עלות החשמל ממקורות שונים

הנה טבלה של ה EIA (מנהל המידע לאנרגיה של ארה"ב) המפרטת אומדן עלות החשמל על פי שיטות ההפקה: החישוב כולל מחיר ההון המושקע, התפעול והדלק, והוא חושב על פי הנחות מסוימות הכוללות את אחוז הזמן שהתחנה פועלת (capacity factor) ואורך חיים מועיל של המתקן (לצורכי אמורטיזציה) של 30 שנה.

Table 1. Estimated Levelized Cost of New Generation Resources, 2017  U.S. Average Levelized Costs (2010 $/megawatthour) for Plants Entering Service in 2017
Plant Type	Capacity Factor (%)	Levelized Capital Cost	Fixed O&M	Variable O&M (including fuel)	Transmission Investment	Total System Levelized Cost
Dispatchable Technologies
Conventional Coal	85	64.9	4.0	27.5	1.2	97.7
Advanced Coal	85	74.1	6.6	29.1	1.2	110.9
Advanced Coal with CCS	85	91.8	9.3	36.4	1.2	138.8
Natural Gas-fired
Conventional Combined Cycle	87	17.2	1.9	45.8	1.2	66.1
Advanced Combined Cycle	87	17.5	1.9	42.4	1.2	63.1
Advanced CC with CCS	87	34.3	4.0	50.6	1.2	90.1
Conventional Combustion Turbine	30	45.3	2.7	76.4	3.6	127.9
Advanced Combustion Turbine	30	31.0	2.6	64.7	3.6	101.8
Advanced Nuclear	90	87.5	11.3	11.6	1.1	111.4
Geothermal	91	75.1	11.9	9.6	1.5	98.2
Biomass	83	56.0	13.8	44.3	1.3	115.4
Non-Dispatchable Technologies
Wind	33	82.5	9.8	0.0	3.8	96.0
Solar PV1	25	140.7	7.7	0.0	4.3	152.7
Solar Thermal	20	195.6	40.1	0.0	6.3	242.0
Hydro2	53	76.9	4.0	6.0	2.1	88.9

המחירים הם בעשרות סנט של ארה"ב (של 2010) לקוט"ש. זאת תחזית לעתיד, למתקנים שבנייתם מתחילה היום.

עוד הם כותבים:

The duty cycle for intermittent renewable resources, wind and solar, is not operator controlled, but dependent on the weather or solar cycle (that is, sunrise/sunset) and so will not necessarily correspond to operator dispatched duty cycles. As a result, their levelized costs are not directly comparable to those for other technologies (even where the average annual capacity factor may be similar) and therefore are shown in separate sections within the table.

תרגום: מחזור השרות של תחנות רוח ושמש אינו בשליטת המפעילים אלא תלוי במזג אוויר ובזריחה/שקיעה של השמש, לכן המחזור הזה אינו תואם את מחזור השרות של מקורות העומדים לרשות המפעילים (dispachable). לכן, לא ניתן להשוות את העלויות בין שני סוגי המקורות, ולכן הם מוצגים במדורים נפרדים בטבלאות.

עלות ההון לכול סוג של מתקן חושבה על פי אורך חיים סטנדרטי של 30 שנה. הנחה זו גם כן אינה נכונה לתחנות רוח ושמש. (תחנות פחמיות פועלות גם 40, 50 או 60 שנה).

כמו כן הוסיפו כבר לעלויות הפחם היטל של 3% שהם מעריכים שהוא היטל זיהום, או היטל "פחם" או מס פחם, שיוטל בעתיד על תחנות פחמיות. הוא כבר כלול במחיר שבטבלה.

הערת שלויים: הם כוללים גם את הטכנולוגיה CCS (קבורת הפחמן) בחישוב – הצרה היא שטכנולוגיה זו עדיין לא קיימת. מעניין איך מתמחרים משהו שלא קיים... (מחקר אחר שמצא שמחיר החשמל הרוחני יותר קרוב ל 15 סנט לקוט"ש, אם לקוחים בחשבון גורמים שהתעלמו מהם כאן, כמו אורך חיים קצר יותר של הטורבינות. כתבנו על זה בפוסט קודם).

יוצא מהטבלה, שמחיר הקוט"ש מפחם ורוח זהה פחות או יותר (גז הרבה יותר זול), ההבדל הוא שהפחם מפיק חשמל כול הזמן, והרוח רק מתי שמתחשק לו. חשמל מהשמש יקר מכולם.

המבחן האמיתי הוא מבחן המציאות. שום תחנת רוח לא נבנתה, עד היום, ללא סובסידיות כבדות ובעיקר – ומנדאטים ממשלתיים, המחייבים את חברות החשמל לרכוש כול קוט"ש רוחני שמופק, בין אם צריך אותו ובין אם לאו. באירופה יש תעריפי הזנה גבוהים מובטחים מראש ל 20-30 שנה. באירופה גם יש כמעט פי 10 תחנות רוח מאשר בארה"ב –  כי, כאמור, שם הסובסידיות כבדות. רק ביטול הסובסידיות והמנדאטים יאפשר לבחון את הכדאיות האמיתית. עוד יש שטוענים שצריך לתמוך ברוח כי היא תעשיות "ינוקא". אבל תחנות הרוח זוכות לסובסידיות עוד מימי הנשיא קארטר, ומשבר הדלק של 1973, כלומר 40 שנה. גם כן ינוקא... עוד מעט בבית אבות. החשמל ה"מתחדש" עולה ביוקר.

ובנוסף הבעיה היא לא רק המחיר – הבעיה היא שלא ניתן לספק ממקורות אלה נתחים רציניים מהביקוש. תמיד תהיה האספקה מבוססת על תחנות כוח רגילות (פחמיות, גזיות או גרעיניות), כשהמתחדשים הם שחקן שולי, הזקוק תמיד לגיבוי מהמקורות הרגילים.

יוצא שאנו משלמים מחירים גבוהים עבור כמויות חשמל שוליות, שתרומתן הכמותית למטרות הנעלות של הצלת הנכדים שלנו מאסונות ההתחממות הגלובאלית היא קטנה עד כדי זניחה (אפילו נניח שיש בכלל התחממות בעייתית...).

למה אנחנו, בישראל, צריכים לקפוץ על העגלה ההיסטרית הזו, ולחקות את כול מה שעושים בחו"ל – לחלוטין לא מובן. למה מבטיחה הממשלה לתחנות רוח בישראל מחיר (125 אג' לקוט"ש צמוד למדד, בהתחייבות ל 20 שנה) שהוא פי 6 ממחיר שבו ניתן לקנות חשמל אצל תחנות כוח פרטיות בארץ?

יעקב

הדוב הלבן כסמל למסע של כזבים.

תמונת ספר הילדים "דוב הקוטב האחרון", מעשיות התחממות גלובלית לילדים

הגוזמה והכזב הם חלק בלתי נפרד מכול מסע תעמולה, ובייחוד במסע התעמולה של החממיסטים. כך הפך הדוב הלבן כסמל הכי מוחשי והכי חזק בתעמולה החממיסטית. "שומו שמיים, הדוב הלבן הולך ונכחד. לא חבל על ייצור חמוד זה?" כול ילד מכיר את הדוב הלבן... הוא נורא חמוד (בתנאי שאתה לא פוגש אותו אישית), ממש כואב הלב. הוא אפילו הוכרז רשמית כמין בסכנת הכחדה, על ידי ממשלת ארה"ב, ב 2008. "מדענים: עד 2050 יכחדו מרבית הדובים הלבנים".

הבל הבלים, כזבים.

הדוב הלבן היה בסכנת הכחדה, ב 1960, אבל לא בגלל האקלים. אוכלוסיית הדובים ירדה אז ל 6-8 אלף, בגלל צייד, כולל צייד מהליקופטרים. ב 1960 נחתמה אמנה לאיסור צייד, ומאז יש עלייה מתמדת בכמות הדובים, מעריכים שהיום יש כ 25 אלף דובים לבנים.

אמרו שהדוב הלבן בסכנת הכחדה בגלל המסת הקרח הצפוני. הכחדת הדובים הפכה לסמל המלחמה בהתחממות הגלובאלית הנוראית, יחד עם סרטי מדע בדיוני על ערים כמו לונדון וניו יורק מוצפות במים. ובכן – זה לא נכון, המסת הקרח אינה מסכנת את הדוב. הדוב הלבן, כמין, קיים כבר לפחות 600  אלף שנה (האדם קיים רק כ 50 אלף שנה). בתקופה זו עבר הדוב תקופות שבהן לא היה בכלל קרח בקוטב, והאקלים היה הרבה יותר חם, והוא שרד. המסת הקרח אינה מסכנת את הדוב, הוא מסתגל.

זאק אונגר הוא עיתונאי שהחליט להירתם להצלת הדוב הלבן ולחקור את הנושא בעצמו. הוא כתב ספר על זה, וגם מאמר יותר קצר המסכם את הנושא. שני מדענים במיוחד, ארמסטרופ וסטרלינג, הפכו לסלבריטאים בזכות מסעם ל"הצלת הדובים". הם מפיצים סיפורים על דובים תשושים מחוסר תזונה (בגלל היעלמות הקרח) שאפילו הידרדרו, ביאושם, לקניבליזם – הם תוקפים ואוכלים דובים אחרים. קניבליזם זה דבר ש"הולך" בתקשורת, זו סנסציה, התקשורת אוהבת דם. אבל כששאלו אסקימוסי על קניבליזם – הוא צחק. "הלבנים [האנשים הלבנים] אין להם מושג בדובים. בוודאי שדובים תוקפים ואוכלים גורים זרים, זה לא חדש". (אגב, גם אריות תוקפים גורי אריות שאינם הגורים שלהם).

בקיצור – ה"מדענים" האלה מפיצים כזבים, ככלי לקידום הקריירה שלהם, על גב האופנה וההיסטריה החממיסטית.

על פורנוגרפיה של דובים לבנים כתבנו בעבר כאן, וכאן.

יעקב

הערה: נעשה תיקון בגוף הפוסט.

סוף תעשיית הרוח בארה"ב.

איור: וקיפדיה, ירידה בהתקנות חדשות של אנרגית רוח.

זה מה שתעשיית תחנות הרוח מצהירה בימים אלה. הסיבה להצהרה זו היא שב 1 בינואר פג תוקפה של הסובסידיה הפדראלית לאנרגיה רוחנית. כבר 20 שנה הסובסידיה הזו, בשיעור 2.2 סנט לקוט"ש, היוותה כ 30% מהכנסות של יצרני חשמל רוחני. הסובסידיה הזו, והמנדטים שהמחייבים חברות חשמל לרכוש כמויות מסוימות של חשמל "מתחדש" – הם שהביא לקומה והתפתחותה של תעשיית הרוח, המספקת, כיום, כ 3.5% מצריכת אנרגיית החשמל.

אל תטעו בקשר לנתון זה (3.5% מהצריכה) – זה לא אמיתי. חברות החשמל קונות את הכמות הזאת של חשמל רוחני כי החוק מחייבן אותן. באותו זמן יש תחנות כוח פחמיות, גזיות או גרעיניות שמייצרות חשמל, ולא ניתנות לכיבוי, וחברות החשמל נאלצות לזרוק את החשמל המיוצר לפח, כי החוק מחייב אותן לקחת את הרוחני.

לפי חישובי מנהל האנרגיה בארה"ב, מחיר החשמל הרוחני הוא 8.2 סנט לקוט"ש, (לעומת 11 סנט עבור "פחם מתקדם" או גרעיני, 6.3 סנט עבור גז "מתקדם") אבל החישוב שלהם אינו לוקח בחשבון את כול העלויות, והינו מוטה.

מחקר חדש מראה מה השגיאות בחישוב מנהל הדלק האמריקאי, ומראה שהמחיר האמיתי של חשמל רוחני הוא יותר מאשר כפול המחיר שמנהל האנרגיה טוען, כלומר הוא בסביבות 15 סנט לקוט"ש.

הסיבות לשגיאות בחישוב מנהל הדלק הן:

1.    תחנות הרוח ממוקמות, בדרך כלל, במקומות מרוחקים מישוב (היכן שנושבת הרוח) ויש צורך להניח תשתית ארוכה ויקרה של כבלי תמסורת.

2.    חברות החשמל צריכות להחזיק תחנות גז-פחמיות בכוננות למקרה שאין חשמל מתחנות רוח (יכול לקרות בכול רגע) – לזה יש עלות. בנוסף – תחנות הגיבוי נאלצות לכבות את האש ולהדליק אותה לעיתים קרובות בגלל גחמות הרוח, ולכן צורכות יותר דלק (ופולטות יותר פליטות).

השורה התחתונה – צרכני ארה"ב נאלצים להוציא, כול שנה, 8.5 מיליארד דולר יותר עבור חשמל, בגלל השימוש (המחויב על פי חוק) בחשמל רוחני.

לאלה שטוענים שחשמל מהרוח הוא זול – התשובה פשוטה. אנו לא צריכים מחקרים מלומדים כיד לחשב את מחיר החשמל הרוחני. השוק עושה זאת בצורה טבעית, והכי נכונה שאפשר. בטלו את כול הסובסידיות והמנדאטים, ומה שיהיה כדאי יהיה.

ולא דיברנו בפוסט זה על הנזקים הסביבתיים הניכרים של תחנות הרוח, המשחיתות שטחי טבע וקוטלות ציפורים.

אצלנו.... הולכים עם הראש בקיר, מסרבים ללמוד לקחים מחו"ל, ומאשרים מפלצות רוח חדשות בארץ, גם יקרות וגם מזיקות.

יעקב  

מפלצות הרוח מגיעות לישראל

בשורות קשות לחובבי טבע ונוף.

הולכים לזהם את נופי הארץ במפלצות רוח. רשות החשמל אישרה חווה ראשונה של טורבינות רוח, בשולי רמת סירין, מעל לנחל התבור,בבקעת הירדן.

הרשות אישרה 11 טורבינות בגובה 44 מ' כ"א עם מוטת כנפיים של 58 מטר.

הטורבינות הן בכושר ייצור נומינאלי של כ 10 MW, אולם טורבינות רוח מייצרות לא יותר מ 25% מכושר הייצור (במקרה הטוב), כי שאר הזמן הרוח אינה נושבת.

בנוסף – הטורבינות מייצרות את מרבית החשמל דווקא בחורף, או בלילה, כלומר בשעות שפל של צריכה, כאשר תחנות הכוח לעומס בסיס במילא עובדות ולא ניתנות לכיבוי. כלומר: החשמל של הטורבינות (כאשר הוא מועיל להופיע) הוא מיותר לחלוטין, ולא מביא שום תועלת.

חוץ מכיעור ארצנו וקטילת ציפורים, העסק גם עולה ביוקר. המחיר המובטח, בשיטת תעריף קבוע ל 20 שנה, הוא כ 125 אג' לקוט"ש.

באותו זמן עומדים בשנת 2013 להתחיל בייצור מספר יצרני חשמל פרטיים, המפעילים טורבינות גז. מפעילים אלה יעמידו לרשות חברת החשמל את כול החשמל שהיא צריכה במחיר שנע בין 10 ל 20 אג' לקוט"ש (תלוי בסוג המתקן). המחיר המובטח ליצרני רוח, ל 20 שנה, הוא פי 6 מזה!

אני קורא לרשות החשמל לחדול לחלוטין ממכרזים או חוזים לאנרגיה מתחדשת (חשמל או רוח) בשיטת התעריף הקבוע, הגבוה, בהתחייבות ל 20 שנה. יצרני החשמל המתחדש טוענים שמחירו תחרותי. יתחרו, אם כן, בשוק, כמו כול יצרני החשמל, ללא תעריפים מובטחים. זו שערורייה לחייב את הציבור הישראלי לשאת בהוצאות של מיליארדי שקלים על דברים לא נחוצים, ובנוסף לכער את הנוף ולקטול ציפורים. הנה קישור למקבץ מאמרים על הפגיעה בסביבה, וחוסר התועלת שבתחנות רוח שפורסמו באתר.

אני קורא לחברה להגנת הטבע ולחובבי הטבע לארגן הפגנות נגד המפלצות, ולהגיש בג"צים נגד הפגיעה הסביבתית-כלכלית.

יעקב

בג"צ דחה את עתירת "אדם טבע ודין"

בפסק דין שניתן אתמול דחה בית המשפט העליון של ישראל עתירה שהוגשה על ידי אדם טבע ודין כנגד מספר משרדי ממשלה בישראל, חברת IEI וחברה נוספת שעוסקת בנפט וגז בישראל, בדרישה לבטל את התקנות שמסדירות את תהליך מתן ההיתרים לחיפושי נפט וגז, ובדרישה לבטל את רישיון החיפוש שניתן ל- IEI,.

בחודש אוקטובר דחה בית המשפט עתירה קודמת שהגישה האגודה כנגד הנפקה של רישיונות חיפוש על פי תקנות אלה, ובכלל זה רישיון שהונפק ל- IEI . מנגד התנועות הירוקות אינן נחות ומתכוונות להמשיך בקמפיינים ברשת ובלחץ ציבורי על מנת לעצור את פיתוח משאבי הנפט בשפלת יהודה.

אפשר לומר כי קבלת העתירות עלולה היתה להנחית מכת מוות על יזמות בתחומי חיפושי הגז והנפט בישראל, אך מוקדם לשמוח על הדחייה. למרות הנצחונות של חברת IEI בבתי המשפט לא תמה דרך היסורים המצפה לה כאשר מחיר העיכובים הללו עולה ביוקר לכלל אזרחי ישראל ומושכים את תהליכי ההפקה של אנרגיה בישראל שנים מעבר לתכנון הסביר. 

בצירוף מקרים פרסם היום בנק ישראל דו"ח המציג תחזית צמיחה לישראל שתהיה חיובית יותר במידה ומשאבי הגז יפותחו במהירות וחלשה יותר במידה והבירוקרטיה של מדינת ישראל והאירגונים הירוקים ימשיכו לעכב את הפרוייקטים ואת אספקת ופיתוח האנרגיה בישראל. 

בכתבה בגלובס מצוטט אמיר כהנוביץ, כלכלן מאקרו ראשי בכלל פיננסים, כי"בניכוי השפעת תחילת הפקת הגז מתמר, הצמיחה ל-2013 עודכנה כלפי מטה ל-2.8% לעומת 3% בתחזית הקודמת. הבנק הוסיף כי ההתפתחות הצפויה בתעסוקה ובאבטלה עקבית עם שיעור הצמיחה ללא הפקת הגז, כלומר הוא רומז שמדיניות הריבית עשויה להיגזר מהצמיחה ללא הגז. השפעות ההכנסות מקידוח 'תמר' לא הוכנסו במלואן לתחזיותינו, עד שנראה את הכסף".

על הפרוייקט של חברת IEI ומשמעותו למדינת ישראל אפשר ללמוד מן ההרצאה הבאה שניתנה כל ידי ד"ר הרולד ויניגר, המדען הראשי של IEI בועידת ישראל לעסקים שנערכה בתחילת החודש.

הבזבוז הסולארי הענק הוכפל.

בזבוזי הענק על סובסידיות מיותרות לענף הסולארי, תוך הטלת נטל כספי מיותר על אזרחי ישראל, נמשכים.

רשות החשמל אישרה השבוע 140 פרויקטים חדשים של מתקנים סולאריים פוטו-וולטאיים PV , בהספק כולל של 270 MW .

השיטה היא תעריפי הזנה feed in tariffs שפירושו מחיר קבוע מובטח ל 20 או 25 שנה. המחירים שהובטחו הם בשמיים: באזור 140 אג' לקוט"ש.

זהו מחיר הזוי. במכרז הפוטו-וולטאי האחרון באשלים התקבל מחיר של 53 אג' לקוט"ש – אז מדוע מאשרת רשות החשמל מחיר של 140 אג' לקוטש ? זהו שוד בצהרי היום של הקופה הציבורית. זו חוסר אחריות, הפקרות, ובזבוז נוראי.

צאו וחשבו: מחיר הייצור של קוט"ש חשמל של חברת החשמל הוא בסביבות 40 אג' – ועכשיו מכריחים את חברת החשמל לשלם פי 3.5 מזה עבור חשמל סולארי.

רשות החשמל עצמה הפחיתה עת תעריף ההזנה הסולארי ל 66 אג' לקוט"ש, למתקנים עתידיים, נוכח הירידה במחירי הפאנלים. אז מדוע היא מאשרת היום עדיין תעריפים של 140 אג? הם נורמאליים? (מדוע 66 מוצדק? מדוע לא 40 ?)

צריך לבטל לחלוטין את שיטת תעריפי ההזנה הקבועים, המובטחים ל 20 שנה.

חישוב פשוט לעלות השנתית הוא זה 270000 קו"ט כפול 1800 שעות הפקה בשנה כפול בערך 1 ₪ ( 140 תעריף סולארי פחות 40 עלות מקורות אלטרנטיביים) שווה בערך 500 מיליון ₪ לשנה !

הרשות החשמל כבר אילצה את חברת החשמל לרכוש כ 220-250 MW יכולת ייצור סולארית, בשנים הקודמות, בתעריפים גבוהים, וגרמה להוצאה מיותרת של 500 מיליון ₪ לשנה, בהתחייבות ל 25 שנה. עכשיו היא מאלצת אותה לקנות כמות דומה נוספת, עם בזבוז נוסף של עוד 500 מיליון ₪ לשנה. אם מחלקים את הבזבוז של מיליארד ₪ ל 2.5 מיליון צרכני החשמל בארץ, נקבל שמטילים נטל ממוצע של 400 ₪ לשנה על כול משפחה בישראל. זהו לכאורה "מס ירוק" אבל למעשה בזבוז לריק לחלוטין, שאין שום תועלת לצידו.

היצרנים הסולאריים טוענים שהחשמל הסולארי הוזל והיגיע ל"גריד פאריטי" מחיר תחרותי ביחס למחיר חשמל פוסילי (מגז). אם כך – מדוע דרושות הסובסידיות המטורפות האלה? מדוע רשות החשמל מאשרת תעריפים מובטחים קבועים בשיעור פי 3.5 מהעלות הרגילה?

מי הסמיך את רשות החשמל להטיל מיסים שרירותיים על אזרחי ישראל, בשיעורים בלתי הגיוניים ובלתי מבוקרים?

שערורייה היסטרית.

יעקב 

בכמה עולים פני הים ? (פרק 8)

בפוסט הקודם על הנושא כתבתי שלא נמצאה האצה בקצב עליית פני הים. פני הים עולים בהדרגה, עוד מלפני תקופת הפליטות האנושיות המוגברות, בקצב של כ 20 ס"מ למאה שנים. הטענה של החממיסטים היא שקצב עליית פני הים הואצה ב 50 השנים האחרונות, בגלל ההתחממות הגלובאלית הנוראית (שהוקפאה בינתיים ב 16 השנים האחרונות).

ובכן – השאלה היא יש או אין האצה בעליית פני הים?   על נושא זה כתבה ד"ר קורי פוסט.

התשובה של "סוד5":

"שניים משלושה שיחזורים של מפלס פני הם, שנעשו על פי מדידות באמצעות מצופים, שבהם הנתונים מתחילים בשנת 1900 או מוקדם יותר, מראים על האצה גדולה מ אפס... לכן זה סביר – likely – שעליית פני הים אכן הואצה מאז 1900 ועד היום."

שימו לב ל"קריטריון" של ה IPCC 2 מתוך שלושה מחקרים = likely...

בינתיים פורסם מחקר נוסף שטרם נכלל ב"סוד5" (עליו דיווחתי גם בפוסט הקודם) – של גרגורי ושות', שמצא "יציבות, ללא האצה, או כמעט ללא האצה, למרות ה"אילוץ האנטרופוגני"  הגובר [פליטות הפד"ח]. כלומר – הקשר בין עליית פני הים ושינויי האקלים הגלובאלי הוא קלוש עד בלתי קיים".

אז עכשיו, ה IPCC צריך לשנות את עמדתו מ"סביר" – likely  ל "לא סביר ולא בלתי סביר" as likely as not – כי התוצאה עכשיו במחקרים היא 2:2...

ד"ר קורי כותבת שמן הראוי היה שה IPCC יתעמק יותר בתוכן ואיכות המחקרים ולא ינקוט עמדה שיטחית על פי ספירת המאמרים.

באותו נושא: מוטל לובוס מביא את הציור היפה שלמטה, המתאר את מדידות עליית פני הים על פי אחד המצופים הותיקים והמדויקים בעולם – זה שב"בטרי פארק" בקצה הדרומי של מאנהאטן, ניו יורק, הפעיל, כמעט ללא הפסקה, מאז 1850.

     

קצב עליית פני הים הוא מאד, מאד אחיד וקבוע – במקרה זה 27.7 ס"מ למאה שנה, עם סטיית תקן מאד קטנה. מגמה דומה נמדדה בהרבה מצופים אחרים (קישוריות לנתונים בפוסט של מוטל).

הסיכום של קורי: "הראיות על האצה בקצב עליית פני הים הן קלושות מאד". קישור לדיון קודם שלה בנושא – כאן.

יעקב

תחזית האנרגיה העולמית של IEA

בועידת ישראל לעסקים אותה סיקרנו מטעם הבלוג הופיע ד"ר פאתיח בידול, כלכלן ראשי בסוכנות האנרגיה הבינלאומית, אשר סקר את המגמות בשוק האנרגיה העולמי. 

כפי שכתבנו רבות בבלוג העולם עובר מהפכה של יכולת הפקה של דלקים פוסיליים - מהפכה המפריכה את הטענות של "פיק אויל" והתכלות המשאבים אותן הרבו לצטט המתנגדים לשימוש באנרגיה פוסילית.

מספר נקודות: 

ארה"ב, קנדה ואוסטרליה חוות מהפכה ביכולת הפקת האנרגיה ותמונת האנרגיה העולמית משתנה. וארה"ב הולכת ומקטינה את מרכיב הייבוא במשק האנרגיה שלה. לאחר עשורים של ירידה בהפקת האנרגיה בארה"ב השתנתה המגמה והצפי הוא כי ארה"ב תהפוך למובילה העולמית בהפקת אנרגיה (יותר מערב הסעודית).

מדינות רבות בוחנות את תוכניות הפיתוח של כוח גרעיני בעקבות אירועי פוקושימה וחוזרות לשימוש מוגבר בפחם, נפט ובעיקר גז. 

השנה אנו חוזים ירידה של השקעות ב"אנרגיה מתחדשת" (מה שבשם הדיבור התקין מוגדר על ידי ד"ר בידול כחדשות עצובות).

באשר לפגיעה המשמעותית באיכות החיים האנושית: 1.3 מיליארד אנשים בעולם סובלים ממחסור חמור באנרגיה עדיין לא מסוגלים להנות מחשמל, בעיקר באפריקה, וכך ימשך המצב גם בעשור הקרוב - מדובר בנושא כבד משקל המדגים את הצרכים הדחופים האמיתיים של בני אדם אמיתיים.

בערך 50% משימושי המים בעולם קשורים בהפקת אנרגיה ואספקת מים הינה נושא בעל חשיבות קריטית לפרוייקטים בתחום האנרגיה.

טכנולוגיות הפקת גז ונפט פצלים פרצו דרך להגדלת האספקה במערב (בקנדה, ארה"ב, אוסטרליה וגם בישראל, ועל כך באחד הפוסטים הבאים) ומסתמנת מגמת הפנייה של מסחר שיופנה בעיקר לסין ולהודו ולמדינות מתפתחות קטנות יותר.


לפניכם ההרצאה ומצגת המלווה את הדו"ח של בוכנות האנרגיה העולמית:

בועז

רגישות האקלים לא כול כך גבוהה.

"רגישות האקלים" הוא מושג יסוד בתחום תיאוריית ההתחממות הגלובאלית. הוא מוגדר כעליית הטמפרטורה הממוצעת העולמית הצפוי כתוצאה מהכפלת ריכוז הפד"ח באטמוספרה.  ההכפלה, מ 280 חלקים למיליון לפני העידן התעשייתי, עד 560 חל"מ, צפויה להתרחש בסוף המאה הזו – ב סביבות שנת 2100. הוויכוח העיקרי בין החממיסטים לספקנים הוא על גודל הפרמטר הזה. ד"ר קורי, מט רידלי וניק לואיס כתבו קטעים מעניינים על הנושא.

ה"סוד5" (הטיוטה המודלפת מדוח Ar5 של ה IPCC ), קובע שהרגישות היא "כנראה" – likely בין 2 ל 4.5  מעלות, עם "תחזית" ממוצעת של 3 מעלות. זה בדיוק הערך שניתן גם בדו"ח מס' 4  AR4 לפני 5 שנים.

ניק לואיס טוען שה IPCC לא התחשב, או לא נתן משקל מספיק למחקרים אמפיריים (מבוססי מדידות ולא מבוססי מודלים) חדשים שמראים שהשפעם האירוסולים קטנה מאשר חשבו, ומאשר הכניסו למודלים. מחקר אחר מצא שכמות אדי המים באטמוספירה קטנה מאשר המודלים חוזים, ולכן השפעתם המחממת יותר קטנה.

נושא אחר, בו כולם ( כולל ה IPCC ) מודים שיש אי וודאות גדולה, כלומר חוסר ידע מספיק, הוא נושא השפעת העננים. האם לעננים יש השפעה מחממת או מקררת (האם הם היזון-חוזר feedback חיובי – מחמם, או שלילי – מקרר). בנושא זה אומר ה"סוד5":

We assign a very likely range of −0.2 to 1.4 W m–2 K–1 for the cloud feedback parameter.

כלומר – השפעת העננות היא בין 0.2 מעלה מינוס (מקרר) לבין 1.4 פלוס (מחמם) – פירושו המעשי: לא ידועה. אבל, הפרמטרים האלה חושבו על בסיס מודלים, שיש בהם, ללא ספק, אי וודאות גדולה.

ד"ר קורי מספרת ששוחחה עם מדען שסיפר לה שהוא השלים מחקר על עננים, המבוסס על מדידות אמפיריות. (המחקר בשלב הכנה לקראת פירסום). מסקנתו: ההיזון החוזר הוא שלילי (לעננים השפעה מקררת).

רוב המדענים, חממיסטים וספקנים כאחד, מסכימים, פחות או יותר, שלפד"ח יש השפעה מחממת, והרגישות האקלימית, בגין הפד"ח לבד היא כ 1.1 עד 1.2 מעלה. אין על זה הרבה וויכוח. (יש אומנם קבוצה של מדענים שחושבים שגם זה לא נכון, אבל הם מעטים). ה IPCC והחממיסטים טוענים להיזון חוזר feedback חיובי (מחמם) של עננים ואדי מים בעיקר, שמגבירים את ההתחממות עד כדי 3 מעלות. הראיות המדעיות לתהליכי ההיזון החוזר הן קלושות מאד ושנויות במחלוקת.

ניק לואיס מגיע למסקנה, אחרי ניתוח די מעמיק, כולל ניתוח אמפירי, שהרגישות היא 1.6-1.7 מעלות. הוא טוען שה IPCC ב"סוד5" נשאר תקוע בקביעה מהעבר, ולא נתן משקל מספיק למחקרים החדשים.

שורה תחתונה: 1.6-1.7 מעלות של התחממות במאה השנים הבאות (בדומה פחות או יותר להתחממות במאה השנים האחרונות) היא רחוקה מלהוות אסון אקלימי נוראי. ההיפך. היא עשויה להיות שינוי אקלימי בעל השפעות חיוביות על הטבע והאנושות.

גם עליית מפלס פני הים – אין ראיות שהיא מתגברת, וגם היא לא בעיה, על כך אכתוב בפוסט הבא ביתר פירוט.

תוספת: ההערכה של רגישות אקלימית בשיעור 1.5 עד 4.5 מעלות, עם ערך ממוצע של 3 מעלות, הוצעה למעשה במחקר הראשון על השפעת הפד"ח על האקלים, בשנת 1979, ולא השתנתה מאז. 3 מעלות זה בדיוק ערך "מתאים" לא גדול מדי מכדי שיראה אמין, ולא קטן מדי מכדי לגרום לדאגה. נשאלת השאלה אם 33 השנים מאז, של איסוף נתונים ומחקר לא הוסיפו מידע חדש. חוקר אחד (הויברס, 2010), העלה השערה שהחוקרים והמודלים האקלימיים "מהונדסים" (tuned) כך שיגיעו לתשובה הידועה, המקובלת  וה"נכונה". בעברית פשוטה: הכול מפוברק. אין שום מדע מאחורי חישובי הרגישות האקלימית.

יעקב

האג'נדה הבלתי מדעית של ה IPCC.

הפוסט הזה מוקדש לחברנו הטוב "טל" שאינו מודע לאופי של ה IPCC ומעריץ אותו כ"גוף אובייקטיבי של מומחים" מטעם האו"מ (הסמכות העליונה לאמת וצדק).

לאחר הסקנדל של קליימטגייט הוקמה ועדה בינלאומית מורכבת מנציגי האקדמיות המדעיות בארצות שונות IAS, ותפקידה היה להמליץ על שיפורים בעבודת ה IPCC . הם אכן מצאו שצריך שיפורים. למשל:

authors reported high confidence in statements for which there is little evidence,

מחברים (בדוח ה IPCC) דיווחו על ביטחון גבוה בטענות שלהן אין ראיות.

Chapter Lead Authors should provide a traceable account of how they arrived at their ratings for level of scientific understanding and likelihood that an outcome will occur.

המחברים צריכים לדווח במיוחד כיצד הם הגיעו להערכה בדבר ההסתברות או הביטחון שמאורע חזוי יתרחש. [כלומר בדוחות הקודמים לא תמיד היה פירוט או הנמקה לרמת הביטחון שטענו לה].

quantitative probabilities (subjective or objective) should be assigned only to well-defined outcomes and only when there is adequate evidence in the literature

טענות הסתברות מוגדרות [likely,  extremely likely, 90% confidence ] יוקצו לתחזיות מוגדרות רק כאשר יש ראיות מתאימות בספרות המדעית.

Quantitative probabilities (as in the likelihood scale) should be used to describe the probability of well-defined outcomes only when there is sufficient evidence.

טענות הסתברות כמותיות (כמו בסולם ה"סבירות" likelihood ), יכולות להופיע בחיזוי תוצאות מוגדרות רק כאשר יש מספיק ראיות.

בנוסף:

איבו דה בור, ראש אירגון האקלים של האו"מ אמר כך בעת בועידת קופנהאגן, על הדו"ח ה 5 של ה IPCC שהיה אז בשלבי הכנה:

“That report is going to scare the wits out of everyone,” Mr de Boer said .... “I’m confident those scientific findings will create new political momentum.”

"הדו"ח יפחיד אתכם עד מוות. הממצאים שלו ייצרו את המומנטום הפוליטי המיוחל"

כלומר – איבו דה בור שם לעצמו למטרה להפחיד אותנו כמה שיותר על מנת ליצור "מומנטום פוליטי" למען הגשמת השקפותיו. זה היעד של ה IPCC, כמה שיותר הפחדה – יותר מומנטום פוליטי.

בינתיים התפרסמה טיוטת הדוח ה 5 הנורא הזה "שיפחיד אותנו עד מוות", והמסקנות עד כה: זהות לחלוטין לדו"ח מס' 4 , שום "תוספת הפחדה". טווח עליית הטמפרטורות החזוי  2-4.5 מעלות בדיוק כמו בדוח 4.

יעקב