10 בנובמבר 2010

תחנות פחם נקיות.


בתחנה שתי יחידות ייצור של 600 מגווט כול אחת, אחת נחנכה ב 2002 והשנייה ב 2009.  הן תחנות מודרניות וחדשניות, נקיות במיוחד. הן פועלות על ידי קיטור בלחץ גבוה ובטמפרטורה גבוהה. הנצילות הטרמית שלהן היא 45% לעומת 32-35% בתחנות ישנות יותר.
יש בהן שיטות חדשות של סינון מזהמים, המסננים ביעילות חסרת תקדים. בגרף המצורף רואים את הפליטות המזהמים הקטנות מהתחנות האלה, בהשוואה לממוצע הפליטות בארצות אחרות.

היעילות התרמית של התחנות גם מאפשרת להן להקטין את פליטות ה פד"ח. אלו התחנות הנקיות והיעילות בעולם.
בסיכומו של דבר תחנות אלו משתוות לתחנות על גז. מקובל לטעון שתחנות כוח על גז טבעי נקיות פי שתיים מתחנות פחמיות. זה נכון לגבי תחנות פחמיות ישנות. (בארה"ב למשל, הגיל הממוצע של תחנות פחמיות הוא 38 שנים). תחנות פחם מודרניות אינן מזהמות יותר מתחנות גז, כפי שמוכיחה תחנת איסוגו.
התחנות האלה מלמדות עד כמה ההתנגדות לתחנת הכוח הפחמית באשקלון מוטעית. היא מבוססת על דעות רגשניות לא נכונות ("פחם פויה"). אני מניח שהתחנה באשקלון אמורה להיות מודרנית ונקייה כמו אלה שביפאן. הטענה של גורמים ירוקים שעדיף תחנה על גז, היא לא נכונה לפחות במה שקשור לזיהום אוויר. מתברר שאין הבדל בזיהום בין תחנה פחמית מודרנית לתחנת גז. ההתנגדות נועדה לאו דווקא להחליף את תחנת הפחם בתחנת גז, אלא יותר למנוע את הקמת התחנה בכלל או לעכב אותה עד כמה שיותר. הטקטיקה הצליחה, הקמת התחנה מתעכבת פעם אחר פעם, והסוף לא נראה באופק. זה במסגרת הגישה הכללית של הירוקים להתנגד לכול דבר, כול פיתוח, כול שכונה, כול מפעל. התנגדות לשמה.
הסוף יהיה שנשב בחושך.
יעקב


אין תגובות: