תחנות פחמיות נקיות

בניו יורק טיימס יש סיפור על תחנת כוח פחמית שהתקינה מתקני סינון של מזהמי אוויר. המסננים עלו 885 מיליון דולר (סכום אדיר). התחנות, החדשות יחסית, נבנו בשנים 1984 ו 1991. המסננים החדשים מפחיתים ב 90% את תחמוצת החנקן הנפלטת לאוויר, ב 95% את הגפרית, ובאחוזים דומים את שאר המזהמים. בקיצור – הארובות של התחנות הפחמיות האלה פולטות אוויר די נקי ובלתי מזוהם.

מובן שחברות החשמל אינן ממהרות להתקין מסננים כאלה מיוזמתן כי הם עולים כסף רב, לא רק בהתקנה, אלא גם בתפעול השוטף. הן התקינו את המסננים בעקבות חוקים ותקנות שחייבו אותם לעשות זאת.

יש בארה"ב מאות תחנות פחמיות יותר ישנות, משנות ה 1950-60 – בהן לא כדאי להשקיע במסננים. עם הכניסה לתוקף של התקנות החדשות לפליטות יצטרכו לסגור את התחנות הישנות ולבנות חדשות, מודרניות. כאן נכנסים לתמונה הארגונים הירוקים, המנסים בכול דרך אפשרית לחסום בניית תחנות פחמיות חדשות. אם הם יצליחו – הם יגרמו להארכת החיים של התחנות המזהמות הישנות – בלית ברירה, כדי לספק את החשמל הדרוש. כלומר – הכוונות הטובות של הירוקים יביאו להמשך הזיהום מהתחנות הישנות.

דבר דומה קרה אצלנו – עם התחנה הפחמית באשקלון, שבנייתה נחסמה במשך שנים רבות. הדבר גרם לכך שחברת החשמל לא יכלה להתקין מסננים בתחנות ישנות אחרות. המחסור בחשמל מנע את האפשרות לסגור את התחנות הישנות לצורך שיפוץ. זיהום נוסף נוצר כאשר הפעילו תחנות של גז בסולר או מזוט מזהמים, בגלל מחסור בגז. לו פעלה התחנה הפחמית המודרנית באשקלון, היה הזיהום יותר קטן.

אין ספק שתקנות אוויר נקי נחוצות, וטוב יעשו אירגונים ירוקים אם ילמדו את נושא הסינון בתחנות כוח, וידרשו התקנת מסננים בטכנולוגיה הכי טובה שיש. אבל ההתנגדות הגורפת לתחנות כוח פחמיות שופכת את התינוק עם המים.

יעקב