חוק האנרגיות המתחדשות - הצהרת כוונות רגשית.

הכנסת אישרה בקריאה טרומית את חוק האנרגיות המתחדשות.   אינני יודע בדיוק מה תוכן החוק שאושר ואם הוא זהה להצעה שהוגשה כבר ב 2008. כללית החוק אומר שני דברים: החוק קובע "יעדים" – כלומר כך וכך אחוזים מהחשמל ממקורות מתחדשים עד שנה זו וזו. הממשלה כבר קבעה "יעדים" הרבה פעמים. אז מה קרה? עכשיו ה"יעדים" יושגו בגלל שהכנסת חוקקה חוק? גם החוק הזה, כמו קביעת היעדים של הממשלה אינו אלא הבעת משאלה (כמו הסכם פריז). אין בו תכנית מעשית המובילה אלי היעד.

עוד קובע החוק שתוקם "וועדה בין משרדית" ליישום החוק, שתדווח לכנסת. בשביל "וועדה בין משרדית" צריך חוק? אם הכנסת רוצה דיווחים שתשלח עוזר פרלמנטרי לאסוף נתונים ברשות החשמל – לא בעיה. לא ברור כיצד הכנסת תוכל לחייב "הקמה של וועדה בינמשרדית" ומה הוועדה הזו תוכל לעזור. אז יש לנו עוד חוק הצהרתי, המביע משאלה שאין בצדו שום תוכן מעשי ושום קשר למציאות.

הדבר דומה, למשל, אם הכנסת הייתה מעבירה חוק לביעור העוני, או חוק בעד צדק סוציאלי. הנייר סובל הכול, גם חוקים. החוק עד כדי כך חסר משמעות שלא נמצא אפילו חבר כנסת אחד שמצא בו טעם לפגם, כולם הצביעו בעד...

ההנחה הבסיסית של החוק היא "חשמל ירוק זה טוב, יעלה כמה שיעלה". על זה הצביעו כולם, בלי הבנה מינימלית של המשמעויות אם, חו"ח, מישהו ינסה ליישם את החוק.

לא ברור אם מישהו מ 48 חברי הכנסת שהצביעו בעד החוק יודעים כמה המדינה (כלומר אנחנו) כבר מוציאים על חשמל סולארי, כבר הוצאנו ב 2014, 2015, ונוציא עוד במשך 20 שנה לפי ההתחייבויות שאישרה רשות החשמל. הנה התשובה: 2-1.5 מיליארד שקל לשנה, שהם כ 40-30 מיליארד שקל ל 20 שנה (בלי ריבית). האם מישהו בציבור יודע את זה? האם מישהו בכנסת יודע את זה? האם מישהו בכנסת אישר לרשות החשמל להטיל מס על הציבור בהתחייבות כזו ל 20 שנה? מדוע לא מפרסמים את המספרים? מדוע לא שמים אותם על השולחן כאשר דנים בחוק? מדוע הכול נעשה במחשכים?

יפרסמו נא רשות החשמל, הכנסת ומשרד האנרגיה מספרים מוסמכים: כמה כסף הוצא על אנרגיה סולארית עד כה? כמה הוצא בשנת 2014? כמה ב 2015? מה צפי ההוצאות לשנים הקרובות לפי התחייבויות שכבר נחתמו? האם יש למישהו זכות לשלוח יד לכיס הציבור בסתר ולהוציא עשרות מיליארדים (באמצעות חיוב חשבונות החשמל) ללא הגבלות?

מדוע אין רשות החשמל מחייבת את חברת החשמל לרשום בכול חשבון חשמל כמה מהחיוב מוציאים על חשמל סולארי – כפי שעושה ממשלת גרמניה, בשקיפות? ייתכן והציבור יישמח לתרום את חלקו – אבל צריך לידע אותו.

נושא שני הוא התועלת. עד כה אנו מפיקים כ 2% מהחשמל שאנו צורכים מהשמש. בכמה הופחת זיהום האוויר? ב 2% ? כמה זה שווה? האם זה מצדיק את 30 המיליארדים? והאם יש הגיון להוציא עוד 30 מיליארדים כדי להפיק עוד 2% חשמל מהשמש? כמה זה יתרום להפחתת ההתחממות הגלובאלית? (תשובה: שום דבר).

אם מישהו חושב שאני מגזים וההוצאות אינן כה גדולות – בבקשה – שישימו רשות החשמל, או הכנסת את המספרים הנכונים (והידועים כבר) על השולחן לדיון. לרגל הדיונים בכנסת על אישור החוק יש לקיים דיון ציבורי רציונלי, וממשי. דיון על תכנים ממשיים, על עובדות ולא על סיסמאות מופשטות כמו "חשמל סולארי זה טוב".

יעקב

ההתחממות: רק 1.1 מעלות למאה שנה.

אוניברסיטת אלבמה UAH מחשבת ומפרסמת סט של טמפרטורות עולמיות על פי מדידות לוויין. הם פרסמו את הנתונים האחרונים, עד נובמבר 2015, והודעה לעיתונות לרגל השלמת 37 שנים של איסוף, חישוב ופרסום נתונים.

