האקלים והגרעין

יש קבוצה של חסידי האנרגיה הגרעינית שמנסים לקדם את הגרעין אגב הסיפור של שינויי האקלים. עם הקבוצה הזו נמנים פרופ' יוני דובי , , גיא מור,  מיכאל  שלנברגר  ורבים אחרים. טענתם היא בערך זו: מאחר ויש בעיה עם שינויי אקלים הנגרמים מגזי החממה הנפלטים משריפת דלק פוסילי (פחם, נפט וגז), ומאחר ודחוף להקטין את הפליטות ולמצוא מקור אנרגיה חלופי, ומאחר ואנו צורכים כמויות אנרגיה אדירות שהשמש והרוח אינם מסוגלים לספק - עלינו לעבור לאנרגיה גרעינית. למזלנו האנרגיה הגרעינית זמינה, בשלה, יש עימה ניסיון, היא מסוגלת לספק אנרגיה בכמויות גדולות, והיא גם נקייה וחופשית לחלוטין מפליטות, וגם בטוחה יותר מאנרגיה פוסילית. יש יותר מ 50 שנה של ניסיון באנרגיה גרעינית והיו מעט מאד תאונות (למעשה רק 3) ומספר ההרוגים זעיר, קטן בהרבה מאשר מספר ההרוגים בתאונות הקשורות לאנרגיה הפוסילית המתרחשות כול הזמן.  אז - קדימה! - אנרגיה גרעינית היא הישועה.

דעתי קצת שונה. נכון - האנרגיה הגרעינית הוא מקור האנרגיה היחיד הידוע לנו כעת שמסוגל לספק את הצרכים הגדולים שלנו, מלבד האנרגיה הפוסילית שמספקת כעת כ 85% מהאנרגיה. אנרגיה מתחדשת (שמש ורוח) אינם מסוגלים לספק את צרכינו ואף גורמים בנזקים סביבתיים. אבל האנרגיה הגרעינית אינה חפה מבעיות קשות משלה, היא לא יוצרת פליטות גזי חממה וגם לא זיהום אוויר אבל היא יוצרת קרינה רדיואקטיבית. התמונה הוורודה שחסידיה מנסים להציג אינה מדויקת. אנסה להסביר, אתחיל בסקירה קצרה של התחנות הגרעיניות הקיימות.

בניית תחנות כוח גרעיניות החלה בסוף שנות ה 1950 ונמשכה במרץ עד בערך 1990. התחנות התחילו בארה"ב, ונבנו בהמשך על ידי כול המעצמות הגרעיניות (ארה"ב, ברה"מ, בריטניה וצרפת, ואח"כ סין והודו). הסיבה פשוטה: המעצמות הגרעיניות שלטו בטכנולוגיה להעשרת אורניום לייצור דלק גרעיני. תחנות כוח נבנו גם בארצות אחרות - בסיוע המעצמות. נבנו בארצות אירופה המערבית (גרמניה, איטליה, שוויץ, שבדיה). רוסיה בנתה כורים גם במזרח אירופה - פולין, צ'כיה, הונגריה ועוד. כורים נבנו גם ביפן, דרום קוריאה וטאיוון. הארצות האלה קיבלו דלק מהמעצמות הגרעיניות. רוב הדלק היום מקורו בפירוק פצצות אטום שהתיישנו ופג תוקפן, חלקו מהעשרת אורניום. בס"ה נבנו בעולם כ 500 תחנות כוח גרעיניות מהן פועלות היום כ 450. הן מספקות כ 10% מהחשמל. (שימו לב: החשמל מהווה רק כ ⅓ מהאנרגיה הנצרכת, ככה שהגרעין מספק כ 3-4% מצריכת האנרגיה הכוללת בעולם).

עד כה היו שלוש תאונות בתחנות כוח גרעיניות, הראשונה בטרי-מייל-איילנד בארה"ב ב 1979 (ללא קורבנות), בצ'רנוביל, אוקראינה ב 1986 ובפוקושימה יפן, ב 2011. אבל, עוד לפני שהתאונות התרחשו קמה תנועת התנגדות גדולה לנשק גרעיני וגם לתחנות כוח גרעיניות, בגלל הסכנה של הקרינה הרדיואקטיבית.

תחנת הכוח בצ'רנוביל לאחר התאונה (ויקיפדיה).

 

הבניה הסדירה של תחנות כוח גרעיניות נפסקה למעשה בסביבות 1990, כעת הבנייה היא בטפטוף, קצת פה, קצת שם, בעיקר בסין. ביפן היו 54 תחנות כוח גרעיניות שסיפקו כ 30% מהחשמל, אך לאחר פוקושימה כולן נסגרו לביקורת, מאז נפתחו מחדש רק 5.

הרבה מדינות החליטו לא לבנות תחנות גרעיניות חדשות ולסגור בהדרגה את התחנות הקיימות. תחנות הכוח הקיימות ברובן כבר ישנות, והן ייסגרו בכול מקרה במרוצת 20 השנים הבאות - מחמת בלאי והתיישנות ומסיבות כלכליות. האנרגיה הגרעינית נמצאת היום בדעיכה. התחנות בטכנולוגיה של היום הן מאד גדולות, יקרות, מסורבלות  ומסובכות. תהליך אישורן יכול להימשך 10-15 שנה, והבנייה עוד כזמן הזה לפחות. החברות המסוגלות לבנות היום כורים הן מעטות, וכושר הייצור מאד מוגבל. ההתנגדות הציבורית לבניה של תחנות כוח גרעיניות היא עצומה.

גילן של תחנות הכוח הגרעיניות הקיימות (לשנת 2016).

כאן מגיעים לבעיה המרכזית - שחסידי האנרגיה הגרעינית לא כול כך אוהבים לדבר עליה: הקרינה הרדיואקטיבית. הדלק של הכור הגרעיני לחשמל הוא אורנים מעושר, מעושר הרבה פחות מהחומר ממנו עושים פצצות אטום (הרבה פחות מסוכן), אבל עדיין רדיואקטיבי. וגם שארית הדלק (אחרי ניצולו) - כלומר הפסולת של התחנה, היא רדיואקטיבית. קרינה רדיואקטיבית היא מסוכנת. היא פוגעת בתאי גופנו מבלי שאנו נרגיש בכך, ויכולה לגרום לסרטן שיתגלה רק שנים אחרי החשיפה לקרינה. אומנם ההפחדה מפני הקרינה היא מוגזמת, וקרינה בעוצמה נמוכה כנראה לא כול כך מזיקה, אבל אין ספק שקרינה חזקה, כמו זו הקורנת מהדלק הגרעיני ומהפסולת של התחנה, כן מזיקה. אנו לא יודעים בדיוק את הסף התחתון של העוצמה בו הקרינה חדלה להזיק. הנזק מקרינה מצטבר, הוא לא חד פעמי - מצטבר ככול שאתה נחשף זמן ארוך יותר או פעמים רבות יותר. בתהליך נכון ותקין של בניהוהפעלה של תחנת כוח אין בני אדם נחשפים לקרינה, לא בעת ייצור הדלק ולא בעת הפעלת התחנה או פינוי הפסולת. אולם תקלות ותאונות מתרחשות (גם אם לעיתים רחוקות), וחשיפה לקרינה או פיזור חומר רדיואקטיבי בסביבה היא סכנה מוחשית וברורה.

התכונה הגרועה ביותר של הקרינה הרדיואקטיבית היא שאנו לא יודעים לנטרל אותה, אנו לא שולטים בה. אנו יודעים לייצר חומר רדיואקטיבי מרוכז, שהוא הדלק של התחנות - אבל החומר ממשיך להקרין, ואנו לא יודעים להפסיק זאת. עוצמת הקרינה דועכת באופן טבעי עם הזמן - אבל החומר נשאר רדיואקטיבי עשרות, מאות או אלפי שנים (תלוי בחומר).  ככול שיהיו יותר תחנות כוח גרעיניות ונייצר יותר דלק עבורן, ומצטברת יותר פסולת - תהיה כמות גדולה יותר של חומר רדיואקטיבי בעולם ותגדל הסכנה לתאונות ותקלות ולפיזר חומר רדיואקטיבי וקרינה מסוכנת בסביבה.

בתאונות שהיו בצ'רנוביל ובפוקושימה התפזרה כמות ניכרת של חומר רדיואקטיבי, מליבת התחנה, לסביבה, ונוצרו שטחים גדולים בהם רמת הקרינה גבוהה מהמותרת לבני האדם. עשרות אלפי בני אדם פונו בחיפזון משטחים אלה, והשטחים נסגרו, ויהיו בלתי שמישים לבני אדם לעשרות או מאות שנים. אנו לא יודעים לנקות את השטח מהחומרים הרדיואקטיביים, כלומר - מהקרינה. אמנם מספר ההרוגים בתאונות אלה היה קטן מאוד, אבל מוות זה לא הנזק היחידי. מספר המתים היה קטן כי עשרות או אפילו מאות אלפי תושבים פונו (לנצח) מבתיהם, בדיוק כדי למנוע מקרי מוות. שטחים מזוהמים וסגורים לנצח הם נזק גדול. אנו לא יכולים או צריכים להסתכן ביצירת עוד ועוד שטחים מזוהמים סגורים.

