הפאנאטיות של האפוקליפסה. או הקיצוניות והמומות המוח של זורעי הפחד.

The Fanaticism of the Apocalypse הוא שמו של הספר החדש של הפילוסוף הצרפתי הידוע פסקל ברוקנר., על מאמר קודם של ברוקנר כבר סיפרנו בבלוג.

בישופ היל מסכם בראשי פרקים הרצאה שנשא ברוקנר לרגל פרסום התרגום האנגלי של ספרו.

1.   הרעיון של האסון החליף את הרעיון של הקדמה.

2.   הקורבנות המסורתיים (מיעוטים, כושים, נשים) הוחלפו בקורבן חדש: אימא אדמה.

3.   הפחד הפך לדבר נחשק, ליעד מבוקש.

4.   הופכים אותנו לילדים, מכינים אותנו לציית לפקודות של האליטות הנאורות.

5.   ידידי האדמה הפכו לאויבי האנושות.

6.   אהבת הסביבה היא אוניברסאלית, אבל נבואות סוף העולם הן רק מערביות.

7.   התנועות הירוקות מנסות לשמור את העולם עבור הבובואים (הבורגנים הבוהמיים).

הנה מאמר יותר ארוך על ההדים השליליים שעורר הספר בצרפת, בקרב החוגים שבעבר העריצו את ברוקנר, ועל תגובתו של ברוקנר עצמו. אומר ברוקנר:

כדור הארץ חולה, האדם אשם בהריסתו, האדם צריך לשלם (לכפר על עוונותיו)... חשבו על תביעת הרגל הפחמית carbon footprint   המפורסמת שאנו משאירים מאחורינו.. מה זה אם לא שווה ערך גזי של החטא הקדמון? זהו הכתם שאנו מכתימים את אימא אדמה בגלל עצם נוכחותנו, ובגלל שאנו נושמים.

התורה הירוקה, עם הסיסמה "סוף העולם קרוב, חזרו בתשובה" מייצגת פוריטניות אידיאולוגית מדאיגה, עם טונים טוטליטאריים.

הקומיסרים הפוליטיים של הפחם הפכו את הטרור האקולוגי לאידיאולוגיה השלטת של המערב.

אני לא תוקף את האקולוגיה כולה. אני לא נגד שימור הסביבה, אומר ברוקנר. אני תוקף את הדת המנוונת שהתפתחה ממנה (מהאקולוגיה), והופכת אותה לתרבות של זריעת פחד ושנאה של הקדמה והרווחה האנושית. מדוע צריכים לוותר על טעם החיים תחת התירוץ של התחממות גלובאלית?

לדעת ברוקנר, האליטות המערביות אחוזות בפאניקה בגלל שהמערב מאבד את עמדת הבכורה מול העולם המתפתח של סין, הודו וברזיל. "בגלל שאנו לא שולטים יותר בעולם אנו חיים בסרט אימה, וכול יום הירוקים מסבירים לנו שנס הוא שאנו עדיין בחיים... אנו חיים בימי הביניים הפוסט טכנולוגיים. המנטאליות שלנו היא זו של האריס מימי הביניים שמפחד מכוחות הטבע, ורואה בהם גורם רשע ומאיים. הכול מסוכן!, פשוט לחיות הפך למשימה בלתי אפשרית. אנו פוחדים מהכול, מטלפונים ניידים (בגלל הקרינה), מהמזון, מהגלמים, מהאנטנות. אנו חיים בחברה שמפחדת פחד מוות מפני כול סיכון, ולכן מפחדת מהצל של עצמה.

אנו זקוקים לפתרונות חכמים לנושא הסביבה, לא הידוק חגורה קיצוני, קיצוב ומחסור.

יש אמרה של הירוקים: נגאווטס (ואטים שליליים) – החשמל הטוב ביותר הוא זה שאיננו מבזבזים. זה כמו להגיד: החיים הטובים הם אלה שאנו לא חיים! זהו  סוג של ניאו-מאלת'וסיסם.

הירוקים הפוליטיים מטורפים (ממשיך ברוקנר) – הם לא מציעים כלום, אבל מתנגדים לכול. מתנגדים למכונית, לרכבות מהירות, לאטום, לתחנות כוח גרעיניות, לנפט, לפחם, לגז. בסוף לא נשאר כלום!

ברוקנר מגדיר עצמו כליבראל בעל נטיות שמאליות. "הבעיה עם אנשי השמאל היא שברגע שאתה מתחיל להרהר מעט על הבעייתיות שברעיונותיהם הם מכנים אותך ריאקציונר."

ברוקנר מוצא ספקות וחשדות נגד היתרונות של הקדמה התעשייתית לא רק בצרפת אלא בכול העולם המערבי, בכול מקום שהפוליטיקה הירוקה הקיצונית השתלטה על השיח הציבורי.

האמונה הזו אומרת לאומות העניות: הישארו עניות. אנו התעשרנו אבל פגענו בכדור הארץ, לכן כעת כולם חייבים לחזור להיות עניים. הטענות האלה נועדו לזרוע ערפל, ולהסתיר את חרדה המערבית על איבוד העליונות בעולם. "האקולוגיה היא הדרך להגיד למדינות המתפתחות: הישארו בבוץ, הישארו עניות, אל תנסו להשתוות אלינו, כי ההרפתקה התעשייתית הינה כשלון. במובן זה – צורת הדיבור הזאת היא סקאנדל."

מילים חזקות של ברוקנר. כול המוסיף גורע.

יעקב