סין ניגשת ברצינות למשימה של בניית כורים גרעיניים. הם עדכנו את תכניותיהם, ועכשיו הם מתכננים לבנות כורים בהספק כולל של 113 Gwe (ג'יגאווט) עד 2020.
בניית כורים אינה משימה פשוטה, היא דורשת בניית בתי חרושת מיוחדים המסוגלים לצקת את ליבת הכור. סין בנתה בית חרושת כזה, אחד מתוך שלושה שקיימים בעולם עם היכולת הזו. סין מסוגלת כעת לבנות 4 ליבות של כורים לשנה, ובעתיד הם מתכננים להגדיל את היכולת לשמונה.
הם מתכננים לבנות את כול המרכיבים בסין, כרגע על פי ידע של חברת ארבה Areva , חברה צרפתית אשר הודיעה שאין לה יכולת לספק את כול ההזמנות הצפויות.
בשנת 2020, אם הכול ילך לפי התכנית (ולסינים יש מסורת טובה של עמידה בתכניות ולוח זמנים – ראה מנהרת הכרמל) יספקו הכורים הגרעיניים 7% מהצריכת החשמל שצפויה להיות 1600 GWe .
עוד מזכירים לנו, באותו מאמר, שארה"ב בנתה בשנות ה50 וה 60, תוך 20 שנה 100 כורים גרעיניים, המספקים עד היום 25% מצריכת החשמל שלה.
מיותר לציין שעכשיו אין לארה"ב היכולת לעשות זאת, וגם לא הידע והאנשים המיומנים הדרושים. היכולת התנוונה. לארה"ב אין תכנית לבניית כורים, עוד לא אישרה שום כור חדש זה כמעט 40 שנה, ולא עושה רושם שתעשה זאת בעשורים הקרובים (למרות שפה ושם מדברים על זה).
על ארצות המערב השתלטה תרבות של ניהיליזם רומנטי ירוק, המונע כול פיתוח ומאמין שתמיד יהיה חשמל, גם ללא בניית תחנות כוח. התוצאה תהיה צנע ומחסור. המערב חי מפרי הפיתוח והבניה של הדורות הקודמים ולא מתחזקים ומחדשים את הקיים. כאשר התחנות הישנות תשחקנה יהיה חושך. זו תהיה התוצאה של החזון הירוק, המודרני, בעולם המערבי.
סין שומרת על הגחלת, וזה טוב.
כאן תמצאו בלוג עם מידע רב על אנרגיה גרעינית מפי בלוגר שהיה מהנדס אחראי על כורים גרעיניים בצי ארה"ב.
יעקב
2 תגובות:
לא הייתי משתמש במילה ניהיליזם בהקשר ירוק. נהיליזם זה חוסר אמונה, ולירוקים יש אמונות רבות מאד (במיוחד אמונות מהסוג המוכר, אלה שאין להם עדויות תומכות).
הניהיליזם שלהם הוא בנושא הפיתוח הטכנולוגי והכלכלי. הם לא מאמינים בפיתוח, בטכנולוגיה, בעושר. הם מתנגדים לזה בצורה גורפת ואינסטינקטיבית.
זהו ניהיליזם מפני שזו התנגדות לשמה, בלי להציע חזון אלטרנטיבי. התנגדות נטו.
התוצאה המעשית של ההתנגדות היא עוני ופיגור, אבל הם אינם מודים בכך ואולי לא מודעים לכך.
להרוס בלי לבנות משהו אחר במקום - זה ניהיליזם.
הוסף רשומת תגובה