בנושא היתכנות - בואו נעשה חשבון קטן: כ 450 תחנות הכוח הקיימות מספקות כ 10% מצריכת החשמל בעולם. כדי לספק את כול צריכת החשמל צריכים כ 5000 תחנות כוח… וחשמל מייצג רק כ ⅓ מצריכת האנרגיה. ובעתיד צריכת החשמל תגדל עוד… אז צריך יותר מ 5000. אם יפזרו 5000 תחנות כוח גרעיניות בכול העולם, כולל אפריקה, דרום אמריקה ואסיה, בארצות לא מפותחות ולא יציבות - הסבירות לתאונה ושחרור חומרים רדיואקטיביים גדלה בהרבה (פי 10?). בצ'רנוביל, ב 1986, התאמצו הרוסים וסתמו את החור בכור שהתפוצץ במחיר הקרבת חיילים, וחסמו את התפזרות החומרים המסוכנים. הסכנה היא שבארצות אחרות פשוט ינטשו את התחנה ויברחו והחומרים ייפלטו במשך זמן רב לסביבה. מלבד הסכנה של תקלה טכנית, או רעידת אדמה או צונאמי או פגיעה מלחמתית ישנה גם בעיה של טרוריסטים, העלולים לפוצץ תחנה בכוונה (דעא"ש).

לא, אנו לא רוצים שיהיו 5000 תחנות כוח גרעיניות מפוזרות בכול העולם.

כמה זמן ייקח לבנות 5000 תחנות? ה 500 שנבנו  עד כה - לקח כ 30 שנה לבנותן. אז ה 5000 ייקח אולי 300 שנה? העסק לא מעשי.

עוד אומרים חסידי הגרעין - אנו נתקדם, נבנה בעתיד תחנות יותר משוכללות ויותר טובות ויותר בטוחות, נבנה תחנות מבוססות על תוריום, נבנה תחנות קטנות מודולריות בייצור טרומי… נבנה ככה וככה, ניסים ונפלאות. (וגם היתוך גרעיני, כמו על השמש). בסדר, המדע והטכנולוגיה מתקדמים, סביר שגם התחנות הגרעיניות ישתכללו (הם לא עברו שיכלול עקרוני עד כה מאז החלה בנייתן בשנות ה 1960). אבל תהליך השכלול הוא ארוך. צריך לתכנן, לבנות אב טיפוס, להפעיל לפתור בעיות בלתי צפויות, להסיק לקחים… זה תהליך של עשרות שנים לפחות. ייתכן בהחלט שבעתיד יפתחו תחנות כוח גרעיניות יותר טובות. צריך לעבוד על זה, אבל זה לא קיים היום.

אז אנרגיה גרעינית איננה הישועה המידית. היא לא תציל אותנו מההתחממות הנוראית. נכון, זה מקור האנרגיה היחיד הידוע לנו כעת מלבד הפוסילי. נכון - אנו זקוקים נואשות לכמויות אדירות של אנרגיה - כול הציוויליזציה והקיום האנושי תלוים בזה. ואנו צריכים לחקור ולפתח ולשכלל כול דבר העשוי לספק אנרגיה - כלומר, כמובן, גם אנרגיה גרעינית.

אבל בואו לא נערבב שמחה בשמחה - זה לא קשור לאקלים ולהפחדה האקלימית הנוראית. זה לא רלוונטי בהקשר האקלימי. זה נושא נפרד. לא צריך להגיד "ההתחממות הגלובאלית מאיימת בהכחדת האנושות, אנרגיה מתחדשת לא טובה מספיק (היא אשליה) אז בואו נעבור לאנרגיה גרעינית". נכון - אנרגיה מתחדשת אינה מסוגלת לספק צרכינו, בלי קשר לאנרגיה גרעינית. גם אנרגיה גרעינית לא מעשית בלוח הזמנים של ההפחדה האקלימית, וגם יש בה סיכונים אחרים, היא אינה חפה מבעיות. אנו נחקור ונעבור לשימוש באנרגיה גרעינית כאשר תפותח טכנולוגיה טובה ומועילה, אבל לא בחיפזון ולא בגלל לחץ אקלימי. לדעתי האישית לא צריך כעת לבנות תחנות כוח גרעיניות, מהסוג הידוע היום, בכמויות גדולות. עדיף להמשיך בינתיים להפיק את האנרגיה שלנו ממקורות פוסיליים תוך שכלול ושיפור תחנות כוח פוסיליות.

 

יעקב

 

נ.ב. אל תגידו "אנרגיה של העתיד".  יש לי אלרגיה לאלו שטוענים שהם יודעים את העתיד.

בהמשך הפוסט "האנרגיה של העתיד 3" שהתפרסם באתר לאחר כתיבת הדברים שלמעלה, אני רוצה להוסיף התגובה הבאה.

כותב גיא מור: "הסיבה לכל הרגולציות שתכף נראה היא הפחד הלא רציונאלי שלנו מאנרגיה גרעינית. החיבור של קונוטציות לנשק צבאי עם המיסטיקה סביב פיזיקה גרעינית – יוצר הטיה לא רציונאלית."

מר גיא מור, תעזוב את הטענות הפסיאודו פסיכולוגיות בגרוש מהסוג "פחד לא רציונאלי", טענות חסרות ערך. הפחד הוא אמתי ומוצדק.  הקרינה הרדיואקטיבית מסוכנת ומצטברת ואנו לא יודעים לנטרל אותה. עובדה. אתה וחסידים אחרים מעדיפים להתעלם מזה. זו גם הסיבה לרגולציה שהיא לרוב מוצדקת.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

  

פרופ' יונתן דובי ראיון עם רועי כ"ץ בתוכנית "המדד - אחד על אחד" בערוץ הכנסת

פרופ' יונתן דובי מדבר על הפחד מפני "משבר אקלימי", הפחדות על שינויי אקלים בישראל, על חוסר התוחלת באנרגיה "מתחדשת", ההפחדות סביב אירוע פוקושימה ביפן והפתרון האפשרי של אנרגיה גרעינית.

"לא הגיוני לחנוק את המחקר הגרעיני..." מסביר דובי, "יש בכל אוניברסיטה קבוצה שחוקרת אנרגיה סולארית אך אין כמעט מי שחוקר אנרגיה גרעינית".

מרקל ותפנית האנרגיה הבלתי אפשרית.

 Lindaholm for http://Strom-Report.de מקור ויקיפדיה

גב' מרקל הסימפטית, והנורמלית בדרך כלל, נבחרה שוב, לקדנציה רביעית, לראשות ממשלת גרמניה. המנהיגים אחרים במערב – דונלד טראמפ בארה"ב, טרזה מיי באנגליה, ועמנואל מקרון בצרפת, שנבחרו לאחרונה (כול אחד לקדנציה ראשונה שלו),  נבחרו לא מאהבת מרדכי, אלא משנאת המן, כלומר לא בגלל שהיו כאלה מוצלחים (הם לא), אלא בגלל שיריביהם היו יותר גרועים. כלומר – הם היו הרע במיעוטו. גם מרקל לא הלהיבה, ומפלגתה ירדה בכוחה, בבחינת עוד ניצחון כזה ואבדנו. האיכות האישית של הפוליטיקאים הולכת ומתדרדרת עם הזמן, וכיום תמצא בפוליטיקה אנשים סוג ז' מבחינה אינטלקטואלית ומוסרית (לא רוצה להזכיר דוגמאות מישראל...). גם מרקל זכתה כברירת מחדל, ללא התלהבות, כי יריבה היה חדל אישים יותר... אבל מרקל לא דמות חדשה, היא קנצלרית מנוסה בעלת 12 שנות וותק בתפקיד, ותפקדה, בדרך כלל, בצורה סבירה.

גב' מרקל נוטה להחליט החלטות גדולות על בסיס רגשי, אינסטינקטיבי, ללא מחשבה מעמיקה. כך הייתה החלטתה הפתאומית לסגור את כול תחנות הכוח הגרעיניות אחרי תאונת פוקושימה ב 2011. להשוואה: החלטתה השקולה של שווייץ, שהתקבלה אחרי התלבטות ושיקול של 6 שנים, לאפשר לתחנות הכוח הגרעיניות הקיימות לפעול כול עוד הן תקינות ומביאות תועלת (בלי לבנות תחנות חדשות). החלטה אינסטינקטיבית ורגשית אחרת של מרקל הייתה ההחלטה לקלוט מיליון פליטים מסוריה, ב 2015.   Wir schaffen das הייתה הסיסמה. אנחנו הגרמנים אומה גדולה ועשירה: "אנו מסוגלים לזה" (לקלוט מיליון פליטים, יעלה כמה שיעלה).

אחת ההחלטות והתכניות הגדולות של מרקל היא תכנית "תפנית האנרגיה" – Energiewende. גם היא התקבלה על בסיס רגשי: "אנרגיה נקייה זה טוב, בואו נעשה את זה". זו התכנית יקרה לליבה, והיא דוחפת אותה באופן אישי בכול הכוח, יותר מכול מנהיג אחר וכול ארץ אחרת בעולם. כול מנהיגי העולם משלמים מס שפתיים לאופנת האנרגיה ירוקה, ודוחפים אותה בצורה זו או אחרת. אבל מרקל באמת מתלהבת מזה. דווקא למרקל, בניגוד לשאר מנהיגי העולם, יש השכלה פיסיקלית וניסיון (היא הייתה שרת הסביבה שימור הטבע ובטיחות התחנות הגרעיניות משנים 1994 עד 98) – היא הייתה אמורה להבין יותר טוב את חוסר המעשיות – אבל ההתלהבות הרגשית  ניצחה.

תוכנית "תפנית האנרגיה" הציבה שורה של "יעדים" יפים – כמו למשל: ירידה בפליטות 40% עד 2020 ו 80-95% עד 2050 (לעומת שנת בסיס 1990). שיעור האנרגיה המתחדשת בחשמל: 35% עד 2020, 80% עד 2050. צמצום שימוש כולל באנרגיה: 20% עד 2020 ו 50% עד 2050 (לעומת שנת הבסיס 2008).... ועוד כהנה וכהנה. כול אלה הוגדרו במסמך משנת 2010 בעל תוקף של חוק. הבעיה עם התכנית היפה הזו היא שזה סתם שרבוטים על נייר. אין מאחורי היעדים היפים שום תכנית ממשית, הנדסית, מוגדרת. זו הבעת משאלה ערטילאית, זו שירה ותו לאו.  הנייר סובל הכול.

אבל, הגרמנים עשו גם עשו מעשים. הם ניגשו במרץ להתקין לוחות שמש ותחנות רוח, לפי העיקרון: כמה שיותר יותר טוב, ויעלה כמה שיעלה. הם משקיעים באנרגיה ירוקה לפחות מאז שנת 2000 (לפני מרקל, שעלתה לשלטון ב 2005, הייתה ממשלה סוציאליסטית-ירוקים של גרהרד שרדר, שהאמינה גם היא באנרגיה מתחדשת). הם הוציאו כבר, במצטבר, כ 650 מיליארד אירו. הם התקינו כבר כ 27 אלף טורבינות רוח בהספק (תיאורטי) של כ 41 GW ו 150 מיליון (!) לוחות שמש (גם כן 40 GW, באותם 10-12% מהזמן שהשמש זורחת בגרמניה). ומה עם היעדים: הנה – כבר היום יש ירידה בפליטות ב 27% (לעומת 1990) אז היעד של 40% עד 2020 בר השגה, לא? לא! הירידה של 27% היא הונאה (כמו היעד עצמו). שנת הבסיס נקבעה לפני נפילת מזרח גרמניה (בכוונה). מאז נסגרו בתי החרושת הכושלים והמזהמים של מזרח גרמניה מסיבות שלא קשורות למדיניות האקלים, והם שהביאו לירידה המשמעותית בפליטות. ירידה נוספת התרחשה עם המשבר הכלכלי של 2008. מאות מיליארדי האירו שהושקעו בלוחות שמש ותחנות רוח לא תרמו כלום לירידה בפליטות. אחרי 2008 נעצרה הירידה בפליטות למרות המשך ההתקנה המהירה של לוחות וטורבינות. לוחות השמש וטורבינות הרוח שעליהם הוציאו מאות מיליארדי אירו הם אשליה, הם לא מפחיתים פליטות. גוף מחקר ירוק, בשם Agora Energiewende העוקב אחרי ביצוע תפנית האנרגיה דיווח שגרמניה רחוקה מלהשיג את היעדים של התפנית. עד 2020 צפויה ירידה של 30% לכול היותר בפליטות לעומת היעד של 40%. בגרמניה פועלות עדיין 140 תחנות כוח פחמיות, המספקות כ 40% מהחשמל.

גרמניה טוענת שהיא מפיקה כ 1/3 מהחשמל ממקורות מתחדשים. גם זו הונאה ירוקה. כחצי מהחשמל הירוק הזה מופק מסכרי הידרו שהיו קיימים מקודם. סכרים נוספים לא ניתן לבנות כי מרבית המקומות המתאימים כבר נתפסו, ובניית סכרים כבר לא באופנה, בגלל הפגיעה הסביבתית. לוחות השמש ותחנות הרוח (שעליהם שרפו כבר 650  מיליארד אירו) מפיקים, רשמית, רק כ 22-23% מהחשמל בגרמניה. אבל גם נתון זה מטעה (משקר). גרמניה ארץ יבשתית מוקפת שכנים טובים. בעבר היא ייבאה חשמל משכנותיה, אבל בשנתיים האחרונות היא הפכה פתאום ליצואנית חשמל גדולה. מה הסוד? פשוט: כאשר השמש זורחת והרוח נושבת נוצרים עודפים גדולים של חשמל שגרמניה לא מסוגלת לקלוט, אז היא מייצאת אותם, במחיר אפסי, לשכנותיה. כלומר היא משלמת לתחנות רוח ולוחות שמש תעריף גבוה, חתום בחוזה ל 25 שנה, ומייצאת את החשמל במחיר אפסי לשכנותיה לאחר שרשמה לעצמה קרדיט על חשמל ירוק, ולאזרחיה הפסד כספי הגון. כול הזמן תחנות הכוח הפחמיות פועלות, כי לא ניתן לכבות אותן כול כמה שעות ולהדליק אח"כ חזרה, לפי גחמות האספקה הרוחנית או השמשית.

מיותר לציין שמחיר החשמל בגרמניה גבוה פי 2 מהמחיר הממוצע באירופה, ופי 3 מהמחיר בארה"ב. גחמות ירוקות לא מפיקות חשמל, אבל כן עולות כסף. אין ארוחות חינם.

חוץ מזה מרקל בסדר...

יעקב

הופעלו מחדש שני כורים גרעיניים ביפן.

בימים אלה הופעלו מחדש שני כורים גרעיניים ביפן, יחידות 3 ו 4 בתחנת הכוח טקהאמה שבמחוז פוקוי. הכורים נפתחו מחדש אחרי שקיבלו את כול האישורים הדרושים לפי תקנות הבטיחות החדשות, ואחרי שנדחו כול העתירות המשפטיות נגד פתיחתם.

כזכור, נסגרו כול 50 הכורים הגרעיניים ביפן בעקבות האסון של פוקושימה, במרץ 2011. 50 הכורים סיפקו כ 30% מהחשמל ביפן לפני 2011, אחרי סגירתם הפתאומית הופעלו מחדש תחנות פחם ישנות, ונבנו תחנות גז ופחם חדשות. יפן מייבאת את כול הדלק הפחמי (פחם, גז ונפט) במחיר גבוה.

ממשלת יפן לא וויתרה על התחנות הגרעיניות, אלא הורתה על הרכב חדש של הוועדה לאנרגיה אטומית, ועל בדיקה יסודית והחמרה של תקנות הבטיחות. שתי התחנות שנפתחו כעת עמדו בתקנות החדשות ומצטרפות ל 3 תחנות שכבר חזרו לפעול. עוד 19 יחידות כוח גרעיניות הגישו בקשות להפעלה מחדש ובקשותיהן נמצאות בשלבים שונים של בדיקה ואישור.

יש גם התנגדות פוליטית חזקה להפעלה מחדש של תחנות גרעיניות, הגורמת למושלי מחוזות (להם יש זכות ווטו) להתנגד לפתיחה מחדש של התחנות שבמחוזותיהם. אח"כ ישנן העתירות המשפטיות הבלתי נמנעות... הפתיחה מחדש של הכורים היא דרך ייסורים קשה.

חרף הפתיחה של היחידות האלה – תעשיית תחנות הכוח הגרעיניות נמצאת בדעיכה. לפני פוקושימה היו ליפן תכניות להקמה של תחנות חדשות, תכניות שנגנזו כמובן. התחנות הקיימות, ביפן ובכול ארצות המערב, הולכות ומזדקנות, ודינן להיסגר יותר במוקדם מאשר במאוחר. תחנות חדשות אינן נראות באופק כלל.

כך גם בשוויץ: מדיניות האנרגיה עד 2050 אושרה במשאל עם, והיא כוללת את הסעיף: לא ייבנו תחנות כוח גרעיניות חדשות. התחנות הקיימות (5 במספר) תמשכנה לפעול כול עוד הוועדה לאנרגיה אטומית מאשרת שלא נשקפת מהן סכנה בטיחותית – כלומר אולי עוד 20-30 שנה. אבל, המדיניות של אפס תחנות חדשות פירושה – דעיכה וסוף לעידן האנרגיה הגרעינית כפי שאנו מכירים אותו כעת.

יעקב

הצרות של האנרגיה הגרעינית, ווסטיגהאוז.

האנרגיה הגרעינית היא מקור האנרגיה היחידי הקיים שהוא נטול פחם, כלומר – ללא פליטות פד"ח. כ 86% מהכמות האדירה של אנרגיה שהאנושות צורכת היום באים ממקורות פחמיים או מאובנים (פחם, נפט וגז), וזה יהיה, כנראה, המצב גם בעוד 20 או 30 שנה. אנרגיה גרעינית סיפקה כ 4% מצריכת האנרגיה (או 11% מצריכת החשמל) בעולם, ב 2015 וזה מה שיהיה  (בערך), לפי תחזית ה IEA, גם ב 2040. אנרגיה גרעינית היא מקור האנרגיה היחידי שמסוגל, מבחינה כמותית, ובתיאוריה, להחליף את הפחם, אם וכאשר המקורות הפחמיים יאזלו, אבל האנרגיה הגרעינית לא ממש מתקדמת, מאז 1980 בערך. יותר כורים קיימים (ישנים) ייסגרו בשנים הקרובות מאשר ייבנו חדשים. מזל שהמקורות הפחמיים לא אוזלים בקרוב. (מקורות האנרגיה האחרים הקיימים – שמש, רוח והידרו הם קטנים ושוליים מבחינה כמותית).

לאנרגיה גרעינית יש מתנגדים חריפים רבים, בייחוד בין האקטיביסטים הירוקים (למשל גרין-פיס). ארצות אחדות החליטו לסגור את הכורים הקיימים ולא לבנות חדשים (גרמניה, שוודיה, שוויץ, איטליה). בכול הארצות המפותחות אין בונים כורים חדשים, בין אם הכריזו במפורש על כך ובין אם לאו. בריטניה יוצאת דופן - היא היחידה שמתחילה לבנות כור חדש השנה – ספק אם הפרויקט (הינקלי) יגיע לסיום מוצלח. כורים חדשים נבנים בסין, הודו, קוריאה ומספר ארצות קטנות יותר (דובאי). מלבד הבעיה הבלתי פתורה של טיפול בפסולת רדיואקטיבית קיימת בעיה כלכלית: הכורים יקרים מאד, ואינם כדאיים.

לאחרונה נודע על פשיטת הרגל של חברת הענק ווסטינגהאוז, חלוצה ומומחית (אולי בלעדית בארה"ב) בכורים גרעיניים. זו חברה אמריקאית ותיקה (נוסדה ב 1886), שנרכשה ב 2006 על ידי טושיבה היפנית, וכעת אפילו טושיבה הענקית מתנודדת. הפסדי ענק נגרמו לווסטינגהאוז על ידי בניית 4 הכורים החדשים היחידים שנבנים כעת בארה"ב. ווסטינגהאוז תמשיך בעתיד להעניק שירותים, בעיקר בתחום הסגירה והניקוי decommissioning של תחנות גרעיניות ישנות, אבל לא תבנה יותר תחנות חדשות. פשיטת הרגל של ווסטינגהאוז היא הזדמנות להעלאת כמה הרהורים על אנרגיה גרעינית.

עידן הגרעין החל כמובן עם בניית פצצת האטום על ידי ממשלת ארה"ב  בזמן מלחמת העולם השנייה. אחרי המלחמה חיפשה ממשלת ארה"ב ל"כפר" על "חטא" הפיתוח וההטלה של הפצצה הנוראית והגתה את התכנית "אטום למען השלום".  הסיסמה הייתה: "אטום זה דבר טוב, לא רק בשביל מלחמה – גם למטרות שלום". כך נבנתה צוללת בעלת מנוע גרעיני: נאוטיליוס (1953) אבל זה עדיין היה שימוש צבאי. בהמשך ממשלת ארה"ב גייסה תקציבים, והטילה על חברת ווסטינגהאוז לבנות תחנת כוח גרעינית (להפקת חשמל) תוך שימוש בטכנולוגיה שפותחה במעבדות הצבאיות. הטענה הייתה שאנרגיה גרעינית היא מקור שופע של אנרגיה זולה.

