כמה עולה השמש?

 זו שאלה שחסידי האנרגיה הסולארית לא אוהבים לשאול, ובייחוד לא אוהבים לשמוע את התשובה עליה. לדידם השמש היא בחינם, והיא אנרגיה מתחדשת ונקייה, ולכן – כמה שיותר – יותר טוב, ושיעלה כמה שיעלה, כי "חייבים להציל את כדור הארץ", ומי שלא מסכים הוא מכחישן ורשע.

זו גישה אמוציונלית (רגשית). אנו, כציבור, כמדינה, כממשלה, חייבים לנהל את עניינו בצורה רציונלית, שכלתנית, עניינית ולערוך חשבון – מפורט, מדויק ומציאותי ככול האפשר - כמה עולה אנרגיית השמש לעומת התועלת שהיא מביאה.

נתחיל בשאלה כמה זה עולה? זו שאלה פשוטה ועובדתית, שלא יכולה להיות עליה מחלוקת אידאולוגית. ובכן – כמה זה עולה?

בשנת 2013 הוציאה חברת החשמל כ 1050 מיליון שקל על רכישת חשמל סולארי מיצרנים פרטיים. כמות החשמל הסולארי שרכשה היא 715 מיליון קוט"ש. כמות החשמל הכוללת שחברת החשמל ייצרה היא כ 57 מיליארד קוט"ש, ועוד כ 3.5 מקוט"ש רכשה מיצרנים אחרים, כך שס"ה צריכת החשמל בישראל הייתה כ 60 מיליארד קוט"ש. מהמספרים האלה נובע:

מחיר קוט"ש חשמל סולארי (כפי ששולם בפועל 1050/715 ב 2013) = כ 147 אג' לקוט"ש.

לצורך השוואה: מחיר ממוצע של חשמל לצרכן הוא כ 54 אג' לקוט"ש. אבל מחיר הייצור של החשמל הרגיל, מתחנת כוח גזית (מחז"מ) הוא כ 25 אג' לקוט"ש. חברת החשמל יכולה לרכוש חשמל מיצרנים פרטיים במחיר זה – 25 אג' לקוט"ש. כלומר: החשמל הסולארי עלה, בשנת 2013 פי 6 בערך מחשמל חליפי זמין, מגז. אם נפחית מההוצאה הכוללת עבור חשמל סולארי את המחיר של חשמל חליפי, יצא שבשנת 2013 הוציאה חברת החשמל (כלומר אנחנו) 872 מיליון שקל נטו על סבסוד חשמל סולארי. אלו העובדות .

העלות הגבוהה כול כך נובעת מחוזים ל 20 שנה שנעשו בעבר (  2009-2011), במחירים גבוהים במיוחד, כי אצה לממשלה הדרך, משום מה, להתקין כמה שיותר חשמל סולארי, כמה שיותר מוקדם, יעלה כמה שיעלה, במחירים אסטרונומיים, בלחץ ההיסטריה הבינלאומית סביב וועידת האקלים בקופנהאגן ב 2009. אנו תקועים עם החשבון הזה, אותו ניאלץ לפרוע במשך 20 שנה.

היום ניתן לרכוש חשמל סולארי (בשיטת מונה נטו) במחיר השווה למחיר לצרכן – דהיינו 54 אג' לקוט"ש. מחיר זה הוא "רק" פי שניים מעלות ייצור חשמל בגז. זה המחיר שאנו משלמים, בהתחייבות ל 20 שנה, למתקנים סולאריים חדשים שמוקמים כול העת, לפי "המכסות לחשמל סולארי" שקבעו הממשלה והרשות לחשמל. לפי כמות הפרויקטים שכבר אושרו וחתמו חוזים עם רשות החשמל, ושנמצאים בשלבי הקמה, תעלה הסובסידיה לחשמל סולארי לכ 1.5-2 מיליארד שקל לשנה. (שימו לב: הסובסידיה נטו, ההוצאה הנוספת, מעבר לערך הריאלי של החשמל הסולארי המופק).  זה כסף גדול.

כעת ננסה לבחון מה אנו מקבלים עבור כסף זה – מה התועלת. ראשית – אנו מקבלים את ההרגשה החמה ושביעות הרצון על כך שאנו מוכיחים שאנו אנשים טובים ומוסריים, שאכפת לנו מכדור הארץ ומוכנים לעשות למען הצלתו. כלומר: הרגשה טובה בבטן - זה בטח שווה משהו... אבל ננסה לבחון עד כמה החשמל הסולארי באמת תורם, באופן ממשי, להשגת המטרות הנעלות האלה, כלומר עד כמה ההוצאה הגדולה משיגה תוצאות של ממש (שיצדיקו את ההרגשה הטובה וההצואה). ננסה לראות מה המספרים מלמדים.

715 מיליון קוט"ש של חשמל סולארי, ביחס לייצור כולל של 60 מיליארד קוט"ש  הם בערך 1.2%. החשמל הסולארי היווה, בשנת 2013, 1.2% מייצור החשמל בישראל. בואו נניח שב 2014-15 תוכפל הכמות בזכות המתקנים המאושרים כבר, והחשמל הסולארי יהווה 2.5% מהחשמל הכולל. בסדר, תאמרו – חסכנו 2.5% מזיהום האוויר, הקטנו ב 2.5% את הפליטות, גם משהו - לא? לא! ייצור החשמל מהווה רק (בערך) חצי מפליטות הפד"ח וזיהום האוויר בארץ (ובעולם) – החצי השני בא מהתעשייה והתחבורה, אשר אינם מושפעים כלל מהחשמל הסולארי. אז במקרה הטוב – חסכנו 1.25% מהפליטות וזיהום האוויר. אבל גם זה לא נכון – החיסכון קטן יותר משתי סיבות. סיבה אחת: בחלק מהזמן החשמל הסולארי מחליף טורבינות גז – אשר פולטות 50% פחות פד"ח מתחנות פחמיות, ו 90% פחות מזהמים.

אז החשמל הסולארי מחליף, בחלק מהזמן, את החשמל הנקי ביותר בתמהיל הכללי – כלומר החיסכון בזיהום ופליטות איננו פרופורציוני לחשמל שנוצר, אלא הרבה פחות. הסיבה השנייה היא שרוב החשמל בארץ מיוצר על ידי תחנות פחמיות וגז במחזור משולב (תחנות עומס בסיס) – תחנות אשר לא ניתן לכבות ולהדליק פעמיים ביום לפי השמש. לכן – כאשר בא החשמל מהשמש תחנות אלו ממשיכות לפעול, כלומר לשרוף דלק ולפלוט פד"ח וזיהום, והחשמל מהשמש אינו דרוש ואינו רלוונטי כלל.

ויש עוד בעיה: הפאנלים הסולאריים צרכו הרבה אנרגיה (מן הסתם פחמית) בעת ייצורם, וגם יצרו זיהום סביבתי בארץ יצורם – סין. יוצא אם כן שאפילו אם חוסכים קצת פליטות וזיהום בארץ ישראל (מאד קצת) – הרי חלק מהחיסכון מתקזז כנגד הזיהום והפליטות שנוצרו בסין בעת ייצור הלוחות.

השורה התחתונה היא שתרומת לוחות השמש למניעת התחממות גלובאלית היא ממש אפסית, אפס מוחלט, כול כך קטנה שאי אפשר להבדיל בינה ובין אפס. כמות הפד"ח שאולי נחסכת בישראל – ביחס לפד"ח בעולם - זניחה. (זאת מתוך הנחה שאכן הפד"ח גורם להתחממות).  באשר להקטנת זיהום האוויר בארץ – יש הקטנה כולשהי, נכון, אולי בסדר גודל של חצי אחוז. השאלה כמה מיליארד שקל כדאי להשקיע כדי להקטין את זיהום האוויר בחצי אחוז? אולי יש דרכים יותר טובות להקטנת הזיהום (התקנת מסננים בארובות תחנות הכוח?).

סיכום: הפאנלים הסולאריים מחממים את הבטן – חשמל מתחדש, נקי, מציל את כדור הארץ – נהדר. אבל העלות היא 1.5 עד 2 מיליארד שקל לשנה, למשך 20 שנה, והתרומה לניקוי האוויר מאד, מאד קטנה, בלי שום פרופורציה לעלות.

יעקב

עדכון: בחישוב עלות החשמל החליפי לחשמל הסולארי חישבנו 25 אג' לקוט"ש – שהוא המחיר בו חברת החשמל יכולה לקנות חשמל מיצרנים פרטיים. עלות הייצור של חשמל במתקני חברת החשמל היא יותר גבוהה (כנראה בגלל יעילות קטנה יותר) והיא, לפי הדוחות הכספיים של ח"ח, כ 33 אג' לקוט"ש. בחלק מהזמן מחליף החשמל הסולארי חשמל מטורבינות סילוניות או תעשייתיות, שיעילותן נמוכה יותר (הן צורכות יותר דלק) ועלותן יותר גבוהה.

לכן, נניח, לצורך החישוב, מחיר של כ 35 אג' לייצור חשמל מדלק פוסילי. לפי הנחה זו הייתה הסובסידיה נטו לחשמל הסולארי ב 2013 רק כ 787 מיליון ₪ (במקום 872 מיליון ₪ בכתבה למעלה), או בעגול כ ¾ מיליארד ₪.

החשמל בשיטת "מונה נטו", שנקנה על ידי חברת החשמל בכ 54 אג' לקוט"ש, מסובסד, אם כן "רק"  בכ 19 אג' לקוט"ש או כ 35% (ולא ב 50% ככתוב בכתבה למעלה).

יעקב

בשנת 2012 פירסמנו טבלה של מנהל המידע לאנרגיה של ארה"ב עם השוואות בין עלויות חשמל ממקורות שונים - כדאי להשוות.

חשמל סולארי בזול.

לפני כשבועיים נסגר מכרז ראשון לאספקת חשמל סולארי פוטו-וולטאי, והתקבל מחיר זול מאד: 19.9 אג' לקוט"ש. המחיר הזה נמוך יותר (לכאורה) ממחיר החשמל המיוצר על ידי חברת החשמל (כפי שהוא מחושב על ידי רשות החשמל) שהוא כ 27 אג' לקוט"ש, והוא גם נמוך יותר המחיר הזול יותר של היצרנים הפרטיים, היעילים יותר, המפיקים חשמל מגז במחיר 21-23 אג' לקוט"ש. הזוכים במכרז הם 12 יצרנים (4 גדולים, 8 קטנים) שייצרו ביחד כ 235 MW  חשמל.

שמחה וששון בין חסידי השמש! כך למשל אומר חוני קבלו מרשות החשמל: "נוכל לעבור לאט, לאט ממשק אנרגיה שמבוסס דלקים פוסיליים - על כל המשתמע מזה בזיהום אוויר, בזיהום גזי חממה, בתחלואה, בתמותה - למשק אנרגיה ירוק, תוך שאנחנו מוזילים את החשמל לצרכנים. זה מדהים". גם הטוקבקיסטים חוגגים: "נסגור את תחנות הגז והפחם, ונעבור לשמש זולה ונקיה".

לאט, לאט לכם עם החגיגות החולמניות. לא חשוב מה תוצאות מכרז זה או כול מכרז אחר בעתיד, עובדה בסיסית אחת לא תשתנה לעולם: השמש מפיקה חשמל רק כ 20% מהזמן, מישהו אחר (הגז והפחם) ימשיכו לספק לפחות 80% מהחשמל, תמיד (כלומר בעתיד הנראה לעין).

עובדה שנייה היא ששיא צריכת החשמל בארץ מתרחש בשני מצבים: 1. בשעות הצהריים בקיץ, בימי חול חמים (כאשר בתי החרושת עובדים וכולם מפעילים מזגנים), ו2. בשעות הערב בימים קרים במיוחד בחורף, כאשר כולם מפעילים חימום. השיא עצמו (בשיעור כ 12.5 GW) זהה בשני המקרים. מאחר והשיא השני מתרחש כאשר השמש לא זורחת, פירושו שחייבים להחזיק מקורות חשמל פוסיליים תקינים ועובדים, וזמינים, במלוא היקף צריכת השיא. כלומר: השמש (ולא חשוב מחירה) היא רק תוספת על גב המערכת הפוסילית העיקרית, שמסוגלת לספק את מלוא הצריכה. השמש לבדה אינה מספיקה, גם לא חלקית. לעולם לא תהיה השמש מקור עיקרי לחשמל, וגם לא מקור גדול במיוחד (התקרה היא כ 20%).

השוואת המחירים (השמש זולה מחשמל פוסילי!!) גם היא פגומה, כי לא משווים מחירים של מוצרים זהים. חשמל סולארי תזזיתי אינו מוצר זהה לחשמל פוסילי רציף ואמין. תחנת כוח פרטית, גזית, מציעה ללקוחותיה חשמל במחיר שלהם (21-23 אג' לקוט"ש + מחיר ההולכה של רשת חברת החשמל). היא מתחייבת לספק ללקוח את כול החשמל שהלקוח צריך. מאידך – אין לתחנה הגזית לקוחות מובטחים ומכירה מובטחת של כול החשמל שהיא מסוגלת לייצר – היא צריכה למצוא לקוחות ולהניח שלא תצליח תמיד למכור את כול מה שהיא מסוגלת לייצר – בדומה לכול יצרן אחר של כול פריט אחר (תמיד היצרן צריך למצוא קונים לסחורתו). המצב עם לוחות השמש שונה: אין הן יכולות לספק חשמל ישירות ללקוחות, כי הן אינן מסוגלות להתחייב לספק חשמל תמיד כאשר הוא דרוש ללקוח. מאידך – מובטח להם שחברת החשמל תרכוש מהם (מהשמש) – את כול החשמל שהם מסוגלים לייצר, בין אם חשמל זה דרוש לחברת החשמל ברגע הייצור ובין אם לאו. היצרנים הסולאריים הם פרזיטים על גבי המערכת הפוסילית האמינה. כאשר השמש לא זורחת, חברת החשמל תספק את החשמל הדרוש ללקוחות, אבל – כאשר השמש כן זורחת חברת החשמל חייבת לרכוש את החשמל הסולארי.

בקיצור: החשמל הסולארי (הזמין רק לפעמים, באופן תזזיתי, ללא שליטה שלנו) אינו אותו מוצר כמו החשמל הפוסילי – הזמין מתי שצריכים אותו. אז – אם אתה מוכר מוצר נחות (חשמל סולארי) באותו מחיר כמו מוצר בעל איכויות גבוהות יותר – אינך יכול לטעון שהמחיר זהה. ההשוואה בין מחיר החשמל הסולארי לחשמל פוסילי היא השוואה בין תפוחים לתפוזים (דברים שונים). דרך אגב: במכרז בדובאי התקבל מחיר סולארי עוד יותר נמוך של כ 12 אג' לקוט"ש. אבל, כאמור, גם אם החשמל הסולארי יהיה לגמרה בחינם, אין הוא מסוגל לספק אלא חלק קטן מצרכינו.

יש נקודה נוספת: תחנות כוח פחמיות ותחנות גזיות יעילות (מחזור משולב) לא ניתן לכבות בבוקר כאשר השמש זורחת, ולהדליק בחזרה בערב, כאשר השמש שוקעת. לכן – לא ניתן לתכנן מערכת חשמל שמקבלת את החשמל מהשמש בשעות היום ומהגז והפחם בערב ובלילה. התחנות הרגילות (היעילות) הן הכי יעילות כאשר הן עובדות 24/7 רצוף. לכן, החשמל הסולארי הוא (רובו) מין סרח-עודף על גב המערכת הפוסילית שחייבת לעבוד רצוף. הוא פשוט לא נחוץ, אלא חלקית  כפי שיוסבר בהמשך. אם בכול זאת מישהו חולם על מערכת בה השמש מספקת את כול החשמל ביום (כאשר היא זורחת) ובערב מדליקים את התחנות הפוסיליות – הדבר אפשרי כי יש סוג של גנרטורים העובדים (בלילה) על גז, במחזור פתוח, אותם כן ניתן להדליק ולכבות. החיסרון הוא שהם שורפים פי 2 דלק מהגנרטורים הרגילים (הפועלים 24/7), ויצא שכרו בהפסדו – כלומר לא חסכנו דלק (וזיהום ופליטות) בזה שמפעילים אותם רק בלילה. גם הבלאי שלהם הרבה יותר גדול (ולכן העלות).

כול האמור לעיל אינו בא להגיד שאין שום תועלת בחשמל סולארי (מתוך הנחה שהוא זול). אם נסתכל על צריכת החשמל ביום קיץ טיפוסי (חם) נראה צריכה מינימלית של כ 6 GW  בשעות הקטנות של הלילה, כ 8-9 GW  בשעות הערב, וכ 11-12.5 GW  בשעות שיא החום בצהרים ואחה"צ (ביום חול), כאשר כול המזגנים פועלים. אם נניח שתחנות פוסיליות רגילות מספקות 8-9 GW  רצוף, 24/7, עדיין אנו צריכים תוספת של 2-3 GW  בשעות הצהרים החמות (בימי חול). היום מקבלים את התוספת הזאת על ידי הפעלת טורבינות שעת שיא (peakers) יקרות ובזבזניות בדלק. חשמל סולארי בהיקף של כ 2-3 GW  יוכל ליתר את הטורבינות של שעת השיא (בקיץ) ולחסוך לכן הרבה דלק (וזיהום). זאת התועלת של החשמל הסולארי – וזה היקפה: 2-3GW  (מתוך כושר ייצור כולל של כ 13-14 GW), ובימי קיץ חמים, כלומר לא בחורף ולא בעונות המעבר. היום, למשל, (יום חול, 26 למרץ) צריכת השיא ביום היא רק כ 7-8 GW, זהה לצריכת הערב, כלומר אין צריכת יתר ביום שניתן לספק אותה על ידי השמש במקום ה peakers.

לוחות השמש, בעיקר על גבי גגות, יכולים להביא תועלת לצרכנים עצמם, בלי קשר לחברת החשמל. מפעלים יכולים להתקין לוחות שמש על גגותיהם ולהשתמש באנרגיית שמש מייצור עצמי במקום חשמל של חברת החשמל, וליהנות מקיטון בחשבונות החשמל שלהם. המפעלים צורכים את מרבית החשמל שלהם בשעות היום. הם יכולים לחסוך את המחיר לצרכן של חברת החשמל שהוא יותר קרוב ל 50 אג' לקוט"ש לעומת כ 20 אג' עלות הקוט"ש הסולארי. זה חיסכון משמעותי. משום מה אין אנו רואים התקנת לוחות שמש לשימוש עצמי, אלא רק מכרזים ממשלתיים לחשמל סולארי שמסופק דרך חברת החשמל.

לבסוף: ההתעסקות בחשמל סולארי מבוססת כמעט כולה (עד כה) על רגש ועל סיסמאות מהבטן "יש אור שמש נקי, בשפע ובחינם" ולא על בחינה רציונלית ומעשית של האפשרויות הממשיות, העלויות והיתרונות. הממשלה מתעסקת, באמצעות רשות החשמל, בהענקת "רישיונות" סולאריים מאז שנת 2008, על בסיס האופנה הבינלאומית והעיקרון הרגשי: "כמה שיותר חשמל סולארי, יעלה כמה שיעלה!". על בסיס זה הוענקו חוזים סולאריים במחיר אסטרונומי, מובטח ל 20 שנה, מחירים שהחלו ב 120 אג' לקוט"ש. ככה למשל אושר מחיר של כ 90 אג' לקוט"ש למתקן סולארי תרמי באשלים, שנמצא כעת בשלב ההקמה ועדיין לא החל להפיק (לעומת 20 אג' במכרז האחרון). אנו תקועים עם הרבה חוזים סולאריים, ל 20 שנה, שיעלו לציבור מעל למיליארד שקל לשנה ( ל 20 שנה!). מה הועילה הקפיצה הרגשנית הזאת? זהו בזבוז נטו של כספי הציבור. כעת, כשהמחירים הסולאריים ירדו לרמה הגיונית, ניתן לבחון את התועלת (וכאמור – יש תועלת, גם אם מוגבלת) שבהשקעה במתקנים סולאריים. אבל, כול ההשקעות שנעשו בעבר, עם מחירים גבוהים, נעשו על בסיס רגשני, ולא על בסיס רציונלי, וגרמו לבזבוז אדיר של כספי הציבור. לא הייתה שום סיבה ושום תועלת בהשקעה במחירים הגבוהים של העבר, מובטחים ל 20 שנה!. לא היה נגרם שום נזק אם היינו ממתינים לירידת המחירים ומתחילים רק כעת בהתקנה של חשמל סולארי, בכמות ובהיקף שמביא תועלת. לא הרווחנו שום דבר מהמחירים הגבוהים ששולמו עד כה. הירידה הנוכחית של מחירי לוחות השמש לא מצדיקה את בזבוזי העבר, ואת ההיסטריה שגרמה להם.

יעקב

מחיר החשמל הסולארי צונח, אולי...

דה-מרקר: "מחיר החשמל הסולארי צונח: הליך תחרותי למתקנים פוטו וולטאים קרקעיים המחוברים לרשת המתח העליון, הניב מחיר חשמל נמוך במיוחד של 14.44 אגורות לקוט''ש באחת מארבע הצעות שאושרו אמש במליאת רשות החשמל." (למתקנים קרקעיים גדולים).

במכרזים אחרים, למתקנים על גגות גדולים ומאגרי מים, התקבל מחיר של 23.3 אג' לקוט"ש. בחו"ל היו מכרזים שהניבו אף מחיר נמוך מזה. זאת – בהשוואה למחיר מכירת חשמל בתחנות גזיות של כ 20 אג' לקוט"ש.

מצויין!

אז למה מיהרה רשות החשמל ואישרה, החל משנת 2008, מתקנים במחיר שהחל ב 230 אג' או יותר. למה אנו תקועים עם מתקנים שמקבלים מחיר גבוה כזה במשך 20 שנה (צמוד למדד ולדולר)? למה אנו משלמים תוספת של כ 3-5% על מחירי החשמל (בחשבונות החשמל) בשביל סבסוד לחשמל סולארי, תוספת שעלולה להגיע למעל למיליארד ₪ לשנה?

נקודה ראשונה היא למה קפצו אצלנו בראש? למה רצו להתקין לוחות במחירים יקרים ישר בהתחלה, ב 2008 (ואילך)? מה התועלת שאנו מפיקים מאותם מיליארד שקל מיותרים שאנו משלמים דרך חשבונות החשמל כול שנה? אי אפשר היה להמתין קצת ב 2008 שהמחירים ירדו? האם ישראל או העולם או האקלים או מישהו בכלל הפיק איזושהי תועלת מההתקנה המוקדמת של מתקנים סולאריים בישראל במחירים אסטרונומיים?? לא. אבל, כשמגיעים לחשמל סולאריים לא פועלים לפי הגיון ולא בודקים תועלת, ולא נזהרים. קופצים בראש, על סמך תחושות בטן. יעלה כמה שיעלה (מיליארד ₪ לשנה לריק)! מעתיקים מהגויים בלי לחשוב. כי חשמל סולארי הוא טוב, כול הדיוט יודע.

שאלה נוספת: אם חשמל סולארי כול כך זול מדוע צריכה רשות החשמל להתערב, ולפרסם מכרזים, ולהבטיח מראש קנייה של כול קוט"ש, במשך 20 שנה, במחיר מובטח צמוד למדד? אם החשמל הסולארי זול – שיימכר בשוק. יקימו יזמים מתקנים ייצרו חשמל וימכרו בשוק למטרות רווח, ב 20 אג' לקוט"ש. מוצרים זולים וטובים נמכרים ללא תמיכה ממשלתית, משיקולים כלכליים. מדוע הולכים היזמים על מכרזים ממשלתיים שמשלמים רק 14 אג'??

כמו שאמרתי בעבר – יש בארץ ובעולם מאות או אלפים של מפעלים, משרדים ועסקים (ומרכזי קניות) שמשתמשים בהרבה חשמל בשעות היום בעיקר (כאשר המפעלים עובדים וגם השמש זורחת) ומשלמים חשבונות חשמל במיליוני שקלים מדי חודש. אם חשמל סולארי זול – כדאי להם להתקין על כול גג וכול מגרש לוחות שמש, ולהשתמש בחשמל סולארי הפרטי שלהם להקטנת הצריכה של חשמל מהרשת. עבור חשמל רשת הם משלמים (מחיר קמעונאי) כ 50 אג' לקוט"ש... אם הם יכולים לייצר ב 14 אג' הם מרוויחים הרבה... ולא זקוקים לשום חוזה ממשלתי או אישר של רשות החשמל. מדוע אין מתקנים כאלה?? עוד לא שמעתי על מתקן פרטי אחד... משהו פה מוזר... כול המתקנים שהוקמו עד כה הוקמו כדי לקצור את הסובסידיות הממשלתיות, לא כדי לייצר חשמל....

האם המחיר שהתקבל במכרז (14 אג') הוא ריאלי? האם הוא מבטיח רווח למשקיעים? איני חושב... אבל זה לא עסק שלי... אני מעלה השערות. ראשית המחיר הוא על הנייר ... עוד לא הותקנו הלוחות... לא בטוח שיותקנו... (תלוי אם ימצאו משקיעים) ואם יותקנו – לא בטוח שירוויחו כסף. בהחלט ייתכן שיזמים זריזים רוכבים על גל האופנה, ומקווים לגייס משקיעים על בסיס רגשות בטן ("חשמל העתיד") – בונים מתקן עם כסף של אחרים, וכאשר צריך להחזיר את ההשקעה אומרים "אופס... טעינו", והלך הכסף של המשקיעים (אבל היזמים כבר גזרו את הקופון שלהם). ראה "בטר פלייס" ו 400 מיליון דולר של עידן עופר שהתאדו. ויש אפשרויות נוספות – כמו סובסידיות נסתרות במחיר הקרקע, בפטור ממיסים וכאלה... ויכול להיות שהם בונים על כך שבעתיד הממשלה "תציל" אותם כאשר יתברר שלא יכולים להפעיל את השדה, ותוסיף להם כסף... וייתכן שהם אולי מקווים שיוכלו למכור את החשמל בעתיד לצרכנים במחיר של אולי 20 אג' (או יותר, אם מחירי הגז יעלו) – והמחיר המובטח בחוזה עם רשות החשמל הוא רק "רצפה" ?

חשמל סולארי זה טוב... אולי... אני בעד. אלא שהחשמל שלוחות השמש מפיקים הוא מועט, וזמין רק 20% מהזמן, (אצלנו, בארצות אחרות פחות). יתקין נא כול מי שרוצה וחושב שכדאי לוחות שמש כמה שהוא רוצה, על גגות או על קרקעות שבבעלותו. ירוויח כול מתקין ויצרן כמה שיכול. בשביל מה צריכה הממשלה להתערב? למה צריכה הממשלה לחתום חוזים ולהבטיח מכירה בטוחה לחשמל הסולארי, ולקבוע מחיר ל 20 שנה צמוד למדד? שימכרו בשוק. ואם הממשלה התערבה בעבר (בטעות) כאשר מחירי הלוחות היו גבוהים, מדוע צריכה הממשלה להמשיך ולהתערב כעת, כשהמחירים נמוכים ויש (לכאורה) כדאיות כלכלית בהתקנת הלוחות?

יש שיטענו שהחשמל הסולארי מקטין את זיהום האוויר (אולי... קצת) – וכול הציבור נהנה מזה, ומגיע ליזם עידוד על כך. נניח. אז שיתנו לו פטור ממס... למה קנייה מובטחת, במחיר מובטח, ל 20 שנה?

עוד נקודה חשובה חייבים לזכור: השמש מסוגלת להפיק חשמל רק 20% מהזמן. לא חשוב כמה חשמל סולארי זול (אפילו אם היה חינם) – אנו חייבים תחנות כוח רגילות (פחם וגז) המסוגלות לספק את מלוא היקף הצריכה שלנו כאשר השמש לא פעילה. כלומר – המתקנים הסולאריים הם גיבנת הרוכבת מעל למתקנים פחמיים, הדרושים בכול מקרה. יש השקעה כפולה במתקני הפקת חשמל. יותר מזה: החשמל הסולארי גורם לתחנות הרגילות לפעול פחות שעות מהמתוכנן (וביעילות ירודה), והדבר מעלה את עלות החשמל הפחמי, שכאמור, מספק את צריכתנו 80% מהזמן לפחות. כלומר – האנרגיה ה"חינמית" שאנו מקבלים לכאורה מהשמש עולה ביוקר בכול מקרה.

אבל - כאשר מדובר בדת מאמיני השמש – אין מקום לשאלות הגיון או עלות...

יעקב

מחירי תעו"ז – קומבינה.

הנה תעריפי תעו"ז (תעריף עומס וזמן) של חברת החשמל.

מחירי התעו"ז במתח נמוך, לפי אתר חח"י.

תוכן דף

בתוקף מ-1.4.2012

אתייחס לשני מספרים: מחירי השיא בקיץ (ללא מע"מ) – 125 אג' לקוט"ש, לעומת מחיר השפל של 35 אג'.

ההפרש נובע, כביכול מסוג שונה של תחנות – יש תחנה א' גדולה, יעילה, שעובדת 24 שעות, לעומס בסיס. אותה לא ניתן לכבות. מחיר הקוט"ש שלה 35 אג. מאידך ישנה תחנה ב' – שאותה ניתן לכבות ולהדליק במהירות. והיא פועלת רק בשעות שיא צריכה, לפי הצורך. העלות של תחנה כזו – 125 אג'.

הדבר לא הגיוני.

במקום לבנות תחנה אחת מסוג א' ותחנה אחת מסוג ב' (שמחירה פי שלוש) שתבנה חברת החשמל שתי תחנות מסוג א'. התחנה השנייה תפעל גם היא 24 שעות, אך החשמל שלה ינוצל רק בחצי מהזמן (שאר החשמל מתבזבז לריק). מחיר החשמל השימושי יהיה פי 2 ממחיר הבסיס, אך לא פי שלוש.

חברת החשמל לא בנתה, מסיבות שונות, מספיק תחנות כוח מסוג א', ועכשיו אין לה ברירה אלא להפעיל תחנות בלתי יעילות ויקרות, כי אין לה אחרות.

מחיר התעו"ז הגבוה נובע משתי סיבות: הראשונה - מחדל של חברת החשמל והממשלה בבניית תחנות כוח. (מחדל לו שותפים ארגונים ירוקים שמנעו את בניית תחנת הכוח באשקלון בזמן).

הסיבה השנייה היא שאני מריח פה קומבינה – ניסיון של חברת החשמל להשיג העלאת תעריפים כללית במסווה של תעו"ז, נסיון לו מוחאים כפיים ומריעים הלובי של הפאנלים הסולריים, הרוצים לתלות את תעריף ההזנה שלהם על תעריף התעו"ז הגבוה.

ייתכן גם שהמחיר הגבוה הוא זמני, בגלל שימוש בסולר עקב ניתוק הגז המצרי, ושעם אספקת הגז מתמר, בעוד כשנה מקסימום, יירדו מחירי השיא של תעו"ז.

בהקשר של מחיר החשמל הסולארי:

אבסורד הוא לבנות תעריף קבע לפאנלים סולאריים על בסיס מחירי התעו"ז המנופחים כרגע, זמנית, ולהתחייב לתעריף זה ל 20 שנה.

מסקנה אחרת: צריך לבנות כמה שיותר תחנות גדולות ויעילות לעומס בסיס, (סוג א') ולא להתבסס על תחנות יקרות לעומס שיא (סוג ב'). בתרחיש כזה – אין בכלל מקום לחשמל סולארי – כי תחנות בסיס מספקות מספיק חשמל במילא (לא ניתן לכבותן), והחשמל הסולארי הוא סרח עודף.

לחשמל הסולארי יש עוד הטבה מיוחדת כיום: חברת החשמל חייבת לרכוש כול קוט"ש סולארי שמיוצר (במחיר מלא) בין אם הוא נחוץ לה באותו רגע ובין אם לאו. לפחות חלק מהחשמל הסולארי שחברת החשמל רוכשת מיותר מבחינה פיזית, כי באותו זמן פועלות תחנות כוח שבמילא מספקות חשמל זה. הסכימה הנוכחית מחייבת את חברת החשמל להפסיד כסף על חשמל פוסילי לא מנוצל, וגם לשלם מחיר מלא על חשמל סולארי לא נחוץ.

את הבסיס הכלכלי של החשמל הסולארי צריך לחשב בצורה אמיתית ונכונה, ולא בעזרת קומבינות או טריקים חשבוניים כאלה ואחרים.

אני חוזר על הסיסמה הנדושה שלי: חשמל סולארי יוכיח את יעילותו וכדאיותו כאשר צרכנים יתקינו פאנלים לצריכה עצמית, בלי אישור הממשלה ובלי תעריפי הזנה מובטחים מראש ל 20 שנה. תעריפי ההזנה ייקבעו מעת לעת, לפי צרכי חברת החשמל וחישובי הכדאיות שלה.

לבסוף הסיסמה הנדושה השנייה: אתם רוצים חשמל – תבנו תחנות כוח. מי שמאמין שניתן למנוע בניית תחנות כוח וגם ליהנות מחשמל – הוא לא מציאותי.

יעקב

חשמל סולארי בנגב מיותר.

עיתונאי ב"דה-מרקר" יצא עם כותרת גדולה "החשמל הסולארי בנגב הדביק את מחיר החשמל של חברת החשמל". כרגיל, הכותרת סנסציונית, המציאות קצת אחרת.

היה מכרז בינלאומי להקמת תחנת כוח פוטו-וולטאית בהספק 30 MW באתר אשלים שבנגב. החברה שזכתה הציעה מחיר של כ 54 אג' לקוט"ש, אותו תתחייב המדינה לשלם עבור כול החשמל שהתחנה תצליח לייצר במשך 25 שנה. היום  המדינה מבטיחה תשלום של 98 אג' לכול מי שמתקין פאנלים בחצר או על הגג. המחיר של 54 אג' הוא הרבה יותר נמוך, אבל עדיין יותר גבוה מהמחיר של פחות מ 50 אג' שחברת החשמל גובה מלקוחותיה.

יש לשים לב לכמה נקודות:

 1. המחיר של 49 אג' של חברת החשמל כולל בתוכו גם את מחיר רשת החשמל ותחזוקתה, התקנת מונים וגבית התשלום ממליוני לקוחות. המחיר של 54 אג' אינו כולל את כול אלה – הוא מחיר החשמל נטו. מחיר היצור של החשמל הרגיל הוא נמוך במידה ניכרת מאותן 49 אג' שהוא המחיר לצרכן.

2. המחיר של 49 אג' נקבע עקב ניתוק הגז המיצרי והשימוש המאולץ בסולר – הדלק היקר ביותר – להפקת חלק גדול מהחשמל. כאשר יתחיל להגיע הגז שלנו, ב 2013, תרד מאד עלות הייצור של החשמל הרגיל, והפער במחיר מול חשמל סולארי יגדל. זה יקרה בעוד שנה, ואילו המחיר הסולארי נקבע וננעל ל 25 שנה.

3. המחיר הנמוך של הפאנלים הסולאריים היום אינו מחיר נורמלי ובר קיימא. בתחילת שנות ה 2000, בעת שיא התפרצות ההיסטריה על ההתחממות הגלובאלית, הציעו הרבה מדינות באירופה מחירים אסטרונומיים עבור חשמל סולארי. (וגם אנחנו בארץ העתקנו את השטויות שלהם). כך נוצר פתאום ביקוש אדיר ולפאנלים, הייצור לא הדביק את הביקוש, ומחיר הפאנלים עלה לשמיים. ממשלת סין קפצה על העגלה, ועודדה הקמה מאסיבית של בתי חרושת לייצור פאנלים. אחרי כמה שנים קמו בתי החרושת וייצור הפאנלים גדל מאד, אבל באותו זמן אזל הכסף של ממשלות אירופה, והעידוד של חשמל סולארי הצטמצם. כך נוצר בשוק עודף גדול של פאנלים שהחברות נאלצות למכור במחיר הפסד. זה מסביר את המחיר הנמוך היום. הדבר לא יימשך, הגל יחזור ויעלה, בתי חרושת רבים ייסגרו (וגרמניה ובארה"ב כבר פשטו את הרגל מפעלי פאנלים אחדים), ואלה שיישארו יעלו את המחירים לרמה שמכסה את ההוצאות.

הזוכים במכרז אשלים עוד צריכים להשיג מימון – לסגור את הצד הכספי, ובשנה או שנתיים עד שזה יקרה, ייתכן ומחיר הפאנלים יעלה והם לא יוכלו לעמוד במחיר שהציעו. אני לא בטוח שהמחיר הסנסציוני שפורסם הוא המחיר הסופי. יש גם שיקולים של הצמדות ל 25 שנים, איני בקיא בכול פרטי החישוב שלהם.

בכול מקרה – התחנה באשלים היא זעירה, וזניחה מבחינה כמותית. ההספק הנומינלי של 30 מגווט אינו ההספק המעשי, כי התחנה מספקת 30 מגווט רק בשעות שיא השמש, בצהריים, כלומר במשך פחות מרבע משעות היממה והשנה. תחנה רגילה, גדולה (אשקלון, חדרה) מספקת 1000 מגווט, בכול שעות היממה. תחנה קטנה – מספקת 200 מגווט, כול השנה, הצריכה הכוללת שלנו היא קרוב ל 12 אלף מגווט. לתחנה הסולארית אין שום חשיבות משום בחינה, והיא סתם צעד סימלי ברוח האופנה.

חשמל הסולארי, בכמויות משמעותיות, דורש שטחים נרחבים, שאינם בנמצא, גם לא בנגב, והמחיר עדיין גבוה בהרבה ממחיר חשמל רגיל. המחיר של הפאנלים לא יירד בעתיד הקרוב אלא דווקא יעלה. כדי שהמחיר יירד דרושה פריצת דרך טכנולוגית – המצאה של פאנלים אחרים, יותר יעילים בהרבה מאלה שקיימים היום. האם יפתחו בעתיד פאנלים יעילים וזולים? ייתכן, ייתכן מאד, אבל איננו יודעים אם, ומתי זה יקרה, ובודאי שזו אינה סיבה להתקין כיום פאנלים יקרים ובלתי יעילים, בכמויות גדולות. בכול מקרה – החשמל הסולאיר לוקה במגבלה שהוא זמין רק שעות ספורות ביממה, כך שהחשמל הסולארי תמיד יהיה מוגבל להספקה של חלקים זעירים בלבד מצריכת החשמל שלנו. הוא יכול לעזור, קצת בעמידה בעומס בשעות הצהריים החמות בקיץ, אך לא מעבר לזה, הוא אינו מסוגל לשאת בנטל של הספקה של חלק חשוב של הצריכה והוא תמיד זקוק לגיבוי של תחנות רגילות.

נהגו בעבר לאמור שהחשמל הסולארי יקטין את תלותנו בנפט ופחם מיובאים. גם טענה זו התיישנה. עכשיו יש לנו גז משלנו במחירים נמוכים ובכמויות יותר גדולות מאשר אנו מסוגלים לצרוך. הוא זמין ל 50 – 70 השנים הבאות. נוכח מצב זה ממש אין שום הגיון לרדוף אחרי הפאנטזיה של חשמל סולארי, ובטח לא כעת. הממשלה צריכה לחדול מהיוזמות של סיבסוד חשמל סולארי. אם תתרחש בעתיד פריצת דרך טכנולוגית והחשמל הסולארי יהי כדאי, ניתן יהיה לדון בנושא מחדש. כיום אין שום הגיון כלכלי, הנדסי או אחר בתחנות סולאריות, זהו ביזבוז נטו, נהירה חסרת הגיון אחרי היסטריה העולמית.

אני קורא לממשלה שלנו לבטל את המכרז הזה, ושני מכרזים נוספים שהוציאה, להקמת שתי תחנות כוח טרמו-סולאריות באתר אשלים, בהספק 100 מגווט כול אחת. אנו בהחלט יכולים וצריכים להמתין עוד 10 או 20 שנה וללמוד לקחים מתחנות סולאריות דומות שמקימים בספרד ובקליפורניה. אין שום דחיפות והגיון לקפוץ בראש ולבזבז כסף על טכנולוגיות יקרות ובלתי מוכחות, שכרגע לא נראה שיש בהן הגיון או תועלת.

יעקב

ראו ריכוז פוסטים שלנו בנושא אנרגיה סולארית, והדיון קודם על מחירי הפאנלים, עם קישוריות למאמרים נוספים בנושא.

חשמל סולארי עוד יותר זול

בחודש מרס השנה דיווחנו על מחיר זול במיוחד במכרזים להתקנת חשמל סולארי בישראל: כ 19.9 אג' לקוט"ש. המחירים של החשמל הסולארי שהושגו לאחרונה במכרזים בארצות אחרות היו עוד זולים בהרבה. בסעודיה התקבל מחיר של כ 1.79 סנט, שהם כ 6.2 אג' לקוט"ש (שליש מהמחיר הישראלי). מחיר דומה התקבל גם במקסיקו. חסידי השמש שמחים וצוהלים. הם מעריכים שאולי בעוד שנתיים המחיר ירד עוד, ל 1 סנט (3.5 אג') ואולי אפילו 0.7  סנט.

מה המשמעות של המחירים הנמוכים האלה? ראשית יש לברך ולהתברך שיש מקור חשמל זול. זה תמיד טוב – מחיר זול לכול מוצר הוא ברכה, קל וחומר למוצר בסיסי כמו חשמל.

האם העולם יפיק בקרוב את מרבית החשמל מהשמש? כמובן שלא, כי השמש מספקת חשמל רק כ 20% מהזמן (בסעודיה), כך שכ 80% מהחשמל צריך לבוא ממקורות אחרים, כמו שהוא בא עד עכשיו. כלומר: חשמל סולארי אינו מאפשר להימנע מלהקים ולתחזק תחנות כוח רגילות (על דלק פחמי), הוא מאפשר, לכול היותר, להקטין את מספר השעות של תפעול התחנות הרגילות – ובכך להקטין מעט את כמות הדלק שהן שורפות.

הנקודה העיקרית שרציתי להדגיש הוא השוואה בין התנהלות סעודיה וישראל. סעודיה לא התקינה לוחות שמש עד כה. ישראל קפצה בראש, החל משנת 2008, והחלה לסבסד ייצור חשמל סולארי בסכומים גבוהים. זה החל במחירים של כ 230 אג' לקוט"ש (פי 40 מהמחיר הנוכחי של הסעודים), ונמשך במחירים של 120, 80, 60 אג' לקוט"ש (מחירים שעודכנו מדי פעם). כיום סוחבת ישראל התחייבויות ל 20 שנה למפיקי החשמל הסולארי במחירים גבוהים, בשיעור של אולי מיליארד אולי מיליארד וחצי שקל (מיותרים) בשנה, כול שנה למשך 20-28 שנים. מה יצא לישראל מההוצאה הנוספת הזו? האם הצלנו את כדור הארץ מהתחממות נוראית? (התרומה הכמותית שלנו בנושא היא בטלה בששים). הרבה יותר חכם וכדאי היה לנהוג כמו הסעודים – להמתין שמחיר הלוחות יהיה סביר ורק אח"כ להתקין אותם בהמוניהם. ההיסטריה הירוקה, והמנהיגים שנכנעו לה, הובילו לעושק הציבור הישראלי בשיעור מיליארד או מיליארד וחצי שקלים לשנה למשך 20-28 שנה. מדוע לא היה למנהיגינו את השכל הישר שגילו הסעודים? או שמא אנו עשירים מהסעודים ויכולים להרשות לעצמנו לשרוף כסף רב ללא חשבון?

כמובן – את ההסבר למדיניות הסעודית אין לחפש דווקא בתחום השכל הישר. הם לא התקינו לוחות שמש עד כה כי מנהיגיהם הזקנים והשמרנים היו קצת מנותקים מהעולם וההיסטריות שלו. סעודיה החלה בהתקנת לוחות שמש רק כעת כי לפני כשנתיים התחולל מהפך בשלטון. המלך הזקן מת ועל הממלכה השתלט יורש העצר הצעיר, מוחמד בן סלמן (32), שחונך במערב, והינו מעודכן בכול האופנות והשיגעונות של המערב, אותם הוא מנסה להעתיק. (והינו, חוץ מזה, גם מגלומאן).

האם כדאי לסעודיה, כעת, להתקין לוחות במחיר מצחיק זה? ייתכן, אינני יודע. יש כמה נקודות שצריך לציין. המטרה המוצהרת של הסעודים היא לחסוך בנפט ובגז. הסעודים לא מפיקים חשמל מפחם (כמונו) שאינו בנמצא בארצם, אלא מנפט וגז שיש לה בשפע. הם מניחים שאם ישרפו פחות נפט בתחנות הכוח שלהם יהיה להם יותר נפט לייצוא במחיר טוב. ייתכן. בינתיים הם לא מצליחים למכור את כול הנפט שהם מסוגלים לייצר, וקיצצו בהפקת הנפט (והיצוא) במסגרת הסכם עידוד המחיר של אופק (OPEC). צריך גם לזכור שהעלות של ייצור הנפט (הפקתו מהבארות), בסעודיה, היא נמוכה מאד (3-5 דולר לחבית) כך שהערך של הדלק שהם חוסכים נמוך. מאידך – החשמל הסולארי מחייב את תחנות הכוח להקטין את הייצור בבוקר (כשהשמש זורחת) ולחדשו אחה"צ, בשעת השקיעה. התזזיתיות הזאת מגדילה את כמות הדלק הדרושה לכול קוט"ש ואת מחיר החשמל בלילה (כאשר אין שמש). ומחיר הקוט"ש הרגיל בסעודיה הוא כנראה הרבה יותר נמוך מאשר אצלנו, בגלל העלות הנמוכה של הדלק. החשבון מסובך.

בנוסף: לא ידוע איזה הטבות נוספות הובטחו לזוכים במכרז הסולארי. הם יקבלו אדמה בחינם – אבל זאת לא הטבה גדולה במדבריות סעודיה. ייתכן שיקבלו גם הטבות בתחום המיסוי והמימון – הדבר לא פורסם. וייתכן שהמציעים בונים על סובסידיות של ממשלת סין ליצרני לוחות השמש. וייתכן גם שטעו בחשבון והציעו מחיר הפסד.

עדיין יש לזכור שהמחיר הנמוך התקבל במכרזים ממשלתיים, המבטיחים רכישה, במחיר הנקוב, של כול קוט"ש שהלוחות יצליחו לייצר. מחיר נמוך לחשמל סולארי הוא חדשות טובות, אבל הוא ייבחן במבחן האמתי – מבחן ההתקנה המסחרית ללא מעורבות ממשלתית. מאות או אלפים של מפעלים וצרכנים צורכים חשמל בעיקר ביום (כאשר השמש זורחת) ומשלמים מאות אלפים ואפילו מיליונים בחשבונות חשמל, כול חודש. הם משלמים לפי תעריף לצרכן שהוא 40-50 אג' לקוט"ש. אם ניתן לייצר חשמל סולארי במחיר 6 אג' (או אפילו 20 אג') – כדאי לצרכנים גדולים אלה להתקין לוחות שמש פרטיים, לשימוש עצמי, ללא צורך באישור ממשלתי, ולחסוך מיליונים בחשבון החשמל. כאשר נראה מאות מתקנים פרטיים כאלה נדע שחשמל סולארי באמת זול.

יש לשמוח על המחיר הנמוך של החשמל הסולארי. אבל... זה לא הופך את ההתקנות של לוחות שמש בארץ, עד היום, במחירים אסטרונומיים (ביחס למחיר החדש), למוצדקת בדיעבד. ההיפך הוא הנכון: המחיר הנמוך הנוכחי מבליט את השגיאה הגדולה והיקרה מאד של מנהיגינו, שנדחפו על ידי ההיסטריה הירוקה הרגשית, ולא הפעילו את שכלם. לא היה קורה שום אסון, לא לנו ולא לעולם, אם התקנת לוחות השמש הייתה מתחילה רק כעת, כשמחירם סביר (כמו בסעודיה).

יעקב

"גריד פאריטי" – בלוף.

אקטיביסטים ירוקים בארץ ובחו"ל מפיצים בעקביות ובהתמדה את הטענה שלוחות השמש השיגו "גריד פאריטי" – דהיינו מחיר שווה למחיר החשמל של הרשת (של חברת החשמל), כלומר – כדאיות כלכלית . זה פשוט לא נכון. זה שקר שהם מפיצים כדי להעלות את המורל שלהם. הם מתעודדים משקרים כאלה, וממשיכים לחיות בעולם של פנטזיות.

הוויכוח אם הלוחות כדאיים כלכלית או לא -  לא רלוונטי. אדרבא. אם זה כדאי – שיתקינו לוחות שמש. שיתקינו אנשים כמה שיותר. למה לא? אם זה כדאי אז אנשים לא צריכים את ההטפות של הירוקים או מסעות התעמולה שלהם. לא צריכים את הממשלה והאישורים שלה. שיתקינו, לצריכה עצמית, כמה שיותר.

עצם הצורך במסע תעמולה מלמד שהלוחות לא כדאיים, והתעמולה הירוקה נועדה כדי להוציא כסף מאתנו, באמצעות הממשלה. התקנת לוחות השמש אינה אפשרית ללא תמריצים ממשלתיים, כספיים, גדולים.  גם לא בשיטת "מונה נטו". (צריך להודות שהתמריצים בשיטת מונה נטו קטנים מהתמריצים המטורפים שניתנו בעבר, ושעליהם אנו משלמים מעל למיליארד שקל כול שנה, ל 20 שנה).

שיטת מונה נטו נותנת ליצרנים הסולאריים הבטחה וערבות ממשלתית לשני דברים: 1. הממשלה (באמצעות חברת החשמל) תקנה מהם כול קוט"ש חשמל סולארי שהם ירצו למכור לה – כלומר – יש ערבות ממשלתית למכירה, במחיר קבוע ומובטח, של כול הסחורה שאתה מייצר. זו קניה מובטחת מראש, במחיר מובטח מראש, ל 20 שנה. 2. המחיר המובטח הוא מחיר הקמעונאי של החשמל – שהוא, בערך, פי שניים מעלות החשמל לחברת החשמל. עלות החשמל לחברת החשמל הוא בעצמו מנופח, בגלל חוסר היעילות הידוע של חברת החשמל. היצרנים הסולאריים מבקשים ליהנות ממחיר מנופח זה, בתוספת רווח 100%, באמצעות הממשלה.

אין כול מניעה להתקנת לוחות שמש לשימוש עצמי. מפעלים גדולים, כמו למשל מפעלי ים המלח, צורכים כמויות אדירות של חשמל בתהליכי הייצור שלהם. הם אף התקינו תחנת כוח פרטית במפעל, כדי ליצור בעצמם את החשמל שהם צריכים, ולא להיות חייבים לממן את הוועדים והבזבוזים של חברת החשמל. אם לוחות השמש כדאיים – למה לא התקינו לוחות שמש במקום תחנה על גז? התשובה ברורה: לוחות השמש יקרים, ואינם מספקים חשמל כול הזמן. הלוחות לא מספקים חשמל בלילה ולא בימים מעוננים, לכן – עם לוחות או בלי – אתה חייב לבנות תחנת כוח גזית ולתחזק אותה, ולתפעל אותה, בכול מקרה – אינך יכול להימנע מזה בזכות לוחות השמש. לוחות השמש לא באים במקום תחנה גזית – הם באים בנוסף. אז- הלוחות מאפשרים רק לחסוך דלק (גז) בחלק מהזמן. החיסכון הזה לא מצדיק את ההשקעה בהתקנת לוחות שמש.

אותו דבר בדיוק קורה עם חברת החשמל. לוחות השמש (ולא חשוב כמה יתקינו) אינם מונעים את הצורך בבניית תחנות כוח פוסיליות (מאובנות - גז או פחם). בארץ (ובעולם) ישנו שיא צריכת חשמל בחורף בערב, כאשר השמש לא זורחת. חברת החשמל חייבת להבטיח אספקה סדירה בכול עת, גם בחורף בערב, לכן היא חייבת לבנות ולתחזק תחנות כוח פוסיליות במלוא ההספק הדרוש. החשמל הסולארי, המסופק בצהרי יום קיץ, מאפשר להפעיל פחות טורבינות גז סילוניות ותעשייתיות כדי לספק את שיא הצריכה בקיץ. הוא מאפשר לחסוך את הוצאות הדלק בימי קיץ. אבל הוא לא מאפשר לחסוך את ההשקעה בבניה, תחזוקה ותפעול של תחנות כוח פוסיליות. החשמל הסולארי הוא פרזיט, על גב מערכת האספקה המאובנת (הפוסילית), שחיונית, במלוא היקפה, בכול מקרה.

נכון הוא שעלות החשמל המאובן בשיא שעות הקיץ היא גבוהה. הסיבה היא שחשמל השיא (מעבר לחשמל עומס הבסיס) מסופק על ידי טורבינות גז סילוניות או תעשייתיות, ואלה פחות יעילים ושורפים הרבה דלק. רשות החשמל מחשבת את עלות הקוט"ש של חברת החשמל בשעת שיא ב 86.64 אג' לקוט"ש. במחיר זה חשמל סולארי כדאי מבחינה כלכלית. אבל – כדי להכניס דברים לפרופורציה – רק 5% מהחשמל מיוצר ונצרך בשעות שיא של הקיץ. שעות שיא של הקיץ הם בימי חול, בחודשים יולי ואוגוסט, בין השעות 10-17. ס"ה זה 308 שעות. נכון הוא שהחשמל הסולארי זמין בשעות אלה. אבל שעות אלה מהוות רק כ 1/6 מהזמן של הייצור הסולארי. חשמל סולארי מיוצר רק ביום בשעות הצהריים, כאשר אין עננים או סופות חול, וזה קורה בערך כ 1750-1800 שעות בשנה (מתוך 8760 שעות). 308 השעות של שיא הצריכה בקיץ הם רק 1/6 מהזמן הזה. גם מחיר השיא הזה, 86 אג' לקוט"ש כולל בתוכו רכיב של עלות ההון, ההשקעה והתחזוקה של הטורבינות, ורכיב זה לא נחסך, כי הטורבינות נחוצות בכול מקרה בשביל החורף, הבניה והתחזוקה שלהם לא נחסכת – רק מחיר הדלק נחסך, והוא – אינני יודע בדיוק כמה, אבל לא יותר מאשר 2/3 מ 86 אג'.

חסידים ירוקים מדברים על אגירת אנרגיה, שכביכול תשפר את הייתכנות והכדאיות של אנרגיה סולארית. זו עוד פנטזיה בלתי מציאותית, אבל על כך אפרט בנפרד.

לבסוף – העמדה הירוקה נשארת מה שהיה: "חשמל סולארי זה טוב, זה בחינם, זה נקי, זה מתחדש, לכן צריך כמה שיותר, יעלה כמה שיעלה, שהממשלה תממן זאת, ואל תבלבלו לנו את המוח עם חישובים ומספרים".

יעקב

תוספת:

החשמל של הטורבינות של שעות השיא (והתעריף) היה יקר במיוחד בעבר (2102 ולפני זה) בגלל שהן פעלו על סולר. הסולר יקר פי ארבע (או משהו כזה) מגז. היום יש ב"ה הספקת גז סדירה, וטורבינות שעת השיא פועלות על גז, אז גם התעריף לשעות השיא צריך לקטון, וההפרש בינו לשעות השפל אינו כול כך גדול. (הטורבינות הן דו-דלקיות – יכולות לפעול על גז וגם על סולר, לפי הצורך). התעריף לשעות השפל והגבע, בקיץ ובעונות המעבר הוא 33-26 אג', וזה התעריף שלוחות השמש אמורות לקבל ב 5/6 מהזמן. כמובן, בתעריף זה הן רחוקות מלכסות את העלות שלהן.

יצרני ה"מונה נטו" מבקשים שחברת החשמל תעביר את "עודפי" (למה יש עודפים?) החשמל הסולארי שהם מייצרים, בחינם, לצרכנים אחרים. הם חושבים שמגיע להם שירות חינם. האם זו לא סובסידיה? יצרני חשמל פרטיים אחרים (למשל OPC) המייצרים חשמל מגז, מוכרים אותו ישירות לצרכנים שלהם (חברות גדולות, כמו קניונים או קוקה קולה) במחיר 40 אג לקוט"ש בערך. אבל זה כולל כ 12 אג' ש OPC משלמים לחברת חשמל עבור ההולכה (בקווי מתח גבוה) של החשמל מתחנת הכוח לצרכן. כלומר: OPC מוכרות את החשמל ב 28 אג' לקוט"ש נטו – ומחיר זה כולל כיסוי ההשקעה והרווח. יצרני החשמל הסולארי משתמשים לא רק בשירות ההולכה (במתח גבוה) אלא גם בשירות החלוקה (הכולל קווי מתח נמוך, שנאים, התקנת מונים וקריאתם וגביית חשבונות – כול השירותים האלה – חברת OPC לא משתמשת בהם). זה מה שנקרא "חברים עם הטבות" או גריד פאריטי עם סובסידות.