31 באוקטובר 2013

גישת השוק החופשי לניהול גנים לאומיים ושמורות טבע


"העברת ההצעה לתיקון חוק הגנים הלאומיים בקריאה טרומית ב-27 ביולי 2011 עוררה זעם וחשש רב בקרב ארגוני סביבה למיניהם. ההצעה מרחיבה את סמכויותיו של השר להגנת הסביבה ומאפשרת לו להעניק לתאגידים הפועלים שלא למטרות רווח היתרים לניהול ותפעול של גנים לאומיים. למרות שאין מדובר בהעברת גנים לאומיים לבעלות פרטית אלא במתן זיכיונות ניהול בלבד, ארגוני סביבה כמו "החברה להגנת הטבע" ו"אדם טבע ודין" מיהרו לזעוק כנגד הניסיון ל"הפרטת הגנים הלאומיים".  סמנכ"ל שמירת סביבה וטבע בחברה להגנת הטבע הזהיר כי "שמירת הטבע לא תתאפשר באופן המיטבי והנכון תחת ניהול פרטי". מתנגד חריף נוסף להצעת החוק, ח"כ דב חנין (חד"ש),  אף ציין כי הוא רואה בהצעת החוק עדות לכך "שנחשול ההפרטה מגיע עד לסמלים הלאומיים שלנו". 
את העמדות מעל תוקף חבר הבלוג, ד"ר אמיר שני, חוקר ומרצה במחלקה ללימודי מלונאות ותיירות באונ' בן גוריון מציג במאמר (בקישור) את האלטרנטיבה לגישה הרווחת בתחום הטיפול בשמורות טבע וגנים לאומיים, גישה המכירה בחשיבות הפיתוח הכלכלי של ערכי הטבע בשילוב עם האניטרסים של האוכלוסיה המקומית. 

בנושא זה כתב גם פרופ' איתן צ'רנוב (ז"ל) מן המכון למדעי החיים באוניברסיטה העברית:

עד כה האמינו כי הימצאותם של תושבים באזור השמורה מסכנת את קיומה... מסתבר שההפך מכך הוא הנכון. אם השמורה מנוהלת בתפישה נכונה, הופכים תושביה להיות מגיניה הטובים ביותר. הרעיון הבסיסי של שילוב האוכלוסייה המקומית בחיי השמורה, באחריות לה ובהפקת רווחים ממנה, הוא הדרך לשמור על הטבע. כל דרך אחרת, אשר איננה מתחשבת בתושבי האזור, הופכת אותם לאויבי השמורה. בשמורות החשובות והיוקרתיות ביותר בעולם, נובע עיקר ההרס מתושבי האזורים הסמוכים להן, אשר איש לא השכיל להבין מהי חשיבותן, לא התייעצו עימם על גבולות וייעודי קרקע, אילצו אותם לשנות ממנהגיהם ומורשתם, ואינם זוכים לתמורה הגונה מהתיירות הזורמת אליהן. כך הופכת השמורה להם לרועץ, והם הופכים לה לאויב. השמורה צריכה להיות להם מקור פרנסה וגאווה. ("שמורות ביו ספריות" , 1988).

בתמונה מעל: אחת הדוגמאות המפורסמות בישראל לנזקים הנגרמים לאתרי מורשת וטבע המנוהלים בגישה הריכוזית  באתר המורשת העולמי עבדת בשנת 2009. הנייר של ד"ר שני לפניכם:

2 תגובות:

יעל אמר/ה...

אז קראתי. ואפילו הבנתי את שתי הדוגמאות בהן העברת השמורות לרעיון הסביבתנות של השוק החופשי הטיבה עם המקום. אני בטוחה שיש כמה דוגמאות שבהן זה לא קרה אבל נעזוב את זה רגע.
מה שמאוד לא ברור לי הוא כל החלק על סביבתנות פוליטית - יש שם ערימה של טענות על חוסר היעילות אבל אף אחת מהן לא עם דוגמא קונקרטית. טענות זה קל - איפה זה מתקיים במציאות? האם זה מתקיים במציאות או שההגיון של הכותב מוביל אותו למסקנות אלו?
המציאות (לפעמים לצערי ולפעמים לא) אינה שחור או לבן. לי אין דיעה חד משמעית לגבי שמורות הטבע בישראל ודי קיוותי לקבל דיעה מהמאמר - זה לא קרה.

אמיר שני אמר/ה...

סימני שאלה הם חיוביים. התפיסה המקובלת היא שמשאבי טבע חייבים להיות בבעלות ובניהול ממשלתיים כי אחרת אוי ואבוי, ואם המאמר מעלה גם אופציות אחרות כסבירות בהחלט ואף עדיפות במקרים רבים – דיינו.

לגבי חוסר היעילות של סביבתנות פוליטית – state parks רבים בארה"ב נקלעו לקשיים כספיים חמורים בשנים האחרונות – בקליפורניה, יוטה, אריזונה, איידהו, קולוראדו, וושינגטון ועוד. בלית ברירה מדינות אלה ואחרות החלו להפריט חלק גדול מהניהול ומהשירותים שניתנים בפארקים, בהצלחה גדולה. במדינות מתפתחות הקמתן או הרחבתן של פארקים לאומיים ושמורות טבע לוותה בקטסטרופות אנושיות. ההכרה בחובה לכבד את זכויות הקניין של שבטים מקומיים (כולל סמכויות לניהול ותפעול האזורים שבבעלותם) מחלחלת בשנים באחרונות ואכן מיטיבה משמעותית עם הקהילות המקומיות.

אפילו הפרה הקדושה של הסביבתנות הפוליטית – ה-national parks בארה"ב – מתחילה להראות סימני תשישות. למנהלי הפארקים נמאס לרוץ לוושינגטון לשכנע פוליטיקאים כל פעם שהם רוצים ליישם תכנית כלשהי. ה-government shut down שהתרחש לאחרונה לווה בסגירתם של פארקים לאומיים רבים. אריזונה, למשל, התחננה בפני הממשל הפדראלי שייתנו לה לפתוח את הפארק הלאומי גרנד קניון, שמהווה את האטרקציה התיירותית המרכזית באזור. הם קיבלו תשובה שלילית. כבר עכשיו יש קריאות להעברת חלק מהפארקים הלאומיים לידי המדינות עצמן. כך או כך – חלקים רבים מתפעולם של פארקים לאומיים כבר הופרט, והרכבת הזאת לא צפויה לעצור.

יש גם הצלחות רבות אחרות של סביבתנות של השוק החופשי, כמו הסנטרל פארק בניו יורק, שמנוהל – בהצלחה אדירה – על ידי Central Park Conservancy, מלכ"ר פרטי, זאת לאחר שהפארק היה חורבה תחת ניהול עירוני. אז זה המסר העיקרי של המאמר – השוק החופשי הוא לא אויב הסביבתנות. נהפוך הוא.