אבל פיתוח תחנות הכוח הגרעיניות לא נבע מצורך ממשי ודחוף של השוק האזרחי ולא נעשה על ידי יזמים, על בסיס כלכלי-מסחרי. אמנם אנרגיה היא צורך בסיסי, ואנרגיה זולה היא תמיד ברכה,  אבל לא היה מחסור באנרגיה או מקורות אנרגיה שדחף לפיתוח התחנות הגרעיניות. היה (ועדיין יש) שפע של פחם ונפט. אנרגיה גרעינית יכלה להביא תועלת לו יכלה להחליף את הפחם והנפט ולספק אנרגיה יותר זולה ונקייה, אבל לא זה היה הצורך או ההיגיון שהוביל לפיתוח האנרגיה הגרעינית.

האנרגיה הגרעינית פותחה על ידי הממשלה, בראש ובראשונה לצרכים צבאיים, לא בשביל חשמל. רק אח"כ חיפשו איך אפשר להפיק תועלת נוספת מההשקעה שנעשתה והמתקנים (הצבאיים) שהיו קיימים כבר, וכך הגיעו לחשמל.

המדינות בעלות הנשק הגרעיני (רוסיה, צרפת, ברה"מ ואח"כ סין) החלו לבנות תחנות כוח גרעיניות, לרוב באמצעות חברות ממשלתיות (בארה"ב – ווסטינגהאוז, שפעלה בשירות הממשלה), תוך שימוש בטכנולוגיה ובאמצעים של המתקנים הצבאיים, שהם גם הספקים של הדלק הגרעיני (אורניום מעושר, שחלקו בא מפצצות גרעיניות שפורקו). אנרגיה גרעינית מעולם לא היה עסק מסחרי רגיל ותמיד היה ה"בייבי" של הממשלות שדחפו אותה וסבסדו אותה.

היום, האנרגיה הגרעינית יקרה מאד, ומחירה עלה בהרבה בשנים האחרונות. ההשקעה הדרושה לבניית תחנת כוח גרעינית חדשה התנפחה מכ 2000 דולר לקילוואט ב 1998 לכ 5800 ב 2015. חלק מניפוח המחירים נובע מדרישות בטיחות שהן, אולי, מוגזמות ומהפחד (אולי לא לגמרי מוצדק) מפני הקרינה הרדיואקטיבית. התאונות הגרעיניות של צ'רנוביל ב 1986 ופוקושימה ב 2011 הגדילו את הפחד והדגישו את הסכנות והעלות את המחיר. היום – בניית תחנות כוח גרעיניות אינה כדאית מבחינה כלכלית.

פיתוח אנרגיה גרעינית הוא ללא ספק הישג מדעי ואנושי ממדרגה ראשונה – אבל אין הדבר אומר שדחוף לבנות עוד ועוד תחנות כוח גרעיניות יקרות כעת. מאידך גיסא – לפעילים הירוקים-חברתיים ששונאים שנאת מוות את האנרגיה הגרעינית – ניתן לאמור בוודאות: לא ניתן להחזיר את השד לבקבוק, ולהמשיך לחיות כאילו שהאנרגיה הגרעינית מעולם לא פותחה – כלומר לא ניתן לאסור שימוש באנרגיה גרעינית.

בניית תחנות כוח גרעיניות, היום, עדיין איננו עסק כלכלי רגיל. רוב התחנות שנבנות בסין, רוסיה, הודו או קוריאה נבנות על ידי הממשלות, לא על בסיס  כלכלי טהור, אלא מאינטרסים אחרים (ביטחוניים בעיקר), והתחנות שנבנות בארצות העולם השלישי (איראן, דובאי, טורקיה) נבנות על ידי חברות ממשלתיות (רוסיות, קוריאניות או אפילו צרפתיות), במעורבות ממשלתית כפולה (כולל של הקבלנים הבונים את התחנות). כלומר: השיקול איננו כלכלי טהור (אנרגיה זולה).

מה הסיכויים של האנרגיה הגרעינית לעתיד? במשך 20-30 השנים הקרובות לא יקרה שום דבר (גם לפי תחזית ה EIA). האנרגיה הגרעינית תמשיך להיות שחקן שולי וקטן מבחינת ההיקפים והכמויות כפי שהיא עכשיו. תחנות כוח חדשות אחדות תיבנינה (בטכנולוגיה הקיימת), ואחרות (רבות יותר) תיסגרנה. בעתיד הרחוק יותר סביר שתתרחש פריצת דרך. יש שני כיוונים מבטיחים: 1. כורים גרעינים קטנים, מודולריים. 2. היתוך גרעיני. המחקר הגרעיני להפקת אנרגיה חייב להימשך, ובצורה אינטנסיבית – כי אנו זקוקים לאנרגיה. האם תהיה פריצת דרך טכנולוגית, ומתי? אי אפשר לנבא.

יעקב