק החקלאי יעזור "להיגמל" מנפט ולהקטין את הפליטות ואת זיהום האוויר. ראו למשל את הדו"ח של ארגון NDRC משנת 2004, שמהלל את היתרונות של ביו-דלק: קיטון בפליטות ובזיהום האוויר וכו'.

כעת הארגונים הירוקים מתפכחים, ומבינים שהאתנול לא חוסך פליטות והוא גורם נזק בכך שמעביר שטחי טבע (ובתי גידול למיני חי) לשטחים חקלאיים. הם גם מבינים שהדשנים וחומרי ההדברה החקלאיים פוגעים בסביבה, ולכן החוקים של האתנול – הנזק הסביבתי שלהם גדול מהתועלת (שלא לדבר על הנזק הכספי), והם מתחילים ללחוץ לביטול חוקי האתנול והביו-דלק.

"הארגונים הירוקים הגדולים מתחילים להבין, בשתיקה, את הטעות שהם עשו. קשה לשכנע את אלה ששונאים את הנפט שנאה רגשית עמוקה, להבין שהביו-דלק עוד יותר מזיק" – אומר פרופסור ג'ון דהצ'יריקו, ממכון האנרגיה של אונ' מישיגן, בעבר פעיל בארגון הירוק EDF (אחד הגדולים בארה"ב).

קולין או'מרה, נשיא NWF (עוד ארגון ירוק גדול) אמר: "החקיקה של האתנול נוצרה עם כוונות טובות, אבל גרמה תוצאות לוואי בלתי נצפות, חמורות, כולל איבוד שטחי טבע, פגיעה במקורות המים ואיום על חיי הבר". גם הארגון NRDC שלחץ בעבר לקבלת החקיקה של הביו-דלק אומר ש"האתנול פוגע קשות באקלים, חיות הבר, מקורות המים וביטחון התזונה (מחירי המזון)".

כעת מתחיל דיון בקונגרס בארה"ב באפשרות לבטל את חוקי האתנול או לפחות להקטין פגיעתם ולהגביל את הכמות שהחוק מחייב להכניס לדלק. אבל, כמו שאומר הפתגם "כשטיפש זורק אבן לבאר אלף חכמים לא יוכלו להוציא אותה." כעת יש עשרות מפעלי אתנול שהוקמו בהשקעה ענקית, כדי להיענות לדרישות החוק וליהנות מהסובסידיות שניתנו. אי אפשר לסגור אותם מהיום למחר. גם הלובי החקלאי (של מגדלי התירס) חזק מאד. ואילו חברי הקונגרס, שפעלו יד אחת עם ארגוני הסביבה בעבר להעברת החוק בזמנו, יתקשו להודות בטעותם ולהפנות לחוק "שלהם" עורף. בכול זאת מקווים שאולי בשנה הבאה ההשפעה של העמדה המתוקנת של הירוקים תעזור, ותיקון שפוי יועבר לתיקון החוק ולהקטנת דרישות האתנול.

בהרבה תחומים הירוקים דוחפים בכוח "פתרונות" שמקורם בהיסטריה אמוציונאלית, תוך התעלמות מהמציאות הפיסית-הנדסית-כלכלית, ומהעובדה שה"פתרונות" יותר מזיקים מאשר הם מועילים.  האתנול הוא תחום אחד בו נראה שרבים מהם התפכחו, אבל לא לפני שגרמו נזק ניכר בהרבה תחומים, כולל תחום הסביבה שיקר לליבם.

יעקב

בבלוג הזה הופיעו קטעים אינספור על שיגעון האתנול.

טורבינה נשרפת – מחזה מרהיב

טורבינת רוח נשרפת יכולה להיות מחזה מרהיב... זה כמובן מחזה לא כול כך נחמד עבור בעל הטורבינה. טורבינה כזו עולה כמה מאות אלפי דולרים ולא נעים לראות אותם נשרפים. גם למי שנמצא בסביבה זה לא כול כך נעים, כי היא מעיפה חלקים בוערים מסביב. זו עוד סיבה להרחיק טורבינות מאזורי מגורים.

היכנסו וראו סרטון שהוסרט בזמן אמת.

יעקב

טסלה מפסידה

טסלה היא חברה בנויה על חזון ונבואה לעתיד. החזון הוא הצד החזק שלה. הצד המעשי – המוצר, תהליך היצור והעלויות לא מצליחים להדביק את גודל החזון.

טסלה הודיעה על הפסד שיא ברבעון – של כמעט 300 מיליון דולר, ועל פיגור קל בלוח הזמנים של ייצור המכוניות. זהו הרבעות ה 13 ברציפות של הפסדים. קצב זליגת הכסף (או שריפת הכסף) שלה הולך וגובר. בינתיים, הדבר לא מהווה בעיה. הציבור מאמין בחזון של טסלה, ומחיר המנייה הוא בשמיים. אין לטסלה בעיה בגיוס כסף. והחזון (שעליו בנויה היכולת לגייס כסף) הולך וגדל – עכשיו הודיע מאסק על מוצרים חדשים – משאיות ואוטובוסים חשמליים – אם כי לא נקב בתאריכים.

האם הבועה תתפתח לתעשייה מצליחה או תתפוצץ? איש לא יודע. בינתיים אין לטסלה מוצר מנצח. המכונית החשמלית היא טובה, אבל יש לה חסרונות גדולים קודם כול המחיר, ושנית – זמן הטעינה של הבטריות. המוצר האלטרנטיבי – מכונית הבנזין – הוא מוצר יותר זול ויותר טוב, העונה יותר טוב לצרכים של המשתמש (הקונה). מגמת המכירות של המכוניות החשמליות וההיברידיות נמצאת בירידה, לא עליה.

כעת מתמזגת טסלה עם חברתו האחרת של מאסק – סולר סיטי. סיבת המיזוג היא שנוח למאסק לכסות את הפסדי סולר סיטי מהכסף הקל שמגייסת טסלה. אבל, כמובן, יש למאסק חזון – שבעזרתו הוא מסביר מיזוג זה: הוא ייצר מערכות סולאריות המשלבות לוחות שמש עם בטריות שמיוצרות במפעל הבטריות הענק של טסלה, בנבדה. בכך הוא ייצר מערכת הספקה עצמית של חשמל – בלי תלות ברשת ובחברות החשמל off-grid בלע"ז. הצרה היא שזו הכול תעמולה ריקנית ואידאולוגית. כושר הצבירה של הבטריות הוא מוגבל מאד, והמערכת תזדקק בכול מקרה לחיבור לרשת למקרה שיש יומיים מעוננים ברצף... העסק לא עובד. שלא לדבר על המחיר.

שני העסקים – טסלה (המכונית החשמלית) וסולר סיטי (לוחות השמש) בנויים בינתיים על עוד מרכיב יסודי משותף (מלבד החזון) – על סובסידיות. זה מרכיב הפכפך. עסק לא יכול להיות מבוסס לאורך זמן אך ורק על סובסידיות. באיזשהו שלב נמאס לציבור לקיים עסקים של אחרים על סובסידיות.

הנה עוד אנליסט שאומר (ומנמק) שטסלה זו לא מניה מסחרית – זה cult – כת של חסידים.

יעקב

יש נפט בשפע – בזכות הפרקינג

רבים זוכרים את הימים הלא רחוקים כול כך של שנת 2008 כאשר מחיר הנפט הגיע לשיאים של 150 דולר לחבית, וכולם נביאו שנגמר עידן הנפט, שהנפט אזל – peak oil "פיק אויל" או שיא הייצור של נפט עבר, ואין יותר נפט באדמה, שהמחיר עוד מעט יגיע ל 200 דולר או אף 300 דולר לחבית, וגעוואלד, מה נעשה?! אח"כ הופיעה פתאום ובאופן בלתי צפוי שיטת הפרקינג fracking – טכנולוגיה חדשה להפקת נפט מסלעי צפחה שמהם לא ידעו להפיק נפט קודם. "פתאום" החלה ארה"ב לייצר משהו כמו 9 מיליון חביות נפט ליום, במקום 5-6 מיליון שהפיקה קודם. פתאום הוצף השוק בכמויות גדולות של נפט, ומחירו ירד באופן חד, החל מקיץ 2014 לכ 30-40 דולר לחבית (המחיר היום כ 40 דולר). סטטיסטיקות על תפוקת נפט היום תמצאו כאן.

ערב הסעודית, בעלת רזרבות הנפט הגדולות בעולם, בשדות נפט רגילים, שבהם קל להפיק נפט בעלות 2-3 דולר לחבית, החליטה להילחם במפיקי הפרקינג. הם חישבו שהפקה בפרקינג עולה 60-80 דולר לחבית, ואם הם יציפו את השוק בנפט, והמחיר ירד מתחת ל 40 דולר, יפשטו הפרקיסטים את הרגל וייעלמו, וסעודיה שוב תשלוט בשוק הנפט.

                                                           

פירוט כמויות הנפט שהופקו בארה"ב בשיטת הפרקינג בשנים האחרונות בגרף למטה.

בתחילה נראה שהתכנית הסעודית עובדת, וכמה פרויקטים של הפקת נפט במים עמוקים באוקיינוסים, במחיר גבוה, נזנחו. פרקיסטים אחדים נקלעו לקשיים כספיים, וכמות מגדלי הקידוח (rigs) הפעילים בארה"ב הלכה וקטנה. אבל הטכנולוגיה והפרקיסטים לא קופאים על שמריהם. הטכנולוגיה מתקדמת מהר, ומחירי ההפקה הולכים ויורדים. השיטות משתכללות, והפרקיסטים מצליחים כעת, בזכות הטכנולוגיה, להפיק יותר ויותר מהנפט שכלוא במעמקי האדמה, ובתצורות סלע "הדוקות" tight, ולהפיק במחירים זולים. היו"ר היוצא של חברת הנפט פיוניר, סקוט שפילד, טען שעלות ההפקה של חברתו עומד על כ 2.25 דולר לחבית (פחות מהעלות של הסעודים). אולי הוא מגזים אבל לא בהרבה. הוא טוען שבמחיר שוק של 55 דולר לחבית מסוגלת ארה"ב להפיק יותר נפט מהסעודים, ולהרוויח כסף טוב. חברתו חתכה את מחירי ההפקה ב 26% רק בשנה האחרונה, וכעת, למרות מחיר של רק 40 דולר לחבית, מגדילה חברתו "פיוניר" את כמות מגדלי ההפקה.

תפוקת הנפט של ארה"ב ירדה בשנה האחרונה בכ 1.2 מיליון חביות ליום, לעומת השיא של 2015, והיא עומדת היום על 8.5 מ"ח, אולם כעת המגמה התהפכה. מלבד זאת יש בארה"ב אולי 3900 בארות נפט שהקידוח שלהן החל אבל לא הושלם אלא הוקפא בגלל מחירי הנפט הנמוכים. בארות אלו מסוגלות לחזור לתפוקה תוך זמן קצר, אם המחירים יעלו חזרה ל 50-55 דולר לחבית.

בבריטניה נוהל מאבק עיקש נגד השימוש בשיטת הפרקינג להפקת נפט ממרבצים יבשתיים באנגליה, אולם כעת, תחת הממשלה החדשה של תרזה מאי, הסיכוי הוא שהפרקינג יתפתח גם בבריטניה במלוא הקיטור.

שורה תחתונה: התקדמות הטכנולוגיה שינתה את פני שוק הנפט מקצה לקצה. אין מחסור בנפט כלל, ההיפך – כרגע יש שפע, והוא יימשך לפחות כמה עשורים. אפשר להירגע.

יעקב

קטעים קודמים שלנו על שפע הנפט: כאן, וכאן, וכאן, וכאן.

הבלגן עם תחנת הכוח הגרעינית בהינקלי פוינט

כבר 10 שנים מדברים בבריטניה על הקמה של תחנת כוח גרעינית חדשה בהינקלי פוינט שתוכננה לספק 7% מצריכת החשמל. כעת הקרקס הזה עבר שלב נוסף: החברה EDF  (חברת החשמל הממשלתית של צרפת) החליטה, סוף, סוף, אחרי עיכובים רבים, לגשת להקמת התחנה. אלא שכאן התערבה ממשלת בריטניה החדשה (השמרנית), והודיעה שתבחן את הנושא מחדש, ותחליט, אי"ה, בספטמבר אם לאשר את הפרויקט.

כול הסיפור מתחיל מ"חוק שינויי האקלים" שהועבר בבריטניה, בהתלהבות (אבל בלי שכל) בשנת 2008, על ידי ממשלת הלייבור של אז. החוק מחייב את בריטניה להפחית את הפליטות ב 80% עד 2050. איך עושים זאת? החוק לא יודע ולא אומר, ואיש איננו יודע עד היום. אז, עשו "תכנית": החליטו שצריכים אנרגיה גרעינית, שהיא חופשית מפליטות פד"ח, ויצאו במכרז בינלאומי ענק להקמת תחנת כוח גרעינית חדשה. אחרי תלאות רבות נשארה במכרז רק הצעה אחת – של חברה אחת EDF , החברה הממשלתית הצרפתית שכבר מנהלת את כול תחנות הכוח הגרעיניות הקיימות (והמיושנות) של בריטניה.

חברת EDF  טענה שבניית התחנה תעלה כ 18 מיליארד ליש"ט, וכדי להבטיח את כדאיות ההשקעה, התחייבה ממשלת בריטניה לרכוש את כול החשמל שייוצר במשך 35 שנה במחיר אסטרונומי של 92 ליש"ט למגאווט-שעה שהם 0.092 ליש"ט לקוט"ש שהם בערך 50 אג' לקוטש (צמוד למדד). רק כדי לקבל מושג: בארץ עולה ייצור קוט"ש מפחם או גז פחות מ 25 אג'. המחיר המובטח (0.092 ליש"ט)  הוא פי שניים ממחיר החשמל הרגיל בבריטניה היום. בארה"ב, לעומת זאת,  עולה קוט"ש חשמל מיוצר מפחם אולי 5-6 סנט של דולר, ומהתחנות הגרעיניות אולי 3.5 סנט של דולר, שהם כ 15-20 אג' – כלומר אותו סדר גודל כמו המחיר אצלנו. המחיר שממשלת בריטניה הבטיחה ( כ 12 סנט לקוט"ש) הוא יותר מכפלים מזה!

המחיר הזה, שממשלת בריטניה מבטיחה מגלם סובסידיה בסך 30 מיליארד ליש"ט שממשלת בריטניה התחייבה לשלם, מעבר לעלות החשמל שהיא מקבלת. פירושו עלות של כ 60 ליש"ט לטון פחם שנחסך או נמנע. ממשלת ארה"ב מחשבת את "העלות החברתית" (או הנזק) של הפחם בכ 37 דולר לטון, והחישוב הזה הוא כמובן מוגזם ומגמתי – כשהנזק הממשי הוא משהו בין 2 ל 30 דולר לטון. (בחישוב ה"נזק החברתי", שהוא חישוב דמיוני, אתה יכול לזרוק כול מספר שבא לך – זה "חישוב" כמו שאני צנצנת). יש אפילו סיכוי ש"המחיר החברתי" של הפחם הוא שלילי – כלומר הפחם מביא תועלת בדישון הצמחים ועליית היבולים.

חברת EDF, וחברת הבת שלה ארבה Areva, הצרפתיות, כבר הסתבכו קשות בשתי תחנות גרעיניות שנמצאות בבניה כעת, אחת בצרפת, בפלמנוויל, והשנייה בפינלנד, באיקילוטו. בשתי התחנות הם מפגרים קשות בלוח הזמנים, פי שניים או יותר מהמתוכנן, ואחרי 10 או 11 שנה לא ברור מתי ואם התחנות יושלמו. והתקציב יהיה פי 3 או יותר מהמתוכנן. יש פגמים יסודיים בחלקים שייוצרו ולא ברור מה יהיה הסוף עם תחנות אלה, והרבה משפטים תלויים ועומדים. וזו החברה – EDF – שזכתה במכרז להקמה, מימון והפעלה של התחנה בהינקלי פוינט בבריטניה – התקווה הגדולה של בריטניה לאנרגיה "נקייה" מפליטות. (כמובן – התחנות הגרעיניות הן "נקיות" כמו שאני צנצנת – אבל הזיהום שלהן הוא רדיואקטיבי, ולא פד"חי).

אין שום הגיון בפרויקט היקר הזה, חוץ מההיסטריה האקלימית, שגורמת לחתירה בכול מחיר לסגירת התחנות הפחמיות שמספקות חשמל בזול, ובצורה אמינה ורציפה.

יעקב