קוטלי הציפורים חטפו קנס.

טורבינות הרוח לא כול כך יעילות בהפקת חשמל, אבל יעילות למדי בקטל ציפורים. בארה"ב יש מספר חוקים נגד הריגת ציפורים מוגנות, כמו החוק להגנת מינים שבסכנת הכחדה, ולהגנת ציפורים נודדות, ושני חוקים מיוחדים האוסרים הריגת נשרים. טורבינות הרוח, כמובן, הורגות את כול המינים האלה בכמויות מסחריות, נשאלת השאלה איך מונעים זאת.

לא ידוע בדיוק כמה ציפורים נקטלות, אבל מחקר שפורסם מעריך שבין 140 אלף ל 327 אלף (ממוצע 234 אלף) ציפורים נקטלות כול שנה על ידי טורבינות הרוח בארה"ב. הבעיה קשה עם הנשרים, שנמצאים בסכנת הכחדה חמורה. את מספר הנשרים שנקטלו קשה הרבה יותר לדעת. מפעילי הטורבינות, שיודעים (כי מוצאים פגרים ליד הטורבינות), כמובן לא ממהרים לדווח. מעריכים שאולי 85 נשרים בכל חווה ב 15 השנים האחרונות, בארה"ב.

בהזדמנות זו – קצת סטטיסטיקות על אנרגיית הרוח בארה"ב. כמו שרואים, יש  כ 45 אלף טורבינות בארה"ב (לעומת כ 23 אלף בגרמניה). כושר ייצור נומינאלי (דמיוני) , בארה"ב 60 GW, (לעומת כ 40 בגרמניה). כמות החשמל המיוצר, בפועל – כ 4% מהצריכה בארה"ב (לעומת כ 7.5% בגרמניה) – מספר ענק של טורבינות מספק אחוז קטן ובלתי משמעותי של הצריכה. התרומה להקטנת פליטת הפד"ח היא, לפי הערכות שונות, רק חצי מהחלק היחסי של חשמל שייוצר (כלומר 2% בארה"ב ו 3.5% בגרמניה).

למשרד הפנים האמריקאי, באמצעות ה FWS  - Fish and wildlife service – יש תכנית לרישוי תחנות רוח, המקנה למשתתפים חיסוי נגד תביעות בגין קטל ציפורים מוגנות.

ההשתתפות בתכנית היא רשות, לא חובה, אבל תחנות רוח שלא משתתפות חשופות לתביעות. כך הוטל קנס של כמיליון דולר על חברת דיוק-אנרגיה, על קטילת ציפורים בשתי חוות טורבינות בוויומינג. ככול הידוע לי – קנס ראשון מסוגו.

תכנית הרישוי של ה FWS  אינה עושה הרבה למען הציפורים, היא בעיקר מגינה על הטורבינות מקנסות... בכול זאת הם מחייבים מעקב ודיווח, וגם נקיטת צעדים מסוימים כמו השבתת הטורבינות כאשר יש ציפורים (בעיקר נשרים) בסביבה, ואפילו התקנת רדאר לגילוי ציפורים, כדי לדעת מתי להשבית. לא מספיק שהטורבינות מושבתות 75%  מהזמן בגלל חוסר רוח, עכשיו רוצים להשבית עוד בגלל הציפורים.

הארגונים לשמירת הטבע מבקרים קשות את משרד הפנים וה FWS ואמרים, בצדק, שתכנית הרישוי שלהם אינה יעילה ואינה מגינה על הציפורים. היא נועדה להגן על הטורבינות, לא על הציפורים.

הטורבינות מהוות מכה קשה לטבע ולציפורים, בגלל מספרן העצום, והפריסה שלהן במקומות הכי רגישים מבחינת הטבע – במקומות לא מיושבים ובפסגות ההרים, המקומות שהיישוב האנושי לא הגיע אליו עדיין, והטבע השתמר עד עכשיו.

על הנזקים של הטורבינות כתבנו כאן, ועל הסכנה בישראל – קטל הנשרים ברמת הגולן – כתבנו כאן. כול הכתבות על המפלצות – כאן.

יעקב

החלק המלוכלך של האנרגיה הירוקה.

זהו שם של מאמר המפרט את החסרונות הסביבתיים של טורבינות הרוח, שפעילי הסביבה, ברוב להיטותם להצלת כדור הארץ, מתעלמים מהם. הורסים את הסביבה כדי "להציל את כדור הארץ" כביכול. (לא שהטורבינות עוזרות להציל...).

בזמן שפעילי הסביבה נלחמים מלחמת חרום נגד קידוחי נפט וגז, בשל פגיעתם בסביבה כביכול, חישב הכותב שדרושות כ 25-30 טורבינות רוח ענקיות, בגובה כ 130 מטר, כדי להפיק את כמות האנרגיה שמספק קידוח גז אחד. וגם השוואה זו לא שלמה – כי הגז מפיק חשמל מתי שאתה צריך אותו, בעוד הטורבינה מפיקה מתי שמתחשק לה (מתי שהרוח נושבת). הרוח נושבת אולי 25% מהזמן, תלוי במיקום. יש שטוענים שמקדם התפוקה (capacity factor ) מתקרב ל 33%, אחרים אומרים שגם ל 25% לא מגיע, בסקוטלנד שופעת הרוחות.

ממדי הטורבינות הם ענקיים. כדי להבין עד כמה הנה המספרים: טורבינה מודרנית מתרוממת לגובה עד 150-200 מטר, ושוקלת אולי 350 טון – של פלדה בעיקר. תארו לעצמכם את הדרכים שצריך להכשיר בפסגות הרים בתוליים כדי ליצור גישה לטריילרים שמובילים עמוד במשקל 70 טון, ראש במשקל 56 טון, ופרופלורים בגודל 50 מטר. וכדי להפיק קצת חשמל צריך הרבה, עשרות, מאות ואלפים מהמפלצות האלה. בנוסף דרושים כ 1000 טון של בטון ומוטות ברזל כדי לצקת בסיס יציב שיחזיק את העמודים המפלצתיים. ייצור של טון מלט גורם פליטות של 900  ק"ג פד"ח, ובנוסף ישנו הפד"ח שנגרם בייצור 350 טון פלדה... והזיהום הסביבתי שנוצר (לרוב בסין) בתהליך ייצור הגנרטורים, הפרופלורים ושאר הרכיבים.

מלבד זאת ישנה הבעיה החמורה של הרג ציפורים ועטלפים. מחקרים שונים הראו שבשנת 2012 (כאשר היו כ 25 אלף טורבינות בארה"ב), נהרגו כ 573 אלף ציפורים ו 880 אלף עטלפים. היום יש אולי 40 אלף טורבינות, וקטל הציפורים גבוה ב 60% מהמספרים של 2012. מעריכים שבין הציפורים שהושמדו, 83 אלף היו ציפורי טרף גדולות (כמו נשרים) שהם מינים מוגנים בארה"ב.
מי שנתפס הורג נשר (כמו שעשה חוואי, שהנשר אכל את הדגים שגידל) מקבל קנס של עד 10,000 דולר ומאסר שנה. הסוכנות להגנת החי של ממשלת ארה"ב , US Fish and Wildlife Department, מופקדת על הגנת החיות, אבל היא מציעה פטור לתחנות הרוח מדרישות החוק להגנה על מינים בסכנת הכחדה, ומציעה, בניגוד לתפקידה החוקי, לאפשר לתחנות הרוח להשמיד את הציפורים.

בנוסף, הטורבינות ממוקמות לרוב במקומות מרוחקים, והעברת כבלי הממסר של החשמל לאותם מקומות היא גם הוצאה גדולה, וגם פגיעה בשטחי טבע בתוליים. על הנזקים הבריאותיים של התקנת טורבינות בסמוך לישובים המחבר לא כותב. כנראה שבארה"ב יש מרחבים פתוחים גדולים, ואין התקנה של טורבינות בקרבת יישובים, כמו אצלנו.

בנוסף לכול מסובסדת תעשיית הטורבינות סבסוד כבד. ישנה סובסידיה לכול קוט"ש מיוצר, ישנו מענק (הנחת מס) להשקעה הונית בבניית הטורבינה, וישנם מנדטים המחייבים את חברות החשמל לקנות חשמל "ירוק" בכמויות, יעלה כמה שיעלה. רוברט ברייס חישב שהסובסידיות לתעשיית הרוח הסתכמו בכ 176 מיליארד דולר, מאז 2007. רוב הסובסידיות הולכות לחברות ואנשים מקושרים פוליטית (הון-שלטון או באנגלית: crony capitalism – קפיטליזם של חברים – של הפוליטיקאים).

ואצלנו... שהיינו משוחררים עד כה מהמגפה הזו, מתחילים להקים חוות טורבינות פה ושם, בארצנו הקטנטנה, תוך השחתת בריאות התושבים והרג אלפי ציפורים נודדות שאוהבות לפקוד את ארצנו. השלטונות שלנו, או אירגוני הסביבה שלנו לא מסוגלים לחשוב מחשבה עצמאית, והם נגררים אחרי האופנות המטופשות של שאר העולם. הם הורסים את מעט הסביבה שנותרה בארץ, בשם אובססיה חסרת תועלת ל"הצלת כדור הארץ". את כדור הארץ לא יצליחו "להציל", אבל את הטבע בארצנו יצליחו להשחית, ואת כספנו לבזבז על השחתתו.

יעקב

הסכם להרס הטבע בצפון

וואינט: "משרדי הביטחון, האוצר, האנרגיה ורשות החשמל חתמו על הסכם מסגרת, שיאפשר הקמה של מאות טורבינות רוח בצפון הארץ."

זהו הסכם לפגיעה חמורה בנופים ושטחי טבע ובתושבים בצפון הארץ וברמת הגולן. עשרות או מאות הטורבינות שיוקמו חו"ח בצפון יפגעו קשות בנוף – הטורבינות הן פורונקל וויזואלי אדיר ממדים. במקום לטייל בחיק הטבע הראשוני או המקורי, הנקי פחות או יותר, ניאלץ כעת לטייל בין מפלצות תעשייתיות ענקיות, בין תרנים עבים מפלדה בגובה 200 מ' כשמעל ראשינו מסתובבים פרופלורים ענקיים מפיברגלס, שלפעמים מתפרקים ועפים ויכולים ליפול על אנשים ולגרום לשריפות יער.

הטורבינות גם מרעישות ברעש בעל תדירות נמוכה שלא ממש נשמע אבל גורם לאנשים להרגיש מוטרדים ועצבניים ולא לישון טוב. פגיעה אחרת היא הריצוד – האור והצל המתחלפים של הפרופלור המסתובב בהחלט מעצבן כול מי שנמצא בלית ברירה בקרבת הטורבינה. הטורבינות פוגעות בבירור בשלומם ובריאותם של מי שחיים בקרבתן.  במקרים רבים נאלצו אנשים לנטוש את בתיהם, בכול מקרה ערך של בית בקרבת טורבינה יורד לאפס – כי לא ניתן למכור אותו.

התקן המקובל באירופה (בעיקר בגרמניה), שבה נבנו כבר עשרות אלפי טורבינות, קובע שאסור לבנות טורבינות במרחק פחות מ 1.5 ק"מ מבתים, כדי לא לפגוע באנשים. אחרי שעשרות אלפי טורבינות נבנו בבריטניה יצאו כול תושבי האזורים הכפריים במחאות חריפות נגד המפגע, וממשלת בריטניה נאלצה להכריז על הפסקת התקנת הטורבינות ביבשה (ממשיכים רק בטורבינות ימיות שמותקנות רחוק מהחוף, מחוץ לטווח ראיה מהיבשת). בקנדה נאלצו לבטל פרויקט של 750 טורבינות בגלל התנגדות התושבים.

בארצנו הצפופה  – יהיה קשה למצוא שטח בצפון הארץ המרוחק יותר מק"מ וחצי מבתי הישובים. ואם ימצא שטח טבע בתולי (שמורות טבע) במקום כלשהו יהיה זה פשע להרוס אותו על ידי בניית דרכי גישה וזריעת מתקנים תעשייתיים ענקיים בו. תושבי הדרום כנראה ניצלו מהמכה הזו – כי אין רוחות חזקות בדרום הארץ. גם הרוחות בצפון לא משהו, הרבה חשמל לא יצא מהטורבינות האלה, אבל פגיעה באנשים ובטבע כן.

פגיעה קשה נוספת היא בציפורים למיניהן ובעטלפים. אלפים ומאות אלפים, אולי גם מיליונים של ציפורים ועטלפים נקטלים כול שנה על ידי מפלצות הרוח, ביניהם עופות דורסים גדולים שהם יצורים מוגנים שאנו נלחמים בחירוף נפש להצלתם מהכחדה – כמו הנשרים של רמת הגולן. וארצנו היא ארץ המוצפת במאות אלפים של ציפורים נודדות, שאנו בהחלט לא היינו רוצים להשמיד בסיטונות.

טורבינות הרוח פועלות, כמובן, רק כאשר נושבת הרוח, ודרושה רוח חזקה יחסית. הן פועלות באופן תזזיתי, דהיינו – מקרי וסרוגיני – כאשר הרוח נושבת ולא כאשר אנו זקוקים לחשמל. הרבה מהחשמל הרוחני מופק בלילה כאשר צריכת החשמל נמוכה, ויש עודף חשמל מהתחנות הרגילות. ובכול מקרה – חייבים להחזיק תחנות כוח רגילות כגיבוי לטורבינות הרוח – בשיעור 100%. טורבינות הרוח רק מסבכות ומיקרות את מערכת החשמל, והחיסכון בדלק (ובפליטות) שהן משיגות הוא זניח.

פיזור טורבינות מפלצתיות במספרים גדולים בארצנו הצפופה והקטנה יהיה בכייה לדורות. אל לנו להעתיק כול שטות מחו"ל בלי שיקול ומחשבה. זה שהטורבינות אופנתיות בחו"ל אינו אומר שהן מביאות תועלת, לא שם ובוודאי לא אצלנו. צריך להטיל איסור מוחלט על פיזור הטורבינות המפלצתיות בארץ ישראל.

יעקב

טורבינות הרוח הן לא נקיות ולא ירוקות ומספקות אפס חשמל.

זאת הכותרת של מאמר של מט רידלי, תרגום ותמצות למטה.

מועצת הרוח העולמית פרסמה דו"ח שנתי ל 2016, בו היא מציינת שהתקנת טורבינות הרוח נמשכת בקצב מוגבר, ושהותקנו  בעולם 54 GW  של "אנרגיה נקייה ומתחדשת". (זה בערך 25 אלף טורבינות).

[זה השקר הרגיל, 54 GW  רק כאשר הרוח נושבת, בפועל זה 1/3 או רבע מזה].

אפשר היה לחשוב שהרוח מספקת חלק הולך וגובר מצרכי האנרגיה שלנו, אבל זו טעות. אם מעגלים את כמות האנרגיה שייצרו כול טורבינות הרוח בעולם, בשנת 2014 (השנה האחרונה עבורה יש נתונים שלמים) נראה שכמות האנרגיה שייצרו, באחוזים, היא בערך אפס. אפס עגול. הרוח סיפקה בערך 0.46% מהאנרגיה הכוללת (לא רק חשמל) בעולם, והשמש 0.35%. החשמל מהווה רק כ 20% מהאנרגיה הנצרכת בעולם, שאר האנרגיה נצרכת על ידי שריפת דלקים ישירות, בתחבורה, חימום ובתעשייה.

חסידי האנרגיה הבלתי אמינה (רוח ושמש) נוהגים להצהיר שכ 14% מהאנרגיה העולמית באה ממקורות מתחדשים. זו רמיה. חלק גדול מהאנרגיה המתחדשת הזו היא שימוש מסורתי בעצים (וגללים) לבישול וחימום, שתמיד שימשו כמקור לאנרגיה. חלק אחר זה סכרים (הידרו). החלק שבא משמש ורוח הוא זניח.

צריכת האנרגיה הכוללת בעולם גדלה בהתמדה, ב 40 השנים האחרונות, בשיעור של כ 2% לשנה, וב 2014 היא גדלה ב 2000 TW שעה.  כדי לספק רק את החלק הזה בלבד, הגידול השנתי, באמצעות טורבינות רוח היה צורך להתקין כ 350,000 טורבינות רוח חדשות  כול שנה. זה פעם וחצי יותר מכול הטורבינות שהותקנו בעולם מאז תחילת שנות ה 2000, עת החלו ממשלות לסבסד בשיעור גבוה ולעודד התקנת טורבינות. השטח הדרוש כדי להתקין 350,000 טורבינות גדול משטחה של בריטניה, וזה נחוץ כול שנה, כלומר כול שנה עוד שטח כזה. כול זה רק כדי לספק את הגידול בביקוש, בלי לספק את הכמות האדירה של הצריכה השוטפת, ש 80% ממנה באה מדלק מאובן (פחם, גז, נפט).

באשר להשפעה הסביבתית של הטורבינות – היא הרסנית. קודם כול יש הרג של ציפורים ועטלפים (וגם לווייתנים – הטורבינות הימיות) ופלישה והשחתה של שטחי טבע בתוליים על מבנים ודרכים. אח"כ יש הררי פסולת רעילה ורדיואקטיבית במכרות במונגוליה המפיקים את המתכנות הנדירות הנחוצות לבניית הגנרטורים. לכן הביטוי "אנרגיה נקייה" הוא לעג לרש (וגם הונאה). יותר מזה. הטורבינות עשויות מבטון (היסוד), פלדה, נחושת ופייברגלס (הרוטורים). אתה זקוק לפי 200 חומרים כאלה לכול יחידת חשמל שמופקת, בהשוואה לתחנת כוח גזית יעילה. פלדה ובטון (המלט) מופקים בעזרת פחם. צריך כ 150 טון פחם לבניית טורבינה אחת, ואם נרצה לבנות 350,000 טורבינות לשנה (כדי לספק את תוספת הצריכה השנתית של אנרגיה), נזדקק ל 50 מיליון טון פחם לשנה, שזה בערך מחצית מהתפוקה הכוללת של אירופה.

המשמעות של מספרים אלה היא להמחיש עד כמה בלתי מעשי ואבסורדי לחשוב שהרוח יכולה לתרום כמות משמעותית של צריכת האנרגיה העולמית, ויכולה, כך, לתרום לקיטון פליטות הפד"ח. החשבון (האריתמטיקה) מפריכה לחלוטין תקוות כאלה.

הדבר היחידי שיכול להקטין (מעט) את פליטות הפד"ח (והנו מעשי) הוא הגז, החלפה של הפחם בגז, שהוא נקי הרבה יותר ופולט רק כחצי מפליטות הפד"ח של הפחם. [לשם כך נחוץ להגדיל את ההפקה בשיטת הפראקינג, שיטה לה מתנגדים הירוקים והינה אסורה במרבית ארצות אירופה]. בעתיד היותר רחוק (מחצית השנייה של המאה הזו), אפשרי שאנרגיה גרעינית תחליף חלק מהמקורות הפחמיים, ותפיק אנרגיה ללא פליטות פד"ח. [ אבל, בשביל זה צריך הרבה מחקר, ולהפוך מגמות נוכחיות, ולהסיר התנגדות ירוקה לאנרגיה גרעינית, וספק גדול אם זה יקרה].

טורבינות הרוח הן פגע סביבתי ובריאותי רציני, והכמות הזעירה של חשמל שהן מספקות לפעמים (כאשר הרוח נושבת) אינה מצדיקה בשום אופן את הנזק (והעלות) ואין בהן שום תועלת בקטע של הפחתת הפד"ח.

יעקב

טירוף הטורבינות בסין (ובישראל).

סין מדינה גדולה, והיא מובילה בהרבה תחומים, גם בתחום טורבינות הרוח. יש בה יותר מ 92 אלף תחנות רוח, כשליש מהטורבינות בעולם כולו. כושר הייצור התיאורטי, כאשר הרוח נושבת בעוצמה הנכונה, הוא כ 145GW  חשמל. לשם השוואה: כושר הייצור הכולל של ישראל, מכל המקורות (לא רוח), הוא כ 13 GW, פחות מעשירית מכושר הייצור התיאורטי של תחנות הרוח של סין. כמו בכול העולם, תחנות הרוח של סין מסוגלות לייצר חשמל רק כ 25-30% מהזמן (כאשר הרוח נושבת), ולאו דווקא בזמן שממש צריכים את החשמל. סין מייצרת רק כ 3.3% מהחשמל שלה מרוח – בהשוואה לנתח של 4.5% בארה"ב.

בתמונה: אנימציית טורבינה מקור: ויקיפדיה

אבל, מסתבר ש 60% מהזמן שהן כן מסוגלות לייצר חשמל, הן לא מייצרות – כי אין מה לעשות עם החשמל שלהן. יש כמה סיבות לדבר: אחת היא שהן נבנו במחוזות מרוחקים, במדבר גובי, ושם אין אוכלוסייה גדולה, ואין תעשייה גדולה ואין צריכת חשמל גדולה. פשוט אין צורך בהן ואין יכולת להשתמש בחשמל שלהן (באותם זמנים קצרים שיש רוח). צריכת החשמל הגדולה היא במחוזות המזרחיים והדרומיים של סין, לחופי הים, שם מרוכזת האוכלוסייה והתעשייה. אזורי הצריכה מרוחקים יותר מ 1500 ק"מ מהטורבינות ואין קווי ממסר להעברת החשמל לשם.

אז מדוע נבנו הטורבינות במדבר גובי? כי שם יש רוח. כי שם יש שטח פנוי. במזרח ההתיישבות צפופה והטורבינות הן מטרד, וגם אין הרבה רוח. סיבה שנייה לחוסר הניצול של החשמל הרוחני היא שיש כבר תחנות כוח פחמיות, שמפיקות מספיק חשמל ואי אפשר לכבות אותן ולהדליקן לפי גחמות נשיבת הרוח. והסיבה השלישית היא ההאטה בגידול הכלכלי ועמה – בביקוש לחשמל.

אז מה ההיגיון בבניית הטורבינות?  כול טורבינה כזו עולה בסביבות 3-4 מיליון דולר, כול טורבינה מכילה מאות טונות של פלדה, נחושת, מכונות, כבלים. הכול מבוזבז לריק, כי חשמל אין הן מייצרות, ולכן פליטות פד"ח אין הן מקטינות... טורבינות החשמל בסין הן בבעלות ממשלתית וממשלות מבזבזות בקלות כסף של אחרים. אל תחפשו הגיון, לא כלכלי ולא סביבתי. הטורבינות הוקמו לפי גחמות וקפריזות, לפי האופנה או ההיסטריה ההמונית, לא לפי ההיגיון.

העסק הזה של חוסר היגיון הוא עמוק ורחב בסין. בתחילת שנו ה 2000 הפכה האנרגיה ה"ירוקה" (שמש ורוח) לצו האופנה ההיסטרית בעולם, והסינים רצו לרכב על הגל ולייצר טורבינות ולוחות שמש כדי למכור לשאר העולם. מה אכפת לסינים אם זה מפיק חשמל או לא? יקימו בתי חרושת, ימכרו טורבינות ולוחות שמש לכל העולם וירוויחו יפה. זה היה התכנון. כאשר "העולם" (קרי: אירופה וארה"ב) התעייפו מהתקנת המתקנים חסרי התועלת האלה, נתקעו הסינים עם בתי חרושת וכושר ייצור עודף בשיעור גדול, וכדי להציל את בתי החרושת החליטה ממשלת סין לקנות חלק מהמתקנים ולהתקינם בסין עצמה (שוב – בלי קשר לתועלת או חוסר התועלת שלהם).

הכושר ייצור העודף בממדים מפלצתיים, לא נגמר, כמובן, בלוחות שמש וטורבינות. הסינים בנו מפעלי פלדה ענקיים, הרבה מעבר למה שדרוש, ובתי החרושת לטורבינות מספקים "פרנסה" למפעלי הפלדה. בלי קשר גם בנו הסינים ערי רפאים ענקיות שאין בהן צורך והן לא מאוכלסות. (גלריה של תמונות מדהימות). וקווי רכבת מהירה – גם הם לא מנוצלים. זה האופי של כלכלה מתוכננת, ממשלתית, הפועלת לפי "תכניות חומש" – דהיינו לפי גחמות של פקידי ממשלה, ולא לפי צרכים ממשיים של האוכלוסייה.

ארה"ב ואירופה התעייפו מהטורבינות. הם בנו עשרות אלפי טורבינות בשנים האחרונות, בהשקעה ענקית, וראו שזה לא מוביל לשום מקום. התנגדות התושבים לבניית אלפי מפלצות תעשייתיות רועשות וקוטלות ציפורים באזורים מגוריהם עצרה את ההתפשטות של הטורבינות ביבשה. גם העלויות הגבוהות מרתיעות. לכן, בשנתיים האחרונות קצב התקנת הטורבינות קטן. אז, החסידים הירוקים תלו תקוות בסין: אומנם ההשקעה באירופה וארה"ב בירידה גדולה – אבל סין תושיע את העולם עם הטורבינות שלה. הנה ראינו כאן כיצד סין "מושיעה" את הטורבינות. טורבינות הרוח הם דבר שאין בו תועלת, הן עולות מאד ביוקר, פוגעות בסביבה, קוטלות ציפורים, ומפיקות מעט מאד חשמל, ובזמנים שאין צורך בו.

במחזה סוריאליסטי לגמרה קיימה וועדת הכנסת דיון "בהסרת חסמים בירוקרטיים לתחנות רוח". פעם אחת הביאה הבירוקרטיה המחניקה שלנו תועלת וחסמה את השטות האופנתית הזו – אז עכשיו באים המשוגעים לדבר ומנסים "להסיר חסמים" לשיגעון. אם ההיגיון לא עובד – אני מקווה שחוסר ההיגיון של הבירוקרטיה יצליח הפעם להצילנו מהמכה הזו ששמה טורבינות רוח. בישראל – א. אין הרבה רוחות. וב. אנו מדינה קטנה וצפופה, ויהיה זה טירוף להשחית את נופי ארצנו במפלצות יקרות ומזיקות אלה.

יעקב

ייפסק קטל הציפורים

הנשר הקרח – bald eagle – (בתמונה) הוא הסמל של ארה"ב. הוא, ובן דודו, הנשר המוזהב Gold eagle, הם ציפורים יפהפיות וגם מוגנות לפי חוק שהתקבל כבר ב 1940.

אבל, בארה"ב יש כ 30-50 אלף טורבינות רוח, בעלות כושר ייצור (תיאורטי, נומינאלי) של 66 GW, וטורבינות אלה קוטלות נשרים ושאר מיני עופות. במחקר שפורסם בשנת 2013 בביטאון האגודה לשמירה על חיות הבר נמצא שטורבינות הרוח (אלה שכבר היו אז) קוטלות כ 573 אלף ציפורים (כמובן, רק מיעוטן נשרים), ו880 אלף עטלפים בשנה.

הטורבינות קיבלו "אישור" משרות הדגה והחי של ממשלת ארה"ב FWS להרוג ציפורים חופשי, חופשי, למשך 5 שנים – ללא חשש שיוגשו תביעות לפי החוק להגנה על הנשרים משנת 1940. אח"כ האריכה  הFWS   את הרישיון להרוג לתקופה של 30 שנים, כלומר – לתת לטורבינות יד חופשית וחסינות בנושא.

ב 11 באוגוסט פסל שופט פדרלי בצפון קליפורניה את התקנות המוצעות, כלומר – את החסינות ל 30 שנה. השופט פסק בתביעה לטובת האגודה האמריקאית להגנה על ציפורים. השופט מצא שיו"ר ה FWS  עבר על חוק המדיניות להגנת הסביבה משנת 2013.

הטורבינות זוכות, כמובן, לתמיכה של הממשל, ולמרות מאות או אלפים של מקרים של קטל ציפורים מוגנות, הוגשו עד כה רק שתי תביעות משפטיות נגד מפעילי הטורבינות. כלומר: משרד המשפטים האמריקאי נמנע, מסיבות פוליטיות-אידיאולוגיות מלאכוף את החוק במקרה זה.

לפי התכנית (הבלתי אפקטיבית) של הנשיא אובמה למלחמה באקלים, צופים התקנהנ של פי שלוש טורבינות, עד הספק של 200GW  עד לשנת 2030, כשטורבינות הרוח הם המקור העיקרי לאנרגיה מתחדשת שקיים כיום. (לא שהן מפיקות הרבה אנרגיה – אבל הן מפיקות אשליה של אנרגיה ירוקה).

הטורבינות האלה, המותקנות במספרים גדולים (עשרות ומאות אלפים), ומפוזרות באתרי טבע בתולי ברחבי ארה"ב מהוות פגיעה חמורה בסביבה כשהן הורסות שטחי טבע בתוליים ובתי גידול, וקוטלות מאות אלפי ציפורים ועטלפים. הפגיעה שלהן חמורה בהרבה מפגיעה של תחנות כוח רגילות בגלל המספר העצום של הטורבינות והפריסה שלהן (ושל קווי התמסורת שלהן) בשטחים גדולים שהיו עד כה טבעיים.

תחנות הרוח מהוות פגיעה בסביבה, שלא עומדת בפרופורציה לתועלת הקטנה שהן מביאות בהפקת חשמל.

יעקב

הנזק של מפלצות הרוח

עיתונאים ואינטלקטואלים רבים (וגם שר הפסטוראליה, ארדן) רואים חובה לעצמם לקדם טורבינות רוח לייצור חשמל, כי זה "אנרגיה מתחדשת", כי זה ירוק, וכול דבר ירוק הוא מוסרי ומשובח. אך טורבינות הרוח אינן ירוקות, הן מטרד, פורונקל, ומהווים פגיעה קשה בסביבה. כול שוחרי הסביבה ראוי שיתנגדו בחריפות להקמת תחנות רוח.

זה מתחיל בזה שהן אינן משיגות את הייעוד שלהן – הקטנת פליטות הפד"ח. הן לא חוסכות פליטות. המהות ה"ירוקה" שלהן היא אשליה. כתבנו על בדיקה מפורטת שנעשתה בהולנד, על פי נתוני תפוקה אמיתיים – שיעור החיסכון בפליטות הוא רק 4% מההספק הנומינאלי (הרשום) של הטורבינות, כלומר הוא אפסי, וגם זה נעלם כאשר מתקינים טורבינות רבות מדי.

בדיקה חדשה, של הביצועים באוסטרליה, מצאה בדיוק אותו דבר – חסכון בפליטות בסדר גודל 4% - כלומר קרוב לאפס. הטורבינות מפיקות מעט מאד חשמל, בזמנים בלתי רציפים ובלתי ידועים, לרוב כאשר אין צורך בהן, ולא ניתן לכבות את תחנות הכוח האמיתיות כאשר פתאום מתחילה לנשוב רוח.

אבל, מעבר לחוסר התועלת שבטורבינות, ובבזבוז המשאבים לריק, הטורבינות גורמות נזקים ממשיים גדולים.

• הן מטרד וויזואלי אדיר, פורונקל על הנוף, הן הורסות את הנוף של השטחים הפתוחים שיקר ללב כול אדם.
• הן גורמות להשחתה של יערות טבעיים בתוליים ופסגות הרים, שבהם נפרצות דרכים ונבנים משטחים עבור הטורבינות.
• הן מטרד רעש – הן יוצרות נהמה מתמדת בתדירות צליל נמוכה, שהינה מטרידה מאד. זהו זיהום אקוסטי.
• הן קוטלות ציפורים, אלפים רבים של ציפורים ועטלפים כול שנה, כולל מינים שבסכנת הכחדה,
• כמו נשרים. זו עובדה בדוקה.
• הן מהוות סכנה פיסית של ממש, לעיתים הן נשרפות וגורמות לשרפות יער, לעיתים הן מתפרקות וחלקי מתכת מתעופפים של רוטורים עלולים לפגוע פיזית באנשים שבסביבה. אלה לא סיפורים – יש תיעוד מפורט למקרים כאלה.

החברה להגנת הטבע ערה לסכנה, ומתנגדת להקמת טורבינות באתרים אחדים בגלל קטל הציפורים. אבל הסכנות והמטרדים הם הרבה יותר גדולים מזה.

מכול הסיבות האלה ראוי שמדינת ישראל, ובייחוד שר הפסטורליה, ארדן, הממונה על שמירת הסביבה, יאסרו לחלוטין הקמת טורבינות רוח בישראל.

"הארץ" מנסה ליפות את החזיר באמצעות תצלום מזויף ומטעה (למעלה). אינני מבין מדוע "הארץ" תומך בתחנות רוח במקום לתמוך בשמירה של הטבע ואיכות החיים של אזרחי ישראל.

הנה כמה תצלומים הממחישים את האמת, את גודל ההרס שתחנות הרוח גורמות. את הרס הסביבה והמטרד לאנושות שגופים ירוקים מקדמים.

מאות אקרים שרופים בשל דליקה מגנרטורים של טחנות רוח בארה"ב.

Citizens are not only going to be paying a lot more for power, but they are paying an awful environmental price right now. Site for 1 of 21 turbines now being installed on Lowell Mountain in Vermont. Photo source: Mountain Talk

 

הגידו לא למפלצות !

יעקב