סוריה מתיבשת אחרי ארבע שנים של בצורת. שטחים מעובדים הופכים למדבר, עשרות או מאות כפרים ננטשו. בין 2-3 מיליון פליטים נטשו את כפריהם ואיבדו את עדריהם בגלל המחסור במים, אליהם מתווסים מעל למיליון פליטים עיראקים שברחו לסוריה. עיראק סובלת אף היא ממחסור גודל והולך של מים. בין השנים 2002 ל 2008 נפלה כמות המים הזמינה בסוריה ב 50%.
מה הסיבה להתייבשות ?
כרגיל, חובה בימינו לדחוף לכול מקום את עניין שינוי האקלים – זה מה שעושים כותבי המאמר בניו יורק טיימס. אבל הסיבה אינה שינוי האקלים, וגם לא ארבע שנות בצורת. ארבע שנות בצורת זה רגיל ושיגרתי באזורנו. (בדיקה אצלנו הראתה שאין שינוי בכמות המשקעים ב 60 השנים האחרונות).
הסיבות הראשונה היא טורקיה אשר בנתה סכרים על נהר הפרת בשטחה, ותפסה את המים תוך התעלמות מוחלטת מצרכיהן של סוריה ועיראק אשר ניזונות גם הן ממימיו של נהר גדול זה. טורקיה אוהבת את הערבים (עליהם שלטה 500 שנה) בדיוק כמו שהיא אוהבת אותנו, והיא לא מתחשבת באף אחד.
הסיבה השנייה היא מדיניות הפיתוח המוגזם של ממשלת סוריה. סוריה השקיעה כ 15 מיליארד דולר בפרוייקטים של השקייה בין 1980 ל 2005 , והחלה לגדל חיטה וכותנה בהיקף גדול – דבר שלא מתאים לאזור מדברי מוגבל במים. הם גמרו תוך זמן קצר את המאגרים התת קרקעיים על ידי שאיבת יתר, ועכשיו אין יותר מים. זו היתה תכנית פיתוח לא שפוייה של ממשלת סוריה.
הסיבה השלישית היא גידול האוכלוסייה. המים במדבר תמיד מוגבלים, ואינם מספיקים לאוכלוסיה בלי סוף, בטח לא לאוכלוסייה חקלאית.
הלקחים בשבילנו הם שניים: א. צריך לנהוג בזהירות ובאיפוק במקורות המים, להפסיק לשפוך מים בשדות, כי המאגרים התת קרקעיים אינם אינסופיים... זה אומר פחות חקלאות. אין ברירה.
הלקח השני הוא: הסורים רוצים את הגולן בשביל הבניאס, הירדן והכנרת – בשביל המים.
יעקב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה