דלק האשליות - אנרגיית רוח בעולם

.

הנה נתונים על התקנות של טורבינות רוח בכול העולם – הלקוחים מהדו"ח השנתי ל 2013 של GWEC  - איגוד עולמי של תעשיות אנרגיית הרוח. הדו"ח מלא נתונים, אני אציג אחדים מהם.

התקנות חדשות של כושר יצור רוחני בעולם, בשנת 2013, היו כ 35 ג'יגאווט  GW – ירידה של כ 21% לעומת 45 GW  שהותקנו ב 2012. הסיבה העיקרית לירידה היא הירידה הגדולה בארה"ב, מ 13 ג'יגאוט ב 2012 ל אחד GW בודד ב 2013.  הסיבה לירידה הזו בארה"ב היא פקיעת תוקף ה PTC  - סובסידיה בסך 2 סנט לקילווואט חשמל רוחני. הסובסידיה הוארכה, ברגע האחרון, עד 2015. הדבר מוכיח היטב עובדה פשוטה: לא חשוב כמה סיפורים מספרים על המחיר הכדאי של אנרגיה רוחנית – ברגע שאין סובסידיה אין התקנות חדשות. עובדה זו מודגשת גם בנתונים של ספרד. בספרד, כושר הייצור המותקן הוא הרביעי בגודלו בעולם ( כ 23 GW  ), אולם כול זה הותקן בעת הממשלה הקודמת, הסוציאליסטית. עם ביטול הסובסידיות למתקנים חדשים על ידי הממשלה הנוכחית, ירדו ההתקנות לקרוב לאפס. ירידות גדולות בהתקנות היו גם בצרפת ואיטליה.

מה שמעניין הוא שהירידה ב 21% בכושר ייצור מותקן אינה משתקפת בירידה בהשקעות – ההשקעה העולמית באנרגיית רוח הייתה 80.9 מיליארד דולר ב 2012, ו 80.3 ב 2013 (כמעט אותו דבר) – וזה יכול רק להצביע על ייקור המתקנים. ייתכן גם שהדבר משקף התקנה של יותר מתקנים ימיים שהינם יקרים בהרבה מהיבשתיים.

מי שמנעה קיטון עוד יותר גדול בהתקנות היא סין, שהתקינה כ 16 GW  כושר ייצור* ב 2013. סין היא בעלת כושר הייצור הרוחני הגדול בעולם – 91.4 מגאווט, אחריה ארה"ב עם 61 MW, גרמניה עם 34.2, ספרד עם 23, הודו עם 20 ובריטניה הגדולה עם 10.5.

ס"ה כושר הייצור העולמי הוא 318 GW, עלייה לעומת הכושר של 283 GW  שהיה מותקן בסוף 2012. זה אומר מעל ל 200 אלף טורבינות (תרנים) – כמות אדירה. לשם השוואה: כושר הייצור (או הצריכה) העולמי של חשמל, מכול המקורות, הוא 6500 GW  היום וצפוי לעלות ל 10500 GW  בשנת 2030. כלומר – כושר הייצור הרוחני הוא אולי כ 5% מכלל כושר הייצור, אבל בגלל שהוא מפיק בפועל רק כ ¼ מהזמן, אז הוא מהווה, ברמה עולמית, רק כ 1-2% מהחשמל המופק.

הסיפור עם סין הוא שהם בנו כמות גדולה של מפעלים לייצור טורבינות רוח בתקווה למכור זאת היטב בעולם, בדיוק כפי שעשו עם פאנלים סולאריים, הכול במימון ממשלתי או בנקים ממשלתיים. כאשר ירד הביקוש בעולם, הורתה ממשלת סין להתקין טורבינות בסין עצמה, א'- כדי "להיות כמו כולם" ו ב'- כדי למנוע או להסוות את פשיטת הרגל של מפעלי הטורבינות. אבל, כדי להפיק את החשמל הרב הנחוץ, סין בונה מאות תחנות כוח פחמיות וגם תחנות גרעיניות אחדות.

הכמות הגדולה של חשמל רוחני המותקן בעולם היא באירופה – 121 ג"ו, אחריה אסיה (סין והודו) – 116, צפון אמריקה (ארה"ב) עם 71. באירופה – החשמל הרוחני מהווה כ 7-8% מהצריכה בממוצע כול הארצות. הוא מהווה כ 8% בגרמניה, 7.7% בבריטניה, ומעל ל 20% בספרד, ו 33% בדנמרק. בסין החשמל הרוחני מספק רק 2.6% מהצריכה, ובהודו אולי 3.5%.

המגמה, כפי שאני רואה אותה, היא זו: בארצות בהן יש הכי הרבה תחנות רוח – ארצות אירופה – גרמניה, ספרד, אנגליה – הגיעו לאספקה של כ 7-8% מהצריכה, אבל הם מתעייפים, הגיעו לרוויה. מה שמפריע להם הן גם הסובסידיות הגבוהות (העלות הגבוהה), גם הפגיעה בנוף ושטחי טבע, וגם הבעיות של שילוב חשמל תזזיתי ברשת ומחסור בקווי ממסר. בארצות אלה מפסיקים את המשך ההתקנות. בספרד הפסיקו לגמרה, באנגליה וגרמניה האטו מאד, וההתנגדות הציבורית רבה. מי שעדיין מתקין בקצב גדול הן המדינות בהן התקינו מעט מאד טורבינות עד כה, כלומר הן עדיין לא מרגישים ממש את הבעיות עם הסובסידיות היקרות והתזזיתיות (כלומר חוסר התועלת). אז פוטנציאל אספקת האנרגיה מתחנות רוח הוא מאד מוגבל, והתועלת, מבחינת הקטנת הפליטות ומניעת התחממות גלובאלית היא אפסית. עובדה – לא הייתה הקטנה של פליטות עד כה, לא ברמה עולמית, ולא ברמה פרטנית של גרמניה החלוצה. (ארה"ב הקטינה את הפליטות בכ 10% מאז 2006, אבל בזכות הגז והפרקינג).

ה GWEC (איגוד תעשייני החשמל הרוחני) אופטימי מאד וחוזה התקנות רבות בשנים 2014-18. יחד עם זאת הם צופים שבשנת 2035 העולם יפיק 25% מהחשמל (שימו לב – מהחשמל, ולא מכלל האנרגיה) ממקורות מתחדשים, ומזה – ¼ (דהיינו 6-7%) יבוא מהרוח (השאר מהידרו, שמש וביו-מסה). כלומר – דרישת ה IPCC  להורדת הפליטות ב 40-70% (עד 2050) היא תלושה לחלוטין מהמציאות, אפילו לא בסביבה, גם לדעת האינטרסנטים מתעשיית הרוח.

יעקב

 *כאשר אומרים "כושר ייצור" – במקרה של הרוח – זה כושר ייצור תיאורטי, המושג כאשר הרוח נושבת בעוצמה הדרושה. בפועל מפיקות טורבינות הרוח רק כ ¼ מכושר הייצור, כי הרוח נושבת רק כ ¼ מהזמן, ובזמנים בלתי ידועים מראש ובלתי נשלטים על ידנו.