המלחמה נגד החשמל.

החממיסטים והירוקים מנהלים מלמת חורמה, תעמולתית ומעשית, נגד תחנות כוח, בייחוד תחנות כוח פחמיות (אבל גם גרעיניות וגזיות). למרות  התלונות המרות ש"לא מבינים אותם" ו"לא מצליחים להעביר את המסר" ו "לא עושים מספיק" – עובדה היא שהם מצליחים מעל ומעבר, והתוצאה לא תאחר לבוא – ארה"ב תסבול ממחסור בחשמל וניתוקי זרם תכופים, לפי השגרה של מדינות מפגרות.

קחו את המקרה של תחנות כוח פחמיות בארה"ב – הן מספקות עדיין כ 40% מהחשמל בארה"ב, אבל הן הולכות ונסגרות בקצב מוגבר, ואין בונים שם תחנות כוח פחמיות חדשות. (זאת בניגוד לגרמניה, סין ושאר העולם, שכן בונים תחנות פחמיות). זה החל, מעשית, במרץ 2012, כאשר ה EPA  (סוכנות הסביבה) פרסמה טיוטה של תקנות לצמצום הפליטות מתחנות כוח. על פי תקנות אלה, תחנות כוח פחמיות פסולות, כי פליטות הפד"ח שלהן גבוהות מהמותר בתקן המוצע. התקן עדיין לא בתוקף, ועוד צריך לעבור תהליך של שנים עד לאישורו הסופי, אבל, מאז אין בונים תחנות כוח פחמיות חדשות. ההשקעה בתחנות כוח היא גדולה מאד, ומשך הבנייה, כולל אישורים, הוא שנים אחדות. משקיעים חייבים להיות בטוחים שהתחנה תעבוד 30-40 שנה, כדי להחזיר את ההשקעה ולהפיק רווח. איש לא ישקיע מיליארדים בתחנה שעלולה להיסגר בצו של EPA, כעבור זמן קצר. גם שנים לפני פרסום הצעת התקן הזאת לא בנו תחנות כוח פחמיות בארה"ב, כי הירוקים הפיצו תעמולה שזה "פסול", והרשויות נמנעו מלהעניק אישורים, ודרשו אינסוף מחקרי "השפעה על הסביבה" אותם אף פעם לא אישרו. בפועל לא בנו תחנות.

תחנות הכוח הפחמיות הפועלות כעת בארה"ב הן התחנות הישנות שהוקמו בשנים 1950-80 לפני שהתחיל השיגעון הירוק לצבור כוח. התחנות האלה מתיישנות ומתבלות (וגם מזהמות), ועומדות להיסגר בהדרגה, בתהליך שאין מנוס ממנו. הצרה היא שאין להן תחליף.

בחודש ינואר שנה זו היה גל קור גדול במזרח ומרכז ארה"ב, קראו לו המערבולת הקוטבית.   גל הקור הביא שלג, שיבושים בתנועה וגם צריכת שיא בחשמל. היו תקלות רבות בתחנות כוח, ומחסור בגז (לתחנות גזיות). הוכרז מצב חרום ברמה הגבוהה ביותר, ורק נס הוא שהצליחו לעבור את החורף ללא ניתוקי זרם, כך העיד מנהל של אחת מחברות החשמל. מה שהציל את המצב היו תחנות הכוח הגרעיניות והפחמיות. אבל, על פי התכנית, 89% מכושר הייצור הפחמי שיושבת ב 2015 לפי התכנית היה חיוני השנה במניעת ניתוקי זרם. ברגע שסוגרים תחנת כוח פחמית מפטרים את צוות התפעול, מפרקים ומוכרים את המכונות, וסוגרים את התחנה ללא אפשרות לחזור ולהשמיש אותה בעתיד.

הבעיה עם התחנות הגזיות הייתה – מחסור בגז ומחסור בכושר קיבול של צנרת הגז. נוצר ביקוש שיא גם לגז לשימוש ביתי לחימום, ולא היה גז מספיק גם לחימום וגם לתחנות כוח. הצנרת פשוט לא יכלה להעביר מספיק גז. לתחנות הפחמיות יש יתרון – פחם תמיד זמין, ממקורות אספקה רבים, וגם מערימים מלאי פחם לכמה שבועות באתרי התחנות כך שאין בעיה של צוואר בקבוק בהובלה.

יש סיבות נוספות לסגירת תחנות הכוח הפחמיות. אחת מהן הן התקנות החדשות של EPA  למניעת פליטה של אדי כספית וחומרים מזהמים אחרים. (הסמכות שלEPA   להנפיק תקנות כאלה אושרה היום בבית המשפט העליון בארה"ב). כדי שהתחנות יעמדו בתקן החדש הן חייבות להתקין מתקני סינון מודרניים. הדבר לא כדאי עבור תחנות ישנות שעומדות להיסגר. התקנות האלה קיבלו תוקף כבר, והן יגרמו לסגירה מידית, עד 2015 , של תחנות כוח פחמיות ישנות רבות. תחנות פחמיות חדשות, עם מערכת סינון משוכללת לא עומדות לקום. סיבה שלישית היא כלכלית – הגז זול בהרבה מהפחם, לפחות כעת. אבל מחירי הגז והכמויות הזמינות הם תנודתיים, ועשויים (או עלולים) להשתנות בעתיד. המשבר של החורף הזה הראה מדוע חייבים לשמור על מקורות חשמל רבים ומגוונים ולא להיות תלויים בסוג אחת של תחנה או סוג אחד של דלק.

ומה עם מקורות מתחדשים – שמש ורוח? טוב ששאלתם. השמש בלתי רלוונטית לחלוטין בקטע של אספקת חשמל בלילות הקרים של החורף. הרוח דווקא נשבה השנה, חלק מהזמן, ועזרה, אבל אי אפשר לסמוך על הרוח. רוח – לפעמים נושבת ולפעמים לא. חייבים להבטיח שיהיה מספיק כושר ייצור חשמל גם כשאין רוח, כלומר בלי קשר לתחנות הרוח, שלא ניתן להפעילן לפי הצורך (אלא רק לפי הרוח).

אבל – השמש והרוח יש להן השפעה שלילית גדולה על יציבות אספקת החשמל. לשמש ורוח זכות קדימה באספקת חשמל, לכן, כאשר יש חשמל מתחדש חייבים להשתמש בו ולא קונים חשמל מתחנות הכוח הרגילות (פחם, גז וגרעין). הדבר נובע משני דברים: מנדטים, שבתוקף במעל 40 ממדינות ארה"ב, המחייבים שימוש באחוז כולשהו (10% או 20% ) של חשמל "מתחדש". הדבר השני הוא הסובסידיה – תחנות הרוח מקבלות סובסידיה של 2.2 סנט לקוט"ש, ולכן, כאשר הרוח נושבת הן מסוגלות להוריד את מחירי החשמל אפילו לאפס, ואפילו למחיר שלילי. זאת אומרת – הן מוכנות לשלם, למשל, 1 סנט כדי שייקחו מהם חשמל, כי הן מקבלות מהממשלה 2.2 סנט. יוצא אם כן שכמות החשמל שהרשתות קונות בתחנות הפחמיות והגרעיניות מצטמצמת. אבל, תחנות פחמיות וגרעיניות לא ניתן להדליק ולכבות בזמן קצר, לכן הן ממשיכות לפעול, ולשרוף דלק, גם כאשר לא רוכשים מהן חשמל – ובכך נגרמים להם הפסדים. שלוש או ארבע תחנות כוח גרעיניות (מתוך כ 100) נסגרו לאחרונה בארה"ב בגלל חוסר כדאיות כלכלית – חוסר כדאיות שנגרמה במידה רבה על ידי החשמל הירוק. אותה בעיה קיימת גם עם תחנות גזיות. הן לא מסוגלות לחתום חוזי אספקה ארוכי טווח לגז, כי הן לא יודעות איזו כמות חשמל הן יצליחו למכור, ובאיזה מחיר. בהיעדר חוזים ארוכי טווח לא יכולות חברות הגז להניח צנרת בקיבול מתאים. החשמל הירוק מצליח לשבש את הבסיס הכלכלי והתכנוני של התחנות הרגילות. ללא כדאיות כלכלית לא יהיו תחנות רגילות, ולא יהיה מי שיספק חשמל בעת הצורך. קיימת אפשרות לשלם "תשלום כוננות" לתחנות כוח כדי שיהיו במצב תקין (ועם מלאי דלק זמין)  ומוכנות לתפעול כדי לגבות את הרוח. השאלה מי ישלם את דמי הכוננות – הנושא לא טופל.

ראש חברת החשמל AEP  העיד בעדות בסנאט שהתקנות הקיימות היום, והמבנה הכלכלי של מערכת אספקת החשמל אין בהם כדי להבטיח אספקה סדירה של חשמל בשנים הקרובות. העובדות בשטח ברורות: מספר רב של תחנות כוח פחמיות ותחנות גרעיניות אחדות (תחנות עומס בסיס) עומדות להיסגר בקרוב, במהלך שאין חזרה ממנו. תחנות פחמיות חדשות לא נבנות, עובדה. תחנות גזיות חדשות כן נבנות, אבל לא בהיקף הדרוש. כפי שנראה כעת – המלחמה הירוקה נגד החשמל תשיג את מטרתה: שיבוש אספקת החשמל, ועמו – שיבוש באורח החיים כפי שאנו מכירים אותו.

יעקב