כול ההתחממות העולמית ב 37 השנים האחרונות הייתה כ 0.41 מעלות, שהם מגמה של כ 0.11 מעלות לעשור. אם מגמת התחממות זאת תימשך עוד 63 שנה (כדי להשלים ל 100) תגיע ההתחממות בשנת 2079 לשיעור של 1.1 מעלה – פחות מה"יעד" שהקציבה לעצמה וועידת האקלים – שהיה : לא לעבור 2 מעלות ולהשתדל לעצור ב 1.5 מעלה. כלומר: היעד יושג, בלי כול מאמץ והוצאה כספית נוספת... מצבנו טוב מאשר חשבנו...

המגמה הזאת, דרך אגב, אינה סותרת את הנבואות של המודלים האקלימיים, המנבאים עליה של בין 1.5 ל 4.5 מעלות עד 2100. המגמה שנמדדה ב 37 השנים האחרונות נמצאת בגבול התחתון של הנבואות של המודלים. כלומר: שד ההתחממות כלל אינו נורא כול כך (אם לשפוט לפי הניסיון עד כה), ואם המגמה תימשך, ייתכן שלא יהיו כול נזקים של ממש עד שנת 2100.

ד"ר ג'ון כריסטי אומר שכנראה אכן יש מגמת התחממות מתמשכת, מעבר לתנודות אקלים טבעיות, אבל קשה מאד לדעת איזה חלק מההתחממות טבעי ואיזה נגרם על ידי בני אדם.

הוא גם אומר שלפי המגמות המסתמנות עד כה, תהיה שנת 2015 השלישית החמה ביותר בסט של UAH, אחרי 1998 ו 2010. הוא מוסיף שיש סיכוי טוב ששנת 2016 תהיה החמה בהיסטוריה של המדידות, בגלל תופעת אל-ניניו שהחלה השנה ותימשך בשנה הבאה.

ההיסטריה החממיסטית, ונבואות סוף העולם קצת מוגזמות.

יעקב

מדידות הטמפרטורה וההגזמות.

תהליך מדידת הטמפרטורות העולמיות הוא תהליך מסובך מאד. מדובר לא רק על קריאה של ערכי הטמפרטורות ממדי חום בתחנות מטאורולוגיות. מה שדרוש הוא לאסוף נתונים מעשרות אלפים של טרמומטרים, בעלי מאפיינים שונים וממוקמים במקומות שונים. זה כרוך בשיטות לחישוב ממוצעים תוך התחשבות בשטח הגיאוגרפי של הכיסוי, כולל שטחים בהם אין כיסוי (אין תחנות מטאורולוגיות). בעיה נוספת היא לאסוף נתונים מהעבר, ממאה וחמישים השנים האחרונות, כדי לחשב מגמות שינוי בטמפרטורות של ההווה לעומת העבר.

תמיד היו ספקות לגבי האמינות או הדיוק, בייחוד לגבי שני תהליכים חישוביים: אחד הוא ההומוגניזציה – תהליך שמטרתו לנפות קריאות שגויות או חריגות ולהעמיד את הנתונים על בסיס אחיד ובר השוואה. התהליך השני הוא ההתחשבות באי החום האורבני.

אנטוני וואטס הודיע, במצגת שהציג בוועידת הגיאו-פיסיקאים בארה"ב, על מחקר חדש שהשלים בנושא מדידת הטמפרטורות. כזכור, וואטס ערך מאז 2007 מבצע ענק לתיעוד כול התחנות המטאורולוגיות בארה"ב. יש 1218 תחנות בשטח היבשתי של ארה"ב (חוץ מאלסקה והוואי), שהוכרזו על ידי השירות המטאורולוגי כתחנות משובחות ואמינות, שמשתתפות במדידת הטמפרטורות לצורך מחקר אקלימי. הן נקראות U.S. Historical Climatological Network   . וואטס מצא שיש 410 מהן שלא עברו שינוי במיקום או במכשיר המדידה בין השנים 1979-2008. מסיבה זו אין צורך להעביר אותן תהליך של "הומוגניזציה" (תהליך חישובי מסובך). הוא חישב את מגמת ההתחממות ל 30 שנים אלה, על פי הנתונים המקוריים, ללא הומוגניזציה, ומצא שמגמת ההתחממות קטנה בשליש מהמגמה הרשמית שחישב השרות המטאורולוגי NOAA.

תמיד היה חשש שהמדענים המחשבים ומפרסמים את סדרות הטמפרטורות העולמיות הם מגמתיים, או מושפעים, אולי באופן לא מודע, מהרצון להראות התחממות רבה ככול האפשר. לכן, תהליכי החישוב המסובכים של ההומוגניזציה של הטמפרטורות נראו כחשודים. המחקר הזה מראה שייתכן ואכן הם הגזימו בכ 1/3 בטענות על גודל מגמת ההתחממות ב 30 שנים אלה. כלומר – יש אכן התחממות, אבל בכ 1/3 פחות מאשר טוענים הגופים הרשמיים.

מחקר זה הוגש לפרסום בכתבי עת מדעיים, אך טרם עבר ביקורת עמיתים וטרם פורסם. בעבר, ב 2012, היה מקרה שאנטוני וואטס פרסם ברשת מחקר דומה, בטרם עבר ביקורת עמיתים, והתגלו בו שגיאות שגרמו לו (לוואטס) למשוך את המאמר ולעכבו. הפעם הוא צירף אל הצוות שלו חוקרים ידועים, ביניהם אחד שנחשב לחממיסט, אבל הינו מדען רציני. המחקר הנוכחי נראה רציני.

המחקר עוסק רק בתחנות המדידה בשטח היבשתי של ארה"ב. נשאר לעשות בדיקות דומות בשאר תחנות העולם. אבל הרעיון הבסיסי שלו נראה רעיון טוב: לחפש את אותן התחנות שלא עברו שינויים, ולכן לא זקוקות ל"הומוגניזציה" – ולבדוק את המגמות בהן, לפי הנתונים המקוריים ללא ההומוגניזציה החשודה. הדבר יכול לתת אינדיקציה לגבי אמינות תהליך ההומוגניזציה.

יעקב

אחרי פריז: המציאות – כולה פחם.

אחרי האיפוריה של הסכם פריז "ההיסטורי", עם הסיסמאות על "אנרגיית המחר" ו "סוף עידן הפחם" – הנה מה שקורה במציאות.

פקידי ממשל בהודו הודיעו ש"הודו תכפיל את ייצור הפחם שלה עד 2020" (אם יצליחו. בדרך כלל הפה שלהם גדול מהיכולת המעשית). "התלות שלנו בפחם תימשך. אין אלטרנטיבות אחרות לאנרגיה זולה שתוכל להקל על העוני". הודו בונה ומתכננת עד 87 GW  של תחנות כוח פחמיות (בערך כמו 80 תחנות כוח כמו זו בחדרה).

היא הפיקה 59% מהחשמל שלה מפחם ב 2014, ועדיין, כשליש מאוכלוסיית הודו אין להם חשמל בכלל. הודו גם אמרה, כול הזמן, שהיא תפעל להקטנת הפליטות רק אם תקבל מימון (סיוע) מבחוץ במאות מיליארדי דולרים. כלומר – הם מסכימים שאחרים יממנו ויבנו תחנות רוח בהודו, אבל בלי קשר לזה, הם משתדלים, ככול שהם מסוגלים, לבנות תחנות כוח אמתיות (פחמיות) כדי לספק את החשמל הדרוש.

גם סין ממשיכה לבנות תחנות כוח פחמיות בסין עצמה ובכול אסיה. כך למשל בונות חברות סיניות (או מתכננות לבנות) 14 תחנות כוח פחמיות בוויטנאם, במימן בנק הייצוא הממשלתי של סין. הסינים פעילים בכול אסיה: מאז 2010 הם בנו, החלו לבנות, או הודיעו על בניה, של 92 תחנות כוח פחמיות ברחבי אסיה, ב 27 ארצות בהספק כולל של 107GW  ג'יגוואט. זה היקף יותר גדול מאשר היקף התחנות הפחמיות שמתכננים לסגור בארה"ב ואירופה. ארה"ב, יפן ושאר הארצות העשירות עזרו, במסגרת סיוע חוץ, עד כה, בבניית תחנות כוח פחמיות בארצות עניות באמצעות הבנק העולמי, אך מאז 2013 השתנתה המדיניות. הנשיא אובמה הכריז שהסיוע בבניית תחנות כוח פחמיות יינתן רק לארצות "הכי-הכי עניות". אבל סין ממלאת את החסר ומממנת את הבנייה של תחנות כוח פחמיות על ידי חברות סיניות. התחנות האלה תפעלנה במשך לפחות 50 שנה – אורך החיים הרגיל של תחנה פחמית.

סין הבטיחה לבלום את העלייה המתמדת בפליטות בסין, החל משנת 2030, אי"ה. אז הבטיחה. היא לא הבטיחה לבלום את עליית הפליטות בשאר 27 המדינות בהן  היא בונה תחנות פחמיות. וגם בסין עצמה ייבנו תחנות כמה שהיא צריכה. אולי ב 2030 כבר יהיו מספיק תחנות פחמיות בסין ואז היא לא תבנה עוד...  ההיחלצות מעוני ועלייה ברמת החיים היא עניין מוחשי, מעשי, חזק. עניי העולם לא יתחשבו באמונות טפלות או אופנה של עשירים ירוקים ומדושני עונג מהמערב. הממשלות בעולם העני לא מעוניינות ולא מסוגלות לבלום את שאיפת העם להתעשרות ואת הפיתוח הכלכלי והאנושי.

עניי העולם רוצים "חשמל אסלי, אמתי" ולא משחקים בנדמה-לי ירוקים. האיום באסון סוף עולם אקלימי בעוד 100 או 200 או 500 שנה לא מזיז להם, בצדק. זאת המציאות.

יעקב

טירוף: שורפים 6 מיליארד שקל לשווא.

השערורייה הבלתי נתפסת של תחנות הכוח הסולאריות באשלים זוכה למעט תשומת לב ראויה רק בזכות פשיטת הרגל של אחד היזמים, אבנגואה. יש כאן הוצאת כסף אדירה על ידי פקידים (של רשות החשמל והאוצר) ללא דיון ציבורי, ללא אישור של הכנסת או הממשלה, ללא ידיעה של אף אחד. הפקידים האלה הולכים להוציא מיליארד שקל מכספי הציבור (דרך חשבונות החשמל) כול שנה, למשך 20-25 שנה, בלי שאף אחד בציבור ידע מזה, ואף אחד (כמו הכנסת) לא אישר את זה.

מדובר על שתי תחנות כוח סולאריות באשלים. שני הפרויקטים בגודל דומה, 110-120 MW, באחד מהם זכתה (במכרז של רשות החשמל) חברת שיכון ופיתוח של שלי אריסון יחד עם אבנגואה (חברה ספרדית ענקים שמתמחה באנרגיה מתחדשת ופשטה השבוע את הרגל). בשני זכתה חברת "ברייטסורס" (עם שותפים) – חברה שמקורה בישראל וקראו לה פעם "לוז". מעריכים שמחיר ההקמה של כול אחת מהתחנות האלה הוא בסביבות 1.1 מיליארד דולר.

כותב אבי בראלי בדה-מרקר:

פרויקט אשלים נולד בחטא, התקדם מתחת לרדאר בדרך לא דרך, ועלול להסתיים כאחד הפלופים היקרים והמיותרים בתולדות ישראל. לא יעלה על הדעת כי בידי הממשלה מונחות כיום חוות דעת, שלפיהן העלות העודפת למשק כתוצאה מהפעלת שני שדות סולאריים, שמוקמים בטכנולוגיה מיושנת, תסתכם בלפחות 6 מיליארד שקל (מהוונים) - ואיש לא עוצר לרגע ולו כדי לבחון אם התועלת מהקמת הפרויקטים האלה גוברת על נטל צרכני זה, ומדוע בעצם לא ניתן להשיג את אותה התוצאה, או קרובה לה, באמצעות חלוקת רישיונות בטכנולוגיה פוטו־וולטאית (P.V), שעלותה צוללת והולכת בקצב מסחרר.

אף שחלפו שמונה (!) שנים מאז שיצא לדרך, איש לא ערך בחינה כלכלית באשר לעלויות העודפות שיעמיס פרויקט אשלים על ציבור צרכני החשמל, כשהוא ממשיך לפרנס עשרות יועצים וכוחות נסתרים ממשיכים להיאבק על המשך קידומו. הכוחות הנסתרים האלה התעלמו מהתעריפים המעודכנים של רכישת חשמל סולארי במשק והתעלמו מהמינוף הגבוה של אבנגואה, שסיכן את יציבותה וגם את הפרויקט. בקרוב הם עשויים להתעלם גם מכל האמור לעיל, לכשראשי שיכון ובינוי יצעדו אל משרד האוצר, ויבקשו לשנות בדיעבד את תנאי הזיכיון כך שיוכלו להמשיך לבדם בביצוע הפרויקט.

בראלי מתרעם רק על ההפרש במחיר שהולכים לשלם עבור החשמל התרמו-סולארי לעומת המחיר בו ניתן להתקים לוחות שמש פוטו-וולטאיים PV. הוא משום מה לא כותב על חוסר התועלת שבכל הפרויקטים האלה, לסוגיהם, ועל מיליארד או שניים של שקל מיותרים שאנו מוציאים כבר, כול שנה, למשך 20 שנה, על לוחות השמש שכבר הותקנו בתעריפים מובטחים גבוהים.

לטבלה למעלה תוסיפו עמודה להשוואה: מחיר החשמל המופק מגז: כ 20-25 אג'.

לפני 7-8 שנים החליטו להקים את המתקנים התרמו-סולאריים האלה, מבלי שאיש ידע איך זה עובד, ואם זה עובד בכלל, ומבלי שיהיה שום ניסיון  עם המתקנים דומים בעולם. איש גם לא ידע כמה זה העולה, ועל כמה כסף מתחייבת הממשלה (ומחייבת אותנו). מה הדחיפות? מה ההיסטריה הזו? מדוע היה צריך לזנק זינוק ראש חפוז להרפתקה שאיש לא ידע מהי?

מזל שלנו שהמכרזים התעכבו, היום כבר נבנו תחנות כאלה בספרד, ובקליפורניה ואנו יודעים בבירור שהעסק לא עובד, התחנות מפיקות הרבה פחות חשמל מאשר חשבו או תכננו (עד 66% פחות). בכול זאת ממשיכים הפקידים, מכוח ההתמדה, עם המכרזים המטורפים האלה ואין מי שיעצור אותם. חברת ברייטסורס למעשה פשטה את הרגל בקליפורניה, ואחרי שקיבלה מימון בערבות ממשלתית על ההשקעה של כ 2.2 מליארד דולר, הודיעה שאין ביכולתה לעמוד בהחזרים המתוכננים כי הפקת החשמל נמוכה מהמתוכנן. לא עוזרו להם מנדטים ממשלתיים המחייבים את חברות החשמל לרכוש את החשמל 'יעלה כמה שיעלה', ולא עזר להם מחיר פי 8 שמקבלים על החשמל ה"ירוק". וכעת פשטה את הרגל גם חברת אבנגואה בספרד.  (הנה סדרה של כתבתות שלנו על תחנת הכוח אייבנפה, בקליפורניה, ושם קישורים למאמרים רבים עליה).

זה ממש מטורף להמשיך עם הפרויקטים האלה, אחרי שיודעים שנכשלו בחו"ל, ושעולים סכומים מטורפים ולא מביאים שום תועלת. כמו שאומר בראלי: אפשר להשיג אותה כמות חשמל סולארי בפחות מחצי מחיר – אז למה להתעקש על התרמו-סולארי? לא חשוב שגם החשמל מלוחות השמש PV עדיין עולה פי 1.5, היום, לעומת חשמל מגז שעולה כ 20-25 אג' לקוט"ש. צריך להפסיק אם המרדף חסר התועלת אחרי החשמל הסולארי היקר.

עורו הישנים! עכשיו – כשכול הנתונים ידועים, צריך להיערך דיון מעמיק בממשלה, במשרד האנרגיה ובכנסת, לפני שיאשרו לפקידים לרוץ קדימה, מכוח אינרציה, והחלטה תמוהה שהתקבלה ללא ידיעת הנתונים והעלות לפני 8 שנים. בעצם – אין הרבה על מה לדון. צריך פשוט להפסיק את הטירוף.

צריך לבטל, דחוף, בדקה ה 91 (לפני ההקמה בשטח),  את השדות התרמו-סולאריים באשלים.

יעקב

גרינפיס תקועים ב"אנרגיית המחר" היקרה

ארגון גרינפיס הגיב לדברי נתניהו על מתווה הגז ואמר:

 "...אנרגיה מתחדשת היא המהפכה של המאה ה- 21. גם בתסריט מרחיק לכת שבו מאגרי הגז ילוו אותנו עשרות שנים, ביטחון אנרגטי אמיתי נעוץ בהתאמה לעידן החדש.." כו', עידן חדש... וכו'

זה מה שגרינפיס יודעים לעשות: להיות מקובעים בסיסמאות דמגוגיות מנותקות מהמציאות על "עידן חדש". המצב לאשורו הוא שהחשמל מהשמש עולה אפילו היום (לאחר ירידת מחירים גדולה בשנים האחרונות) פי שניים מחשמל בגז, או יותר. מאחר ויש לנו מאגרי גז המספיקים (בכך מודים גרינפיס) ל"כמה עשרות שנים" – זו תהיה שטות גמורה לשלם כעת מחירים פי שניים עבור חשמל משמש, ולא לנצל את מאגרי הגז המאפשרים להפיק חשמל בחצי מחיר.

נמשיך נא להשתמש בגז הזול שזמין והתברכנו בו. אם, וכאשר, הגז ייגמר, בעוד כמה עשרות שנים, נחפש אז את התחליפים הכי מתאימים (וזולים), שיהיו זמינים באותה עת. טיפשות מוחלטת היא לפתח היום חשמל סולארי, בכמויות גדולות, ובמחיר יקר לפחות פי שניים, בגלל מה שאולי יהיה ואולי לא בעוד כמה עשרות שנים.

איש אינו יכול לנבא מה יהיו הטכנולוגיות הכי מתאימות וזולות בעוד כמה עשרות שנים. ייתכן וטכנולוגיית השמש תשתכלל מאד בעתיד ותוזל, ויהיה כדאי להשתמש בה אז. ייתכן ותהיינה טכנולוגיות אחרות (אולי גרעיניות). טיפשות היא להחליט כבר היום מה יהיה התחליף לגז בעוד כמה עשרות שנים.

ואל תשלו עצמכם – טכנולוגיות השמש אינן יעילות, היום. השמש מספקת מעט חשמל, ורק במשך 20% מהזמן. היא אינה מסוגלת לספק את צרכינו, ואפילו לא במקצת מצרכינו, היום. המיליארד וחצי ₪ שאנו מוציאים כבר היום על אנרגיית שמש (דרך גידול בחשבונות החשמל) – הקנה לנו רק כ 2% מהצרכים, ושום תועלת של ממש. אנו כבר מוציאים הרבה מאד כסף לריק על "אנרגיית המחר" בלתי מועילה, על משחקים בנדמה לי במתקנים ענקיים שלא מספקים הרבה.

אל תלכו שולל אחרי סיסמאות דמגוגיות על "אנרגיית המחר". איש אינו יודע מה יהיו האנרגיות של המחר.

מאידך – כול מי שחושב שאנרגיית השמש מועילה – יכול בהחלט להתקין לוחות שמש, כמה שהוא רוצה. זה כולל גם יזמים שרוצים לספק אנרגיית שמש לצרכנים. אבל, ללא מנדטים ממשלתיים (חוקים המחייבים שימוש בשמש) וללא תעריפים גבוהים המוכתבים מלמעלה ומוטלים על הציבור כולו דרך תעריף החשמל.

"ביטחון אנרגטי אמיתי" – דורש שלא נלך שולל אחרי סיסמאות ריקות מתוכן ומנותקות מהמציאות.

יעקב

האנסן: ההסכם "ההיסטורי" בפריז – רמאות.

מדען האקלים הידוע, האבא של החממיסם, הצטרף לדעתנו וקרא להסכם האקלים "ההיסטורי" שנחתם בפריז: רמאות. מה שנכון – נכון! לא נשבור לד"ר האנסן את המילה.

אומר האנסן: אין בהסכם זה שום תכנית פעולה ממשית, רק הכרזת כוונות, "מילים חסרות ערך". הדבר שהכריזו: שהם מאמצים את היעד של 2 מעלות (או 1.5) זה, אני מצטט: "בולשיט". כנ"ל ההבטחה לשוב ולהתכנס כול 5 שנים ו"לשפר" את ההבטחות.

ד"ר קורי מביאה קטע על הסכמי פריז, ובו קישוריות להרבה דיווחים וניתוחים. האמת היא שאנשים בעולם איבדו עניין בזיבולי המוח האקלימיים, כפי שסקר של האו"מ מראה.

הערך של פריז כולו דתי-סמלי. השאלה שנשאלה "הלנו אתה או לצרנו" – כלומר: האם אתה שייך לדת ההתחממות הגלובאלית או לא. אז פריז הכריזה על דבקותה בדת. האם ימשיכו להקריב קורבנות (כספיים) לאל חדש זה? כנראה שכן.  על זה כולם שמחים. לא חשוב אם יהיו לדבר תוצאות של ממש – כי לא יהיו.  לא התוצאות חשובות (לחרדי האקלים) אלא הסמליות, והמילים היפות. זה מחמם את הבטן. שיהיה להם לבריאות.

יעקב

הכותרת המטופשת (המשך): הסכם היסטורי בפריז

בפריס נחתם הסכם אקלימי וכולם יצאו כדרכם להפיץ ספינים ולעודד עצמם עם כותרות והצהרות שקריות. הנה כמה מהכותרות: "נקודת מפנה היסטורית" – אמר שר החוץ הצרפתי, "זינוק לאנושות", "צעדים נועזים", "חבילת אמצעים היסטורית", "ניצחון מונומנטאלי" הכריז בנקי מון, מזכיר האו"מ.

אז מה יש בהסכם שנחתם בפריס – מעבר לספינים וכותרות? דיבורים. אותו דבר כמו הסכם קופנהאגן מ 2009. 40 אלף נציגים מתכנסים בפריז, טסים, סועדים, חוגגים ומתדיינים, פולטים טונות של פליטות וחוגגים על חשבון הציבור. אחרי מחלקות וויכוחים רבים, מגיעים, אחרי הדקה ה 90, להסכם "דרמטי" אך וחסר ערך, ומכריזים עליו בקול תרועה גדולה כהצלחה היסטורית וניצחון גדול.

הנה נקודות ה"הצלחה" הגדולה שמציינים מצדדי ההסכם: כול מדינות העולם התחייבו לפעול לקיטון הפליטות. הסכם האקלים הקודם, קיוטו, 1997, חייב רק את 37 המדינות המפותחות (העשירות) להקטין את הפליטות. חייב או לא, הפליטות לא קטנו, כפי שרואים בגרף למעלה. ההסכם הנוכחי, בניגוד לקיוטו, לא קובע "יעדים" ברורים ואחידים, שחייבים להשיג (ולא השיגו). ההסכם הנוכחי מבוסס על ההתחייבויות, או התכניות מרצון, שכמעט כול המדינות הגישו. במסגרת התכניות האלה הצהירה כול מדינה מה היא יכולה, מוכנה ומתכוונת מרצונה החופשי, לעשות למען האקלים, מה ה"יעדים" שלה. לכול מדינה יעדים משלה, אין יעד אחיד.

התכניות האלה שהמדינות הגישו, הן מלאכת מחשבת של מלל ריקני, שאין מאחוריו שום תכנית אופרטיבית ממשית ושום פעולה תכליתית. (כך, למשל, התחייבה סין שהיא תתחיל להקטין את פליטותיה בשנת 2030). החלטת ועידת פריס לא שינו מצב זה, אלא הכריזו עליו כניצחון גדול. החלטת פריז מציינת במפורש ש"התחייבויות" אלה (הצהרות אלה) של המדינות אינן מספיקות כלל כדי לעצור את ההתחממות הנוראית. זו אמירת האמת היחידה בהסכם פריז. עוד כולל ההסכם הצהרה שיהיו פגישות נוספות בעתיד (וודאי שיהיו! איך לא?) ותיבחן ההתקדמות לקראת היעדים (הבלתי מספיקים) האלה. לא נקבע כיצד יבחנו ולא נקבע מנגנון ברור למדידת הפליטות, הדיווח וההתקדמות. נאמר גם שידונו בעתיד על אפשרות להגדלת ה"יעדים" (צמצום נוסף ל הפליטות). בוודאי שידונו, למה לא?

נקודת מפתח אחרת הייתה הדרישה של המדינות העניות שהעשירות יעבירו להן סיוע "למלחמה באקלים" בשיעור 100 מיליארד דולר בשנה (החל מ 2020), כפי שהובטח בקופנהגן. בנושא זה חוזר הסכם פריס על ההבטחה, הפעם מבלי לציין את הסכום במפורש, ובלי שום העברה קונקרטית של כסף או פירוט נוסף. יש עוד הצהרות ריקניות – כמו זה ש"בעתיד ידונו בסיוע מיוחד לארצות עניות לפיצוי על נזקי ההתחממות". כלומר, בהסכם פריז יש עוד פחות (מבחינת המלל) מאשר בקופנהאגן, בנושא הכסף.

הניו יורק טיימס (עיתון חממיסטי ואבא של התקינות הפוליטית) כותב: "מדענים שעקבו מקרוב אמרו שזה לא ההסכם שהאנושות צריכה, והוא לא יציל את כדור הארץ". אלה לפחות לא מרמים את עצמם. מקווים, הם אומרים, שההסכם "יתחיל להזיז את אומות העולם לכיוון הרצוי". לקוות אפשר, בלי קשר להסכם... הם אומרים שאם אכן יושגו היעדים שהמדינות הגישו, תהיה הקטנה יותר גדולה בפליטות מאשר הייתה עד כה. "אם אכן יושגו היעדים" – אכן שאלה גדולה אם יוציאו לפועל את ההבטחות הבלתי אפשריות והבלתי רציניות שהבטיחו. אבל גם אם זה יקרה, זה רחוק מ"מספיק", זה לא יציל את כדור הארץ, כאמור, כולם מבינים את זה.

לסיכום: חרתא-ברתא, לא קרה כלום בפריז. הנקודה הממשית היחידה שהוסכם עליה: וועידות האקלים תמשכנה כסדרן.

יעקב

הכותרת המטופשת – המשך...

"אורוגוואי מייצרת 95% מהחשמל שלה מאנרגיות מתחדשות" אומרת כותרת באתר "תשתיות", המועתקת מהגרדיאן. הכותרת של של הגרדיאן יותר דרמטית (ושקרית) מזו של "תשתיות". אומר ה"גרדיאן": "אורוגוואי עשתה תפנית דרמטית, עברה ל95% חשמל ממקורות נקיים". ממשיך הגרדיאן בכותרת משנה: " בפחות מ 10 שנים הארץ קיצצה בפליטות הפד"ח והורידה מחירי החשמל, ללא סובסידיות. נציגים בפריס יכולים ללמוד הרבה מהצלחתה". הירוקים אוהביםש לחמם לעצמם את הבטן עם שקרים – הכותרת בגרדיאן היא ממש שקר. אורוגוואי לא עשתה שום תפנית. (אני לא מצפה מכתב "תשתיות" לבדוק את הדברים שהוא מעתיק מגרדיאן, זו דרישה מוגזמת. זה דורש לנבור רבע שעה באינטרנט).

מה המצב באורוגוואי? ובכן: אורוגוואי מדינה קטנה (3.4 מיליון תושבים), די עניה, וכושר ייצור האנרגיה המותקן קטן בהתאם – 3.7GW שהם כרבע לעומת ישראל. בגרף הבא רואים את מקורות החשמל של אורוגוואיבגרף רואים שאורוגוואי הפיקה, ב 2014, כ 74% מהחשמל מהידרו (מים) 13% מביומסה (עצים ופסולת), 7% מנפט, ו 6% מרוח.

אורוגוואי תמיד הפיקה לפחות 66% מהחשמל מ 4 סכרים הירדו-אלקטריים שנבנו בשנות ה 1930-1970 על הנהרות הגדולים הזורמים בה. אין שום חידוש ושום תפנית בזה. הסכרים נבנו הרבה לפני הבהלה האקלימית המודרנית. גם ביומסה (עצים) הם מקור מסורתי לאנרגיה באורוגוואי, ואין בזה חידוש או תפנית. את שאר החשמל הפיקה אורוגוואי משתי תחנות ישנות שעובדות על נפט, שמספקות חשמל כאשר אין מספיק מים בסכרים (שנים יבשות).אין לאורוגוואי פחם או גז (גם לא נפט), הנפט שהפעיל את תחנות הכוח הפוסיליות הוא הדלק היקר והמזהם ביותר. אורוגוואי החליטה בשנים 2013-14 להתקין תחנות רוח. תחנות רוח התזזיתיות משתלבות היטב עם הידרו, כי כאשר יש רוח, חוסכים מים בסכרים (לא תמיד יש בהם מספיק מים), וכאשר אין רוח, מפעילים את ההידרו. טורבינות מים ניתן להפעיל ולהפסיק בהתראה קצרה בהתאם לגחמות הרוח – בניגוד לתחנות כוח אחרות, ולכן הן משתלבות טוב עם הרוח. אורוגוואי התקינה כ 500 MW כושר ייצור רוחני בשנים 2012-14, ומתכננת עוד ככמות הזו בשנים 2015-16. חלק גדול מהמימון (אולי כולו) בא ממקורות חוץ, ממשלתיים – כלומר על חשבון הברון. (הלוואות מהבנק לפיתוח אזורי).

אז, לא קרה שום דבר יוצא דופן באורוגוואי, הם הפיקו 6% מהחשמל מהרוח, ביג דיל... וייתכן שיש הגיון (גם כלכלי) בתחנות הרוח, כי הנפט (שהוא האלטרנטיבה לרוח באורוגוואי) יקר, והרוח משתלבת טוב עם הידרו. ולמרות שאולי יש הגיון כלכלי (אינני יודע) – מתבססת ההשקעה של חברות חוץ על אותם תמריצים וסובסידיות כמו בכול העולם – חברת החשמל הממשלתית של אורוגוואי מבטיחה למשקיעים ברוח תעריף קבוע ומובטח ל 20 שנה... החשמל אכן זול באורוגוואי, אבל לא הודות לרוח, אלא הודות לנהרות ולסכרים (הידרו). חשמל הידרו הוא גם נקי וגם זול. לטעון שהחשמל הוזל הודות לרוח, כמו שטוען הגארדיאן, המצטט את תעמולת השקר של השר מאורוגוואי, פשוט לא נכון.

התופעה הזו, של כותרות מטעות שנועדו לחמם את הבטן באמצעות טענות מפוקפקות, כבר נראתה, במקרה של קוסטה-ריקה. כן, ארצות קטנות, עם הרבה נהרות, יכולות להפיק אחוזים גבוהים מהחשמל ממקורות "מתחדשים" וגם זולים (קרי הידרו), ותמיד עשו זאת. דרך אגב – פרגוואי מפיקה 300% מהחשמל לה "ממקורות מתחדשים" – מסכר איטאיפו (המשותף לה ולברזיל), שנבנה בשנות ה 1970 במימון זר. ולמה 300%? כי הסכר מפיק פי כמה מהצרכים של פרגוואי, שאר החשמל מיוצא לברזיל.

שוב אני מזכיר: חבל שארגונים ירוקים וארגונים לשימור הטבע מתנגדים לבניית סכרים, בטענה שזה פוגע בטבע ובחי (בעיקר בדגים). סכרים מספקים הרבה חשמל, בזול וללא זיהום או פליטות.אורוגוואי התברכה גם בכושר תעמולה מעולה. שר האנרגיה לשעבר הכריז בוועידת פריס שארצו מתחייבת לקצץ את הפליטות ב 88% עד 2017 לעומת הממוצע 2009-13. וואו!! 88% !! זה הקיצוץ הכי ענק, הכי גדול, בעולם. קשקוש. מאז ומתמיד פליטותיה של אורוגוואי היו נמוכות מאד בגלל השימוש הגדול בהידרו.זה שארצות קטנות אחדות (גם נורבגיה, שוודיה, שוויץ, בהוטן, לסוטו וקוסטה ריקה) מקבלות אחוזים גבוהים של החשמל ממקורות "מתחדשים" (הידרו) אין פירושו שגם ארצות אחרות יכולות לעשות אותו דבר, כפי שמנסים לרמוז בכותרות. כול הסיפור על אורוגוואי הוא תעמולת שקר ברוח האופנה.

יעקב

חמים ונעים: האמת הלא-מטרידה על שינויי האקלים

ד"ר אמיר שני כותב באתר "מידה" על ספרו של פרופ' פטריק מייקלס ופול קנפרברגר:  "Lukewarming: The New Climate Science that Changes Everything". (קישור לאמזון)

מייקלס ממחיש בספרו כי על פי ממוצע של 102 המודלים שנעשה בהם שימוש בדו"ח הערכה החמישי של ה-IPCC שפורסם ב-2013, היה עלינו לצפות לעלייה של כ-0.7 מעלות צלזיוס בתקופה שבין 1979 ל-2013. אף-על-פי-כן, ההתחממות שנמדדה בפועל באותה תקופה היתה "מאכזבת" למדי – 0.25 מעלות צלזיוס על פי הערכות שנגזרו ממדידות לוויינים מטאורולוגיים (או 0.2 מעלות צלזיוס על פי מדידות של בלונים מטאורולוגיים). כך או כך – קיימים פערים גדולים בין המציאות לתחזיות שמשמשות כבסיס לרגולציות הסביבתיות במטרה להפחית את פליטת גזי החממה. בהינתן הרקורד המדעי העגום שלהלן, מייקלס תוהה מדוע קלימטולוגים רבים כל כך "אינם מסוגלים להודות כי מדובר בתחזיות האקלים היקרות והגרועות ביותר בהיסטוריה האנושית".

לקריאת המאמר באתר מידה.