25 בדצמבר 2015

חוק האנרגיות המתחדשות - הצהרת כוונות רגשית.


הכנסת אישרה בקריאה טרומית את חוק האנרגיות המתחדשות.   אינני יודע בדיוק מה תוכן החוק שאושר ואם הוא זהה להצעה שהוגשה כבר ב 2008. כללית החוק אומר שני דברים: החוק קובע "יעדים" – כלומר כך וכך אחוזים מהחשמל ממקורות מתחדשים עד שנה זו וזו. הממשלה כבר קבעה "יעדים" הרבה פעמים. אז מה קרה? עכשיו ה"יעדים" יושגו בגלל שהכנסת חוקקה חוק? גם החוק הזה, כמו קביעת היעדים של הממשלה אינו אלא הבעת משאלה (כמו הסכם פריז). אין בו תכנית מעשית המובילה אלי היעד.
עוד קובע החוק שתוקם "וועדה בין משרדית" ליישום החוק, שתדווח לכנסת. בשביל "וועדה בין משרדית" צריך חוק? אם הכנסת רוצה דיווחים שתשלח עוזר פרלמנטרי לאסוף נתונים ברשות החשמל – לא בעיה. לא ברור כיצד הכנסת תוכל לחייב "הקמה של וועדה בינמשרדית" ומה הוועדה הזו תוכל לעזור. אז יש לנו עוד חוק הצהרתי, המביע משאלה שאין בצדו שום תוכן מעשי ושום קשר למציאות.
הדבר דומה, למשל, אם הכנסת הייתה מעבירה חוק לביעור העוני, או חוק בעד צדק סוציאלי. הנייר סובל הכול, גם חוקים. החוק עד כדי כך חסר משמעות שלא נמצא אפילו חבר כנסת אחד שמצא בו טעם לפגם, כולם הצביעו בעד...

ההנחה הבסיסית של החוק היא "חשמל ירוק זה טוב, יעלה כמה שיעלה". על זה הצביעו כולם, בלי הבנה מינימלית של המשמעויות אם, חו"ח, מישהו ינסה ליישם את החוק.

לא ברור אם מישהו מ 48 חברי הכנסת שהצביעו בעד החוק יודעים כמה המדינה (כלומר אנחנו) כבר מוציאים על חשמל סולארי, כבר הוצאנו ב 2014, 2015, ונוציא עוד במשך 20 שנה לפי ההתחייבויות שאישרה רשות החשמל. הנה התשובה: 2-1.5 מיליארד שקל לשנה, שהם כ 40-30 מיליארד שקל ל 20 שנה (בלי ריבית). האם מישהו בציבור יודע את זה? האם מישהו בכנסת יודע את זה? האם מישהו בכנסת אישר לרשות החשמל להטיל מס על הציבור בהתחייבות כזו ל 20 שנה? מדוע לא מפרסמים את המספרים? מדוע לא שמים אותם על השולחן כאשר דנים בחוק? מדוע הכול נעשה במחשכים?

יפרסמו נא רשות החשמל, הכנסת ומשרד האנרגיה מספרים מוסמכים: כמה כסף הוצא על אנרגיה סולארית עד כה? כמה הוצא בשנת 2014? כמה ב 2015? מה צפי ההוצאות לשנים הקרובות לפי התחייבויות שכבר נחתמו? האם יש למישהו זכות לשלוח יד לכיס הציבור בסתר ולהוציא עשרות מיליארדים (באמצעות חיוב חשבונות החשמל) ללא הגבלות?

מדוע אין רשות החשמל מחייבת את חברת החשמל לרשום בכול חשבון חשמל כמה מהחיוב מוציאים על חשמל סולארי – כפי שעושה ממשלת גרמניה, בשקיפות? ייתכן והציבור יישמח לתרום את חלקו – אבל צריך לידע אותו.

נושא שני הוא התועלת. עד כה אנו מפיקים כ 2% מהחשמל שאנו צורכים מהשמש. בכמה הופחת זיהום האוויר? ב 2% ? כמה זה שווה? האם זה מצדיק את 30 המיליארדים? והאם יש הגיון להוציא עוד 30 מיליארדים כדי להפיק עוד 2% חשמל מהשמש? כמה זה יתרום להפחתת ההתחממות הגלובאלית? (תשובה: שום דבר).

אם מישהו חושב שאני מגזים וההוצאות אינן כה גדולות – בבקשה – שישימו רשות החשמל, או הכנסת את המספרים הנכונים (והידועים כבר) על השולחן לדיון. לרגל הדיונים בכנסת על אישור החוק יש לקיים דיון ציבורי רציונלי, וממשי. דיון על תכנים ממשיים, על עובדות ולא על סיסמאות מופשטות כמו "חשמל סולארי זה טוב".

יעקב

13 בדצמבר 2015

הכותרת המטופשת (המשך): הסכם היסטורי בפריז

בפריס נחתם הסכם אקלימי וכולם יצאו כדרכם להפיץ ספינים ולעודד עצמם עם כותרות והצהרות שקריות. הנה כמה מהכותרות: "נקודת מפנה היסטורית" – אמר שר החוץ הצרפתי, "זינוק לאנושות", "צעדים נועזים", "חבילת אמצעים היסטורית", "ניצחון מונומנטאלי" הכריז בנקי מון, מזכיר האו"מ.


אז מה יש בהסכם שנחתם בפריס – מעבר לספינים וכותרות? דיבורים. אותו דבר כמו הסכם קופנהאגן מ 2009. 40 אלף נציגים מתכנסים בפריז, טסים, סועדים, חוגגים ומתדיינים, פולטים טונות של פליטות וחוגגים על חשבון הציבור. אחרי מחלקות וויכוחים רבים, מגיעים, אחרי הדקה ה 90, להסכם "דרמטי" אך וחסר ערך, ומכריזים עליו בקול תרועה גדולה כהצלחה היסטורית וניצחון גדול.

הנה נקודות ה"הצלחה" הגדולה שמציינים מצדדי ההסכם: כול מדינות העולם התחייבו לפעול לקיטון הפליטות. הסכם האקלים הקודם, קיוטו, 1997, חייב רק את 37 המדינות המפותחות (העשירות) להקטין את הפליטות. חייב או לא, הפליטות לא קטנו, כפי שרואים בגרף למעלה. ההסכם הנוכחי, בניגוד לקיוטו, לא קובע "יעדים" ברורים ואחידים, שחייבים להשיג (ולא השיגו). ההסכם הנוכחי מבוסס על ההתחייבויות, או התכניות מרצון, שכמעט כול המדינות הגישו. במסגרת התכניות האלה הצהירה כול מדינה מה היא יכולה, מוכנה ומתכוונת מרצונה החופשי, לעשות למען האקלים, מה ה"יעדים" שלה. לכול מדינה יעדים משלה, אין יעד אחיד.

התכניות האלה שהמדינות הגישו, הן מלאכת מחשבת של מלל ריקני, שאין מאחוריו שום תכנית אופרטיבית ממשית ושום פעולה תכליתית. (כך, למשל, התחייבה סין שהיא תתחיל להקטין את פליטותיה בשנת 2030). החלטת ועידת פריס לא שינו מצב זה, אלא הכריזו עליו כניצחון גדול. החלטת פריז מציינת במפורש ש"התחייבויות" אלה (הצהרות אלה) של המדינות אינן מספיקות כלל כדי לעצור את ההתחממות הנוראית. זו אמירת האמת היחידה בהסכם פריז. עוד כולל ההסכם הצהרה שיהיו פגישות נוספות בעתיד (וודאי שיהיו! איך לא?) ותיבחן ההתקדמות לקראת היעדים (הבלתי מספיקים) האלה. לא נקבע כיצד יבחנו ולא נקבע מנגנון ברור למדידת הפליטות, הדיווח וההתקדמות. נאמר גם שידונו בעתיד על אפשרות להגדלת ה"יעדים" (צמצום נוסף ל הפליטות). בוודאי שידונו, למה לא?

נקודת מפתח אחרת הייתה הדרישה של המדינות העניות שהעשירות יעבירו להן סיוע "למלחמה באקלים" בשיעור 100 מיליארד דולר בשנה (החל מ 2020), כפי שהובטח בקופנהגן. בנושא זה חוזר הסכם פריס על ההבטחה, הפעם מבלי לציין את הסכום במפורש, ובלי שום העברה קונקרטית של כסף או פירוט נוסף. יש עוד הצהרות ריקניות – כמו זה ש"בעתיד ידונו בסיוע מיוחד לארצות עניות לפיצוי על נזקי ההתחממות". כלומר, בהסכם פריז יש עוד פחות (מבחינת המלל) מאשר בקופנהאגן, בנושא הכסף.

הניו יורק טיימס (עיתון חממיסטי ואבא של התקינות הפוליטית) כותב: "מדענים שעקבו מקרוב אמרו שזה לא ההסכם שהאנושות צריכה, והוא לא יציל את כדור הארץ". אלה לפחות לא מרמים את עצמם. מקווים, הם אומרים, שההסכם "יתחיל להזיז את אומות העולם לכיוון הרצוי". לקוות אפשר, בלי קשר להסכם... הם אומרים שאם אכן יושגו היעדים שהמדינות הגישו, תהיה הקטנה יותר גדולה בפליטות מאשר הייתה עד כה. "אם אכן יושגו היעדים" – אכן שאלה גדולה אם יוציאו לפועל את ההבטחות הבלתי אפשריות והבלתי רציניות שהבטיחו. אבל גם אם זה יקרה, זה רחוק מ"מספיק", זה לא יציל את כדור הארץ, כאמור, כולם מבינים את זה.

לסיכום: חרתא-ברתא, לא קרה כלום בפריז. הנקודה הממשית היחידה שהוסכם עליה: וועידות האקלים תמשכנה כסדרן.

יעקב


9 בדצמבר 2015

כמה אנרגיה ניתן להפיק משמש ורוח?


וכמה זה עולה? על שאלה זו מנסה לענות בדיקה שעשה מייקל צימבליסט מJPMorgan    והתפרסמה לפני חודש , תחת פיקוח של הכלכלן הנודע ווצלאב סמיל. המחקר הזה נראה לי די מוצק ומפוקח בניגוד לתרגילי מדע בדיוני של משוגעים לדבר, כמו יעקובסון. המסקנה מפתיעה (אותי): ניתן להפיק כ 80% מהחשמל (לא מכלל האנרגיה, רק החשמל) משמש ורוח ולהשיג ירידה של כ 80% בפליטות 2CO (פד"ח) מחשמל. החשמל מהווה כ 50% מצריכת האנרגיה, וירידה של 80% בפליטות מחשמל פירושה ירידה של 40% בכלל הפליטות. זו ירידה משמעותית אם כי עדיין רחוקה מהירידה של 80-100% ש"דרושה" כדי להציל את כדור הארץ.

מייקל צימבליסט, מחבר המחקר, בודק את הסבירות של היעדים הרשמיים של מהפכת האנרגיה הגרמנית (Energiewende). הוא לא מסתמך על סיסמאות ריקניות ("במקום כלשהו הרוח תמיד נושבת") אלא על נתוני אמת של הפקת חשמל מרוח ושמש, בגרמניה, בשני חודשים טיפוסיים – ינואר (חורף) ויוני (קיץ) 2015. הוא מניח, לצורך הבדיקה, שעד שנת 2050 יותקנו פי 2 לוחות שמש מאשר יש היום, ופי שלוש תחנות רוח. הוא מצייר את התפוקה שלהם בגרף ועל גבי זה – את הגרף של ביקוש החשמל (צריכה) בחודשים אלה (קו חום בציור). הוא מניח שב2050 תהיה אספקה של כ 10% מהחשמל מהידרו (סכרים) ומביו-מסה (עצים ופסולת) בדומה למה שמקורות מתחדשים אלה מספקים כבר היום. (ירוק בתחתית גרף).



אנו רואים בגרף שחלק גדול מהצריכה, רוב הזמן, יסופק על ידי השמש-רוח. בתקופות מסוימות (כאשר יש הרבה רוח בחורף או הרבה שמש בקיץ) ייצרו הרוח-שמש יותר חשמל מאשר דרוש (השטחים הצבועים מעל לקו החום) – חשמל זה "ייזרק לפח" - לא יעשה בו שימוש, בלית ברירה. צימבליסט אינו כולל בחישוביו מתקני אחסון אנרגיה, שהטכנולוגיה שלהם לא זמינה היום. (הוא לא עוסק בנבואות). בחלק מהזמן (השטחים הלבנים שמתחת לקו החום) אין השמש-רוח מספקים מספיק חשמל, ובזמנים אלה יופעלו תחנות כוח רגילות (גז ופחם) להשלים את החסר. ה"שטחים הלבנים" האלה, הם רק כ 20% מהזמן, הרבה פחות מהיום, ומכאן החיסכון בפליטות. ניתן לראות גם את השינוי בהרכב ספקי החשמל, לפי התכנית הגרמנית, לעומת המצב היום – בצד הימני של הציור שלמטה:


בגרף שמשמאל רואים את האומדן של צריכת החשמל ב 2050, שלפי תכנית ה Energiewende תהיה ב 25% נמוכה מהיום.  הם מניחים שהירידה תושג על ידי התייעלות אנרגטית – הנחה מפוקפקת, בייחוד אם לוקחים בחשבון את החלום הירוק של גידול במספר המכוניות החשמליות. אבל זה לא הנושא בקטע ולא אפרט על הנחה זו. צימבליסט השתמש בהנחה זו בחישוביו, כלומר, 25% מהפליטות קוצצו ישירות מההתייעלות הצפויה ללא קשר לשמש ורוח.

מהניתוח הזה ברור גם שיש בהחלט תקופות שבהן השמש והרוח מספקות מעט מאד חשמל, ולכן חייבים להחזיק כושר ייצור פחמי וגזי לגיבוי, בגובה של כול הצריכה. חייבים להמשיך ולהחזיק את כול תחנות הכוח הפחמיות והגזיות שקיימות היום במצב תפעול תקין. הן יעבדו הרבה פחות שעות, אבל לא ניתן לסגור אותן ולחסוך הוצאות. (ייסגרו רק כ 25% מתחנות הכוח, הודות לירידה המשוערת בצריכה).

צימבליסט עושה גם אומדן מחירים, אומדן שמתבסס על המחירים של היום (ולא על ניחוש מחירים של 2050). המסקנה שלו: לפי התסריט המוצג – יוכפלו מחירי החשמל בגרמניה, בערך, לעומת המחיר היום. צריך לציין שכבר היום מחיר החשמל בגרמניה הוא בערך פי 3 (לצרכן ביתי) ופי 4 לצרכן תעשייתי, לעומת המחירים בארה"ב, וגם, בערך פי 2 לעומת ממוצע המחירים באירופה. המחיר הגבוה היום נובע במידה רבה ממימון החשמל הירוק שכבר מותקן היום – כ 25-30 אלף טורבינות רוח ואולי מיליון וחצי לוחות שמש. 

האומדן הזה לא כולל את ההשקעה הדרושה לשדרוג מערכת ההולכה, הדרוש כדי להעביר את החשמל הרוחני מהאזורים בהם נושבת הרוח בצפון לאזורים בהם צורכים את החשמל בדרום. הוא גם לא כולל את המחיר וצורת המימון של תחנות הכוח הפחמיות והגזיות שדרושות לגיבוי. תחנות אלה לא יוכלו למממן את עצמן ממכירת חשמל 20% מהזמן. יצטרכו למצוא דרך לממן אותן כדי שלא תיסגרנה, ותהינה זמינות כאשר הרוח לא נושבת. מכאן – אומדן המחיר של צימבליסט הוא נמוך מדי.

יש עוד בעיה בעלת אופי טכני: כפי שרואים בגרף של חודש יוני – השמש מספקת חשמל ביום אך לא בלילה. תחנות הגיבוי תצטרכנה לעבוד כול יום כ 17 שעות, להפסיק ל 7 שעות (שעות השמש) ועוד פעם לפעול בערב. מחזור כזה – כמה שעות פעולה וכמה שעות השבתה אינו אפשרי בתחנות פחמיות. תחנות גיבוי פחמיות יצטרכו לפעול במשך כל היממה, 24/7, ורק להוריד את האש, אולי לחצי, ביום כאשר יש שמש. כלומר – החשבון שבשעות היום התחנות תשבותנה ולא תיפלטנה פליטות לא נכון. הן תפלוטנה גם ביום, אם כי פחות מאשר בלילה. אפשרות אחרת היא להפעיל טורבינות גז לגיבוי בלילה, טורבינות אלה ניתן להדליק ולכבות כול כמה שעות (המחיר בלאי מוגבר), אבל הן צורכות דלק פי 2 מטורבינות מחזור משולב (אותן לא ניתן להדליק ולכבות כול כמה שעות). לסיכום: ההנחה שתחנות הגיבוי תעבודנה רק 20% מהזמן, ולכן תפלוטנה רק 20% מהפליטות אינה סבירה. כלומר הקיטון בפליטות יהיה פחות מאשר צימבליסט מעריך.
המסקנה הכוללת שלי מהמאמר: ניתן להקטין את הפליטות מייצור חשמל אולי ב 60-70%  בזכות השמש והרוח, כלומר הקטנה כללית (מכול צורות האנרגיה) של כ 30-35%. זה הגג שניתן להשיג באמצעות האנרגיות המתחדשות של השמש והרוח, בשיטת "יעלה כמה שיעלה". זה יותר אולי פי 2 מאשר הערכתי קודם שניתן להשיג. וזה מותנה בירידת הצריכה ב 25% עד 2050 - הנחה מפוקפקת לגבי גרמניה וארצות מפותחות (זקנות), בלתי נכונה בעליל לגבי ארצות מתפתחות.

ירידה כזו בפליטות – בשיעור 30-35% היא משמעותית, אבל רחוקה מהירידה של 80-100% שהחממיסטים טוענים שהכרחית כדי להציל את כדור הארץ. והיא תעלה ביוקר: מחיר חשמל פי 6 (לפחות) מהיום (פי שניים בגרמניה).

יעקב




6 בדצמבר 2015

ועידת האקלים בפריס: טקס פולחני

40 אלף נציגים בתוכם עשרות ראשי מדינות (כולל אובמה, פוטין ונתניהו) התכנסו לטכס פולחן האקלים השנתי בפריס.

נביאי הזעם מנבאים אסונות אקלימיים נוראיים בגלל פליטות הפד"ח שבני האדם הרשעים, החמדניים והרכושניים פולטים לאטמוספרה. נביאי הזעם קוראים לבני האדם לתקן דרכיהם תיכף ומיד, לחדול מרשעותם ושרירות ליבם, ולהפסיק לפלוט, אחרת  כולנו נמות בעוד 100 שנה וכדור הארץ ייהרס. (כמו שנכתב באתר "הופינגטון פוסט" וכמו שאמרו האפיפיור והנשיא אובמה)

בואו נניח שאכן רצוי להקטין את פליטות הפד"ח. בואו נניח לרגע שאנו לא מתווכחים עם נבואות הזעם (הבלתי מבוססות) האלה, ובודקים מה צריך לעשות כדי למנוע את האסון (הדמיוני). לפי המודלים האקלימיים – אנו חייבים להפסיק, במהירות, וכמעט לגמרי, את פליטות הפד"ח.
עד 2030 או 2040
חייבים תושבי המדינות המפותחות (שפולטים הרבה) להקטין את הפליטות בלפחות 90%, ואילו תושבי המדינות העניות (שפולטים פחות) חייבים להקטין ב 2/3 את פליטותיהם. חייבים להקטין את הפליטות, לא ב 10% או 20% אלא, בלפחות 80% (עד 2040) כמו שהתחייבו בריטניה והאיחוד האירופי בחוקי האקלים שלהם. אחרת – האסון בלתי נמנע.

איך עושים זאת? הפליטות נוצרות כאשר אנו שורפים דלקים פחמיים, לצורך הפקת אנרגיה. ללא אנרגיה לא רק שלא אפשרית רווחה אנושית – לא אפשרי הקיום בכלל – מחסור באנרגיה יגרום להכחדה המונית של חלק גדול מהאוכלוסייה. הקיום הפרימיטיבי שלפני המהפכה התעשייתית (ללא אנרגיה מדלק פחמי) אינו אפשרי לאוכלוסייה בגודל הנוכחי. בארצות העשירות אפשר אולי לתאר מצב שאנו מוותרים על התעשרות נוספת, על צמיחה כלכלית, על "צריכת יתר" וממשיכים, פחות או יותר, ברמת החיים הנוכחית – כלומר ברמת הצריכה הנוכחית שלאנרגיה ופליטות (אך ללא ירידה בפליטות). אבל, הארצות העניות לא יכולות (ובוודאי לא רוצות) להישאר עניות. תושביהם שואפים ודורשים עלייה ברמת החיים, ופירושו, כיום, בהכרח, עלייה בצריכת האנרגיה ובפליטות. בקיצור: לא חשוב כמה שמטיפים לנו – אם בודקים את האפשרויות המעשיות – קיטון בפליטות בשיעור הדרוש לא יתרחש.

כול מדינות העולם הציגו בוועידת פריס את ה"יעדים" שלהם. (היעד של ישראל: ירידה בפליטות ב 17%, עד 2030, לעומת מצב "רגיל", יעד שאין מאחוריו שום תכנית ממשית, מעשית – אלו דיבורים בלבד) כאשר מסכמים את כול היעדים היפים האלה, מתברר שהשגתם תביא אולי לקיטון בפליטות ב 10 או 20% ותקטין את העלייה בטמפרטורה, עד שנת 2100, ב 0.1 מעלה, אולי פחות לפי המודלים האקלימיים של ה IPCC . לעומת העלייה הנוראית של 3 מעלות שהם מנבאים, הקיטון הזה זניח. כלומר – אפילו יושגו כול היעדים וועידת פריז תסתיים ב"הצלחה" מוחלטת, לא ישפיע הדבר על האקלים כמעט בכלל, ולא ימנע שום אסון מהאסונות שמנבאים.

ואנו יודעים שהיעדים האלה הם דיבורים ריקניים, חסרי כול תוכן וערך, והם לא יושגו. תושבי המדינות העשירות לא יסכימו לשבת בחושך ולסבול ניתוקי זרם, וכאשר הניתוקים יתרחשו – יזרקו את כול היעדים היפים לפח, וידאגו לייצר חשמל. והארצות העניות מסרבות, כמובן, לסבול לנצח ממחסור בחשמל, כמו שהן סובלות היום, ולהישאר עניות, כמו היום.

אל לנו להשתעשע בחלומות אוטופיים על "אנרגיה ירוקה". אין דבר כזה. אנו יודעים היטב, "על בשרנו" (מניסיון מעשי) שכול לוחות השמש ותחנות הרוח שנבנו באינטנסיביות בעשור האחרון לא עזרו הרבה. השמש והרוח מפיקים אומנם אנרגיה, אך בכמויות קטנות, ובצורה תזזיתית (בהפסקות ובזמנים שאינם בשליטתנו). אמצעים אלה יכולים לתרום משהו להקטנה של הפליטות באחוזים בודדים, אבל אינם יכולים לשמש בסיס מוצק לאספקת צרכי האנרגיה שלנו, או להביא לצמצום הפליטות ב 80-90% כנדרש. כאלף מיליארד דולר הושקעו בשמש ורוח, אך הפליטות בעולם, עד עכשיו, רק המשיכו לעלות.

על מה דנים, אם כן, בוועידה ההמונית והסוריאליסטית הזאת בפריס? מה המטרה של הוועידה? לדברי מארגניה המטרה היא "הסכם אקלימי חזק ומחייב". הסכם על מה? על היעדים שהציגו המדינות ? על היעדים האלה שהשפעתם על האקלים (אם היעדים יתגשמו) תהיה אפסית? הסכם חזק ומחייב על יעדים שאינם שווים כלום? והסכם "מחייב"?? כיצד אפשר לחייב מדינות להשבת בחושך (ללא חשמל) או בעוני? כיצד "מחייבים"??

אבל, בינתיים לא דנים בכלל על ההסכם. מה שדנים עליו היא הסוגיה כמה מלאכים יכולים להצטופף על ראש סיכה. בעצם דנים על הסוגיה האם ה"מחויבות" של כול המדינות תהיה זהה, או שמא, המדינות העשירות, שפלטו יותר בעבר, יהיו יותר "מחויבות" מהמדינות העניות...

נושא שני שדנים עליו גם הוא מעולם הפנטזיות. המדינות העשירות (קרי הנשיא אובמה) התחייבו, בקופנהגן, להעביר סיוע למדינות העניות, לצורך המלחמה באקלים, בשיעור 100 מיליארד דולר לשנה, כול שנה, החל מ 2020. המדינות העניות שואלות (בצדק): "איפה הכסף"? המדינות העשירות מעבירות, כעת, באופן רגיל ושגרתי, כ 10 מיליארד דולר בשנה כסיוע חוץ למדינות העניות. הן הבטיחו ב 2009 להכפיל סכום זה פי 10... מאיפה הכסף? מאיפה הנכונות לשלם סכומים כאלה? זה לא יקרה, זו אוטופיה. אבל זה תירוץ טוב למדינות העניות להגיד: "אם אין כסף, לא תהיה 'מחויבות' לאקלים". במילים אחרות הן אומרות: "אתם, העשירים, לא תכפו עלינו להמשיך להיות עניים. אנו נעשה מה שאפשר כדי להעלות את רמת החיים – פירושו – נמשיך לשרוף דלק פחמי, חופשי חופשי". ואם, בדרך נס, כן ימצאו 100 מיליארד דולר לשנה, לצורך בניית תחנות רוח ולוחות שמש במדינות עניות, זה לא ישנה כלום, כי לצורך היחלצות מעוני צריך אנרגיה של ממש, ולא משחקים ירוקים ב"נדמה לי".

מי שמחפש משמעות מעשית, תכליתית, אופרטיבית, מציאותית בוועידות האקלים, כמובן לא ימצא. לאיש מעשי הוועידה נשמעת כמו מחזה אבסורדי וסוריאליסטי. וזה בדיוק האופי שלה. יש להבין את וועידות האקלים במישור המיסטי-דתי-סימבולי (ולא המעשי). זו וועידה של דת חדשה שמכריזה על עיקרי האמונה, ולא על תכנית פעולה מעשית. משתתפי הוועידה (כול מדינות העולם) באים להכריז: "אני מאמין אמונה שלמה בדת האקלים, ומבטיח לקיים את מצוותיה". בקיום אקט ההכרזה, הסמלי וההצהרתי (והריק מתוכן ממעשי) רואים המארגנים את עיקר מטרות הוועידה וחשיבותה. זהו טכס פולחן דתי במלוא מובן המילה.

יעקב