היכן יחיו מיליארדי בני אדם נוספים בעתיד?

ציטוט: "מספר בני האדם הינו עומס על הארץ שבקושי יכולה לשאת אותנו... אכן, מגפות, רעב, מלחמות ורעידות אדמה צריכות להחשב כתרופה לאומות וכסילוק העודפים של המין האנושי ".

מלינדה גייטס מבקשת לעשות לתכנון המשפחה מה שעשה אל גור בנושא ההתחממות הגלובלית.  כך מדווח ה"גיסט".  "מטרתי היא להחזיר את הנושא לאג'נדה הגלובלית" אומרת גייטס.
תכנון המשפחה, כמו כל סוג של תכנון סובל במיוחד במדינות העניות. כך בתחום הזיהום הסביבתי, הביטחון התזונתי, הביטחון האנרגטי ועוד. תושבי הארצות העניות ביותר בהן אין האוכלוסיה מסוגלת לנהל מאום מעבר לקיום ושרידות קצרת טווח, הן אלו הסובלים גם מחוסר בקרה על תכנון המשפחה. (ראו את הרצאת מלינדה גייטס כאן).

יש סיבות טובות וחשובות רבות להיות עשירים, משגשגים, בריאים ולהיות מסוגלים לתכנן את החיים המשפחתיים ולשמור על סביבה בריאה. אך רצוי שהכוונות הטובות לא יגרמו לנו להתעלם מהסיבות לכך שרוב האנושות חיה כיום בסביבה בריאה ובטוחה יותר מאי פעם בהיסטוריה. האנושות נהנית מאיכות ואריכות חיים ללא תקדים וחשוב ללמוד מה הוביל למצב זה אם רוצים לעזור לעניי העולם.

בראש ובראשונה נובע הדבר מן השגשוג שהביאה המהפכה התעשייתית והמדעית של המאה ה-19, המהפכה שלא היתה אפשרית ללא זכויות קניין וחופש כלכלי ואישי הנמשך עד היום (למרות המכשולים הרבים). יחד עם זאת שהנתונים הללו כה ברורים נוטים הוגים רבים להתעלם מהם ועוסקים בעיקר בנבואות שחורות המתארות את "נזקי" המהפכה התעשייתית והטכנולוגיה - בכך הם כורתים את הענף עליו ניתן להצמיח את הפתרונות.

תרשים: גרף המציג את אוכלוסיית העולם משנת 10,000 לפני הספירה עד לשנת 2000, המדגים את הצמיחה העצומה שהתאפשרה בעקבות המהפכה התעשייתית. מקור: ויקיפדיה.

אחת הסיבות לתכנון המשפחה אותה מקדמים "מודאגי הסביבה" היא הסכנה לכאורה של "טביעת הרגל" האנושית והשפעתה הסביבתית המזיקה. טיעון זה חזר ועלה גם בעת הדיון שערכתי עם נציג התנועה הירוקה ב-3 ביוני השנה.  בהמשך למסורת המלתוסיאנית המבוססת על החיבור אודות האוכלוסיה שכתב מלתוס בשנת 1798, אנו שומעים טיעונים כאלו משלל כותבים וחוקרים.

בשנת 1968 כתב אחד מנביאי הזעם הירוקים, פול ארליך, בספרו "פצצת האוכלוסיה" כי אוכלוסיית העולם עומדת להינגף ברעב ומחלות בעקובת הגידול שיצא מכלל שליטה. על פי דו"ח שהוכן בשנת 1994 על ידי פרופ' דיויד פימנטל, פרופ' לאקולוגיה חקלאית באונ' קורנל בשיתוף עם חוקר במכון המחקר הלאומי למזון ותזונה ברומא על מנת להשיג קיימות כלכלית ולהמנע מאסון על אוכלוסיית ארה"ב לקטון בשליש. ואלו רק דגימות מעטות מריבוי הספרות החוזה עתיד קודר לאנושות כתוצאה מריבוי אוכלוסין, ראו כאן.

ההיסטריה בהיסטוריה

Tertullian (c. 160 – c. 225 AD)

מקור ויקיפדיה

החרדה מפני "התפוצצות" אוכלוסיה הינה חרדה היסטורית מוכרת, היא עלתה לדיון ציבורי לראשונה במאה השנייה לספירה כאשר כאשר אוכלוסיית העולם הוערכה בכ-190 מיליון איש  (כ-4% מאוכלוסיית העולם כיום).

הציטוט בו נפתח הפוסט: "מספר בני האדם הינו עומס על הארץ שבקושי יכולה לשאת אותנו...  אכן, מגפות, רעב, מלחמות ורעידות אדמה צריכות להחשב כתרופה לאומות וכסילוק העודפים של המין האנושי "... איננו ציטוט מודרני. זה הוא ציטוט היסטורי מכתביו של טרטוליאן איש קרתגו בן המאה השנייה לספירה. קיימים אף איזכורים קודמים לו של חרדה זאת שאופיינית לאוכלוסיות שהושפעו מאד ממשברים של בצורת ורעב.

מה בעצם הופך את החרדה אותה העלה ההוגה מקרטגו לכל כך מנותקת מהמציאות כיום? ברור לכל בר דעת כי אין שום מניעה לקיים את כמות האוכלוסיה שכה הדאיגה את טרטוליאן מקרטגו או את מלתוס, בן המאה ה-18 כיום. הטכנולוגיה והידע שנצברו במאות השנים האחרונות משנים למעשה את כללי המשחק, אנו לא צריכים בהכרח להידרש לפרוייקטים עתידניים כמו "Sea Steading " המציע לבנות קולוניות על פני הים על מנת לגבש צורות חיים חופשיות מבחינה פוליטית וכלכלית. כבר כיום מסוגלת התרבות האנושית לתמוך בערים מאוכלסות בצפיפות שהיתה נתפסת על ידי אנשי קרטגו בני המאה השניה או תושבי לונדון של המאה ה-18 כמדע בידיוני.

למשל, העיר ניו יורק מקיימת אוכלוסייה בצפיפות שהיתה מאפשרת לדחוס את כל 7 מיליארד תושבי העולם לשטח של כ-649 אלף קמ"ר ולאכלס את כולם במדינה אחת בסדר גודל של טקסס. כמובן שיש להוסיף על כך את כל השטחים והמשאבים הנדרשים על מנת לספק אנרגיה, מים, מזון וכו' למדינת "טקסס החדשה" הזאת אולם הדבר אפשרי ועוזר לגבש אמות מידה ופרופורציות. כל זאת עוד בטרם החלה האנושות ליישב את שטחי הים והפלנטות הקרובות. 

טים דה שנט, באתר "במייל מרובע" מציג אינפוגרפיה של משמעות הריכוז של אוכלוסיית העולם על שטח בצפיפות בה חיים בערים שונות בעולם.

המפתח לפתרון בעיות העולם השלישי ושל האנושות בכלל נמצא לפנינו, ראינו אותו בפעולה במהלך המאות האחרונות. וביסודו הידע והיצירה האנושית המסוגלים לפרוץ בהינתן מסגרת אינלקטואלית ופוליטית מתאימה. אמצעי מניעה ותרומות אותם מציעה הקרן של ביל ומלינדה גייטס הם אולי פתרון טלאים זמני המפחית במעט את הסבל, אך מה שזקוקים לו עניי העולם הוא את החופש הפוליטי וכלכלי ליצור ולשגשג.

בועז