6 במרץ 2011

משק החשמל נחשף במערומיו

בתמונה: טורבינת החשמל הירוקה של ויליאם קמקומבה (ראו בבלוג שלו)


כך כותב פרופ' עדי וולפסון ב ynet , אגב ניתוק הגז המצרי והתקלה באסדת ים-טטיס שהביאה לניתוק הגז הישראלי גם כן, והשאירה את חברת החשמל עם המכנסיים למטה, ללא יכולת לספק את כמות החשמל הנחוצה. למזלנו תוקנה התקלה באסדת ים-טיס תוך זמן קצר, ועוד לא היו הפסקות חשמל. עוד לא. אבל עד כמה אפשר לסמוך על המזל ? אני מתנבא שבקרוב יהיו הפסקות חשמל בארץ, כנראה כבר הקיץ. הסיבה העיקרית לכך – שהלחץ והתעמולה של הרומנטיקנים, יחד עם השר המרחף ארדן, לא מניח לחברת החשמל לבנות את התחנות הנחוצות כדי לקיים רזרבה ראויה בכושר ייצור, רזרבה שתבטיח אספקה סדירה, ולא תהיה תלוי יותר מדי במקור דלק אחד ובמזל. בקיצור: מנעו את הקמתה של תחנה פחמית נוספת באשקלון.

עדי וולפסון חושב אחרת (כמובן). לדעתו: "העתיד טמון בייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות, אך מדינת ישראל של 2011 טרם השכילה להוביל את השינוי."
אולי העתיד טמון בייצור חשמל מאנרגיה מתחדשת. ד"ר וולפסון אולי חזק ממני בנבואה, אין לי כושר מיוחד בתחום חיזוי העתיד. אבל אני יכול להגיד לכם מה ההווה בלי להתפס לגעגועים רומנטיים ובלתי מציאותיים. ההווה הוא שאין אנרגיות מתחדשות. אם "מדינת ישראל של 2011" תסמוך על "אנרגיה מתחדשת" היא תשב בחושך.
צריך לחקור ולחפש אפשרויות להפיק אנרגיה מתחדשת מאנרגיית השמש. בהחלט צריך. זה מאד, מאד רצוי שיהיו לנו מקורות אנרגיה מתחדשים. צריך להשקיע במחקר. לדעתי לא הממשלה צריכה לחקור (שמעת, נתניהו?) , ולדעתי אכן גורמים רבים בארץ ובעולם משקיעים בלי סוף כסף בחיפוש מקורות מתחדשים של ממש. הנושא בטיפול.
אבל לא צריך להתפס לאשליות כאילו השיטות והמתקנים הקיימים היום, עונים על הדרישות. זה פשוט לא נכון, עובדתית. לא צריך להיות נביא כדי להבין זאת, מהנדס מספיק. צריך להבדיל בין השקעה במחקר, לקראת עתיד רחוק ירוק, לבין בניית תחנות כוח עכשיו (לא בעתיד) כדי לספק חשמל של ממש עכשיו. השקעה גדולה במתקנים סולאריים ורוחניים הידועים עכשיו לא תפתור את הבעיה, כי חשמל רב לא ייצא מהם. אם רוצים לא לשבת בחושך, צריך תחנות של ממש.
לא צריך לבלבל בין מחקר לייצור. לא צריך לבלבל בין השקעה במחקר לעתיד, לבין בניית תחנות כוח בעלות כושר ייצור מוכח, בטכנולוגיה מוכחת, עכשיו. אם נשקיע סכומי עתק בבניית מתקני ייצור חשמל על בסיס טכנולוגיות לא מעשיות (סולארי ורוח), לא יהיה לנו כסף לתחנות שכן מייצרות חשמל. נרגיש נורא טוב בבטן שבנינו תחנות ירוקות, אבל נשב בחושך. ד"ר עדי וולפסון כנראה חושב (כמו רבים) שהברירה היא בין לבנות עוד תחנת כוח פחמית, לבין בניית תחנה סולארית שתספק אותה כמות חשמל. ברירה זו לא קיימת במציאות. אולי יש לד"ר וולפסון כושר נבואי, אבל יש לו חולשה בהבנה של עובדות הנדסיות. התחנה הסולארית אינה מספקת חשמל בכמות ובאמינות הדרושה (בלי לדבר על המחיר). התחנה הסולארית אינה תחלופה לתחנה פחמית, לכול היותר היא יכולה לעבוד לצידה (מבלי לתרום בעצמה הרבה). אנו זקוקים כעת לתחנות כוח נוספות של פחם וגז, שיספקו את הביקוש העולה לחשמל. 
האם ישראל צריכה להיות המובילה העולמית במחקר של מקורות אנרגיה מתחדשת ? אולי. אולי ישראל צריכה להיות אור לגויים. אבל ישראל לא צריכה להעתיק כמו תוכי את השגיאות של הגויים, רק כדי להיות באופנה. הגויים (הגרמנים והספרדים) בנו טונות של תחנות סולאריות, בהשקעת עתק, והרבה חשמל לא יוצא מזה, רק ביזבוז כסף גדול, לריק. לא צריך לבלבל בין מה שרצוי בעתיד לבין מה שקיים ודרוש עכשיו. עכשיו אנו צריכים חשמל לא חזון. "גם הירוקים צריכים חשמל" – אמר בצדק ד"ר וולפסון.

יעקב

2 תגובות:

אסף אמר/ה...

הדיון האמיתי שלי איתך הוא לא על אנרגיות מתחדשות והיעילות שלהם, ממש לא... לדעתי, מקריאה בכמה וכמה פוסטים כאן בבלוג, המקור הוא באי ההסכמה שלנו (שלי ושלך) לגבי מה הם אורחות חיים הרצויות לנו.
כנראה אני ואתה לא נהיה שכנים.

יעקב אמר/ה...

אם אני מבין אותך נכון, אתה דוגל במדיניות של יצירה מכוונת של מחסור באנרגיה, על מנת שהאנשים יפסיקו להשתולל עם הצריכה המוגזמת שלהם, ויחיו אורח חיים יותר צנוע - כלומר יותר עני, בניגוד לרצונם ושאיפותיהם.

המטרה שלך, אם אני מבין נכון את זרם המחשבה - היא להפחית את כמות החשמל הזמינה, ככול האפשר, לעבור לקיצוב בחשמל, שיפסיקו האנשים לצרוך חשמל באופן חופשי, ויצרכו רק על פי הקצבה (מצומצמת) שהממשלה חושבת שטוב בשבילם ובשביל האנושות.
אם אתה חושב אחרת תרגיש חופשי לתקן אותי.