דפים

9 במרץ 2010

ספיגה לפי סקלה לוגריטמית.


הגרף שלמעלה, שצויר על ידי וויליס אשנבך, בשנת 2006, מסביר נקודה חשובה על התכונות הפיסיקליות של הפד"ח, שאינן שנויות במחלוקת.
הפד"ח, כגז חממה, גורם להתחממות על ידי זה שהוא סופג קרינת חום הנפלטת מכדור הארץ ומונע ממנה להתפזר בחלל. כך נלכד החום (האנרגיה) בכדור הארץ – וגורם לאילוץ (forcing) – מאלץ את כדור הארץ להתחמם.
אולם הספיגה אינה גדלה לפי גידול ריכוז הפד"ח. היא גדלה לפי סקלה לוגריתמית כפי שרואים בגרף – כלומר בקצב הרבה יותר קטן.
בגרף אנו רואים שהגדלת ריכוז הפד"ח מהמצב הטרום תעשייתי (קו אדום) למצב כפול (קו שחור, שיתרחש בעוד 100 שנה) גורמת לעליה יחסית קטנה ב"אילוץ" (עודף החום הנספג).
יכולתו של הפד"ח לגרום להתחממות עם עליית הריכוזו היא מאד מוגבלת, ובוודאי לא הרת אסון.
התחזיות של מודלים אקלימיים להתחממות בשיעורים חריגים, אינן מבוססות על הפד"ח בלבד, אלא על אפקט היזון-חוזר (feedback ) – שאיננו מוכח, ואיננו מבוסס על שום ידע מדעי מוצק.
יעקב

4 תגובות:

איל אמר/ה...

הבעייה עם תיאורית ההיזון החוזר היא שהיא אינה מתיישבת עם העובדות: ההיסטוריה של כדה"א מלאה בתקופות בהן היה הפד"ח גבוה יותר, אפילו פי 10 מהיום. אם היה היזון חוזר חיובי (הגברת החימום) לא היינו כאן היום כי כבר מזמן התהליך היה יוצא משליטה.
יש יותר ויותר הוכחות שהאטמוספירה דווקא פועלת בהיזון חוזר שלילי (ניטרול חריגות).

יעקב אמר/ה...

הבעיה עם תיאוריית ההיזון החוזר היא שהיא סתם סיפור, ללא כול סימוכין מדעיים. אנחנו לא יודעים מה השיעור והכיוון של ההיזון החוזר.
המודלים מניחים הנחות שאינן מבוססות אלא על ניחוש.

איל אמר/ה...

דווקא מערכת הקיימת כבר כל כך הרבה זמן ועברה שינויים קיצוניים כגון מתקפות מטאוריטים ו תקופות קרח, ועדיין מתפקדת כרגיל, מעידה על היזון חוזר שלילי דווקא (מנטרל את התהליכים המושכים להוצאה מאיזון).
למען האמת, לאחר מבט שני (ושלישי) בגרפים התקופתיים של ליבות הקרח, אני חושש הרבה יותר מכך שאנו בסיומה של התקופה החמה (שבין תקופות הקרח).
לזה, האנשות באמת אינה מוכנה כלל.

יעקב אמר/ה...

זה נכון שההיסטוריה הארוכה של שינויי האקלים (מיליארדי שנים) מרמזת על היזון-חוזר שלילי - כלומר על מערכת המייצבת את עצמה.