21 בספטמבר 2012

אין סובסידיות – אין רוח

תעשיית הרוח בארה"ב בצרות (הכוונה לטורבינות הרוח לייצור חשמל). מפעלים נסגרים על ימין ושמאל, עובדים מפוטרים, בחודשים האחרונים פוטרו כ 1700 עובדים.
בשנות השיא, 2008-9 עבדו בענף כ 85000 עובדים בארה"ב, מאז צומצמו כ 10 אלפים מהם. בעיה אחת היא עודף כושר ייצור, בעיה אחרת היא תחרות מיצרנים סיניים (שגם להם עודף כושר ייצור). ביולי הטילה ארה"ב מכסי מגן על מוצרי רוח מסין (כמו גם על פאנלים סולאריים).

אבל, הבעיה העיקרית היא החשש מאיבוד הסובסידיות. הממשל הפדראלי נותן סובסידיה (הנחת מס – tax credit ) של 2.2 סנט על כול קילווט חשמל מיוצר על ידי תחנות רוח (בין אם הוא נחוץ ובין אם לאו). לשם השוואה: מחיר החשמל הממוצע, לצרכן, בארה"ב הוא כ 10 סנט לקילווט. הסובסידיה הזו "עולה" כ 1 מיליארד דולר בשנה. היא נקבעה בחוק, שעומד כעת לפוג ב 31 בדצמבר. השנה לא נוטה הקונגרס לחדש את הסובסידיה, הטענה היא שזו כבר לא "תעשיית ינוקא", שהתעשייה צריכה להסתדר בלי הסובסידיה, ולא ניתן לבנות תעשייה על בסיס סובסידיות לנצח – זה לא "בר קיימא". 

בהיעדר סובסידיה נמנעים משקיעים מלבנות תחנות רוח חדשות.

מלבד הסובסידיה הישירה הזו, מקבלות תחנות הרוח עוד שורה ארוכה של "עידודים" ממשלתיים כמו מאנדטים המצווים על חברות החשמל לרכוש אנרגיה "מתחדשת", הלוואת ומענקים ממשלתיים מקרנות ה"תימרוץ", ועידודים למיניהם ברמה של המדינות והרשויות (למשל קרקע חינם, פטור מעמידה בתקני שמירת הסביבה ועוד). יש לציין שמספר הטורבינות בארה"ב יותר קטן מזה שבאירופה, כי באירופה שורר משטר סיבסוד כבד מאד – בצורת תעריפי הזנה feed-in tariffs המבטיחים למפעילי טורבינות מחיר גבוה (מעל מחיר השוק לצרכן) לכול קוט"ש מיוצר, למשך 20 או 25 שנה. גם באירופה מתחילים הירהורי חרטה, בספרד ביטלו לחלוטין סובסידיות חדשות, בגלל שאין כסף, וגם באנגליה מדברים על צימצום הסובסידיות.

כמו שכתבתי מספר פעמים, תחנות הרוח לא מביאות שום תועלת, בגלל האופי התזזיתי (intermittent ) של הרוח. הם גם לא מאפשרות צימצום של פליטות, כפי שבדיקת הנתונים מוכיחה. נקווה שאכן חוק הסובסידיות לא יחודש והנזק של מפלצות הרוח יפסק.
יעקב 

3 תגובות:

איל אמר/ה...

מתבקש: לופט גשעפט.
:-)

טל אמר/ה...

האגדה על רוח תזזיתית חיה ונושמת. תנסה לספר אותה בדנמרק , איווה בארה"ב או צפון גרמניה - כל אלו מסתמכים על רוח בשיעור גבוה של 20% ויותר מייצור החשמל - הם חיים במקומות בהם הרוח צפויה וידועה - אין להם האפלות חשמל, הם לא הוסיפו תחנות גז לתמיכה בזמן שאין רוח - ניהול נכון של רשת חשמל - זה כל הסיפור - וכמו בכל רשת - שיש צורך מפעילים גנראטורים.

העלות השולית של ייצור חשמל מרוח היא אפס. תמיד לרשת חשמל יהיה כדאי "לקנות" חשמל מרוח מאשר לשרוף גז או פחם. הבעיה היא העליות והירידות - גם בביקוש וגם בייצור - זה נקרא ניהול רשת והוא מרכיב קיים בכל רשת -לא צריך "גיבוי" לרוח , צריך לנהל רשת ע"י חיזוי ותזמון אמצעי ייצור, הולכת חשמל מספקת בין האמצעים, ניהול צד הביקוש (דימום ביקוש בהסדר) ואכסון אנרגיה.

עובדתית דנמרק בכיוון ל - 50% חשמל מרוח ואפילו מתכננים חיבור לאנגליה לצורך כך. העולם הוא גדול ורחב וכל הפוסל במומו פוסל. רק אל תכתבו שטויות במסווה של דיברי אלוהים חיים


אגב - כמה

טל אמר/ה...

הערה למחיר ממוצע של חשמל בארה"ב - עוד דרך לעוות המציאות על מנת שיהיה נוח לתפיסת עולם -
מחיר חשמל בצפון מזרח ארה"ב - 17.5 סנט, מחיר חשמל בקליפורניה - 15 סנט

ביחד חיים שם קרוב ל- 50% מהאוכלוסיה העירונית בארה"ב.

"הסובסידיה" היא 12.5% , 15% בהתאמה - זה כלום בהתייחס לתעשיה שנוצרה ולשכר ששולם - תחשוב על זה בהקשר של "חוק עידוד השקעות הון" אצלנו.

אין ספק שהתעשיה התבגרה - עצם זה שיש ייצור זול מסין מוכחי זאת. הגיע הזמן להפסיק הסיבסוד, אבל מכאן לפסוק שרוח זה ביזבוז ויש להפסיק - זה קישקוש.

בניגוד לתחנות פחם / גז שדורשות משאבי שטח רבים להקמתם, משאבי שטח לכריית האנרגיה (פחם / גז) ורצועות הגנה לאורך צנרת גז ולצד תחנות הייצור - עמודי תחנות רוח "שתולים" בשדות חקלאיים שממשיכים לעבד אותם ללא הפרעה - בפועל הרוח תופסת 0 מקום