5 באוקטובר 2013

הישובים האבודים ליד פוקושימה


הניו יורק טיימס מספר על הניסיונות לטיהור וניקוי הישובים שפונו ליד תחנת הכוח הגרעינית ההרוסה בפוקושימה. יש לו גם צילומים משם.  המאמר למעלה מספר על הקשיים בעבודות של מניעת התפשטות הקרינה מהתחנות הפגועות והמים ששימשו לקירור הליבות שנמסו. יש בעיות רבות, ולא רואים כלל מתי יושג מצב של ייצוב, כלומר – של חוסר סכנה להתפשטות נוספת של חלקיקים הרדיואקטיביים במי תהום או באוקיינוס. הנחמה היא שכמות הקרינה מהמים המזוהמים שדלפו לאחרונה לאוקיינוס היא אומנם גבוהה מהמותר, אבל, באופן מחלט, לא ממש גבוהה או ממש מסוכנת. מאמצי הייצוב והטיהור עלולים להימשך עשרות שנים ולא ברור באיזו מידה יצליחו.
המפה למטה מראה את רמות הקרינה באזורים הסמוכים לתחנת הכוח הפגועה, ואת מספרי התושבים שפונו מכול אחת מהעיריות בסביבה. בסך הכול פונו מעל ל 82 אלף תושבים, מ 11 עיירות וכפרים. התושבים חיים (רובם) כעת במגורים זמניים (קרווילות) בישובים סמוכים מחוץ לשטח המזוהם.
בתחילה הבטיחה ממשלת יפן שטיהור היישובים יימשך כ 3 שנים והתושבים יוכלו לחזור לבתיהם. אבל עכשיו, שנתיים וחצי אחרי הפינוי, לא רואים את הסוף בכלל. ב 8 מהישובים עדיין לא החל הטיהור. ב 3 מהישובים עובדים על הטיהור על ידי שטיפת המבנים וגירוד השכבה העליונה של הקרקע, המכילה את האבק הרדיואקטיבי שנסחף בזמנו ברוח. עדיין לא הצליחו לסיים את הטיהור בשום מקום – כלומר – אף אחד מהמפונים עדיין לא הורשה לחזור לבית שלו. לא ברור בכלל אם הטיהור יצליח, כלומר אם יצליחו להגיע למצב שהקרינה הסביבתית הנמדדת באזור מטוהר תהיה בתוך גבולות המותר.
ממשלת יפן נמנעה עד כה מלשלם למפונים פיצוי מלא על הרכוש (בתים, קרקעות ועסקים) שהשאירו מאחור, דבר שהיה מאפשר למפונים לנסות לשקם חייהם במקום אחר. בינתיים ממשלת יפן מבטיחה להם שיחזרו ליישוביהם, ושהפינוי הוא זמני, ורק משלמת להם קצבת קיום זמנית.
כ 30% מהמפונים, בעיקר הצעירים, כבר התייאשו והחליטו לשקם חייהם במקומות אחרים. 40% מהמפונים עדיין לא החליטו מה לעשות. רק 30%, בעיקר המבוגרים יותר, עדיין מקווים לחזור לבתיהם. בינתיים הבתים, השדות והעסקים נהרסים כתוצאה מההזנחה הכפויה וחוסר התחזוקה.
ייתכן ולבסוף יתברר שכול תכנית הטיהור לא היה לה סיכוי מלכתחילה, והמצב יהיה כמו בצ'רנוביל: פינוי השטח למשך שנות דור או שניים, עד שהקרינה תדעך באופן טבעי.
חסידי האנרגיה הגרעינית יכולים לטעון שרמת הקרינה שמוגדרת כ"מותרת" או "תקינה" היא נמוכה מדי (הדרישות לרמת טיהור גבוהות מדי) ושהקרינה ששוררת  כעת באזורי הפינוי (או בחלקם) אינה מזיקה. אפשר לטעון את זה אבל קשה להוכיח. אפשר להתווכח עד מחר אם יש פה זהירות מוגזמת או לא, אנו לא יודעים. בהיעדר ידע, אנו נוטים לזהירות יתר, נטייה זו היא טבעית ואולי גם נכונה.
גם אם הסכנה לתקלה גרעינית היא מאד קטנה, פוטנציאל הנזק במקרה של תקלה הוא מאד גדול, כמו שרואים גם במקרה של פוקושימה. אין זה אומר שצריכים להתייאש מאנרגיה גרעינית ולוותר עליה. כנראה שאין לנו ברירה, אין אנרגיה אחרת, לא מזהמת. צריך לעבוד, הרבה, על שיפור הטכנולוגיה הגרעינית.
יעקב

9 תגובות:

יוני אמר/ה...

יעקב,
ושוב - בנושא הגרעיני אני נאלץ לא להסכים אתך. אנחנו (כךומר המומחים בתחום - אני לא אחד מהם אבל אבא שלי וכמה חברים טובים הם כן), בהחלט יודעים מהי רמת קרינה מזיקה, יש על זה כמויות אדירות של מחקר וידע שנאסף במשך יותר משישים שנה של מחקר. מקור ה"חוסר ידע" נובע רק מהגבול העליון: אנחנו לא יכולים למדוד השפעות של מנות קרינה קטנות מאוד (וכן, צריך לקרוא את המספרים ולהבין שמנות הקרינה שנספגו בפוקושימה היו בהחלט קטנות), אבל אנחנו בהחלט יכולים להעריך הערכת-יתר של ההשפעות.
למעשה, הדו"ח האחרון בנושא פוקושימה של ה-WHO (ארגון הבריאות העולמי של האו"ם, שאין לא אינטרס חיצוני - להבדיל למשל מה-IPCC מיודענו), העריך (על ידי חוקרים חיצוניים) ששינויים בתוחלת החיים לתושבי פוקושימה, גם אם יהיו כאלה, יהיו כל כך קטנים שהם יבלעו ברעש הטבעי. זו גם הייתה המסקנה של שני חוקרים מסטנפורד שהעריכו שמספר המיתות הכולל כתוצאה מנזקי קרינה של פוקושימה יעמוד על כ-24 (!) (השגיאה גדולה מאוד בחישוב הזה). אבל -- הם מצאו שהיו יותר משש-מאות הרוגים כתוצאה ישירה מהפינוי (התייבשויות, תאונות דרכים וכו). אי יכול לשלוח לך את שני המקורות הללו אם תרצה.
הסיכום - שמקובל על כל המומחים בתחום - הוא שכל האקט של הפינוי, ובטח האקט של ה"ניקוי", שעולה הון ואינו מועיל, הוא די מיותר ונועד רק להרגיע את הציבור היפאני לקראת הפעלה מחודשת של הכורים (היפנים כבר הגישו בקשה להפעלה מחדש לסוכנות לאנרגיה אטומית).

יוני

יעקב אמר/ה...

אני חושב שיש אי הבנה.
כול המחקרים ואירגונים כמו ה WHO, אכן פרסמו שלא היו ולא יהיו מקרי מוות כתוצאה מקרינה שנספגה בפוקושימה. אבל, הם אמרו בפירוש שהתוצאה הזו (חוסר מקרי מוות צפויים) הושגה **בזכות** הפינוי.

התושבים המפונים לא הספיקו לספוג מנות קרינה גדולות כי הם פונו בזמן.

איש לא טוען (למיטב ידיעתי) שרמת הקרינה באזורים שפונו איננה מסוכנת, או שהתושבים יכולים לחזור כעת, עם רמת הקרינה הנוכחית, לאזורים המפונים. או שהפינוי היה מיותר.

רמת הקרינה, כעת, היא כזו שאסור לבני האדם לחיות שם 24 שעות ביום - כי אז יספגו מנת קרינה מסוכנת.

התמונה שאתה מציג - כאילו הפינוי היה מיותר - היא לחלוטין לא נכונה. ייתכן בהחלט שהיו מקרי מוות או פציעה כתוצאה מהפינוי (כמו למשל - תאונות), אבל - הפינוי היה הכרחי.

כתבתי, ואני חושב, שהאנשים יודעי הדבר שאתה מדבר איתם יטענו שכעת, עם הרמה של הקרינה השוררת היום, לפחות בחלק מהמקומות, ניתן לחיות, כלומר ניתן להחזיר לשם את התושבים. בכול זאת, רמת הקרינה שם היא מעל לתקנים מקובלים. אפשר לטעון שהתקנים האלה מחמירים מדי. על זה - דעתי היא, שבהעדר ידע מספיק על השפעות קרינה בעוצמה נמוכה, יש הצדקה לתקנים המחמירים מתוך עמדה של "ליתר בטחון".

אז, שוב, אני חולק לחלוטין על הטענה שהפינוי היה מיותר, ועל הטענה שאיזשהו דוח של איזשהו גוף טוען ככה.

יוני אמר/ה...

יעקב,
לצערי אתה טועה הפעם. הקרינה באיזורים שפונו אינה ולא הייתה מסוכנת. לא היה צורך בריאותי בפינוי.
הנקודה היחידה שאולי תומכת בפינוי, היא העובדה (הנכונה) שלקח זמן להבין את זה, ולא היה ידוע בודאות שלא תהיה דליפה נוספת (למרות שהחברה שמתפעלת את הכור אמרה את זה, לא האמינו לה ואולי בצדק).
אז טענה יותר מדוייקת היא לא שהפינוי לא היה מוצדק, אלא "בדיעבד ניתן לומר שהפינוי לא היה מוצדק". אלו שתי אמירות שונות, ויש להן משמעות שונה כאשר הם נאמרים בהקשרים שונים (למשל, אם בוחנים את תגובת השלטונות, או אם בוחנים בטיחות עתידית של כורים).
כאמור, כל הנתונים הטכניים בעניין זה מפורסמים וידועים.

יעקב אמר/ה...

"הקרינה באיזורים שפונו אינה ולא הייתה מסוכנת"

אכן, יש מחלוקת. לדעתי טענתך לא נכונה.

לפי טענה זו אין סיבה שהיום, 2.5 שנים לאחר האירוע, לא יוחזרו האנשים לבתיהם. אבל הם לא מורשים לחזור.
הקרינה, אפילו היום (שלא לדבר בעת האירוע) היא מעל לתקן שנקבע.

לא ראיתי אף דו"ח ואף גוף מוסמך או רשמי שטוען שהקרינה, היום, באזרוי הפינוי אינה מסוכנת, או שה פינוי היה מיותר.
אני יודע שיש אנשים שטוענים שהתקן מחמיר מדי, והקרינה בעצם אינה מסוכנת. זו דעת מיעוט שאינה מקובלת על גופים רשמיים.

כמו שאמרתי, אפשר להתווכח אם התקן שנקבע הוא נכון או מחמיר מדי. יש מקום לוויכוח כזה. אבל, גם הבעתי דעתי, שכול עוד הקרינה באזור גבוהה מקרינת רקע טבעית, למשל מקרינה באזורים סמוכים, אז יש הצדקה לפינוי, מטעמי "יתר זהירות" נוכח הבלתי ידוע.

איל אמר/ה...

"אז טענה יותר מדוייקת היא לא שהפינוי לא היה מוצדק, אלא "בדיעבד ניתן לומר שהפינוי לא היה מוצדק"".
הייתי מתקן ואומר ש"בדיעבד ניתן לומר שהפינוי לא היה נחוץ".
הוא היה מוצדק בהתחשב בנסיבות.

יוני אמר/ה...

אייל - בהחלט מקובל עלי התיקון שלך. כאמור, האמירה הזו יש לה משמעות שונה בהתייחס לשאלות שונות. לגבי פעולות הממשלה , כנראה שאכן היה מוצדק ( אגב, אי החזרה עכשיו איננה מוצדקת...אהל זה סיפור אחר). לגבי מסקנות על בטיחות של כורים עתידיים, המסקנה החד משמעית היא שאם כבר, אז האנרגיה הגרעינית הוכיחה עצמה כבטוחה מאוד, במיוחד לאור הנזק (הישיר ןהאמיתי) העצום שנגרם מהצונאמי, שהאירוע בפוקושימה הוא רק פסיק קטן ממנו (למרות זמן המסך הלא פרופורציוני שהוא קיבל).

יעקב אמר/ה...

"אי החזרה עכשיו איננה מוצדקת"

זה לב הויכוח.

הנזק של פוקושימה הוא עצום. פינוי 82 אלף תושבים מבתיהם, כנראה לכול חייהם, והפיכת השטח לבלתי שמיש לעשרות שנים זה נזק גדול.

אתה אומר: "לא מוצדק. השטח לא מסוכן וכן שמיש". אבל עובדה: לא שמיש, הקרינה מעל לרמה המותרת, ומעל לרמה הרגילה באזור.

ההבדל בין נזקי הצונאמי לנזקי הקרינה הוא שאת נזקי הצונאמי ניתן לתקן, לבנות מחדש, לשקם.
הקרינה הורסת שטח לשנים רבות.

יוני אמר/ה...

יעקב,

לא אני ולא הנתונים לא מסכימים איתך...אבל ניחא, בכל מקרה מצאו גז בבית-גוברין :-)

יעקב אמר/ה...

יוני,
אני מצטער
"ולא הנתונים לא מסכימים איתך"

לא הצגת שום נתון שלא מסכים איתי, רק דעה. מדבריך ניתן לחשוב שאני מטעה את הקוראים ולא מציג נתונים נכונים, אני חייב לתקן זאת.

העובדות הן שהקרינה באזורי הפינוי היא מעל לתקן המוגדר, נחשבת למסוכנת, ומחייבת פינוי.

יש דעה, שאתה מביא, שהתקן מחמיר מדי. בסדר. מותר לך ולאחרים להחזיק בדעה זו, היא לא לחלוטין מופרכת. הידע שלנו בנושא אינו מספיק טוב, וכאשר משהו לא ידוע, אפשר לטעון ככה ואפשר לטעון אחרת.

יחד עם זאת העובדות הן: 82 אלף תושבים פונו, כנראה לכול חייהם, מבתיהם ואדמותיהם. גם אם אתה חושב שהתקן מחמיר מדי, אתה לא יכול לטעון שזה לא אסון גדול, למרות שאיש לא מת.