דפים

31 באוקטובר 2014

מי צריך בית זיקוק בישראל? כולנו.



קיבלנו את הפניה הבאה:

... מספר מתמודדים בבחירות הקרבות לעיריית חיפה מציעים להצר את צעדי המפעלים המזהמים במפרץ חיפה. רשימת הירוקים מציעה לבטל את התוכנית להרחבת בתי הזיקוק, וזאב סילס המתמודד לראשות העיריה מציע לשלול את רשיון העסק ממפעלים מזהמים. מה דעתכם בעניין?... כמו כן נשמח אם תוכלו להתייחס לדעות ..בנושא זה: [מי צריך בית זיקוק בישראל].
המאמר מציע לסגור את בתי הזיקוק בחיפה, ולעבור לייבוא של תזקיקי דלק (בנזין וסולר) במקום לייבא נפט גולמי ולזקק בארץ. הטענה היא שבתי הזיקוק גורמים לזיהום אוויר ונזקי בריאות, וגם שקיימת סכנה של פיצוץ החומרים הדליקים המאוכסנים שם.

אינני מומחה ולא מכיר מקרוב את הפרטים על הזיהום של המפעלים השונים במפרץ חיפה (או במקומות אחרים). אני לא יכול להתייחס ספציפית למפעל זה או אחר ולצעדים הספציפיים שדרושים. אני יכול רק לדבר בעקרונות כלליים. אני יכול לאמור שכול מפעל יוצר זיהום. אבל המפעלים קיימים כי הם מיצרים המוצרים שאנו צורכים וצריכים וגם מספקים פרנסה. לרוב התועלת רבה במידה רבה מהנזק שהזיהום גורם. ההנחה שהפתרון לבעיית הזיהום היא לסגור את המפעלים היא הנחה ילדותית. אין דבר כזה חיים ללא מפעלים, אין דבר כזה מפעלים ללא זיהום. בנושא זה אין דברים מוחלטים, יש רק trade offs – איזון בין צרכים שונים. מניעת הזיהום אינו ערך מוחלט, אלא רק אחד הצרכים שצריכים לאזן מול צרכים אחרים.

צריך להקטין את הזיהום ככול האפשר, ללא ספק. צריך להשתמש בכול האמצעים הטכנולוגיים הקיימים כדי להפחית זיהום (למשל מסננים לגזי הפליטה, תהליכי טיהור לשפכים נוזליים וכו'). צריך לחייב את המפעלים להתקין את כול אמצעי הניקוי והטיהור של האוויר והפסולת האפשריים. למפעל אין תמריץ לטהר את מוצרי הפסולת שלו, כי הטיהור יקר, ויותר זול למפעל, מבחינה כלכלית, להפטר מהפסולת על ידי השלכתה לרשות הרבים (לאוויר או לנחלים). לכן, חוקים ותקנות בנושאי מניעת זיהום הסביבה הכרחיים.

מאידך – לא צריך להגזים בקטע הזה. אין כזה דבר "אפס זיהום" – זה לא אפשרי. לא צריך לשאוף לסגירת מפעלים – לא באמצעות צווי סגירה ישירים (או מניעת רישיון עסק) ולא באמצעות דרישות טיהור ותקנים מוגזמים שלא ניתן לעמוד בהם (אפס זיהום). היעד של חוקי הסביבה צריך להיות: מינימום זיהום אפשרי, מבלי לגרם לסגירת המפעל – אבל לא יעד של "אפס זיהום".

 עושה רושם שה "ארגונים הירוקים" למיניהם אימצו גישה אידיאולוגית, אבסולוטיסטית, קיצונית, של מניעת כול דבר, בפרינציפ. הם מתנגדים לכול תחנת כוח חדשה, לכול מפעל חדש, לכול שכונה חדשה (פוגע בדיונות), הם התנגדו לכביש 6, התנגדו לרכבת לירושלים, התנגדו להתפלת מי ים, מתנגדים למסופי הגז. הם מתנגדים לבחינת האפשרות להפקת נפט מפצלי שמן (והצליחו לחסום את הפרויקט) – כי נפט זה פויה. חלק לפחות מההתנגדות הזאת מוסברת בגישה  האידיאולוגית הכללית (השמאלית) שאינה קשורה לסביבה – הסביבה הופכת רק לתירוץ. ככה למשל דברי שמואל גלבהרט, ראש סיעת הירוקים בעיריית חיפה: "המשחק הוא שמירת המונופול של משפחת עופר". (ביחס לבתי הזיקוק). [ הוא שוכח שבתי הזיקוק הוקמו על ידי חברת "של" בימי הבריטים, ונוהלו מרבית השנים על ידי מדינת ישראל כמפעל ממשלתי.]

ספציפית לבתי הזיקוק: יש לנו מספיק קשיים בהקמת מפעלים, מספקי פרנסה, בישראל. ראו את הזעקה שקמה לאחרונה כאשר נסגר מפעל המגבות בערד. אז אם יש מפעל גדול, שקיים כבר ומרוויח יפה, מפרנס אלפי משפחות, וגם משמש בסיס לתעשייה פטרו-כימית גדולה – לא צריך לרוץ לסגור אותו. הירוקים לא ידועים בכישרון או יכולת גדולה להקים מפעלים ולספק פרנסה – רק ברצון העז לרוץ ולסגור כול מפעל תחת תירוץ זה או אחר (בייחוד תירוצים אידאולוגיים: בגלל שהוא כביכול שייך למשפחת עופר). קל לסגור מפעלים – קשה להקים אותם. אז, לא, לא צריך לסגור את בתי הזיקוק. צריך להקפיד על כללי בטיחות בטיפול בחומרים דליקים, צריך לטפל בזיהום האוויר והפסולת. אבל לא לסגור את המפעלים.

יעקב 

אין תגובות: