דפים

18 באוגוסט 2016

התחממות גלובאלית – מושג מלאכותי.


הפכו את ה"התחממות הגלובאלית" למושג שכיח בפי כול, אבל במציאות ההתחממות אינה גלובאלית. כמו כול תופעות מזג אוויר היא מקומית או אזורית, לא גלובאלית. לפי התיאוריה של גזי החממה, הם (הפד"ח) מפוזרים באופן אחיד באטמוספרה (well mixed), ומפעילים את השפעתם המחממת באופן אחיד בכול העולם. אין ריכוז יתר של פד"ח באזורים מיושבים בצפיפות, כמו אירופה או ארה"ב, שבהם בני האדם פולטים את מרבית הפד"ח, לעומת אזורים שוממים כמו סיביר או הג'ונגלים, שבהם דווקא נספג הפד"ח על ידי העצים. הריכוז הוא אכן אחיד.

אבל, ההתחממות אינה אחידה. בואו נניח למשל שבקוטב הצפוני הייתה עליה של 1.2 מעלות ובדרומי ירידה של 1 מעלה. האם זה יהיה נכון להגיד שיש עלייה ממוצעת של 0.2 מעלות בקטבים? לא.
המספר שמתפרסם כמייצג כביכול את ההתחממות הגלובאלית הוא תוצאה של מסכת גדולה ומסובכת של חישוב ממוצעים בין אלפי מספרים, שקלולם לפי שטח, ומילוי "חורים" (העדר נתונים) בקרובים (ניחושים). מה שחשוב הוא להבין שבתוך כול ההתחממות הגלובאלית הנוראית יש מקומות רבים בהם יש דווקא התקררות. אזורים נרחבים על פני כדור הארץ שמרו על טמפרטורה יציבה (ללא עליות) ואחרים הראו ירידה משמעותית בטמפרטורות בהשוואה לאמצע המאה הקודמת (1950) – התאריך שבו יכלה ההתחממות הגלובאלית מעשה ידי האדם להתחיל להתרחש. לפני תאריך זה – אם הייתה התחממות היא לא יכלה להיות נגרמת על ידי גזי החממה של בני האדם כי עדיין לא היו כאלה בכמות משמעותית.

הלך בן אדם ואסף 30 מחקרים מדעיים שהתפרסמו בספרות מבוקרת עמיתים, שמצביאים על התקררות באזורים שונים של כדור הארץ. הנה כמה דוגמאות:
רייסר ושות' 2016: הם בדקו את הטמפרטורות של השכבה העליונה של מי האוקיינוסים 0-700 מ' עומק, בכול האוקיינוסים בעולם, מאז 1950. ציטוט: "מרבית האזורים בעולם התחממו לעומת עשורים קודמים. אזורים אחדים, כמו מזרח האוקיינוס השקט, מצ'ילה עד אלסקה, התקרר במעלה אחת בערך באותה תקופה. בכול זאת, הממוצע העולמי של הטמפרטורה באוקיינוסים גדלה בכ 0.2 מעלות מאז 1950".
וונטש והיימבך 2014: "כול האוקיינוס השקט, ההודי והחלק המזרחי של האטלנטי נמצאים במגמת התקררות בעומק מעל 2000 מ', מאז שנת 1992. כ 52% מנפח מי האוקיינוסים נמצאת בשכבה שמתחת ל 2000 מ' עומק."
דונג וז'ו, 2014: החלק המזרחי של האוקיינוס השקט הטרופי התקרר בין 1979-2008 – טמפרטורת פני המים SST (sea surface temp).
פאן ושות' 2014: "האוקיינוס הדרומי (סביב אנטארקטיקה) התקרר במעלה אחת בערך בין 1979 ל 2011, והדבר מתבטא גם בעלייה בכיסוי הקרח של האוקיינוס הדרומי" – הדבר הוא בניגוד לתוצאות המודלים האקלימיים.
רוג'רס, 2013: יש מגמת התקררות במאה ה 20 (1895-2007) בדרות מזרח ארה"ב.
אספר שות', 2013: הטמפרטורות בסקנדינביה (צפון אירופה) נמצאות במגמת התקררות ב 2000 השנים האחרונות. ההתחממות האחרונה, הגיעה לשיאה בשנות ה 1940 ומאז יש מגמת התקררות. התנודות הן בתוך הטווח של שינויי טבעיים ורגילים.
כמו כן נמצאו מגמות התקררות באנטרקטיקה, וצ'ילה. צ'ילה, למשל מתקררת מאז 1940.
טמפרטורות בצפון מזרח סין לא מראות מגמת התחממות ב368 השנים האחרונות. היה יותר חם שם בשנות 1600-1700 מאשר היום.
האזור הארקטי (צפוני) של קנדה היה יותר חם בראשית שנות ה 1800 מאשר היום, ואין מגמה משמעותית של התחממות ב 200 השנים האחרונות.
בדרום אפריקה הטמפרטורות יציבות (לא מתחממות) ב 200 השנים האחרונות. ההתחממות המהירה ביותר ( בערך 1.5 מעלה ב 50 שנה) התרחשה בין 1720-1770.
בגרינלנד הייתה מגמת התקררות בין 1940-1990, ורק אחרי זה החלה המגמה הנוכחית של עליית הטמפרטורות. מגמה דומה נרשמה באיסלנד, ובאוקיינוס הארקטי (הצפוני) כולו.

ציטוטים יותר נרחבים, וציון של מחקרים רבים יותר תמצאו במאמר שלמעלה.
התמונה שמציירים של התחממות גלובאלית אחידה וברורה איננה נכונה. התמונה הזו מבוססת על החישובים המסובכים (ולכן לא כול כך אמינים) של ממוצעים עולמיים של אלפים או עשרות אלפים של מספרים (נתונים). התמונה הזו גם מבוססת על מודלים אקלימיים שמתיימרים לתת תמונה עולמית, אבל נכשלים (לא מסוגלים) לתת תחזיות אזוריות. המחקרים האזוריים, המתמקדים באזור מסוים (להבדיל ממחקרים "עולמיים") מראים במקרים רבים מגמות הפוכות, מגמות של יציבות או אפילו ירידה בטמפרטורות שלא מתיישבות עם תיאוריית ההתחממות הגלובאלית והמודלים האקלימיים. את המחקרים האלה אין מפרסמים בקול תרועה גדולה בתקשורת, כי זה לא משרת את אופנת ההפחדה האקלימית.

יעקב


אין תגובות: