גרמניה בונה 23 תחנות כוח פחמיות.

גרמניה היא אולי המדינה הכי "ירוקה" באירופה. המפלגה הירוקה (זאת שמה) חזקה מאד, ולמרות שהיום איננה בממשלה, היא היתה בממשלה הקודמת שעיצבה את המדיניות של גרמניה. גרמניה היא המדינה שמוציאה הכי הרבה כסף, בעולם, על סובסידיות לאנרגיה ירוקה, וגם יש לה הכי הרבה כושר ייצור מתחדש – כלומר הכי הרבה פאנלים סולאריים וטורבינות רוח. יש לה גם את ה"יעדים" הכי מתקדמים – שהם למעשה היעדים של כול האיחוד האירופי – להפיק 35% מהחשמל ממקורות מתחדשים עד 2020, ו 80% עד 2050.

גרמניה זו בונה כיום 23 תחנות כוח פחמיות, בעלות כושר ייצור כולל של 24 ג'יגוואט (יותר מפי שניים מצריכתה של ישראל) . שר איכות הסביבה, פטר אלטמייר, מתכנן לבנות עוד תחנות פחמיות נוספות, מלבד ה 23 שנבנות כבר. הוא אומר (כדי לא להסתבך עם הירוקים) שעד 2020 יצטרכו עדיין לספק 65% מהחשמל ממקורות פחמיים. האמת היא שהוא דואג שיהיה חשמל בגרמניה, שלא יהיה חושך. הוא מבין, כמו כולם, שמקורות מתחדשים לבד לא מספיקים, וחוץ מזה הם זקוקים לגיבוי, בניית טורבינות רוח ופאנלים סולאריים אינה פוטרת אותך מהצורך לבנות תחנות כוח פחמיות.

סיבה אחרת היא חידוש משק החשמל. תחנות ישנות מגיעות לסוף דרכן וצריך להחליפן. תחנות פחם חדשות, מודרניות, פולטות הרבה פחות מזהמים, כמו פיח או תחמוצת הגופרית, והן הרבה יותר נקיות מהתחנות הישנות, כך שכדאי לבנות תחנות חדשות במקום להאריך חייהן של הישנות, כדי לשפר את נקיון האוויר.

הירוקים, כמו למשל, גרינפיס, מתנגדים בחריפות, ואומרים שאם חייבים פתרונות ביניים עד שיבוא המשיח המתחדש, שיבנו תחנות על גז. הצרה היא שלגרמניה אין הרבה גז, לעומת זאת יש לה הרבה פחם.

הרבה אנשים בגרמניה יש להם הירהורי חרטה בקשר ל"יעדים" הירוקים הנעלים. הם מבינים שלא ניתן להשיג אותם, למרות שמטעמי נימוס ותקינות פוליטית לא ניתן לאמור בפה מלא מה שכולם יודעים. ככה למשל אמרה הקאנצרלית מרקל, בלשון מאד דיפלומטית: "לעשות שינוי יסודי (overhaul ) באספקת האנרגיה ולהבטיח שהיא נשארת אמינה, בטוח וברת השגה זו לא משימה קלה". שר האוצר, פיליפ רסלר, אמר שייתכן שגרמניה תצטרך "לעדכן" את היעדים שלה אם יהיה איום על מקומות העבודה (כלומר אם ייקור החשמל יגרום לסגירת מפעלים). השר אלטמייר אמר שייתכן וגרמניה לא תעמוד ביעד של צימצום בצריכת החשמל ב 10% עד 2020.

יעקב