צ'רנוביל – המחלוקת.

 בתמונה: צילום אווירי של הכור בצ'רנוביל לאחר התאונה (וויקיפדיה)

בפוסט הקודם על צ'רנוביל כתבנו על דו"ח מקיף משנת 2005 שחובר בחסות ארגון הבריאות העולמי WHO ובשיתוף הוועדה הבינלאומית לאנרגיה אטומית שבווינה IAEA . הדו"ח הזה, המתון יחסית, מדבר על 52 איש שנהרגו, ועל עוד "אולי, עד" 4000 איש שעלולים לחלות בסרטן ולמות בטרם עת, בעתיד, בגלל הקרינה שספגו כתוצאה מהאסון.

הירוקים, ששונאים אנרגיה אטומית ומפחדים (ומפחידים) מהקרינה לא מקבלים דו"ח זה. המפלגה של הירוקים בפרלמנט האירופי פרסמה דו"ח נגדי ( הנוסח המלא כאן, PDF ) – הטוען שספר מקרי המוות מסרטן שהאסון עלול לגרום הוא בין 30 ל 60 אלף.

על העובדות הבסיסיות אין מחלוקת: הכור בצ'רנוביל התפוצץ, העיף לאוויר לגובה רב את תוכן הליבה – כלומר חומר רדיואקטיבי רב. אח"כ הייתה שריפה של ליבת הגרפית של הכור, שנמשכה 10 ימים, ובמהלכם המשיכו להיפלט חומרים רדיואקטיביים רבים עם העשן, לאוויר. החלקיקים התפזרו על ידי הרוחות לכול חלקי אירופה, כולל שבדיה, פינלנד, אוסטריה, גרמניה, פולין, ואפילו איטליה ואנגליה. המחלוקת על כמות החלקיקים הרדיואקטיביים שנפלטו לא גדולה (הירוקים טוענים: כ  15-30% יותר מאשר ה WHO).

בעת האסון נפגעו כ 237 בני אדם מכמויות גדולות של קרינה. היו אלה עובדי הכור ועובדי כוחות ההצלה שבאו לכבות את השריפה. אנשים אלה חלו במחלת הקרינה, 28 מהם נפטרו במהלך 1986 (שנת האסון, לפני 25 שנה בדיוק) ועוד 19 עד שנת  2004 (שאר ה190 עדיין בחיים).  כמו כן חלו כ 4000 ילדים מסרטן בלוטת התריס. סרטן זה נגרם מיוד 131 רדיואקטיבי שנקלט בבלוטת התריס ונשאר שם. רק 9 מהם מתו, כי סרטן זה אינו קטלני במיוחד.

עד כאן העובדות. מעכשיו והלאה – ספקולציות, ניחושים, הערכות, וזריקת מספרים סתמית. הסיבה לכך היא שאיננו יודעים מה ההשפעה והנזק של קרינה רדיואקטיבית ברמה נמוכה. אנו פשוט לא יודעים, כול אחד זורק מספרים לפי תחושות הבטן שלו, על מקרי המוות שעוד יהיו בעתיד  כלומר אחרי יותר מ 20 שנה. עשרות אלפי מחקרים התפרסמו על הנושא, רובם מנסים להפיק מידע על ידי ניתוחים סטטיסטיים של נתונים על תחלואת הסרטן. אין וויכוח על כך שכמויות גבוהות של קרינה גורמות לסרטן, הוויכוח הוא על כמויות קטנות. הסרטן מתפתח לרוב באיטיות ומופיע רק הרבה שנים לאחר המקרה.  קשה מאד להפריד בין תחלואה טבעית (כולל גורמי סיכון כמו עישון, אלכוהוליזם ועוני) לתחלואה שנגרמה על ידי הקרינה מצ'רנוביל. יש גם שטוענים שעליה במקרי הסרטן שכן התגלתה נובעת מריבוי הבדיקות שבוצעו באוכלוסיית הסיכון מעבר לבדיקות הרגילות.

אנו פשוט לא יודעים אם קרינה ברמה נמוכה מסוכנת, ועד כמה. המחלוקת בין הדו"ח של WHO לדו"ח הירוק הוא בדיוק בנקודה זו. WHO טוענים (טענה סבירה) שקרינה נמוכה – בסדר גודל של קרינת הרקע הטבעית, מן הסתם לא מסוכנת. כמו שציינתי, קרינה רדיואקטיבית מצויה בכול מקום בטבע, קרינה מסלעים, מהאדמה ומגזים שנפלטים מהאדמה. רמת הקרינה הטבעית משתנה ממקום למקום, ויש מקומות (למשל דנבר, קולורדו, ארה"ב) בו היא גבוהה פי 100-1000 מאשר במקומות אחרים.

הירוקים טוענים לעומת זאת, שכול קרינה מסוכנת, כול קרינה מסרטנת, אפילו קרינה טבעית ברמה נמוכה. לכן – כול כמות הקרינה שנפלטה מצ'רנוביל ונפגשה עם בני אדם תגרום בסופו של דבר לעליה כלשהי בסיכון לסרטן. הם ממציאים איזשהו פקטור שמבוסס על ניחושים, מכפילים אותו בכמות האוכלוסייה באזורים שאליהם היגיעה איזשהו חלקיק קרינה מצ'רנוביל ( כ40% משטחה של אירופה) – וכך הם מגיעים לניחוש על 30 עד 60 אלף הרוגים (עתידיים) מקרינת צ'רנוביל. הבסיס להערכה זו איננו מצוי בעובדות או בידע שיש, הוא אידיאולוגי – הפחד מהקרינה והרצון לחסום את האנרגיה הגרעינית.

חוסר הידיעה שלנו בנושא משמשת כר נוח להפחדה – אנו תמיד פוחדים מהבלתי נודע. (המצב דומה עם ההתחממות הגלובאלית).

אני, אישית, מעודד מהנתון המוצק שכן קיים: שתוך 20 שנה אפשר לייחס בוודאות (סבירה) לאסון צ'רנוביל "רק" כ 52 מקרי מוות. אין ספק שיהיו עוד מקרי מוות בהמשך, אבל אני נוטה יותר לקבל את ההערכה (המצוצה מהאצבע) של WHO מאשר את ההערכה החמורה הרבה יותר (ומצוצה מהאצבע עוד יותר) של הדוח הירוק.

הנזק הגדול יותר של אסון צ'רנוביל היה הנזק הכלכלי והנזק הנפשי והפיזי שנגרם למאות אלפי אנשים שזוהו כ "אוכלוסיית סיכון", וחלקם פונו מבתיהם. מבחינה זו הנזק של צ'רנוביל מצוי בסדר גודל דומה לנזק של רעידת האדמה והצונאמי ביפאן, אסון טבע של "פעם באלף שנה". אין להקל ראש בנזקי אסון צ'רנוביל, אבל גם לא צריך להיכנס להיסטריה ולסגור את כול הכורים.

יעקב

צ'רנוביל – מה קרה שם ?

כאשר מדברים על העתיד הבעייתי של תעשיית האנרגיה הגרעינית, אגב הבעיות בפוקושימה, יפאן, מזכירים תמיד את צ'רנוביל, האסון הכי גדול (והיחיד) של תעשיית האנרגיה הגרעינית. זו הזדמנות טובה להיזכר מה קרה שם.

הכור הגרעיני בצ'רנוביל (היום באוקראינה, אז בברה"מ) התפוצץ (פחות או יותר) ב 26 באפריל 1986. הסיבה הייתה הגורם האנושי – חוסר מיומנות ושגיאות של צוות המפעילים. התקיים תרגיל לבחינת מערכות הקירור החליפיות, המערכת הראשית כובתה באופן יזום, המערכות החליפיות לא פעלו או לא הופעלו, המפעילים לא שעו לאזהרות ולא הפעילו את אמצעי הקירור, הליבה התחממה עד כדי פיצוץ.

בכור הרוסי לא היה דוד בלימה מפלדה בעובי 160 מ"מ (פי עשר מאשר בטנק), ולא מבנה חסימה מבטון מזוין בעובי 1.5 מ' כמו שיש בכורים המערביים (וגם בפוקושימה). הייתה רק שכבה לבלימת  קרינה מגרפית (פחם). הגרפית טובה בספיגת קרינה, אבל היא נשרפה בפיצוץ. במשך כ 11 ימים התרחשה ריאקציה גרעינית מלאה בתוך האטמוספרה (ללא שכבות חסימה והגנה), והאש והעשן הרימו לשמיים טונות של חלקיקים רדיואקטיביים שהתפזרו לכול רוח ונחתו על פני כ 200,000 קמ"ר מאדמת אירופה. עד שבדיה וגרמניה הגיעו החלקיקים.  בהמשך שפכו צוותי הצלה טונות של אדמה ובטון, והצליחו, אחרי 11 יום, כאמור, לקבור את הליבה הבוערת והפולטת תחת מעטה עבה של בטון, ולמנוע את המשך התפשטות הקרינה. החלקיקים שהתפזרו נחתו לבסוף על הקרקע וממשיכים להקרין קרינה. הקרינה דועכת עם הזמן, וברוב המקומות לא הגיעה לרמות מסוכנות. רק שטח ברדיוס של כ 30 ק"מ מהכור הוכרז כשטח סגור, הקרינה בו גבוהה ומגורי אנשים בתוכו אסורה.

דו"ח מפורט של ארגון הבריאות העולמי, WMO משנת 2006 מסכם את הנזקים העצומים שנגרמו. דווקא מספר ההרוגים לא היה גדול. "עד 50" בני אדם מתו כתוצאה ישירה מהתאונה והקרינה שנפלטה. אלה בעיקר מפעילי הכור ועובדי ההצלה. חלקם מתו תוך חודשים, אחרים תוך שנים מעטות, כתוצאה ישירה מהקרינה שספגו. קשה מאד להעריך כמה אנשים נוספים ניזוקו מהקרינה ומתו או עלולים למות, זמן רב אחרי האירוע. ההערכה של ה WMO היא ש"עד 4000 איש" "עלולים" למות במשך השנים, מוות הקשור לקרינה. עד כמה שהדבר חמור, הנזק אינו כול כך נוראי, בהשוואה לאסונות טבע שונים.

הנזקים האחרים (לא מוות) הם דווקא הרבה יותר חמורים. הנה הם:

כ 350,000 תושבים פונו מאזורים נגועי קרינה גבוהה וייושבו מחדש. 116000 פונו באופן בהול, תוך 36 שעות, מקרבת הכור, שאר המפונים פונו מאוחר יותר מאזורים יותר מרוחקים, נגועי קרינה, אבל ספק אם רמות הקרינה הצדיקו זאת.

העקירה המאולצת של אנשים אלה גרמה להם נזק כלכלי ופסיכולוגי כבד.

כ 5 מיליון תושבים ברוסיה, אוקראינה ובלרוס חיים באזורים נגועי קרינה, אם כי קרינה שבתוך הגבולות המותרים. כ 100,000 חיים באזורים של "ביקורת חמורה" – כלומר באזורים של קרינה גבוהה מהמותר.

כ 7.8 מיליון דונם של אדמה חקלאית שהייתה מעובדת ננטשו ונסגרו בגלל הזיהום, וכן נסגרו כ 7 מיליון דונם של יערות (כריתת העצים בהם נאסרה). מספר אגמים נגועים ונאסר הדייג בהם. בשטחים חקלאיים אחרים, שהיו נגועים פחות, ננקטו אמצעי זהירות שעלותם הגדילה את הוצאות הייצור.

התגובה של השלטונות והטיפול באוכלוסייה באזור היו לקויים. כיום מקבלים כ 7 מיליון אנשים קצבאות מהממשלה "בגלל צ'רנוביל", לא תמיד בצדק.

הצד החיובי הוא שבמרבית אותם "יותר מ 200,000 קמ"ר" של שטח אירופי אליו הגיעה הקרינה, רמות הקרינה דעכו ושבו היום לרמה נורמאלית. יש רק שטח אחד (לא מבוטל) ברדיוס 30 ק"מ מהכור,  הסגור ליישוב בני אדם ויישאר כך כנראה אולי 100-200 שנה.

הנזק הכלכלי גבוה מאד, לא ניתן להעריכו במספרים.

הסיכום הוא: למרות ששיעור הפגיעות בנפש (מתים) לא היה גבוה, הנזקים שנגרמו ל 350,000 עקורים, והנזקים הכלכליים היו עצומים. אסור שאירוע כזה יתרחש עוד פעם. אבל – ב 50 שנותיה של התעשייה הגרעינית הייתה רק תאונה טראומטית אחת דוגמת צ'רנוביל (שהיא הדבר הגרוע ביותר האפשרי), שקשורה יותר לרשלנות המשטר הסובייטי (שהוכחד) ולא לאופי התעשייה הגרעינית. הכורים במערב בטוחים הרבה יותר. אם לא יחסמו את התפתחות הכורים הגרעיניים בגלל פחדים מפני הטכנולוגיה, ילכו וישתכללו גם אמצעי הבטיחות, ויהפכו תאונה קטלנית דוגמת צ'רנוביל לבלתי אפשרית.

הכורים בפוקושימה הם בני 40 שנה, בנויים בטכנולוגיה מיושנת, ועם ציוד בלוי. למרות זאת הם עמדו ברעידת אדמה כבדה וטסונאמי גדול, ויש סיכוי טוב שהאירוע ייגמר ללא נזקים גדולים לאוכלוסייה.

יעקב

האנרגיה של העתיד: הסיכונים (פוסט 2)

פוסט המשך מאת גיא מור "הרגולטור" חלק 2 בהמשך לפוסט קודם.

פוסט ראשון בסדרה.  פוסט שני כאן ופוסט שלישי כאן.

בפוסט הקודם ראינו שיש סיבות טובות להחליף נפט ופחם ואפילו גז טבעי, במקור אנרגיה חלופי – כזה שיקטין דרמטית את פליטת הפחמן ואת הזיהום. ראינו גם כי אנרגיות מתחדשות (בעיקר שמש ורוח) לא הביאו את הבשורה בגלל שהן יקרות ולא מאפשרות ייצור חשמל רציף ואמין.

התחלנו לדבר על אנרגיה גרעינית, שהיא מקור זול, אמין ודל זיהום. אז למה לא משתמשים באנרגיה גרעינית?

יש שלוש סיבות מרכזיות לכך שאנרגיה גרעינית נשארה מאחור: פחד (מהסיכונים), עלויות (כלכלה) ורגולציה.

כולם בטוחים שאנרגיה גרעינית זה מאוד מסוכן. אבל למה? אז בואו נעשה השוואה של הסיכונים מאנרגיה גרעינית מול דלק מאובנים (פחם ונפט).

ניתוח סיכונים

באנרגיה גרעינית הסיכונים המרכזיים הם תאונה וזיהום מהפסולת לאחר השימוש; אבל תהליך הייצור עצמו נקי.

בשריפת דלק מאובנים הסיכונים המרכזיים הם הזיהום (חומרים שגורמים למחלות כמו דו תחמוצת הגופרית, ארסן, קדמיום וכספית) ופליטת הפחמן הדו חמצני (שמזיק לסביבה). גם הזיהום שמסוכן לבריאות וגם הפחמן הדו חמצני נפלטים כל הזמן לאורך שגרת הפעילות.

אפשר לומר שבהפקת אנרגיה גרעינית הסיכון (תאונות) הוא עם חומרה גבוהה יחסית והסתברות נמוכה; בעוד שבפחם ונפט ההסתברות גבוהה (למעשה ודאית) והנזק נמוך יחסית. סיכון הוא מכפלה של הסתברות וחומרה אז השאלה היא איזו מכפלה יותר גבוהה – של האנרגיה הגרעינית או של דלקי המאובנים?

עכשיו, שימו לב להטיה: אנרגיה גרעינית מתחברת לנו אסוציאטיבית לסיכונים אקוטיים (אירוע חריף) ודלק מאובנים מתחבר לנו לסיכונים כרוניים (חשיפה מצטברת לאורך זמן). אנשים יותר מפחדים מהתרחיש האקוטי, כי זה אירוע מוגדר ומאוד מוחשי. כתבתי בעבר על הכשלים שלנו בניתוח סיכונים – והפחד מאירוע חד פעמי נופל בדיוק לכשלים 2 ו-3 באותו פוסט.

בפועל, בגלל שאנרגיה מדלקים מאובנים יוצרת זיהום באופן קבוע – בשגרה ולא כתאונה – היא הרבה יותר מסוכנת ומזיקה מאנרגיה גרעינית.

איך זה יכול להיות? הרי תאונה גרעינית זה מאוד מפחיד. אז בואו נרים את מסך הפחד ונסתכל על הנתונים.

היו בהיסטוריה רק שתי תאונות חמורות של תחנות כוח גרעיניות – צ'רנוביל ופוקושימה (ובצ'רנוביל היה כור ברמה מבישה, אפילו בלי כיפה שתספוג את ההדף).

באסון צ'רנוביל נהרגו 31 (!) איש באופן ישיר וכמה אלפים באופן עקיף לאורך זמן, לפי ההערכות של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית. לשם השוואה, זיהום אוויר הורג 7 מיליון איש כל שנה. כל שנה.

הקבוצה המעניינת היא אותם אלפי אנשים שהושפעו מהקרינה. חשיפה לקרינה רדיואקטיבית כמו שהייתה בצ'רנוביל – מגדילה את הסיכון למות מסרטן (בתוך פרק זמן של 20 שנים) ב-1%. חשיפה לעישון פסיבי מגדילה את הסיכון למות מסרטן ב-1.7%. אגב, מחייה בעיר מרכזית והחשיפה לזיהום אוויר שם מעלה את הסיכון לחלות בסרטן ב-2.8%.

זאת אומרת שלא רק שאנחנו צריכים להעדיף אנרגיה גרעינית על אנרגיה מדלק מאובנים – זה נכון אפילו אם יש אסון כמו צ'רנוביל בתדירות יותר גבוהה. ומילה לגבי הפסולת – הפסולת הגרעינית היא הפסולת היחידה של תחנות כוח שאנחנו יודעים לאסוף ולאחסן בצורה שלא מתפזרת לסביבה. זאת הסיבה לרמות הזיהום הכל כך נמוכות.

כאשר מזכיר האנרגיה בממשל אובמה נשאל מה יותר מסוכן – פחם או אנרגיה גרעינית. הוא ענה: "אני מעדיף לגור ליד תחנת כוח גרעינית".

אז מה מקור האנרגיה הבטוח ביותר?

יש המון מחקרים על הנושא. בשורה התחתונה, אפשר לחשב כמה אנשים ימותו מייצור חשמל בשיטות שונות. וזה היקף התמותה מייצור של טרה וואט חשמל לשעה אחת:

פחם – 24.6 איש;

נפט – 18.4 איש;

גז – 2.8 איש;

אנרגיית רוח – 0.35 איש;

אנרגיה גרעינית – בין 0.01 ל-0.07 איש;

אנרגיה סולרית – 0.019 איש.

התרשים הבא מסכם את זה מצוין.

מקור: https://ourworldindata.org/grapher/death-energy-all-sources

כשמשווים מקורות אנרגיה, רואים שאנרגיה גרעינית בטוחה מאוד. הרבה יותר מנפט ופחם. והיא גם בטוחה ביחס לגז ואנרגיות מתחדשות. ויש סיכונים גם אנרגיה מתחדשת כמו הפקת מים מסכרים הידרו-אלקטריים. למשל, באסון בסכר באנקיו בסין נהרגו יותר מ-100,000 איש בתוך יום וחצי ובתאונה אחרת נהרגו 29,294 איש.

לסיכום, בנאס"א חישבו כמה חיים אפשר היה להציל באמצעות מעבר מפחם ונפט לאנרגיה גרעינית. ביחס לתקופה שבין 1971 ל-2009 מדובר על הצלת 1.8 מיליון אנשים. הם גם העריכו כמה חיים אפשר להציל בעתיד (2010-2050): בין 4.4 ל-7 מיליון נפשות.

אז יחס הציבור הגרועים של אנרגיה גרעינית הם יותר עניין של פחד שלא מתיישב עם הנתונים, ובחלק מהתחשיבים היא אפילו יותר בטוחה מאנרגיות מתחדשות.

Mean net deaths prevented annually by nuclear power between 1971-2009 for various countries/regions. Ranges not shown but are a factor of ~4 higher and lower than the mean values.

העבר הצבאי

אבל אם אלו הנתונים, למה כולם מאמינים שאנרגיה מסוכנת? אם אתם שואלים אותי, הסיבה היא האסוציאציה לנשק גרעיני.

אנרגיה גרעינית פותחה כתוצר לוואי של מחקר צבאי, במסגרת פרויקט מנהטן במלחמת העולם השניה ובמהלך המלחמה הקרה. המחקר היישומי של הפיזיקה הגרעינית התחיל בשימושים הצבאיים. ולכן גם האסוציאציה שיש לנו כשמדברים על תחנת כוח גרעינית היא פצצת אטום.

תחנת כוח גרעינית היא לא פצצת אטום. לא יכול להתרחש בה פיצוץ גרעיני. אבל באינטואיציה זה מפחיד באותה מידה.

וכמובן שהרגולציה הממשלתית מושפעת מהפחד. לכן זה לא מפתיע שיש המון רגולציה על אנרגיה גרעינית.

אבל זה לא נגמר שם. תחנות כוח גרעיניות צריכות דלק גרעיני כדי לפעול. היסטורית הם קיבלו דלק שהיה תוצר לוואי צבאי. אותן תחנות השתמשו באורניום ופלוטוניום שיוצרו כדי להכין ראשי קרב ופצצות גרעיניות. זאת אומרת, שמסורתית, תחנות כוח גרעיניות נבנו סביב שאריות של טכנולוגיה צבאית שמיועדת להתפוצץ ולגרום הרבה מאוד נזק.

אבל זאת היסטוריה רחוקה. תחנות כוח מודרניות שמתכננות היום (דור 4) יהיו הרבה יותר בטוחות. יש מגוון היבטים הנדסיים שהופכים אותם ליותר בטוחים, אבל ההבדל הכי חשוב הוא בדלק הגרעיני.

הדור הבא של תחנות הכוח יחליף את האורניום והפלוטוניום הצבאיים ביסוד אחר – תוריום. תוריום הוא יסוד שלא מתאים לשימושים צבאיים (הוא לא מפיק פיצוץ גרעיני כמו אורניום ופולטוניום). לכן התעשיות הצבאיות לא השתמשו בו והוא לא הגיע לתחנות הכוח המסורתיות. תוריום יכול לספק הרבה יותר בטיחות. ויש לו גם יתרונות כלכליים – בניגוד לאורניום ופלוטוניום, תוריום הוא יסוד מאוד נפוץ – קל וזול להשיג אותו.

כמה זול? תוריום שיספק את כל האנרגיה שאדם אחד צורך בשנה יעלה 100$ – ואני מדבר על חשמל לבית, נסיעות, אנרגיה לייצור המוצרים שאותו אדם יקנה, ייצור והפקת מזון. הכל. ויש ראיות לכך שהפסולת שלו פחות רדיואקטיבית ולפחות זמן.

בשורה התחתונה, אנחנו מפחדים מאנרגיה גרעינית בגלל הקישור לצבא למרות שאלו דברים שונים. ובעתיד המעבר לכורי תוריום יהפוך את האנרגיה הגרעינית לעוד יותר בטוחה ממה שהיא כיום.

צריך לומר שאנרגיה גרעינית היא לא מושלמת. למרות שיש לה רקע היסטורי איכותי בבטיחות, בהשפעות סביבתיות ובנצילות אנרגטית – יש לה גם חסרונות ואתגרים. צריך להקפיד לצמצם את הסיכון הבטיחותי ולמרות שהפסולת לא מפוזרת לאוויר – צריך לדעת איך לאסוף אותה כך שלא תתפזר.

ועדיין – בהשוואה לחלופות נראה שהיא הרבה יותר אטרקטיבית מכפי שאנחנו תופסים אותה. וזאת מסיבה אחת פשוטה – את הפסולת הרדיואקטיבית צריך לשמור טוב, אבל דלקים אחרים פולטים את כל הזיהום (חלקיקים ופחד דו חמצני) לאוויר.

 

מחשבה לסיום – האנרגיה של העתיד

הטכנולוגיה רצה קדימה, משתנה ומשתפרת. העתיד לא יהיה זהה לעבר. בשוק האנרגיה יש תחרות עולמית. יש היום מחקר של כורי תוריום, פיתוח כורים מדור 4 ואפילו פיתוח של מיני-כורים.

אבל בפרקטיקה הרבה מדינות זנחו את הטכנולוגיה הזו. בארה"ב רוב תחנות הכוח מיושנות – בנות יותר מ-40 שנים. גרמניה מתכננת לסגור את כל תחנות הכוח הגרעיניות שלה בתוך שנתיים וצרפת היא כנראה המדינה המערבית היחידה שממשיכה להסתמך על אנרגיה גרעינית בהיקף גדול.

דווקא סין משקיעה הרבה בטכנולוגיה הזו והיא לא נותנת לחששות לעצור אותה. המערב מהמר נגד האנרגיה הגרעינית וסין משקיעה בה.

אם במערב טועים ויתברר בדיעבד שהם ויתרו על מקור אנרגיה טוב, בעוד עשרים שנים העולם יכול להיראות אחרת – מציאות שבה סין היא מעצמה של אנרגיה ירוקה, זולה ובטוחה; כשהמערב יתקשה לסגור את הפער ויהיה תלוי בטכנולוגיה סינית.

זה היה הצד של הסיכונים.

בפוסט הבא ננסה להבין את ההיבטים הכלכליים ואת השפעת הרגולציה על אנרגיה גרעינית.

____

 

הפוסט נכתב יחד עם עידן לוי, מהנדס סביבה ויזם.

תודה רבה לפרופ' יונתן דובי על הייעוץ וההערות. 

צ'רנוביל עדיין חיה

השבוע מלאו 28 שנה להתפוצצות תחנת הכוח הגרעינית בצ'רנוביל (פרטים מלאים מוסמכים על האירוע ניתן לקרוא כאן (מומלץ), באנגלית, ובבלוג שלנו בעברית). בימים אלה עובדים על  בניית כיפת פלדה  ענקית כדי לעטוף ולאטום מחדש את  שרידי תחנה הישנה ולמנוע דליפת של קרינה רדיואקטיבית החוצה, אל האטמוספרה.

העטיפה והאטימה החדשה דרושים כי העטיפה הישנה, מבטון, שהרוסים בנו בחיפזון אחרי הפיצוץ, מתחילה להיסדק ולהתפרק, ויש חשש לדליפה מחודשת של חומרים מסוכנים מהליבה הלוהטת של הכור. העטיפה החדשה תעלה כ 1.5 מיליארד דולר, והיא ממומנת על ידי מדינות המערב. מקווים שהיא תעמוד במשימת האיטום לפחות 100 שנה – מה יהיה אחרי זה לא יודעים, הדורות העתידיים יצטרכו לטפל בזה. הכיפה החדשה, ובה 32 אלף טון פלדה, נבנית על ידי קונסורציום של חברות צרפתיות ואמורה להיות מוכנה ב 2017.

בעת האירוע, ב 1986, פונו כ 45 אלף תושבים מהעיירה פריפיאט הסמוכה (מרחק 3 ק"מ מהתחנה), ועוד כמה עשרות אלפים מכפרים בסביבה. שטח ברדיוס כ 30 ק"מ סביב התחנה פונה מ 116 אלף תושביו והוכרז שטח סגור. השטח הסגור, בן 2800 קמ"ר הורחב ל 4300 קמ"ר, ועוד 220 אלף תושבים הועברו מהאזור בהמשך. עד היום שוררת באזור קרינה גבוהה מהמותר, בגלל חלקיקים רדיואקטיביים שנפלטו מהכור והתפזרו על האדמה סביב, אבל בחלקים גדולים הקרינה ה"גבוהה" אינה גבוהה כלל והיא רק אולי 50% מעל לקרינת רקע טבעית.

בשטח הסגור, בעל הקרינה ה"גבוהה" פורחים החיים. חיות בר רבות משגשגות ומתרבות בשטח הפנוי מאנשים. לא יודעים מה השפעת הקרינה עליהן, אך נראה שהיא עושה להן רק טוב. גם ציפורים רבות חיות שם. חוקרים מספרד לכדו באיזור 152 עופות מ 16 מינים שונים ומצאו שהעופות הסתגלו לקרינה הגבוהה ו"התחסנו" בצורה טבעית מפניה.  אנשים אחרים הכינו סרטון מאלף על מיני בעלי חיים המשגשגים בשטח הסגור והמזוהם של צ'רנוביל.

אבל לא רק חיות. גם בני אדם חיים שם. כ 1200 מתושבי האזור, בעיקר אנשים מבוגרים, סירבו להתפנות וחזרו לחיות בבתיהם שבשטח ה"קורן". הם עדיין חיים שם. הנה מאמר על ה"סבתות של צ'רנוביל" (הבאבושקות). אין יודעים בדיוק על השפעת הקרינה על אנשים אלה, לא נעשו מחקרים רפואיים מדוקדקים. אבל, על פניו נראה, שהאנשים האלה עדיין בחיים, אחרי 28 שנים של חיים בסביבה קורנת. נראה – על פי החיות ובני האדם – ששד הקרינה לא נורא כול כך.

אנו יודעים, ללא צל של ספק, שקרינה רדיואקטיבית במינון גבוה היא קטלנית, היא גורמת לסרטן ומוות. זה מה שקרה לעשרות אנשים (134 ליתר דיוק חלו במחלת הקרינה) שהיו בשטח בעת שאירע הפיצוץ, או ספגו מנות קרינה גבוהות במהלך עבודות ההצלה בשבועות שאחרי זה. מה שאיננו יודעים הוא מה ההשפעה הבריאותית של קרינה במינון נמוך. תקני הבטיחות בחשיפה לקרינה נקבעו לא על בסיס ידע ממשי של השפעות הקרינה הנמוכה אלא על בסיס של "ליתר בטחון" כלומר על בסיס חוסר הידע. אם לא יודעים קובעים את רף הביטחון כמה שיותר גבוה, ליתר ביטחון, ומניחים שכול כמות קרינה מסוכנת. לפחות על פניו נראה שלא היה צורך בקביעת רף כול כך גבוה, ואולי לא היה צורך בפינוי התושבים בכלל. פינוי התושבים עצמו, עקירתם הפתאומית מבתיהם וסביבתם הטבעית, גורם גם הוא לנזקי בריאות ניכרים, אולי לנזקים יותר גדולים מהקרינה הנמוכה. המצב מאד מסובך, בגלל הפחד שלנו שנובע מחוסר ידיעה.

לקחים לעתיד? להעז יותר, לא להיבהל מכול תאונה ומכול דבר בלתי ידוע. חייבים להמשיך במאמצי הפיתוח והשכלול של האנרגיה הגרעינית כי אנו זקוקים לה.

יעקב

החיים משגשגים בצ'רנוביל

מחקר חדש שהתפרסם  מראה ששכמות גדולה של חיות בר מתפתחת ומשגשגת ליד צ'רנוביל, אתר האסון הגרעיני באוקראינה. סביב אתר צ'רנוביל יש שטח ברדיוס כ 30 ק"מ ( כ 4200 קמ"ר) שממנו פונו כול התושבים בגלל הקרינה הרדיואקטיבית הגבוהה (יחסית) השוררת באזור. עד היום אין כניסה לאנשים לאזור זה. עד היום, הקרינה באזור גבוהה מהמותר לפי התקנים, ותישאר גבוהה, כנראה, מאות שנים. הקרינה נובעת מחלקיקים רדיואקטיביים שנפלטו מליבת הכור הגרעיני, בעת התאונה, ב 1986, והתפזרו בשטח.

המחקר מראה שאוכלוסיית חיות הבר גדלה מאד. החוקרים מייחסים את זה לפינוי בני האדם, דבר שמאפשר לחיות לגור בשטח ולהתרבות בו ללא הפרעה של בני האדם. המחקר מצא שכמות הצבאים למיניהם וחזירי הבר היא דומה לכמות שחיה ב 4 שמורות טבע אחרות באזור. לעומת זאת, אוכלוסיית הזאבים (בתמונה) גדולה פי 7 מאשר בשמורות האחרות.

כידוע (ראו קטעים קודמים שלנו), מרבית הנפגעים בתאונות הגרעיניות בצ'רנוביל ובפוקושימה נפגעו לא בתאונה עצמה, ולא מהקרינה, אלא מהפינוי המבוהל של מאות אלפי תושבים מבתיהם.  מעריכים שאולי כ 3000 איש מתו לפני זמנם בגלל הפינוי בפוקושימה. האם הפינוי היה מוצדק או נבע מפחד והיסטריה מוגזמים? שאלה קשה. זהו הוויכוח על ההשפעה של קרינה רדיואקטיבית במינון נמוך. אנו לא יודעים, ובהעדר ידיעה משתלט הפחד וה"ליתר בטחון".

אינני מתיימר לפתור את המחלוקת. אבל, אולי מצב החיות מרמז על משהו – אולי קרינה במינון נמוך אינה כול כך מסוכנת. את ההרהור הזה החוקרים של המחקר הנוכחי נמנעים מלבטא, כי הוא לא אופנתי. כול התבטאות נגד הפחדה מוגזמת בנושא קרינה גרעינית איננה תקינה-פוליטית, בדיוק כמו התבטאות המתנגדת להגזמה בהפחדה האקלימית.

יעקב

אנרגיה גרעינית – מגזימים בסיכונים.

ד"ר הלן קלדיקורט היא רופאה מאוסטרליה, שעזבה את מקצוע הרפואה ב 1980 כדי להקדיש חייה למלחמה נגד השימוש באנרגיה גרעינית. היא ייסדה ארגונים לוחמניים, כתבה ספרים, הופיעה בסרטים. לאחרונה פרסם הניו יורק טיימס (עיתון אנטי גרעיני) מאמר שלה בו היא טוענת שקרינה גרעינית מסוכנת בכול הרמות, אפילו הנמוכות ביותר. היא אומרת:

"תאונות גרעיניות לעולם אינן מסתיימות. תוצאותיהן, כמו תוצאות צ'רנוביל, יורגשו במשך דורות רבים... סרטן הדם מתפתח תוך 5-10 שנים, אבל גידולים מוצקים יכולים להתפתח 15-60 שנה אחרי החשיפה לקרינה. יותר מזה, יכולה להיות פגיעה בגנים רצסיביים, המתגלית רק אחרי כמה דורות". עוד היא טוענת שאסון צ'רנוביל יכול לגרום לעד מיליון קורבנות במשך הזמן, בניגוד למחקר של ארגון הבריאות העולמי שמדבר על אולי 4000 (שיהיו בעתיד, עד עכשיו, 25 שנה אחרי האסון, יש 52 קורבנות).

הערה: לזכותו של הניו יורק טיימס יאמר שפרסם 4 מכתבי תגובה, כולל של מדען בעל פרס נובל, המבקרים את טענותיה הבלתי מבוססות של קולדיקורט.

כול הטענות האלה מצוצות מהאצבע ונועדו להפחיד. מיודעינו ג'ורג' מונביוט, אשר התבטא בעד האנרגיה הגרעינית לאחרונה, ביקש ממנה סימוכין מדעיים (מאמרים ומחקרים) לטענותיה. הוא נבר במאות עמודים של מחקרים שהיא הפנתה אותו אליהם, ומצא שאין בהם סימוכין לטענותיה, וטענותיה חסרות בסיס עובדתי או מדעי. הוא כותב: "מתנגדי האנרגיה הגרעינית חייבים לדייק בעובדות..."

לעומת זאת כותבים אירגונים מדעיים שונים:

"המחשבה הנוכחים בנוגע לקרינה היא שכול כמות קרינה, לא חשוב כמה קטנה, יכולה להיות בעלת השפעה שלילית ולגרום סרטן או פגמים גנטיים. יש הרבה ראיות שקרינה ברמה גבוהה גורמת לנזקים בריאותיים. אך מתחת ל 10 ראם (יחידת מדידה) הסיכונים לבריאות הם או נמוכים מכדי שניתן להבחין בהם או לא קיימים".

ד"ר תומאס ד. לאקי חקר את ההשפעה של מנות קרינה נמוכות והגיע למסקנה שהן עשויות דווקא להביא תועלת. מחקריו התפרסמו בירחונים מדעיים רבים. הוא כתב ספר על הנושא. הוא עד כדי כך משוכנע בממצאיו שהוא מחזיק גוש אורנים ליד מיטתו. הוא בן 91 ובריא.

הארגונים האנטי גרעיניים משתמשים בטכניקות של הפחדה, שאין להן ביסוס. קראו את הקטע של רוד אדמס, אדם שעבד ועובד עם כורים גרעיניים. בקטע יש הסבר הרבה יותר ארוך לנושא וקישוריות רבות למאמרים ומחקרים.

יעקב

1600 מתו בגלל פינוי האוכלוסייה מפוקושימה.

הניו יורק טיימס מפרסם מאמר בגנות הפחד המוגזם וההיסטרי מקרינה רדיואקטיבית, שגרם, לדבריהם כ 1600 מקרי מוות מיותרים. מקרי המוות נגרמו, לא על ידי הקרינה אלא כתוצאה מהלחץ והקשיים של פינוי חפוז של האוכלוסייה מסביבת הכורים שניזוקו.

כזכור אירעה, במרץ 2011, רעידת אדמה גדולה מול חופי יפן, שגרמה לצונאמי גדול. גלי הים שיתקו והרסו תחנת כוח גרעינית, וממנה נפלטו, בימים הראשונים, חומרים רדיואקטיביים לאוויר. בגלל החשש מהקרינה ציוותה ממשלת יפן על פינוי חפוז של כול האוכלוסייה ברדיוס 20 ק"מ מתחנת הכוח. ס"ה התפנו אולי כ 200 אלף איש. רבים חזרו לבתיהם בהמשך כאשר פליטת הקרינה מהתחנה נפסקה, והתברר שיישוביהם לא זוהמו. אלי כ 80-100 אלף עדיין לא חזרו לבתיהם עד היום, 4 שנים לאחר התאונה, כי המדידות מראות שביישוביהם שוררת רמת קרינה מעל למותר בתקן.

איש לא מת או נפגע באופן ישיר, כתוצאה מהאסון והקרינה שנפלטה. אפילו בין עובדי התחנה, ואלפי העובדים שהובאו כדי להשתלט על התחנה ההרוסה לאחר התאונה ולפעול למניעת המשך קרינה לא נפגעו. גם הצפי והתחזיות אומרות שלא צפויים, גם בעתיד, מקרי סרטן עודפים בגין הקרינה. אולם 1600 האיש שמתו בגלל הלחץ של הפינוי מבתיהם – אלה מקרי מוות מאד ממשיים וברורים.

לו לא פונו האנשים מהאזור, אלה שחיו במקומות הכי מזוהמים היו סופגים, לכול היותר, 70 מיליסיברט קרינה במשך 4 שנים. הכמות הזאת שקולה לסריקה רפואית שלמה (כול הגוף) פעם בשנה – כלומר זה לא מינון מסוכן. אבל מעטים גרו באזור מזוהם ביותר. בממוצע היו סופגים המפונים (לו נשארו במקום) 4 מיליסיברט של קרינה לשנה – זאת לעומת קרינת רקע טבעית (לא מסוכנת) של 2.4 מיליסיברט לשנה.

אין אנו יודעים בדיוק עד כמה מסוכנת הקרינה הנמוכה הזאת. אבל, לפי הערכות הגרועות ביותר, לא היה צפי ליותר מ 160 נפגעים (לאורך השנים) – לו לא היה פינוי. עקב הפינוי מתו פי 10 אנשים – 1600. כאמור – אין אנו יודעים מה הוא הנזק של קרינה במינון נמוך. ייתכן אפילו שקרינה כזו היא בכלל חיובית, היא מחסנת את הגוף וממריצה את הנוגדנים הטבעיים בו. הפחד מקרינה, אפילו במינון מאד נמוך, נראה מאד מוגזם.

בקיצור – אומר המאמר – אנו יותר מדי פוחדים מפני הבלתי נודע ומגיבים בהיסטריה לקרינה רדיואקטיבית, גם בעוצמה נמוכה מאד. הנזק של ההיסטריה הזאת (של הפינוי) גדול בהרבה מהנזק הגרוע ביותר שיכול היה להתרחש בגין הקרינה.

עד כה המאמר. יש לי ביקורת על הטענה. בעת אירוע של פליטת קרינה לסביבה, אינך יודע כמה קרינה תיפלט ועד כמה תהיה מסוכנת. המספרים על השיעור הנמוך של הקרינה שנפלטה בפועל הם חוכמה לאחר מעשה. בהחלט ייתכן שהפינוי היה מחויב, בזמן אמת, מחמת הזהירות – בגלל החשש שעלולה להיפלט קרינה גבוהה יותר. בין אלה שנספרו כקורבנות לאקט הפינוי – רוב האנשים היו זקנים, מעל גיל 66, חלקם חולים מאד, מאושפזים בבתי החולים שפונו. קשה לקבוע מי נפטר בגלל הפינוי, ומי מסיבות טבעיות. חלק מהמפונים פונו מאזורים שנהרסו בצונאמי, פינוי מחויב, כי בתיהם וסביבתם נהרסה. אבל, בהחלט יש מקום לחשוב שההיסטריה גרמה ליותר קורבנות מאשר האסון עצמו.

במאמר נוסף מתאר אותו כתב, ג'ורג' ג'ונסון, את ה"בבושקות" מצ'רנוביל, שסירבו להתפנות מהאזור שזוהם באסון צ'רנוביל, ושחיות שלושים שנה, חיים נורמליים, באזור שיש בו קרינה גבוהה מהתקן המותר. גם בעלי החיים משגשגים באזור זה. בהחלט ייתכן שהתקן מחמיר מדי, בגדר "ליתר ביטחון". הוועדה לאנרגיה אטומית בארה"ב עורכת דיון ומחקר מחודש במטרה לעדכן את הנחיות הביטחון בנושא הקרינה.

כתבנו מספר קטעים קודמים על המחלוקת אודות הנזק שבקרינה גרעינית. נראה שההיסטריה באמת מוגזמת.

יעקב

האקלים והגרעין

יש קבוצה של חסידי האנרגיה הגרעינית שמנסים לקדם את הגרעין אגב הסיפור של שינויי האקלים. עם הקבוצה הזו נמנים פרופ' יוני דובי , , גיא מור,  מיכאל  שלנברגר  ורבים אחרים. טענתם היא בערך זו: מאחר ויש בעיה עם שינויי אקלים הנגרמים מגזי החממה הנפלטים משריפת דלק פוסילי (פחם, נפט וגז), ומאחר ודחוף להקטין את הפליטות ולמצוא מקור אנרגיה חלופי, ומאחר ואנו צורכים כמויות אנרגיה אדירות שהשמש והרוח אינם מסוגלים לספק - עלינו לעבור לאנרגיה גרעינית. למזלנו האנרגיה הגרעינית זמינה, בשלה, יש עימה ניסיון, היא מסוגלת לספק אנרגיה בכמויות גדולות, והיא גם נקייה וחופשית לחלוטין מפליטות, וגם בטוחה יותר מאנרגיה פוסילית. יש יותר מ 50 שנה של ניסיון באנרגיה גרעינית והיו מעט מאד תאונות (למעשה רק 3) ומספר ההרוגים זעיר, קטן בהרבה מאשר מספר ההרוגים בתאונות הקשורות לאנרגיה הפוסילית המתרחשות כול הזמן.  אז - קדימה! - אנרגיה גרעינית היא הישועה.

דעתי קצת שונה. נכון - האנרגיה הגרעינית הוא מקור האנרגיה היחיד הידוע לנו כעת שמסוגל לספק את הצרכים הגדולים שלנו, מלבד האנרגיה הפוסילית שמספקת כעת כ 85% מהאנרגיה. אנרגיה מתחדשת (שמש ורוח) אינם מסוגלים לספק את צרכינו ואף גורמים בנזקים סביבתיים. אבל האנרגיה הגרעינית אינה חפה מבעיות קשות משלה, היא לא יוצרת פליטות גזי חממה וגם לא זיהום אוויר אבל היא יוצרת קרינה רדיואקטיבית. התמונה הוורודה שחסידיה מנסים להציג אינה מדויקת. אנסה להסביר, אתחיל בסקירה קצרה של התחנות הגרעיניות הקיימות.

בניית תחנות כוח גרעיניות החלה בסוף שנות ה 1950 ונמשכה במרץ עד בערך 1990. התחנות התחילו בארה"ב, ונבנו בהמשך על ידי כול המעצמות הגרעיניות (ארה"ב, ברה"מ, בריטניה וצרפת, ואח"כ סין והודו). הסיבה פשוטה: המעצמות הגרעיניות שלטו בטכנולוגיה להעשרת אורניום לייצור דלק גרעיני. תחנות כוח נבנו גם בארצות אחרות - בסיוע המעצמות. נבנו בארצות אירופה המערבית (גרמניה, איטליה, שוויץ, שבדיה). רוסיה בנתה כורים גם במזרח אירופה - פולין, צ'כיה, הונגריה ועוד. כורים נבנו גם ביפן, דרום קוריאה וטאיוון. הארצות האלה קיבלו דלק מהמעצמות הגרעיניות. רוב הדלק היום מקורו בפירוק פצצות אטום שהתיישנו ופג תוקפן, חלקו מהעשרת אורניום. בס"ה נבנו בעולם כ 500 תחנות כוח גרעיניות מהן פועלות היום כ 450. הן מספקות כ 10% מהחשמל. (שימו לב: החשמל מהווה רק כ ⅓ מהאנרגיה הנצרכת, ככה שהגרעין מספק כ 3-4% מצריכת האנרגיה הכוללת בעולם).

עד כה היו שלוש תאונות בתחנות כוח גרעיניות, הראשונה בטרי-מייל-איילנד בארה"ב ב 1979 (ללא קורבנות), בצ'רנוביל, אוקראינה ב 1986 ובפוקושימה יפן, ב 2011. אבל, עוד לפני שהתאונות התרחשו קמה תנועת התנגדות גדולה לנשק גרעיני וגם לתחנות כוח גרעיניות, בגלל הסכנה של הקרינה הרדיואקטיבית.

תחנת הכוח בצ'רנוביל לאחר התאונה (ויקיפדיה).

 

הבניה הסדירה של תחנות כוח גרעיניות נפסקה למעשה בסביבות 1990, כעת הבנייה היא בטפטוף, קצת פה, קצת שם, בעיקר בסין. ביפן היו 54 תחנות כוח גרעיניות שסיפקו כ 30% מהחשמל, אך לאחר פוקושימה כולן נסגרו לביקורת, מאז נפתחו מחדש רק 5.

הרבה מדינות החליטו לא לבנות תחנות גרעיניות חדשות ולסגור בהדרגה את התחנות הקיימות. תחנות הכוח הקיימות ברובן כבר ישנות, והן ייסגרו בכול מקרה במרוצת 20 השנים הבאות - מחמת בלאי והתיישנות ומסיבות כלכליות. האנרגיה הגרעינית נמצאת היום בדעיכה. התחנות בטכנולוגיה של היום הן מאד גדולות, יקרות, מסורבלות  ומסובכות. תהליך אישורן יכול להימשך 10-15 שנה, והבנייה עוד כזמן הזה לפחות. החברות המסוגלות לבנות היום כורים הן מעטות, וכושר הייצור מאד מוגבל. ההתנגדות הציבורית לבניה של תחנות כוח גרעיניות היא עצומה.

גילן של תחנות הכוח הגרעיניות הקיימות (לשנת 2016).

כאן מגיעים לבעיה המרכזית - שחסידי האנרגיה הגרעינית לא כול כך אוהבים לדבר עליה: הקרינה הרדיואקטיבית. הדלק של הכור הגרעיני לחשמל הוא אורנים מעושר, מעושר הרבה פחות מהחומר ממנו עושים פצצות אטום (הרבה פחות מסוכן), אבל עדיין רדיואקטיבי. וגם שארית הדלק (אחרי ניצולו) - כלומר הפסולת של התחנה, היא רדיואקטיבית. קרינה רדיואקטיבית היא מסוכנת. היא פוגעת בתאי גופנו מבלי שאנו נרגיש בכך, ויכולה לגרום לסרטן שיתגלה רק שנים אחרי החשיפה לקרינה. אומנם ההפחדה מפני הקרינה היא מוגזמת, וקרינה בעוצמה נמוכה כנראה לא כול כך מזיקה, אבל אין ספק שקרינה חזקה, כמו זו הקורנת מהדלק הגרעיני ומהפסולת של התחנה, כן מזיקה. אנו לא יודעים בדיוק את הסף התחתון של העוצמה בו הקרינה חדלה להזיק. הנזק מקרינה מצטבר, הוא לא חד פעמי - מצטבר ככול שאתה נחשף זמן ארוך יותר או פעמים רבות יותר. בתהליך נכון ותקין של בניהוהפעלה של תחנת כוח אין בני אדם נחשפים לקרינה, לא בעת ייצור הדלק ולא בעת הפעלת התחנה או פינוי הפסולת. אולם תקלות ותאונות מתרחשות (גם אם לעיתים רחוקות), וחשיפה לקרינה או פיזור חומר רדיואקטיבי בסביבה היא סכנה מוחשית וברורה.

התכונה הגרועה ביותר של הקרינה הרדיואקטיבית היא שאנו לא יודעים לנטרל אותה, אנו לא שולטים בה. אנו יודעים לייצר חומר רדיואקטיבי מרוכז, שהוא הדלק של התחנות - אבל החומר ממשיך להקרין, ואנו לא יודעים להפסיק זאת. עוצמת הקרינה דועכת באופן טבעי עם הזמן - אבל החומר נשאר רדיואקטיבי עשרות, מאות או אלפי שנים (תלוי בחומר).  ככול שיהיו יותר תחנות כוח גרעיניות ונייצר יותר דלק עבורן, ומצטברת יותר פסולת - תהיה כמות גדולה יותר של חומר רדיואקטיבי בעולם ותגדל הסכנה לתאונות ותקלות ולפיזר חומר רדיואקטיבי וקרינה מסוכנת בסביבה.

בתאונות שהיו בצ'רנוביל ובפוקושימה התפזרה כמות ניכרת של חומר רדיואקטיבי, מליבת התחנה, לסביבה, ונוצרו שטחים גדולים בהם רמת הקרינה גבוהה מהמותרת לבני האדם. עשרות אלפי בני אדם פונו בחיפזון משטחים אלה, והשטחים נסגרו, ויהיו בלתי שמישים לבני אדם לעשרות או מאות שנים. אנו לא יודעים לנקות את השטח מהחומרים הרדיואקטיביים, כלומר - מהקרינה. אמנם מספר ההרוגים בתאונות אלה היה קטן מאוד, אבל מוות זה לא הנזק היחידי. מספר המתים היה קטן כי עשרות או אפילו מאות אלפי תושבים פונו (לנצח) מבתיהם, בדיוק כדי למנוע מקרי מוות. שטחים מזוהמים וסגורים לנצח הם נזק גדול. אנו לא יכולים או צריכים להסתכן ביצירת עוד ועוד שטחים מזוהמים סגורים.

בנושא היתכנות - בואו נעשה חשבון קטן: כ 450 תחנות הכוח הקיימות מספקות כ 10% מצריכת החשמל בעולם. כדי לספק את כול צריכת החשמל צריכים כ 5000 תחנות כוח… וחשמל מייצג רק כ ⅓ מצריכת האנרגיה. ובעתיד צריכת החשמל תגדל עוד… אז צריך יותר מ 5000. אם יפזרו 5000 תחנות כוח גרעיניות בכול העולם, כולל אפריקה, דרום אמריקה ואסיה, בארצות לא מפותחות ולא יציבות - הסבירות לתאונה ושחרור חומרים רדיואקטיביים גדלה בהרבה (פי 10?). בצ'רנוביל, ב 1986, התאמצו הרוסים וסתמו את החור בכור שהתפוצץ במחיר הקרבת חיילים, וחסמו את התפזרות החומרים המסוכנים. הסכנה היא שבארצות אחרות פשוט ינטשו את התחנה ויברחו והחומרים ייפלטו במשך זמן רב לסביבה. מלבד הסכנה של תקלה טכנית, או רעידת אדמה או צונאמי או פגיעה מלחמתית ישנה גם בעיה של טרוריסטים, העלולים לפוצץ תחנה בכוונה (דעא"ש).

לא, אנו לא רוצים שיהיו 5000 תחנות כוח גרעיניות מפוזרות בכול העולם.

כמה זמן ייקח לבנות 5000 תחנות? ה 500 שנבנו  עד כה - לקח כ 30 שנה לבנותן. אז ה 5000 ייקח אולי 300 שנה? העסק לא מעשי.

עוד אומרים חסידי הגרעין - אנו נתקדם, נבנה בעתיד תחנות יותר משוכללות ויותר טובות ויותר בטוחות, נבנה תחנות מבוססות על תוריום, נבנה תחנות קטנות מודולריות בייצור טרומי… נבנה ככה וככה, ניסים ונפלאות. (וגם היתוך גרעיני, כמו על השמש). בסדר, המדע והטכנולוגיה מתקדמים, סביר שגם התחנות הגרעיניות ישתכללו (הם לא עברו שיכלול עקרוני עד כה מאז החלה בנייתן בשנות ה 1960). אבל תהליך השכלול הוא ארוך. צריך לתכנן, לבנות אב טיפוס, להפעיל לפתור בעיות בלתי צפויות, להסיק לקחים… זה תהליך של עשרות שנים לפחות. ייתכן בהחלט שבעתיד יפתחו תחנות כוח גרעיניות יותר טובות. צריך לעבוד על זה, אבל זה לא קיים היום.

אז אנרגיה גרעינית איננה הישועה המידית. היא לא תציל אותנו מההתחממות הנוראית. נכון, זה מקור האנרגיה היחיד הידוע לנו כעת מלבד הפוסילי. נכון - אנו זקוקים נואשות לכמויות אדירות של אנרגיה - כול הציוויליזציה והקיום האנושי תלוים בזה. ואנו צריכים לחקור ולפתח ולשכלל כול דבר העשוי לספק אנרגיה - כלומר, כמובן, גם אנרגיה גרעינית.

אבל בואו לא נערבב שמחה בשמחה - זה לא קשור לאקלים ולהפחדה האקלימית הנוראית. זה לא רלוונטי בהקשר האקלימי. זה נושא נפרד. לא צריך להגיד "ההתחממות הגלובאלית מאיימת בהכחדת האנושות, אנרגיה מתחדשת לא טובה מספיק (היא אשליה) אז בואו נעבור לאנרגיה גרעינית". נכון - אנרגיה מתחדשת אינה מסוגלת לספק צרכינו, בלי קשר לאנרגיה גרעינית. גם אנרגיה גרעינית לא מעשית בלוח הזמנים של ההפחדה האקלימית, וגם יש בה סיכונים אחרים, היא אינה חפה מבעיות. אנו נחקור ונעבור לשימוש באנרגיה גרעינית כאשר תפותח טכנולוגיה טובה ומועילה, אבל לא בחיפזון ולא בגלל לחץ אקלימי. לדעתי האישית לא צריך כעת לבנות תחנות כוח גרעיניות, מהסוג הידוע היום, בכמויות גדולות. עדיף להמשיך בינתיים להפיק את האנרגיה שלנו ממקורות פוסיליים תוך שכלול ושיפור תחנות כוח פוסיליות.

 

יעקב

 

נ.ב. אל תגידו "אנרגיה של העתיד".  יש לי אלרגיה לאלו שטוענים שהם יודעים את העתיד.

בהמשך הפוסט "האנרגיה של העתיד 3" שהתפרסם באתר לאחר כתיבת הדברים שלמעלה, אני רוצה להוסיף התגובה הבאה.

כותב גיא מור: "הסיבה לכל הרגולציות שתכף נראה היא הפחד הלא רציונאלי שלנו מאנרגיה גרעינית. החיבור של קונוטציות לנשק צבאי עם המיסטיקה סביב פיזיקה גרעינית – יוצר הטיה לא רציונאלית."

מר גיא מור, תעזוב את הטענות הפסיאודו פסיכולוגיות בגרוש מהסוג "פחד לא רציונאלי", טענות חסרות ערך. הפחד הוא אמתי ומוצדק.  הקרינה הרדיואקטיבית מסוכנת ומצטברת ואנו לא יודעים לנטרל אותה. עובדה. אתה וחסידים אחרים מעדיפים להתעלם מזה. זו גם הסיבה לרגולציה שהיא לרוב מוצדקת.