מהפכת האנרגיה הגרמנית – המספרים המעידים על הכישלון הצפוי.

כתבנו בבלוג זה בעבר על הדשדוש (דריכה במקום) של האנרגיה המתחדשת בגרמניה, בשנת 2013, גם על כישלונה בהורדת הפליטות, וגם על ההערכות של סגן ראש הממשלה ושר האנרגיה הגרמני בדבר השפיות של תכנית המהפכה האנרגטית - Energiewende. 

באתר של "קולקטיב האנרגיה" התפרסם מאמר ענק ובו כל המספרים האפשריים על שוק האנרגיה בגרמניה, והשילוב של האנרגיה המתחדשת בו, וקישורים לכול האתרים הרשמיים של גרמניה המכילים את כול הנתונים.

לא ארבה במספרים כאן, מי שמתעניין יקרא במאמר. אציין שוב את הנתונים העיקריים: הפקת חשמל לפי הדלק: (שימו לב – חשמל – לא אנרגיה בכלל, יש טעות במאמר):

45.2% מפחם, 15.4% אנרגיה גרעינית, 10.5 גז טבעי (רובו מרוסיה), מקורות מתחדשים: 23.9%, מהם: 8.4% רוח, 4.7% שמש,  3.2% הידרו, 6.7% ביומסה (עצים ופסולת חקלאית) וכו'. 

גם באתר זה יש מאמר מלא נתונים על גרמניה, השואל "מהפכת האנרגיה – קאפוט?". חשמל הוא רק כחצי מהאנרגיה הנצרכת במדינה, השאר זה דלק לתחבורה ותעשייה, ולחימום בתים. ה"מקורות המתחדשים" מהווים רק כ 10% מס"ה צריכת האנרגיה בגרמניה (לעומת 23.4% בהפקת חשמל).

באשר ל"יעדים" המאד יפים, מחממי  הבטן, של גרמניה, להפיק XX% אנרגיה מתחדשת עד שנת YYY, ולהגיע ל 80% בשנת 2050: אלה קשקושים חסרי שחר.

להידרו אין פוטנציאל לעלייה נוספת (מעבר ל 5%) בגלל שמרבית האתרים המתאימים כבר נוצלו (ונבנו סכרים הרבה לפני תכנית "מהפכת האנרגיה"), וגם ל"ביומסה" (עצים) אין, בגלל שאין עצים או פסולת חקלאית בכמויות הנדרשות. נשארת השמש והרוח, בהם אפשרי גידול, בתיאוריה, אבל הם כבר עכשיו גורמים לקשיים גדולים ברשת, בגלל אופיין התזזיתי.

כל הסיפור על "8.4% חשמל מרוח, 4.7% משמש, הוא אשליה. האמת היא שבזמנים בהם הרוח נושבת או השמש זורחת ויש תפוקה גדולה של חשמל ירוק, לעיתים קרובות החשמל לא דרוש כי תחנות כוח פחמיות וגרעיניות מספקות את כול החשמל הדרוש, ולא ניתן לכבות אותן. אז מה עושים? מנתקים אותן מחשמל, למרות שהן ממשיכות לשרוף פחם ולפלוט פליטות – כי לפי חוק – חייבים לקנות את החשמל קודם כול מתחנות ירוקות. אפשרות שנייה (נפוצה יותר) מייצאים את החשמל המיותר לארצות שכנות, במחיר אפסי. כלומר: ממשלת גרמניה משלמת מחירי הזנה קבועים, גבוהים, לחשמל ירוק, ומוכרת את החשמל הזה במחיר של הפסד גדול לארצות שכנות – וזאת מבלי שהוא יביא לקיצוץ בפליטות. זה לא מצב הגיוני, ולא בר קיימא.

מלבד ההשקעה הישירה וההתחייבות של ממשלת גרמניה, למאות מיליארדי אירו, בתעריפים מובטחים ל 20 שנה, לחשמל ירוק – נוצרת בעיה של השקעות נוספות הדרושות: בניית קווי ממסר, בעלויות של עשרות מיליארדי אירו, שעוד לא החלה, ונתקלת בהתנגדות התושבים שסמוך לבתיהם אמורים לעבור קווי הממסר. לא ברור אם, ומתי ייבנו קווי ממסר אלה. בעיה אחרת היא הסגירה של תחנות כוח גזיות (התחנות במתאימות ביותר לשמש גיבוי לאנרגיה הירוקה התזזיתית). החשמל הירוק, והמחיר הגבוה של הגז, הופכים את התחנות לבלתי כדאיות מבחינה כלכלית. אבל, חייבים לשמור עליהן כדי לספק חשמל בעת שלא נושבת רוח, לכן, תיאלץ ממשלת גרמניה לשלם להם "דמי כוננות" שיכסו את הוצאות המימון והתפעול שלהן.

שורה תחתונה: גרמניה בונה תחנות פחמיות חדשות. את החשמל הירוק הם מאד אוהבים, ומתגאים בו, ומתפארים וגם להכריז על "יעדים ירוקים" זה יפה ולא עולה כסף.  אבל – לשבת בחושך הם לא מוכנים, ולכן בונים תחנות פחמיות. כלומר – הם קוקואים, אבל רק עד גבול מסוים.

גרמניה חוקקה את חוק מהפכת האנרגיה הראשון בשנת 2000. עברו 15 שנה של מאמצים אדירים, הכי גדולים שאפשר. הם פעלו בשיטה: "יעלה כמה שיעלה". הם בנו תחנות רוח ופאנלים סולאריים בכמויות אדירות, הכי הרבה שאפשר. אף מדינה בעולם לא עשתה ולא מסוגלת לעשות יותר – למען אנרגיה ירוקה,  לא ניתן לעשות יותר. וראו מה הושג – אפס מוחלט בירידת פליטות. תוצאות מזעריות באנרגיה מתחדשת (כ 12% שהינם, כמו שהסברתי, במידה רבה אשליה).

הכוחות הירוקים מתעלמים מהעובדות, מהמספרים שכבר הצטברו, וממשיכים לחלום על הבלתי אפשרי ולהטיף "צריך לעשות יותר". הם לא חיים בעולם המציאות.

יעקב