חממיסטים: ההתחממות פחתה.

השבוע התפרסם מאמר מדעי חדש המצביע על רגישות אקלימית מופחתת. אנו דיווחנו לאחרונה על מספר מחקרים המוצאים רגישות נמוכה. הדבר הפך לאופנתי, לאור העצירה בהתחממות מאז 1997.

המחקר החדש חתום על ידי 14 מדענים בראשותו של ד"ר אלכסנדר אוטו מאוקספורד. הנה גם דיווח על אותו מחקר באתר של ד"ר קורי, וב BBC.

חישוב ההתחממות נעשה על ידי חישוב מאזן האנרגיה של כדור הארץ על פי אילוצי אקלים ואירוסולים מחושבים לפי המודלים האקלימיים האחרונים, ועל פי נתוני הטמפרטורה העדכניים.

המחקר הזה מבדיל בין רגישות זמנית – transient – שהיא העלייה המיידית בטמפרטורות כתוצאה מהכפלה של ריכוז הפד"ח, לבין רגישות שיווי משקל – equilibrium – שהיא עלייה סופית בטמפרטורות שתתרחש באיטיות, במשך מאות שנים בגין אותם גזי חממה.

הממצא העיקרי הוא שהרגישות הזמנית (שהיא החשובה לקביעת מדיניות) היא בסביבות 1.3 מעלות, עם תחום תנודה אפשרי בין 0.9 ל 2 מעלות (הסתברות 5-95% ). רגישות שיווי המשקל (הרחוקה יותר בזמן) היא כ 2 מעלות עם תחום הסתברות בין 1.2-3.9 מעלות. זה אומר – שתוך 100 שנה  צפויה התחממות של 1.3 מעלות (ש 0.8 ממנה כבר התרחש) – לא נורא, בכלל לא נורא, אפשר להתחיל לשמוח, אנו נשרוד...

הממצא הזה הוא לפחות 30% יותר נמוך מאשר מה שפורסם עד כה על פי מיטב המודלים האקלימיים.

אני מזכיר שההערכה הראשונה של הרגישות האקלימית נעשתה בדו"ח צ'רני משנת 1979, והייתה 1.5-4.5 מעלות עם ערך אמצעי של 3 מעלות. בהערכה זו דבקו כול דוחות ה IPCC עד כה, כלומר מעל ל30 שנה של איסוף נתונים ומחקר לא שינו הערכה זו. ד"ר אוטו ממהר ליישר קו תקין-פוליטית ואומר שהממצאים אינם חורגים מהתחומים שדווחו קודם. זה פשוט לא נכון. הערך האמצעי בדוח ה IPCC היה 3 מעלות – וכאן הוא 1.3 מעלות, נדמה לי שזה קצת פחות... החממיסטים טענו כול הזמן שה IPCC זהיר מדי, והתחממות מעל 4.5 מעלות, ואפילו עד 6 מעלות אפשרית. המחקר החדש אומר שהתחממות מעל 3.9 מעלות מאד לא סבירה...

מה שחשוב במחקר זה הוא לא כול כך המספר, או הממצא העיקרי (1.3). האמת היא שאין אנו מסוגלים לחשב נכונה את הרגישות מאחר ואין אנו יודעים את כול ההשפעות על האקלים ואת שיעורן, כפי שציין ריימוד פיירהומברט. כול חישוב של רגישות אקלימית הוא משחק במספרים שאין לנו מושג ירוק מה הקשר בינו לבין המציאות. זו הערכה גסה או נבואה, לא מדע. הדבר אמור גם לגבי מחקר אחרון זה.

מה שחשוב במחקר זה היא הזהות של הכותבים. המחקר חתום על ידי 14 מדענים מהזרם החממיסטי הראשי. ביניהם נמצאים שניים, מיילס אלן וגבי הגרל, שהם המחברים הראשיים של הפרק על רגישות אקלימית בדוח הבא, מס' 5, של ה IPCC. הדבר מלמד שהעצירה בהתחממות נקלטה גם אצל החממיסטים, ועכשיו הם מתחילים, אט-אט ובאין רואה, לרדת מהעץ ולמתן את התחזיות המפחידות שלהם. הם מכחישים כמובן שהם עושים זאת (יורדים מהעץ – ראה ה BBC) אבל הם עושים זאת. לאט, לאט.

ראוי לעיין גם בקטע של ניו סיינטיסט ובקטע של ג'יימס אנאנן על משמעות מחקר זה.

יעקב

הרגישות האקלימית המופחתת מכה גלים

הגילויים על רגישות אקלימית קטנה מאשר חשבו נמשכים, והנושא מעורר הדים רבים. רגישות אקלימית פירושו – עד כמה הפד"ח גורם להתחממות. ההערכה הראשונה הייתה כבר ב 1898 כאשר המדען השוודי סוונטה אהרניוס העריך שהכפלת ריכוז הפד"ח תגרום לעלייה של כ 1.1 מעלות.

ההערכה המודרנית, של רגישות בין 1.5 ל 4 מעלות, עם ערך אמצעי של 3 מעלות ניתנה לראשונה על ידי דו"ח צ'רני משנת 1979. מאז אנו תקועים על המספר הזה, ובכול דוחות ה IPCC, כולל בטיוטת הדו"ח החמישי 5AR, לא זזים ממנו ומדברים על 2-4.5 מעלות.

במהלך 2012 הופיעו מספר מחקרים המוצאים רגישות נמוכה יותר, באזור 1-2 מעלות. הסיבה העיקרית לדיבורים הרבים על רגישות יותר נמוכה היא, כמובן, העצירה או האטה בהתחממות ב 15-16 השנים האחרונות, שאינה מתיישבת עם תחזיות המודלים האקלימיים או התיאוריה של ההשפעה הדומיננטית של הפד"ח.

ד"ר קורי פרסמה קטע המסכם את הפרסומים האחרונים בנושא. היא במיוחד מציינת את עמדתו של ג'יימס אנאן, מדען חממיסט ידוע שביקר את עמדותיה ה"פושרות" של קורי בעבר. בקטע של קורי יש קישורים רבים למאמרים בנושא.

גם העיתונאי והבלוגר אנדי רבקין, מהניו יורק טיימס, עיתונאי חממיסט ללא רבב,  כתב כמה קטעים ואומר שהוא האחרון שרוצה לפגוע בהפחדה החממיסטית, אבל, כדבריו – העובדות מדברות. כבר לא מדובר במחקר בודד יוצא דופן, הטוען לרגישות נמוכה, אלא במסה של מחקרים.

גאווין שמיט, עמיתו של ג'יימס האנסן ב GISS, ועורך הבלוג החממיסטי הראשי realclimate, הגיב בא-מייל ואומר בערך: "אנו תמיד האמנו ברגישות של ה IPCC – 2-4.5 מעלות, ולא טענו לרגישות גבוהה יותר", כלומר – לא אמרנו "המצב גרוע יותר מאשר חשבו", כמו שהם אכן אמרו כול הזמן.

גם בבלוג של אנטוני וואטס יש, כמובן, התייחסות לפרשה זו, והוא מביא גרף רגישות של ווארן מאייר מלפני כמה שנים שנראה רלוונטי מתמיד.

כמובן, החממיסטים האמיתיים לא קונים את התחזיות המרגיעות קמעה, האלה, בשבילם אסון אקלימי בל יתואר הוא בלתי נמנע. ראו את ג'ו רום. בשבילם זה תמיד "הרבה יותר גרוע מאשר חשבנו".

אבל, לאט, לאט מחלחלת לתודעה של כולם העובדה שההתחממות אינה כה גדולה כמו שטענו החממיסטים, ושהייתה הגזמה בלתי מדעית בהפחדות האקלימיות.

יעקב

החדשות הטובות: רגישות האקלים נמוכה מאשר העריכו.

לאחרונה התפרסמו שני מחקרים בנושא "רגישות האקלים" – climate sensitivity. המושג הזה הוא מושג המפתח בנושא האקלים. המספר המבטא את הרגישות האקלימית מציין בכמה מעלות תעלה הטמפרטורה הממוצעת העולמית כתוצאה מהכפלת ריכוז הפד"ח באטמוספרה – מריכוז של 0.028% (הריכוז לפני העידן התעשייתי) ל 0.056% - הריכוז הצפוי בסביבות השנה 2100. (בקישור תמצאו מאמרים קודמים שלנו בנושא רגישות האקלים)

העוסקים ברגישות האקלים מסכימים שפד"ח (פחמן דו חמצני) הוא גז חממה, שעליית ריכוז הפד"ח נגרמת בין השאר על ידי בני אדם השורפים דלק פחמי, ויש לדבר השפעה מחממת על האקלים.  הם גם מסכימים שלפחות חלק (אף אחד לא יודע איזה חלק) מההתחממות הקלה שנצפתה במאה השנים האחרונות מקורה בפד"ח שבני אדם פלטו. השאלה הגדולה היא השאלה הכמותית: מה שיעור ההתחממות הנוספת הצפויה. התחממות קלה היא בהחלט לא בעייתית או הרת אסון, ועשויה אף להביא יותר תועלת מאשר נזק, השאלה היא מה הסכנה שההתחממות תהיה יותר גדולה?

בנושא זה התפרסמו שני מחקרים חדשים מהמחנה הספקני. שניהם מביאים חדשות טובות: הרגישות היא יותר נמוכה מאשר העריכו, ההתחממות הצפויה אינה נוראית כול כך, הדאגות האקלימיות מוגזמות.

המחקר הראשון הוא של הפיזיקאי והמתמטיקאי ניקולס לואיס (יחד עם מיכאל קרוק). הם סקרו את המחקרים המדעיים שהתפרסמו בירחונים המקצועיים, אותם מחקרים שסקר גם ה IPCC.  הרגישות האקלימית שה IPCC  מציין, (וכולם מציינים מאז דו"ח צ'רני ב 1979) היא 1.5-4.5 מעלות עם ערך אמצעי של 3 מעלות. הרגישות ניתנת לחישוב בשתי שיטות: אחת מסתמכת על חישובים פיסיקליים, תוך הסתמכות על נתוני הטמפרטורה וריכוז הפד"ח שנמדדו על כה. מספר מחקרים שנעשו על פי השיטה האמפירית הזו נתנו תוצאות יותר נמוכות מאשר חשבו – בסדר גודל של 1-2 מעלות (לא שלוש). השיטה השנייה היא שיטת המודלים האקלימיים. אלה נותנים את התוצאה היותר גבוהה, אך המודלים מבוססים על מספר הנחות שלא ניתן לאמת, והתוצאות שלהם לא אושרו על ידי המדידות האמפיריות עד כה. אדרבא, יש פער הולך וגדל בין תוצאות המודלים והמציאות – או הטמפרטורות שנמדדו. בסיכום למנהלים של ה IPCC  מסתמכים אך ורק על המודלים (עם רגישות גבוהה) ומתעלמים מהמחקרים האמפיריים שנסרקו בדו"ח המלא של ה IPCC, אך הועלמו בסיכום למנהלים. יש כאן שתי נקודות חשובות: 1. – החשוב ביותר – מחקרים אמפיריים מוצאים רגישות אקלימית נמוכה מאשר חשבו, כלומר – הבעיה האקלימית פחות מדאיגה. ו 2. – ה IPCC  נאמן לשליחותו להפצת ההיסטריה החממיסטית מעלים חדשות טובות אלה (ואת המחקרים עצמם שהוא מביא בדו"ח המדעי המלא) ומציין בסיכום המנהלים רק את הממצא המפחיד יותר, המשרת את המטרה של ההפחדה.

המחקר השני הוא מחקר שנעשה על ידי קבוצה של מדענים ומהנדסים יוצאי NASA , בפנסיה, בראשות ד"ר הרולד דוירון. הם חקרו באופן עצמאי את הנתונים והגיעו גם כן למסקנה שהרגישות האקלימית היא יותר נמוכה מאשר חשבו עד כה – כלומר מאשר 1.5-4.5 מעלות.

הם מצאו שההתחממות שנגרמה על ידי בני אדם AGW  -  - מאז 1850 היא לכול היותר 0.7 מעלות. ייתכן והתחממות קטנה נוספת התרחשה באותה תקופה בגלל התגברות פעילות השמש ו/או שינויים מחזוריים טבעיים אחרים. הם חישבו שהתחממות נוספת תתרחש אם האנושות תנצל (ותשרוף) את כול מרבצי הנפט, גז והפחם הקיימים – אך שיעור ההתחממות הנוספת הזו לא יכול להיות יותר מ 1.2 מעלות נוספות (מעל לטמפרטורה של היום). כלומר: בלתי אפשרי ששריפת דלקים פחמיים ופליטות הפד"ח יגרמו להתחממות בשיעור של יותר מ 1.2 מעלות, בעתיד.  (התחממות בשיעור כזה לא כול כך מדאיגה).

סיכום שלי: נראה שההתחממות הגלובאלית הצפויה רחוקה מלהיות האסון הנוראי שהחממיסטים ההיסטריים מתארים בזעקותיהם. לא שאני מאמין שמישהו יודע, בצורה טובה, מה היא הרגישות האקלימית האמתית. זה פשוט שהזועקים "געוואלד" אין להם שום בסיס מדעי להפחדה.

יעקב

אנאן: ה IPCC מטעה בכוונה.

ג'יימס אנאן הוא מדען אקלימי מפורסם,  חלק אינטגראלי מצוות ה"הוקי-סטיק", כלומר אחד מעמודי התווך של החממיסם. הוא כותב בבלוג שלו שהוא מסכים שהנתונים האקלימיים מאז שנת 2000, המורים על האטה או עצירה בהתחממות, חייבים להוליך להערכה של רגישות יותר נמוכה. הוא גם כותב שהמחקר המצביע על השפעה מופחתת של אירוסולים, ואחר המראה את ההשפעה הגדולה יותר של הפיח, גם הם מובילים למסקנה על רגישות אקלימית יותר נמוכה. אנאן מבקר די בחריפות את הטיוטות של הדוח הבא AR5 של ה IPCC, בנושא הרגישות. הוא אומר שהם לא יכולים לדבוק בדעות מהעבר (בדבר רגישות גבוהה) ולהתעלם מהמחקרים והנתונים החדשים, המצביעים על רגישות יותר נמוכה. 

ה IPCC מסתמך על "מחקר" (נייר) של זיקפלד, שאינו אלא אוסף של הערכות (דעות). אנאן מציין שאחד המדענים הודה בפניו שהוא שיקר בכוונה והגזים בהערכתו (שנכללה בזיקפלד), כדי להגביר את "המודעות הציבורית" (כלומר ההפחדה) במטרה להשפיע על המדיניות. הנה הניסוח של אנאן:

The list of pollees in the Zickfeld paper are largely the self-same people responsible for the largely bogus analyses that I've criticised over recent years, and which even if they were valid then, are certainly outdated now. Interestingly, one of them stated quite openly in a meeting I attended a few years ago that he deliberately lied in these sort of elicitation exercises (i.e. exaggerating the probability of high sensitivity) in order to help motivate political action.

 לבסוף אומר אנאן:"הערכות הרגישות של ה IPCC אינן מתיישבות עם הערכות שיעור האילוצים ועם מדידות האקלים האחרונות". הנה הטקסט באנגלית צחה:

But the point stands, that the IPCC's sensitivity estimate cannot readily be reconciled with forcing estimates and observational data. All the recent literature that approaches the question from this angle comes up with similar answers, including the papers I mentioned above. By failing to meet this problem head-on, the IPCC authors now find themselves in a bit of a pickle. I expect them to brazen it out, on the grounds that they are the experts and are quite capable of squaring the circle before breakfast if need be. But in doing so, they risk being seen as not so much summarising scientific progress, but obstructing it.

 בקיצור, אומר אנאן, ה IPCC מתעלמים מהמחקרים והנתונים האחרים וכותבים על הרגישות בהסתמך על מה בעצם? על הדעות הקדומות שלהם. הוא אומר: "הם מסתכנים בכך שיראו בהם גורם שמונע את ההתקדמות המדעית, במקום להיות גורם המסכם את מיטב הידע המדעי העדכני".
 הנה עדות פנימית על מעללי ה IPCC – משקרים ביודעין, מקדמים אג'נדה ומטעים. את זה אומר ג'יימס אנאן, אחד מראשי החממיסטים.
 יעקב

רגישות האקלים לא כול כך גבוהה.

"רגישות האקלים" הוא מושג יסוד בתחום תיאוריית ההתחממות הגלובאלית. הוא מוגדר כעליית הטמפרטורה הממוצעת העולמית הצפוי כתוצאה מהכפלת ריכוז הפד"ח באטמוספרה.  ההכפלה, מ 280 חלקים למיליון לפני העידן התעשייתי, עד 560 חל"מ, צפויה להתרחש בסוף המאה הזו – ב סביבות שנת 2100. הוויכוח העיקרי בין החממיסטים לספקנים הוא על גודל הפרמטר הזה. ד"ר קורי, מט רידלי וניק לואיס כתבו קטעים מעניינים על הנושא.

ה"סוד5" (הטיוטה המודלפת מדוח Ar5 של ה IPCC ), קובע שהרגישות היא "כנראה" – likely בין 2 ל 4.5  מעלות, עם "תחזית" ממוצעת של 3 מעלות. זה בדיוק הערך שניתן גם בדו"ח מס' 4  AR4 לפני 5 שנים.

ניק לואיס טוען שה IPCC לא התחשב, או לא נתן משקל מספיק למחקרים אמפיריים (מבוססי מדידות ולא מבוססי מודלים) חדשים שמראים שהשפעם האירוסולים קטנה מאשר חשבו, ומאשר הכניסו למודלים. מחקר אחר מצא שכמות אדי המים באטמוספירה קטנה מאשר המודלים חוזים, ולכן השפעתם המחממת יותר קטנה.

נושא אחר, בו כולם ( כולל ה IPCC ) מודים שיש אי וודאות גדולה, כלומר חוסר ידע מספיק, הוא נושא השפעת העננים. האם לעננים יש השפעה מחממת או מקררת (האם הם היזון-חוזר feedback חיובי – מחמם, או שלילי – מקרר). בנושא זה אומר ה"סוד5":

We assign a very likely range of −0.2 to 1.4 W m–2 K–1 for the cloud feedback parameter.

כלומר – השפעת העננות היא בין 0.2 מעלה מינוס (מקרר) לבין 1.4 פלוס (מחמם) – פירושו המעשי: לא ידועה. אבל, הפרמטרים האלה חושבו על בסיס מודלים, שיש בהם, ללא ספק, אי וודאות גדולה.

ד"ר קורי מספרת ששוחחה עם מדען שסיפר לה שהוא השלים מחקר על עננים, המבוסס על מדידות אמפיריות. (המחקר בשלב הכנה לקראת פירסום). מסקנתו: ההיזון החוזר הוא שלילי (לעננים השפעה מקררת).

