"גרירת הרגליים והזיגזוג יובילו לשיתוק תחום האנרגיות המתחדשות בישראל."
מר לנדאו, יש לנו מספיק "אנרגיה מתחדשת" בישראל. הכמות המכובדת מאד של אנרגיה סולארית שכבר הותקנה (830 מגוואט) לא מביאה הרבה תועלת. יש לתת לתחנות שהוקמו לרוץ כמה שנים ולהפיק לקחים – לראות כמה חשמל הן מפיקות בפועל, והאם זה עוזר במשהו למאזן האנרגיה שלנו, וכמה זה עולה, והאם התעריף שהממשלה מבטיחה, למשך 20 שנה, אינו גבוה מדי. יש לעצור את המשך התקנת התחנות הסולאריות, זהו צעד שקול. יש לעשות חושבים לפני שהולכים להתחייב על עוד הוצאה גדולה למשך 20 שנה.
ה"ירוקים" מקווים ומבטיחים שעם חולף הזמן תתבגר הטכנולוגיה וירד המחיר של התקנת תחנות סולאריות. תקוות יפות. יש לתת לזמן לחלוף, וללמוד מהניסיון שלנו ושל אחרים, באירופה ואמריקה. אם וכאשר מחיר התחנות הסולאריות ירד, אם, וכאשר הן יהיו יותר יעלות וכדאיות נמשיך להתקין תחנות סולאריות. אז גם נעדכן את המחיר המובטח למפעילים ל 20 שנה, (עדכון כלפי מטה). אין הגיון להישאר נעולים על המחירים הגבוהים של היום למשך 20 שנה.
צריך גם לערוך בדיקות מפורטות על העלות לעומת התועלת של התחנות שכבר הותקנו, וגם ללמוד מהתחנות שהותקנו בארצות אחרות. אין חיפזון לרוץ להתקין כמה שיותר עכשיו. בינתיים יש לנו חשמל זול ואמין, מהגז הטבעי שלנו שהתגלה לאחרונה בכמויות גדולות. לא בוער כלום.
חייבים לשנות את הקונספציה, ולתת לאנרגיה הסולארית להתחרות בשוק ללא מחיר מובטח מראש על ידי הממשלה. אם מסתכלים על 830 המגאווט שהוקנו עד היום כמתקנים ניסיוניים (עם עידוד ממשלתי), הרי יש לנו מספיק מתקנים ניסיוניים, וצריך ללמוד משהו מהניסיון לפני שממשיכים. המתקנים הבאים הם כבר מתקני ייצור המוני production – והם צריכים לעמוד בזכות עצמם, מבחינת המחיר. לא ייתכן שכול החשמל של מדינת ישראל מבוסס על סובסידיות.
באשר ליעדי הפליטות להן התחייבה ישראל בנאום הנשיא פרס בקופנהגן, ב 2009 – ההתחייבות הזאת, כמו כול הנאומים וההתחייבויות האחרות של ראשי המדינות שם, אין בהם ממש. הם לא חוזה מחייב, ואף מדינה בעולם לא מצליחה להגיע אפילו קרוב להבטחות הנבובות שנאמרו שם. אל לנו לקפוץ בראש ולהיות יותר אדוקים מהאפיפיור.
השר לנדאו – מה הוא חושב את עצמו? הוא חושב שהוא שר הפסטוראליה ? העמדה הזו תפוסה כבר על ידי גלעד ארדן. השר לנדאו ממונה על כך שתהיה אספקת אנרגיה אמינה וזולה, אם תצליח בכך – דיינו.
יעקב
3 תגובות:
מעניין לחשב כמה אנרגיה סולרית אמיתית מופקת בישראל לצריכה עצמית ( שהיא המדד האמיתי לכדאיות) בעזרת משטחי חימום של דודי שמש.
אני מניח שזה יקפיץ מאד את היקף השימוש באנרגיה סולארית בישראל וישנה עוד יותר את התמונה.
דודי השמש מותקנים מכוח חוק מ 1977 אשר מחייב התקנת דוד שמש בכול בניין חדש, ולאו דווקא מרצונם החופשי (הכלכלי) של הבעלים.
דודי שמש אכן חוסכים כסף (בזכות החסכון בחשמל), אבל עולים ביוקר, בהתקנה ותחזוקה (החלפת הקולטים כול 5-10 שנים).
מבחינה כלכלית - דוד שמש הוא עסק כדאי לבעליו - אבל בקושי. הרווח לא גדול...
נדמה לי שמישהו פעם חישב שהם חוסכים כ 3-4% מצריכת החשמל של המדינה, אבל אני לא יודע איך חישבו את זה ומה האמינות של המספר.
הפאנלים הפוטו-וולטאיים הם סיפור אחר לגמרה. החשמל שלהם עולה ביוקר, הוא לא כדאי לשימוש עצמי, הוא כדאי רק לאספקה לחברת החשמל לפי תעריף שרירותי שהממשלה קבעה שהוא גבוה פי חמש ממחיר החשמל לצרכן.
יש לקרוא לילד בשמו! טכנולוגיה ניסיונית!
איך לעזאזל הממשלה במדינה שלנו מעיזה לקדם טכנולוגיה ניסיונית על פני טכנולוגיה מוכחת?!
בשום תחום הנדסי אחר בו חיים מונחים על הכף לא היה נעשה דבר שכזה.
זה כמו שמחר כל קטע הפרדה בכבישי ישראל יבנה מעתה והלאה לא עם בטון או מחסום גמיש אלה עם סרט אדום,
מתוך התאוריה החדשנית האחרונה שמחסום ויזואלי מקטין את העלויות ומשרת אותה מטרה.
אני רוצה לראות את המהנדס הראשי במשרד התשתיות חותם על הרשאה כזו.
הנפגעים בעקבות זאת יוכלו לתבוע את המדינה על רשלנות אבל מי יוכל לתבוע את המדינה על רשלנות של בזבוז כספי מיסים ומחסור באנרגיה?
הוסף רשומת תגובה