רוב המדענים, חממיסטים וספקנים כאחד, מסכימים, פחות או יותר, שלפד"ח יש השפעה מחממת, והרגישות האקלימית, בגין הפד"ח לבד היא כ 1.1 עד 1.2 מעלה. אין על זה הרבה וויכוח. (יש אומנם קבוצה של מדענים שחושבים שגם זה לא נכון, אבל הם מעטים). ה IPCC והחממיסטים טוענים להיזון חוזר feedback חיובי (מחמם) של עננים ואדי מים בעיקר, שמגבירים את ההתחממות עד כדי 3 מעלות. הראיות המדעיות לתהליכי ההיזון החוזר הן קלושות מאד ושנויות במחלוקת.

ניק לואיס מגיע למסקנה, אחרי ניתוח די מעמיק, כולל ניתוח אמפירי, שהרגישות היא 1.6-1.7 מעלות. הוא טוען שה IPCC ב"סוד5" נשאר תקוע בקביעה מהעבר, ולא נתן משקל מספיק למחקרים החדשים.

שורה תחתונה: 1.6-1.7 מעלות של התחממות במאה השנים הבאות (בדומה פחות או יותר להתחממות במאה השנים האחרונות) היא רחוקה מלהוות אסון אקלימי נוראי. ההיפך. היא עשויה להיות שינוי אקלימי בעל השפעות חיוביות על הטבע והאנושות.

גם עליית מפלס פני הים – אין ראיות שהיא מתגברת, וגם היא לא בעיה, על כך אכתוב בפוסט הבא ביתר פירוט.

תוספת: ההערכה של רגישות אקלימית בשיעור 1.5 עד 4.5 מעלות, עם ערך ממוצע של 3 מעלות, הוצעה למעשה במחקר הראשון על השפעת הפד"ח על האקלים, בשנת 1979, ולא השתנתה מאז. 3 מעלות זה בדיוק ערך "מתאים" לא גדול מדי מכדי שיראה אמין, ולא קטן מדי מכדי לגרום לדאגה. נשאלת השאלה אם 33 השנים מאז, של איסוף נתונים ומחקר לא הוסיפו מידע חדש. חוקר אחד (הויברס, 2010), העלה השערה שהחוקרים והמודלים האקלימיים "מהונדסים" (tuned) כך שיגיעו לתשובה הידועה, המקובלת  וה"נכונה". בעברית פשוטה: הכול מפוברק. אין שום מדע מאחורי חישובי הרגישות האקלימית.

יעקב

הרגישות האקלימית קטנה מאשר חשבנו

הרגישות האקלימית היא העלייה הצפויה בטמפרטורות כתוצאה מהכפלת ריכוז הפד"ח באטמוספרה, שתתרחש לקראת סוף המאה הזו. הוויכוח הגדול על ההתחממות הוא סביב שיעור הרגישות. ה IPCC   כלומר החממיסטים מנבאים, על פי מודלים אקלימיים, עלייה של בין 2 ל 4.5 מעלות, עם ערך אמצעי של 3 מעלות. הספקנים טוענים שהנבואה הזו אינה מבוססת על מדע של ממש, והעלייה הצפויה אינה ידועה, אך סביר להניח שהיא הרבה יותר קטנה. הפושרים מדברים על עלייה בסדר גודל מעלה אחת עד שתיים.

כעת מפרסם המכון המדעי  של נורבגיה מחקר חדש בנושא התומך ברגישות נמוכה. המחקר שלהם מבוסס (איך לא?) על מודל מתמטי ממוחשב, שבו הם הכניסו את כול הנתונים האקלימיים הקיימים. הם מצאו שאם מכניסים את כול הנתונים עד שנת 2000 מקבלים רגישות של 3.7 מעלות שהיא בערך הרגישות של ה IPCC. אבל אם מכניסים גם את הנתונים של העשור 2000-2010 – מקבלים רגישות יותר נמוכה, של 1.9 מעלות בערך. מה שקרה בעשור הזה הוא שההתחממות למעשה נעצרה, והוכח שגורמים טבעיים אחרים (מלבד ה פד"ח) משפיעים השפעה גדולה יותר על האקלים מאשר הניחו. הנה קישור למצגת המסבירה את המחקר הזה.

עוד מצא המחקר שההשפעה המקררת של אירוסולים וסולפטים אינה כה גדולה כמו שהחממיסטים טוענים. כזכור, טוענים החממיסטים שההתקררות הקטנה שהייתה בין השנים 1940-75 נגרמה על ידי אירוסולים וסולפטים. טענה זו, כמו שכולם מודים, אינה אלא ניחוש סתמי שאינו מבוסס על שום נתונים של ממש, כי אין נתוני מדידה של אירוסולים, ולא ידוע מה בדיוק השפעתם. המחקר הנורבגי מצא שהטענה מוגזמת, והשפעת האירוסולים קטנה. כלומר – יש לחפש סיבות אחרות, לא ידועות, כנראה טבעיות, להתקררות של 1940-75.

יש שטוענים שהמחקר הנורבגי עדיין לא פורסם רשמית ולא עבר ביקורת עמיתים, ויש להתייחס אליו בספקנות, עד שייבדק לעומק. זה נכון. המחקר הזה מוכיח, בינתיים, לדעתי, רק דבר אחד: שבעזרת מודלים וסטטיסטיקה אתה יכול להוכיח כול מה שאתה רוצה, בלי קשר לעובדות בשטח. אבל המחקר הזה מצטרף לשורה אורכה של מחקרים בדבר רגישות אקלימית נמוכה מאשר הIPCC טוען.

המחקר עורר הדים ותגובות רבות בבלוגוספרה. (אנו פרסמנו קטעים רבים בבלוג שלנו, בעבר, המפנים בקישוריות למחקרים אחרים בנושא הרגישות).

התגובה מעניינת מאד פרסם ג'יימס אנאן, אחד מראשי המדענים החממיסטים מקבוצת ההוקי-סטיק, על כך בקטע הבא.

יעקב

ההתחממות לא בעיה.

בתמונה: פרופ' לינדזן

וועדת האנרגיה ושינויי האקלים של הפרלמנט הבריטי קיימה יום עיון ועדויות על דו"ח IPCC     5. היו שני פאנלים, אחד של מדענים חממיסטים ואחד של ספקנים.  בניגוד לנשיא אובמה שאמר בנאום מצב האומה "המדע סגור, ההתחממות הנוראית כבר כאן" [לחלוטין לא נכון], הבריטים (לפחות וועדת הפרלמנט) יותר שקולים בדעתם, ורוצים לשמוע את כול ההיבטים, בלי לקבל את ה IPCC  כתורה מסיני.

בפאנל החממיסטי השתתפו פרופ' בריאן הוסקינס ממכון גרנטהם, פרופ' מיילס אלן מאוקספורד וד"ר פטר סטוט מהמט-אופיס. בפאנל הספקני השתתפו פרופ' ריצ'רד לינדזן מה MIT, ניקולס לואיס, חוקר עצמאי והעיתונאית דונה לפמברואס שכתבה ספר ביקורתי על ה IPCC.

הנה קטעים מהעדויות, כפי שרשמה ד"ר קורי. באתר שלה יש קישור לוידאו השלם, וגם סיקור נוסף במקומות אחרים. [בסוגריים מרובעים – הערות שלי].

אלן: שום דבר במדע אף פעם אינו סגור, אבל אני חושב שיש הסכמה על עיקרי הדברים ורק מחלוקת (עם הספקנים) על אולי 20-30% מהבעיה [הערכה סובייקטיבית, מבוססת על הרגשת בטן, לא לעניין]. 

המחלוקת אינה משנה לגבי ההחלטות שצריכים לקבל. בעיית רגישות האקלים (מה שיעור ההתחממות הצפויה) היא בעיה קשה שאיננו יודעים לפתור [אז למה הוא אומר שהמחלוקת היא רק על 20-30% ?]

הוסקינס: ההתחממות לא נגרמת כולה על ידי בני אדם, וגם לא, כולה, רק על ידי תנודות טבעיות, להפריד בין ההשפעות האלה זו בעיה. [תרגום: איננו יודעים כמה טבעי וכמה על ידי בני אדם. נכון]. אם יש לי (להוסקינס) ביקורת על ה IPCC   היא שהם יותר מדי מקובעים באילוץ (על ידי בני אדם) ולא מעריכים מספיק את השינוי הטבעי.

אלן: בקשר למודלים אקלימיים: כמות אדירה של הערכות [קרי ניחושים] משמשת ביצירתם. יש דברים שבהם אני חושב שאפשר לסמוך על המודלים, בדברים אחרים לא. המודלים שימושיים ליצירת תמונה גדולה (ללא פרטים) על ההתחממות לאורך המאה. [איך יודעים??].

הוסקינס: בין אלפי מדענים תמיד יהיו מחלוקות. הממשלות (מקבלי ההחלטות) מבקשים דעה אחת סופית, קונצנסוס. ה IPCC  עושה כמיטב יכולתו להגיע לדעה מוסכמת כזו, למרות שמערכת האקלים מאד מסובכת וקשה למצוא קונצנסוס. ה IPCC  עשה עבודה יוצאת מן הכלל. המדע מלא בחקירות לכיוונים שונים, אך באופן כללי יש הסכמה על המדע, הוויכוח הוא על מה צריך לעשות ה IPCC   נותן מרווח של פתרונות, איננו יודעים את כול הפרטים, אך עלינו להתקדם.

היו תנודות גדולות (שינויים) באקלים בעבר, אבל אז לא הייתה קיימת המערכת הסוציו-אקונומית הגדולה, המורכבת והמסובכת של היום. התופעות הקיצוניות האחרונות חשפו את הפגיעות של המערכת המודרנית למפגעי האקלים. צריך לשמור על האקלים שלא יחרוג מהגבולות הנוכחיים אחרת זה יגרום לבעיות קשות לחברה האנושית. [איומי בלתי מבוססים. אם היו שינויים בעבר – לפני ההתחממות הגלובאלית הנוראית מעשה ידי האדם, איך נדע שהשינויים היום אינם דומים לאלה בעבר כלומר לא קשורים לבני האדם? באשר לחברה המורכבת והמסובכת של ימינו: היא רק יותר עמידה ובעלת יכולת הסתגלות לשינויים מאשר חברות העבר, העניות והפרימיטיביות, שהיו פגיעות יותר].

עכשיו הדעות של הספקנים.

ניק לואיס: המודלים האקלימיים מצביעים על התחממות גדולה יותר, התצפיות (המדידות) על פחות. המדיניות מבוססת על תחזיות מודלים. המודלים אינם משקפים ידע חדש על רגישות אקלימית יותר קטנה. ה IPCC מס' 5 נכתב לפני הממצאים על רגישות מוקטנת.

לינדזן: אתם מחפשים עצות למדיניות (לביצוע צעדים נגד ההתחממות) אבל המדענים לא יכולים לתת עצות בתחום זה. חוסר הוודאות גדול. אפשרי למשל שאפילו התחממות ב 2 מעלות תביא, בנטו, לתועלת ולא נזק. מה שבריטניה תחליט לעשות יהיה לו השפעה אפסית על האקלים אבל השפעה עמוקה על הכלכלה שלכם. אתם מנסים לפתור בעיה שייתכן ואינה בעיה על ידי צעדים שיפגעו, בוודאות, בכלכלה שלכם [וחוץ מזה לא ישפיעו בכלום על האקלים].

לינדזן: אני חושב שהערכת ה IPCC  לגבי תנודות אקלים טבעיות אינה מספקת, ואין וויכוח על כך. המודלים אינם מסוגלים לשחזר את התנודות הטבעיות. העובדה שהאקלים משתנה מעצמו (בלי קשר לבני האדם) היא התחפתחות חשובה בהבנת שינויי האקלים.

לפמברואס: אם אתם רוצים שלציבור יהיה אימון בגוף ציבורי (ב IPCC ) חובה על הגוף לעשות כמיטב יכולתו להיות אובייקטיבי [בניגוד להתנהלות ה  IPCC ).

לינדזן: בנקודת זמן זאת איננו יודעים מה לעשות בקשר לאקלים. אנו בטוחים בהשפעות השליליות של מעשי המדיניות האקלימית על הכלכלה [כלומר הוצאה של מאות מיליארדי דולרים לשנה] אבל חוסר וודאות לגבי השפעות המעשים על הסיבה [כלומר אם ההוצאה הזו תשנה במשהו את האקלים לטובה, או תמנע משהו מההתחממות הבלתי ידועה].

אלן: (חממיסט) בואו נתרכז על הדברים שמקובלים על כולם. התמונה המדעית, בגדול, מקובלת. הספקנים רק מעריכים שההתחממות תהיה בגבול התחתון של הערכות ה IPCC. אף פעם אין הסכמה על הכול, אבל הוויכוחים כעת הם רק על 20-30% מהיקף הבעיה והם אינם צריכים להשפיע על המדיניות. [לא נכון. הוויכוח הוא עקרוני – האם ההתחממות תהיה בשיעור מסוכן או לא. אם לא – לא צריך לעשות כלום. וגם אם כן – קרוב לוודאי שמה שכן עושים לא יעזור בכלום, כי הוא לא אפקטיבי, כלומר מה שעושים שגוי].

לינדזן: ההיאטוס (ההפסקה בהתחממות) מתיישב היטב עם הדעה שאין סיבה לדאגה משינויי האקלים. בקשר לעליית פני הים – חוסר הוודאות במדידות גדול, איני רואה שמשהו יוצא דופן או מסוכן מתרחש בתחום זה.  לשאלה האם לדעתו יש תחומי הסכמה בקטע המדעי הוא עונה: אנו מבינים שלאדם השפעה כלשהי על האקלים (גורם במידה מסוימת להתחממות על ידי פליטת גזי חממה), אנו מסכימים שהאקלים משתנה. שום דבר מזה אינו אומר שיש בעיה (התחממות נוראית או מסוכנת). בקשר לעליית פני הים – אין הסכמה.

לינדזן: ה IPCC  מדבר על השפעת בני אדם ב 50 השנים האחרונות. לפני זה – כול השינויים היו טבעיים. ההתחממות שהייתה בין 1910-40 (טבעית) אינה שונה במאום מההתחממות שהייתה בין 1970-98.

שאלה (של חברי הפרלמנט ללינדזן) האם אתה אומר שלבני אדם אין השפעה על האקלים? לינדזן: בתיאוריה אמורה להיות השפעה כולשהי. אין זאת אומרת שזו השפעה מכרעת או חשובה, אין זה אומר שרגישותך האקלים היא גבוהה, אין זה אומר שהאסון מחכה בפינה.

וכו', וכו'... הדיון נמשך. מי שיש לו 3 שעות זמן יכול להקשיב לדיון במלואו.

שורה תחתונה: איננו יודעים. אני מצטרף לניחוש של לינדזן: לא נראה שאסון נוראי מחכה מעבר לפינה, כפי שהחממיסטים טוענים.

מה שאף אחד לא הדגיש הוא שכול צעדי המדיניות שנעשו עד כה (הוצאה של כ 360 מיליארד דולר לשנה על סובסידיות ירוקות) הם לגמרה בלתי יעילים, ולא מסוגלים (מבחינה טכנית וכמותית) להביא לשום תוצאה חיובית, גם אם האסון כן מחכה מעבר לפינה.

יעקב

ה IPCC סובל מקיבוע מחשבתי

פרופ' ניר שביב כותב את הרשמים הראשונים שלו מדוח ה IPCC מס' 5. בגדול, הוא אומר, לא השתנה כלום בדוח זה לעומת הדוח הקודם, מס' 4 מ 2007. בכול זאת, ה 5IPCC עושה צחוק מעצמו: למרות שאין שום ראיות מדעיות חדשות על תפקידם של בני האדם בהתחממות, ולמרות הסתירה בין תחזיות המודלים והמציאות (המשתקפת במדידות), הם טוענים ליותר "וודאות" במסקנות שלהם ( 95% לעומת 90% בדוח הקודם).

כדוגמה הוא מביא את מסקנתם על הרגישות האקלימית. בדו"ח מס' 4 היא הייתה 2 - 4.5 מעלות, בדוח 5  1.5 - 4.5 , כלומר – מרווח התחזית הוא יותר גדול (דבר המעיד על ידע פחות מדויק). לעומת זאת, הם טוענים במשפט הבא: "ההערכה הזאת מבטאת שיפור בהבנה שלנו"... שיפור בהבנה שהביא להגדלת מרווח התחזית... (בדרך כלל, שיפור בהבנה מתבטא בצמצום מרווח התחזית).

שביב מציין שמרווח הרגישות, 1.5-4.5 מעלות, לא השתנה כלל מאז דו"ח צ'רני משנת 1979, כלומר 34 שנים של מחקר ועשרות מיליארדי דולרים לא הביאו לשום שיפור בהבנת הנושא. שביב מנסה להסביר כיצד ייתכן שכול כך הרבה מאמץ מחקרי לא שיפר את הבנתנו. הוא אומר – שאם התיאוריה שלך נכונה – ככול שאתה אוסף יותר נתונים, ונתונים מדויקים יותר, במשך הזמן, התוצאות "מתכנסות" לכיוון הערך ה"אמיתי", ומרווח התחזית שלך מצטמצם. אבל, אם התיאוריה אינה נכונה – אין התכנסות כזאת, ואין שיפור בהבנה. בשפה פשוטה: הם מחפשים את המפתחות מתחת לפנס הלא נכון, של הפד"ח.

הפער הגובר והולך בין תצפיות לתחזיות מודלים רק מדגיש מצב זה. בגלל הפער הזה הם נאלצו להוריד את הגבול התחתון של הרגישות מ 2 מעלות ל 1.5. ההיגיון היה מחייב שיורידו גם את הגבול העליון, אבל הדבר הזה לא מתיישב עם הנחת היסוד האידיאולוגית של רגישות אקלימית גבוהה. לדעת שביב – אם אתה לא שבוי בידי האמונה שלך על רגישות גבוהה, המחקרים והממצאים כן מתכנסים (משתפרים) – אבל הם מתכנסים על רגישות נמוכה בשיעור של כ 1-1.5 מעלה בלבד להכפלת ריכוז הפד"ח.

עוד בולטת, לדעת שביב, העובדה שה IPCC מתעלם בשיטתיות מהשפעתה הגדולה, הניתנת למדידה,  של השמש על האקלים. הסיבה היא, שלו התחשבו, היה מתמוטט כול הסיפור על התחממות נוראית מעשה ידי האדם.

ראוי לציין כאן גם את המאמר של ד"ר קורי, בו היא מאשימה את ה IPCC בקיבעון מחשבתי, המתבטא בהתרכזות בפד"ח בלבד, תוך התעלמות משאר הגורמים המשפיעים על האקלים.  קורי קוראת לזה: "שיתוק פרדיגמי כרוני".

Diagnosis: paradigm paralysis, caused by motivated reasoning, oversimplification, and consensus seeking; worsened and made permanent by a vicious positive feedback effect at the climate science-policy interface.

 השיתוק המחשבתי הזה מונע התקדמות חקר האקלים. ה IPCC איבד את התועלת [אם הייתה לו אי פעם], ורצוי שיעלם אומרת קורי.

מבקרים אחרים של ה IPCC טוענים, מכיוון הפוך, שה IPCC מראה סימני הזדקנות וכבר לא ממלא את תפקידו כראוי. כלומר – הם טוענים שהוא זהיר ושמרני מדי בתחזיותיו, ולכן, מפספס את התפקיד העיקרי שלו: להגביר את ההפחדה וההיסטריה האקלימית.

אם כולם מסכימים (מסיבות הפוכות), הגיע באמת הזמן לסגור את ה IPCC, אלא, שכמו כול ארגון פוליטי-בירוקראטי – אין שום סיכוי לכך.

יעקב

בנגטסון: לא להעמיד פנים שיודעים יותר מאשר באמת יודעים.

הנה קטעים מראיון שנתן לנרט בנגטסון עוד בשנת 1990, בו הביע כבר אז ספקות בנושא הטענות החממיסטיות. (המראיין מכנה אותו "מדען האקלים החשוב ביותר של אירופה").

"הרבה [מדעני אקלים] מחזיקים בדעה שכדור הארץ מתחמם כתוצאה מגידול בפד"ח, ואסון אקלימי אורב לנו. ייתכן שכן, ייתכן שלא, בנגסטון אינו בטוח,  שני הדברים אפשריים... יש משהו מוזר בקשר לאפקט החממה, הרבה מדענים מדברים על זה ואף מפרסמים מחקרים, אבל מעטים באמת מבינים את כול הפרטים. רובם מקבלים הנחות (ניחושים) כעובדות. בנגסטון מדגיש שכול ההתרגשות בנושא מקורה במודלים האקלימיים הממוחשבים (הוא מומחה למודלים הממוחשבים האירופיים).  המודלים אינם מופרכים לגמרה, הם כן מצליחים לשחזר תופעות אחדות... אבל הם גסים מדי, הם לא מפורטים מספיק, הם אינם יודעים איך לשלב את העננים ומה השפעתם. גורמים נוספים אינם נכללים במודלים, חלקם בגלל שאינם מובנים דיים. לדוגמה הפד"ח – אנו לא יודעים בדיוק היכן נמצא כול הפד"ח שנפלט.

בהמשך מפרט בנגטסון עוד שטחי אי וודאות, ואומר שהמומחים לא צריכים להעמיד פנים שהם יודעים יותר מאשר ידוע באמת.  [הדגשה שלי]. "במקרה של אפקט החממה יש אינטראקציה בין התקשורת, הפוליטיקה והמדע. כול קבוצה דוחפת את הקבוצות האחרות. המדע נמצא תחת לחץ, כי כולם מחפשים את עצותיו. אבל, אנו (המדענים) לא יכולים [לא צריכים] ליצור את הרושם שהאסון קרוב. אפקט החממה יהיה אתנו מאות שנים, מדעני האקלים צריכים להיות אמיצים ולהודות שהם עדיין אינם בטוחים. מה לא בסדר בהכרזה כזו? (שאנו עדיין לא יודעים)?.

בנגטסון חושב שה IPCC  נוצר במיוחד מסיבות פוליטיות. "התחזיות של ה IPCC  שהכפלת ריכוז הפד"ח תוביל לעליית טמפרטורות של 2 מעלות (יותר נכון – 3), צריך לקחת אותן עם קצת מלח." [כלומר קצת פקפוק]. לכן – אומר בנגטסון, צריך לשים לב לטרמומטרים. הם אינם מצביעים על אסון. אין עלייה יוצא דופן בטמפרטורות, והעליה לא אחידה בכול המקומות. אין סמוכים של ממש לטענה שאפקט החממה כבר מורגש או נראה לעין כעת.

ממשיך בנגטסון:  הרבה מאתנו (מדעני האקלים) מרגישים אי נוחות בקשר לטענות רבות שנטענו על אפקט החממה. ב 30 השנים האחרונות (עד 1990) לא דיברו על זה הרבה כי הטמפרטורות לא עלו הרבה. רק אחרי שהאנסן העלה את הנושא בעדות המפורסמת שלו בקיץ החם של 1988 הפך הדבר חלק מהאג'נדה הפוליטית. אם נסתכל מאות שנים קדימה, ייתכן שגזי החממה יהפכו לבעיה רצינית. הצעות מדיניות אחדות הן, באופן ברור, הצעות כדאיות: למשל לחסוך באנרגיה, להקטין את התלות בנפט – אלה בוודאי רעיונות טובים. אבל לא צריך להדגיש הדגשת יתר את אפקט גזי החממה. יש הרבה בעיות סביבתיות שהטיפול בהן דחוף יותר".

עד כאן הריאיון מ 1990.

הנה קטעים מראיון יותר טרי, שבנגטסון נתן במרץ 2013, באתר "קלימהצוויבל" (של הנס וון שטורך).

הוא פותח בהסבר על האופי המסובך והמורכב של הבעיה האקלימית, ואומר שהמיקוד של הדיון הציבורי והפוליטי בבעיה זו פוגע בהמשך המחקר המדעי, שאמור להיות נקי מהשפעות זרות (פוליטיות ואידאולוגיות).

תהליכים טבעיים מניעים את האקלים, כול סוגי התופעות הקיצוניות תמיד היו חלק מהאקלים ואינן קשורות כלל להתחממות הקטנה שהתרחשה עד כה. אפקט גידול גזי החממה הוא תהליך איטי אבל מתמשך שדורש טיפול, אבל גם יותר זמן והבנה יותר טובה של התהליכים. הבעיה היא שההתחממות הגלובאלית קשורה לייצור האנרגיה, ש כ 80% ממנה מיוצר מדלק פחמי (מאובן). הקטנה משמעותית של התלות בדלק פחמי אינה אפשרית  בטווח של פחות מעשרות שנים. בעיה נוספת היא שהאוכלוסייה גדלה, מתפתחת ומחפשת חיי רווחה – לכן צרכי האנרגיה גדלים.

תופעות "משונות" ומאתגרות מבחינת מציאת הסבר מדעי, מתרחשות – כמו התחממות לא אחידה בעשורים האחרונים, היעדר התחממות ב 15 השנים האחרונות, היעדר התחממות יתר בטרופוספרה הטרופית – אותה חזו המודלים. במקום לבטא את החידות המדעיות האלה, הציפו את הציבור, בשנים האחרונות, בדוחות מוגזמים על התחממות גלובאלית מהירה ומאיימת, המשתוללת ללא רסן, ובטענות שחייבים לנקוט בצעדים מאד קיצוניים כדי לעצור אותה. כאשר לא מוצאים סימנים של ממש לכך, משתמשים בשרשרת תופעות קיצון לצורך הפחדה. העובדה שתופעות קיצון התרחשו גם בעבר, לפני ההתחממות הגלובאלית, מוסתרת מהתעמולה האקלימית. ההתחממות הגלובאלית הוצאה מידי המטאורולוגים ומדעני האקלים הרגילים, ומנוהלת היום על ידי קבוצות של מומחי תקשורת, וקבוצות לחץ אקטיביסטיות פוליטיות. הרבה משתמשים בעסקנות אקלים לצורכי פרסום אישי.

לחלקים מהתעשייה (התעשיות ה"ירוקות", אתנול, רוח, שמש) ולהרבה אירגוני פעילים הפכה ההפחדה האקלימית למקור הכנסה, הכנסה מתרומות וסובסידיות. בוויכוח האקלימי האמוציונאלי, היום,  בלתי אפשרי לנהל דוח שיח ענייני והגיוני. אם אינך תומך בנביאי הזעם האקלימיים, אתה "נשלח" למכלאת ה"מכחישים"  ומאשם שאתה משרת את השטן (חברות הנפט) או, לחלופין, שאתה איש זקן, מנותק מהמציאות העכשווית. [הערה: מרבית ה"ספקנים" הם אכן אנשים מבוגרים – הסיבה היא שאת הזקנים קשה יותר להוליך שולל, הם מנוסים יותר, וגם – הם עצמאיים יותר, מבוססים בחיים, ואינם תלויים בפרנסתם וקידומם ביישור קוו עם האופנה המודרנית]. העניין המדעי האמתי בחקר האקלים הולך ונעלם, ומוחלף בפעילות של עסקנות אקלימית (הפחדה והטפת מוסר).  האמת האקלימית מפנה מקומה לתקינות הפוליטית.

בין אנשי המדע, האפקט של גזי החממה הוא די ידוע וברור – הם מובילים להתחממות קלה, מינורית, של אולי מעלת צלסיוס אחת להכפלת ריכוזי הפד"ח. הוויכוח אינו על ההשפעה הישירה של אפקט החממה, אלא על תהליך ההיזון החוזר feedback. תהליך זה אינו ידוע דיו, וזאת גם הסיבה לטווח גדול ושונה של תחזיות מודלים. השאלה היא לא כול כך "האם תהיה התחממות" אלא יותר – מה השיעור שלה ומה הקצב. למרות כול הטענות והמודלים, אנו הרבה פחות בטוחים במה יקרה מאשר משתקף בתקשורת. למרות כול הידיעות המדאיגות – ההתחממות היא, בפועל, איטית מאשר חשבו.

ההתחממות הכללית היא רק כ 0.75 מעלה לעומת תחזית של 1.25 של המודלים, ההתחממות בטרופוספרה הטרופית היא רק 1/3 מתחזיות המודלים. אין הסבר מדעי פשוט לעובדה זו מלבד ההנחה שכדור הארץ מסוגל להיפטר מהחום העודף בצורה יותר טובה מאשר הניחו [ניחשו] במודלים. לא חשוב מה הסיבה – עובדה היא שההתחממות איטית במידה ניכרת מהתחזיות.

במקום להיות מרוצים מהתפתחות חיובית זו, התוצאה היא הפוכה – באווירה ה"כמעט היסטרית" [אומר בנגטסון – אני אומר – היסטרית – ללא "כמעט"] של הפחדה אקלימית של היום עובדה זו (ההתחממות הקטנה מהצפוי) אינה מתקבלת בברכה, מכיוון שכול העסקנים, התקינם פוליטית, היו מעדיפים להסתיר האטה זו כדי לא "לפגוע במטרה של ההפחדה" – כי אצלם המטרה מקדשת את האמצעים.

מנקודת ראותם של הארגונים הירוקים כול המאמצים והשיטות הפוליטיות דרושות כדי להוביל לביטול השימוש באנרגיה הפחמית, וגם באנרגיה הגרעינית, בעידן זה שאוכלוסיית העולם גדלה, והיעדר מקורות אנרגיה היא המכשול העיקרי לחיים יותר טובים. להשיג זאת (ביטול אנרגיה פחמית וגרעינית) בלתי אפשרי, כמו ריבוע המעגל. אפילו גרמניה, עם כול היכולות הטכניות והכספיות, נאלצה לבנות תחנות כוח פחמיות, להחליף את הגרעיניות, כדי להבטיח אספקת חשמל.  זו הדרך היחידה להבטיח אנרגיה בעשורים הקרובים. אנרגיה מתחדשת היא רק תוספת שולית, מאחר ולא קיימת יכולת אגירה לאנרגיה התזזיתית בכמויות הנדרשות.

...

במשך 50 השנים הבאות,  אספקת האנרגיה חייבת לגדול פי שניים, וזה אומר שחייבים להגדיל הן את הכמות של האנרגיה הגרעינית והן הפחמית. האנרגיה הירוקה אינה מספקת, מבחינה מעשית, זאת בגלל הריכוז הנמוך שלה, והתזזיתיות (תלות גדולה במזג האוויר – ברוח ובשמש).  התקווה הגדולה, היום, היא הגז משכבות צפחה. אם הגז יחליף את הפחם (והדבר אפשרי גם בסין) אפשר יהיה להקטין את הפליטות ב 50% [יעקב: לא נכון – אפשר להקטין, אבל בהרבה פחות אחוזים].

אנו עדיין לא יודעים איך לפתור הכי טוב את בעיות אספקת האנרגיה בעולם, אך דברים רבים עשויים להתרחש ב 100 השנים הבאות. רגישות אקלימית יותר קטנה, כפי שמסתמנת, יחד עם גידול אספקת הגז, נותנים לנו זמן המתנה של אולי 50 שנה, אבל לא הרבה יותר. הדבר יאפשר להימנע מהשקעות היסטריות (עשויות בפאניקה) בסובסידיות גבוהות לדברים שאינם עובדים, השקעות שנגרמות מקפריזות פוליטיות ומאינטרסים בהתעשרות מהירה [של התעשיות הירוקות – על חשבון הציבור]. את הכסף צריך, במקום זה, להשקיע בתכניות מחקר אנרגיה לטווח ארוך.

עד כאן בנגטסון. אין לי מה להוסיף. הוא מבטא בצורה מיטבית את ההשקפה הספקנית בנושא האקלים, ומגנה, כראוי, את ההפחדה האקלימית המוגזמת ובזבוז הכספים ההיסטרי על טכנולוגיות שאינן עובדות.

יעקב